שמואל א פרק כב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל א' פרק כב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם טו' אדר תשע"ח

שמואל א פרק כב

(א) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם דוד ברח מגת אל מערה שנקראת "מערת עדולם",[1] וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו אחיו ומשפחתו של דוד שמעו שהוא נמצא במערת עדולם, והם חששו ששאול יתנקם בהם,[2] וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה (מחשש ששאול יהרוג אותם) בני משפחתו של דוד ירדו לדוד שהיה במערת עדולם[3]: (ב) וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו נאספו אל דוד אנשים שהיו להם בעיות במקומם:[4] 1) כָּל אִישׁ מָצוֹק כל אדם שהיה במצוקה,[5] 2) וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא כל אדם שהיה בעל חוב, כל אדם שהיה חייב כסף לאנשים אחרים,[6] 3) וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וכל אדם שהיה עני,[7] וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר דוד הפך למנהיג האנשים שהתאספו אליו,[8] וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ היו עם דוד כארבע מאות אנשים[9]: (ג) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב דוד הלך ממערת עדולם למקום שנקרא "מצפה מואב",[10] וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב דוד אמר למלך מואב: יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם אני מבקש שאבי ואימי ייצאו עכשיו מהמערה שבה הם נמצאים, והם יישבו איתכם,[11] עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים (אני מבקש שאבי ואימי יישבו איתכם) עד שה' יראה לי מקום שקט שבו אוכל לשבת בלי לפחד משאול.[12] דוד רצה לשבת במצודה, אלא שהוא חשש שהוריו ומשפחתו יהיו שם בסכנה, ולכן הוא השאיר אותם אצל מלך מואב[13]: (ד) וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב דוד הביא את הוריו לפני מלך מואב,[14] וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה הוריו של דוד ישבו עם מלך מואב לאורך כל התקופה שדוד נשאר במצודה שהייתה סמוכה למואב.[15] אולם, מיד לאחר שדוד עזב את המצודה, מלך מואב הרג את כל משפחתו של דוד, חוץ מאח אחד שהצליח לברוח לנחש העמוני[16]: (ה) וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל דָּוִד גד הנביא אמר לדוד: לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה אל תישאר במצודה הסמוכה אל ארץ מואב.[17] גד הנביא ידע ברוח הקודש שמלך מואב מתכונן להסגיר את דוד לשאול, ולכן הוא אמר לו ללכת לארץ יהודה, שם בני השבט שלו יגנו עליו,[18] לֵךְ וּבָאתָ לְּךָ אֶרֶץ יְהוּדָה לך ותבוא למקום בארץ יהודה,[19] וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת דוד הלך והגיע אל יער בארץ יהודה במקום שנקרא "חרת"[20]: (ו) וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע דָּוִד וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ שאול שמע שמקום המחבוא של דוד ואנשיו התגלה,[21] וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֶשֶׁל בָּרָמָה שאול ישב באותו זמן במקום גבוה בגבעה שהייתה ברמה, מתחת לעץ אשל,[22] וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ חניתו של שאול הייתה בידו, וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים עָלָיו וכל עבדיו של שאול עמדו לידו[23]: (ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו שאול אמר לעבדיו שעמדו לידו:[24] שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי עבדיי שבאים משבט בנימין! תשמעו עכשיו את דבריי (רוב עבדיו של שאול היו בני שבט בנימין):[25] גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים האם יש לדוד בן ישי כל כך הרבה שדות לתת לכם?[26] שאול קרא לדוד "בן ישי" ולא קרא לו בשמו, כדי לבזות אותו,[27] לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת האם דוד יכול למנות את כולכם לשרים הממונים על אלף אנשים ולשרים הממונים על מאה אנשים? הרי אין לדוד כל כך הרבה תפקידים וכל כך הרבה שדות לתת לכם[28]: (ח) כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי אתם כולכם התחברתם יחד כדי למרוד בי (בגלל שאתם חושבים שדוד ייתן לכם שדות או שימנה אתכם לשרים),[29] וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי ואף אחד מכם לא אמר לי שיהונתן בני כרת ברית עם דוד בן ישי. לו הייתם אומרים לי שיהונתן כרת ברית עם דוד, הייתי מונע זאת,[30] וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי אף אחד מכם לא כואב על מצבי,[31] וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי ואף אחד מכם אינו אומר לי שיהונתן כרת ברית עם דוד (יש כאן כפילות על מה שנאמר לפני כן משום שכך מדברים אנשים בצערם),[32] כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה (על ידי שאף אחד מכם אינו אומר לי את מקומו של דוד ואת דבר כריתת הברית בין יהונתן לדוד) הדבר נראה שבני גרם לעבדי (דוד) לאסוף אנשים ולמרוד בי[33]: (ט) וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי דואג האדומי ענה לשאול, וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל דואג עמד בסמוך לשאר עבדי שאול כשהוא אמר לשאול את הדברים האלה,[34] וַיֹּאמַר דואג אמר בדבריו לשאול: רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב ראיתי שדוד בן ישי הגיע לעיר נוב, אל אחימלך בן אחיטוב[35]: (י) וַיִּשְׁאַל לוֹ בַּיקֹוָק אחימלך שאל באורים ותומים בשביל דוד, דוד שאל את ה' באורים ותומים על ידי אחימלך (למרות שרק למלך מותר לשאול באורים ותומים),[36] וְצֵידָה נָתַן לוֹ וכן נתן אחימלך מזון לדוד,[37] וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ וכן נתן אחימלך לדוד את חרבו של גלית הפלשתי[38]: (יא) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב שאול המלך שלח שליחים לקרוא לאחימלך בן אחיטוב ולכל משפחתו שהיו כהנים בנב,[39] וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ אחימלך וכל משפחתו הגיעו אל שאול המלך[40]: (יב) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול אמר לאחימלך: שְׁמַע נָא בֶּן אֲחִיטוּב הקשב אליי עכשיו בנו של אחיטוב,[41] וַיֹּאמֶר אחימלך ענה לשאול, הִנְנִי אֲדֹנִי הנה אני אדוני[42]: (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל שאול אמר לאחימלך: לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן יִשָׁי למה אתה ודוד בן ישי התחברתם זה לזה ומרדתם בי?[43] בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב (מרדת בי יחד עם דוד) על ידי שנתת לו לחם וחרב,[44] וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים לָקוּם אֵלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה וגם שאלת בשבילו באורים ותומים כדי לגרום לו למרוד בי[45]: (יד) וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר אחימלך ענה לשאול ואמר לו: וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן הרי מבין כל העבדים שלך, דוד הוא הנאמן אליך ביותר. אין אף עבד שנאמן לך יותר ממה שדוד נאמן לך,[46] וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ ודוד הוא הרי חתן המלך, החתן שלך,[47] וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ ודוד כפוף אליך ומקיים את כל מה שאתה מצווה עליו,[48] וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ ודוד הוא אחד האנשים המכובדים בביתך[49]: (טו) הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לִשְׁאָל לוֹ בֵאלֹהִים האם היום זו הפעם הראשונה ששאלתי בשבילו באורים ותומים? הרי תמיד הייתי שואל בשבילו באורים ותומים כשהוא היה יוצא למלחמות, והדבר היה בשליחותך, אתה שלחת אותו אליי כדי לשאול באורים ותומים,[50] חָלִילָה לִּי גנאי הוא לי למרוד בך,[51] אַל יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר בְּכָל בֵּית אָבִי אל תשים בי ובמשפחתי דבר אשמה, אל תאשים אותי ואת משפחתי בדבר כלשהו,[52] כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל (אל תאשים אותי במרד) כיוון שלא ידעתי דבר על המרד שמרד בך דוד. אחימלך אמר לשאול שהוא חשב שדוד הוא עבדו הנאמן (של שאול), ולכן הוא חשב שכל מה שדוד ביקש ממנו לעשות היה בשליחותו (של שאול), וממילא הוא לא התכוון למרוד בשאול כשהוא נענה לדוד[53]: (טז) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שאול אמר לאחימלך: מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ אַתָּה וְכָל בֵּית אָבִיךָ אתה אחימלך וכל משפחתך תמותו[54]: (יז) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים שאול המלך אמר לאנשים שתפקידם היה לרוץ לפני מרכבתו,[55] הַנִּצָּבִים עָלָיו הרצים באותו זמן עמדו לפני שאול, סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְקֹוָק תסתובבו ותהרגו את כוהני ה',[56] כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד (תהרגו את כוהני ה') כיוון שגם הם נאמנים לדוד ועוזרים לו במרד,[57] וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִי והרי הכהנים ידעו שדוד בורח מפניי ובכל זאת הם לא אמרו לי להיכן הוא ברח,[58] וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי יְקֹוָק עבדי שאול לא רצו להושיט את ידיהם ולהרוג את כהני ה'[59]: (יח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹאֵג שאול המלך אמר לדואג:[60] סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים תסתובב אתה ותהרוג את הכהנים,[61] וַיִּסֹּב דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים דואג הסתובב והרג את הכהנים,[62] וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד דואג הרג באותו יום שמונים וחמשה כהנים, שכל אחד מהם היה נושא אפוד. האפוד הוא לבוש מיוחד שהיו לובשים אותו עובדי ה'[63]: (יט) וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב דואג הכה את כל העיר נוב עם החלק החד של החרב שלו,[64] מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה (דואג הרג את כל יושבי נוב) את כל האנשים ואת כל הנשים,[65] מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק (וכן הרג דואג) את כל הילדים הקטנים והתינוקות,[66] וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה (דואג הרג גם) את כל הבהמות של נוב: את השוורים, החמורים והשיים,[67] לְפִי חָרֶב את כולם הרג דואג עם החלק החד של חרבו[68]: (כ) וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב בן אחד של אחימלך בן אחיטוב ניצל מחרבו של דואג,[69] וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר שמו של בנו של אחימלך שניצל מדואג הוא אביתר, וַיִּבְרַח אַחֲרֵי דָוִד אביתר ברח והגיע אל דוד: (כא) וַיַּגֵּד אֶבְיָתָר לְדָוִד כִּי הָרַג שָׁאוּל אֵת כֹּהֲנֵי יְקֹוָק אביתר אמר לדוד ששאול הרג את כהני ה': (כב) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאֶבְיָתָר דוד אמר לאביתר: יָדַעְתִּי בַּיּוֹם הַהוּא כִּי שָׁם דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי כִּי הַגֵּד יַגִּיד לְשָׁאוּל ביום שהגעתי לנוב, ידעתי שדואג שם ושהוא ילשין לשאול שהייתי שם,[70] אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ אני גרמתי בעקיפין לתקלה זו של מיתת כל משפחתך[71]: (כג) שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא תשב איתי ואל תפחד,[72] כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ (תשב איתי ואל תפחד) שהרי מי שרוצה להרוג אותי, רוצה להרוג גם אותך,[73] כִּי מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי אתה תהיה שמור אצלי מעכשיו, כך שאני אשמור עליך כמו שאני שומר על עצמי[74]:

 

[1] תרגום.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות. מהר"י קרא: כל אדם שהייתה לו מרירות מאיזושהי סיבה, אך את צלע הפסוק הקודמת פירש שהכוונה לכל עני. מלבי"ם: הכוונה לכל אדם שהיה לו כעס, ואנשים אלה הם הלוחמים הגדולים ביותר.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] תרגום. רבינו ישעיה: דוד סמך על מלך מואב משום שהוא היה צאצא של רות המואביה.

[11] תרגום + מצודות. רד"ק: דוד ביקש ממלך מואב שרק אביו ואימו יישארו איתו, ואילו אחיו הלכו עם דוד.

[12] מצודות.

[13] מלבי"ם.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] רש"י. רלב"ג: לאחר שדוד עזב את המצודה, אביו ואימו של דוד נפרדו ממלך מואב.

[17] תרגום.

[18] רבינו ישעיה.

[19] תרגום.

[20] רד"ק וכתב בשם חז"ל שמקום זה היה יבש לגמרי ובזכות דוד ה' הרטיב אותו במים.

[21] מצודות. רד"ק: התפרסם שהיו אנשים עם דוד, אך עתה לאחר שנודע שהצטרפו לדוד ארבע מאות אנשים, היה ברור לשאול שדוד מורד בו.

[22] מצודות. רש"י כתב שרמה זו הייתה בגבעת בנימין. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא ששמואל היה יושב ברמה ומתפלל על שאול, ובזכות תפילתו של שמואל, שאול זכה להיות עדיין מלך.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] תרגום + מצודות. רד"ק: התביעה הייתה על העבדים שהיו משבט בנימין שהיו קרובים יותר אל שאול.

[26] מצודות. מלבי"ם: שאול אמר שדוד ייתן את השדות ואת משרות לבני שבט יהודה ולא לבני שבט בנימין. וגם אם הם מקווים שהוא ייתן גם להם שדות ותפקידים, לא יהיו לו מספיק לתת להם.

[27] רד"ק.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות. רד"ק: הכוונה שדואג היה ממונה על עבדיו של שאול משום שהוא היה הגדול שבעבדיו. בהמשך פירושו אמר שדואג קרא לאחימלך רק בשם בן אחיטוב, וזאת משום שהוא רצה לבזות אותו. אולם, בספרים שלנו כן מוזכר שמו של אחימלך.

