בראשית פרק ו

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר בראשית פרק ו'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ה' אדר תשע"ח

בראשית פרק ו

(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מיד כאשר התחילו בני האדם להתרבות על פני האדמה, מיד כאשר התחילו להיות צאצאים רבים של האדם,[1] וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם (מיד כשבני האדם התחילו להתרבות) ונולדו להם בנות: (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה בניו של ה' ראו שבנות האדם, הנשים, טובות,[2] וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ בניו של ה' היו מתחתנים עם כל מי שרצו להתחתן, גם אם האישה כבר הייתה נשואה[3]: (ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' אמר: לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם הדור הרע הזה של בני האדם לא יתקיים לפניי לאורך ימים רבים נוספים,[4] בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר בגלל שהאדם נברא מבשר ומעשיו רעים,[5] וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אני אתן לבני האדם ארכה של מאה ועשרים (120) שנה כדי לראות אם הם יחזרו בתשובה. אם הם יחזרו בתשובה לאורך מאה ועשרים השנים הבאות, הרי שלא אשמיד אותם, אך אם הם לא יחזרו בתשובה, אשמיד אותם במבול[6]: (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם באותם ימים, בדור שבו חי אנוש, היו בעולם גיבורים גדולים מאוד,[7] וְגַם אַחֲרֵי כֵן וגם בשנים שלאחר מכן, לאחר דור המבול,[8] אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם היו באים בני האדם ומתחתנים עם נשים, וְיָלְדוּ לָהֶם הנשים היו מולידות לבני האדם, הֵמָּה הַגִּבֹּרִים בנים גיבורים שהיו מורדים בה' וחוטאים,[9] אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם אנשים אלו היו האנשים שהתורה נקבה בשמותיהם בפרק ד' והיו מוכרים מאוד בדורם (הכוונה היא לעירד, מחויאל ומתושאל)[10]: (ה) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ ה' ראה שהאדם שנמצא בארץ חוטא בהרבה מאוד חטאים,[11] וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם (וכן ראה ה') שכל מה שהאדם חושב עליו במשך כל היום הוא רק לעשות מעשים שהם מעשים רעים[12]: (ו) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ ה' התחרט על כך שעשה את האדם בארץ (אמנם ברור שה' אינו מתחרט, והתורה דיברה כלשון בני האדם),[13] וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ ה' היה עצוב על כך שברא את האדם, אך ה' "שמר את הדבר בליבו", דהיינו, לא אמר את הדבר לנביא[14]: (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' אמר למלאכים:[15] אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אני (ה') אמחה, אשמיד, את האדם שבראתי על פני האדמה,[16] מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה אני (ה') אמחה את כולם: מאדם עד בהמה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם וכן אשמיד את כל השקצים ואת עופות השמים. גם בעלי החיים היו חוטאים ולכן גם הם צריכים להיענש, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם (הסיבה שאני אמחה אותם היא) מכיוון שאני התחרטתי על שבראתי אותם[17]: (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְקֹוָק (בניגוד לשאר אנשי דורו שהיו משחיתים את דרכם) כל מעשיו של נח היו נאים ונעימים, ולכן ה' התמלא עליו ברחמים[18]:

(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ אלו הם המאורעות שאירעו לנח,[19] נֹחַ אִישׁ צַדִּיק נח היה אדם צדיק במעשיו,[20] תָּמִים וכן היה נח שלם בליבו אל ה',[21] הָיָה בְּדֹרֹתָיו (נח היה צדיק במעשיו ושלם בליבו) בדור המבול ובדורות שלאחר מכן,[22] אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ נח התנהג ביראת שמים. נח עשה את מעשיו באופן שהיה ירא שמים[23]: (י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים נח הוליד שלושה בנים,[24] אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (נח הוליד) את שם, חם ויפת: (יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בני האדם שבארץ עשו מעשים שהיו מושחתים בעיני ה',[25] וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס בני האדם שבארץ היו מלאים בגזל. בני האדם שבארץ היו גוזלים אחד מהשני[26]: (יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה ה' ראה שמעשיהם של בני האדם שבארץ מושחתים, כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ כל בעלי החיים שעל הארץ, אפילו הבהמות והחיות, התנהגו באופן מושחת על הארץ[27]: (יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ ה' אמר לנח: קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי בא לפניי קיצם של בני האדם, אני הולך להשמיד את כל בני האדם,[28] כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם (הסיבה שאני, ה', רוצה להשמיד את בני האדם היא) מכיוון שהארץ התמלאה בגזל מפני בני האדם,[29] וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ ועכשיו, אני (ה') אשחית את בני האדם מהארץ[30]: (יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר עליך לבנות לך תיבה מעצים שנקראים "גפר",[31] קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה תבנה בתיבה מדורים: לכל בהמה או חיה יהיה מדור נפרד,[32] וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר תחפה, תמרח, גם את הצד הפנימי של התיבה וגם את הצד החיצוני של התיבה בזפת[33]: (טו) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ תעשה את התיבה בשיעורים הבאים:[34] שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה אורך התיבה שתבנה יהיה שלוש מאות (300) אמה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ רוחב התיבה שתבנה יהיה חמישים (50) אמות, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ גובה התיבה שתבנה יהיה שלושים (30) אמות: (טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה תעשה חלון לתיבה,[35] וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה החלק העליון יהיה רחב אמה. החלק התחתון של התיבה היה ארוך שלוש מאות אמות ורחב חמישים אמות, ודופני התיבה עלו למעלה בצורת שיפוע, כך שעד שהם הגיעו למעלה, הם היו ברוחב אמה אחת בלבד,[36] וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים בצד התיבה תעשה פתח לתיבה,[37] תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ יש לעשות את התיבה, באופן שלתיבה יהיו שלוש קומות: תחתיים, הקומה התחתונה של התיבה שימשה לזבל. שניים, הקומה השנייה, שימשה למגורי בעלי החיים. שלישיים, הקומה העליונה, שימשה למגורי בני אדם[38]: (יז) וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ מיד לאחר שאתה (נח) תסיים את בניית התיבה, אני (ה') אוריד מבול של מים על הארץ,[39] לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (אני, ה', אוריד את המבול) כדי להשחית כל בשר שנמצא מתחת לשמים, ויש בו רוח חיים. מטרת הורדת המבול היא כדי להשמיד את כל מה שיש בו רוח חיים שנמצא מתחת לשמים,[40] כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע כל מה שנמצא בארץ, עתיד למות כתוצאה מהמבול[41]: (יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ אני אקיים את הברית שכרתתי (ה') איתך (נח), והברית הוא שאתה ובניך לא תמותו במבול,[42] וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה תיכנס אל התיבה שתבנה,[43] אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ (תיכנס אל התיבה) אתה יחד עם בניך, וכן אשתך ונשות בניך ייכנסו איתך אל התיבה[44]: (יט) וּמִכָּל הָחַי מכל דבר חי,[45] מִכָּל בָּשָׂר מכל בעלי החיים שיש להם בשר,[46] שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ תביא לפחות שני בעלי חיים מכל סוג  כדי שהם יישארו בחיים יחד איתך, (אך כפי שנראה, מהבהמות הטהורות צווה נח להביא שבעה זוגות מכל סוג),[47] זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ שני בעלי החיים מכל סוג שתכניס איתך אל התיבה, יהיו זכר ונקיבה: אחד מבעלי החיים שתכניס מאותו הסוג יהיה זכר, והשני מאותו הסוג תהיה נקבה[48] : (כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ מכל סוגי העוף, וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ ומכל סוגי הבהמות, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ ומכל סוגי השרצים, שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת לפחות שניים מכל סוגי העופות, הבהמות והשרצים, ייכנסו אל התיבה כדי שהם יחיו ולא ימותו במבול[49]: (כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל קח לך עכשיו מכל סוגי המאכלים שנאכלים,[50] וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ תכניס את הסוגים השונים של המאכלים אליך לתיבה,[51] וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה המאכלים ישמשו לך ולבעלי החיים למאכל לאורך הזמן שתהיו בתיבה: (כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ נח בנה את התיבה,[52] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה נח הקפיד על כל הפרטים שה' ציוה אותו עליהם, לגבי בניית התיבה, וכן אסף נח את כל המאכלים שעליהם ציוה אותו ה'[53]:

 

[1] רמב"ן וא"ע.

