במדבר פרק לו

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר במדבר פרק לו'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יא' אדר תשע"ח

במדבר פרק לו

(א) וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף ראשי האב של משפחת בני גלעד שהוא בנו של מכיר שהוא בנו של מנשה, בנו של יוסף, התקרבו אל משה והנשיאים,[1] וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים ראשי האב של משפחת גלעד, דיברו לפני משה ולפני נשיאי ישראל, רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הנשיאים הם ראשי האבות של בני ישראל[2]: (ב) וַיֹּאמְרוּ ראשי האב של משפחת גלעד אמרו אל משה והנשיאים, אֶת אֲדֹנִי צִוָּה יְקֹוָק לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל משה, אדוני, ה' ציווה אותך לחלק את הנחלות שבארץ ישראל על פי גורל, וַאדֹנִי צֻוָּה בַיקֹוָק לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו אדוני משה! אתה צווית על ידי ה' לתת את נחלתו של אחינו צלפחד לבנותיו[3]: (ג) וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים אם בנות צלפחד יהיו לנשים, יתחתנו, עם אנשים משבט אחר,[4] וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ הנחלה של בנות צלפחד תימנע משבטינו,[5] וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם והנחלה של בנות צלפחד תתווסף לשבט של בעליהן של בנות צלפחד. כדי לייחס אדם לשבט, הולכים אחרי אביו. נניח שאדם משבט שמעון התחתן עם אישה משבט אשר, הבן שייוולד להם יהיה משבט שמעון. לכן, אם בנות צלפחד יתחתנו עם אדם משבט אחר (נניח משבט שמעון) הבן שייוולד להם יהיה מיוחס לשבט האחר (לשמעון), והוא בתור יורש יקבל את נחלת בנות צלפחד כירושה, וכך ייצא שהשבט האחר (שמעון) יקבל את הנחלה שלנו,[6] וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ וכך יחסר חלק מנחלתינו: (ד) וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ואפילו כשתגיע שנת היובל של בני ישראל,[7] וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם הנחלה של בנות צלפחד תתווסף על הנחלה של השבט של בעליהן, שהרי, הקרקע לא תחזור לשבט מנשה ביובל,[8] וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן וכך ייצא שנחלת שבט מנשה תיגרע על ידי נחלתם: (ה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְקֹוָק משה ציווה את בני ישראל על פי ציווי של ה', לֵאמֹר כך ציווה משה את בני ישראל, כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים יפה מדבר שבט יוסף. שבט מנשה צודק בטענתו שנטענה על ידי ראשי משפחת גלעד[9]: (ו) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לִבְנוֹת צְלָפְחָד זהו הציווי שציווה ה' את בנות צלפחד,[10] לֵאמֹר כך אמר ה' בציוויו, לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים בנות צלפחד יכולות להתחתן עם כל מי שהן חפצות, אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אך הן חייבות להתחתן עם גברים משבט מנשה[11]: (ז) וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה וכך לא תסתובב הנחלה של שבט זה אל שבט אחר, הנחלה של כל שבט תישאר של השבט,[12] כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכל אדם בישראל ידבק בנחלה של שבטו[13]: (ח) וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל במקרה ובת תירש נחלה מאביה, משום שלאביה לא היה בן שיירש אותו,[14] לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה עליה להתחתן עם מישהו מהשבט של אביה,[15] לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו כדי שכל אחד בבני ישראל יקבל את נחלת אבותיו: (ט) וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר וכך לא תסתובב נחלה של שבט זה לשבט אחר, כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכל אחד מהשבטים ידבק בנחלה שלו[16]: (י) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד בנות צלפחד עשו כמו שה' ציווה את משה: (יא) וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים בנות צלפחד: מחלה. תרצה, חגלה, מלכה ונעה התחתנו עם בני דודיהן: (יב) מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים בנות צלפחד התחתנו עם גברים משבט מנשה בן יוסף, וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן וכך, נחלתן של בנות צלפחד, נשארה אצל השבט של אביהם: (יג) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ אלו הם המצוות והמשפטים שציווה ה' את בני ישראל על ידי משה במישור של מואב, על שפת הירדן, מזרחית לעיר יריחו:

 

[1] אונקלוס.

[2] א"ע.

[3] אונקלוס.

[4] אונקלוס.

[5] אונקלוס.

[6] רש"י.

[7] א"ע. רש"י כתב שמכאן למד ר"י שעתיד היובל לפסוק. ספורנו: טענת שבט מנשה הייתה שבגלל שיש סיכוי שהנחלה לא תהיה שלהם, ייתכן שלא יתאמצו לכבוש את הנחלה הזו כלל.

[8] רש"י.

[9] אונקלוס + א"ע.

[10] אונקלוס.

[11] אונקלוס.

[12] אונקלוס.

[13] אונקלוס.

[14] רש"י. לפי חז"ל, מובא ברמב"ן, רק בדור הכניסה לארץ, נהגה מצווה זו, אך בדורות שאחרי זה, מצווה זו לא חלה, וכנראה שלא היו בנות אחרות שהיו באותו מצב כמו בנות צלפחד. כמו"כ כתב הרמב"ן שייתכן שיש כאן שתי מצוות: לאלו שלא נשואות, עליהן להתחתן עם גברים משבטם, ולאלו שכן נשואות, אסור להם לקחת נחלה לבניהן, אלא ישאירו את הירושה אצל אחיהן. אמנם הא"ע כתב שמצווה זו נוהגת גם לאחר הכניסה לארץ, וזהו פשר החזרות בפסוק.

[15] אונקלוס.

[16] אונקלוס.