שמואל ב פרק ז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל ב' פרק ז'

מערכת אוצר התורה - ושננתם כא' אדר תשע"ח

שמואל ב פרק ז

(א) וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ כאשר דוד המלך ישב בבית המלכות שלו, והוא לא נזקק לצאת יותר למלחמות,[1] וַיקֹוָק הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו ולאחר שה' נתן לדוד מנוחה מכל אויביו[2]: (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא דוד המלך אמר אל נתן הנביא: רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים (דוד אמר לנתן) ראה עכשיו, אני, דוד המלך, יושב בבית שעשוי מעצי ארז, אני יושב בבית מפואר,[3] וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה ואילו ארון הברית אינו יושב במקום מכובד, אלא הוא מונח מתחת ליריעה שפרסתי[4]: (ג) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ נתן ענה לדוד המלך: כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה לך תעשה ככל אשר אתה חפץ. אם אתה רוצה לבנות בית לה', מותר לך לבנותו,[5] כִּי יְקֹוָק עִמָּךְ (אתה יכול לבנות בית לה') כיוון שה' נמצא בעזרתך[6]: (ד) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא באותו לילה שנתן הנביא נתן רשות לדוד לבנות את בית המקדש, התגלה ה' אל נתן (ה' ידע שדוד יזדרז לבנות את בית המקדש מיד ולכן הזדרז להתגלות אל נתן),[7] וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל נָתָן ה' אמר אל נתן הנביא, לֵאמֹר כך אמר ה' בדבריו אל נתן הנביא[8]: (ה) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד לך ותאמר לדוד עבדי,[9] כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי האם אתה הוא זה שיבנה את הבית שבו אשרה את שכינתי? הרי כל הטובות שעשיתי לך אמורים להספיק לך, ואם כן, אין צורך שתקבל גם את הזכות של בניית בית המקדש[10]: (ו) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה שהרי מהיום שבו העליתי את בני ישראל ממצרים ועד היום, לא ישבתי בבית (אלא רק במשכן שלא היה קבוע),[11] וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל ואני השריתי את שכינתי על ישראל באהל ששימש למשכן,[12] וּבְמִשְׁכָּן וכאשר המשכן היה בשילה, המשכן היה בנוי מבניין של אבנים שעליו היו פרוסות יריעות.[13] על כל פנים, בכל מקום שבו היה המשכן מוקם, גג המשכן עשוי כאוהל ללא תקרה מאבנים או עצים, ולא הייתה מציאות שה' השרה את שכינתו בישראל על ידי בניין קבע: (ז) בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בכל המקומות שבהם הלכתי בתוך בני ישראל,[14] הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל האם שאלתי את אחד האנשים המיוחדים בעם ישראל, את השופטים שהנהיגו את עם ישראל,[15] לֵאמֹר האם כך שאלתי את אחד השופטים:[16] לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים (האם שאלתי את אחד השופטים שהנהיגו את עם ישראל) מדוע לא בניתם לי את בית עשוי מעצי ארזים? לא פניתי אל השופטים בשאלה זו, ומכך מובן שלא כל אחד יכול לבנות את בית המקדש (ולכן גם אתה לא תבנה את בית המקדש)[17]: (ח) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שמובן שבניין בית המקדש הוא דבר גדול ולא כל אחד יכול לבנות אותו,[18] כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כך תאמר לדוד עבדי, כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות (צבאות הוא אחד משמותיו של ה' ונקרא כך משום שה' הוא האלוקים של צבא מעלה ושל צבא מטה)[19]: אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן אני (ה') לקחתי אותך (דוד) מגדרות הצאן, מדיר הצאן,[20] לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל (לקחתי אותך מגדרות הצאן) כדי להיות מלך על העם שלי, על בני ישראל[21]: (ט) וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ והייתי בעזרתך בכל מקום שאליו הלכת,[22] וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ והשמדתי לפניך את כל שונאיך,[23] וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ ופרסמתי את שמך בכל העולם כמו שהתפרסמו שמותיהם של אנשים גדולים נוספים[24]: (י) וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וכן, בימיך (דוד) אני (ה') שמתי מקום בו עם ישראל יכול לחיות בביטחון (בארץ ישראל),[25] וּנְטַעְתִּיו ונתתי לבני ישראל קיום בארץ ישראל,[26] וְשָׁכַן תַּחְתָּיו עם ישראל ישכון במקומו, בארץ ישראל, ולא יגלה ממנה,[27] וְלֹא יִרְגַּז עוֹד עם ישראל לא יזוז ממקומו, עם ישראל יישאר בארץ ישראל,[28] וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה בני רשעה לא יוסיפו לענות את ישראל כפי שהיו עושים בתקופה שקדמה להקמת השופטים והמנהיגים על ישראל[29]: (יא) וּלְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל הרשעים לא יוסיפו לענות את עם ישראל כמו שהם עינו אותו בתקופת השופטים (אם כי בתקופת השופטים היה פחות עינוי מאשר העינוי של העמים האחרים לפני תקופת השופטים). בתקופת השופטים, עם ישראל עדיין עונה על ידי העמים הרשעים, וה' אמר לדוד, שמעתה כבר לא יציקו יותר לעם ישראל,[30] וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ ואני (ה') אתן לך (דוד) מנוחה מכל אויביך,[31] וְהִגִּיד לְךָ יְקֹוָק ועוד דבר טוב שה' אמר לך (דוד) הוא: כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ יְקֹוָק ה' יקים ממך בית מלוכה, גם צאצאיך ימלכו על ישראל[32]: (יב) כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ כאשר אתה תשלים את מספר הימים שאתה אמור לחיות, ותמות ותשכב עם אבותיך,[33] וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ ואני (ה') אעמיד את המלכים שימלכו אחריך מהצאצאים שלך, הצאצאים שלך הם אלה שימלכו על ישראל לאחר שתמות,[34] אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ מי שימלוך על ישראל אחריך יהיה אחד מצאצאיך שעתה עתיד להוליד,[35] וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ ואני (ה') אתקן את ממלכתו של מי שימלוך אחריך. אני אבסס את שלטונו של מי שימלוך אחריך[36]: (יג) הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי בנך שימלוך אחריך הוא זה שיבנה את הבית לשמי, כיוון שאני רוצה לגדל את שמו על ידי שהוא יזכה לבנות את בית המקדש,[37] וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם ואני אבסס את שלטונו של בנך שימלוך אחריך עד עולם. צאצאי בנך ימלכו לעולם על בני ישראל[38]: (יד) אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב אני אהיה כמו אביו של בנך שימלוך אחריך,[39] וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן ובנך שימלוך אחריך יהיה כמו הבן שלי,[40] אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו (נתן מסביר לדוד במה יבוא לידי ביטוי הקשר בין ה' לבנו של דוד, קשר שדומה לקשר שיש לאב ובנו) כאשר בנך יחטא, אני אעניש אותו בשני סוגי עונשים:[41] 1) בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים אויבים יציקו לו (והכוונה היא להדד ורזון שהציקו לשלמה),[42] 2) וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם ובמכות שבהם מכים בני אדם[43]: (טו) וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ אבל אף פעם לא אסיר ממנו (מבנך) את חסדי,[44] כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ (לא אסיר את חסדי מבנך) כמו שהסרתי את חסדי מעם שאול ומיניתי אותך למלוך במקומו. ה' אמר לדוד שכאשר בנו יחטא, הוא אמנם ייענש, אך המלכות עדיין תישאר שלו[45]: (טז) וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כמו שאתה (דוד) קיים וחי היום, כך צאצאיך וממלכתך יהיו קיימים לעולם,[46] כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם כסא מלכותך יהיה מתוקן וקיים לעולם[47]: (יז) כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה ככל הדברים שנאמרו עד עתה, וככל מראה הנבואה הזה,[48] כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִד (ככל הדברים שנאמרו וככל מראה הנבואה הזה) כך דיבר נתן אל דוד המלך. הנביא אומר שלמרות שבהתחלה נתן אמר לדוד שהוא יכול לבנות את בית המקדש, לאחר שה' אמר לו בנבואה שיאמר לדוד שלא יבנה את בית המקדש, נתן אמר לדוד את דברי הנבואה ולא התבייש לחזור בו[49]: (יח) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְקֹוָק דוד בא וישב לפני ארון הברית,[50] וַיֹּאמֶר כך אמר דוד בדבריו לה': מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יְקֹוִק וּמִי בֵיתִי ה' אלוקים, מי אני ומי משפחתי, הרי אני צאצא לרות המואביה שהתגיירה,[51] כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם (מי אני ומי משפחתי) שהבאת אותי עד למעלה שבה אני נמצא היום, שנתת לי את הזכות למלוך[52]: (יט) וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יְקֹוִק ה' אלוקים! החסד הזה, שמינית אותי למלך על ישראל, הוא קטן בעיניך, אתה (ה') לא מחשיב את המלכתי למלך כחסד גדול שעשית איתי,[53] וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק (כיוון שהמלכתי למלך קטן בעיניך) אתה עוד דיברת עליי למרחוק, אתה הבטחת שגם צאצאיי ימלכו על ישראל,[54] וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם אֲדֹנָי יְקֹוִק ה' אלוקים, מה שאמרת לי, שהבטחת לי את המלוכה, היא תורה המתאימה לאדם מכובד ולא לאדם שפל כמוני[55]: (כ) וּמַה יּוֹסִיף דָּוִד עוֹד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ ומה אני (דוד) יכול להוסיף ולבקש ממך ה', איזה דבר נוסף אני יכול לבקש ממך,[56] וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עַבְדְּךָ אֲדֹנָי יְקֹוִק כיוון שאתה ה' אלוקים, אהבת את עבדך, ונתת לי את המלוכה גם בלי שביקשתי אותה ממך ("ידעת" כאן פירושו אהבה. דוד אמר לה' שאין לו מה לבקש ממנו עוד, מכיוון שה' אהב אותו ונתן לו את המלוכה)[57]: (כא) בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ וּכְלִבְּךָ עָשִׂיתָ אֵת כָּל הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת רק בגלל גזירתך ורצונך, עשית לי את כל הגדולה הזאת שהמלכת אותי למלך,[58] לְהוֹדִיעַ אֶת עַבְדֶּךָ והודעת לי את מה שיקרה לצאצאי, אמרת לי שצאצאי ימלכו. דוד אמר לה' שמצד עצמו הוא אינו ראוי למלוך על ישראל, והסיבה היחידה שהוא זכה למלוכה היא שה' רצה וגזר עליו למלוך[59]: (כב) עַל כֵּן גָּדַלְתָּ אֲדֹנָי יְקֹוִק ה' אלוקים! בגלל שאנחנו יודעים שאיננו יכולים להשיג עומק מחשבותיך, אנחנו יודעים שאתה גדול מאוד ואיננו יכולים להבין לעומק את מעשיך,[60] כִּי אֵין כָּמוֹךָ אין עוד דבר כמוך בעולם (ה'), ולכן אין לנו עם מה להשוות אותך,[61] וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ ואין עוד אלוה חוץ ממך,[62] בְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ ככל הדברים ששמענו מהקדמונים עליך. דוד אמר: יש לעם ישראל מסורת של דברים שהוא שמע על ה', מסורת שבה אומרים על ה' דברים נפלאים[63]: (כג) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל איזה עם מהעמים שעובדים עבודה זרה הוא עם מאושר ומשובח כמו עם ישראל,[64] גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ עם ישראל הוא עם מיוחד בארץ,[65] אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם ה' הלך לפדות את עם ישראל ממצרים,[66] וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וה' פרסם את שמו של עם ישראל בעולם, על ידי כל הניסים שהוא עשה להם,[67] וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ ולעשות לכם, עם ישראל, ניסים גדולים ונוראים בעת כיבוש ארץ ישראל,[68] מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם (לעשות נסים גדולים) מפני בני ישראל שפדית אותם ממצרים,[69] גּוֹיִם וֵאלֹהָיו פדית את עם ישראל מיד העם המצרי ומיד אלוהי המצרים[70]: (כד) וַתְּכוֹנֵן לְךָ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם תיקנת את עם ישראל בכך שהם תמיד יהיו העם שלך, אתה (ה') לא תחליף את עם ישראל אף פעם בעם אחר,[71] וְאַתָּה יְקֹוָק הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים וה', אתה היית האלוה של עם ישראל[72]: (כה) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהִים ה' אלוקים, עכשיו, לאחר שאמרת שאני וצאצאיי ימלכו לעולם על ישראל,[73] הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ (ה' אלוקים) הדברים שאמרת לי עליי ועל צאצאיי, שהמלוכה תהיה נתונה לי ולצאצאיי,[74] הָקֵם עַד עוֹלָם תקים את המלכות לי ולזרעי לעולם (ובכך תקיים את הדברים שדיברת עליי ועל צאצאיי),[75] וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ ותעשה (ה') כמו שאמרת, שאני וצאצאיי ימלכו לעולם על ישראל[76]: (כו) וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם ועל ידי שזרעי ימלוך עד עולם, השם שלך (ה') יגדל תמיד,[77] לֵאמֹר על ידי שצאצאיי ימלכו לעולם, כולם יאמרו:[78] יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל ה' צבאות הוא אלוקי על ישראל.[79] צבאות הוא אחד משמותיו של ה' ונקרא כך משום שה' הוא האלוקים של צבא מעלה ושל צבא מטה,[80] וּבֵית עַבְדְּךָ דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לְפָנֶיךָ וגם צאצאיו של דוד ימלוכו תמיד על ישראל, כיוון שה' אינו חוזר בו מדבריו. על ידי שצאצאיו של דוד ימלכו לעולם, כולם יידעו שה' מקיים את דבריו ואיננו חוזר בו ממה שהבטיח (כשם שלא חזר בו ממה שהבטיח לדוד)[81]: (כז) כִּי אַתָּה יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל גָּלִיתָה אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ ה' צבאות אלוקי ישראל! היות ואמרת לי באוזני, היות ואמרת לי,[82] לֵאמֹר כך אמרת לי בדבריך:[83] בַּיִת אֶבְנֶה לָּךְ (אמרת לי) אני (ה') אבנה את המלכות בישראל מצאצאיך (דוד),[84] עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת (היות ואמרת לי שאתה תבנה את בית המלכות מצאצאיי) לכן הזמנתי את עצמי להתפלל אליך תפילה ובה בקשה שתקיים את מלכותי. לולא היית אומר לי שתבנה את מלכות ישראל ממני ומצאצאיי, לא הייתי מעלה בדעתי להתפלל על כך משום שאינני ראוי לכך. אבל לאחר שאמרת לי שהמלכות תיבנה מצאצאיי, אני עומד לפניך ומתפלל על כך[85]: (כח) וְעַתָּה אֲדֹנָי יְקֹוִק עכשיו ה' האלוקים! (צלע זו של הפסוק משמשת כפתיחה להמשך דבריו של דוד המלך),[86] אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים אתה (ה') הוא האלוקים ואתה יכול לקיים את דבריך (שאני וצאצאיי ימלכו על ישראל),[87] וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת ואני יודע שאתה תקיים את דבריך,[88] וַתְּדַבֵּר אֶל עַבְדְּךָ אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת ואני גם יודע שאתה (ה') אמרת את הדברים האלה על עבדך (הכוונה על דוד). דוד אמר לה': אני יודע שדברי נתן נאמרו על ידך[89]: (כט) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שאני יודע שאתה תקיים את דבריך, אינני צריך להתפלל יותר על הדבר (שתעמיד אותי ואת צאצאיי למלכים על ישראל),[90] הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ ואני רק מבקש שאתה תתרצה ותברך את משפחת עבדך, את צאצאיי, שתמיד יילכו לפניך בלב טהור,[91] כִּי אַתָּה אֲדֹנָי יְקֹוִק דִּבַּרְתָּ כיוון שאתה ה' אלוקים אמרת את הדברים האלה (שצאצאיי ימלכו), ודבריך אינם חוזרים ריקם,[92] וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם ואני רק מבקש שאני וצאצאיי נירא אותך וכך נתברך ממך ונהיה ראויים תמיד לקבל ממך את כל החסד הזה[93]:

 

[1] רד"ק + מצודות.

[2] מצודות. רש"י: דוד חשב שכבר התקיים "והניח לכם מכל אויביכם", ועכשיו נשאר רק לבנות את בית המקדש. רד"ק: למרות שגם לאחר מכן היו לדוד מלחמות נגד אויביו, עד עתה היוזמה למלחמות הייתה על ידי אויביו של דוד שתקפו אותו, ומעתה היוזמה להתקפה הייתה של דוד.

[3] מצודות.

[4] מצודות. רד"ק: דוד לא התכוון רק לארון, אלא התכוון גם לכלי ה משכן האחרים שהיו בגבעון, אך גם הם היו תחת יריעה.

[5] מצודות. רד"ק: נתן אמר זאת לדוד מסברא ולא על דרך נבואה נתן חשב שדוד הוא מלך הגון ולכן יהיה מותר לו לבנות את בית המקדש, אך לאחר מכן התנבא שלא דוד הוא שיבנה את ביהמ"ק. מלבי"ם: נתן אמר לדוד שיכול לסמוך על מחשבת לבו, כיוון שמחשבת הלב אצל צדיק הוא הדבר הנכון היות ומחשבתו מבוססת על רוח הקודש.

[6] תרגום.

[7] רש"י בשם חז"ל שנחלקו מה היה דוד ממהר לעשות: לנדור נדר או לשכור פועלים. רד"ק: הנבואה אל נתן הייתה רק בלילה.

[8] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[9] תרגום.

[10] מצודות. רלב"ג בפירושו לפסוק יא': הסיבה שדוד לא בנה את בית המקדש היא משום ששפך דמים רבים.

[11] מצודות.

[12] תרגום.

[13] רש"י. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר יהושע בעניין בניין המשכן בשילה, שם הרחבנו.

[14] מצודות.

[15] מצודות. מלבי"ם: יש שני תנאים לבניין המקדש: מלכות ומנוחה. ה' אמר לדוד ששני התנאים האלה עדיין לא התקיימו במלואם. המלכות – עדיין לא הובטח לדוד שצאצאיו ימלכו אחריו והיה יכול להיות שמלכותו תהיה כמו מלכותו של שאול. המנוחה – דוד אמנם הגיע למצב שפחדו להילחם איתו, אך גם כניעת העמים הייתה זמנית משום שכניעתם הייתה כניעה לדוד ולא לעם ישראל כולו. לכן תשובת ה' הייתה "האתה תבנה לי בית" – הרי עדיין לא הובטחה לך המלוכה - לשבתי" – כשהכוונה שעדיין אין מנוחה מוחלטת.

[16] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[17] מצודות. מלבי"ם: ה' אומר שהוא לא היה יכול לצוות על בניית בית ארזים משום שבימי השופטים בני ישראל עדיין לא הגיעו אל המנוחה.

[18] מצודות.

[19] רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פר א' פסוק ט'.

[20] מצודות. מלבי"ם: בדברים אלה אמר ה' לדוד שהוא אינו מלך בן מלך וממילא עדיין לא התקיים התנאי שהמלכות תעבוד מדור לדור.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] תרגום. מלבי"ם: בדברים אלה אמר ה' לדוד שעדיין לא הגיע הזמן של המנוחה, והראיה שדוד היה עדיין זקוק לעזרתו של ה' במלחמותיו נגד אויביו.

[24] מצודות. רש"י: זה שאומרים מגן דוד. רד"ק: כשם המלכים הגדולים.

[25] מצודות. רש"י: הכוונה היא שבעתיד ה' ייתן שקט לישראל, והכוונה היא בימי שלמה. מלבי"ם: ה' אמר לדוד שאמנם עד עתה לא היה לבני ישראל מנוחה. זו הסיבה שבשנות הנידודים במדבר היה המשכן אוהל עראי – דבר שסימל שלא היה לבני ישראל מקום קבוע. לאחר הכניסה לארץ, היה לבני ישראל מקום קבוע, אך לא הייתה להם מנוחה, ולכן המשכן היה בניין של אבנים עם יריעות למעלה. לאחר שתהיה מנוחה שלמה לבני ישראל, יוכלו לבנות בניין קבוע.

[26] תרגום.

[27] רד"ק.

[28] מצודות.

[29] תרגום + מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רש"י: אני אתן לך יותר ויותר מנוחה מכל אויביך, המנוחה תהיה הדרגתית.

[32] מצודות.

[33] תרגום. רד"ק הוסיף אפשרות שמדובר בברכה שה' אמר שהוא מברך את דוד שיזכה לאריכות ימים, לשבעים שנה שזהו פרק הזמן שבו חי אדם רגיל.

[34] תרגום.

[35] תרגום. רד"ק: הכוונה לבן שיוולד לדוד לאחר הנבואה, הוא שימלוך על ישראל, ולכן ידע דוד מראש שאין זה אדוניה או אבשלום. הרד"ק הסתפק איך ידע דוד ששלמה הוא זה שימלוך אחריו, אם ע"י שנתן אמר לדוד שיקרא את שם בנו ידידיה או ע"י נבואה מפורשת של נתן.

[36] תרגום.

[37] מצודות. מלבי"ם: רק הבן שיוולד לדוד יוכל לבנות את בית המקדש לשם ה' כיוון שתהיה לו מנוחה שלמה.

[38] מצודות. מלבי"ם: הכינון הוא השלב הסופי שבו המלכות מועברת לצאצאיו של דוד. ההכנה היא השלב הראשון.

[39] מצודות. רד"ק: הכוונה לכל הצאצאים שייצאו מדוד, גם נכדיו וניניו, ולא רק לשלמה. מלבי"ם: מלכותו של דוד מבוססת על אמונה וחסד – שני דברים שעלולים להתבטל. האמונה – אם הבן יחטא. החסד – אם יימצא אדם שראוי לחסד יותר ממנו. ה' הבטיח לדוד שהמלכות לא תסור ממנו לעולם – גם אם מצד האמונה מגיע שהמלכות תסור, ה' רק יעניש את החוטא בעונשים רגילים ולא בהעברת המלכות. גם מצד החסד – גם אם יימצ מישהו ראוי יותר – ה' לא יסיר מדוד את המלכות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] רש"י. מצודות: הכוונה למקל שבו מכים אנשים שחוטאים. לפי מצודות, יש כאן רק סוג אחד של עונש – המקל שבו מכים אנשים שחוטאים.

[43] תרגום. רש"י: הכוונה לשדים כמו אשמדאי שהדיח את שלמה מממלכתו, והם נקראים בני אדם משום שהם יצאו מאדם הראשון במשך מאה ושלושים השנים שבהם פרש מאשתו. מצודות: אייסר אותו במקל שבו מכים אנשים שחוטאים, ונגעי בני אדם זוהי כפילות להכאה במקל זה. מלבי"ם: על פשע, מרד בה', ה' מכה בקל, ועל כפירה שהוא עיוות השכל יוצאים נגעים שהם בגופו של האדם.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] תרגום.

[49] מצודות. מלבי"ם: נתן לא התבייש לשלב בדבריו גם את דברי התוכחה שה' אמר לו לומר לדוד.

[50] מצודות. רד"ק: מכאן למדו חז"ל שמלכי בית דוד הם היחידים שיכולים לשבת בעזרה. בפירוש נוסף כתב שיש אומרים שגם למלכי בית דוד אסור לשבת בעזרה, והכוונה היא שדוד ישב בתפילה או שדוד נשען על משהו.

[51] מצודות. רד"ק: מיהו בית אבי ומיהם בני.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות. רד"ק: אתה קירבת אותי מרחוק. תרגום: לעולם הבא.

[55] מצודות. רש"י: בפירושו השני כתב שה' עשה לדוד כמו שעשה לאדם הראשון, כמו שה' הראה לאדם הראשון את הדורות שיבואו אחריו, כך ה' הראה לדוד את מה שיהיה בדורות שאחריו. מהר"י קרא: תורה מלשון שורה, ה' הושיב את דו דהמלך בשורת האנשים המכובדים (בכך שמינה אותו למלך). רבינו ישעיה: האם זו התורה שאדם מתחבב בעיניך כל כך עד שאתה נותן לו את המלוכה. רד"ק בשם חז"ל: דוד המלך השווה את החסד שה' עשה לו לחסד שה' עשה עם משה: משה משובח בנביאים ודוד במלכים, משה הותיא את בנ"י משעבוד מצרים ודוד הוציא את בנ"י משעבוד מלכויות וכו'. מלבי"ם: דוד אמר שברור שלא מגיעהל ו המלכות וההסבר היחיד שיש לו לכך שה' בחר בו למלוך על ישראל היא לתקנת העולם, כחלק מהדרכים הנסתרות שבהן ה' מנהיג את העולם.

[56] מצודות.

[57] מצודות. רש"י: נתת לי את כל צרכיי. רד"ק: דוד אמר שהוא אינו יכול לבטא את כל מה שהוא רוצה לומר לה', אך ה' יודע מה הוא רוצה לומר.

[58] מצודות. רש"י: בעבור מה שאמרת לשמואל.

[59] מצודות. מלבי"ם: ה' שולח נביא להזהיר מפורענות כדי שיחזרו בתשובה או כדי לייעץ בדבר ה' מה לעשות, אך הוא אינו שולח נביא כדי לומר לאדם פרטי דברים טובים. דוד אמר שמכך שה' שלח את נתן להודיע לו שמלכותו תהיה קיימת לעולם, מוכח שהמלכות המובטחת אינה חסד פרטי, אלא האופן שבו ה' מנהל את העולם (כפי שהסביר בפירושו לפני שני פסוקים על "וזאת תורת האדם").

[60] מצודות. רד"ק: כיוון שאני מכיר את דעתך ורצונך, אני מבין שאין כמוך.

[61] מצודות.

[62] תרגום.

[63] מצודות. רד"ק: ככל שאנחנו יודעים מלבנו שאין כמוך. תרגום: ככל ששמענו מאבותינו.

[64] מצודות. רד"ק: כשם שאין אלוהים כמו ה', כך אין עם כמו עם ישראל. רבינו ישעיה: דוד אומר שכמו שה' עשה איתו חסד גדול בהמלכתו, כך הוא עשה חסד גדול עם בני ישראל שאין עוד עם מכובד כמו עם ישראל.

[65] מצודות.

[66] מצודות. רש"י: הכוונה היא למשה ואהרון שהיו שלוחי ה' כדי לפדות את בני ישראל ממצרים.

[67] מצודות. רד"ק: להגדיל את שמו של ה' ע"י הניסים. ע"י הניסים, גם אלה שהתכחשו למציאות של ה' כאלוקים, כמו פרעה, ראו שה' הוא האלוקים.

[68] מצודות. רש"י: הנוראות הם הניסים שה' עשה לישראל בגירוש העמים מארץ ישראל. רד"ק התלבט אם השייכות במילה "לארצך" אומרת שהארץ שייכת לה' או לבני ישראל (אם כי המשמעות של צלע הפסוק איננה משתנה).

[69] מצודות.

[70] מצודות. רד"ק כתב שני פירושים נוספים: או שה' הכה את הגויים דהיינו את המצרים ואת האלוהים שלהם, או שהכוונה היא שה' פדה את הגויים והכוונה היא לישראל ואלוהים פירושו האנשים החשובים בישראל (כמו לגבי הפסוק "אלהים לא תקלל"). כמו כן כתב בשם התרגום שהכוונה באלהיו היא לה'.

[71] מצודות.

[72] תרגום.

[73] עפ"י מצודות.

[74] תרגום.

[75] מצודות.

[76] תרגום.

[77] מצודות.

[78] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[79] מצודות.

[80] רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פר א' פסוק ט'.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] דעת מקרא.

[87] מצודות.

[88] מצודות. רד"ק: התלבט אם צלע זו נאמרה דרך תפילה או שהכוונה לקביעה שדבריו של ה' הם אמת.

[89] מצודות.

[90] מצודות.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] מצודות. תרגום: הכוונה לכל בתי הצדיקים שעובדים את ה'.