במדבר פרק ח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר במדבר פרק ח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם י' אדר תשע"ח

במדבר פרק ח

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תדבר אל אהרון ותאמר לו, בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת כאשר אתה מדליק את נרות המנורה שבמשכן,[1] אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת ששת הנרות שנמצאים בצידי המנורה, שלשת הנרות הימניים ושלשת הנרות השמאליים, יפנו כלפי הנר האמצעי[2]: (ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אהרון עשה כמו שציווה אותו משה בשם ה' ולא שינה מדבריו,[3] אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה אהרון הדליק את הנרות באופן שכל ששת הנרות פנו אל עבר הנר האמצעי, כמו שציווה ה' את משה לעשות[4]: (ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה כך הייתה המנורה עשויה:[5] מִקְשָׁה זָהָב עשו את המנורה ממקשה של זהב. לקחו גוש של זהב, וגילפו בגוש את צורת המנורה, עַד יְרֵכָהּ גם חלק גדול כמו בסיס המנורה היה עשוי מגוש הזהב,[6] עַד פִּרְחָהּ וגם דברים קטנים, כמו הציורים של פרחים, הבליטות של פרחים שהיו על המנורה, נעשו מגוש הזהב, למרות שהיו קטנים,[7] מִקְשָׁה הִוא הכל נעשה מאותו גוש זהב,[8] כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כמו שה' הראה למשה בהר סיני איך לעשות את המנורה,[9] כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה כך עשו בצלאל וחכמי הלב את המנורה[10]: (ה) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ו) קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עליך לקרב את הלויים מתוך שאר בני ישראל,[11] וְטִהַרְתָּ אֹתָם (ואחרי שתקרב אותם) עליך לטהר את הלויים בתהליך שיפורט בפסוקים הבאים: (ז) וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם כך תטהר את הלויים: 1) הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת יש להזות עליהם מים בהם יש את אפר הפרה האדומה, שמא יש טמאי מתים ביניהם,[12] 2) וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם על הלויים לגלח את כל השערות שעל גופם,[13] 3) וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם לאחר גילוח השערות, על הלויים לטבול את בגדיהם במקווה, וְהִטֶּהָרוּ לאחר שלשת הדברים האלה: הזאת מי חטאת, גילוח השערות וטבילת הבגדים, יהיו הלויים טהורים מטומאתם: (ח) עכשיו, לאחר שהלויים כבר טהורים, יש לעשות את הדברים הבאים כדי שהלויים יוכלו להתחיל לעבוד במשכן: 1) הבאת קרבנות - וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר הלויים יקחו פר בן שלש שנים לשם קרבן עולה,[14] וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן יחד עם פר העולה יש להביא את המנחה שלו שהיא סולת מעורבבת בשמן, וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת וכן ייקחו הלויים פר נוסף שהוא בן שלש לשם קרבן חטאת: (ט) 2) אסיפת העם אל פתח אוהל מועד -  וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד יש לקרב את הלויים אל פתח המשכן,[15] וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יש לאסוף את כל בני ישראל אל פתח המשכן[16]: (י) 3) סמיכת ידי ישראל על הלויים - וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי יְקֹוָק כאשר תקרב את הלויים אל פתח המשכן,[17] וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם בני ישראל יסמכו את ידיהם על ראש הלויים: (יא) 4) הנפת הלויים - וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אהרון יניף את בני קהת, על ידי שירים אותם בפתח המשכן. הנפה זו מבטאת את התקדשות הלויים לעבודתם על ידי בני ישראל,[18] וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְקֹוָק לאחר ההנפה, בני קהת יוכלו לעבוד את עבודתם במשכן: נשיאת הארון וכלי הקודש האחרים[19]: (יב) 5) סמיכת הלויים על קרבנם - וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים הלויים יסמכו את ידיהם על ראש שני הפרים שהביאו לשם הקרבנות: פר אחד לשם קרבן עולה ופר שני לשם קרבן חטאת, 6) הקרבת קרבנות הלוייםוַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת את אחד הפרים תקריב לשם קרבן חטאת (אמנם הכוונה היא שאהרון יקריב את הקרבן, ומשה יצווה אותו על כך),[20] וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיקֹוָק את הפר השני תקריב לשם קרבן עולה לה', לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם הקרבת הקרבנות נועדה לכפר על הלויים: (יג) וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו יש להעמיד את בני גרשון לפני אהרון ולפני בניו,[21] וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיקֹוָק יש להניף גם את בני גרשון בפתח המשכן (על ידי אהרון): (יד) וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תפריש את הלויים מתוך בני ישראל,[22] וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם הלויים ישמשו לפניי (לפני ה')[23]: (טו) וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד לאחר תהליך הפרשת הלויים מתוך בני ישראל, ייכנסו הלויים למשכן כדי לעבוד בו,[24] וְטִהַרְתָּ אֹתָם עליך לטהר את הלויים כמו שציוויתי אותך, וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה יש להניף, להרים, גם את בני מררי (על ידי אהרון)[25]: (טז) כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הסיבה שיש לטהר את הלויים היא מכיוון שהלויים מופרשים לי מתוך בני ישראל לצורך שתי עבודות: נשיאת המשכן ושירה,[26] תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי לקחתי את הלויים כדי לשרת אותי במקום הבכורות שיצאו ראשונים מרחם אימם[27]: (יז) כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כל הבכורות של בני ישראל, בין בכורות האדם ובין בכורות הבהמות הטהורות, שייכים לי (ה'). על ידי שהבכורות ניצלו ממכת בכורות, הבכורות שייכים לי,[28] בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי בזמן בו הכיתי והרגתי את כל הבכורות במצרים, ובכורות ישראל ניצלו, הקדשתי את בכורות בני ישראל לשרת אותי[29]: (יח) וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לאחר מכן, בחטא העגל, כאשר הבכורות חטאו ושבט לוי לא חטא, לקחתי את הלויים לשרת אותי במקום הבכורות[30]: (יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מתוך כל בני ישראל, נתתי (ה') את הלויים לאהרון ולצאצאיו הכהנים,[31] לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד הלויים יעבדו במשכן במקום בני ישראל,[32] וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכן, הלויים יהיו לכופר לבני ישראל על חטא העגל. הפרשת הלויים לעבודת המשכן, היא אחד המרכיבים בכפרת חטאם של בני ישראל בחטא העגל,[33] וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ בני ישראל לא ימותו בשעה שיתקרבו אל הקודש. על ידי שהלויים יעבדו במשכן את העבודות, זר לא יצטרך לגשת אל הקודש, וממילא הוא לא ימות[34]: (כ) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם משה, אהרון וקהל ישראל עשו ללויים, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כל מה שה' ציווה את משה לעשות ללויים, כך עשו להם משה, אהרון וישראל: משה העמיד אותם בפתח המשכן, אהרון הניף אותם, ובני ישראל סמכו את ידיהם על ראש הלויים[35]: (כא) וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם היזו על הלויים את מי החטאת,[36] וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם הלויים טבלו את בגדיהם במקווה, וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק אהרון הניף את הלויים בפתח המשכן, וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם אהרון כיפר על הלויים על ידי שהקריב את הקרבן שלהם[37]: (כב) וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו לאחר תהליך הטהרה, נכנסו הלויים לעבוד את עבודתם במשכן,[38] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בתהליך טהרת הלויים, כולם עשו ללויים בדיוק כמו שה' ציווה את משה[39]: (כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כד) זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם זוהי המצווה שתעשו עם הלויים,[40] מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד כאשר הלוי יהיה בן עשרים וחמש (25) שנה, הוא יבוא לעבוד בעבודת המשכן. אמנם בחמש השנים הראשונות, הלוי רק ילמד את עבודתו במשכן, ורק כשיהיה בן שלושים, יתחיל לעבוד במשכן כלוי מן המניין[41]: (כה) וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה כאשר הלוי מגיע לגיל חמישים (50) שנה, הוא יחזור מעבודתו, הוא יפסיק לעבוד, וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד כאשר הלוי יגיע לגיל חמישים שנה, הוא לא יעבוד יותר בנשיאת המשכן. אמנם, מותר לו להשתתף בשמירת המשכן ובשירה[42]: (כו) וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד (כאשר הלוי יגיע לגיל חמישים שנה) הוא ישרת יחד עם שאר אחיו הלויים,[43] לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת (כשהלוי יגיע לגיל חמישים שנה) הוא יחנה מסביב למשכן, ויעזור בפירוק והרכבת המשכן,[44] וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד אך הלוי לא יעבוד בנשיאת המשכן מזמן שהוא מגיע לגיל חמישים שנה, כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם כך יש לעשות ללויים בשעה שהם מזדקנים ומגיעים לגיל חמישים שנה. אסור לתת ללוי שהגיע לגיל חמישים שנה לשאת את המשכן[45]:

 

[1] אונקלוס. רשב"ם: הסיבה שהדלקת המנורה הוזכרה היא מכיוון ששאר עבודות המשכן כבר נגמרו, והדלקת המנורה היא מלאכה תמידית שקיימת בכל יום, גם לאחר סיום בניית המשכן. א"ע: סיבת הסמיכות היא כדי לומר שהדיבור אל משה יהיה גם בלילה. רש"י: נסמכה פרשת הדלקת הנרות לחנוכת המזבח מכיוון שכאשר אהרון ראה את חנוכת המזבח, חלשה דעתו שלא הוא ולא שבט לוי השתתפו בחנוכת המזבח, עד שה' אמר לו שהוא זוכה לדבר גדול יותר של הדלקת הנרות. רמב"ן: הכוונה ברמז זה הוא להדלקת נרות חנוכה. בהסבר הסמיכות כתב שספר במדבר מסיים את ענייני הקרבנות ועבודת המשכן, ולכן התורה כאן פירטה את ציווי הדלקת המנורה שיש לעשותה במשכן ובמקדש. לכן גם לא כתבה התורה כאן "באהל מועד" כמו שכתבה בפרשיות הקודמות שעסקו בעניין הדלקת המנורה, כדי לומר שמצווה זו נוהגת גם במקדש. אוה"ח: ה' ניחם את אהרון בכך שבכל יום יש לפרק את המנורה ולהרכיבה מחדש, ולחנוך את המנורה כל פעם, בעוד שחנוכת המזבח היא חד פעמית. כמו"כ מוכיח אוה"ח שנרות המנורה לא היו קבועות בגוף המנורה עצמה.

בביאור בהעלותך כתב רש"י שני פירושים: א. שהשלהבת צריכה לעלות מאליה. ב. שיש לעשות עליה לפני המנורה עליה עומד הכהן ומטיב את הנרות. אוה"ח: כוונת התורה היא לומר לאהרון שכאשר הוא מעלה את הנרות ומרכיב אותם על המנורה, עליו לנהוג כך. כמו"כ הסביר את טעם החזרה על הציווי: עד עתה היה משה מדליק את המנורה, ועכשיו עברה מצווה זו לכהנים.

[2] רש"י. אולם קשה על דבריו שלכאורה משמע שכל שבעת הנרות צריכים להיות מופנים לכיוון מסוים, ולא רק ששת הנרות. רשב"ם וא"ע: הנרות יפנו כלפי השולחן. אך גם על כך קשה, שהרי כתוב שהנרות יפנו אל עבר המנורה ולא אל עבר השולחן. אמנם לפי דבריהם יש לומר שהכוונה היא שיאירו לכיוון המנורה מהמקום בו עומד המדליק, וכך יוצא שהנרות פונים אל השולחן. ספורנו: כוונת התורה בציווי זה היא לסמל שגם המיימינים, אלו העוסקים בחיי עולם, וגם המשמאילים, אלו העוסקים בחיי שעה, יפנו כולם לאמצעי המסמל את קיום רצון ה'. אוה"ח: שבעת הנרות הם רמז לשבעים האומות שצריכים לפנות אל ישראל. כמו כן יש כאן רמז ללילה, לזמן הגלות, שרק אז ידלקו נרות האומות, אך בגאולה, רק הנר המערבי, רק ישראל ידלוק.

[3] רש"י, ובא הכתוב לספר בשבחו של אהרון.רמב"ן: התורה באה לומר שאהרון עצמו היה מדליק את הנרות כל ימיו, למרות שההדלקה כשרה בבניו הכהנים.

[4] אוה"ח: הסיבה שכתוב בפירוט "אל מול פני המנורה" היא כדי לומר שכל מלאכת עבודת המנורה עשה אהרון: הפירוק וההרכבה, ההדלקה וכן שאר העבודות הכרוכות בה. כמו כן כתב שאהרון לא עשה את עבודת המנורה בגלל מעלה מסוימת, אלא עשה זאת כדי לקים ציווי של ה'.

[5] אונקלוס. רש"י כתב ש"וזה" בא לומר שמשה התקשה בעשיית המנורה, ולכן היה ה' צריך להראות לו כיצד לעשותה. א"ע: התורה באה לומר שלא נעשה מנורה כמו המנורה שבמשכן. רמב"ן: התורה באה לומר שלדורות צריך לעשות את המנורה מקשה. אוה"ח כתב שהיה ניתן לומר שכמו שהנרות מתפרקים מהמנורה, כך גם שאר המנורה אינה צריכה להיות עשויה מקשה.

[6] רש"י.

[7] רש"י.

[8] רמב"ן: הסיבה שהתורה חזרה על "מקשה" לומר שמקשה מעכב לדרות, אך אין החומר מנו עשויה המנורה, הזהב, מעכב לדורות.

[9] רש"י.

[10] רש"י, וכתב בשם מדרש אגדה שהכוונה היא שהמנורה נעשתה מאליה ע"י ה'. א"ע: הכוונה היא שמשה עשה את המנורה כך.

[11] אונקלוס. רש"י: קח את הלויים בדברים, תשכנע את הלויים. אוה"ח: יש לעשות מחנה לויה נפרד משאר בנ"י. לכאורה קשה על דבריו, שהרי כבר פורט לפני כן מחנה לויה. א"ע: יש להפריד את הלויים מתוך שאר ישראל, שהרי היו מעורבים עם כולם. גם לדבריו קשה שהרי כבר פורט סדר הדגים.

[12] רש"י. א"ע כתב שני פירושים לפרש את מי החטאת: או שהכוונה היא למים שמטהרים את האדם, או שהכוונה היא שכמו שאדם מביא קרבן חטאת, כך הוא הביאו את המים כדי לכפר על החטא.

[13] רש"י: הסיבה לכך שהיא שלקיחת הלויים באה לכפרה על חטא הבכורות בחטא העגל. עבודה זרה קרויה זבחי מתים והמצורע קרוי מת, ולכן היה צריך לגלח אותם כמו מצורעים. א"ע: הלויים גילחו את שערותיהם עוד לפני שהזו עליהם את מי החטאת.

[14] רש"י.

[15] אונקלוס.

[16] אונקלוס. רש"י: הטעם לכך הוא משום שהלויים מהווים קרבן לבני ישראל כדי לכפר עליהם, ובנ"י צריכים לעמוד על קרבנם.

[17] א"ע.

[18] אונקלוס + רש"י.

[19] רש"י.

[20] א"ע.

[21] רש"י בפס' יא'. רשב"ם: ההנפה הראשונה נעשתה ע"י אהרון והשנייה נעשתה ע"י משה.

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס.

[24] אונקלוס.

[25] רש"י בפס' יא'.

[26] אונקלוס + רש"י. ספורנו: הלויים נתנו את עצמם לצורך עבודתי כאשר הם אמרו "מי לה' אלי".

[27] אונקלוס.

[28] אונקלוס + רש"י.

[29] א"ע + רש"י.

[30] רש"י.

[31] אוה"ח: הלויים נתונים לכהנים בעל כורחם, למרות שבכך הלויים מקבלים חלק מהעבודות ששייכות לכהנים, ויתירה מכך, כהן שיעבוד את עבודת הלו יתחייב מיתה בכך.

[32] רש"י. ספורנו: במקום הבכורות של בני ישראל שהיו צריכים לעבוד.

[33] א"ע, ולכן לא נתנו הלויים כופר נפשם במניינים. ספורנו: בכך שהלויים יקבלו את המעשרות מבני ישראל, הם יכפרו לבני ישראל על חטא העגל.

[34] אונקלוס + רש"י.

[35] רש"י. א"ע: משה עשה הכל בציווי. ספורנוף משה אהרון וישראל עזרו ללויים בטבילת הכלים ובגילוח ובהבאת הקרבן.

[36] רשב"ם.

[37] א"ע הסתפק מהו הסדר הנכון: הזאה, סמיכה על הקרבן, תנופת הלויים ואח"כ הקרבת הקרבן, או שהקרבת הקרבן הייתה הדבר הראשון.

[38] אונקלוס.

[39] רש"י, ולהגיד שבחם. ספורנו: הכוונה היא לחלוקה למשמרות. א"ע: הכוונה היא לעשייה לדורות.

[40] רשב"ם.

[41] רש"י. א"ע: מבן עשרים וחמש על שלושים עובד הלוי את עבודת האוהל ומבן שלושים מתחיל לעבוד בעבודת המשא. רמב"ן: עד גיל שלושים לא היה ללוי תפקיד מוגדר בעבודת המשכן, אלא היה עוזר פה ושם, ומרגע שהגיע לגיל שלושים, מוטל עליו לעבוד עבודה מסוימת.

[42] רש"י. רמב"ן: אסור לו לשיר אא רק לפרק ולהרכב את המשכן ולטעון את העגלות.

[43] אונקלוס.

[44] רש"י.

[45] א"ע. רשב"ם: הכוונה היא שיש לעשות כך ללויים משהם בגילאים 25-30 ויותר מבני חמישים.