בראשית מא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר בראשית פרק מא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ז' אדר תשע"ח

בראשית פרק מא

(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים בסוף שתי שנים שעברו מאז ששר המשקים השתחרר מבית הסוהר, לאחר שעברו שנתיים שלמות מאז שהשתחרר שר המשקים מבית הסוהר,[1] וּפַרְעֹה חֹלֵם פרעה חלם חלום, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר בחלומו עמד פרעה על היאור של מצרים שהוא הנילוס[2]: (ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר בחלומו של פרעה, עלו מהיאור שבע פרות שנראו יפה ושהיו מפוטמות בבשר, שהיה בהן הרבה בשר,[3] וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ (לאחר ששבע הפרות יפות המראה ובריאות הבשר עלו מהיאור) הן הלכו לרעות במקום שיש בו עשבים[4]: (ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר לאחר שבע הפרות יפות המראה ובריאות הבשר שעלו מהאחו, עלו מהיאור עוד שבע פרות אחרות נוספות מהיאור,[5] רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר הפרות השניות שעלו מהיאור נראו רע והיו כחושות כך שלא היה עליהן הרבה בשר,[6] וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר שבע הפרות רעות המראה ובריאות הבשר עמדו על שפת היאור קרוב למקום בו עמדו שבע הפרות יפות המראה ובריאות הבשר[7]: (ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת הפרות שהיו רעות מראה ודקות בשר אכלו את שבע הפרות שהיו יפות מראה ובריאות בשר,[8] וַיִּיקַץ פַּרְעֹה לאחר שפרעה חלם שהפרות רעות המראה ודקות הבשר אכלו את שבע הפרות שהיו יפות מראה ובריאות, הוא התעורר משנתו: (ה) וַיִּישָׁן לאחר שפרעה התעורר, הוא חזר לישון, וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית כשפרעה הלך לישון שוב, הוא חלם חלום נוסף,[9] וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד מקנה אחד של תבואה, צמחו שבע שיבולים, קנה אחד של תבואה עלה מהארץ, וממנו צמחו שבע שיבולים,[10] בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת שבע השיבולים שצמחו על הקנה היו עבות וטובות, הגרעינים שהיו בשיבולים הללו היו גדולים[11]: (ו) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן לאחר שצמחו שבע השיבולים הטובות, צמחו שבע שיבולים שהיו "דקות", הגרעינים שלהן היו קטנים (או שלא היו להם גריעינים כלל), וכן היו שיבולים אלה "שדופות קדים" דהיינו חולות במחלה שנקראת שידפון שנגרמה כתוצאה מרוח מזרחית (שנקראת קדים)[12]: (ז) וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת השיבולים הדקות, השיבולים שגרעיניהם היו קטנים (או שלא היו כלל) בלעו את השיבולים העבות שגרעיניהן היו גדולים, וַיִּיקַץ פַּרְעֹה פרעה התעורר, וְהִנֵּה חֲלוֹם התברר לפרעה שבלילה הוא חלם חלום שלם (שמורכב משני חלקים: הפרות והשיבולים) ועכשיו הוא צריך לפתור את החלום[13]: (ח) וַיְהִי בַבֹּקֶר כאשר הגיעה שעת הבוקר לאחר שפרעה חלם את החלום בלילה, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ נטרפה רוחו של פרעה, כמו שענבל של פעמון מקשקש בפעמון ואינו נח לרגע, כך רוחו של פרעה נטרפה ופרעה לא היה שקט,[14] וַיִּשְׁלַח פרעה שלח שליחים, וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם על ידי השליחים, שלח פרעה לקרוא לכל חרטומי מצרים. החרטומים היו מעין מכשפים שהיו שואלים בעצמות המתים,[15] וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וכן, על ידי השליחים קרא פרעה לכל חכמי מצרים, שהיו אנשים שתפקידם היה לפתור חלומות,[16] וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ פרעה סיפר לחרטומים ולחכמי מצרים את חלומו,[17] וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה מבין כל החרטומים והחכמים, לא היה אדם שהצליח לפתור לפרעה את החלום (שכאמור היה מורכב משני חלומות בזה אחר זה) פתרון שהתקבל על ליבו של פרעה. כל פתרונות החלומות ששמע פרעה מאת החרטומים והחכמים, לא התיישבו על ליבו של פרעה, ופרעה לא חשב שזהו הפתרון הנכון של החלום שחלם[18]: (ט) וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה שר המשקים דיבר לפני פרעה,[19] לֵאמֹר כך אמר שר המשקים בדבריו אל פרעה: אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם אני (שר המשקים) אומר את הדברים הבאים למרות שבכך ייצא שאני אזכיר לפניך את החטאים שלי (שבגללם הושלכתי לבית הסוהר)[20]: (י) פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו פרעה התרגז על עבדיו (הכוונה היא אליו עצמו ולשר האופים),[21] וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים כתוצאה מכך שפרעה התרגז עלינו, פרעה שם אותנו בבית המשמר שנמצא בביתו של שר הטבחים, במקום שמור ממנו לא ניתן לברוח שנמצא בביתו של פוטיפר שר הטבחים, אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים פרעה שם אותנו במשמר, אותי (שר המשקים) ואת שר האופים: (יא) וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא בלילה אחד, אני (שר המשקים) ושר האופים חלמנו שנינו חלום, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ כל אחד מאיתנו חלם חלום שהפתרון שלו עתיד היה להתגשם במציאות[22]: (יב) וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים בבית השמור היה איתנו נער מבני עבר שהיה עבד לפוטיפר שר הטבחים,[23] וַנְּסַפֶּר לוֹ אנחנו סיפרנו לאותו עבד עברי את החלומות שחלמנו, וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ העבד העברי פתר לנו את החלומות שלנו, אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר העבד העברי פתר לנו את החלומות כפי משמעות הפתרון העולה מהחלום[24]: (יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה וכך, באמת התגשמו פתרונות החלומות שפתר לנו העבד העברי, אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי אותי פרעה החזיר לתפקידי כשר המשקים,[25] וְאֹתוֹ תָלָה ואילו את שר האופים, פרעה תלה: (יד) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה פרעה שלח שליחים, וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף פרעה קרא ליוסף על ידי השליחים, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר השליחים של פרעה הריצו את יוסף מבית הסוהר שהיה בבור, השליחים מיהרו להוציא את יוסף מבית הסוהר,[26] וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו יוסף הסתפר והחליף את בגדיו כדי לבוא אל פרעה באופן מכובד יותר, משום כבוד מלכות,[27] וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה לאחר שיוסף הסתפר והחליף את בגדיו הוא בא ונעמד לפני פרעה: (טו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף פרעה אמר ליוסף: חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ אני (פרעה) חלמתי חלום ואין אדם שיפתור את החלום שלי, אין אדם שיאמר לי מה פשר החלום שחלמתי,[28] וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ ואני (פרעה) שמעתי עליך (יוסף) שאתה מבין את החלומות ושאתה יכול לומר את פתרונם[29]: (טז) וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה יוסף ענה לפרעה: לֵאמֹר כך אמר יוסף לפרעה: בִּלְעָדָי אין פתרון החלום תלוי בי כלל,[30] אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה (יוסף אמר שאין פתרון החלום תלוי בו) אבל אלוקים הוא שיענה את שלומו של פרעה, ה' הוא שייתן תשובה בפי לגבי פתרון החלום, והפתרון שה' ייתן בפי יהיה לשלום לפרעה[31]: (יז) וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף פרעה אמר ליוסף: בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר בחלום שחלמתי, אני (פרעה) עמדתי על שפת היאור: (יח) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר לאחר שהתחלתי לחלום, ראיתי שהיו שבע פרות שהיו בריאות בשר, מפוטמות עם הרבה בשר ושנראו טוב, שעולות מהיאור,[32] וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ (לאחר ששבע הפרות יפות המראה ובריאות הבשר עלו מהיאור) הן הלכו לרעות במקום שיש בו עשבים לצורך מרעה: (יט) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן ולאחר ששבע הפרות יפות המראה ובריאות הבשר עלו מהיאור, עלו אחריהן עוד שבע פרות אחרות, דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר הפרות שעלו לאחר הפרות יפות המראה ובריאות הבשר היו "דלות", כחושות וחלשות, וכן הן נראו רע מאוד (ורעות תאר מאוד) והיה חסר להן בשר (רקות בשר),[33] לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ (פרעה ממשיך בדבריו אל יוסף) לא ראיתי בכל ארץ מצרים פרות שנראו כל כך רע כמו שנראו פרות שבעת הפרות האחרות[34]: (כ) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת הפרות שהיו ללא הרבה בשר ושנראו רע, אכלו את שבע הפרות יפות המראה והבריאות שעלו ראשונות מהיאור: (כא) וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה הפרות שהיו יפות מראה ובריאות בשר נכנסו לתוך המעיים של הפרות רעות המראה ודקות הבשר לאחר שהן נאכלו,[35] וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה ובכל זאת לא נודע הדבר שהפרות נכנסו לתוך המעיים, היות והפרות שהיו רעות מראה ודקות בשר לא השמינו לאחר אכילת שבע הפרות שהיו יפות מראה ובריאות בשר. למרות שבדרך כלל אדם כחוש ורזה מתחזק ומשמין לאחר שהוא אוכל, הרי שבמקרה זה הפרות הכחושות והרזות נשארו כפי שהיו גם לאחר אכילת הפרות שהיו יפות מראה ובריאות בשר, וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה מראה כל אחת מהפרות היה עדיין רע כמו שמראיהן היה רע בהתחלה, למרות שהפרות אכלו את שבע הפרות יפות המראה ובריאות הבשר, המראה שלהן לא השתפר והן לא השמינו לאחר אכילת הפרות בריאות הבשר,[36] וָאִיקָץ לאחר שחלמתי על הפרות רעות המראה ודקות הבשר שאכלו את הפרות שהיו יפות מראה ובריאות, אני (פרעה) התעוררתי: (כב) וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי לאחר שחזרתי לישון, ראיתי שוב בחלומי, וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת על קנה אחד של תבואה, צמחו שבע שיבולים, קנה אחד של תבואה עלה מהארץ, וממנו צמחו שבע שיבולים. שבע השיבולים שעלו בקנה אחד, היו מלאות וטובות, דהיינו שהיו בהן גרגירים גדולים של תבואה[37]: (כג) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם לאחר שצמחו שבע השיבולים הטובות, צמחו שבע שיבולים שהיו "צנומות" (קשות כמו סלעים),[38] "דקות", הגרעינים שלהן היו קטנים (או שלא היו להן גרעינים כלל), וכן היו שיבולים אלה "שדופות קדים" דהיינו חולות במחלה שנקראת שידפון שנגרמה כתוצאה מרוח מזרחית (שנקראת קדים): (כד) וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת השיבולים הדקות והריקות בלעו את השיבולים הטובות והמלאות, וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים סיפרתי (פרעה) את החלום אל החרטומים, וְאֵין מַגִּיד לִי ואף אחד מהחרטומים לא אמר לי פתרון שמתיישב על הלב, ומאחר שהחרטומים לא פתרו את החלום, כל שכן שהחכמים ושאר האנשים ששאלתי אותם, לא היו יכולים לפתור את החלום בפתרון שמתיישב לי על הלב[39]: (כה) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה יוסף אמר לפרעה: חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא שני החלומות שחלמת, החלום עם הפרות והחלום עם השיבולים, הם חלום אחד ויש להם את אותו המשמעות, אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה ופתרון החלומות הוא שאלוקים אמר דרך החלומות לפרעה את מה שהוא (ה') עתיד לעשות[40]: (כו) שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה שבע הפרות הטובות מסמלות שבע שנים, כל פרה מסמלת שנה אחת, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וכן שבע השיבולים הטובות והמלאות מסמלות גם כן שבע שנים, כל שיבולת מסמלת שנה אחת, חֲלוֹם אֶחָד הוּא משמעות שבע הפרות ושבע השיבולים היא אותה משמעות והן חלק מאותו חלום: (כז) וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה ושבע הפרות שהיו חסרות בשר ושמראיהן היה רע, מסמלות גם כן שבע שנים, כל פרה מסמלת שנה אחת, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב וכן שבע השיבולים שהיו ריקות מגרעינים ומוכות במחלה שנקראת שידפון כתוצאה מהרוח המזרחית, יהיו שבע שנות רעב. כל פרה כחושה או