[2] א"ע בפירושו השני, ולפירושו הכוונה היא לכל בני האדם בעולם. רש"י וא"ע בפירושם הראשון כתבו שהכוונה היא לבניהם של השרים. בפירושו השני כתב רש"י שהכוונה היא לבני אלו שעושים שליחותו של מקום. א"ע בפירושו השלישי כתב שהכוונה לבניהם של שת, ובנות האדם היינו בנותיו של קין. בפירושו האחרון כתב הא"ע שהכוונה היא לאנשים שיודעים את חכמת המזלות, וכך בחרו להם נשים שידעו שהנשים שיתחתנו איתם יולידו ילדים גיבורים.

[3] רש"י, וכן היו בועלים כל אישה שנכנסת לחופה ובעלי חיים. רמב"ן: הסיבה התורה לא הזכירה במפורש החטא היה זנות היא כדי לומר שגזר הדין היה על חמס, היות והיא מצווה מושכלת.

[4] אונקלוס. רש"י: הרוח שלי לא יתרעם כתוצאה ממעשי בני האדם לעולם, לאורך ימים. א"ע בפירושו הראשון: הכוונה היא שרוחו של האדם לא יישאר בתוך הנדן, התיק שלו, כשהכוונה היא לגוף. ללא שבני האדם יחזרו בתשובה. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לדין, שה' לא ייתן לבני האדם עוד הרבה זמן כדי שהם ישליטו את רוחם על גופם. לפי פירוש זה "לא ידון" היינו שה' לא יחכה עוד הרבה זמן כדי שהרוח ידון את גוף האדם, ואם הרוח לא יצליח להשתלט על גוף האדם, ה' ישמיד את בני האדם.

[5] אונקלוס. רש"י: כך האדם מתנהג כשהוא רק נעשה מבשר, קל וחומר שהיה מתנהג כך אם היה עשוי מאש או חומר חזק יותר. א"ע: היות והאדם חוטא, וגם בגלל שהוא מורכב מרוח ובשר, רוח ה' שבאדם לא יעמוד בגוף האדם באם האדם ימשיך לחטוא. רמב"ן: היות והאדם הלך אחר חומריותו, אחרי החמס, ה' לא יעמיד את האדם לעוד האבה זמן. רשב"ם: לא ניתן להמשיך לדון בדבר אם האדם ראוי לחיות או לא, כיוון שבני האדם פחותים וגרועים ונבראו מבשר, ואעפי"כ הם גוזלים, וממילא אין סיבה להשאירם בחיים. ספורנו: הבשר היא נקודה לזכות אדם, האדם חוטא בגלל שהוא עשוי מבשר ולא בגלל שהוא עשוי רק בדמותו של ה', וממילא יש סיבה טובה יותר לרחם עליו ולא להשמיד אותו. אוה"ח: כאן מתואר החטא של ה"בשר", הזימה. בפירוש נוסף כתב שלא יהיה לה' נחת באדם היות והוא הפך את הרוח שבו לבשר.

[6] אונקלוס ורש"י. כמו כן כותב רש"י שגזירה זו נגזרה עשרים שנה לפני שנולד יפת, הגדול בבניו של נח. א"ע כתב שיש אומרים שזוהי גזירה שהאדם לא יחיה יותר ממאה ועשרים שנה, ולמרות שמצאנו שהיו אנשים שחיו יותר מזמן זה, הרי שהם חיו רק מעט יותר והרבו מתים לפני מאה ועשרים. אולם, הא"ע דוחה פירוש זה, שהרי אנחנו רואים שיש הרבה דורות שחיו הרבה שנים. לכן פירש הא"ע כמו רש"י שהכוונה היא שה' נתן לאדם עוד מאה ועשרים שנה כדי לחזור בתשובה.

[7] אונקלוס + רש"י. רש"י: נקראים נפילים על שם שנפלו מהשמים והפילו את העולם, ובלשון עברית הכוונה היא לענקים. א"ע: כל מיש היה רואה את הנפילים, ליבו היה נופל. רמב"ן: אדם, שת ואנשו נקראו בני אלוהים, היות והם יוה חזקים ויצירי כפיו של ה'. לאחר שהאדם התחיל לחטוא בע"ז, טבעו נחלש יותר. כאשר התחיל האדם להתרבות, הם היו מתחתנים עם הנשים החזקות ועל הנשים שלא יהו חזקות היו באים דרך זנות, וכך נולדו גם לנשים הפחות חזקות, בנים גיבורים. "גם אחרי כן" הכוונה היא שהנפילים עצמם, הבנים שנולדו לנשים הפחות חזקות ושהיו פחות חזקים מהבנים שנולדו לנשים החזקות, היו מולידים גם כן נפילים בעצמם.

