שמואל א פרק יח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל א' פרק יח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם טו' אדר תשע"ח

שמואל א פרק יח

 (א) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל כאשר דוד סיים לדבר עם שאול, לאחר שדוד אמר לשאול שהוא בנו של ישי, והוא ידע שגם אביו של דוד הוא אדם מכובד,[1] וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ (לאחר שדוד אמר לשאול שהוא בנו של ישי) יהונתן אהב את דוד כמו שאהב את עצמו, ודבר זה נמשל כאילו שהנפש של כל אחד מהם נקשרה בנפשו של השני[2]: (ב) וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא שאול לקח את דוד באותו יום, לאחר שהוא הכה את גלית,[3] וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו שאול לא נתן לדוד לחזור יותר לביתו (כמו שהוא היה רגיל לעשות לפני שהוא הכה את גלית)[4]: (ג) וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית דוד ויהונתן כרתו ברית זה עם זה,[5] בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ (דוד ויהונתן כרתו ברית) בגלל שיונתן אהב את דוד כמו שאהב את עצמו[6]: (ד) וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו יהונתן הוריד מעליו את המעיל שהוא היה לבוש בו,[7] וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד יהונתן נתן לדוד את המעיל שהוא היה לבוש בו,[8] וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ יהונתן גם נתן לדוד את שאר בגדיו, את חרבו, את קשתו, ואת החגורה שלו.[9] בנתינת חפציו לדוד, רצה יהונתן לבטא את העובדה שהוא יודע שדוד עתיד לשלוט על מה ששייך לו, ושדוד יהיה זה שימלוך אחרי שאול[10]: (ה) וַיֵּצֵא דָוִד מאז שהכה את גלית, יצא דוד למלחמות בשליחותו של שאול,[11] בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל בכל שליחות ששאול שלח אליו את דוד, הוא הצליח לבצע את השליחות,[12] וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שאול מינה את דוד לפקד על החיילים,[13] וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל המהלך של מינוי דוד לפקד על הצבא מצא חן בעיני העם ובעיני עבדיו של שאול והם לא קינאו בדוד[14]: (ו) וַיְהִי בְּבוֹאָם כאשר החיילים חזרו מהמלחמה ונכנסו לערי ישראל,[15] בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי (כאשר החיילים חזרו מהמלחמה ונכנסו לערי ישראל) לאחר שדוד חזר מהריגת גלית הפלשתי,[16] וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר (כאשר החיילים חזרו מהמלחמה) נשות ישראל יצאו לשיר מכל הערים שהיו תחת שלטון בני ישראל,[17] וְהַמְּחֹלוֹת בידיהן של הנשים היו כלי נגינה,[18] לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הנשים יצאו לקראת שאול שחזר מהמערכה,[19] בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה בידי הנשים היו תופים בהם הן ניגנו ושמחו על שבני ישראל נצחו במלחמה,[20] וּבְשָׁלִשִׁים כן היו בידי הנשים עוד סוג של כלי נגינה שנקרא "שלישים"[21]: (ז) וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הנשים המשמחות הרימו את קולן ואמרו:[22] הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו שאול הכה אלפים של פלשתים,[23] וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו ודוד הכה עשרות אלפים של פלשתים[24]: (ח) וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד שאול כעס מאוד,[25] וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה הדברים שנאמרו על ידי הנשים היו רעים בעיניו של שאול,[26] וַיֹּאמֶר  ושאול אמר על מה שאמרו הנשים: נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים על דוד הן אמרו שהוא הכה רבבות פלשתים, ואילו עליי אמרו שהכיתי רק אלפים מחיילי הפלשתים,[27] וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה ורק נשאר לתת לדוד את המלוכה. על ידי שהנשים שבחו את דוד יותר ממה שהן שיבחו אותו, שאול הגיע למסקנה שדוד עתיד למלוך במקומו בקרוב[28]: (ט) וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד שאול היה תמיד מעיין ומחפש איך הוא יכול לעשות לדוד דברים רעים,[29] מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה (שאול חיפש לעשות לדוד דברים רעים) החל מאותו יום שהנשים שרו עליו והלאה[30]: (י) וַיְהִי מִמָּחֳרָת ביום שלאחר שירת הנשים,[31] וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל (ביום שלאחר שירת הנשים) שרתה על שאול רוח רעה מאת ה',[32] וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַבַּיִת שאול היה מדבר דברי שטות בינו לבין עצמו (הן הנביא והן השוטה מדברים ברמזים ולא בשפה המובנת לכל בני האדם, ולכן הנביא השתמש בביטוי "נבואה" לדברי השטות שדיבר שאול),[33] וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם (כששאול דיבר דברי שטות) דוד השתמש עם ידיו כדי לנגן בכינור, כדרכו לעשות בזמנים שעברה על שאול רוח רעה,[34] וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל ושאול החזיק בידו חנית[35]: (יא) וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית שאול השליך את החנית,[36] וַיֹּאמֶר שאול אמר: אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר אני אזרוק את החנית על דוד, באופן שהחנית תינעץ בדוד בצורה כל כך חזקה, עד שהיא תעבור דרכו ותיכנס גם לקיר,[37] וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם דוד הסתובב מפני החנית פעמיים, וכך הוא ניצל פעמיים ממוות[38]: (יב) וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד שאול פחד מדוד,[39] כִּי הָיָה יְקֹוָק עִמּוֹ (שאול פחד מדוד) כיוון שה' היה בעזרתו (של דוד), על ידי שדוד הצליח להימלט מהחניתות שהוטלו לעברו,[40] וּמֵעִם שָׁאוּל סָר וה' התרחק משאול. שאול ראה שה' התרחק ממנו והיה עם דוד, ולכן הוא התחיל לפחד מדוד[41]: (יג) וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ שאול פינה את דוד, העביר את דוד מלפניו. שאול הסיר את דוד מתפקידו כנגן המלך, כך שתפקידו לא חייב אותו יותר לעמוד בפני המלך,[42] וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר אָלֶף שאול מינה את דוד לשר על אלף חיילים, כדי שהוא ייהרג באחת הקרבות,[43] וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם דוד הנהיג את החיילים שיצאו למלחמה[44]: (יד) וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל דוד הצליח בכל דרכיו, בכל מעשיו,[45] וַיקֹוָק עִמּוֹ ה' היה בעזרתו של דוד[46]: (טו) וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד שאול ראה שדוד מצליח מאוד בכל מעשיו,[47] וַיָּגָר מִפָּנָיו שאול פחד מדוד[48]: (טז) וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד וכל אנשי ישראל ויהודה אהבו את דוד,[49] כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם (כל אנשי ישראל ויהודה אהבו את דוד) כיוון שהוא הנהיג אותם ופיקד עליהם במלחמות[50]: (יז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד שאול אמר לדוד: הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב הרי הבת הבכורה שלי ששמה מירב,[51] אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אני אתן לך אותה (את מירב) לאישה, שהרי הבטחתי את בתי למי שיהרוג את גלית,[52] אַךְ אולם,[53] הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל תהיה לי לאדם שיוצא לשדה הקרב,[54] וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְקֹוָק ותילחם את מלחמות עמו של ה', תילחם את מלחמות ישראל,[55] וְשָׁאוּל אָמַר שאול חשב בליבו כשהוא נתן את ביתו לדוד (והוא לא נתן לדוד את ביתו בגלל שהוא אהב אותו),[56] אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים עדיף שאני לא אהיה זה שאהרוג את דוד, אלא הפלשתים הם שיהרגו אותו במלחמה.[57] שאול חשש שאם הוא יהרוג את דוד, הוא ייענש על כך בידי שמים, ולכן הוא העדיף למנות את דוד לפקד על הצבא וכך יהיו אלה הפלשתים שיהרגו את דוד[58]: (יח) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל דוד ענה לשאול: מִי אָנֹכִי מי אני בכלל? הרי אני אדם שפל,[59] וּמִי חַיַּי ומה חיי חשובים, חיי לא שווים דבר בגלל שאני אדם שפל,[60] מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל ומי משפחתי? משפחתי אינה חשובה, משפחתי איננה משפחה מיוחסת,[61] כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ (מי אני) שאהיה ראוי להיות חתן של המלך. דוד אמר לשאול: הרי אני אדם שפל ומשפחתי איננה משפחה מיוחסת, ואם כן אינני ראוי להתחתן עם ביתו של המלך[62]: (יט) וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד כאשר הגיע הזמן שקבעו שאול ודוד ביניהם שמירב תינתן לו (לדוד),[63] וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה (כאשר הגיע הזמן שמירב תינתן לדוד) מירב קידשה את עצמה לעדריאל ממקום שנקרא "מחולה", בלי ששאול ידע על כך, ולכן היא לא הייתה יכולה להתחתן עם דוד.[64] דוד סירב בהתחלה להתחתן עם בת המלך, ובמשך הזמן ששאול ניסה לשכנע אותו להסכים להתחתן עם מירב, היא הלכה והתחתנה עם מישהו אחר[65]: (כ) וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד מיכל, ביתו השנייה של שאול, אהבה את דוד,[66] וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל אמרו לשאול שמיכל אוהבת את דוד,[67] וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו הדבר מצא חן בעיני שאול, כיוון שהוא חשב שעל ידי שהוא ישיא את מיכל לדוד, הוא יוכל לשלוח את דוד להילחם נגד הפלשתים ולהיהרג בקרב[68]: (כא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול אמר בליבו:[69] אֶתְּנֶנָּה לּוֹ אני אתן את מיכל לדוד,[70] וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ מיכל תהווה תקלה לדוד, כיוון שדוד יילחם בפלשתים בעבורה,[71] וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים (דוד יילחם) ועל ידי כך דוד יימסר בידי הפלשתים,[72] וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד שאול אמר