בראשית פרק ג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר בראשית פרק ג

מערכת אוצר התורה - ושננתם ה' אדר תשע"ח

בראשית פרק ג

(א) וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהִים הנחש היה חכם יותר מכל שאר בעלי החיים שעשה ה',[1] וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה הנחש אמר לחוה, אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן באמת אמר לכם ה' שלא לאכול מכל האילנות בגן עדן[2]: (ב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ חוה ענתה לנחש: מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל מותר לנו לאכול מפירות העצים שנמצאים בגן עדן[3]: (ג) וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן ומפירות העצים שבאמצע הגן, מפירות עץ הדעת, אָמַר אֱלֹהִים ה' אמר לנו: לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ אסור לכם לאכול ממנו (מעץ הדעת) וכן אסור לכם לגעת בו,[4] פֶּן תְּמֻתוּן שמא אם תיגעו בעץ הדעת או תאכלו מפירותיו, תמותו[5]: (ד) וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה הנחש אמר אל חוה, לֹא מוֹת תְּמֻתוּן אתם לא תמותו אם אתם תאכלו מעץ הדעת[6]: (ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ (הסיבה שה' אסר עליכם לאכול מעץ הדעת אינה בגלל שכאשר תאכלו מעץ הדעת אתם תמותו, אלא הסיבה שאסר עליכם ה' לאכול מעץ הדעת היא) מכיוון שגלוי לפני ה' שביום שתאכלו מעץ הדעת,[7]  וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם (ביום שתאכלו מעץ הדעת) העיניים שלכם יפתחו, אתם תבינו דברים שאינכם מבינים עכשיו,[8] וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע ואתם תהיו כמו אנשים גדולים וחשובים שיודעים להבחין בין טוב לרע[9]: (ו) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה האישה ראתה את עץ הדעת,[10] כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל (האישה ראתה) שהפירות של עץ הדעת טובים למאכל,[11] וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וכן ראתה האישה שהיא רוצה שיפתחו עיניה, כמו שאמר הנחש שיקרה כאשר היא תאכל מהעץ,[12] וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וכן ראתה האישה שטוב יהיה אם תקבל דעת על ידי אכילה מעץ הדעת,[13] וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל חוה לקחה פרי מעץ הדעת ואכלה אותו, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל חוה נתנה גם לבעלה, אדם, פרי מעץ הדעת, וגם אדם אכל ממנו[14]: (ז) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם העיניים של אדם וחוה נפתחו לאחר שהם אכלו מפירות עץ הדעת. לאחר שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת, הם הצליחו להבין דברים שהם לא הבינו עד עתה,[15]  וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם אחת ההבנות שאדם וחוה הבינו לאחר שהם אכלו מעץ הדעת היא שהם היו ערומים,[16] וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה אדם וחוה תפרו עלי תאנה כדי להכין מהם בגדים,[17] וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת אדם וחוה גם הכינו לעצמם חגורות כדי להחזיק את עלי התאנה שתפרו לעצמם[18]: (ח) וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן אדם וחוה שמעו את קול ההליכה (כביכול) של ה' בגן עדן,[19] לְרוּחַ הַיּוֹם קול הילוכו של ה' הגיע מאותו כיוון שהשמש נמצאת שם בזמן בו חטאו, מכיוון מערב. אדם וחוה חטאו לפנות ערב אז השמש הייתה בכיוון מערב, והרוח הגיעה מאותו כיוון שבה השמש הייתה, דהיינו: מכיוון מערב,[20] וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהִים אדם וחוה התחבאו (כביכול) מלפני ה',[21] בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן (אדם וחוה התחבאו) בין עצי הגן[22]: (ט) וַיִּקְרָא יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם ה' קרא אל האדם, וַיֹּאמֶר לוֹ ה' שאל את האדם: אַיֶּכָּה היכן אתה[23]: (י) וַיֹּאמֶר אדם אמר לה', אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן שמעתי את קול הליכתך בגן, וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי פחדתי, שהרי אני ערום, ואין זה מכובד לעמוד לפניך כשאני ערום,[24] וָאֵחָבֵא ובגלל שפחדתי ממך, ולא רציתי להיראות בפניך ערום, התחבאתי ממך: (יא) וַיֹּאמֶר ה' אמר לאדם: מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה מי אמר לך שיש דבר רע בכך שאתה עומד לפניי ערום? מהיכן אתה יודע שיש דבר רע בעמידה לפניי בשעה שאתה ערום?[25] הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ האם אכלת מהעץ שציווית אותך שלא לאכול ממנו? האם אכלת מעץ הדעת למרות שציוויתי אותך שלא לאכול ממנו, וכך אתה יודע שאין זה כבוד לעמוד לפניי ערום?[26]: (יב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם אדם ענה לה': הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל האישה שנתת לי, נתנה לי לאכול מפרי עץ הדעת, ולכן אכלתי מפרי העץ[27]: (יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים לָאִשָּׁה ה' שאל את חוה:[28] מַה זֹּאת עָשִׂית מה עשית? מדוע אכלת מעץ הדעת ונתת גם לבעלך לאכול מפרי העץ?