בראשית מב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר בראשית פרק מב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ז' אדר תשע"ח

בראשית פרק מב

(א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם יעקב ראה שבמצרים מוכרים תבואה,[1] וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו יעקב אמר לבניו: לָמָּה תִּתְרָאוּ למה שתהיו כחושים וחלשים מהרעב[2]: (ב) וַיֹּאמֶר יעקב ממשיך בדבריו אל בניו: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם אני (יעקב) שמעתי שבמצרים מוכרים תבואה,[3] רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם תרדו למצרים ותקנו לנו שם תבואה,[4] וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וכך, על ידי שתקנו לנו תבואה במצרים, אנחנו נחיה ולא נמות[5]: (ג) וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם עשרה מאחי יוסף (חוץ מבנימין כפי שנראה בהמשך) ירדו כדי לקנות תבואה במצרים[6]: (ד) וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו את בנימין, אחי יוסף מאמו, לא שלח יעקב יחד עם שאר אחיו,[7] כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן (הסיבה שיעקב לא שלח את בנימין יחד עם שאר אחיו היא מכיוון ש-) יעקב פחד שבנימין ימות בדרך[8]: (ה) וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים בני יעקב באו למצרים בתוך קבוצות האנשים שהיו באות לקנות אוכל במצרים,[9] כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (הסיבה שהיו באים הרבה אנשים למצרים היא מכיוון ש-) בארץ כנען היה רעב, והאנשים היו מוכרחים לרדת למצרים כדי לקנות אוכל[10]: (ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ יוסף הוא ששלט על ארץ מצרים,[11] הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וכן היה יוסף האדם המחליט כמה תבואה למכור לתושבים של כל ארץ וארץ. כל אדם שרצה לבוא לקנות תבואה, היה צריך לעבור קודם אצל יוסף ולהיחקר על ידו, ואז, יוסף היה מחליט כמה תבואה למכור לאותו אדם והפקידים היו מבצעים את המכירה עצמה,[12] וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף אחיו של יוסף באו לפני יוסף,[13] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה אחי יוסף השתחוו לפניו כשפניהם היו על הארץ[14]: (ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם יוסף ראה את אחיו והכיר אותם,[15] וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם יוסף התנהג עם אחיו כאדם זר,[16] וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת בגלל שיוסף התנהג עם אחיו כאדם זר, הוא גם דיבר איתם דברים קשים,[17] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוסף שאל את אחיו: מֵאַיִן בָּאתֶם מהיכן באתם למצרים, וַיֹּאמְרוּ אחי יוסף ענו ליוסף: מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל באנו מארץ כנען כדי לקנות אוכל[18]: (ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו יוסף הכיר את אחיו, היות והם היו דומים במראה לאיך שהם נראו לפני שיוסף עזב אותם,[19] וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ ואילו האחים של יוסף לא הכירו את יוסף, לפי שכאשר האחים מכרו את יוסף, עדיין לא גדל לו זקן, ואילו עכשיו, לאחר שכבר גדל ליוסף הזקן, הוא היה נראה שונה ממה שהיה נראה בשעה שהאחים מכרו אותו[20]: (ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם יוסף זכר את החלומות שחלם על אחיו וראה שהחלומות מתקיימים עכשיו על ידי שהאחים השתחוו לו,[21] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוסף אמר לאחיו: מְרַגְּלִים אַתֶּם אתם מרגלים את הארץ, לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם (והסיבה שבאתם מארץ כנען אינה כדי לקנות אוכל, אלא) באתם כדי לראות את "גילוי הארץ", את נקודות התורפה של הארץ ולראות מהיכן ניתן לכבוש את הארץ[22]: (י) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אחיו של יוסף אמרו ליוסף: לֹא אֲדֹנִי אדוני! אל תאמר שאנחנו מרגלים,[23] וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל אנחנו עבדיך ורק באנו לקנות תבואה[24]: (יא) כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ אנחנו כולנו בני איש אחד, אנחנו כולנו אחים ולכן אנחנו הולכים יחד, ואיננו הולכים ביחד בגלל שאנחנו מרגלים,[25] כֵּנִים אֲנַחְנוּ אנחנו מדברים אמת ואיננו משקרים,[26] לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים אנחנו עבדיך, ומעולם לא היינו מרגלים, ולכן גם עכשיו אין שום סיבה לטעון עלינו שאנחנו מרגלים[27]: (יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוסף אמר לאחיו: לֹא אין הדבר כמו שאתם אומרים, ואינכם באמת אחים,[28] כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת אלא אתם באתם לראות את נקודות התורפה של הארץ, ורק המצאתם סיפור כיסוי שאתם אחים[29]: (יג) וַיֹּאמְרוּ אחי יוסף אמרו ליוסף: שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אנחנו עבדיך הננו שנים עשר אחים שכולנו בני איש אחד שמתגורר בארץ כנען,[30] וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם והאח הקטן שלנו נמצא יחד עם אבינו בארץ כנען,[31] וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ ואילו האח השני איננו, איננו יודעים היכן הוא נמצא[32]: (יד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף יוסף אמר לאחיו: הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם הדבר שאמרתי עליכם שאתם מרגלים הוא דבר נכון[33]: (טו) בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ אתם תיבחנו במבחן הבא כדי לברר אם אתם מרגלים או לא,[34] חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה אני (יוסף) נשבע בחייו של פרעה שאתם לא תצאו מהמקום הזה. (כאשר יוסף היה נשבע לשקר, הוא היה נשבע בחייו של פרעה, וכאן, כיוון שידע שהאחים הם לא באמת מרגלים, הוא נשבע בחייו של פרעה שהאחים הם אכן מרגלים, ושהם לא יצליחו לצאת ממצרים