שיבולת ריקה מסמלת שנה אחת של רעב[41]: (כח) הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה לאחר שהסברתי (יוסף) שכל פרה וכל שיבולת מסמלים שנה, הרי שמובן הדבר שכבר אמרתי (יוסף) לפרעה: אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה אלוקים הראה לפרעה על ידי החלומות הללו את מה שהוא עתיד לעשות, וכך, על ידי שתתכונן מראש, תוכל להציל את עמך ממה שעתיד להתרחש[42]: (כט) הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם הרי שעכשיו, במשך שבע השנים הקרובות (אותן מסמלות הפרות היפות והשיבולים המלאות), יהיה שובע גדול בכל ארץ מצרים[43]: (ל) וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן אחרי שבע שנות השובע, יקומו שבע שנות רעב, וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם בגלל ששבע שנות הרעב יהיו כל כך נוראיות, הרי שכאילו יישכח הדבר שהיו בכלל שבע שנות שובע,[44] וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ הרעב ישמיד את תושבי הארץ[45]: (לא) וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן בגלל שבע שנות הרעב שיבואו לאחר שבע שנות השובע, אנשים בכלל לא יידעו שהיו בכלל שנות שובע, כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד (לא יוודע שהיה בכלל שבע) בגלל שהרעב יהיה חזק מאוד[46]: (לב) וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם והסיבה שהחלום נשנה לפרעה פעמיים, הסיבה שפרעה חלם אותו הדבר פעמיים היא,[47] כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים (הסיבה שפרעה חלם על הדבר פעמיים היא מכיוון ש-) הדבר מזומן להיעשות על ידי אלוקים,[48] וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ ואלוקים ממהר לעשות את פתרון החלומות, ה' ממהר להביא את שבע שנות השבע ושבע שנות הרעב[49]: (לג) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שפרעה כבר יודע את פתרון החלומות, ושה' ממהר להביא שבע שנות שובע ולאחריהן שבע שנות רעב, וכך פרעה יכול להתכונן כדי להציל את ארצו משבע שנות הרעב,[50] יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם פרעה יראה אדם שהוא נבון וחכם, שיוכל להנהיג את מצרים: החכמה תהיה שהוא יודע כיצד למנוע מהתבואה שיאספו בשבע שנות השובע להרקיב, והבינה היא שיידע כיצד לחלק את האוכל בשנות השבע והרעב כך שהאוכל לא ייגמר,[51] וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם ואת אותו אדם שהוא חכם ונבון, ימנה פרעה לשליט על ארץ מצרים[52]: (לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וכן יעשה פרעה את העצה הבאה שאני מציע לו,[53] וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ ופרעה ימנה על ארץ מצרים פקידים נאמנים שיהיו כפופים לאדם הנבון והחכם,[54] וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע ואותו אדם נבון וחכם יזרז את כל תושבי מצרים (על ידי הפקידים שיהיו כפופים לו) לקבץ אליו את האוכל בשבע שנות השובע[55]: (לה) וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה האדם החכם והנבון שישלוט על ארץ מצרים ופקידיו, יכנסו את כל האוכל של כל שבע שנות השבע,[56] וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה והפקידים (שיהיו כפופים  לאדם החכם והנבון) יכנסו את כל התבואה, כך שהתבואה שיאספו תהיה תחת רשותו של פרעה,[57] אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ הפקידים יאספו את התבואה לתוך מחסנים שיהיו בכל עיר, וישמרו את התבואה בכל אחת מערי מצרים, כך שבשנות הרעב יהיה ניתן לחלק את האוכל בתוך כל אחת מהערים[58]: (לו) וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם התבואה שיאספו הפקידים בשבע שנות השבע, תהיה כמו פיקדון שגנוז במקום בטוח (שלא יוציאו אותו סתם), וכך יוכלו להשתמש בתבואה במשך שבע שנות הרעב שיהיו בארץ מצרים,[59] וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב וכך, על ידי שיאספו תבואה בשבע שנות השבע, תושבי מצרים לא ימותו ברעב בשבע שנות הרעב שיבואו לאחר מכן[60]: (לז) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו עצת יוסף ודבריו בעניין פתרון החלומות היו טובים בעיני פרעה ועבדיו[61]: (לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו פרעה שאל את עבדיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ אם תלכו בארץ מצרים ותחפשו, האם תמצאו אדם כמו יוסף שיש בו רוח נבואה מלפני ה'[62]: (לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף פרעה אמר ליוסף: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אחרי שאלוקים הודיע לך את כל הדברים האלה: פתרון חלומות שר המשקים ושר האופים, וכן את פתרון החלומות שלי,[63] אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ (אחרי שה' הודיע אותך את פתרון החלומות) אנחנו לא נצליח למצוא אדם נבון וחכם כמוך (יוסף), וממילא אתה ראוי להיות השליט על מצרים ולהיות לי למשנה למלך[64]: (מ) אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי אתה (יוסף) תהיה ממונה על ביתי (של פרעה),[65] וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי ועל פי דבריך (של יוסף) כל העם המצרי יהיה ניזון, כל פרנסת העם המצרי תהיה תלויה בדיבורך,[66] רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ אני (פרעה) אהיה גדול ממך (יוסף) רק בכסא, דהיינו שיקראו לי מלך ולא לך, אך אתה תהיה אחראי על ניהול הממלכה[67]: (מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף פרעה אמר ליוסף בשעה שנתן לו את טבעתו:[68] רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם הבט, מיניתי אותך על כל ארץ מצרים[69]: (מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ פרעה הסיר מעל ידו את הטבעת, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף פרעה נתן על ידו של יוסף את הטבעת שהסיר מעל ידו שלו, ודבר זה מסמל את מינוי יוסף להיות משנה למלך,[70] וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וכן הלביש פרעה את יוסף בבגדי פשתן, שבמצרים היו בגדי הפשתן נחשבים כבגדים חשובים,[71] וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ פרעה שם