בראשית לט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר בראשית פרק לט'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ז' אדר תשע"ח

בראשית פרק לט

(א) לאחר שהתורה הפסיקה בעניינו של יוסף וסיפרה את מעשה יהודה ותמר, התורה ממשיכה את סיפור האירועים שעברו על יוסף, ולכן פותחת התורה בפסוק המספר את סיפור מכירתו של יוסף לפוטיפר, פרט אותו כבר כתבה התורה עוד לפני כן וחוזרת עליו כדי לחזור לסיפור יוסף:[1] וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה בזמן סיפור יהודה ותמר, יוסף הורד למצרים על ידי הישמעאלים שלהם מכרו האחים את יוסף,[2] וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי פוטיפר שהיה אדם חשוב בביתו של פרעה, והיה השר שהיה ממונה על שחיטת הבהמות של פרעה, והיה איש מצרי, קנה את יוסף,[3] מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה פוטיפר קנה את יוסף מידי הישמעאלים שהורידו את יוסף למצרים[4]: (ב) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף ה' היה בעזרתו של יוסף, וכך ניצל יוסף מאנשים שניסו להרע לו,[5] וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ יוסף הצליח בכל מעשיו,[6] וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי יוסף שירת את פוטיפר בביתו, יוסף היה עומד לשרת את פוטיפר בביתו, והדבר מראה על חשיבותו של יוסף, שהרי העבודה בביתו של פוטיפר הייתה נעשית על ידי העבדים עליהם פוטיפר סמך, ואילו שאר העבדים היו עובדים מחוץ לבית[7]: (ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְקֹוָק אִתּוֹ פוטיפר ראה ששם שמים שגור על פיו של יוסף,[8] וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ (וכן ראה פוטיפר) שה' גורם לכך שכל דבר שיוסף עשה, הוא הצליח בו[9]: (ד) וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו יוסף מצא חן בעיני פוטיפר,[10] וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ יוסף התקדם ונהיה למשרת האישי של פוטיפר,[11] וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ פוטיפר מינה את יוסף להיות אחראי על כל ביתו,[12] וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ וכל דבר שהיה לפוטיפר, מסר פוטיפר לידי יוסף. יוסף היה אחראי על כל מה שהיה לפוטיפר[13]: (ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ מאותו הזמן שפוטיפר מינה את יוסף להיות אחראי על כל מה שהיה לו בבית ועל כל רכושו,[14] וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף (מהזמן שיוסף מונה להיות אחראי על כל שבביתו של פוטיפר) ה' בירך את ביתו של פוטיפר בזכותו של יוסף,[15] וַיְהִי בִּרְכַּת יְקֹוָק בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה בכל מה שהיה לפוטיפר, הן בבית והן בשדה, הייתה ברכת ה'[16]: (ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף פוטיפר עזב את כל מה שהיה לו באחריותו של יוסף,[17] וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה פוטיפר לא היה מפקח על יוסף בכלל, וכל מה שהיה צריך להיעשות, העביר פוטיפר להיות תחת אחריותו של יוסף, כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל חוץ מהלחם שהיה פוטיפר אוכל. התורה אומרת שיוסף היה עושה כל מה שהיה צריך להיעשות בביתו של פוטיפר, חוץ מהגשת הלחם. במצרים, היה אסור למצרי לאכול יחד עם עברי (כפי שנראה בעז"ה בהמשך) ולכן היה פוטיפר נמנע מלתת  ליוסף גם את האחריות על הגשת הלחם אליו, היות ופוטיפר ידע שיוסף הוא עברי,[18] וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה יוסף היה יפה תואר, כלומר שפניו היו יפים וכן היה יוסף יפה מראה, שצבע עורו היה יפה, (ולכן אשתו של פוטיפר רצתה להתחתן עם יוסף)[19]: (ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מיד לאחר שיוסף מונה להיות אחראי על ביתו של פוטיפר,[20] וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף אשת פוטיפר זקפה את עיניה אל יוסף, אשת פוטיפר נתנה את עיניה ביוסף בשביל יופיו,[21] וַתֹּאמֶר אשת פוטיפר אמרה ליוסף: שִׁכְבָה עִמִּי תתחתן איתי: (ח) וַיְמָאֵן יוסף סירב להתחתן עם אשת פוטיפר, וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו יוסף אמר אל אשת פוטיפר:[22] הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת הרי אדוני (פוטיפר) איננו יודע ואיננו מפקח על מה שאני עושה בבית, חוץ מהלחם שהוא אוכל,[23] וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי וכל מה שיש לאדוני (פוטיפר) הוא מסר בידי[24]: (ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי אין אף אדם בבית הזה (בית פוטיפר) שגדול יותר ממני,[25] וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ ואדוני (פוטיפר) לא מנע ממני שליטה על כל מה שיש בבית, ורק שליטה עלייך הוא מנע ממני, כיוון שאת אשתו,[26] וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת ואם כן: כיצד אני יכול לעשות דבר נורא כל כך כמו להתחתן איתך, וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים אם אני (יוסף) אתחתן איתך (אשת פוטיפר) אני אחטא לפני ה', שהרי בכך שאתחתן איתך אני אבגוד בפוטיפר ואהיה כפוי טובה כלפיו[27]: (י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם כאשר בכל יום הייתה אשת פוטיפר מדברת עם יוסף ומנסה לשכנע אותו להתחתן איתה, וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ יוסף היה נמנע מלהיכנע לנסיונות השכנוע של אשת פוטיפר להתחתן איתה, לִהְיוֹת עִמָּהּ וכן היה יוסף נמנע מלהתקרב לאשת פוטיפר ולדבר איתה[28]: (יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה כאשר הגיע יום מיוחד, כאשר הגיע יום שבו היו כולם הולכים לבית העבודה זרה,[29] וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ יוסף נכנס לביתו של פוטיפר כדי לעשות את המלאכה שהיה מוטל עליו לעשות,[30] וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת לא נשאר בביתו של פוטיפר אף אדם ממשפחתו של פוטיפר: (יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ אשת פוטיפר אחזה בבגדו של יוסף,[31] לֵאמֹר בשעה שאשת פוטיפר אחזה בבגדו של יוסף היא דרשה ממנו:[32] שִׁכְבָה עִמִּי (אשת פוטיפר דרשה מיוסף) תתחתן איתי! וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ יוסף השאיר את בגדו אצל אשת פוטיפר. אשת פוטיפר אחזה בבגדו של יוסף, וכדי להשתחרר מאחיזתה, פשט יוסף את הבגד כך שהבגד נשאר בידה של אשת פוטיפר (כנראה שיש לומר שמדובר על בגד עליון כמו צעיף או מעיל),[33] וַיָּנָס יוסף ברח במהירות מהחדר שבו הייתה אשת פוטיפר,[34] וַיֵּצֵא הַחוּצָה לאחר שיוסף יצא במהירות מהחדר, הוא המשיך לצאת מהבית, אלא שאז הוא לא רץ במהירות כדי שלא לעורר על עצמו חשד[35]: (יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה כאשר אשת פוטיפר ראתה שיוסף עזב את בגדו בידה ושיוסף הספיק לרוץ החוצה, חששה אשת פוטיפר שמא אנשים ידעו שהיא זאת שניסתה לשכנע את יוסף להתחתן איתה, וכדי שלא להיגרר למצב זה, החליטה להעליל על יוסף, כפי שמסופר בפסוקים הבאים[36]: (יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ אשת פוטיפר קראה לאנשי ביתה, לאנשי משפחתה,[37] וַתֹּאמֶר לָהֶם אשת פוטיפר אמרה לאנשי ביתה, לֵאמֹר כך אמרה אשת פוטיפר לאנשי ביתה: רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ תיראו שבעלי, פוטיפר, הביא לנו איש עברי מעבר הנהר (מבני עבר), כדי שהאיש העברי יצחק עלינו,[38] בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי האיש העברי בא אליי כדי להכריח אותי להתחתן איתו, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וכאשר האיש העברי רצה להכריח אותי להתחתן איתו, אני (אשת פוטיפר) קראתי בקול גדול כדי שהאנשים שנמצאים רחוק ישמעו את צעקותיי, וכך יצילו אותי מידיו של האיש העברי[39]: (טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא כאשר האיש העברי (יוסף) שמע שאני (אשת פוטיפר) הרמתי את קולי וקראתי לעזרה,[40] וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי האיש העברי השאיר אצלי את בגדו מרוב בהלה שמא הוא לא יספיק לברוח,[41] וַיָּנָס האיש העברי ברח מהר מהחדר, וַיֵּצֵא הַחוּצָה ולאחר מכן יצא האיש העברי אל מחוץ לבית: (טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ אשת פוטיפר השאירה את הבגד של יוסף אצלה עד שאדונו של יוסף, פוטיפר, חזר אל ביתו[42]: (יז) וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אשת פוטיפר אמרה לפוטיפר את הדברים הבאים, לֵאמֹר כך אמרה אשת פוטיפר: בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי העבד העברי (מעבר הנהר) שהבאת, בא אליי כדי להתחתן איתי[43]: (יח) וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא כאשר אני (אשת פוטיפר) הרמתי את קולי וקראתי בקול גדול, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי העבד העברי השאיר אצלי את בגדו, וַיָּנָס הַחוּצָה ולאחר שהשאיר העבד העברי את בגדו אצלי, הוא ברח החוצה: (יט) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו כאשר פוטיפר (שהוא האדון של יוסף) שמע את דברי אשתו שאמרה לו, לֵאמֹר כך אמרה אשת פוטיפר לפוטיפר: כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ כך עשה לי עבדך (שניסה להכריח אותי להתחתן איתו),[44] וַיִּחַר אַפּוֹ (כאשר פוטיפר שמע את דברי אשתו) הוא התמלא רוגז[45]: (כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ פוטיפר שהוא היה האדון של יוסף, לקח את יוסף, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר פוטיפר שם את יוסף בבית הסוהר,[46] מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים בית הסוהר הוא המקום שבו נתונים האסירים של המלך,[47] וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר יוסף שהה בבית הסוהר: (כא) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף ה' היה בעזרתו של יוסף,[48] וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד ה' נטה על יוסף חסד, כך שכל מי שראה את יוסף אהב אותו,[49] וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר ה' נתן חן ליוסף בעיניו של שר בית הסוהר: (כב) וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר שר בית הסוהר מינה את יוסף להיות אחראי על כל האסירים שנמצאים בבית הסוהר,[50] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה וכל מה שהיו האסירים עושים בבית הסוהר היה נעשה על פי מאמרו של יוסף, יוסף היה מחליט על כל הדברים שנעשים בבית הסוהר[51]: (כג) אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר יְקֹוָק אִתּוֹ שר בית הסוהר לא היה מפקח על יוסף, ולא היה מסתכל על מה שיוסף היה עושה, מכיוון שהוא ראה שה' נמצא בעזרתו של יוסף בכל מה שיוסף עושה,[52] וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ וה' היה מצליח את כל מה שהיה יוסף עושה (ולכן שר בית הסוהר לא היה מפקח על מה שיוסף היה עושה)[53]:

 

[1] רש"י כתב שתי סיבות לכך שהתורה הפסיקה באמצע עניינו של יוסף: א. כדי להסמיך את סיפור ירידתו של יהודה לסיפור מכירתו של יוסף לומר שהאחים הורידו את יהודה מגדולתו בגלל שאמר להם למכור את יוסף. ב. כדי ללמד אותנו שכמו שתמר עשתה מעשה לשם שמים, כך היה כוונתה של אשת וטיפר לשם שמים, כיוון שראתה באצרגולין שלה שהיא עתידה להעמיד בנים מיוסף, אלא שלא ידעה אם הכוונה היא שהיא עצמה תוליד בנים ליוסף או שבתה תוליד בנים מיוסף.

[2] ספורנו, וכן משמע מרש"י בתחילת הפרק הקודם. כפי שכתבנו, הא"ע כתב שסיפור יהודה ותמר היה עוד לפני הסיפור עם יוסף.

[3] אונקלוס. עיין בהערותינו לסוף פרק לז' שם הבאנו את הדעות השונות בפירוש "שר הטבחים".

[4] אונקלוס.

[5] אונקלוס + ספורנו.

[6] ספורנו.

[7] ספורנו + אוה"ח. כלי יקר: התורה כתבה כאן שלוש פעמים "ויהי" כדי לומר שהיו כאן שלוש דרגות של התקמות בסיעעתא דשמיא של יוסף.

[8] רש"י, ובכך פירש שהכוונה היא שאתו היינו שיוסף היה מרבה להשתמש בשם שמים, ובכך פתר את הכפילות של המשך הפסוק, שהרי לפי המשך הפסוק אנחנו רואים שה' היה בעזרתו של יוסף. אמנם האונקלוס פירש שהכוונה היא שה' נמצא בעזרתו של יוסף, וכן פירש הרמב"ן. כמו"כ הביא הרמב"ן את דברי המדרש האומרים שפוטיפר חשש שיוסף הוא בעצם מכשף.

[9] אונקלוס.

[10] אונקלוס.

[11] ספורנו.

[12] אונקלוס.

[13] רש"י.

[14] אונקלוס.

[15] אונקלוס.

[16] אונקלוס.

[17] אונקלוס.

[18] א"ע, וכתב על פירושו של רש"י שהכוונה היא לאשתו של פוטיפר אלא שהתורה דברה בלשון נקיה, שהוא פירוש דחוק. רשב"ם: הלחם שאכל פוטיפר הוא תאור שלב: פוטיפר לא היה מתייחס ושואל שאלות על מה שיוסף עשה, עד שהלחם הגיע על שולחנו. פוטיפר לא חקר את יוסף בניסיון לברר מהיכן הלחם. רמב"ן: יוסף היה לוקח רק את האוכל של הלחם, ולא היה לוקח מאדוניו דברים אחרים מעבר לכך, שהרי יוסף רק רצה לאכול, בניגוד לשאר המשרתים שניסו לקחת מפוטיפר דברים לשם הנאה.

[19] עיין בביאורנו בפרק כט' פסוק יז', וכן ברמב"ן אצלנו. רש"י כתב שהסיבה שהתורה כתבה את היותו של יוסף כיפה תואר ומראה בגלל שכאשר ראה יוסף שהוא מושל על ביתו של פוטיפר התחיל מסלסל בשערו ואוכל ושותה, ואז ה' אמר שאם יוסף מסלסל בשערו ואוכל ושותה בשעה שיעקב מתאבל, הוא יגרה בו את הדב.

[20] רש"י.

[21] ספורנו.

[22] רמב"ן: הדגש כאן על היות אשת פוטיפר אשת אדוניו של יוסף נובע מכך שהכתוב משבח את יוסף שלמרות שיוסף פחד מאשת פוטיפר בהיותו אשת אדונו, הוא עדיין סירב לדרישתה.

[23] רשב"ם.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס.

[26] רשב"ם.

[27] רמב"ן בפירושו השני, וכן הסביר ספורנו. בפירושו הראשון כתב כרש"י שבני נח צוו על העריות, אלא שיוסף התחיל עם טענה שהאישה הייתה יכולה להבין, האומרת שהוא יחטא בכך כלפי פוטיפר. אוה"ח: גם אם אשת פוטיפר הייתה טוענת שהיא יכולה להסתיר את הדבר, הרי שה' יודע על עך ולא ניתן להסתיר זאת ממנו.

[28] א"ע. רש"י פירש שהכוונה היא שיוסף, ע"י שנמנע מלשכב עימה, יזכה להיות עימה בעוה"ב.

[29] רש"י. ספורנוף מדובר על היום שבו נתנה אשת פוטיפר את עיניה ביוסף. רשב"ם כתב בשם המדרש שהלכו כולם לראות את הנילוס עולה על גדותיו. א"ע: הכוונה היא לתאריך מסוים מאז שהתחילה אשת פוטיפר לנסות לשכנע את יוסף לשכב איתה, או שבוע, או חודש או שנה, וסיים שקרוב בעיניו לומר שהיה זה שנה מאז שניסתה לשכנע אותו.

[30] רש"י כתב שיש מחלוקת אמוראים בהסבר הדבר, האם הכוונה היא למלאכתו ממש, או שהכוונה היא לעשות צרכיו עימו אל שיוסף נמנע מכך ברגע האחרון היות ונראתה לו דמות דיוקנו. ספורנו: יוסף נכנס לחדש שלא ידע שאשת פוטיפר נמצאת שם.

[31] אונקלוס.

[32] אוה"ח: האישה לא אמרה כלום אלא על ידי תפיסת הבגד, הרי שמוכח שזאת הייתה כוונתה.

[33] אונקלוס + רמב"ן. כמו כן כתב הרמב"ן שלכבוד גבירתו יוסף לא רצה להוציא את הבגד מידה בכח.

[34] ספורנו, וכדי שלא יתגבר עליו יצר הרע בנתיים.

[35] ספורנו.

[36] רמב"ן.

[37] אוה"ח: הסיבה שאשת פוטיפר קראה לאנשי ביתה היא מכיוון שידעה שיוסף נאמן בעיני אדוניו, וכך הם יוכלו להתסיס את פוטיפר נגד יוסף.

[38] רש"י, והמקרא הוא מקרא קצר, ולכן אין אשת פוטיפר מזכירה את בעלה. רמב"ן: העברים הם שנואי המצרים, ולכן השתמשה בביטוי זה כדי לתאר את יוסף, ולא הזכירה את בעלה או בגלל שכך הדרך לכבדו, או בגלל שכך מוסר הנשים או בגלל שהדבר מובן מאליו. בפרק מ' פסוק טו' כתב הרמב"ן שאברהם נקרא עברי מכיוון שהיה מעבר הנהר והוא ראש הייחוס של עם ישראל. הסיבה שגם זרע אברהם החזיק בשם זה של העברי היא מכיוון שהם רצו להימנע בכך מלהתערבב עם הכנענים, ולכן יוסף היה אומר על עצמו שהוא עברי כיוון שלא רצה שיחזיקו בו בתור כנעני. ארץ כנען נקראת ארץ העברים על שם העברים שגרים שם, או בגלל שזרעו של אברהם הם האנשים החשובים בארץ.

[39] רשב"ם.

[40] אונקלוס.

[41] עיין רמב"ן בפס' יב' המדייק מהמילה אצלי שאין זה בידה, אלא שלא הספיק לקחת את הבגד מרוב בהלה.

[42] אונקלוס.

[43] רש"י.

[44] אונקלוס. רש"י: אשת פוטיפר אמרה לו זאת בשעת תשמיש והיא אמרה שכך עשה לה גם העבד. רמב"ן: לא ייתכן לומר כך, שהרי פוטיפר היה סריס לפי דברי חז"ל. כמו"כ, לו הייתה טענת אשת פוטיפר שיוסף ממש עשה לה כך, היה לפוטיפר טענה גם עליה, שהרי היא הייתה יכולה למנוע את העניים לו הייתה צועקת בזמן. הרמב"ן תירץ אץ דברי רש"י שהכונה היא לנגיעות קלות, ואילו הוא עצמו פירש שאין הכוונה כדברים האלה ממש, אלא שהכוונה היא כפירושו של אונקלוס, שאשתו אמרה את הדברים האלה, או שהכוונה היא כדברים שהיא אמרה אל אנשי הבית.

[45] אונקלוס. ספורנו: פוטיפר כעס על אשתו על שהתלוננה שהביאה לו עבד עברי ולא האמין לסיפורה, אלא ששם את יוסף בבית הסוהר לכבוד אשתו, וגם שם השתמש ביוסף. הרמב"ן כתב שלוש אפשרויות להסבר הדבר שפוטיפר לא הרג את יוסף: א. אהבת פוטיפר אליו. ב. נס מאת ה'. ג. גם פטיפר לא האמין כל כך לדברי אשתו. גם הא"ע כתב שהיה הדבר ספק אצל אדוניו.

[46] אונקלוס.

[47] אונקלוס. א"ע כתב שבית הסוהר הוא בלשון מצרית, שהרי הפסוק מפרש אחר כך מדוע נקרא בית הסוהר בשם זה: משום ששם אסורים אסירי המלך. הרמב"ן דוחה את דבריו וסובר שהתורה כתבה שבית האסורים הוא מקום שבו נתונים אסירי המלך היא כדי להסביר כיצד התגלגל הדבר ששרי פרעה היו בתוך בית הסוהר. כמו"כ הסביר הרמב"ן את עניין אסירי המלך שהכוונה היא למי שמורד במלך או חוטא לו בדבר שקשור לעניין המלוכה, ושאר החוטאים בחטאים רגילים היו נשפטים בבתי משפט ונידונים על ידי מערכת משפט אזרחית, אלא שפוטיפר שם את יוסף בבית סוהר זה בגלל שהוא אהב את יוסף, וכל זה היה סיבה מאת ה' לגלגל את הדברים כפי שנראה בהמשך.

בהסבר המדויק של המילה סהר כתב הרמב"ן בשם הרד"ק שהכוונה היא לסהר, מעין חצי עיגול, כאשר הכוונה היא לכיפה, ואילו הרמב"ן עצמו סובר שמדובר בבור שהיה באדמה ושהיה מהסהר אור שנכנס לתוך הבור.

[48] אונקלוס.

[49] רש"י.

[50] אונקלוס.

[51] רש"י. א"ע: יש שאומרים שהכוונה היא לאומנות ומלאכה שממנה היו מתפרנסים. בפירושו שעליו הוא כתב שהוא הפירוש הקרוב אליו כתב שהכוונה היא שכל מה שהיו צריכים האנשים שהיו נתונים בבית הסוהר, היה נעשה עפ"י יוסף. אוה"ח: למרות שיוסף היה ממונה על כל האסירים, הרי שלא היה משתרר עליהם, אלא היה גם הוא עושה איתם את המלאכות שהיה צריך לעשות.

[52] רש"י.

[53] אונקלוס.