[8] א"ע. רש"י: גם אחרי דורו של אנוש, שראו שעלה האוקינוס והשמיד שליש מהעולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם ולחזור בתשובה.

[9] רש"י.

[10] רש"י. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לאנשי שממה, ששממו את העולם.

[11] אונקלוס.

[12] אונקלוס, והתלבטתי אם כל יומיא הכוונה היא לכל יום או לכל היום, אך נראה מוכח מלשון הכתוב שהכוונה היא לכל היום. ספורנו: "רבה רעת האדם" היינו לשעבר, ויצר מחשבות ליבו היינו לעתיד שאין לו תקנה.

[13] א"ע. בשם יש מפרשים כתב שהכוונה היא מלשון נחמה שה' יתנחם על ידי שיהרוג את בני האדם, וה' סיפר זאת לנביא, והנביא היה עצוב על כך. רש"י: ה' התנחם על כך שברא את האדם מהתחתונים, היות ואילו היה בורא את האדם מהעליונים, היה ממריד את בני העליונים. פירוש נוסף שכתב הוא שה' הפך את מידת מחשבתו ממידת הרחמים למידת הדין. כלי יקר: ה' התחרט על שברא את האדם בשיתוף עם הארץ.

[14] רמב"ן. רש"י בשם אונקלוס: ה' החליט להעציב את האדם. בפירושו השני כתב שה' התאבל על מעשיו, היות והוא הולך להשמיד אותם, וכן משמע מא"ע וספורנו.

[15] א"ע בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא לליבו, וכתב על כך שכך נראה לו היות והפסוק דבוק ללפניו. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שה' אמר לנח.

[16] אונקלוס. רש"י: האדם עשוי מעפר, ואבא עליו מים, וכך הוא ימחה.

[17] כפי ביארנו בפסוק ו'. אוה"ח: הסיבה שהתורה מדגישה שחרטת ה' הייתה על שעשה את האדם היא מכיוון שהתורה הסבירה לנו מדוע ה' השמיד גם את אלה שלא הגיעו לעונשין. אם כל סיבת השמדת בני האדם הייתה כעונש על חטאם, היו צריכים להינצל אותם שלא הגיעו לכלל עונשין, אלא שסיבת ההשמדה היא שה' רצה להשמיד את כל בני האדם כיוון שהוא התחרט על שברא אותם. זוהי גם הסיבה שהתורה כותבת שנח מצא חן בעיני ה': הסיבה שנח ניצל לא הייתה בגלל צדקותו, שהרי ה' התחרט לגמרי שהוא ברא את האדם. הסיבה שנח ניצל היא בגלל מציאת החן.

[18] רמב"ן + אונקלוס. ספורנו: מציאת החן של נח היא שהצילה את בניו ובנותיו, ולא בגלל שהיה ראוי לכך. הסיבה שנח לא היה ראוי לכך היא בגלל שלא לימד את בני דורו שלא לחטוא.

[19] א"ע וספורנו. רש"י: הכוונה היא לתולדות ממש, אלא שהתורה עברה וסיפרה על מעשיו הטובים של נח, הואיל וכבר הזכירה את נח, הזכירה את מעשיו הטובים. בפירושו השני כתב רש"י שעיקר תולדותיהם של צדיקים הם מעשיהם הטובים, וכשהתורה כותבת אלה תולדות של נח, היא בעצם מתכוונת למעשים הטובים שלו. רשב"ם פירש שהכוונה היא לצאצאיו (כמו רש"י בפירושו הראשון). רמב"ן: התורה מספרת מיהם תולודתיו של נח, למרות שהתורה כבר כתבה זאת, כדי לומר לנו שבניגוד לשאר דורו שהולידו בנים ובנות, נח הוליד רק שלושה בנים אלו.

[20] א"ע וספורנו. רמב"ן: צדיק הוא הזכאי בדין, וכן משמע מאונקלוס.

[21] א"ע וספורנו.

[22] א"ע. רש"י כתב על המילה בדורותיו שיש מחלוקת בחז"ל כיצד לפרש זאת: יש שהיו דורשים זאת לשבח, וכל שכן שאילו היה נח חי בדור של צדיקים היה צדיק גדול יותר, אלא שנח הושפע מהסביבה, ורק בגלל שחי בדור זה, לא זכה ליראת שמים שלימה. ויש שדורשים זאת לגנאי, שאילו נח היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום. רמב"ן: הכוונה היא שגם בהרבה דורות שלפניו, לא היה צדיק כמו נח.

[23] אונקלוס. רש"י: נח היה צריך סעד כדי לתומכו ללכת בדרך ה', ה' הוליך את נח ועזר לו ללכת לפניו. רמב"ן: הכוונה היא שנח רק הלך לפני ה' ולא הלך אחרי ע"ז. כמו כן כתב הרמב"ן שיש שתי אפשרויות להסביר את הצלת בניו וביתו של נח: אן בזכות צדקותו של נח, או בגלל שהיו צדיקים בעצמם.

[24] אונקלוס. ספורנו: נח זכה לבנים רק אחרי שהוא התחיל להוכיח את דורו. אוה"ח: הצורך בחזרה כאן על דבר זה הוא כדי לומר שבניו של נח היו צדיקים כמוהו. רמב"ן: יפת הוא הגדול וחם הוא הקטן שבכולם. היות והתורה רצתה להקדים את שם עבור מעלתו היא המשיכה בחם כדי להמשיך לפי הסדר.

[25] אונקלוס + א"ע. כמו כן כתב א"ע שיש אומרים שלפני האלאהים היינו בפרהסיא, וכתב בשם יש אומרים אחר שהכוונה היא לדברים שהיו מכוסים ורק ה' ידע חטאים אלה. בפירושו האחרון שכתב שהוא הפירוש שקרוב אליו, כתב שהכוונה היא שהתורה דברה לשון בני האדם, כלומר, שבני האדם חטאו בחטאים לפני ה'. רש"י: הכוונה היא לערווה וע"ז.

[26] רש"י ואונקלוס. אוה"ח: חמס הוא שם כוול להרבה עבירות ולהשחת מוחלטת. פירוש נוסף שכתב הוא שהארץ התמלאה במקטרגים שנקראים חמס.

[27] רש"י + אונקלוס. ספורנו: הארץ השחיתה מעצמה. רמב"ן: כל בשר כאן הכוונה היא לבני האדם ולא לכלול גם בעלי חיים. כלי יקר: הכוונה היא שה' ראה שבני האדם עבדו ע"ז, ודבר זה רק ה' יכול לראות.

[28] א"ע. ספורנו: הסתיימו מאה ועשרים השנים שבהם המתנתי (ה') לראות אם יחזרו בתשובה. כלי יקר: יום המיתה בא לפניי. ה' אמר לנח שהוא בכוונה המתין עד לאחר מותו של מתושלח, כדי שבני האדם יראו שיש כזה דבר יום המיתה ואולי הם יחזרו בתשובה בעקבות כך, אך לאחר שה' ראה שאין בני האדם מתייחסים כלל אל יום המיתה, הוא החליט להשמידם.

[29] רש"י, ונחתם גזר דינם על הגזל, אם כי הסיבה שהייתה אנדרלמוסיה היא בגלל הזנות. רמב"ן: הסיבה שגזר דינם נחתם על הגזל היא בגלל שהגזל היא מצווה מושכלת.

[30] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני וכן משמע מאונקלוס הכוונה היא שגם חלק מהארץ תושחת, כשהכוונה היא לשלושת הטפחים העליונים של הקרקע. ספורנו: יחד עם בני האדם גם הארץ תושחת על ידי שמזג האוויר יהיה פחות טוב, ולכן אנשים חיו פחות שנים לאחר המבול, ולכן גם הותר לבני אדם לאכול בעלי חיים. רמב"ן פירש על דרך האמת וכתב שהכוונה היא שבהשחתת הארץ, יישחתו בני האדם. א"ע: אני (ה') אשחית אותם, וכן אני משחית את הארץ, ומילת משחיתם מושכת גם את סוף הפסוק עימה.

[31] רש"י, והסיבה שה' בחר דווקא במין זה של עצים היא בגלל שנגזר על דור המבול להימחות על ידי גפרית. כמו כן הסביר רש"י שהסיבה שה' ציווה את נח לבנות דווקא תיבה היא כדי שיוכלו לראות בני דורו את נח בונה את התיבה ואולי יחזרו בתשובה.