שרשרת (שהייתה מורכבת מהרבה טבעות קטנות) על צווארו של יוסף[72]: (מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וכן הרכיב פרעה את יוסף במרכבה שהייתה מיועדת למשנה למלך,[73] וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ תושבי מצרים קראו לפני יוסף "אברך", כאשר הכוונה היא ללשון מלכות,[74] וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם ולאחר מכן מינה פרעה את יוסף על כל ארץ מצרים, פרעה מינה את יוסף למשול על כל ארץ מצרים, וכל תושבי מצרים קיבלו את שלטונו של יוסף[75]: (מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף פרעה אמר ליוסף: אֲנִי פַרְעֹה (פרעה אמר ליוסף) אני הוא פרעה שיש בכוחי לגזור את הגזירות בארץ מצרים,[76] וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם ואני (פרעה) גוזר שללא רשותך, אדם לא ירים את ידו כדי להכין כלי נשק, וכן אדם לא ירים את רגלו כדי לרכב על סוס בארץ מצרים. פרעה אמר ליוסף שהוא גוזר שאדם לא יעשה דבר במצרים ללא רשותו, ובתור משל לדבר הביא שתי דוגמאות: שאדם לא יכין כלי נשק ושלא ירכב על סוס בארץ מצרים[77]: (מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ פרעה קרא ליוסף בשם "צפנת פענח", האומר שיוסף מצליח לפענח דברים צפונים ונסתרים, כמו החלומות,[78] וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה פרעה חיתן את יוסף עם אסנת שהייתה בתו של פוטיפרע שהיה שר בעיר שנקראה "און",[79] וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שמו של יוסף התפרסם בכל ארץ מצרים[80]: (מו) וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם יוסף היה בן שלושים שנה בשעה שהוא עמד לפני פרעה מלך מצרים,[81] וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם יוסף יצא מלפני פרעה והתחיל להסתובב בכל ארץ מצרים, כדי להכין את כל הארץ לרעב שעתיד להגיע לאחר שבע שנות השבע[82]: (מז) וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים במהלך שבע שנות השבע, כינסו תושבי ארץ מצרים את כל התבואה אל תוך מחסנים גדולים[83]: (מח) וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יוסף אסף כמעט את כל האוכל שהיה במצרים במשך שבע שנות השובע,[84] וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים יוסף אגר את האוכל שהוא אסף לתוך ערי מצרים, אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ לכל עיר הכניס יוסף את האוכל מהשדות שסביבה[85]: (מט) וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר יוסף כינס ואגר הרבה מאוד תבואה,[86] כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד התורה מדמה את ריבוי התבואה שאסף יוסף לגרגירי החול שנמצאים על שפת הים: כשם שישנם הרבה מאוד גרגירי חול על שפת הים, כך יוסף אגר הרבה מאוד תבואה,[87] עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר יוסף הצליח לאגור כל כך הרבה תבואה, עד שהאדם שהיה ממונה מטעמו של יוסף על ספירת התבואה הפסיק לספור את התבואה שנאספה, היות וכבר לא היה ניתן לספור את התבואה מרוב תבואה שנאספה[88]: (נ) וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב ליוסף נולדו שני בנים לפני שבאו שנות הרעב למצרים,[89] אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן שני הבנים שנולדו ליוסף הם שני בנים שילדה לו אשתו שהיא אסנת, בתו של פוטיפרע כהן און: (נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה יוסף קרא את שמו של בנו הבכור בשם "מנשה", כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי (הסיבה שיוסף קרא את שם בנו הבכור בשם מנשה היא מכיוון ש-) יוסף אמר בשעה שנולד לו בנו הבכור שה' השכיח ממנו את כל הייסורים שעברו עליו ואת השנאה שהייתה לו בבית אביו. יוסף אמר שבהולדת בנו הבכור הוא מתנחם מכל הצרות שעברו עליו וכן מהשנאה והקנאה שהיו בבית אביו[90]: (נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם ואת שם בנו השני שהולידה לו אסנת, קרא יוסף בשם "אפרים", כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי (הסיבה שיוסף קרא את שם בנו השני בשם אפרים היא מכיוון ש-) ה' הפרה אותי, הרבה אותי, בארץ שבה שועבדתי, בארץ מצרים[91]: (נג) וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם שבע שנות השבע שהיו בארץ מצרים הסתיימו[92]: (נד) וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף לאחר שעברו שבע שנות השבע, התחילו שבע שנות הרעב, כמו שאמר יוסף בשעה שפתר את החלומות של פרעה,[93] וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת היה רעב בכל הארצות שהיו מסביב לארץ מצרים,[94] וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם ורק בארץ מצרים היה אוכל, היות ויוסף אסף את האוכל במהלך שבע שנות השבע[95]: (נה) וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם כל תושבי ארץ מצרים רעבו,[96] וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם כל תושבי מצרים צעקו לפני פרעה בדרישה שייתן להם לחם,[97] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם פרעה אמר לכל תושבי מצרים: לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ (פרעה אמר לכל תושבי מצרים) תלכו אל יוסף ותעשו ככל מה שיוסף יאמר לכם[98]: (נו) וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ הרעב היה על פני כל הארץ, גם עשירי הארץ נפגעו מהרעב ולא היה להם אוכל,[99] וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם יוסף פתח את כל המחסנים שבהם היו תבואה, כדי להראות לכולם שהוא יכול לפרנס אותם במשך שנות הרעב,[100] וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם יוסף מכר את התבואה לתושבי מצרים,[101] וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הרעב שבארץ מצרים התחזק יותר[102]: (נז) וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כל תושבי הארצות שהיו סמוכות למצרים, באו אל יוסף שהיה במצרים כדי לקנות אוכל,[103] כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ (הסיבה שתושבי כל הארצות באו אל יוסף כדי לקנות אוכל היא מכיוון ש-) הרעב התחזק בכל הארצות, גם מחוץ לארץ מצרים:

 

[1] רש"י + רשב"ם. כמו"כ כתב רשב"ם, שלו היה כתוב שנתיים בלא המילה ימים, היה משמש שנה ויום אחד. א"ע כתב שלא התפרש ממתי נמנו שתי השנים, וייתכן שהכוונה היא מאז ששוחרר שר המשקים, אך ייתכן גם שהשנים נמנות מאז נאסר יוסף בבית הסוהר. אוה"ח: הסיבה שכתוב "ויהי" בלשון צער היא משום שעל ידי כל הסיפור הזה התגלגל הדבר וירדו ישראל למצרים. בהסבר נוסף כתב שהכוונה היא שהייתה בשורת רעב. בהסבר נוסף כתב שהכוונה היא לצערו של יוסף שהתעכב בבית האסורים במשך שנתיים.

[2] רש"י, ולשיטתו היאור הוא רק הנילוס. אונקלוס תרגם יאור מלשון נהר, ולשיטתו ייתכן שהכוונה יכולה להיות כל אחת מהנהרות שהיו במצרים. רמב"ן: מצאנו שגם החידקל נקרא יאור. ספורנו: בעוד שפרעה חלם על הבלי הרעיונות שלו, ובעודו חולם על דברים בטלים, הוא חלם גם דברים אמיתיים כמו שהוא עומד על שפת היאור.

[3] אונקלוס. רש"י: שבע הפרות האלה הן סימן לשבע שני השבע, כיוון שעין הבריות יפה אחד בשני בזמן שנות השבע. רמב"ן: בגלל שהמצרים שותים מהיאור, ומהיאור בא להם הרעב והשובע, פרעה ראה את הפרות עולות מהיאור. הפרות שמופיעות בחלום הראשון הן סימן לחרישה, ואילו השיבולים שבחלום השני הן סימן לקציר. כמו"כ כתב הרמב"ן שהשבע הגדול היה רק בארץ מצרים, ואילו הרעב היה בכל הארצות. דבר זה רמוז גם בחלום עצמו שהפרות הטובות רעו באחו, היינו שעמדו במקום אחד, ואילו הפרות הרעות לא נשארו במקומן, אלא הלכו למקומות אחרים.

[4] רשב"ם. רש"י: הכוונה היא לאגם. א"ע: האחו הוא מקום עם צמחיה או שם של צמח. רמב"ן כתב שהכוונה היא ללשון אחווה ששם העשבים גדלים יחד.

[5] רש"י.

[6] אונקלוס.

[7] רמב"ן, וכתב שבכך יש רמז שלא יהיה הפסק בין שנות השבע לשנות הרעב. ספורנו כתב הפוך, וכתב שהפרות נעמדו אחד ליד השני כדי לומר שתהיה חפיפה בין שנות השבע לשנות הרעב.

בדבר הפרטים השונים שבין חלום פרעה לסיפור הדברים אל יוסף, כתב הרמב"ן שייתכן שפרעה סיפר את כל הפרטים ליוסף כפי שהיו בחלום, אלא שהתורה לא ציינה זאת, או שבאמת היו פרטים שפרעה לא סיפר ליוסף. הכלי יקר (בפס' ב') כתב שסיבת ההבדל בין החלום בפועל לסיפור הדברים אל יוסף הוא משום שהמצרים התייחסו אל היאור כאלוה, ועפי"ז מסביר את כל ההבדלים ביניהם.

[8] אונקלוס. רש"י: האכילה היא סימן לכך שכל שמחת השובע תהיה נשכחת בימי הרעב. רמב"ן: חלק מפתרון החלום הוא שצריך לאסוף את אוכל השנים הטובות, ולכן יוסף אמר לפרעה לאסוף אוכל בשנות השובע, כחלק מפתרון החלום, שהרי יוסף לא היה מייעץ לפרעה דבר שאינו חלק מפתרון החלום, מפני שפרעה לא מינה את יוסף ליועץ בשלב זה. כמו"כ חולק הרמב"ן על רש"י בדבר ההסבר מהו החלק בחלום שממנו למד יוסף שנשכל כל השבע. רש"י כתב שהכוונה היא לבליעה, ואילו רמב"ן כתב שלא נודע כי באו אל קרבנה. אמנם יסוד המחלוקת הוא בכך שרש"י כנראה סובר שיש הבדל בין החלום לבין צורת הסיפור, ובחלום לאא כתוב שלא נודע כי באו אל קרבנה, ואילו הרמב"ן סובר שמה שפרעה סיפר ליוסף, הוא מה שפרעה חלם, גם אם אין הדבר מופיע בסיפור החלום, ולכן כאר פרעה אומר ליוסף שלא נודע כי באו אל קרבנה הוא חלק מהחלום שחלם. בפסוק לא' כתב רש"י שפתרון הבליעה היא שלא ייודע השבע לאחר שיגיעו שבע שנות רעב. רשב"ם (בפס' כא') כתב שחלק מהפרטים שפרעה מספר ליוסף הם פרשנות שלו למה שראה (למשל "ולא נודע כי באו אל קרבנה) וכאשר התורה כותבת את החלום עצמו, אין ראוי לכתוב את דברי הפרשנות של פרעה, אך לאחר מכן, כשפרעה מספר את החלום ליוסף הוא מוסיף את דברי הפרשנות שלו, אך אין לו כוונה לא טובה בדבר.

העמק דבר: לא כתוב ששבע הפרות רעות המראה אכלו את הפרות הבריאות היות ורק שתי פרות אכלו את שבעת הפרות האחרים, וזהו סימן לכך שהיו רק שתי שנות רעב, ולאחר מכן הועילה הגעתו של יעקב למצרים כדי להחליש את הרעב.

[9] כלי יקר: לא כתוב ויחלום עוד, אלא ויחלום שנית, כדי לומר כדי להורות שהחלום הוא חלום אחד.

[10] רשב"ם.

[11] אונקלוס.

[12] אונקלוס + א"ע. רש"י פירש ששדופות קדים היינו שהיו חבוטות על ידי הרוח המזרחית, ונ"ל שצריך לומר לפירושו שהרוח המזרחית רוקנה את השיבולים, ולכן הן היו דקות.

[13] רש"י. רשב"ם: עד שפרעה התעורר הוא חשב שמה שהוא רואה הם דברים שממש קורים עכשיו. רמב"ן: לאחר החלום השני, חיכה פרעה לראות אם הוא יראה חלום שלישי, ולאחר שכבר הגיע הבוקר והוא לא ראה חלום נוסף, הבין שעכשיו כבר הגיע הזמן לפתור את החלומות.