[29] וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה חוה ענתה לה': הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל הנחש הטעה אותי ולכן אכלתי מעץ הדעת[30]: (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ ה' אמר אל הנחש: כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת בגלל שהטעית את האישה לאכול מעץ הדעת, אתה תיענש,[31] אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אתה (הנחש) תהיה מקולל יותר מכל הבהמות ומכל חיות, (ייקח לך שבע שנים כדי להוליד ולד, בעוד שאצל שאר בעלי החיים, תקופת ההיריון היא הרבה יותר קצרה),[32] עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ אתה תמיד תלך על החזה שלך ולא יהיו לך רגליים ללכת בהם,[33] וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ ואתה תאכל עפר במשך כל ימי החיים שלך[34]: (טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה אני (ה') אטיל שנאה בינך (הנחש) לבין האישה,[35] וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ וכן אטיל שנאה בין צאצאיך לצאצאי האישה,[36] הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ האדם יכתוש את ראשך,[37] וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב ואתה תכיש את האדם על עקבו[38]: (טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר ה' אמר לחוה מה יהיה עונשה על שאכלה מעץ הדעת ועל שפיתתה את בעלה לאכול מפרי העץ: הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ אני ארבה מאוד את העצב שלך בשעה שאת מגדלת את בנייך וכן בשעה שתהיי בהיריון,[39] בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים גם הלידה עצמה תהיה קשה,[40] וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ את תמיד תשמעי בקול בעלך,[41] וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ ובעלך ישלוט בך: (יז) וּלְאָדָם אָמַר ה' אמר לאדם מה יהיה עונשו על החטא שאכל מעץ הדעת: כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ בגלל שקיבלת את דברי אשתך, בגלל שעשית כפי שאשתך אמרה לך לעשות ואכלת מעץ הדעת, שציוויתי אותך לא לאכול ממנו,[42] אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ האדמה תהיה מקוללת בגללך, האדמה לא תוציא הרבה תבואה,[43] בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ במשך כל ימי חייך אתה תאכל את גידולי האדמה רק אחרי שאתה תעמול לעבוד את האדמה[44]: (יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ גם לאחר העמל, האדמה רק תצמיח לך סוגים שונים של קוצים ושל עצי אטד, כך שמאכלך יהיה קוצים ואטדים (שניתן בקושי לאוכלם גם לאחר שמכינים מהם מיני מאכל),[45] וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה וכן אתה תאכל את עשבי השדה. גם כאשר אתה תשתול באדמה גידולי קרקע טובים, האדמה רק תצמיח לך קוצים ועשבים, ובמקום לאכול פירות ותבואה אתה תאכל קוצים ועשבים[46]: (יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם אתה תוכל לאכול לחם רק אחרי שתטרח הרבה כדי להכין אותו,[47] עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ (אתה תצטרך לעמול כדי לאכול לחם) עד שתחזור אל האדמה שממנה נבראת, אתה תעמול כדי לאכול לחם עד שתמות,[48] כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב היות ונוצרת מעפר, אתה עתיד לחזור אל העפר לאחר שתמות[49]: (כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה מיד לאחר שנבראה, קרא האדם את שם אשתו בשם "חוה",[50] כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי הסיבה שאדם קרא את שם אשתו בשם חוה היא מלשון "חיים", שחוה נותנת חיים בכל הולדות שהיא מולידה[51]: (כא) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר ה' עשה לאדם ולחוה בגדים שהיו עשויים מעור של בעלי חיים,[52] וַיַּלְבִּשֵׁם ה' הלביש את אדם וחוה בכותנות העור שהוא הכין להם[53]: (כב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים ה' אמר, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע הרי עכשיו, לאחר שאכל מעץ הדעת, האדם הוא היחיד שיודע להבחין בין טוב לרע,[54] וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים שמא, עכשיו כשהאדם יודע להבחין בין טוב לרע, הוא ירצה לאכול גם מעץ החיים,[55] וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם ולאחר שיאכל מעץ החיים, האדם יחיה לעולם[56]: (כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְקֹוָק אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן ה' גירש את האדם מגן עדן,[57] לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם (ה' גירש את ה אדם מגן עדן) כדי לעבוד את האדמה ממנה נברא האדם[58]: (כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם ה' גירש את אדם מגן עדן,[59] וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים ה' שם במזרחו של גן עדן, מלאכי חבלה שנקראים כרובים,[60] וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים וכן שם ה' במזרחו של גן עדן, חרב שהלהב שלה מתהפך וכך, על ידי מלאכי החבלה, ועל ידי החרב המתהפכת, לא ניתן להתקרב יותר אל עץ החיים[61]:

 

[1] תרגום יונתן בן עוזיאל. רש"י: כאן הסבירה התורה מדוע ראו אדם וחוה צורך בלבישת בגדים. ספורנו: הנחש הוא בשטן ויצר הרע. הסיבה שנקרא יצר הרע בשם נחש הוא מכיוון שבנחש אין הרבה תועלת, והנזק שהוא מביא גדול יותר מהתועלת שמביא. כמו כן הסביר ספורנו שהסיבה שנחש היה ערום יותר מכל חית השדה היא מכיוון שכח הדמיון וכח המתאווה היה גדול יותר אצלם. הא"ע דוחה את הסברא שמדובר בשטן, שהרי עונשו הוא שעל גחונך תלך. אלא כתב שהאישה הייתה יודעת את שפת החיות. רס"ג כתב שהכוונה היא שהמלאך אמר את הדברים והקול בקע מהנחש, וכך ניתן להעניש את הנחש למרות שאין בו דעת, היות והמלאך שיש בו דעת הוא שדיבר. בסוף דבריו כתב שהנחש היה חכם והיה יכול לדבר באופן רגיל, שהרי אם המלאך הוא זה דיבר מדוע נענש הנחש?

[2] אונקלוס. רש"י: שמא אמר לכם ה' שלא לאכול מהפירות שבגן, ולמרות שראה אותם אוכלים, רצה רק להרבות עליה דברים. אוה"ח: כך דרכו של יצר הרע – אמר לאישה שלמרות שמותר לה לאכול משאר הפירות בגן, הרי שבגלל שאסור לה לאכול מעץ הדעת, נחשב הדבר כאילו אסור עליה הכל. הסבר נוסף שכתב הוא שכל העצים שבגן היו יונקים מעץ הדעת, וטענת הנחש הייתה שאם האישה מקפידה שלא לאכול מעץ הדעת, הרי שאסור לה לאכול גם משאר העצים. ההסבר השלישי שכתב הוא שאת האישה ציווה האדם עצמו ולא ה', ולכן חשב הנחש להכחיש את הציווי של אדם ולומר שהכל אסור. ספורנו: הסיבה שפנה דווקא אל האישה היא מכיוון ששכלה של האישה חלש יותר, והוא פנה אל הכח המדמה אצל האישה.