בשלום),[35] כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה על ידי שהאח הקטן שלכם יגיע למצרים, אנחנו נברר אם אתם באמת אחים, שהרי אם אתם אחים, האח הקטן יסכן את עצמו כדי לרדת איתכם למצרים, אך אם אתם מרגלים, המרגל הנוסף לא יסכן את עצמו ויגיע למצרים[36]: (טז) שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם תשלחו אחד מכם לארץ כנען כדי להביא את אחיכם הקטן,[37] וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ ואתם, התשעה מכם שיישארו כאן, תיכנסו לבית הסוהר,[38] וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וכך ייבחנו דבריכם ויתברר אם אתם באמת צודקים במה שאמרתם שאתם אחים ואינכם מרגלים,[39] וְאִם לֹא ואם לא תביאו את אחיכם הקטן, חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם אני (יוסף) נשבע בשם פרעה שאתם מרגלים: (יז) וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים יוסף אסף את אחיו לבית הסוהר למשך שלושה ימים[40]: (יח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוסף אמר לאחיו ביום השלישי למאסרם: זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ תעשו את הדבר הבא וכך תוכלו לחיות,[41] אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא אני (יוסף) ירא מלפני ה', ולכן אני אתן לכם לעלות לארץ כנען ולהוליך לשם אוכל כדי לכלכל את משפחתכם שנמצאת שם[42]: (יט) אִם כֵּנִים אַתֶּם אם אתם מדברים אמת, שאתם אחים ולא מרגלים,[43] אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם אח אחד מכם ייאסר בבית האסורים שאתם נמצאים בו עכשיו,[44] וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם ואתם, תשעת האחים הנותרים, תובילו לארץ כנען את התבואה שחסרה לכם שם בבית אביכם[45]: (כ) וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וכאשר תחזרו לארץ כנען, תקחו משם את אחיכם הקטן ותביאו אותו אליי,[46] וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וכך יתאמתו הדברים שאמרתם, יתברר שהדברים שאמרתם הם נכונים ושאתם באמת אחים ולא מרגלים,[47] וְלֹא תָמוּתוּ ועל ידי שתביאו את אחיכם הקטן ויתברר שאינכם מרגלים, אתם לא תמותו. אולם, אם לא תביאו את אחיכם הקטן, אני (יוסף) אשלח אחריכם ואהרוג אתכם בארץ כנען, כיוון שיתברר הדבר שאתם באמת מרגלים,[48] וַיַּעֲשׂוּ כֵן האחים עשו כדברי יוסף: א. האחים השאירו אחד מהם עם יוסף. ב. האחים חזרו לארץ כנען כדי להוביל לשם את התבואה שקנו מיוסף. ג. האחים חשבו שהם יורידו למצרים את בנימין: (כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אחי יוסף אמרו זה לזה: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אנחנו באמת אשמים על כך שמכרנו את יוסף,[49] אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ (אנחנו אשמים) על כך שראינו את הצרה שעברה על נפשו כאשר הוא התחנן אלינו שנרחם עליו, אך אנחנו לא קיבלנו את דבריו (של יוסף) ולא ריחמנו עליו,[50] עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת ולכן, בגלל שלא ריחמנו על יוסף, כל הצרה הזאת באה עלינו[51]: (כב) וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם ראובן ענה לדברי האחים, שאמרו שכל הצרה באה עליהם בגלל שהם התאכזרו ליוסף,[52] לֵאמֹר כך אמר ראובן לאחיו: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הרי אמרתי לכם בשעה שאתם רציתם להרוג את יוסף, לֵאמֹר כך אמרתי לכם אז: אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד אל תעשו חטא בילד, ביוסף,[53] וְלֹא שְׁמַעְתֶּם ואתם לא קיבלתם את דבריי ולא שמעתם בקולי,[54] וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָש ועכשיו, דמו של יוסף נתבע מאיתנו[55]ׁ: (כג) וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף אחי יוסף לא ידעו שיוסף שומע את מה שהם מדברים ומבין את כל מה שהם אומרים, ולכן הם לא נזהרו מלומר את הדברים בפניו,[56] כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם (הסיבה שהאחים של יוסף כלל לא העלו על דעתם שיוסף מבין את מה שהם אומרים היא) מכיוון שכאשר היה יוסף מדבר עם שאר האחים, היה עומד מתורגמן ומתרגם את דבריהם, והאחים חשבו שאם יוסף היה יודע את לשון הקודש, הוא לא היה נזקק למתרגם כדי לדבר איתם[57]: (כד) וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם יוסף התרחק מעט מאחיו (כדי שהם לא יראו אותו בוכה),[58] וַיֵּבְךְּ לאחר שיוסף התרחק מאחיו הוא בכה, כיוון שהוא שמע שהאחים התחרטו על מכירתו,[59] וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם יוסף חזר אל אחיו, לאחר שסיים לבכות, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם יוסף אמר לאחיו שישאירו את אחד האחים אצלו,[60] וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן יוסף לקח את שמעון מתוך שאר האחים, כיוון ששמעון הוא זה שהשליך אותו אל הבור,[61] וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם יוסף שם את שמעון בבית הסוהר לעיני האחים, האחים ראו את יוסף שם את שמעון בבית הסוהר[62]: (כה) וַיְצַו יוֹסֵף יוסף ציווה את עבדיו לעשות את הדברים הבאים: 1) וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר למלא את הכלים הריקים של האחים בתבואה,[63] 2) וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ להחזיר את הכסף של כל אחד מהאחים אל השק שלו, 3) וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ לתת לכל אחד מהאחים צידה לאכול בדרך, בנוסף לאוכל שהאחים קנו,[64] וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן האדם הממונה על ביתו של יוסף שהיה איש סודו החזיר את הכסף לאחים ונתן להם צידה לדרך. יוסף ציווה לעשות שלושה דברים עם אחיו: א. לתת להם את התבואה שהם קנו, ודבר זה ציווה את כל עבדיו. ב. להחזיר לאחים את הכסף. ג. לתת להם צידה לדרך. שני הדברים האחרונים נעשו על ידי איש סודו של יוסף כדי שאף אחד אחר לא יידע על כך[65]: (כו) וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם האחים נשאו את