[14] רש"י, וכתב שההבדל בין פרעה לנבוכדנצר, שאצל נבוכדנצר כתוב "ותתפעם" בגלל שהיו שם שני דברים: שכחת החלום והעלמת הפיתרון. כלי יקר: החלומות שחולמים בבוקר הם חלומות צודקים יותר מהחלומות שחולמים בלילה, ולכן רוחו של פרעה פעמה יותר. א"ע: הכוונה היא שרוחו של פרעה הייתה שבורה.

[15] רש"י. מצודות בדניאל א' פסוק כ' פירש שהחרטומים הם חכמי הטבע.

[16] א"ע.

[17] אונקלוס.

[18] רש"י + אוה"ח (שהסביר מדוע כתוב ואין פותר אותם לפרעה למרות שהחלום היה חלום אחד). וכתב רש"י שהיו אומרים לפרעה שהוא עתיד להוליד שבע שנות ולאחר מכן לקבור אותן, ובשפ"ח הסביר שהסיבה שפתרונות אלה לא התקבלו על לבו היא משום שהחלומות של המלך נוגעים לכלל הציבור ולא לצרכיו הפרטיים כמו הולדת בנות וקבורתן. רמב"ן: ואין פותר אותם לפרעה היינו שאפילו חלום אחד לא פתר אף אחד לפרעה. כלי יקר: החכמים והחרטומים אמנם היו יכולים לפתור את החלום לפרעה בפתרון שיתיישב על ליבו, אך אף אחד לא הסביר לפרעה מדוע היה כאן כפל של חלומות.

[19] תרגום יונתן. אוה"ח: שר המשקים אמר לחכמי מצרים לומר את הדברים לפרעה, אך שר המשקים לא דיבר עם פרעה ישירות.

[20] א"ע. ספורנו: כוונת שר המשקים הייתה לומר שהוא לא בא בטענות אל פרעה על שהשליך אותו אל בית הסוהר, אלא הוא מסכים שהשלכתו לבית הסוהר הייתה מוצדקת בגלל חטא שחטא בו. אוה"ח: חטאי בלשון רבים למרות שהיה רק חטא אחד: א. מכיוון שהדבר נחשב בעיניו לחטאים רבים. ב. החטא הנוסף הוא בכך ששתק ולא אמר את הדברים לגבי יוסף עד עתה. לכאורה פשט הכתוב יכול להיות ששר המשקים באמת חטא במספר חטאים שבגללם השולך אל בית הסוהר.

[21] אונקלוס. א"ע: השם פרעה הוא שם תואר כמו מלך, ולכן נקראו כל מלכי מצרים בשם מלך.

[22] עיין בביאורנו בפרק מ' פסוק ה', ובגור אריה כתב שכוונת רש"י כאן וכוונת רש"י שם הוא אחד. לעומ"ז כתב בנחלת יעקב שאין גורסים כאן את דברי רש"י (וכן כתב עפ"י הרא"ם) כיוון שרש"י פירש אחרת בפרק מ'.

[23] אונקלוס. רש"י כתב שבאומרו נער, התכוון שר המשקים לומר שיוסף היה שוטה ושאינו ראוי לגדולה וכן שכתוב בחוקי מצרים שעבד אינו יכול למלוך, ומכאן לומדים שהרשעים ארורים שאין טובתם שלימה והם מזכירים את יוסף בביזיון.

[24] רש"י. רמב"ן: לכל אחד מאיתנו פתר את החלום כפי שהתגשם באמת. אמנם, לכאורה קשה על דברי הרמב"ן, שהרי בפסוק הבא שר המשקים אומר שהפתרונות של יוסף באמת התגשמו.

[25] רש"י.

[26] אונקלוס. ספורנו: הדבר היה כמו כל תשועת ה' שנעשית במהירות, וכך היה גם ביציאת מצרים שבני ישראל גורשו ממצרים במהירות.

[27] א"ע + רש"י.

[28] אונקלוס.

[29] רש"י.

[30] רש"י וא"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב הא"ע שיוסף אמר לפרעה שחכמת הפתרון נמצאת "בלעדי", חכמת הפתרון נמצאת חוץ ממנו, ורק ה' הוא שיכול לפתור את החלום של פרעה. ספורנו: יוסף אמר שהוא בטוח שיש אנשים נוספים שיכולים לפתור את החלום.

[31] רש"י. ספורנו: ה' ייתן בפי תשובה שיהיה בו שלום לפרעה היות והחלומות הולכים אחרי הפה. אוה"ח: פרעה ניסה להתחכם ולומר ליוסף שהוא חייב לפתור את החלום, שהרי הוא אמר לשר האופים ולשר המשקים שהוא יודע לפתור חלומות, ואם עכשיו הוא לא יפתור את החלום של פרעה, יתברר ששיקר להם. על כך ענה יוסף שהוא אמר מראש שהפתרונים לאלוקים, הכל תלוי בה' ולא בו. הסבר נוסף שכתב הוא שיוסף אמר שבמקרה זה אין החלומות הולכים אחרי הפה, אלא שהכל הוא מאת ה'.

[32] אונקלוס.

[33] רש"י + אונקלוס.

[34] אונקלוס. ספורנוף פרעה אומר שלא ייתכן שהוא חלום על הפרות כך בגלל שהוא חשב על הפרות לפני כן, שהרי הוא מעולם לא ראה פרות כל כך גרועות.

[35] אונקלוס.

[36] א"ע.

[37] אונקלוס.

[38] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא שהן היו חתוכות להרבה חתיכות, והכוונה היא שבהרבה מקומות לא היו גרגירים של התבואה.

[39] העמק דבר.

[40] רשב"ם, והסיבה שפרעה חלם על כך היא משום שעל המלך רובצת האחריות לכל ענייני הממלכה. ספורנו: הסיבה שהחרטומים לא ידעו לפתור את החלום היא מכיוון שהחלום הוא דבר ה', וממילא לא מועילים ענייני הכישוף לברר מהו דבר ה'.

[41] אונקלוס. רמב"ן: הסיבה שרק בתיאור הפרות הכחושות והשיבולים הרקות אמר יוסף שהם יהיו שבע שנות רעב, ואילו על הפרות היפות והשיבולים המלאות לא אמר כך היא משום שהשבע בארץ מצרים אינו דבר חידוש, והחידוש בחלום הוא על שבע שנות הרעב. זוהי גם הסיבה שכאשר התחילו שבע שנות הרעב נאמר כאשר אמר יוסף, כיוון שהתברר שיוסף צדק בדבריו רק לאחר שהתחילו שבע שנות הרעב. אוה"ח כתב הסבר נוסף והוא שכל עניין שבע שנות השבע היה רק כדי לתקן את שבע שנות הרעב.

[42] ספורנו. כלי יקר: רק ע"י החלום לגבי שיבולים, ניתן להוכיח שמדובר בשנות שבע ורעב, שהרי חלום זה לא יכול לקרות במציאות (וכן כותב אפשרויות נוספות לפתרון החלום). אולם, כאשר מדובר על השיבולים, לא ייתכן לומר שהדבר יהיה כך במציאות משום שאין הדבר מציאותי.

[43] אונקלוס.

[44] אונקלוס. רש"י כתב שזהו פתרון הבליעה ועיין לעיל בעניין מחלוקתו עם הרמב"ן.

[45] תרגום יונתן. אונקלוס: הכוונה היא שהרעב תשמד את הארץ, אך ייתכן שאינו חולק על תרגום יונתן, אלא שסובר שהארץ היינו תושבי הארץ.

[46] אונקלוס.

[47] אונקלוס.

[48] רש"י.

[49] אונקלוס. רשב"ם: אצל יוסף אין פתרון החלומות שה' ממהר להביא את הדבר, למרות שהחלום נשנתה פעמיים, משום שחלומות יוסף לא נחלמו בלילה אחד. כך גם משמע מהא"ע, אלא שהוסיף שהסיבה שהחלום נשנה על ידי שני דברים, פרות ושיבולים, היא כדי להוכיח שהדברים הם אכן נכונים. רמב"ן: הסיבה שה' לא הראה לפרעה גם את השיבולים וגם את הפרות באותו החלום, אלא פיצל את החלומות, מראה שה' ממהר לעשות את פתרון החלומות.

[50] ספורנו.

[51] ספורנו + רמב"ן. רשב"ם: נבון היינו מי שרואה את הנולד וחכם היינו מי שלמד הרבה חכמות. אוה"ח פירש שחכם היינו שהוא בקי בחכמות אחרות כמו מתמטיקה והנדסה.

[52] אונקלוס.

[53] א"ע, ובפירוש נוסף פירש שהכוונה ביעשה היינו שיקנה.

[54] אונקלוס + רמב"ן. ספורנו: הכוונה היא שפרעה ידאג שאותו אדם חכם ונבון ימנה את הפקידים, וכך כשיהיה אחראי עליהם, הם לא יריבו ביניהם.

[55] אונקלוס. רשב"ם: הכוונה היא שיגבו חמישית מהתבואה לצורך מס אל המלך. אוה"ח: למרות שבד"כ מקובל שהמלך גובה עשר אחוז מיסים, כאן, בגלל שהמלך הודיע לכולם מה שעתיד להיות מגיע לו יותר, וגם משום שבסופו של דבר התבואה תשמש את תושבי הארץ ולא רק את המלך.

[56] אונקלוס + רש"י.

[57] א"ע + רש"י. אמנם א"ע הסתפק מהו בר, האם הכוונה היא לפני מירוח או לאחר מירוח.

[58] רשב"ם.

[59] רש"י.

[60] תרגום יונתן. אוה"ח: הכוונה היא שקודם התבואה שתיאסף תשמש את ארץ מצרים (כמו שכתוב בצלע הפסוק הראשון) ולאחר מכן תשמש את שאר הארץ.

[61] ספורנו.

[62] רש"י + אונקלוס. א"ע: בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שלא נמצא אדם כזה במצרים, ובפירושו השני פירש שנמצא הוא פועל כמו פירוש רש"י. רמב"ן: בגלל שהעברים היו שנואי נפשם של המצרים, לא רצה פרעה למנות אדם עברי למושל במצרים ללא הסכמת עבדיו. לאחר שהודו עבדי פרעה שאין אדם חכם ונבון כמו יוסף, היה פרעה יכול למנות את יוסף לשליט על מצרים.

[63] רמב"ן.

[64] רש"י + רמב"ן.

[65] אונקלוס.

[66] רש"י. ספורנו: על פי דבריך ייצא העם המצרי אל הקרב, וישק היינו מלשון נשק, וכן כתב הא"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב הא"ע שהכוונה היא ללשון נשיקה, שכולם יכבדו את כל גזירותיו של פרעה.

[67] רש"י.

[68] רשב"ם.

[69] אונקלוס. ספורנו: תראה ותתבונן היות ונתתי לך תפקיד גדול להיות אחראי על כל ארץ מצרים.

[70] רש"י. רמב"ן: טבעת המלך היא החותמת של המלך, וכדי לחתום על מסמכים יש צורך בטבעת המלך.

[71] כך פירש רש"י "שש" בשמות כה', וכאן פירש רש"י שבגדים אלה הם בגדים חשובים.

[72] רש"י. רשב"ם: כל דבר שפרוס על גופו של אדם נקרא "רביד".

[73] רמב"ן. רש"י: הכוונה היא למרכבה שהלכה בצמוד למרכבת פרעה.

[74] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני בשם מדרש אגדה כתב שהכוונה היא שיוסף היה אב בחכמה ורך בשנים ודעה שנייה בחז"ל שהכוונה היא שכולם היו באים אליו ואומרים לו שיברכו אותו כדי שימלא את מבוקשם. א"ע: אברך מלשון כריעת ברכיים. רשב"ם: הכוונה היא לאב למלך, כלומר, שר אצל המלך.

[75] אונקלוס + ספורנו.

[76] רש"י. רשב"ם: הכוונה היא שפרעה נמצא במדרגת מלוכה גבוהה משל יוסף. א"ע: הכוונה היא שפרעה הוא המלך ורק ליוסף מותר שיהיו דברים שברשותו, לעומת שאר מצרים שאסור להם להחזיק רכוש.

[77] אונקלוס. רשב"ם: הכוונה היא שאף אחד לא ירים את ידו או רגלו כדי לעשות דבר שררה בכל מצרים מבלי רשותו של יוסף. א"ע: הכוונה היא שאף אחד לא יוכל ללכת בלי רשותו של יוסף, ובפירושו השני כתב שזהו דרך משל.

[78] רש"י. אמנם רש"י כתב שבכל התנ"ך לא מופיע שוב המילה פענח, ואילו הרשב"ם כתב שכל השם הזה הוא לשון מצרי. א"ע כתב שזוהי מילה בעברית שיש לה שורש מרובע פ.ע.נ.ח. רמב"ן: המילה היא בעברית, אלא שפרעה שאל את יוסף איך אומרים זאת בעברית או שפרעה עצמו ידע את לשון הקודש, שהרי ארץ כנען הייתה קרובה מאוד אל פרעה. (וגם אצל בתיה מצאנו שקראה למשה בלשון שמתאים ללשון עברית, ומכאן שידעה לשון זו).

[79] רשב"ם, ולפי רשב"ם אין פוטיפרע פוטיפר. רש"י כתב שפוטיפרע הוא פוטיפר אלא שנקרא פוטיפרע לאחר שהסתרס, לפי שחמד את יוסף למשכב זכר. רמב"ן בדעת חז"ל שהביא רש"י: לאחר שפוטיפר הסתרס, והיו צוחקים עליו, פירש לבית הע"ז. בסוף דבריו כתב כמו הרשב"ם שכהן היינו מלשון שררה, ולאו דווקא עבודה לשם אל. א"ע: כהן און היינו כהן שהיה משמש לפני אל, והסתפק אם הכוונה היא לע"ז או לשם ה'.

[80] א"ע. ספורנו: הכוונה היא ששמו של יוסף יצא באופן שהוא יהיה שליט על כל ארץ מצרים.

[81] אונקלוס. רשב"ם: גיל שלושים הוא גיל שראוי למלוכה.

[82] ספורנו.

[83] אונקלוס. רש"י: כל קומץ קטן של תבואה היו אוצרים בתוך המחסנים. רשב"ם: במשך שבע שנות השבע "נעשתה הארץ", הוציאה הרבה תבואה. ספורנו: כל שיבולת עשתה הרבה יותר תבואה, כך שבקנה אחד היה קומץ של שיבולים.

[84] רמב"ן + אונקלוס + א"ע. פירשנו לפי הא"ע שיוסף אסף כמעט את כל האוכל, אך לא ניתן לומר שאסף ממש את כל האוכל, שהרי תושבי מצרים היו מתים ברעב לולי היה להם קצת אוכל. אמנם הרמב"ן פירש שבהתחלה יוסף אסף את כל האוכל אליו, ואת האוכל הזה הוא חילק בין התושבים. אולם, הרמב"ן הסתפק האם הכוונה היא שיוסף שילם תמורת האוכל שצבר, אלא ששילם על האוכל מחיר זול, או שלקח בכח את האוכל בזכות זה שהוא עתיד לחלק את האוכל אח"כ בשנים הקשות יותר.

[85] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא שיוסף ממש הניח אדמה מהארץ לתוך האוכל, כדי לשמר אותו.

[86] אונקלוס.

[87] אונקלוס.

[88] רש"י. אוה"ח: למרות שהיו צריכים להפריש חמישית מהתבואה, וממילא לכאורה היו חייבים לספור את התבואה, הרי שהם היו מחלקים את ערמות התבואה לחמש, אך לא היו מתעכבים כדי לספור אותם. ספורנו: לא היה ניתן להעריך את התבואה שהיה.

[89] אונקלוס. רש"י: מכאן שאסור לאדם לשמש מיטתו בשנות רעבון. כלי יקר: אם יוסף היה קורא לבנו אפרים בשנות הרעב, היה משמע שהכוונה היא שה' הפרה את יוסף בכל האוכל למרות שבשאר הארץ היה רעב. עכשיו, כשהתורה אומרת שבניו של יוסף נולדו לפני שנות הרעב, הכוונה באפרים היא שה' הפרה את יוסף, ובכך קיים לפי ב"ש מצוות פריה ורביה. רשב"ם: התורה אומרת לאחר מכן שיעקב ירד למצרים בשנה שניה של הרעב, וכך יוצא שאפרים ומנשה נולדו לפני רעב, ולכן הם נכללים בגדר שאר השבטים לעניין נחלה, אל לאחר שנות הרעב, נולדו ליוסף בנים נוספים, אלא שהם לא נחשבים כשבטים לעניין נחלה.

[90] דעת מקרא.

[91] אונקלוס.

[92] אונקלוס.

[93] אונקלוס, ועיין ברמב"ן פסוק כז, שרק כאשר התחילו שבע שנות הרעב, התברר שיוסף צדק בפתרון החלומות שפתר.

[94] א"ע.

[95] רשב"ם.

[96] אונקלוס. רש"י: הרקיבה תבואתם שאצרו.

[97] אונקלוס.

[98] אונקלוס. רש"י: טענת המצרים הייתה שכאשר הם באו ליוסף כדי לקבל ממנו אוכל, היה יוסף דורש מהם למול עצמם, וכאשר הם באו להתלונן לפני פרעה על דרישתו של יוסף, שאל אותם פרעה מדוע הם עצמן לא אגרו מזון, והם ענו לו שהם באמת אגרו, אלא שהתבואה הרקיבה. פרעה ענה לתושבי מצרים שמכאן שעליהם לעשות ככל מה שיאמר להם יוסף, שהרי יוסף גזר על התבואה שתרקיב, ועכשיו הוא יכול לגזור על כל תושבי מצרים למות.

[99] רש"י.

[100] אונקלוס + ספורנו. רמב"ן: יוסף פתח את המחסנים רק כאשר באמת נגמר האוכל במצרים ולא כאשר באו תושבי מצרים להתלונן לפני פרעה שזה היה עוד לפני שנגמר האוכל במצרים. אוה"ח: הסיבה שיוסף פתח את כל האוצרות היא כדי לבדוק אילה מאכלים למכור ראשון בגלל שהם יחזיקו מעמד פחות זמן. הסבר נוסף שכתב הוא שיוסף דאג לפתוח בכל עיר את המחסן שלו כדי שתושבי מצרים לא יצטרכו לטרוח בחיפוש אחרי אוכל וגם שלא ייכנסו לבהלה שאין להם אוכל.

[101] אונקלוס. א"ע: פירוש הדבר הוא שיוסף נתן שבר למצרים.

[102] אונקלוס. ספורנו: הכוונה היא שהיו חסרים סוגים נוספים של דברי מאכל ולא רק לחם.

[103] תרגום יונתן + רש"י.