לדוד: בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם אתה תתחתן עם אחת משתי בנותיי: או שאתן לך את מירב למרות שהיא לא מעוניינת בכך, או שאתן לך את מיכל[73]: (כב) וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו שאול ציווה את עבדיו לאחר שדוד לא ענה לו עם איזו מבנותיו הוא יתחתן:[74] דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט תדברו עם דוד בחשאי,[75] לֵאמֹר כך תאמרו לדוד:[76] הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ שאול המלך רוצה בך בתור חתן לביתו, אלא שמירב התחתנה עם עדריאל בלי ידיעתו,[77] וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וכל העבדים של שאול אוהבים אותך והם אינם מקנאים בך, וממילא הם לא הסיתו את מירב להתחתן עם עדריאל, אלא היא עשתה כן על דעת עצמה,[78] וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ ועכשיו תתחתן עם ביתו של המלך[79]: (כג) וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עבדי שאול אמרו לדוד את מה ששאול ציווה אותם לומר לו,[80] וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד אמר לעבדי שאול: הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ האם קל בעיניכם הדבר להתחתן עם ביתו של המלך,[81] וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה הרי אני אדם עני ומבוזה, ואין זה מכבודו של המלך שמישהו כמוני יתחתן עם ביתו[82]: (כד) וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר עבדי שאול אמרו לשאול את הדברים הבאים: כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד דוד אמר את הדברים האלה (שאין הוא ראוי להתחתן עם ביתו של המלך): (כה) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול אמר לעבדיו: כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד כך תאמרו לדוד:[83] אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר שאול המלך איננו רוצה "נדוניה" כדי שתתחתן עם מיכל, שאול איננו צריך כסף או נכסים בעבור מיכל,[84]  כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים אלא שאול מעוניין במאה ערלות של פלשתים שתביא לו לאחר שתהרוג אותם,[85] לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ (שאול רוצה מאה ערלות פלשתים) כדי שתהיה נקמה באויבי המלך, בפלשתים,[86] וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים (שאול לא רצה באמת להתנקם מהפלשתים אלא) שאול חשב בליבו שהוא רוצה שדוד ימות על ידי הפלשתים, ולכן הוא ביקש ממנו להביא מאה ערלות פלשתים[87]: (כו) וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עבדי שאול אמרו לדוד את הדברים האלה (שהמלך איננו מעוניין במוהר, אלא במאה ערלות פלשתים), וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ המחשבה להתחתן במלך על ידי מאה ערלות פלשתים מצאה חן בעיני דוד,[88] וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים לא הסתיים הזמן ששאול הקציב לדוד כדי להביא את מאה ערלות הפלשתים. דוד הזדרז והביא את מאה ערלות הפלשתים לפני הזמן שקצב לו שאול[89]: (כז) וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו דוד הזדרז והלך יחד עם חייליו,[90] וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ דוד הרג מאתיים פלשתים (כמות כפולה ממה ששאול ביקש),[91] וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם דוד הביא את ערלות הפלשתים לשאול,[92] וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ דוד שלח את מאתיים הערלות עם עבדיו של שאול, והם הביאו לשאול את כל מאתיים הערלות,[93] וַיִתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה שאול נתן לדוד את מיכל ביתו לאישה[94]: (כח) וַיַּרְא שָׁאוּל שאול ראה את הצלחתו של דוד,[95] וַיֵּדַע כִּי יְקֹוָק עִם דָּוִד שאול ידע שה' עוזר לדוד,[96] וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ מיכל, ביתו של שאול, אהבה את דוד, והייתה אומרת לדוד ששאול שונא אותו, וכך דוד נזהר ממנו[97]: (כט) וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד שאול המשיך לפחד מפני דוד, בגלל שהוא ראה את הצלחתו הגדולה,[98] וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת דָוִד כָּל הַיָּמִים שאול שנא את דוד לאורך כל הימים, שאול שנא את דוד עד סוף ימיו[99]: (ל) וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים שרי פלשתים יצאו ותקפו מידי פעם את בני ישראל, כדי לקחת מהם שלל,[100] וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם בכל פעם שיצאו הפלשתים לתקוף את ישראל,[101] שָׂכַל דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל (בכל פעם שיצאו הפלשתים לתקוף את ישראל) דוד הצליח יותר מכל עבדי שאול, דוד הצליח להרוג מהפלשתים יותר ממה שהצליחו שאר עבדי שאול להרוג,[102]  וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד שמו של דוד היה מכובד מאוד, כולם כיבדו את דוד לאחר שהם ראו שהוא מצליח להרוג כל כך הרבה פלשתים[103]:

 

[1] מצודות.

[2] מצודות. מלבי"ם: נפשו של יהונתן נקשרה בדוד משום ששניהם היו גיבורים ונפשו של אדם נקשרת באדם הדומה לו. כמו"כ כתב שמתיאור הנביא שיהונתן אהב אותו כנפשו עולה שהאהבה לא הייתה אהבה של תועלת, אלא אהבה שאדם אוהב את הטוב שאין למעלה ממנו.

[3] תרגום.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] מצודות. רלב"ג: לאחר שיהונתן הבין שדוד ימלוך על ישראל, הוא כרת איתו ברית.

[7] מצודות.

[8] תרגום.

[9] מצודות.

[10] מלבי"ם.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] תרגום. מלבי"ם: כאשר דוד ושאול הסתובבו עם ראשו של גלית בערי ישראל.

[16] מצודות.

[17] תרגום.

[18] מצודות. תרגום: הנשים רקדו במחולות כדי לשבח ולשמוח.

[19] מלבי"ם וכתב שהיה ברור לנשים שהן יוצאות לקראת שאול ולא לקראת דוד משום שאם הן יצאו לקראת דודו יכבדו גם אותו, יהיה בכך משום ביזוי למלכות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רלב"ג: הנשים היו אומרות בשירתן דברים מופלאים ועל ידי דבריהם הן אמרו דברים שהיו קרובים למעלת נבואה, שהרי הן אמרו שדוד במעלה גבוהה יותר משאול, ולכן ניתן להגיע למסקנה שדוד עתיד למלוך.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רד"ק: כששאול מכה בפלשתים, נראה הדבר כאילו יש עמו אלפי חיילים למרות שהוא לבד, ואילו כשדוד מכה בפלשתים, נראה הדבר שיש לו רבבות חיילים עמו. מלבי"ם: הנביא הגדיר שהנשים שיצאו לקראת שאול היו המשחקות, כלומר, לא המשוררות, אלא אלה שהיו אומרות דברים בעלי משמעות כפולה. כוונתן הייתה שהניצחון של שאול ויונתן היה גדול מהניצחון של דוד, משום שעם שאול ויונתן היו רק אלפים ועם דוד היו רבבות חיילים, אלא ששאול לקח את הדברים כאילו שהן שיבחו יותר את דוד, ואמרו שיש יותר אנשים שנאמנים לדוד מאשר האנשים שנאמנים לשאול.

[25] תרגום.

[26] תרגום.

[27] מצודות.

[28] מצודות. רש"י: שאול אמר שלאחר שהנשים שיבחו אותו כל כך, הוא לא צריך שום דבר אלא רק את המלוכה.

[29] מצודות. רד"ק: שאול היה מסתכל על דוד בעין רעה.

[30] תרגום.

[31] יסוד מלכות.

[32] תרגום.

[33] מהר"י קרא + מצודות. מלבי"ם: כאשר הפועל מופיע בבניין התפעל, המשמעות שהפועל אינו פועל גמור. לכן, כאשר כתוב ששאול התנבא, הכוונה היא ששאול דימה את עצמו כאילו שהוא מתנבא, אך הוא אמר את העתידות שדוד עתיד לקחת ממנו את המלוכה.

[34] תרגום + מצודות.

[35] תרגום.

[36] מצודות. רלב"ג: הכוונה ששאול רצה להראות את עצמו כאילו שהוא מכה בדוד בלי דעת, ולכן הוא חיכה לזמן שתעבור עליו רוח רעה.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] רד"ק.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] תרגום.

[49] תרגום. מלבי"ם: בגלל שכל בני ישראל אהבו את דוד, שאול לא היה יכול לעשות לו דבר.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] תרגום.

[53] תרגום.