התבואה שהם קנו על החמורים שלהם,[66] וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם האחים הלכו ממצרים: (כז) וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן כשהגיעו האחים למלון בו ישנו, פתח אחד האחים את השק שלו כדי לתת אוכל לחמורו,[67] וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ האח שפתח את שקו כדי להאכיל את חמורו, ראה בתוך שקו את הכסף שהוא שילם ליוסף על התבואה שקנה[68]: (כח) וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו האח שמצא את הכסף באמתחתו אמר לשמונת האחים האחרים שהיו איתו: הוּשַׁב כַּסְפִּי הכסף שלי הוחזר, וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי ועכשיו יש בשק שלי גם כסף וגם את התבואה שקנינו,[69] וַיֵּצֵא לִבָּם ליבם של האחים הזדעזע כשהם שמעו שבתוך שקו של אחד האחים נמצא הכסף,[70] וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו האחים הביעו את תמיהתם אחד לשני,[71] לֵאמֹר כך אמרו האחים זה לזה בשעה שהם תמהו: מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ מדוע ה' גרם לכך שתבוא עלינו עלילה כזאת, הרי הכסף שנמצא בשק רק יגרום לכך שיעלילו עלינו שלא שילמנו על התבואה שלקחנו[72]: (כט) וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן האחים באו אל יעקב אביהם שהיה בארץ כנען, וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל הַקֹּרֹת אֹתָם האחים סיפרו ליעקב את כל המאורעות שארעו להם בזמן שהם ירדו למצרים,[73] לֵאמֹר כך אמרו האחים ליעקב: (ל) דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת האיש שהוא אדון ארץ מצרים דיבר איתנו דברים קשים,[74] וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ אדון ארץ מצרים נתן אותנו כמרגלים את ארץ מצרים, אדון ארץ מצרים אמר שאנחנו מרגלים את ארץ מצרים: (לא) וַנֹּאמֶר אֵלָיו אנחנו אמרנו לאדון של מצרים, כֵּנִים אֲנָחְנוּ לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים (כך אמרנו לאדון מצרים:) אנחנו מדברים אמת ומעולם לא היינו מרגלים[75]: (לב) שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ אנחנו שנים עשר אחים בני אבא שלנו, הָאֶחָד אֵינֶנּוּ אחד מהאחים איננו, איננו יודעים מה עלה בגורלו, וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן ואילו האח הקטן נמצא עם אבינו בארץ כנען[76]: (לג) וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ האיש שהוא אדון מצרים אמר לנו: בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם כך אדע שאתם מדברים דברי אמת,[77] אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי תעזבו איתי, תשאירו איתי את אחד האחים שלכם,[78] וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ ואת התבואה שחסרה בביתכם תיקחו איתכם לארץ כנען[79]: (לד) וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי ותביאו אליי את אחיכם הקטן שלדבריכם נמצא עם אביכם בארץ כנען, וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם וכך, על ידי שתביאו אליי את אחיכם הקטן, אני אדע שאתם אינכם מרגלים, כִּי כֵנִים אַתֶּם (אני אדע שאתם אינכם מרגלים) אלא שדבריכם הם דברי אמת,[80] אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם אני (יוסף) אתן לכם את אחיכם שהשארתם כאן בארץ מצרים בשעה  שעליתם לארץ כנען כערובה לכך שתחזרו (הכוונה היא לשמעון), וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ וכן, לאחר שאשתכנע שאינכם מרגלים, אתם (האחים) תוכלו להסתובב חופשי בארץ מצרים כדי לעסוק בענייני מסחר[81]: (לה) וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם בשעה שהאחים רוקנו את השקים שלהם, וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ הם גילו כי לכל אחד מהאחים היה בתוך השק שלו את הצרור שבו קשר את כספו כדי לקנות את התבואה,[82] וַיִּרְאוּ אֶת צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם יעקב והאחים ראו את צרורות הכסף (הקשרים שבהם קשרו את הכסף), וַיִּירָאוּ לאחר שהאחים ויעקב ראו את הכסף בתוך השקים, הם התמלאו ביראה[83]: (לו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם יעקב אמר לבניו: אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם אתם גרמתם לי להיות שכול (אב שבנו מת הוא אב שכול), על ידי שהשארתם את שמעון במצרים,[84] יוֹסֵף אֵינֶנּוּ יוסף נעלם, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וגם שמעון אינו נמצא איתנו, אלא הוא נמצא במצרים, וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ ועכשיו אתם גם רוצים לקחת את בנימין למצרים, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה כל הצרות האלה פוגעות בי (ביעקב)[85]: (לז) וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו ראובן אמר ליעקב, לֵאמֹר כך אמר ראובן ליעקב: אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ אתה (יעקב) יכול להרוג את שני בניי, אם אני (ראובן) לא אחזיר אליך את בנימין,[86] תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ תיתן בידי את בנימין, ואני (ראובן) מתחייב להחזיר אותו (את בנימין) אליך[87]: (לח) וַיֹּאמֶר יעקב אמר לראובן: לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם בנימין לא יירד איתכם למצרים, שהרי הוא הבן היחיד שיש לי מאמו,[88] כִּי אָחִיו מֵת שהרי אחיו מאמו, יוסף, מת, וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר ורק בנימין נשאר מבניה של רחל, וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ ואם לבנימין יקרה אסון בדרך שבה אתם הולכים, אם לבנימין יקרה אסון בזמן שאתם יורדים למצרים, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה (אם גם בנימין ימות בהליכתו למצרים) מרוב צרות, אני ארד אל הקבר כשאהיה בצער. כל עוד בנימין נמצא אצלי, אני (יעקב) מתנחם בכך קצת על מותה של רחל ועל מותו של יוסף, אך אם גם בנימין ימות בדרך, הרי שאני ארגיש שכל השלושה (רחל, יוסף ובנימין) מתו ביום אחד[89]:

 

[1] אונקלוס. רש"י: ראה בספקלריא שעדיין יש לו שבר במצרים, אלא שלא הייתה זו נבואה של ממש. א"ע : הכוונה היא למעין רגש שהיה ליעקב.

[2] רש"י בפירושו השלישי. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שיעקב שאל את בניו למה שיראו עצמם לפני בני עשיו וישמעאל כאילו שהם שבעים, שהרי באותה שעה עדיין היה להם תבואה. בפירושו השני (שנמצא בסוגריים) פירש שהכוונה היא למה שכולם יסתכלו עליכם ותמהים על כך שאין אתם מבקשים תבואה. הרמב"ן הקשה על פירושו הראשון של רש"י: הרי בני עשיו וישמעאל כבר לא נמצאים בארץ כנען בשעה שיעקב מדבר עם בניו, ומדוע שלא יראו עצמם שבעים בפני יושבי הארץ? ענה על כך שייתכן שהיו בני ישמעאל ועשיו עוברים דרך ארץ כנען כדי לקנות אוכל במצרים, ואם הם יחשבו שיש ליעקב תבואה, הם יבואו אל ביתו כדי לאכול איתו את התבואה. בפירושו שלו עצמו, שכתב עליו שזהו פירוש נכון, כתב שהכוונה היא למה שיתראו במקום הזה, אלא עליהם ליסוע למצרים מיד כדי לקנות אוכל. ספורנו: למה שתביטו זה אל זה וכל אחד יצפה שהשני ירד לקנות אוכל במצרים. א"ע בפירושו הראשון פירש כרש"י ובפירושו השני כתב שהכוונה היא שיעקב שאל את בניו למה שיריבו זה עם זה.

[3] אונקלוס.

[4] אונקלוס. רש"י: רד"ו רמז ל210 שנים שבהם ישראל היו משועבדים למצרים.

[5] אוה"ח: סיבת הכפילות "ונחיה ולא נמות" היא כדי לומר שאם הם לא יעשו כן וימותו, הרי הם מתחייבים בכך גם בדיני שמים. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שאם הם יצליחו להשיג הרבה תבואה הרי שהם יחיו בשפע, ואם הם יצליחו להשיג רק מעט תבואה, הרי שהם לפחות לא ימותו.

[6] אונקלוס. רש"י: הסיבה שהם מתוארים כאחי יוסף ולא כבני יעקב היא כדי לומר שעכשיו הם כבר התחרטו על מכירתו של יוסף, והם החליטו להתנהג עם יוסף כאחים ולפדות אותו בכל סכום כסף שבעולם. כמו"כ כתב שהסיבה שהתורה פירטה שירדו למצרים רק עשרה אחים, למרות שהדבר ברור מאליו שאם בנימין לא ירד, יש רק עשרה אחים, כדי לומר לנו שלעניין האהבה והשנאה לא היה דעת כולם שווה, יש מהאחים שאהבו את יוסף יותר ויש שממש שנאו אותו. אוה"ח: הכוונה היא שכל העשרה אחים הלכו כדי לעזור אחד לשני, שהרי בשנות רעב יש סכנה יותר גדולה שינסו להרוג אותם. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שיוסף היה מוכר לפי מספר האנשים שהיו באים לפניו, הן כדי לשמור שאנשים לא יתחילו לספסר באוכל והן כדי שכך יבואו אליו כל האחים יחד.

[7] אונקלוס.

[8] אונקלוס. רש"י: בבית לא היה בנימין מת, לפי שהשטן מקטרג בשעת סכנה.

[9] אונקלוס. רש"י: הסיבה לכך היא מכיוון שיעקב ציווה את בניו שלא כולם ייכנסו בפתח אחד כדי שלא תשלוט בהם עין הרע.

[10] רש"י. ספורנו: הבאים למצרים היו באים בחבורות של אנשים כדי להינצל מהלסטים שהיו בדרכים בשנות הרעב.

[11] אונקלוס.

[12] רמב"ן. בשם חז"ל כתב מדרש שיוסף ציווה לסגור את כל המחסנים בכל הערים ורק הוא היה משחרר תבואה ממחסן אחד.

[13] אונקלוס.

[14] רש"י.

[15] אונקלוס. ספורנו: אין הכוונה שיוסף הכיר את כל אחד מאחיו, אלא הכוונה היא שיוסף הכיר באופן כללי שקבוצת האנשים העומדת מולו היא אחיו.

[16] רש"י. ספורנו: יוסף שינה ממנהגו ובמקום לדבר בענווה כמו שדיבר בד"כ, הרי שעכשיו הוא דיבר עם אחיו דברים קשים. רמב"ן: בגלל שיוסף פחד שאחיו יכירו אותו, הוא שינה את עצמו באופן שאחיו לא יכירו אותו, והוא התחפש קצת. בפירושו השני פירש כרש"י.

[17] רש"י.

[18] אונקלוס.

[19] רש"י. ספורנו: הכוונה היא שעכשיו יוסף כבר הכיר מיהו כל אחד מהאחים.

[20] רש"י. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שיוסף ריחם על אחיו כשמסרו אותו בידו, אך הם לא הכירו ולא ריחמו עליו בשעה שהם מכרו אותו (ולפי"ז מובן מדוע התורה חוזרת פעם שנייה כדי לציין שיוסף הכיר את אחיו). רמב"ן: לאחר שהאחים ענו ליוסף שהם באו מארץ כנען, היה יוסף בטוח שהוא מכיר את אחיו. רשב"ם: שני דברים נוספים מנעו מהאחים מלהכיר את יוסף: בגדי המלכות שלבש, וגם שלא הכירו את קולו, כיוון שהיה מתרגמן שהיה עומד ביניהם.

[21] עפ"י רש"י. לפי רש"י פתרון החלומות התחילו להתקיים כבר עכשיו. רמב"ן סובר שהחלומות עוד לא התקיימו, וכדי שהחלומות יתקיימו, התנכר יוסף אל אחיו עד שהחלומות כן יתקיימו, וכך גרם לכך שהאחים ויעקב ישתחוו לו כדברי החלום, וממילא מובן גם מדוע לא שלח יוסף אל אביו שהוא חי, כדי שהחלומות יתקיימו. הכלי יקר כתב שהסיבה שיוסף לא הודיע לאביו שהוא חי היא משום שחשב שבשמים לא גילו את דבר חיותו ליעקב כדי שיעקב ייענש במשך עשרים ושתיים שנה על כך שלא כיבד את אביו.

[22] רש"י. רשב"ם: הכוונה היא שהם באו לראות את הפרצות שיש בחומות. ספורנו: באתם לראות אם יש לנו בארצנו מספיק אוכל, שהרי מי שבא לקנות אוכל אינו בא עם עשרה אנשים. הכלי יקר מחלק בין טענת מרגלים אתם לטעת ערוות העארץ באתם לראות ובפסוק יב' הוא מפריד את הטענות אחת מהשנייה.

בדבר הסיבה שיוסף היה יכול לחשוב שאחיו הם מרגלים כתב הרשב"ם שהסיבה היא מכיוון שהם נשארו דבוקים יחד ולא התפצלו. רמב"ן כתב שיוסף אמר לאחיו שאדם שבא לקנות אוכל אינו מגיע עם בגדים כאלה מפוארים, אלא הוא שולח את עבדיו. כלי יקר: יש שני סוגי ריגול: באנשים ובארץ, וכנגד הריגול באנשים אמר יוסף לאחיו שהם מרגלים, וכנגד ריגול הארץ אמר שהם באו לראות את כרוות הארץ.

[23] רש"י.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס + רשב"ם. רש"י: נצנצה בהם רוה"ק והם כללו את יוסף איתם. ספורנו: לא היינו מרגלים, לא היו נותנים לבני משפחה אחת את אותה המשימה. רמב"ן: אבינו שלח אותנו כולנו יחד כדי שלא ניפרד זה מזה וא"כ בוודאי שאיננו מרגלים. הסבר נוסף שכתב הרמב"ן הוא שאחי יוסף אמרו ליוסף שהוא יכול לברר עליהם שהם בני צדיק ושהם כולם ממשפחה אחת.

[26] רש"י. א"ע: נחנו היא המילה האמיתית והא' רק התווספה אח"כ. ספורנו: אנחנו כנים בכל מה שאנחנו עוסקים.

[27] ספורנו. אוה"ח: אנחנו לא היינו מרגלים בשעה שירדנו לארץ מצרים, לא התכוונו לרגל בכלל על מצרים.

[28] ספורנו.

[29] ספורנו. רש"י: נכנסתם דרך שערי העיר בשערים נפרדים ולא נכנסתם בשער אחד. רשב"ם: אם אתם אחים, מדוע לא נשאר אחד האחים עם אביכם כדי לעזור לו בשעה שאינכם כאן, ומטרתו של יוסף הייתה כדי לראות אם בנימין עדיין בחיים.

[30] אונקלוס. רש"י: בכך עונים האחים ליוסף מדוע הם נכנסו בשערי העיר הנפרדים, כדי לחפש את יוסף. ספורנו: אתה יכול לברר את הדבר.

[31] אונקלוס.

[32] אונקלוס.

[33] רש"י. עפ"י המדרש כתב שיוסף שאל את אחיו מה יעשו אם הם ימצאו את האח החסר וידרשו כופר גדול תמורתו. ענו לו האחים שהם יפדו את אותו האח. שאל אותם יוסף: מה יקרה אם יאמרו לכם שאין רוצים לשחרר את האח בעד שום הון שבעולם? ענו לו שלכך הם באו להרוג או ליהרג. אמר להם יוסף שזהו מה שאמר להם שהם באו להרוג את בני העיר, כיון שראה בגביע שלו ששניים מהם החריבו את העיר שכם. ספורנו: האח שאתם אומרים שאיננו, הוא חזר לארץ כנען כדי לומר מה ראיתם ומה הצלחתם לרגל.

[34] אונקלוס.

[35] רש"י.

[36] ספורנו. כלי יקר: על ידי שתביאו את אחיכם אנחנו נחקור ונברר האם מישהו ראה אותו מרגל.

[37] אוה"ח: האחים לא שלחו אח אחד מכיוון שהם לא רצו לצער את יעקב, וגם הם ידעו שיעקב לא ישלח את בנימין, וגם מכיוון שהם לא רצו להיפרד. כלי יקר: יוסף חשב שהאחד שיעלה לארץ כנען יהיה ראובן וכך יעשו האחים חשבום נפש ויבינו שהסיבה שראובן עולה לארץ כנען היא משום שלא היה במכירה. אלא שלאחר שיוסף אסר את אחיו במשך שלושה ימים, הוא הגיע למסקנה שחטא מכירתו התמרק לכל אחיו, ולכן הוא הוציא את כולם.