[3] אונקלוס.

[4] רש"י: האישה הוסיפה על ציווי ה', שהרי לא היה איסור לגעת בעץ. כלי יקר: לא האישה הוסיפה, אלא אדם שציווה את חוה שלא לאכול מהעץ, ציווה אותה כדי לעשות סייג שלא לגעת בעץ.

[5] אונקלוס. אוה"ח: חוה אמרה שהסיבה שה' אסר את האכילה מעץ הדעת היא מכיוון שהעץ אינו טוב ויש בו יכולת להמית.

[6] אונקלוס. רש"י: הנחש דחף את האישה אל העץ ואמר לה שכשם שלא מתה בנגיעה בעץ, כך לא תמותו גם באכילה מהעץ. אוה"ח: הנחש טען שכל מי שלא יודע את הסוד האמיתי של עץ הדעת, הכניס אותו ה' לגן עדן, אך מי שכבר יודע את סוד עץ הדעת (כמו הוא עצמו), לא נתנו ה' להיכנס לגן עדן.

[7] אונקלוס.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא לאלוהים ממש, דהיינו שיהיו כמו אלוקים יוצרי עולמות. ה' אכל מהעץ ועל ידי כך ברא את העולם, והוא לא רוצה שגם אתם תהיו כמוהו. א"ע: הכוונה היא שיהיו כמלאכים.

[10] עפ"י אונקלוס. לפי רש"י הכוונה היא שהיא ראתה את דבריו ה"נכונים" של הנחש. א"ע: האישה הבינה.

[11] אונקלוס וכך משמע מהספורנו. רמב"ן: לפני דברי הנחש חשבה האישה שהעץ הוא מר והוא סם המוות.

[12] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא שהעץ מוליד את כח התאווה בעיניים.

[13] אונקלוס ורש"י. רמב"ן: הכוונה היא לחמדה על ידי השכל. התאווה הוא בעין והחמדה היא בשכל.

[14] אונקלוס. רש"י: הסיבה שחוה נתנה פרי לאדם היא כדי שלא רק היא תמות והוא יישא אחרת. כמו כן כתב שהמילה גם בא לרבות שהאישה נתנה גם לחיות ולעופות לאכול מעץ הדעת.

[15] אונקלוס.

[16] אונקלוס. רש"י: הייתה מצווה אחת והם התערטלו ממנה. ספורנו: כיוון שעתה המקומות הצנועים באים למלא בעיקר תאווה, הם ראו שהם צריכים לכסות את הערווה.

[17] אונקלוס. רש"י: הסיבה שתפרו דווקא עלי תאנה היא בגלל שהעץ ממנו אכלו היה עץ תאנה ובדבר שהם אכלו ממנו, הם תיקנו. אולם, שאר העצים מנעו מהם ליטול את העלים שלהם. הסיבה שלא התפרסם העץ ממנו אכלו היא כדי שלא יכלימו את אותו העץ. הא"ע כתב שלא היה זה עץ פרי מוכר לנו, היות ולא היו עצים אחרים מאותו סוג עץ בעולם.

[18] אונקלוס.

[19] רש"י. א"ע בשם ר' יונה: אדם וחוה שמעו את קולו של ה' והם עצמם הלכו בתוך הגן. רמב"ן: ההליכה לרוח היום היא התגלות השכינה או הסתלקות השכינה.

[20] רש"י. א"ע: ההליכה של ה' הייתה לפנות ערב, בסמוך לזמן ביום שבו מסתיים רוח היום. ספורנו: ה' הלך לרצון היום, כדי לעשות את הדברים שהיה רצוי לעשות באותו היום. רמב"ן: כאשר ה' מגלה את שכינתו יש רוח גדולה שנושבת. אמנן, רוח זו לא הייתה רוח חזקה, כדי שהם לא יפחדו.

[21] אונקלוס.

[22] למשמעות.

[23] אונקלוס. רש"י: למרות שה' ידע היכן נמצא אדם, שאל אותו היכן הוא נמצא כדי שלא יעניש אותו פתאום, וכך הדבר גם אצל קין.

[24] אונקלוס. ספורנו: הפחד היה כתוצאה מהחטא כמו שבנ"י פחדו לגשת אל משה לאחר חטא העגל.

[25] רש"י.

[26] רש"י.

[27] אונקלוס. רש"י: כאן כפר בטובה. רמב"ן: טענת אדם הייתה שהיות וה' נתן לו את האישה לעזר, חשב שכל מה שהאישה תעשה הוא טוב ולכן כשרצתה שיאכל מפרי העץ – אכלה. אוה"ח: טענת האדם הייתה שהוא לא ידע שהפרי הוא מעץ הדעת, ולא בדק אחרי מקור הפרי כיוון שסמך על האישה, שהרי ה' נתן לאדם את האישה, ומן הסתם היא אישה טובה.

[28] ספורנו: הסיבה שה' פנה אל האישה היא כדי שהיא תחזור בתשובה.

[29] רמב"ן, ויש כאן טענה כפולה אל האישה.

[30] אונקלוס ורש"י. א"ע: השיאני היינו פיתה אותי. אוה"ח: השיאני מלשון נשיאות ראש, דהיינו שהנחש אמר לאישה שעל ידי האכילה מעץ הדעת היא תהיה אישה חשובה.

[31] רש"י: הסיבה שה' לא שאל את הנחש מדוע הוא הסית את האישה היא מכיוון שאין מהפכים בזכותו של מסית. לפי האמת, הנחש היה יכול ללמד על עצמו זכות ולומר שהאישה הייתה צריכה לשמוע לדבר ה' ולא לדבריו.

[32] רש"י ורמב"ן. א"ע: הכוונה היא שחייו יהיו קצרים יותר והליכתו תהיה קשה יותר. ספורנו: יהיה לנחש קשה יותר להשיג את כל תאוותיו והסיבה היא מכיוון שיילך על גחונו, וממילא המשך הפסוק הוא פירוט לארור המזוכר בצלע זה של הפסוק. כלי יקר: הכוונה היא שלא תהיה לו הנאה ממה שיטרוף, או שכל החיות יקללו אותו.

[33] א"ע. רש"י: רגליים היו לו ונקצצו.

[34] אונקלוס, כאשר הכוונה היא שלא יהיה לו תענוג במה שיאכל, וכן פירש הספורנו.

[35] אונקלוס. ספורנו: הכוונה היא שהאישה תהיה נמאסת בעיני הכח הדמיוני שלה (המיוצג בסיפור זה על ידי הנחש).

[36] אונקלוס. רש"י: מטרת הנחש הייתה שהאדם ימות על ידי האכילה מעת הדעת, אך דיבר קודם אל חוה כיוון שדעתה הייתה קלה יותר. אוה"ח: שלושת העונשים שהוטלו על הנחש הם כנגד שלוש דברים שגרם להם: כנגד הכרתת האדם מהעולם הזה, נכרתו רגליו של הנחש, נכגד שגרם לסילוק שכינתו של ה', נהיה ארור מכל האדם וכנגד מה ששלל מהאדם את ההתעדנות בגן עדן, נענש שיאכל עפר כל ימי חייו. כמו כן, האיבה בין צאצאיה של האישה לנחש היא מדין גואל הדם.

[37] רש"י. ספורנו: הכח הדמיוני של האדם ימעיט את התענוג.

[38] רש"י, ויש כאן לשון נופל על לשון. רמב"ן: בכל יש יתרון לאדם על הנחש, שהרי הנחש מסוגל לגבור על האדם רק מעקיבו, אך האדם יכול אפילו לכתוש את ראשו של הנחש. ספורנו: מי שמתאווה יוליד בסוף התאווה נזק, וזהו הנז של העקב. כלי יקר: אם האדם נותן ליצה"ר להתגבר עליו בהתחלה, בראש, אז בסופו של דבר, בעקב, יצה"ר יתגבר עליו. הסבר נוסף שכתב הוא שיצה"ר יתגבר בתחילה על האדם עם מצוות של עקב, יצה"ר יפתה את האדם לעבור בתחילה על עבירות קלות יותר.

[39] א"ע  + רש"י. א"ע כתב שעצבונך היינו בשעת ראיית דמים.

[40] רש"י. ספורנו: הכוונה היא לגידול.

[41] א"ע. רש"י: הכוונה היא לתאווה לתשמיש. רמב"ן: הכוונה היא שהאישה תמיד תרצה לעשות את רצון בעלה, אך הבעל יתייחס לאשתו כמו שפחה, וזהו מידה כנגד מידה, שלאחר שאדם אכל מהעץ במצוות האישה, עכשיו האישה תעשה את מה יתווה עליה בעלה. אוה"ח: כנגד שלושת הדברים שראתה האישה בפרי עץ הדעת, נענשה בשלושה דברים: כנגד זה שראתה שהעץ הוא טוב למאכל העניש אותה ה' שאפילו בשעת שמחה, כמו לידת ילדים, יהיה לה עצב. כנגד התאווה של האכילה מפרי העץ אמר לה ואל אישך תשוקתך, כלומר שהאישה אף פעם לא תמלא את תשוקתה. כנגד ונחמד העץ להשכיל שאז רצתה האישה להיות כאלוקים, אמר לה ה' שבעלה ימשול בה.

[42] אונקלוס. אוה"ח: הסיבה שה' הקפיד על אדם הוא לא בגלל שאכל מעץ הדעת, שהרי הוא לא ידע שהוא אוכל מעץ הדעת, אלא בגלל שהוא לא בדק אחרי אשתו לראות מהו מקור הפרי. ספורנו: בגלל ששמעת לקול אשתך בכך שהיא ייחסה אל ה' שקר וקנאה.

[43] א"ע. רש"י: האדמה תוצא זבובים ופרעושים. ספורנו: האדמה תיתן את כוחה רק במקרה ואתה תעבוד אותה. אוה"ח: הסיבה שה' לא קילל את אדם כמו שקילל את חוה, וקילל רק את האדמה, מכיוון שחטאו לא היה בכל שאכל מעץ הדעת, אלא בכך שלא בדק מהו מקור הפרי.

[44] אונקלוס.

[45] אונקלוס + רש"י. א"ע: קוץ הוא קוץ גדול ודרדר הוא קוץ קטן.

[46] רש"י.

[47] רש"י. א"ע: בזיעת מלשון יזע, שהאדם יצטרך להזיע הרבה כדי להכין לחם, משעת הזריעה ועד שעת האפייה. כלי יקרף הכוונה היא שאדם צריך לעשות מאמץ כלשהו לפני שהוא אוכל, וכך האוכל מתעכל טוב יותר.

[48] אונקלוס.

[49] א"ע: עצמותיו של האדם נבראו מהעפר. אוה"ח: הכוונה היא שלא רק שהאדם ימות, אלא גופו גם יירקב.

[50] רש"י. הסיבה שהכתוב הפסיק בקריאת השמות באמצע עם חטא עת הדעת היא מכיוון שהתורה כתבה שהאדם ואשתו היו ערומים ומתוך כך התחיל כל הסתת הנחש, אך המקום האמיתי של פסוק זה הוא מיד לאחר קריאת שמות בעלי החיים. לפי ספורנו, מיקום פסוק זה הוא כאן ורק לאחר החטא קרא האדם את שם אשתו בשם חוה, בגלל שעכשיו היא צריכה לעבוד קשה להחיות את ולדותיה כעונש על החטא. אוה"ח: לפני החטא לא רצה האדם לקרוא לאשתו בשם לרוב מעלתה, אך לאחר החטא, כשירדה ממעלתה, כבר קרא לה בשם. א"ע הסביר שהכוונה היא שחוה הייתה האמא של כל מי שעתיד לחיות לאחר מכן.

[51] רש"י. א"ע: האותיות ו' ו- י' מתחלפות ביניהן. אוה"ח: האדם קרא לאשתו "חוה" מלשון חויא, נחש, היות והיא חטאה לאחר שהוסתה על ידי הנחש. אמנם, החיים מיוחסים דווקא אל האישה ולא אל הבעל מכיוון שהאישה מצטערת כשהיא מולידה ילדים.

[52] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שכתנות עור היינו שכל עורם היה מכוסה בכותנות שעשה להם ה', כאשר הכוונה היא שהציפורניים שלהם כיסו את כל גופם. ספורנו: הכנת הכותנות הייתה ללא שום מאמץ מצד אדם וחוה כמו שעתידה הארץ להוציא גלוסקאות. א"ע כתב שיש אומרים שהכוונה היא לעצם העור שמכסה את גוף האדם, ולפני שה' עשה את העור על האדם, היה האדם רק עצמות ובשר. כמו כן הביא דעה הסוברת שהכוונה היא שיש חיה שהיא ממש בדמות אדם, וחיה זו היא שהפשיטו את עורה והלבישו בה את אדם ואשתו. בסוף דבריו כתב שהכוונה היא ממש לכותנות עור שעשה ה'.

[53] ספורנו: הסיבה שה' הלביש את אדם וחוה היא בגלל שאם היו מתלבשים לאחר צאתם מגן עדן, היו חושבים שהם זכו במעלה גבוהה יותר בכך שהם עכשיו מתלבשים.

[54] אונקלוס. רש"י: האדם הוא יחיד בתחתונים לדעת טוב ורע ויש חשש שמא יהפכו אותו להיות אל כמו שאני (ה') יחיד בעליונים. א"ע: "כאחד ממנו" – לפי מחשבת האדם, שהרי באמת יש הפרש בין האדם לעליונים. אוה"ח: הרצון לאכול מעץ החיים יבוא מהאדם, מכיוון שהוא יודע להבחין בין טוב ורע, וזה מה שיגרום לו לאכול מעץ הדעת. כמו כן כתב שאם האדם היה אוכל במזיד מעץ הדעת, והיה מתחייב מיתה, לא היה עוזר לו שהיה אוכל מעץ החיים, אלא שחטאו של האדם היה בשוגג. אמנם הרמב"ן סובר שאם האדם היה אוכל מעץ החיים, גם לאחר החטא, היה זוכה לחיי נצח. ספורנו: האדם, בגלל שהוא יודע להבחין בין טוב לרע, יעזוב את העיסוק בדברים המועילים וכל מה שיעשה זה רק הדברים הערבים.

[55] אונקלוס.

[56] אונקלוס. רש"י: החשש היה שאם האדם יחיה לעולם, הרי שהוא ימשוך את כל הבריות אחריו בכך שהוא יטען שהוא אלוה.

[57] א"ע, ודחה פירוש שהכוונה היא לדרך כבוד.

[58] אונקלוס.

[59] אונקלוס.

[60] רש"י. א"ע כתב שיש מפרשים שכרובים היינו דמות נערים, אך הוא עצמו כתב שהכוונה היא לכלל הצורות כולם.

[61] רש"י. א"ע: החרב המתהפכת היא חרב שנאחזת בידי המלאכים ששומרים על עץ החיים, וחרב יש שתי פיות, ולכן היא מתהפכת.