[35] תרגום. מלבי"ם: דואג אמר את דבריו בכוונה באופן ששאול יבין שאחימלך עזר לדוד במרד. הוא אמר שדוד הגיע אל אחימלך ולא לנוב, ומשמע שדוד רצה להגיע דווקא לאחימלך משום שהוא עזר לו במרד, כאשר כוונתו של דוד באמת הייתה להגיע למשכן, ורק במקרה הדברים התגלגלו שהוא הגיע לבית אחימלך. גם הכניסה למשכן נועדה לשאול באורים ותומים, ולכן הם לא חששו לדואג, כאשר באמת הם לא חששו לדואג משום שאחימלך לא עשה דבר רע. מדו השיח שבים אחימלך לדוד בעניים החרב רואים שמטרת אחימלך לא הייתה לעזור לדוד, אך דואג הראה כאילו שזו הייתה מטרתו. וזאת בנוסף על העלמת הפרט שאחז את דוד בולמוס ושדו השיח הכולל בין דוד לאחימלך מוכיח שאחימלך לא ידע שדוד בורח מפני שאול.

[36] מצודות. את הדין שאין שואלים באורים ותומים אלא למלך הביא רש"י בפירושו לפסוק יג'. רד"ק: השאלה באורים ותומים הפריעה לשאול משום שהוא סבר שהשאלה נועדה לעזור לדוד לברוח ממנו.

[37] מצודות.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] תרגום.

[41] תרגום.

[42] תרגום.

[43] תרגום.

[44] מצודות. אמנם כבר כתבנו פעמים רבות בשם הפרשנים השונים שהמילה "לחם" במקרא איננה דווקא לחם, אלא מזון. אלא שכאן נראה שמוכח שהכוונה ללחם ממש משום שדואג אמר בדבריו שאחימלך נתן צידה ואילו שאול אמר לחם. כמו"כ ביארנו שאחימלך נתן לדוד את לחם הפנים.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] תרגום.

[48] מצודות. רש"י: דוד קרוב אליך כדי לקיים את הציווי שלך.

[49] תרגום.

[50] מצודות. רד"ק: אין לפרש משפט זה כשאלה, אלא כקביעה: היום הייתה הפעם הראשונה ששאלתי לו באורים ותומים, ולא אעשה זאת שוב.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] תרגום.

[55] מצודות. רש"י: הכוונה לאבנר ועמשא. רד"ק: אם הכוונה לאבנר ועמשא, אזי צריך לפרש את הפסוק ולומר ששאול אמר גם לרצים וגם לשרים שלו, שהרי אבנר ועמשא לא היו שרים.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] תרגום + מצודות. רש"י: אבנר ועמשא דרשו שאין לשמוע אל המלך כשהוא מצווה אותך לעבור על דבר תורה (על ידי דרישת אכין ורקין).

[60] רש"י: שמו של דואג השתנה לדויג (כמו שכתוב בכתיב) משום ששאול אמר לו שהוא נתפס כדג – הוא זה שצריך להרוג את הכהנים משום שהוא הלשין עליהם.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] מצודות. רד"ק בשם תרגום: הכוונה שדואג הרג באותו היום שמונים וחמישה אנשים שראויים ללבוש אפוד בד. דואג הרג מספר גדול יותר של כהנים, אלא שמתוכם היו שמונים וחמשה כהנים שהיו מכובדים יותר עד שהיו ראויים ללבוש אפוד בד. כמו"כ כתב שכאשר הנביא מזכיר את עוונותיו של שאול, הוא אף פעם לא מזכיר את הריגת כוהני נוב עיר הכהנים, וזאת משום שהם היו חייבים מיתה בגלל חטאו של עלי, אלא שלמרות זאת שאול נענש ונפל בידי הפלשתים בגלל שהוא הרג אותם.

[64] עפ"י מצודות בפירושו לספר שופטים, פרק ד' פסוק טו'. עיין בהערות לביאורנו לספר יהושע, פרק ו' פסוק כא'.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] עפ"י מצודות בפירושו לספר שופטים, פרק ד' פסוק טו'.

[69] תרגום.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] תרגום.

[73] תרגום. רש"י: הוסיף פירוש נוסף וכתב שמי שיאהב אותי ויציל אותי, יעזור גם לך.

[74] מהר"י קרא. מלבי"ם: דוד אמר לאביתר שבעניין ההצלה – הוא העיקר שה' ישמור אותו משום שהוא כהן לה', ולעומת זאת בסכנה דוד הוא העיקר שהרי שאול רודף בעיקר אותו, ולכן אין לו ממה לחשוש.