שמואל ב פרק יט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל ב' פרק יט'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כב' אדר תשע"ח

שמואל ב פרק יט

(א) וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ דוד המלך התרגז והתמלא בחרדה,[1] וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר דוד עלה אל עליית השער של העיר מחניים, אל המקום מעל החומה ממנו היה משקיף הצופה,[2] וַיֵּבְךְּ דוד בכה, וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ כך אמר דוד כאשר הוא הלך ובכה: בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי "בני אבשלום, בני בני אבשלום, הלוואי והייתי מת במקומך, אבשלום בני בני". דוד הזכיר את המילה "בני" פעמים רבות, כיוון שכך דרך הבוכים[3]: (ב) וַיֻּגַּד לְיוֹאָב נאמר ליואב: הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלֹם דוד המלך בוכה ומתאבל על מות אבשלום[4]: (ג) וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם הישועה והניצחון במלחמה נגד אבשלום הפכו לאבל לכל אנשיו של דוד, אנשיו של דוד היו אבלים במקום לשמוח על שהם ניצחו במלחמה,[5] כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא (הניצחון הפך לאבל) כיוון שכל אנשיו של דוד שמעו ביום הניצחון,[6] לֵאמֹר כך שמעו אנשיו של דוד:[7] נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ המלך נהיה עצוב על מות בנו אבשלום[8]: (ד) וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא הָעִיר חייליו של דוד התגנבו להיכנס אל העיר מחניים, חייליו של דוד נכנסו אל העיר בשקט ובסתר, במקום להיכנס בקול גדול של ניצחון,[9] כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה (חייליו של דוד נכנסו לתוך העיר בשקט ובסתר) כדרכם של החיילים שבורחים מהמלחמה החוזרים אל העיר בשקט ובהסתר. במקום להיכנס אל העיר בתרועות ניצחון, נכנסו חייליו של דוד אל העיר בשקט, כיוון שהם שמעו שדוד עצוב על מותו של אבשלום[10]: (ה) וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו דוד כיסה את פניו, כדרך האבלים,[11] וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי דוד צעק בקול רם: "בני אבשלום, אבשלום בני בני"[12]: (ו) וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת יואב הגיע אל ביתו של דוד המלך,[13] וַיֹּאמֶר יואב אמר לדוד: הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ אתה היום ביישת את כל עבדיך שהיום הצילו אותך, ואת בניך ובנותיך, ונשותיך ופילגשיך. אתה מתאבל על אבשלום, ובכך אתה מבייש את כל עבדיך שהצילו אותך ואת משפחתך[14]: (ז) לְאַהֲבָה אֶת שֹׂנְאֶיךָ אתה אוהב את שונאיך, אתה אוהב את אבשלום ששנא אותך,[15] וְלִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ ובכך שאתה אוהב את שונאיך, אתה שונא את אוהביך, כיוון שאתה כועס על אוהביך שהצילו אותך מאבשלום,[16] כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם על ידי שאתה מתאבל על אבשלום, זה כאילו שאתה אומר,[17] כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים שאין לך שרים ועבדים, ששריך ועבדיך אינם נחשבים לכלום,[18] כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים כִּי אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ על ידי שאתה מתאבל על אבשלום, אני יודע, שאם אבשלום היה חי וכולנו היינו מתים, היה זה טוב בעיניך. עדיף היה לך שכולנו היינו מתים, ושאבשלום היה חי, שהרי אין מציאות שגם אנחנו נהיה חיים וגם אבשלום יחיה[19]: (ח) וְעַתָּה קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ ועכשיו, תזדרז ותדבר אל עבדיך וחייליך דברים טובים שיהיו מקובלים על ליבם, תאמר לחייליך דברים טובים על הניצחון במלחמה,[20] כִּי בַיקֹוָק נִשְׁבַּעְתִּי (תאמר לחייליך דברים טובים) כיוון שאני נשבע בשם ה', כִּי אֵינְךָ יוֹצֵא (אני נשבע בשם ה') שאם אינך יוצא לדבר עם עבדיך,[21] אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה לא יהיה אף אחד שיישאר ללון איתך. אתה תימאס על כל עבדיך, וכולם יעזבו אותך, שהרי אתה מתאבל על אויביך, ולא אכפת לך מאוהביך,[22] וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה (אם עבדיך יעזבו אותך) דבר זה יגרום לך לרעה יותר גדולה מכל הדברים הרעים שקרו לך מאז שהיית נער ועד עכשיו[23]: (ט) וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר דוד קם וישב בשער העיר מחניים,[24] וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ מי שראה את דוד יושב בשער אמר לשאר העם שהיה שם,[25] לֵאמֹר כך אמרו לשאר העם:[26] הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר (נאמר לכל העם) הנה דוד המלך יושב בשער העיר מחניים,[27] וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כל אנשיו של דוד הגיעו אל שער העיר מחניים כדי לראות אותו,[28] וְיִשְׂרָאֵל נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו וכל האנשים שהיו עם אבשלום ברחו לערים שלהם[29]: (י) וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כל שבטי ישראל התווכחו זה עם זה,[30] לֵאמֹר כך אמרו השבטים זה לזה:[31] הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם דוד המלך הציל אותנו מידי אויבינו ומידי הפלשתים, ולמרות שהוא היה מספיק חזק כדי לנצח במלחמות, הוא ברח מפני אבשלום, מכיוון שהוא לא רצה להילחם נגד בנו (דבר שמורה על צדקותו של דוד)[32]: (יא) וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה ואילו אבשלום, שמשחנו אותו למלך עלינו, מת במלחמה נגד דוד, וסימן הדבר שה' עדיין עוזר לדוד,[33] וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ ועכשיו, למה אתם שותקים ואינכם מחזירים את המלך דוד למלוך עלינו[34]: (יב) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים דוד המלך שלח שליחים אל צדוק ואל אביתר הכהנים,[35] לֵאמֹר כך אמר דוד לצדוק ואביתר באמצעות שליחיו,[36] דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר אתם (צדוק ואביתר) תדברו אל זקני יהודה ותאמרו להם: לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ (תאמרו לזקני יהודה) למה שאתם תהיו האחרונים בישראל להחזיר את המלך דוד למלכותו,[37] וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ הרי דבריהם של כל ישראל, שאמרו להחזיר את דוד לביתו (כפי שראינו בפסוק הקודם), הגיעו אל המלך, וכל העם רוצה להחזיר את דוד למלכותו, ואם כן, מדוע שאתם תהיו האחרונים להחזיר את דוד למלכותו[38]: (יג) אַחַי אַתֶּם (צדוק ואביתר אומרים לזקני יהודה בשמו של דוד) אתם הרי האחים שלי, אנחנו הרי משבט אחד,[39] עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם אתם הרי קרובים שלי,[40] וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ ואם כן, מדוע שדווקא אתם תהיו האחרונים להחזיר את המלך למלכותו[41]: (יד) וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ (דוד המשיך לצוות את צדוק ואביתר על ידי שליחיו) אני מבקש שגם תאמרו לעמשא, הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה אתה קרוב משפחתי, אתה הרי אחיין שלי,[42] כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אני נשבע בשם ה',[43] אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב (אני נשבע בשם ה') שאתה (עמשא) תמיד תהיה השר שממונה על הצבא במקומו של יואב שהרג את אבשלום[44]: (טו) וַיַּט אֶת לְבַב כָּל אִישׁ יְהוּדָה על ידי הדברים האלה (שציווה את צדוק ואביתר לומר) הטה דוד בקלות את ליבם של כל אנשי יהודה עד שכולם הסכימו להמליך אותו עליהם,[45] כְּאִישׁ אֶחָד (דוד הטה בקלות את ליבם של אנשי יהודה) כאילו שהם היו איש אחד. הרבה יותר קשה לשכנע קבוצה מאשר לשכנע אדם בודד, והנביא אומר שדוד הצליח בקלות לשכנע את אנשי יהודה כאילו הם היו רק אדם אחד ולא קבוצה שלמה של אנשים עם דעות שונות,[46] וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אנשי יהודה שלחו שליחים אל דוד המלך כדי שיאמרו לו: שׁוּב אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ תחזור אתה יחד עם כל עבדיך לירושלים (ובכך הם החזירו את דוד למלכות)[47]: (טז) וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ דוד הלך לדרכו במטרה לחזור לירושלים, וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן דוד הגיע עד נהר הירדן, וִיהוּדָה בָּא הַגִּלְגָּלָה לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן שבט יהודה נאסף בגלגל, כדי לבוא לקראת דוד המלך ולהעביר אותו את נהר הירדן[48]: (יז) וַיְמַהֵר שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי אֲשֶׁר מִבַּחוּרִים וַיֵּרֶד עִם אִישׁ יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד שמעי בן גרא משבט בנימין שהיה גר בעיר בחורים, מיהר וירד לקראת דוד המלך, יחד עם אנשי שבט יהודה[49]: (יח) וְאֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן יחד עם שמעי בן גרא, היו עוד אלף אנשים משבט בנימין,[50] וְצִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל וכן ירד לקראת דוד ציבא משרת ביתו של שאול,[51] וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ (יחד עם ציבא ירדו גם) חמישה עשר בניו של ציבא ועשרים העבדים שלו,[52] וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שמעי, ציבא ואנשיהם, עברו את הירדן, וכך, על ידי שהם באו לקראת דוד, הם הראו לו שהם עבדיו[53]: (יט) וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וכן העבירה המשלחת של שמעי וציבא ספינה כדי להעביר בה את משפחתו של המלך,[54] וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינָיו (שמעי וציבא העבירו את הספינה) כדי לעשות מעשה שיהיה טוב בעיניו של דוד, וכדי להחניף לו, כדי שהוא ימחל לשמעי על חטאו,[55] וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן בזמן שדוד המלך עבר בירדן, שמעי בן גרא נפל לפניו כדי להתחנן בפניו שימחל לו על חטאו[56]: (כ) וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ שמעי אמר לדוד המלך: אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן אדוני המלך! אל תחשיב את השתתפותי במרד אבשלום לחטא, הרי כמעט כולם השתתפו עם אבשלום במרד (ואם כן, אין זה ראוי שתחשיב אותי לחוטא גדול יותר משאר האנשים שהצטרפו למרד),[57] וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם ואדוני המלך! אל תזכור לי את החטא שחטאתי בעצמי כשיצאת מירושלים, החטא ששאר העם לא חטא בו. אל תזכור את הקללות שקיללתי אותך בהם[58] לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ שהמלך לא ישים אל ליבו (אל תתייחס לקללות שבהן קיללתי אותך)[59]: (כא) כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי (אל תזכור את החטאים: את השתתפותי במרד, ואת הקללות שקיללתי אותך) כיוון שאני בעצמי יודע שחטאתי, ואני מתחרט על מעשיי,[60] וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ ואני הייתי הראשון מישראל שירדתי לכאן כדי לקבל את פניך ולהראות לך שאני נכנע לפניך (בית יוסף הוא כינוי לכל ישראל)[61]: (כב) וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר אבישי בן צרויה ענה לדבריו של שמעי ואמר: הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי כִּי קִלֵּל אֶת מְשִׁיחַ יְקֹוָק האם בעבור בקשת הסליחה הקטנה של שמעי, הוא לא יומת על שהוא קילל את דוד שנמשח למלך על ישראל בציווי ה'?[62]: (כג) וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד ענה לאבישי: מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה בני צרויה (הכוונה היא גם ליואב, שעשה גם הוא מעשים שהיו בניגוד לדעתו של דוד), למה אנחנו שונאים זה את זה, למה אתם עושים מעשים שאינני חפץ שתעשו אותם,[63] כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן במעשיכם, אתם גורמים שבני ישראל יתלוננו עליי ואני עלול לאבד את המלוכה,[64] הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל האם ראוי שהיום יומת אדם מישראל?[65] כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל הרי היום החזירו אותי למלכותי והדבר נחשב כאילו שאני מתחיל מחדש למלוך על ישראל, ואם אני אהרוג את שמעי, יחשבו שאהרוג את כל מי שתמך באבשלום, וממילא כל מי שהשתתף במרד יחשוש ממני ויסרב להחזיר אותי למלוכה[66]: (כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי דוד המלך אמר לשמעי: לֹא תָמוּת אני מקבל את כניעתך, ואתה לא תמות על החטא הזה, לא תמות על שקיללת אותי,[67] וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ דוד המלך נשבע לשמעי שהוא לא ימות[68]: (כה) וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ מפיבשת נכדו של שאול יצא לקראת דוד (לאחר שדוד הגיע אל ירושלים כמבואר בפסוק הבא).[69] הנביא מציין שלשה דברים שמפיבשת נהג בהם לאורך כל הזמן של מרד אבשלום כדי להראות שהוא מצטער על המרד בדוד: 1) וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו מפיבשת לא רחץ אפילו את רגליו (וכל שכן את כל גופו),[70] 2) וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ מפיבשת לא סיפר את שערות השפם שלו,[71] 3) וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס וכן לא כיבס מפיבשת את בגדיו,[72] לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם מפיבשת לא עשה את שלשת הדברים האלה (רחיצת רגליו, תיקון שפמו וכיבוס בגדיו), מהיום שבו דוד המלך ברח מאבשלום יצא מירושלים, ועד שהוא (דוד) חזר לירושלים בשלום[73]: (כו) וַיְהִי כִּי בָא יְרוּשָׁלִַם לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ כאשר דוד המלך הגיע לירושלים, מפיבשת יצא לקראתו,[74] וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ דוד המלך שאל את מפיבשת: לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִיבֹשֶׁת מפיבשת, למה לא יצאת איתי מירושלים כאשר ברחתי מאבשלום (כמו שאר האנשים שתמכו בי)[75]: (כז) וַיֹּאמַר מפיבשת ענה לדוד: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי אדוני המלך! לא יצאתי איתך מירושלים מפני שהעבד שלי, ציבא, רימה אותי,[76] כִּי אָמַר עַבְדְּךָ כיוון שעבדך, אני, אמרתי: אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ (אמרתי ש- ) אשים את האוכף על האתון, וארכב עליה ואלך אליך המלך,[77] כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ (אמרתי שארכב על החמור) כיוון שאני חיגר וצולע, ואינני יכול ללכת ברגל, ולכן הייתי צריך לרכב על החמור. אולם, ציבא לקח ממני את החמור ורכב לבדו אל המלך[78]: (כח) וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אני יודע שציבא ריכל עליי בפני אדוני המלך, ואמר עליי לשון הרע. הוא אמר לך שלא יצאתי איתך בגלל ששמחתי על שמרדו בך,[79] וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים ואתה אדוני המלך דוד, הנך כמלאך ה', ואתה יודע להבחין בין אמת לשקר,[80] וַעֲשֵׂה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (אתה יודע להבחין בין אמת לשקר) ולכן אתה יכול לעשות כפי מה שאתה רואה לנכון, ואני בטוח שהחלטתך תהיה נכונה[81]: (כט) כִּי לֹא הָיָה כָּל בֵּית אָבִי כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ שהרי אדוני המלך, כל משפחתי היו חייבים לך מיתה, בגלל ששאול סבי רצה להרוג אותך,[82] וַתָּשֶׁת אֶת עַבְדְּךָ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ (ובמקום להרוג אותי) שמת אותי להיות מאוכלי שולחנך,[83] וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ ואיזו זכות נוספת יש לי אצלך ומה עוד אני יכול לבקש ממך? מספיק לי ששמת אותי באוכלי שולחנך, ואם נתת את הנחלה שלי לציבא, הדבר מקובל עליי, שהרי לא מגיע לי אפילו שתשים אותי באוכלי שולחנך[84]: (ל) וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ דוד המלך אמר למפיבשת: לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ למה אתה מרבה בדברים, למה אתה מדבר הרבה?[85] אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה הרי אני ציוויתי שאתה וציבא תחלקו ביניכם את כל הנחלה.[86] דוד אמר למפיבשת שהוא כבר פסק לחלק את השדה, ולמרות שציבא שיקר לו, הוא אינו יכול לחזור בו מהפסק[87]: (לא) וַיֹּאמֶר מְפִיבֹשֶׁת אֶל הַמֶּלֶךְ מפיבשת אמר לדוד המלך: גַּם אֶת הַכֹּל יִקָּח לא ארגיש רע גם אם ציבא ייקח את כל הנחלה,[88] אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ (לא ארגיש רע אם ציבא ייקח את כל הנחלה) היות ומה שחשוב לי הוא שאתה, אדוני המלך, חזרת אל ביתך בשלום[89]: (לב) וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי יָרַד מֵרֹגְלִים ברזילי הגלעדי ירד מהעיר רוגלים, וַיַּעֲבֹר אֶת הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן לְשַׁלְּחוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן ברזילי עבר את הירדן יחד עם דוד, כיוון שהוא רצה ללוות את דוד במעבר הירדן[90]: (לג) וּבַרְזִלַּי זָקֵן מְאֹד בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה ברזילי היה אדם מאוד זקן, והוא היה בן שמונים,[91] וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ בְשִׁיבָתוֹ בְמַחֲנַיִם ברזילי סיפק את מזונותיו של דוד המלך בשעה שהוא ישב במחניים,[92] כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא מְאֹד (ברזילי סיפק את צרכיו של דוד) כיוון שהוא היה אדם עשיר מאוד והייתה לו את היכולת לכלכל את דוד[93]: (לד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בַּרְזִלָּי דוד המלך אמר לברזילי: אַתָּה עֲבֹר אִתִּי תעבור איתי את נהר הירדן, וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ עִמָּדִי בִּירוּשָׁלִָם ואני אספק את צרכיך כשתשב איתי בירושלים[94]: (לה) וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ ברזילי ענה לדוד המלך: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי כִּי אֶעֱלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם כמה שנים נותרו לי לחיות כדי שאני אעלה עם המלך לירושלים ואתענג שם? הרי אני זקן, ולא נשאר לי עוד הרבה זמן לחיות, ואם כן, לא תהיה תועלת מכך שאעלה איתך לירושלים[95]: (לו) בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם אני הרי היום בן שמונים שנה, ונותר לי מעט מאוד זמן לחיות,[96] הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע (נימוק נוסף לסירובי לעלות לירושלים) אם אתה רוצה שאני אוכל על שולחנך כדי שיהיה לי כבוד, האם אני יודע להבחין בין טוב לרע? הרי אני זקן מידי כדי ליהנות מהכבוד,[97] אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה ואם אתה רוצה שאני אוכל על שולחנך כדי לאכול מעדנים, הרי אני זקן מידי להרגיש את טעם המאכלים והשתייה שאני אוכל ושותה,[98] אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת ואם אתה רוצה שאני אוכל על שולחנך כדי שאשמע את המנגינות שמנגנים לפניך, הרי אני זקן מידי לשמוע את קול הזמרים והזמרות ששרים לפניך,[99] וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ ולמה שאהיה לנטל עליך אדוני המלך (הרי לא תהיה לי תועלת מכך)[100]: (לז) כִּמְעַט יַעֲבֹר עַבְדְּךָ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶת הַמֶּלֶךְ אדוני המלך! לאחר שתעבור את הירדן, אני אלך איתך מעט על מנת ללוות אותך,[101] וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה הַזֹּאת ואם אתה רוצה להחזיר לי טובה, למה שתגמול לי על ידי שתושיב אותי על שולחנך, הרי לא תהיה לי תועלת מכך?[102]: (לח) יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי עבדך, אני, אחזור עכשיו לעיר שבה אני גר (רוגלים), וכך אמות במקום שנמצאים הקברים של אבי ואימי,[103] וְהִנֵּה עַבְדְּךָ כִמְהָם יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ ועבדך כמהם, שהוא הבן שלי, יעבור לירושלים איתך אדוני המלך,[104] וַעֲשֵׂה לוֹ אֵת אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ ולכמהם תעשה את מה שטוב בעיניך, ובזה תחזיר לי טובה על שכלכלתי אותך במחניים[105]: (לט) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד המלך אמר לברזילי: אִתִּי יַעֲבֹר כִּמְהָם גם לולא בקשתך, הייתי רוצה שכמהם יעבור איתי ושגם הוא יאכל על שולחני,[106] וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ ואני אעשה לכמהם את כל מה שהיית רוצה שאעשה לו (אך זה לא ייחשב להחזרת טובה לך, שהרי אני בכל מקרה הייתי מושיב את כמהם באוכלי שולחני),[107] וְכֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ וכל מה שתרצה שאני (דוד) אעשה לך (ברזילי) – אעשה, כגמול על שכלכלת אותי במחניים. אתה יכול לבחור את הדרך שבה אני אוכל לגמול לך על שכלכלת אותי במחניים[108]: (מ) וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן כל אנשיו של דוד עברו את נהר הירדן,[109] וְהַמֶּלֶךְ עָבָר גם דוד המלך עבר את נהר הירדן,[110] וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי וַיְבָרֲכֵהוּ דוד נשק לברזילי, ובירך אותו לשלום,[111] וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וברזילי חזר למקומו (לאחר שדוד נפרד ממנו): (מא) וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה דוד המלך עבר את הירדן למקום שנקרא "גלגל",[112] וְכִמְהָן עָבַר עִמּוֹ כמהם עבר את הירדן יחד איתו (עם דוד),[113] וְכָל עַם יְהוּדָה הֶעֱבִירוּ אֶת הַמֶּלֶךְ כל אנשי שבט יהודה השתתפו בהעברת דוד המלך את הירדן,[114] וְגַם חֲצִי עַם יִשְׂרָאֵל וגם חלק מעם ישראל השתתף בהעברת דוד את הירדן, אותם אנשים מישראל שברחו עם דוד מאבשלום, העבירו אותו את הירדן[115]: (מב) וְהִנֵּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ כל האנשים מעם ישראל הגיעו אל דוד המלך שהיה בגלגל,[116] וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ כל האנשים מעם ישראל אמרו אל דוד המלך: מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן מדוע העבירו אנשי יהודה אותך ואת משפחתך את נהר הירדן בסתר,[117] וְכָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ (ומדוע העבירו שבט יהודה בסתר) את כל אנשיך שהיו איתך? הרי האופן שבו הם העבירו אותך את הירדן (בסתר) מראה כאילו לא כולם רוצים בחזרתך למלכות, הדבר מראה כאילו אלה שלא השתתפו בהעברתך את הירדן, אינם רוצים בחזרתך למלכות[118]: (מג) וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אנשי שבט יהודה ענו לאנשי ישראל:[119] כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי אנחנו הגענו ראשונים כדי להעביר את דוד ואת משפחתו בירדן, כיוון שדוד הוא מהשבט שלנו,[120] וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה ולמה אתם כועסים על כך שבאנו ראשונים, מה הזיק לכם שבאנו ראשונים?[121] הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ האם אכלנו משהו מהמלך בזכות שהגענו ראשונים?[122] אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ האם המלך נתן לנו מתנה על כך שהגענו ראשונים? אם כן, מדוע אתם כועסים על כך שהעברנו לבד את המלך? הרי לא הפסדתם דבר מכך שהעברנו אותו לפני שהגעתם[123]: (מד) וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה שאר עם ישראל ענה לשבט יהודה, וַיֹּאמֶר כך אמרו אנשי ישראל לשבט יהודה: עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ יש לי עשר חלקים במלך, שהרי אנחנו עשרה שבטים (שבט בנימין איננו נחשב בחשבון השבטים, משום ששמעי ירד עם אלף אנשים כדי לקבל את פניו של דוד, ולכן אינו נכלל בכלל אנשי יהודה ולא בכלל אנשי ישראל),[124] וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ ואני (ישראל) רוצה במלכותו של דוד יותר ממה שאתה (יהודה) רוצה, למרות שדוד הוא מהשבט שלך,[125] וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי ולמה ביזית אותי, ועשית את הדברים באופן שייראה שאיננו רוצים שדוד יחזור למלכותו ורק אתם רוצים בכך?[126] וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי האם לא הגיע אל המלך הדברים שלי שאמרתי כבר בהתחלה שאני רוצה שדוד יחזור למלכותו? הרי אני (ישראל) רציתי להחזיר את דוד למלכותו עוד לפני שאתה (יהודה) רצית בכך,[127] וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אנשי שבט יהודה אמרו דברים קשים יותר לאנשי ישראל, ממה שאמרו אנשי ישראל לאנשי שבט יהודה, למרות שבפסוק לא כתוב בדיוק מה הם אמרו[128]:

 

[1] תרגום + מצודות.

[2] רד"ק.

[3] מצודות. כמו"כ כתב בשם חז"ל: דוד אמר שמונה פעמים את המילה בני כדי להעלות את אבשלום משבעת מדורי גיהינום ופעם שמינית כדי להכניסו לגן עדן. רלב"ג: דוד בכה כיוון שהבין שחטאו גרם לכך שאבשלום ימות. מלבי"ם: בדבריו של דוד יש התייחסות לשני דברים. א. אבשלום לא רצה להרוג אותו אלא רק לרשת את מלכותו, ולכן הדגש בבכייתו של דוד הוא שאבשלום הוא בנו. ב. מרד אבשלום בא כתוצאה מחטאו של דוד, ולכן דוד מבקש למות במקומו של אבשלום.

[4] תרגום. מלבי"ם: יואב ידע שדוד יצטער על מות אבשלום, אך לא חשב שדוד ממש יתאבל עליו, שהרי אם דוד מתאבל, סימן הדבר שדוד חושב שאבשלום נהרג שלא כדין.

[5] מצודות.

[6] מלבי"ם: שאר העם שלא ידע שדוד יתאבל על אבשלום, ידע רק באותו היום, לאחר שראה את תגובתו של דוד, שיש להתאבל על אבשלום.

[7] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[8] רד"ק.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות. מלבי"ם: על ידי שאתה מעדיף את האינטרס של בנך על פני האינטרס של כל הממלכה, אתה מראה שאין לך בכלל עבדים ושהמלכות בכלל אינה מעניינת אותך.

[19] מצודות.

[20] מצודות + רד"ק בפירושו לספר שמואל א', פרק טז' פסוק יב'.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] תרגום.

[25] מצודות.

[26] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[27] תרגום.

[28] מצודות.

[29] תרגום.

[30] מצודות.

[31] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[32] מצודות. מלבי"ם: אנשי ישראל אמרו שלא היה ראוי שדוד יברח מפניו של אבשלום.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] תרגום.

[36] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[37] מצודות. מלבי"ם: למרות שעם ישראל החליט להחזיר את דוד למלכותו, לא היה מישהו שנטל את היוזמה להחזיר את דוד, ולכן יזם דוד שאנשי שבט יהודה יהיו אלו שייקחו על עצמם את החזרתו למלכות.

[38] מצודות. רד"ק: הסכמת ישראל להחזיר את דוד למלך עליהם נודעה לדוד תוך כדי אמירת דברי השליחות לצדוק ואביתר.

[39] מצודות.

[40] תרגום. מלבי"ם: בדברים אלה מפיג דוד את חששם של זקני יהודה שהוא יהרוג אותם בגלל שהם השתתפו במרד אבשלום, ואומר שהוא לא יהרוג אותם כיוון שהם האחים שלו.

[41] תרגום.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות. רלב"ג כתב שלש סיבות למינוי עמשא: א. כדי שעמשא לא ימשיך את המרד נגדו. ב. בגלל דברי יואב שלא יצטער על מותו של אבשלום. ג. נאמר לדוד שיואב הוא זה שהרג את אבשלום.

[45] מצודות. רד"ק: עמשא הוא זה שהטה את לב אנשי יהודה.

[46] מצודות.

[47] תרגום.

[48] מצודות.

[49] תרגום.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] תרגום.

[53] מצודות. רש"י פירש שצליחה היינו בקיעת הירדן, והכוונה היא אותו דבר, שחילקו את הירדן על ידי שעברו במקום שהיה מיועד לעבור בו.

[54] מצודות.

[55] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שהחזרת דוד למלכותו לא הייתה על תנאי שלא יהרוג את מי שהשתתף במרד אבשלום, אלא שדוד יעשה כחכמתו לכל מי שהשתתף במרד, וזו הסיבה ששמעי ראה צורך ללכת לדוד.

[56] מצודות. מלבי"ם: לאחר שדוד היה עובר את הירדן, הוא היה נחשב למלך ואינו יכול למחול על כבודו, ולכן שמעי ניצל את הזמן שנותר עד שדוד עבר את הירדן.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות. לפי מצודות, הסיבה שכל ישראל נקראו בית יוסף היא בגלל שיוסף כלכל את כולם במצרים וזאת למרות היחס שקיבל מאחיו. רלב"ג: כל בני ישראל נקראו יוסף מכיוון שרוב המושלים בישראל היו מבני יוסף. רד"ק: הנביא קרא לשבטים: מנשה, אפרים ובנימין בשם בית יוסף, כיוון שיוסף היה ראש לשבטים אלו. רש"י: שמעי אמר לדוד שאם הוא יקבל אותו חזרה, למרות שהוא (שמעי) היה ראש המורדים בדוד, יבינו כולם שדוד אינו מתכוון להרוג אותם והם יחזרו אליו, אך אם דוד יהרוג אותו, יפחדו כל ישראל לחזור אליו, שמא יהרוג דוד את כל מי שמרד בו. רבינו ישעיה: שמעי אמר לדוד שלמרות שהוא חייב מיתה, הוא עדיין ירד לבקש מחילה ולא חשש שדוד יהרוג אותו – בגלל צדקותו של דוד.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות. לפי מצודות, הסיבה שדוד לא הרג את שמעי היא בגלל שדוד פחד שעל ידי זה הוא יאבד את המלוכה.

[65] מצודות.

[66] מצודות. רש"י: עד עכשיו הייתי בטוח שאם אדם חשוב כמו שמעי קילל אותי, הרי שזה סימן משמים שנפסקה מלכותי, ועכשיו, כששמעי התחרט, אני בטוח שאני חוזר למלכותי.

[67] מצודות ומדגיש ששמעי לא ימות על חטא זה, אך יהיה חטא אחר שימות בו (כפי שאכן ציווה דוד בצוואתו לשלמה בספר מלכים א' פרק ב').

[68] תרגום.

[69] מצודות.

[70] רד"ק. רש"י: לא הסיר את השערות שבין רגליו. רלב"ג: לא גזז את ציפורני רגליו.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות. מלבי"ם: דוד קיבל את דבריו של ציבא משום שמפיבשת לא הלך עם דוד בשעת צערו ומשום שמפיבשת לא חשש לשבת בירושלים יחד עם המורדים. עתה התברר שמפיבשת נשאר בירושלים אך הוא הצטער בצערו של דוד בכך שלא התרחץ והסתפר.

[74] מצודות. מלבי"ם: עד עתה היה מפיבשת מחוץ לעיר במקום מחבוא, ורק כשדוד נכנס אל העיר, הוא הגיע גם כן לתוך העיר.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] רד"ק.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] תרגום + מצודות.

[85] מצודות.

[86] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: כשדוד אמר שצריך לחלק את הנחלה, יצאה בת קול ואמרה שמלכותו תתחלק משום שהוא היה צריך להאמין למפיבשת. רלב"ג: דוד עדיין הסתפק למי להאמין, ולכן ציווה לחלק את השדה. מלבי"ם: מלכתחילה רצה דוד שהם יחלקו את השדה, ולא שציבא יקבל את כל השדה. דוד לא היה יכול לחזור בו ממה שאמר משום שלא ניתן להחזיר את פסק הדין של המלך, אלא שאמר שמלכתחילה כוונתו הייתה שציבא ומפיבשת יחלקו את השדה, ולא יהיה בכך משום עוול למפיבשת משום שבכל מקרה הוא היה צריך לשלם לציבא חצי מיבול השדה כתמורה לאריסותו.

[87] רבינו ישעיה.

[88] מצודות.

[89] מצודות. בדברי חז"ל ראינו שמפיבשת אמר לדוד שהוא קיבל לשון הרע עליו, ולכן יש לו טענה כלפי ה' שהחזירו בשלום אל מלכותו.

[90] מצודות.

[91] תרגום.

[92] מצודות. רלב"ג כתב פירוש נוסף שהכוונה היא שברזילי כלכל את דוד כשהוא חזר מירושלים.

[93] מצודות.

[94] תרגום.

[95] מצודות.

[96] מצודות.

[97] מצודות. רש"י בשם חז"ל: ברזילי היה שטוף בזימה ולכן קפצה עליו הזקנה.

[98] מצודות.

[99] מצודות.

[100] תרגום.

[101] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שברזילי אמר לדוד שהוא כמעט לא עשה דבר, והוא רק ליווה אותו מעט.

[102] מצודות.

[103] תרגום + מצודות. רד"ק: אחרי שאני אשב אצלך מעט, אתה תרצה שאני אחזור אל העיר שלי.

[104] מצודות.

[105] מצודות.

[106] מצודות.

[107] מצודות.

[108] מצודות.

[109] תרגום.

[110] תרגום.

[111] תרגום.

[112] תרגום.

[113] תרגום.

[114] תרגום.

[115] רד"ק.

[116] תרגום ועיין בפירוש רד"ק בפסוק הקודם.

[117] מצודות.

[118] רד"ק. במפרשים מצאנו מחלוקת, האם אנשי ישראל דיברו בכך אל אנשיו של דוד, או שדיברו על דוד בלשון נסתר לכבודו. מלבי"ם: הכוונה היא שאנשי ישראל אמרו לשבט יהודה שלו דוד היה עובר את הירדן לבד, לא הייתה להם טענה, משום שדוד היה מראה בכך שהוא אינו צריך את שאר האנשים מיהודה. אך דוד עבר את הירדן יחד עם אנשים משבט יהודה, והדבר מראה שהוא חושב שהוא צריך להשתמש בכח כדי להחזיר לעצמו את המלוכה, ומכאן הייתה טענתם של אנשי ישראל.

[119] מצודות.

[120] מצודות.

[121] מצודות.

[122] מצודות.

[123] מצודות.

[124] מצודות. רד"ק: שבט בנימין נכלל יחד עם שבט יהודה ולכן נחשב שלשאר בני ישראל יש עשרה חלקים במלך.

[125] מצודות. רש"י: למרות שדוד שייך לשבט יהודה, עדיין יש לי בו עשרה חלקים כיוון שאני עשרה שבטים.

[126] מצודות.

[127] מצודות.

[128] מצודות. רש"י: השוו דברי יהודה לדברי ישראל, כיוון שישראל הראו ליהודה את האיגרת שבו דוד כתב לזקני יהודה ושאל אותם למה שיהיו אחרונים להשיב את המלך. לאחר מכן פירש גם הוא ש"ויקש" הינו מלשון קושי. רלב"ג: מכיוון שדוד היה משבט יהודה, דבריהם היו קשים יותר, מוצדקים יותר. רד"ק: בני ישראל ראו שדוד שתק ולא הגן עליהם מול אנשי שבט יהודה, ולכן הם הצטרפו למרד של שבע בן בכרי. מלבי"ם: על ידי הויכוח בין יהודה לישראל, התעורר שבע בן בכרי למרוד בדוד.