[38] אונקלוס.

[39] רש"י.

[40] אונקלוס + רש"י. רמב"ן: הסיבה שיוסף אסר את אחיו היא מכיוון שהוא רצה להפחיד את אחיו, וגם כדי להראות להם שהוא ירא אלוקים ושהוא איננו רוצה שבני ביתם ימותו ברעב, וגם מכיוון שהאחים לא היו מסכימים להשאיר את אחד מהם אלא אם הם כולם יוכלו להציל את בני משפחתם שבארץ כנען.

[41] אונקלוס.

[42] אונקלוס + ספורנו.

[43] תרגום יונתן.

[44] רש"י.

[45] אונקלוס. רש"י: אתם תובילו את מה שקניתם כדי לכלכל את אנשי ביתכם.

[46] אונקלוס.

[47] רש"י.

[48] ספורנו.

[49] רש"י.

[50] אונקלוס. ספורנו: העונש הוא על היותם אכזריים ושלא ריחמו עליו, למרות שליוסף הגיע למות, שהרי חל עליו דין של רודף. רשב"ם: יש כאן מידה כנגד מידה: אנחנו השלכנו את יוסף לבור, ולכן גם אנחנו נאסרים בבית השבי שהוא בור. רמב"ן: האחים הבינו שהאכזריות שהתאכזרו ליוסף היא חטא חמור יותר מהמכירה עצמה, אלא שהתורה לא סיפרה זאת בסיפור הדברים עצמו מאחת משתי סיבות: א. ברור הדבר שאדם יתחנן לאחיו שלא ימכרו אותו. ב. לקצר בסרחון השבטים שהם היו כל כך אכזריים אל יוסף והם לא שמעו לו. ג. כך דרך התורה לקצר במקום אחד ולהרחיב במקום אחר. אוה"ח: הסיבה שרק עכשיו הבינו האחים שכל הצרה הזאת באה עליהם בגלל שהם מכרו את יוסף היא בגלל שכל הדברים כאן דומים מאוד למה שעשו ליוסף.

[51] אונקלוס.

[52] אוה"ח: טענת ראובן כאן היא עמוקה יותר. ראובן טען שאם כל טענת האחים שבאה עליהם הצרה היא בגלל שהם היו אכזריים ליוסף, הרי שגם ראובן נכלל בתוך שאר האחים, אלא שראובן טען שהוא עצמו נקי ואינו צריך להיענש, שהרי הוא ניסה להציל את יוסף.

בדבר נסיונו של ראובן להציל את יוסף, למרות שעל פניו נראה הדבר שראובן רק רצה לזרוק את יוסף אל הבור ולא להרוג את יוסף ביד, פירש הרמב"ן לעיל בפרשת וישב שבתחילה ניסה ראובן לשכנע את אחיו שלא לעשות דבר ליוסף ורק לאחר מכן כשלא קיבלו את דבריו, הציע לזרוק את יוסף אל הבור. אוה"ח פירש שכוונת ראובן הייתה להשאיר את יוסף בידי גורם שאין לו בחירה (כמו חיות) ולא בידי אדם, וכך יתברר אם החלומות יתגשמו או לא.

[53] אונקלוס.

[54] אונקלוס.

[55] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא לדם יוסף ולדמו של יעקב (גם = ריבוי) אלא שאין הכוונה שיוסף מת, שהרי האחים נכנסו בשערי העיר הנפרדים כדי לחפש אותו. ספורנו הסביר כך את דברי ראובן: ראובן אמר לאחים שאין על יוסף דין של רודף, וכל מה שיוסף אומר הוא מעשה בגלל שהוא עדיין נער וילד קטן, ולכן עכשיו, יש תביעה על האחים על שהרגו את יוסף, שהרי לא חל עליו דין של רודף. הרמב"ן הסתפק אם הכוונה היא לדמו של יוסף, דהיינו שיוסף ממש נהרג, או שהכוונה היא שעל ידי שהם מכרו את יוסף לעבד עולם, מחשיב להם ה' את הדבר כאילו שהם שפכו את דמו של יוסף.

[56] רש"י.

[57] רש"י, וכתב שהמליץ היה מנשה בנו של יוסף.

[58] רש"י.

[59] רש"י. ספורנו: בכי יוסף היה בגלל שראה שהם נתונים בצרה.

[60] העמק דבר.

[61] רש"י, ובפירושו השני כתב שהיה זה כדי להפריד אותו מלוי כדי ששמעון ולוי לא יתחכמו להרוג אותו. א"ע: הסיבה שיוסף לקח דווקא את שמעון היא בגלל שהוא היה הגדול באחים שחטא במכירתו, שהרי ראובן לא היה שם כלל. אוה"ח הסתפק אם יוסף הוא שהחליט לקחת מהם את שמעון או שהאחים ייחדו את שמעון.

[62] אונקלוס. רש"י: רק לעיניהם שם יוסף את שמעון בבית הסוהר, אך מיד לאחר מכן, כשהאחים כבר הלכו, יוסף הוציא את שמעון משם והאעיל והשקה אותו.

[63] אונקלוס.

[64] רמב"ן: היה זה צעד בונה אמון כדי להראות שאם הם יורידו את בנימין, הוא לא יעשה להם דבר.

[65] העמק דבר. אוה"ח כתב אפשרות נוספת שמילוי הכלים היה בפרהסיא ואילו החזרת הכסף נעשה בצנעה.

[66] אונקלוס.

[67] רש"י, וכתב שהכוונה היא ללוי שנשאר יחיד מבן זוגו שמעון שנשנאר במצרים. א"ע כתב שהכוונה היא לראובן שהיה הבן הבכור. רמב"ן: הסיבה שרק אחד האחים פתח את שקו כדי להאכיל את חמורו היא בגלל ששאר האחים הסתפקו בהאכלת החמורים תבן. בשם אונקלוס כתב שכל האחים רוקנו את השקים, אלא שרק לאחד מהם קרה שהוא מצא בינתיים את כספו. בסוף דבריו כתב שאמתחת הינו שק גדול שיש לו שני פתחים, ואח זה הוא שפתח את השק בצד שהיה בו הכסף.

[68] אונקלוס + רש"י.

[69] רש"י.

[70] דעת מקרא.

[71] עיין ביאורנו בפרק כז' פס' לג'.

[72] רש"י. רשב"ם: האחים הבינו שדבר זה הוא מידה כנגד מידה, להוסיף עניין ממון על פרעון החטא שלהם. ספורנו: ע"י שהכסף נמצא באמתחותינו, אנחנו נצטרך להיות עבדים של מושל מצרים, וזהו מידה כנגד מידה על כך שאנחנו מכרנו את יוסף לעבד.

[73] אונקלוס.

[74] אונקלוס.

[75] אונקלוס.

[76] אונקלוס.

[77] תרגום יונתן.

[78] אונקלוס.

[79] אונקלוס.

[80] תרגום יונתן.

[81] רש"י. הרמב"ן מתייחס לכך שיוסף מעולם לא אמר שהם יוכלו לסחור בארץ, ומתרץ בשני אופנים: א. האחים שינו בדבר ואמרו ליעקב דברים קצת שונים ממה שקרה במציאות, כשם שלא סיפרו לו על כך שהם נשלחו לבית הסוהר, וזאת כדי שיסכים לשלוח איתם את בנימין. ב. יוסף באמת אמר את הדברים, אלא שהתורה לא כתבה זאת, וכוונת הדברים היא שיוסף אמר לאחים שבגלל שהוא ציער אותם, הוא יפצה אותם בענייני מסחר ושיהיה להם פטור ממכס. כמו"כ כתב הרמב"ן שיש פרטים נוספים שאינם מוזכרים במהלך הסיפור, אך מהדברים שכתובים לאחר מכן אנחנו למדים שהם באמת קרו.

[82] רש"י.

[83] אונקלוס.

[84] אונקלוס + רש"י. כמו"כ כתב רש"י שמכאן שיעקב חשד בהם שהם הרגו את שמעון או מכרו אותו כיוסף.

[85] א"ע. ספורנו: כל הצרות האלה עוברות על בניי ולא על בניכם, ומה שגורם לצרות אלה הם המריבות שלכם אחד עם השני.

[86] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא שיעקב יעניש את שני בניו של ראובן, באם ראובן לא יחזיר את בנימין ליעקב, או שהכוונה היא לתפילה כנגד ה' שיעניש את ראובן באם לא יחזיר את בנימין אל יעקב. בסוף דבריו מסיים הא"ע שלו היה ראובן מדבר כהוגן, לא היה יעקב גוער בו.

[87] אונקלוס.

[88] אונקלוס + ספורנו. רש"י: יעקב לא קיבל את דבריו של ראובן היות והוא אמר שראובן הוא שוטה, שהרי גם בניו של ראובן נחשבים לבניו של יעקב. הרמב"ן כותב שלוש אפשרויות להסבר מדוע לא קיבל יעקב את דבריו של ראובן ואילו את דבריו של יהודה כן קיבל, למרות שהדברים הם די דומים: א. יהודה הוא גבר בין אחיו, ולכן סמך עליו יותר. ב. ראובן כבר חטא בכל שבלבל את יצועיו. ג. יהודה חיכה עד שלא הייתה ברירה ליעקב. אוה"ח: יעקב בא בדברים אלה להסביר מדוע הוא אינו מסכן את בנימין כדי להציל בוודאות את שמעון, משום שבנימין הוא הבן היחיד שנשאר לאימו.

[89] עיין בביאורנו בפרק לז' פסוק לה' וברש"י לפרק מד' פס' כט'.