[32] רש"י.

[33] אונקלוס + רש"י. בזיהוי הכפר כתב הא"ע שייתכן שמדובר בזפת, וייתכן שמדובר בטיט.

[34] א"ע.

[35] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שאבן טובה הייתה מאירה להם.

[36] רש"י, והדבר נעשה כדי שהמים יזובו מצידי התיבה. בהסבר שיפוע דופני התיבה כתב הא"ע שגם האורך וגם הרוחב היו הולכים בשיפוע, כך שברוחב התיבה היה שישית אמה בחלק העליון שלה.

[37] רש"י.

[38] רש"י.

[39] ספורנו + א"ע. רש"י כתב שהכוונה במילה ואני הנני מביא, היינו שה' מסכים עם המלאכים שאמרו "מה אנוש כי תזכרנו". רמב"ן הקשה על כך, שהרי ה' כן משאיר לפליטה בני אדם, והוא פירש זאת עפ"י דרך האמת. אוה"ח: ה' נתן כח למשחיתים להשחית את הארץ. בהסבר המילה מבול כתב א"ע שיש אומרים שהוא מלשון נביעה, ולכן המ' מודגשת, ויש אומרים שהוא מלשון בלול. רש"י כתב שמבול היינו מלשון שבלה את הכל, וכן משלון שבלבל את הכל, וכן מלשון שהוביל את הכל מהנקודה הגבוהה למקום הנמוך.

[40] אונקלוס.

[41] אונקלוס.

[42] א"ע וכן פירש רמב"ן. בפירושו השני כתב הא"ע שהכוונה היא לברית הקשת. רש"י: הברית הייתה שלא ירקבו הפירות שבתיבה ושלא יהרגוהו הרשעים שבדור. הסיבה שרש"י נדחק לפרש שזו הייתה הברית היא מכיוון שהברית מופיעה לפני הכניסה אל התיבה. ספורנו: הברית היא על מה שעתיד להיות לאחר המבול.

[43] אונקלוס.

[44] רש"י: הפרדת הנשים מהגברים מלמדת שנאסרו בתשמיש המיטה.

[45] אונקלוס. רש"י: אפילו שדים.

[46] אונקלוס.

[47] רש"י.

[48] אונקלוס. רמב"ן: לא ניתן על דרך הטבע להכניס כל כך הרבה בעלי חיים ומאכלת לתוך תיבה אחת, ולכן יש צורך לומר שהיה זה נס שהתיבה הכילה כל כך הרבה בעלי חיים. הסיבה שנח בכל זאת עשה את התיבה גדולה היא כדי למטע בנס ושכולם יראו שהוא בונה את התיבה ואולי כך יחזרו בתשובה. אמנם, הרמב"ן דחה את הסברא לומר שהאמות בהם נמדד התיבה היו אמותיו של נח, ולכן ייתכן שהתיבה הייתה גדולה מאוד. בכך הוא חולק על הא"ע בפסוק טז' הסובר שייתכן שמידות התיבה נמדדו באמותיו של נח שהיו גדולות יותר.

[49] אונקלוס. רש"י: רק בעלי החיים שדבקו במינם ניצלו מהמבול והם באו אל נח מאליהם, וכל מי שהתיבה קלט אותו, נכנס אל התיבה.

[50] ספורנו.

[51] אונקלוס. רמב"ן: הציווי הוא שישתדל בהם שיחיו ויעזור להם להיכנס. כמו כן חילק הרמב"ן בין בעלי החיים שבאו שנים כדי להחיות זרע, לבין בעלי החיים שבאו שבעה כדי להקריב מהם קרבנות. בעלי החיים שבאו שניים, באו מעצמם. אך בעלי החיים שבאו שבעה לשם קרבן, נח היה צריך לאסוף אותם. מכאן מוכיח גם הרמב"ן שבקרבנות בני נח כשרים רק בהמות טהורות, ואילו לישראל הגבילה התורה את הקרבנות בבקר, צאן, תורים ובני יונה. אולם, בפרק ז' פסוק ב' כתב הכלי יקר שלא כל הבהמות הטהורות הוכשרו לקרבן על ידי נח.

[52] רש"י.

[53] רמב"ן.