במדבר פרק יז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר במדבר פרק יז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם י' אדר תשע"ח

במדבר פרק יז

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן תאמר אל אלעזר, בנו של אהרון הכהן,[1] וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה אלעזר יפריש את המחתות של מאתיים וחמישים (250) האנשים (ושל קרח) מתוך השריפה ששרפה אותם,[2] וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה את האש שעל המחתות יש להרחיק,[3] כִּי קָדֵשׁוּ הסיבה שיש להפריש את המחתות היא בגלל שהמחתות שימשו לכלי שרת של הקטרת הקטורת, ועשו אותן לכלי שרת, ולכן לא ניתן להשתמש בהן לדברים שבחול[4]: (ג) אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם (אלעזר יפריש) את מחתות האנשים החוטאים שהתחייבו בנפשם, את מחתות האנשים שהתחייבו במוות,[5] וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ האומנים ירקעו את המחתות ויעשו מהם ציפוי למזבח הנחושת. האומנים ידביקו את המחתות כציפוי על מזבח הנחושת,[6] כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיִּקְדָּשׁוּ (הסיבה שיש לצפות את המזבח היא) מכיוון שהקריבו קטורת לפני ה' במחתות אלו, ועל ידי הקרבת הקטורת במחתות אלו המחתות קודשו, וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל המחתות יהיו לזיכרון לבני ישראל. על ידי שבני ישראל יראו את הציפוי של המזבח, הם יאמרו שהמחתות בהן צופה המזבח היו שייכות לאלו שערערו על הכהונה ונשרפו, ועל ידי כך לא יערערו יותר על הכהונה[7]: (ד) וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים אלעזר לקח את המחתות שהיו עשויות מנחושת בהן הקטירו מאתיים וחמישים (250) האנשים שנשרפו את הקטורת, וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ האומנים רקעו, שטחו, את המחתות שלקח אלעזר על גבי המזבח, כך שהמחתות שימשו לציפוי למזבח: (ה) זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל המחתות ישמשו לזיכרון לבני ישראל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְקֹוָק כדי שאדם זר, שאינו מזרע אהרון, לא יתקרב להקטיר את הקטורת,[8] וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ ועל ידי שיימנע הזר מהקטרת הקטורת, הוא לא יהיה כמו קרח ועדתו,[9] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ (אלעזר ריקע את המחתות) כמו שה' אמר לו על ידי משה[10]: (ו) וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן ביום שאחרי שקרח ועדתו מתו, עם ישראל התרעם על משה ואהרון,[11] לֵאמֹר כך אמר עם ישראל בשעה שהוא התרעם על משה ואהרון: אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְקֹוָק אתם (משה ואהרון) גרמתם לכך שחלק מעם ה' (קרח ועדתו) מתו, על ידי שאמרתם להם להקטיר את הקטורת[12]: (ז) וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כאשר התכנס העם כדי לריב עם משה ואהרון,[13] וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד משה ואהרון פנו אל עבר המשכן,[14] וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן הענן כיסה את המשכן, וַיֵּרָא כְּבוֹד יְקֹוָק כבוד ה' התגלה על המשכן על ידי הענן. הענן ירד נמוך יותר מהגובה בו הוא היה עומד בדרך כלל מעל אוהל מועד[15]: (ח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד משה ואהרן באו אל לפני המשכן, משה ואהרן הגיעו סמוך למשכן[16]: (ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (י) הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת תפרישו את עצמכם מתוך בני ישראל,[17] וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע ואני (ה') אשמיד את בני ישראל ברגע זה, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם משה ואהרון נפלו על פניהם כדי להתפלל אל ה'[18]: (יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן משה אמר אל אהרון, קַח אֶת הַמַּחְתָּה (משה אמר לאהרון) קח את המחתה שאתה משתמש בה,[19] וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ תשים על המחתה שלך אש מהאש שעל המזבח, וְשִׂים קְטֹרֶת תשים על האש שבמחתה קטורת,[20] וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם תוביל את המחתה עם הקטורת במהירות אל העם, ותכפר עליהם,[21] כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְקֹוָק (הסיבה שאני מצווה עליך להוביל את הקטורת לבני ישראל היא) מכיוון שכבר יצא הרוגז מלפני ה',[22] הֵחֵל הַנָּגֶף ומכיוון שיצא הרוגז מאת ה', התחילו למות אנשים מבני ישראל[23]: (יב) וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אהרון לקח את המחתה ואת האש ואת הקטורת מיד לאחר שמשה אמר לו לעשות כן,[24] וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל אהרון רץ עם הקטורת אל תוך קהל ישראל, וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם אנשים מבני ישראל התחילו למות, וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת אהרון שם את הקטורת על גבי המחתה, וַיְכַפֵּר עַל הָעָם על ידי נתינת הקטורת, אהרון כיפר על בני ישראל: (יג) וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים אהרון נעמד בין המתים מבני ישראל לאלו מבני ישראל שעדיין היו חיים, כך שמלאך המוות לא היה יכול לעבור את מקום הקטורת,[25] וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה המגיפה נעצרה ולא מתו יותר אנשים מישראל[26]: (יד) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת בסך הכל מתו במגיפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות (14,700) אנשים, מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח מספר האנשים שמתו במגיפה הוא בנוסף לאנשים שמתו על דבר קרח: מאתיים וחמישים האנשים שמתו, דתן, אבירם, קרח ומשפחותיהם[27]: (טו) וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אהרון חזר אל משה שהיה בשער המשכן,[28] וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה המגיפה נעצרה, וגם מי שהתחיל להיות חולה וגסס, התרפא[29]: (טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יז) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כדי שבני ישראל יכירו שה' בחר בשבט לוי, תאמר לבני ישראל לעשות את הדבר הבא: וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב קח מכל אחד משנים עשר השבטים, מטה אחד,[30] מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם תיקח את המטה מהנשיא של כל שבט,[31] שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת בסך הכל תיקח שנים עשר מטות, אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ על כל מטה תכתוב את שם נשיא השבט[32]: (יח) וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי על המטה של שבט לוי תכתוב את שמו של אהרון, כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם כיוון שגם הלויים וגם הכהנים שייכים לאותו שבט. למרות שבשבט לוי יש שתי משפחות: משפחת כהנים ומשפחת לויים, שתי המשפחות שייכות לאותו שבט[33]: (יט) וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת תצניע את המטות במשכן, לפני ארון העדות,[34] אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה (תצניע את המטות) במקום שאני (ה') מדבר איתכם (משה ואהרון) שם[35]: (כ) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח המטה של האדם שאבחר בו יפרח, וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם אני אניח מעליי את התלונות שבני ישראל מתרעמים עליכם. על ידי שהמטה של האדם שבחרתי בו יפרח, בני ישראל כבר לא יערערו יותר על הכהונה[36]: (כא) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משה ציווה את בני ישראל שנשיא של כל שבט יביא לו מטה אחד, וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת נשיאי ישראל נתנו למשה בסך הכל שנים עשר מטות: כל נשיא שבט הביא מטה אחד (כאשר מטהו של אהרון היה אחד משנים עשר המטות והוא היה המטה של שבט לוי),[37] וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם משה הניח את מטהו של אהרון באמצע שאר המטות, כדי שבני ישראל לא יטענו שהסיבה שמטה אהרון פרח היא מפני שמשה שם את מטה אהרון בצד[38]: (כב) וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי יְקֹוָק בְּאֹהֶל הָעֵדֻת משה הצניע את המטות לפני ה' במשכן העדות[39]: (כג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת ביום אחרי שמשה הצניע את המטות במשכן, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת משה נכנס למשכן העדות,[40] וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי המטה של אהרון שהוא המטה של שבט לוי פרח,[41] וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים המטה עבר שלושה שלבים של פריחה: בהתחלה רק פרח, לאחר מכן כבר נראו ניצני הפירות שלו, ולאחר מכן כבר הוציא פירות ממש, את השקדים[42]: (כד) וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְקֹוָק אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משה הוציא אל בני ישראל את כל המטות שהיו מוצנעים לפני ה' במשכן, וַיִּרְאוּ כל אחד מהנשיאים הכיר את כתב ידו בו כתב את שמו על המטה,[43] וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ כל אחד מהנשיאים לקח את המטה שלו[44]: (כה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי תחזיר את מטה אהרון לפני ארון העדות, כדי שהמטה ישמש לעם המרדן לאות ולזיכרון שאני בחרתי באהרון,[45] וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי ועל ידי כך שיזכרו שאני (ה') בחרתי באהרון, בני ישראל כבר לא יערערו על הכהונה ולא יתרעמו עליי,[46] וְלֹא יָמֻתוּ על ידי שבני ישראל לא יערערו על הכהונה, הם לא ימותו: (כו) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה משה עשה כן,[47] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה משה עשה כמו שה' ציווה אותו, ושם את המטה של אהרון לפני ארון העדות: (כז) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה בני ישראל אמרו אל משה: לֵאמֹר כך אמרו בני ישראל אל משה, הֵן גָּוַעְנוּ הרי חלק מאיתנו מתו בחרב,[48] אָבַדְנוּ וחלק מאיתנו מתו על ידי שהאדמה בלעה אותם,[49] כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ וחלק גדול מאיתנו מתו על ידי המגיפה[50]: (כח) כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְקֹוָק יָמוּת ועכשיו אנחנו נמשיך למות, שהרי כל מי שיתקרב אל משכן ה' חייב מיתה. לכל אדם מותר להיכנס אל חצר אוהל מועד, ואדם שיטעה וייכנס למקום שאסור לו להיכנס אליו, יתחייב בכך מיתה,[51] הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ האם אנחנו כולנו הופקרנו למיתה?[52]:

 

[1] אוה"ח: הסיבה שה' ציווה שדווקא אלעזר הוא שיעשה זאת היא כדי לומר שה' לא הקפיד שיהיה זה דווקא הכהן הגדול שיעשה זאת, או מכיוון שהטענה של קרח הייתה על אהרון, לא רצה ה' שאהרון הוא שיעשה זאת.

[2] אונקלוס. אוה"ח: הסיבה שכתוב "וירם" עם ו' החיבור היא מכיוון שציווי זה בא להוסיף על האות שעשה ה' עם קרח ועדתו, ה' בא להוסיף דבר נוסף שיהיה לאות לבנ"י כדי לחזק את הכהונה.

[3] אונקלוס. מהיכן יש להרחיק את האש? רש"י: מעל המחתות. א"ע: מעל המזבח. ספורנו: יש להרחיק את האש מעל המזבח ולא לשפוך את הקטורת עליו אל שפך הדשן, מכיוון שהקטורת הייתה קטורת זרה

[4] רש"י. רמב"ן: לא ניתן לומר על המחתות שהם קדושים וכלי שרת, שהרי הקריבו עליהם קטורת זרה. לכן הסיבה שהמחתות קדושים היא מכיוון שנעשו על פי ה'. בסוף דבריו כתב שהקידוש הוא להיות לאות לבני ישראל.

[5] אונקלוס. רש"י: את מחתות האנשים שעשו אותם פושעים בנפשותם על ידי שחלקו על ה'. אוה"ח: הכוונה היא שאנשים אלו הביאו על עצמם את המוות.

[6] א"ע.

[7] רש"י.

[8] אונקלוס.

[9] רש"י.

[10] רשב"ם ורמב"ן. רש"י: ה' אמר לאהרון שלא יקרב אדם זר להקטיר את הקטורת. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שה' אמר שמי שיקטיר את הקטורת ילקה בצרעת. אוה"ח: הכוונה היא שה' אמר שאסור לאדם זר להקריב את הקטורת ושאם יעשה כך, יהיה כמו קרח.

[11] א"ע + אונקלוס.

[12] אונקלוס. רשב"ם: על דתן ואבירם אף אחד לא התלונן. התלונה הייתה על מקטירי הקטורת והעם טען שמשה ידע שהם ימותו ע"י הקטורת, ובכ"ז אמר להם להקטיר את הקטורת. א"ע: טענת בנ"י הייתה שבשריפת האנשים אין כל ראיה לכך שה' בחר בשבט לוי, שהרי ייתכן שאהרון ומשה גרמו לקרח ועדתו למות על ידי תפילה או על ידי חכמה אחרת. רמב"ן: העם האמין עתה שאהרון ראוי לכהונה, אלא שרצו שהבכורות יהיו במשכן במקום הלויים, וטענת העם הייתה שמשה אמר למאתיים וחמישים האנשים להקטיר את הקטורת שהיא עבודת כהונה, ואם כן אין מכאן ראיה שה' בחר בשבט לוי. אוה"ח: תלונת העם הייתה שמשה לא היה צריך שכל מאתיים וחמישים האנשים יקטירו קטורת, אלא הי צריך להספיק לו הקטרת הקטורת על ידי קרח, וכך רק קרח היה מת. בפס' יז' כתב הרשב"ם שבנ"י טענו שהאות עם קרח ועדתו אינה אות המוכיחה שבאמת ה' בחר בכהנים, ולכן ה' אמר למשה שיעשה לו אות שלא ניתן לערער עליו. אוה"ח בפס' כ': העם חשב שהסיבה שקרח ועדתו מתו היא בגלל שהם טענו טענות על משה, אך לא היה כאן הוכחה שה' בחר בשבט לוי.

[13] אונקלוס + א"ע.

[14] אונקלוס.

[15] אונקלוס.

[16] אונקלוס. א"ע כתב שהטעם הוא משום שראו את הענן, אך לא הבנתי את דבריו, שהרי הם פנו אל עבר המשכן עוד לפני שהתגלה הענן.

[17] אונקלוס. א"ע: תעלו מתוך כל הקהל ותשבו במחנה לויה שהוא גבוה יותר ממקום שאר העם. רשב"ם: היבדלו. רמב"ן: למרות שיש ביכולתו של ה' להרוג רשע ולהציל את הצדיק העומד לידו, ה' רצה להשמיד את ישראל על ידי פתיחת הארץ או משהו דומה, ולכן גם הצדיקים שסביבם היו מתים. אוה"ח: כוונת ה' היא לצוות שאלו מבנ"י שלא היו בתוך המלינים יתבדלו מתוך שאר העם. לכן היה צורך לומר מי בדיוק הוא המלין שראוי למות.

[18] א"ע.

[19] א"ע.

[20] רשב"ם: כדי להודיע שהקטורת שגרמה למיתת האנשים היא שנותנת חיים בידי הכהנים הראויים לעבודה.

[21] אונקלוס. רש"י: רז זה (שהקטורת עוצר את המגיפה) מסר למשה המלאך כשעלה לרקיע.

[22] א"ע + אונקלוס.

[23] אונקלוס.

[24] אוה"ח. בפירוש נוסף שכתב שכאשר ציווה משה היינו שלמרות שהקטיר את הקטורת שלא בזמנו, הרי שצווה על כך ע"י משה.

[25] רשב"ם. רש"י: מלאך המוות אמר לאהרון שיתן לו לעשות את שליחותו ואהרון ענה לו שמשה ציווה אותו לעכב בעדו. אמר המלאך לאהרון הרי אני שליח של ה'. ענה לו אהרון שאין משה אומר דבר אלא בשם ה'. אמר לו אהרון בוא עימי ותשאל את ה' שנמצא עם משה בפתח אוהל מועד. בפירוש נוסף כתב רש"י שבנ"י ריננו על הקטורת, ולכן אמר ה' לבנ"י שיראו שהחטא הוא שממית והקטורת היא שעוצרת את המגיפה.

[26] אונקלוס.

[27] אונקלוס.

[28] אונקלוס. א"ע: כוונת הפסוק היא לתת לנו תיאור זמן – כאשר חזר אהרון אל משה והמגיפה נעצרה – אז דיבר ה' אל משה.

[29] ספורנו. אוה"ח: התורה באה לומר לנו שגם לאחר שאהרון כבר חזר אל משה וכבר לא עמד בין החיים למתים, המגיפה עדיין נעצרה. בפירוש נוסף כתב שרק עכשיו הסכים מלאך המוות לעצור את המגיפה. רק לאחר שחזרו אהרון והמלאך אל פתח אוה"מ כדי לשאול את ה' אם להפסיק את המגיפה – המגיפה נעצרה.

[30] א"ע.

[31] אוה"ח: כוונת הפסוק היא שהנשיאים יביאו ולא שמשה יביא בשמם שכאן אין אומרים שלוחו של אדם כמותו. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שמשה ייקח את המטות ממש משל הנשיאים, כדי שלא יטענו בנ"י שהמטות לא היו טובים.

[32] רמב"ן וכתב שיש אומרים שהכוונה היא לכתוב את שם השבט על המטה.

[33] רש"י ורמב"ן.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס.

[36] אונקלוס.

[37] אוה"ח: ייתכן שבנ"י לקחו מקל ארוך וחתכו אותו לשנים עשר.

[38] רש"י.

[39] אונקלוס.

[40] אונקלוס.

[41] א"ע.

[42] רש"י ורשב"ם, ולדבריו, כשמשה נכנס אל אוהל מועד, המטה רק פרח, ולאחר מכן המשיך לפרוח עד שהוציא ניצנים ופירות. רש"י הוסיף שהטעם שהמטה הוציא דוקא שקדים הוא כדי לרמז שכל מי שמערער על הכהונה, הפורענות שלו ממהרת לבוא, וכן כתב הא"ע ודחה בכך את הפירוש שהמטה עצמו היה מעץ שקדים.

[43] א"ע.

[44] ספורנו: כל אחד מהנשיאים לקח את המטה שלו אל ביתו כדי לבדוק בבית שמא המטה שלו הוחלף.

[45] רש"י + אונקלוס. רשב"ם: הכוונה היא לדורות הבאים שירצו לערער על הכהונה, כמו עוזיה.

[46] רש"י + אונקלוס.

[47] אוה"ח: הצלע הראשון בא לומר שמשה עשה את ציווי ה' מיד ובצלע השני הכוונה היא לומר שמשה הניח את המטה ליד ארון העדות.

[48] אונקלוס.

[49] אונקלוס.

[50] אונקלוס.

[51] רש"י.

[52] רש"י. א"ע: הלוואי וכולנו היינו מתים, שהרי איננו יכולים לעמוד בכך. כמו"כ הוכיח הא"ע מכך שה' הפריש את הלויים עתה כדי לשמור על המשכן, שכל עניין קרח התרחש במדבר סיני.