[54] תרגום. מלבי"ם: שאול אמנם כבר התחייב לתת לדוד את ביתו בגלל שהוא ניצח את גלית, אלא ששאול היה יכול לבחור לתת לו את מיכל, ודוד היה צריך לחכות משום כל עד שמירב תתחתן. לכן שאול הציע לדוד להתחתן כבר עכשיו עם מירב, אך זאת תחת התנאי שהוא יילחם נגד הפלשתים.

[55] תרגום.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] רש"י.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות. רלב"ג: דוד אמר שהוא בא מרות המואביה ולכן הוא אינו ראוי להתחתן עם בת המלך. רלב"ג לשיטתו ששאלת שאול בסוף הפרק הקודם הייתה האם דוד מגיע ממשפחה מכובדת כדי שהוא יוכל להתחתן עם המלך, ואם כן לא ניתן לפרש בפסוק זה שדוד התכוון לומר שהוא איננו מגיע ממשפחה מכובדת. רד"ק: הכוונה שדוד אמר שהוא אינו מכובד אבל משפחתו כן מכובדת. מלבי"ם: בפעם זו דוד לא אמר שהוא רש ונקלה (לעומת הפעם השנייה בהמשך הפרק) משום שעתה הובטח לו ממון רב אם הוא יתחתן עם מירב.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מהר"י קרא.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] תרגום.

[71] תרגום + מצודות. מלבי"ם: גם אם נישואי דוד למיכל יהיו בעבירה (משום שהקידושין שלו עם מירב תפסו ובעצם אסור לו להתחתן עם אחות אשתו), הדבר יהיה תקלה לדוד.

[72] תרגום.

[73] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שדוד יתחתן עם ביתו השנייה של שאול. רלב"ג: שאול אמר לדוד שהוא חייב להתחתן עם אחת משתי בנותיו, אלא שהוא אינו יכול להתחתן עם מירב בגלל שהיא כבר התחתנה עם מישהו אחר, ולכן הוא חייב להתחתן עם מיכל.

[74] מצודות. לפי רוב הפרשנים, דוד נמנע מלהתחתן גם עם מירב משום שהוא לא רצה להתחתן עם בת המלך. רד"ק: דוד נמנע מלהתחתן רק עם מיכל מכיוון שהוא הרגיש ששאול כבר התל בו פעם אחת. כמו"כ הביא רד"ק את מחלוקת חז"ל האם דוד התחתן עם מירהב וקידש אותה ונישואיה לעדריאל היו בעברה, או שקידושיו של דוד למירב היו קידושי טעות.

[75] מצודות.

[76] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] יסוד מלכות.

[80] תרגום.

[81] מצודות.

[82] מצודות. רלב"ג: דוד אמר שהוא לא יוכל לתת את המתנות שראוי לתת לביתו של המלך בשעת החתונה.

[83] תרגום.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] מצודות. מלבי"ם: לו דוד היה רק הורג את הפלשתים, לא היו שונאים אותו, משום שכך דרך הלוחמים. אבל בגלל שדוד כרת את עורלות הפלשתים, הוא יבוא לידי סכנה משום שהם ישנאו אותו על שהוא מתעלל בגופותיהם.

[88] מצודות. ייתכן לפרש לפי פירושו שהכוונה שמצא חן בעיני דוד גם הריגת הפלשתים וגם החתונה עם ביתו של המלך. מלבי"ם: למרות שדוד לא אהב את רעיון כריתת עורלות הפלשתים משום שזוהי התעללות בגופות, הוא אהב את המטרה שלשמה הוא צווה לעשות זאת, לשם נישואין עם מיכל.

[89] מצודות.

[90] עפ"י רד"ק בפירושו לפרק טז' פסוק יב'.

[91] תרגום.

[92] תרגום.

[93] מצודות.

[94] תרגום.

[95] מצודות.

[96] תרגום.

[97] מצודות. רלב"ג: דבר זה הוסיף יראה לשאול, שהרי למרות שבתו ידעה שהוא שונא את דוד, היא עדיין אהבה אותו והיא גם הייתה יכולה לומר לדוד את סודותיו.

[98] מצודות.

[99] תרגום.

[100] מצודות. רבינו ישעיה: אם שאול מלך רק שנתיים, כיצד ייתכן שכל הדברים האלה קרו בפרק זמן קצר כל כך? אלא שהכוונה היא ששאול מלך שנתיים לפני שדוד נמשח גם הוא למלך.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] מצודות. רד"ק: שמו של דוד בענייני הלכה התייקר משום שהפלשתים חשבו שלאחר שהוא התחתן, אינו יכול לצאת ולהילחם בשנה הראשונה, עד שדוד דרש שהדברים נאמרו רק במלחמת רשות אך לא במלחמת מצווה, ובמלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו.