שמואל ב פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל ב' פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יט' אדר תשע"ח

שמואל ב פרק ב

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן לאחר שדוד קונן על מיתתו של שאול,[1] וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיקֹוָק (לאחר שדוד קונן על מיתתו של שאול) הוא שאל את ה' (על ידי האורים ותומים),[2] לֵאמֹר כך שאל דוד את ה' בשאלתו:[3] הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה האם אני אעלה ואמלוך באחת מערי יהודה,[4] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו עֲלֵה ה' ענה לדוד לעלות ולמלוך באחת מערי יהודה, וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד שאל את ה' שאלה נוספת: אָנָה אֶעֱלֶה (דוד שאל את ה') לאיזו עיר אעלה למלוך,[5] וַיֹּאמֶר ה' ענה לדוד: חֶבְרֹנָה תעלה ותמלוך בחברון: (ב) וַיַּעַל שָׁם דָּוִד דוד עלה לעיר חברון (כדי למלוך שם),[6] וְגַם שְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי גם שתי נשותיו של דוד עלו איתו לחברון: אחינעם היזרעלית ואביגיל שהייתה בעבר אשתו של נבל שהיה גר במקום שנקרא "כרמל"[7]: (ג) וַאֲנָשָׁיו אֲשֶׁר עִמּוֹ הֶעֱלָה דָוִד דוד העלה עמו לחברון גם את האנשים שהיו איתו, אִישׁ וּבֵיתוֹ כל אחד מאנשי דוד עלה לחברון יחד עם משפחתו,[8] וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֵי חֶבְרוֹן אנשיו של דוד ישבו בערים שהיו מסביב לעיר חברון[9]: (ד) וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה אנשי שבט יהודה באו לחברון,[10] וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה אנשי שבט יהודה משחו את דוד למלוך על שבטם (למרות שדוד כבר נמשח על ידי שמואל, משחו אותו אנשיו פעם נוספת בשעת ההמלכה),[11] וַיַּגִּדוּ לְדָוִד אנשי שבט יהודה אמרו לדוד, לֵאמֹר כך אמרו אנשי שבט יהודה לדוד:[12] אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר קָבְרוּ אֶת שָׁאוּל (אנשי שבט יהודה אמרו לדוד) אנשי יבש גלעד הם שקברו את שאול[13]: (ה) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד דוד שלח שליחים אל אנשי יבש גלעד,[14] וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם דוד אמר לאנשי יבש גלעד על ידי שליחיו: בְּרֻכִים אַתֶּם לַיקֹוָק אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה עִם אֲדֹנֵיכֶם עִם שָׁאוּל אתם (אנשי יבש גלעד) תהיו מבורכים לפני ה' על החסד שעשיתם עם שאול האדון שלכם,[15] וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ הבאתם את שאול לקבורה (וזה החסד שעשיתם)[16]: (ו) וְעַתָּה יַעַשׂ יְקֹוָק עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת ומעכשיו, לאחר שעשיתם את החסד עם שאול, ה' יעשה איתכם חסד שיתקיים,[17] וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה וגם אני (דוד) אעשה איתכם טובה בזכות החסד שעשיתם לשאול, בזכות שקברתם את שאול[18]: (ז) וְעַתָּה תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל עכשיו, עליכם להתחזק ולהיות אנשים מספיק חזקים כדי להילחם את המלחמות שאתם עתידים להילחם בהם,[19] כִּי מֵת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל (עליכם להתחזק ולהילחם) מכיוון ששאול אדוניכם, שהיה מסייע לכם במלחמות בהן נלחמתם, מת,[20] וְגַם אֹתִי מָשְׁחוּ בֵית יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם ושבט יהודה גם משחו אותי עליהם למלך, כך שאעזור לכם במלחמותיכם[21]: (ח) וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל אבנר בן נר שהיה שר הצבא של שאול, לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל (אבנר) לקח את איש בשת שהיה בנו של שאול,[22] וַיַּעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם אבנר העביר את איש בשת למחניים, מקום מתאים להמלכתו, היות ומקום זה מהווה נקודת חיבור בין גבול ישראל לגבול שניים וחצי השבטים[23]: (ט) וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל הַגִּלְעָד וְאֶל הָאֲשׁוּרִי וְאֶל יִזְרְעֶאל וְעַל אֶפְרַיִם וְעַל בִּנְיָמִן וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה אבנר המליך את איש בשת בהדרגה על מקומות שונים: בהתחלה הוא המליך אותו על גלעד (משום שאנשי יבש גלעד אהבו את שאול), לאחר מכן הוא המליך אותו גם במקום שנקרא "ארץ שבט אשר", לאחר מכן המליך אבנר את איש בשת על יזרעאל, על שבט אפרים ועל שבט בנימין, עד שבסוף הוא המליך את איש בשת על כל ישראל[24]: (י) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל איש בשת היה בן ארבעים בשעה שהוא מלך על כל ישראל,[25] וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ איש בשת מלך על כל ישראל במשך שנתיים, אך עברו חמש וחצי שנים מעת שהוא התחיל למלוך עד שהגיע למצב שהוא מלך על כל ישראל. בתחילה, מלך איש בשת רק על ארץ הגלעד, עד שבמשך חמש וחצי שנים, הוא הצליח למלוך על כל ישראל,[26] אַךְ בֵּית יְהוּדָה הָיוּ אַחֲרֵי דָוִד אולם, שבט יהודה קיבלו את דוד למלך עליהם[27]: (יא) וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה דָוִד מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים התקופה שבה דוד מלך בחברון על שבט יהודה הייתה שבע שנים ושישה חודשים[28]: (יב) וַיֵּצֵא אַבְנֵר בֶּן נֵר וְעַבְדֵי אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל מִמַּחֲנַיִם גִּבְעוֹנָה אבנר בן נר והעבדים של איש בשת יצאו ממחניים (שם הומלך איש בשת) לגבעון[29]: (יג) וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ יואב בן צרויה יצא גם הוא לגבעון יחד עם כמה מעבדיו של דוד. יואב רצה להילחם שם נגד איש בשת (אלא שלאחר שהוא ראה שהיו לאיש בשת חיילים רבים, הוא נמנע מכך),[30] וַיִּפְגְּשׁוּם עַל בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו יואב ואנשיו פגשו את אבנר ואנשיו סמוך לבריכה שהייתה בגבעון,[31] וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה וְאֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה אבנר ואנשיו ישבו בצד אחד של הבריכה ואילו יואב ואנשיו ישבו בצדו השני של הבריכה[32]: (יד) וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב אבנר אמר ליואב: יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ יקומו עכשיו נערי המלחמה, ובדרך שחוק ומשחק, יראו מי יודע להשתמש בכלי הנשק שלו בצורה טובה יותר,[33] וַיֹּאמֶר יוֹאָב יואב ענה לאבנר: יָקֻמוּ אני מסכים שהנערים יקומו ויראו מי מהם מאומן יותר בכלי הנשק[34]: (טו) וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר לאחר שנמנו כדי לוודא שבכל קבוצה היה את אותו מספר של הנערים, הנערים קמו ועברו לצד השני של הבריכה (כפי שכבר ראינו הנערים היו משני צידי הבריכה, ועכשיו עברה קבוצה אחת לצד השני של הבריכה, כדי ששתי הקבוצות יעמדו זה לצד זה),[35] שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד בכל קבוצה היו שנים עשר נערים: הן בקבוצה שהייתה משבט בנימין, מאנשיו של איש בשת, והן מהקבוצה שהייתה מעבדיו של דוד[36]: (טז) וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ כל אחד מהנערים החזיק בראש הנער שהיה מולו. כל נער עמד מול נער מהקבוצה השנייה (כך שנער משבט בנימין עמד מול נער מאנשיו של יואב והחזיק בו),[37] וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ החרב של כל אחד מהנערים היה בצד הנער שעמד מולו,[38] וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו כל הנערים נפלו יחד, משום שכל נער הרג את הנער שעמד מולו, כך שכל עשרים וארבע הנערים מתו,[39] וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן מי שקבע את שם המקום שבו נלחמו הנערים, קבע ששם המקום יהיה "חלקת הצורים", שפירושו, מישור שנלחמו בו עם חרבות[40]: (יז) וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד מְאֹד בַּיּוֹם הַהוּא המשחק בין הנערים התפתח באותו יום למלחמה כוללת וקשה בין מחנה יואב למחנה אבנר,[41] וַיִּנָּגֶף אַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד אבנר ואנשיו ממלכת ישראל ניגפו לפני עבדי דוד. עבדי דוד הרגו רבים מחיילי ישראל[42]: (יח) וַיִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה בבריכת גבעון היו שלשה בנים של צרויה, יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל הנביא מונה את שלשת בניו של צרויה שהיו בברכת גבעון: 1) יואב 2) אבישי 3) עשהאל,[43] וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו עשהאל היה קל ברגליו, עשהאל היה רץ מהר (ולכן הוא חשב שהוא יוכל לרדוף אחרי אבנר),[44] כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הנביא מדמה את ריצתו המהירה של עשהאל לריצה מהירה של צבי בשדה[45]: (יט) וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר עשהאל רדף אחרי אבנר,[46] וְלֹא נָטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׁמֹאול מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר עשהאל לא סטה ימינה או שמאלה ממסלול בריחתו של אבנר. עשהאל המשיך לרדוף אחרי אבנר, והיה כל הזמן מאחריו[47]: (כ) וַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו אבנר פנה אחורה לכיוונו של עשהאל,[48] וַיֹּאמֶר אבנר שאל את עשהאל: הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל האם אתה הוא עשהאל שרודף אחריי, וַיֹּאמֶר עשהאל ענה לאבנר, אָנֹכִי אכן, אני הוא עשהאל: (כא) וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר אבנר אמר לעשהאל:[49] נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ תסור מהדרך לצד ימין או לצד שמאל, אל תמשיך לרדוף אחריי,[50] וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים (תסור מהדרך) ותחזיק בידי אחד מהנערים, וכך ייראה הדבר כאילו שלא ניסית לרדוף אחריי, אלא שניסית לרדוף אחרי הנער אותו תפסת,[51] וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ וקח לך את המלבוש (של הנער שתתפוס). אבנר אמר לעשהאל, שיפסיק לרדוף אחריו, אך כדי שהוא לא יתבייש ויראה שהוא ויתר על לכידת אבנר, הוא (עשהאל) יעשה עצמו כאילו מלכתחילה לא רדף אחרי אבנר, אלא שהוא רדף אחרי הנער שהוא לקח את לבושו,[52] וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו עשהאל לא רצה לסטות ולהפסיק לרדוף אחרי אבנר[53]: (כב) וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל אבנר הוסיף ואמר לעשהאל: סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי תסטה מהרדיפה אחריי, תפסיק לרדוף אחריי,[54] לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה למה להגיע למצב שאתה תיפול על הארץ (בגלל שאהרוג אותך),[55] וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ (אם אהרוג אותך) איך אוכל להסתכל בפניו של אחיך יואב, הרי אני אתבייש ממנו[56]: (כג) וַיְמָאֵן לָסוּר עשהאל סירב לסטות מהרדיפה אחרי אבנר, עשהאל סירב להפסיק לרדוף אחרי אבנר,[57] וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אבנר הכה את עשהאל עם החלק האחורי של החנית. היה נהוג לחבר לחלק התחתון של קת החנית חתיכת ברזל קטנה וחדה, כדי שיהיה אפשר לנעוץ את קת החנית בקרקע. אבנר הכה את עשהאל עם החלק התחתון והחד של קת החנית,[58] אֶל הַחֹמֶשׁ (אבנר הכה את עשהאל עם החנית) בליבו. אבנר נעץ את החלק החד שבתחתית הקת של החנית לתוך ליבו של עשהאל,[59] וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו החנית ננעצה כל כך עמוק בעשהאל עד שהיא חדרה את כל גופו ויצאה אל מעבר לגבו,[60] וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תַּחְתָּיו עשהאל נפל במקום שבו הכה אותו אבנר ומת שם,[61] וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ כל אחד מחיילי יואב שהגיע אל המקום שבו נפל עשהאל ומת, נעמד במקום מרוב בהלה, ולא המשיך לרדוף אחרי חיילי ישראל[62]: (כד) וַיִּרְדְּפוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אַחֲרֵי אַבְנֵר (בניגוד לשאר חיילי דוד שנעמדו במקום שבו נפל עשהאל ולא המשיכו במרדף אחרי אבנר) יואב ואבישי המשיכו לרדוף אחרי אבנר,[63] וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וכאשר השמש שקעה, בשעת שקיעת החמה,[64] וְהֵמָּה בָּאוּ עַד גִּבְעַת אַמָּה (בשעת שקיעת החמה) יואב ואבישי הגיעו אל גבעה שנקראת "גבעת האמה" (ייתכן שנקראת כך על שם אמת מים שהייתה בצד הגבעה),[65] אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גִיחַ גבעת האמה נמצאת מזרחית למקום שנקרא "גיח", שנקרא כך משום שמי שעמד על הגבעה היה יכול להביט משם על פני גבעון,[66] דֶּרֶךְ מִדְבַּר גִּבְעוֹן יואב ואבישי הגיעו אל גבעת האמה על ידי שהם הלכו דרך מדבר גבעון[67]: (כה) וַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי בִנְיָמִן אַחֲרֵי אַבְנֵר החיילים של שבט בנימין נאספו ונעמדו מאחרי אבנר, כדי להילחם איתו ולהצילו מיואב ואבישי,[68] וַיִּהְיוּ לַאֲגֻדָּה אֶחָת כל חיילי בנימין נאספו לקבוצה אחת,[69] וַיַּעַמְדוּ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֶחָת אבנר והחיילים שאיתו עמדו בראש אחת הגבעות, מקום שנתן להם יתרון גובה על פני יואב ואנשיו[70]: (כו) וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר אבנר קרא אל יואב ואמר: הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב האם החרב תאכל את אנשינו לעולם? האם ניתן לאנשינו למות לנצח?[71] הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה הרי אתה יודע שבסוף, התוצאה תהיה מרה, אתה הרי יודע שהמלחמה לא תסתיים בטוב, ואחד מאיתנו ימות,[72] וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם (ומכיוון שאתה יודע שהתוצאה של המלחמה תהיה לא טובה) עד מתי לא תאמר לחיילך לחזור מלרדוף אחרי אחיהם משבט בנימין? מתי כבר תאמר לחיילים שלך (יואב) שיפסיקו לרדוף אחרי החיילים שלי (אבנר)[73]: (כז) וַיֹּאמֶר יוֹאָב יואב ענה לאבנר: חַי הָאֱלֹהִים אני נשבע בשמו של ה',[74] כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ אם בהתחלה לא היית אומר "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו",[75] כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר נַעֲלָה הָעָם אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו (אני נשבע שאם בהתחלה לא היית אומר "יקומו הנערים וישחקו לפנינו") כבר בבוקר היו כולם נפרדים זה מזה, כבר מהבוקר לא היינו נלחמים, אלא כל אחד היה ממשיך בדרכו[76]: (כח) וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר יואב תקע בשופר, כדי לומר לחייליו שלא ימשיכו לרדוף אחרי אבנר וחייליו,[77] וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעָם וְלֹא יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם כל חייליו של יואב נעמדו, ולא המשיכו לרדוף אחרי חייליו של אבנר ולא המשיכו להילחם בהם[78]: (כט) וְאַבְנֵר וַאֲנָשָׁיו הָלְכוּ בָּעֲרָבָה כֹּל הַלַּיְלָה הַהוּא במשך כל אותו הלילה, הלכו אבנר ואנשיו בשטח מישורי כדי להתרחק מיואב, (אבנר פחד שיואב יתחרט ויתקוף אותו),[79] וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אבנר ואנשיו עברו את נהר הירדן, לעבר הירדן המזרחי, וַיֵּלְכוּ כָּל הַבִּתְרוֹן אבנר ואנשיו הגיעו למחוז שנקרא "בתרון",[80] וַיָּבֹאוּ מַחֲנָיִם אבנר ואנשיו הגיעו אל מחניים[81]: (ל) וְיוֹאָב שָׁב מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר יואב חזר מהמרדף אחרי אבנר,[82] וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל הָעָם יואב אסף את כל חייליו, כדי לראות מי נהרג במלחמה,[83] וַיִּפָּקְדוּ מֵעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂה אֵל מעבדיו של דוד היו חסרים תשעה עשר חיילים ועשהאל (כך שבסך הכל נהרגו מאנשיו של דוד עשרים איש: תשעה עשר חיילים ועשהאל)[84]: (לא) וְעַבְדֵי דָוִד הִכּוּ מִבִּנְיָמִן וּבְאַנְשֵׁי אַבְנֵר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵתוּ חיילי דוד הרגו מחיילי שבט בנימין שהיו תחת פיקודו של אבנר שלש מאות ושישים חיילים[85]: (לב) וַיִּשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּקֶבֶר אָבִיו אֲשֶׁר בֵּית לָחֶם חיילי דוד נשאו את גופתו של עשהאל, וקברו אותו בקבר אביו שהיה בבית לחם,[86] וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו יואב ואנשיו הלכו גם הם לאורך כל הלילה (כיוון שגם יואב פחד שמא אבנר יתקוף אותו),[87] וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן כשיואב ואנשיו הגיעו אל חברון, היה כבר אור בוקר, השמש כבר האירה בבוקר כשיואב ואנשיו הגיעו לחברון[88]:

 

[1] תרגום.

[2] דעת מקרא.

[3] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[4] תרגום. מלבי"ם: דוד עדיין לא היה בטוח שהגיע זמנו למלוך וחשב שאולי המלוכה מגיעה לבנו של שאול. ובאמת, עדיין לא הגיעה שעתו של דוד למלוך על כל ישראל. זהו ההבדל בין דוד לשאול. דוד שם את כל מבטחו בה' ולא עשה צעד ללא ששאל את ה'.

[5] מצודות.

[6] תרגום.

[7] תרגום. מלבי"ם: לקיחת נשותיו מראה גם היא על בטחונו של דוד בה', אחרת לא היה לוקח איתו לחברון את נשותיו.

[8] תרגום.

[9] מצודות. מלבי"ם: דוד ישב לבדו בחברון עצמה כיוון שהוא בטח בה'.

[10] תרגום.

[11] רד"ק.

[12] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[13] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שנאמר דבר אנשי גלעד, את מה שעשו אנשי גלעד, והמשך הפסוק הוא פירוט של מעשיהם של אנשי יבש גלעד – הם קברו את שאול.

[14] תרגום.

[15] תרגום. מלבי"ם: בפסוק מובאים שתי סיבות שהיה ראוי שאנשי יבש גלעד יקברו את שאול: מצד שהיה האדון שלהם ומצד שהיה שאול – משיח ה'.

[16] תרגום.

[17] עפ"י רמב"ן בפירושו לספר בראשית, פרק לב', פסוק יא'.

[18] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שדוד מסכים למסור את נפשו להצילם אם הם יהיו בסכנה כתוצאה מקבורת שאול, כמו ששאול הצילם מנחש העמוני.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] רש"י: אבנר דרש פסוק בו אמר ה' ליעקב "ומלכים ממך יצאו" ורק בנימין עוד לא נולד. אמר אבנר, סימן הדבר שצריכים לעמוד לפחות שני מלכים משבט בנימין, ולכן הוא מינה את איש בשת, המלך השני משבט בנימין.

[23] רד"ק.

[24] מצודות + רד"ק. רד"ק כתב שהכוונה היא שלאחר המלחמה בברכת גבעון, חזר אבנר והמליך את שאול בכל המקומות האלה כך שהוא מקבל את עיקרון ההדרגה, אלא כפי שנראה מפירושו בפסוק הבא, הוא אינו מקבל את ההדרגה כפי מצודות, אלא הוא סובר שרוב הזמן לא היה מלך על ישראל.

[25] מצודות. רבינו ישעיה: הסיבה שאיש בשת לא נמנה מבניו של שאול בשמואל א' פרק יד' היא שנמנו שם רק הבנים שהיו יוצאים עם שאול למלחמה.

[26] מצודות. רד"ק: איש בשת מלך על ישראל במשך שנתיים ובמשך חמש וחצי שנים לא הייתה מלכות על ישראל. רלב"ג: איש בשת התחיל מיד למלוך אחרי מיתת שאול, והכוונה היא שלאחר שעברו שנתיים מעת שהתחיל למלוך ארע הקרב בברכת גבעון. מלבי"ם: במשך שנתיים מלך איש בשת על כל ישראל ובחמש השנים שלאחר מכן התחילה מלכות איש בשת להתפורר ולעבור לצד דוד.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] רד"ק. מלבי"ם: הפגישה הייתה במקרה.

[31] מצודות.

[32] תרגום.

[33] מצודות והכוונה לא הייתה ממש להלחם, אלא רק לעשות זאת דרך שחוק באופן שכל קבוצה תתגרה בקבותה השנייה. רד"ק בשם חז"ל: בגלל שאבנר זלזל בדם הנערים, הוא נהרג בחרב. מלבי"ם: עכשיו הנביא מספר לנו איך התחילה המלחמה בין מלכות שאול למלכות דוד.

[34] תרגום.

[35] תרגום + מצודות. מלבי"ם: מי שהתחיל במריבה היו אנשי שבט בנימין.

[36] תרגום. רד"ק: הסיבה לדגש בפסוק שהנערים היו משבט בנימין, למרות שמספיק היה להיות כתוב שהיו אלה מעבדי איש בשת היא כדי לומר לנו שהנערים הלכו להמליך את איש בשת.

[37] מצודות. מלבי"ם: בהתחלה רצו רק להחזיק את הראש אחד של השני ולריב, אך המריבה התפתחה למלחמה של ממש.

[38] תרגום + מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות + דעת מקרא. רד"ק בפירושו הראשון הביא את פירוש של התרגום שהכוונה היא למקום שבו נהרגו הנערים. בפירושו השני כתב שצורים משמעו חזקים, כלומר: הנערים היו כל כך חזקים עד שלא הצליחו להתגבר אחד על השני.

[41] מצודות.

[42] תרגום. מלבי"ם: אבנר ניגף מכיוון שהוא היה זה שהתחיל במלחמה.

[43] תרגום.

[44] רד"ק.

[45] רד"ק.

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] תרגום.

[51] מצודות.

[52] מצודות. רד"ק: תפוס את אחד מהנערים כדי שיארח לך חברה, ואם אתה מפחד מכך שיהרוג אותך, תיקח גם את כלי מלחמתו (לפי רד"ק החליצה הם כלי מלחמה ולא הלבוש) כדי שיפחד להזיק לך.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות. תרגום: למה נגיע למצב שאהרוג אותך ואפיל אותך לארץ.

[56] מצודות.

[57] תרגום. מלבי"ם: "לא אבה" היינו סירוב בלב. "וימאן" היינו בפה, שעשהאל אמר ליואב שאינו מפסיק לרדוף אחריו.

[58] מצודות. רלב"ג: החנית הייתה בנויה כך שהיה לה חלק חד גם בצד האחורי שלו כדי שיהיה ניתן להכות איתו את האויב. מהר"י קרא: אבנר הפך את ידו לאחוריו וכך הכה את עשהאל. מלבי"ם: החלק האחורי של החנית, קת החנית.

[59] מצודות. רש"י בשם חז"ל: יש חלק בגוף שנקרא הדופן החמישית ששם נמצא הכבד ושם הוכה עשהאל. תרגום: הכוונה לסוף הירך שלו. בפרק ג' פסוק כז' פירש גם מצודות שמדובר על הדופן החמישית.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] רד"ק.

[66] רלב"ג + דעת מקרא.

[67] מצודות.

[68] רד"ק.

[69] מצודות.

[70] רלב"ג.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] תרגום.

[74] עיין ביאורנו לספר מלכים א' פרק יז' פסוק א'.

[75] מצודות.

[76] מצודות. לכאורה משמע שיואב הסכים להפסקת אש, אך מהרד"ק נראה שיואב אכן התכוון להמשיך ולהלחם, ורק לאחר שראה שאין הוא יכול להכריע את המלחמה, הפסיק לרדוף אחרי אבנר.

[77] מצודות.

[78] תרגום. המלבי"ם מחלק את פירוש צלעות הפסוק: חחילי יואב לא רדפו אחרי חיילי ישראל הפזורים ולא נלחמו נגד האגודה שהתאספה יחד.

[79] מצודות.

[80] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שהלכו לאורך חצי מהלילה. הרב יגאל אריאל בספרו עוז וענווה בעמוד 30 כתב שהביטוי "וילכו ... ויבואו" נועד להביא לידיעתנו שמלכתחילה לא הייתה סיבה ממשית שהאדם יהיה במקום שבו הוא היה, כמו שאצלנו לא הייתה סיבה ממשית שאבנר יהיה בגבעון, אלא שמטרתו הייתה להתגרות ביואב, ולכן הוא בקושי חזר לעבר הירדן.

[81] תרגום.

[82] תרגום.

[83] רד"ק.

[84] מצודות וכתב הסיבה שעשהאל מוזכר בצורה נפרדת מהחיילים האחרים שנהרגו היא מפאת חשיבותו.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות.