בראשית פרק יט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר בראשית פרק יט'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ן' אדר תשע"ח

בראשית פרק יט

(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב שניים מתוך שלושת המלאכים שהגיעו אל אברהם, נכנסו אל העיר סדום לקראת הערב,[1] וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם בשעה שהמלאכים הגיעו אל סדום, לוט ישב בשער העיר,[2] וַיַּרְא לוֹט לוט ראה את המלאכים שנדמו לו כאנשים,[3] וַיָּקָם לִקְרָאתָם לוט קם לקראת המלאכים,[4] וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה לוט השתחווה עד שאפו הגיע אל הארץ[5]: (ב) וַיֹּאמֶר לוט אמר למלאכים, הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי הנה, אתם עכשיו עברתם אצלי, ולכן אתם אדונים שלי,[6] סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם תסורו עכשיו אל בית עבדכם,[7] וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם ותישנו אצלי ותרחצו את רגליכם,[8] וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם ותקומו מוקדם בבוקר ותמשיכו ללכת לדרככם,[9] וַיֹּאמְרוּ לֹּא המלאכים אמרו ללוט: לא![10] כִּי בָרְחוֹב נָלִין אלא אנחנו נלון ברחוב של העיר סדום[11]: (ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד לוט השתדל מאוד לפייס ולשכנע את האנשים שיבואו אל ביתו,[12] וַיָּסֻרוּ אֵלָיו המלאכים סרו אל ביתו של לוט, המלאכים סטו מהדרך שבה הם הלכו, וזאת כדי להגיע אל ביתו של לוט,[13] וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ המלאכים נכנסו אל ביתו של לוט,[14] וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה לוט עשה למלאכים משתה, לוט הכין למלאכים סעודה עם יין,[15] וּמַצּוֹת אָפָה לוט אפה מצות למלאכים,[16] וַיֹּאכֵלוּ המלאכים אכלו מהמשתה והמצות שלוט הכין להם[17]: (ד) טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ כאשר המלאכים עוד לא הספיקו לשכב,[18] וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת אנשי העיר, כלומר: אנשי העיר סדום שהיו רשעים, הקיפו את ביתו של לוט,[19] מִנַּעַר וְעַד זָקֵן (כל תושבי סדום) שבכל הגילים: מהצעירים שבתושבי סדום ועד לזקנים שבתושבי סדום,[20] כָּל הָעָם מִקָּצֶה כל תושבי העיר סדום, כל התושבים שגרו מקצה אחד של העיר עד הקצה השני של העיר ללא יוצא מן הכלל, הקיפו את ביתו של לוט[21]: (ה) וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אנשי סדום קראו אל לוט ואמרו לו: אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה היכן נמצאים האנשים שהגיעו הלילה אל ביתך,[22] הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ תוציא אלינו את האנשים שהגיעו אליך הלילה, וְנֵדְעָה אֹתָם ואנחנו נטפל בהם וכך נוודא שלא יגיעו יותר אורחים אל העיר סדום[23]: (ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה לוט יצא אל פתח ביתו אל אנשי סדום שהקיפו את ביתו,[24] וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו לוט סגר את הדלת של ביתו לאחר שיצא משם[25]: (ז) וַיֹּאמַר לוט אמר לאנשי סדום שהקיפו את ביתו: אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ (לוט אמר לאנשי סדום שהקיפו את ביתו) אחיי! בבקשה מכם, אל תעשו מעשה רע[26]: (ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת הנה, יש לי עכשיו שתי בנות,[27] אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ הבנות שלי (של לוט) עוד לא התחתנו, אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם אני אוציא אליכם את שתי הבנות שלי,[28] וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם ותעשו לשתי בנותיי מה שאתם רוצים,[29] רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר רק אל תעשו לשני האנשים האלה דבר,[30] כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי (אל תעשו לשני האנשים האלה דבר) מכיוון שהם באו להיות תחת צל הקורה של ביתי. אל תעשו לאנשים האלה דבר מכיוון שהם האורחים שלי והם באו אל ביתי[31]: (ט) וַיֹּאמְרוּ אנשי סדום אמרו אל לוט: גֶּשׁ הָלְאָה תתקרב לכאן,[32] וַיֹּאמְרוּ אנשי סדום אמרו: הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט אתה בסך הכל באת לגור אצלנו ועשינו לך טובה שנתנו לך לגור איתנו, ועכשיו אתה מוכיח אותנו ומנסה למנוע מאיתנו לעשות את מה שאנחנו רוצים לעשות לאורחים?[33]  עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם עכשיו, נעשה לך מעשים רעים יותר ממה שתכננו לעשות להם,[34] וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד אנשי סדום ניסו לשכנע את לוט להוציא אליהם את המלאכים,[35] וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת אנשי סדום ניגשו לשבור את דלת ביתו של לוט[36]: (י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם המלאכים הושיטו את ידם,[37] וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה המלאכים הביאו את לוט אליהם אל תוך הבית,[38] וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ המלאכים סגרו את דלת הבית: (יא) וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת את אנשי סדום שהיו בפתח הבית של לוט (פתח הבית הוא חלל שנוצר על ידי עובי המשקופים שנמצאים לפני הדלת שבה נכנסים ויוצאים אנשים),[39] הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים המלאכים היכו במכת עיוורון (את אנשי סדום שהיו בפתח ביתו של לוט),[40] מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל המלאכים הכו במכת עיוורון את כל אנשי סדום שהיו בפתח ביתו של לוט: מהקטן שבהם ועד הגדול שבהם,[41] וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח אנשי סדום לא היו יכולים למצוא את פתח ביתו של לוט, מאחר שהם הוכו במכת עיוורון על ידי המלאכים[42]: (יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט המלאכים אמרו אל לוט: עֹד מִי לְךָ פֹה אלו קרובי משפחה נוספים יש לך בתוך העיר סדום,[43] חָתָן האם יש לך חתנים בתוך העיר,[44] וּבָנֶיךָ והאם יש לך נכדים בתוך העיר,[45] וּבְנֹתֶיךָ והאם יש לך בנות נוספות בתוך העיר, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם וכן את כל הדברים שיש לך בעיר, תוציא מהעיר: (יג) כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה (הסיבה שאתה, לוט, צריך להוציא מהעיר את כל קרוביך ואת כל מה ששייך לך היא) מכיוון שאנחנו (המלאכים) משחיתים את העיר סדום,[46] כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְקֹוָק (הסיבה שאנחנו משחיתים את העיר היא) מכיוון שצעקת החמס שגדלה ועלתה מהעיר סדום, עלתה והגיעה אל לפני ה',[47] וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְקֹוָק לְשַׁחֲתָהּ וה' שלח אותנו כדי להשחית את העיר[48]: (יד) וַיֵּצֵא לוֹט לוט יצא מביתו, וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לוט דיבר עם החתנים, האנשים שהתחתנו עם בנותיו,[49] לֹקְחֵי בְנֹתָיו וכן דיבר לוט עם שני האנשים שהתארסו עם בנותיו שעוד לא התחתנו,[50] וַיֹּאמֶר לוט אמר לחתניו ולאנשים שהיו מאורסים לבנותיו: קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה תקומו ותצאו מהמקום הזה, כִּי מַשְׁחִית יְקֹוָק אֶת הָעִיר כיוון שה' משחית את העיר סדום, וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו כאשר לוט אמר לחתניו ולאנשים שהיו מאורסים לבנותיו שה' הולך להשחית את העיר סדום, הם חשבו שהוא צוחק[51]: (טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה כאשר הגיע זמן עלות השחר,[52] וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט המלאכים זירזו את לוט,[53] לֵאמֹר כך אמרו המלאכים ללוט בשעה שהם זירזו אותו: קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת קום ותיקח יחד איתך את אשתך ואת שתי בנותיך שנמצאות כאן בבית,[54] פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר שמא גם אתה תושמד בגלל חטאי סדום. המלאכים אמרו אל לוט שאם לא ימהר לצאת מהעיר, גם הוא ילקה בגלל חטאי העיר סדום[55]: (טז) וַיִּתְמַהְמָהּ לוט התעכב ולא יצא מיד מהעיר סדום,[56] וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו המלאכים החזיקו בידיים של לוט, אשתו ושתי בנותיו,[57] בְּחֶמְלַת יְקֹוָק עָלָיו לוט זכה להינצל בגלל שה' ריחם עליו ולא בגלל שהיו לו זכויות שבגללן ניצל,[58] וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר המלאכים הוציאו את לוט (וכן את אשתו ואת בנותיו) אל מחוץ לעיר סדום והניחו אותו (יחד עם אשתו ושתי בנותיו) שם: (יז) וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה כאשר המלאכים הוציאו את לוט, אשתו ושתי בנותיו מהעיר סדום, וַיֹּאמֶר אחד המלאכים אמר ללוט: הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ תחוס על עצמך,[59] אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ אל תסתכל לאחוריך,[60] וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר ואל תעמוד בכל המישור שסמוך לנהר הירדן, אלא תמשיך לברוח,[61] הָהָרָה הִמָּלֵט תברח אל ההר שנמצא מעבר למישור,[62] פֶּן תִּסָּפֶה שמא אם אתה לא תגיע אל ההר, אתה תושמד: (יח) וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם לוט אמר למלאכים (שעכשיו כבר ידע שהם שליחי ה' ולא רק אנשים): אַל נָא אֲדֹנָי בבקשה ממך ה', אל תאמר לי לברוח אל ההר[63]: (יט) הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ הרי עבדך מצא עכשיו חן בעיניך, הרי אני (לוט) מצאתי חן בעיניך ה',[64] וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי ואתה ה' עשית חסד גדול איתי והשארת אותי בחיים,[65]  וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה ואני לא יכול להינצל על ידי שאברח אל ההר כמו שאמרת לי לעשות,[66] פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי שמא, אם אברח אל ההר, יקרה לי דבר רע ואני אמות[67]: (כ) הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה הרי עכשיו יש עיר קרובה יותר שאני אוכל לברוח לשם,[68] וְהִוא מִצְעָר העיר הזאת היא עיר קטנה,[69] אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה אני עכשיו אנצל על ידי שאברח אל העיר הזאת,[70] הֲלֹא מִצְעָר הִוא הרי העיר הזאת היא עיר קטנה, ולא צריך להיות אכפת לך להניח לעיר ולתת לי לגור בה. לוט אמר למלאכי ה', שמכיוון שהעיר היא עיר קטנה, הוא מבקש מה' להשאיר את העיר ולא להפוך אותה,[71] וּתְחִי נַפְשִׁי ואני אוכל לחיות בעיר מצער[72]: (כא) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אחד המלאכים אמר ללוט:[73] הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה הרי אני (ה') נשאתי את פניך גם לדבר הזה, אני אעשה כבקשתך גם בדבר הזה,[74] לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ ואני לא אהפוך את העיר שאתה ביקשת שלא אהפוך[75]: (כב) מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה תמלט עצמך מהר אל העיר, תברח מהר אל העיר ועל ידי כך תוכל להינצל,[76] כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה כיוון שלא אוכל לעשות דבר עד שאתה תגיע אל העיר, אני לא אוכל להפוך את סדום עד שאתה לא תגיע אל העיר (אמנם ה' התחיל להוריד מטר על סדום עוד לפני שלוט הגיע אל צוער, אך הפיכת סדום ממש הייתה רק לאחר שלוט הגיע אל צוער),[77] עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר בגלל שהעיר הזאת היא עיר קטנה, קרא (לא מסופר מי) לעיר בשם צוער[78]: (כג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ השמש יצאה כדי להאיר על הארץ, הבוקר הגיע (הכוונה היא לנץ החמה שהוא זמן מאוחר יותר מהזמן המתואר בפסוק טו'),[79] וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה (כשהגיע הבוקר) לוט הגיע לעיר צוער: (כד) וַיקֹוָק הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ בזמן עלות השחר, ה' הוריד מטר על סדום ועל עמורה, ולאחר שה' התחיל להוריד מטר, המטר הפך לגפרית ואש. ה' התחיל להוריד את הגפרית ואת האש כאשר עלה השחר, ובזמן הזה לוט הספיק רק לצאת מהעיר, ובזמן שמעלות השחר ועד לנץ החמה, נמלט לוט והגיע מסדום אל העיר צוער,[80] מֵאֵת יְקֹוָק מִן הַשָּׁמָיִם ה' הוא שהוריד את הגפרית והאש מהשמים[81]: (כה) וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל ה' הפך את הערים סדום ועמורה (הכוונה היא להפיכה ממש),[82] וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וכן הפך ה' את הערים הנוספות שהיו במישור שליד נהר הירדן,[83] וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה וכן הפך ה' את תושבי הערים ואת הצמחים הגדלים באדמה שבסדום ובערים הסמוכות לה[84]: (כו) וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו אשתו של לוט הסתכלה אל מאחורי לוט שהלך מאחורי כל משפחתו שניצלה, למרות שהמלאך אסר עליה לעשות זאת,[85] וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח (בגלל שהיא הסתכלה אחורה) אשתו של לוט נהפכה להיות עמוד של מלח. כל גופה של אשתו של לוט הפך להיות מלח באותה צורת תנוחה שבה היא עמדה בשעה שהיא הסתכלה אחורה[86]: (כז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אברהם קם מוקדם בבוקר,[87] אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְקֹוָק (מוקדם בבוקר) אברהם הלך אל המקום בו שימש בתפילה לפני ה' כאשר התפלל על אנשי סדום[88]: (כח) וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה אברהם הסתכל על פני סדום ועמורה,[89] וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וכן הסתכל אברהם על פני כל המישור שליד נהר הירדן,[90] וַיַּרְא אברהם ראה בשעה שהסתכל, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן (אברהם ראה ש-) מהמקום בארץ בו היו סדום והערים הסמוכות לה, עלה עשן שהיה דומה לעשן שעולה מהכבשן. הכבשן הוא בור קטן שבו מכינים לבנים על ידי ששורפים בו סיד, והתורה מדמה את העשן שעלה מסדום והערים הסמוכות לה, לעשן העולה מהכבשן[91]: (כט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר כאשר ה' השחית את הערים שהיו במישור הסמוך לנהר הירדן,[92] וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם ה' זכר את אברהם, וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה זכירת ה' את אברהם התבטאה בכך שה' הציל את לוט מתוך הפיכת סדום ועמורה,[93] בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט (ה' הציל את לוט מתוך הפיכת סדום ועמורה) כאשר ה' הפך את הערים שבאחת מהן ישב לוט[94]: (ל) וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר לוט עלה מצוער והתיישב באחד ההרים שהיו רחוקים יותר מסדום ממה שהייתה צוער,[95] וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ שתי בנותיו של לוט היו יחד איתו על ההר, כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר הסיבה שלוט הלך אל ההר ולא נשאר בצוער היא בגלל שלוט פחד לשבת בעיר צוער, בגלל שהיא הייתה קרובה מידי לסדום,[96] וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו לוט ישב במערה שהייתה בהר יחד עם שתי בנותיו: (לא) וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה ביתו הגדולה של לוט אמרה לביתו הצעירה של לוט,[97] אָבִינוּ זָקֵן אבא שלנו זקן, ולכן ייתכן שעוד מעט הוא לא יוכל להוליד בגלל זקנותו,[98] וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ ולא נשאר אדם אחד בארץ שנוכל להתחתן איתו. בנות לוט חשבו שכאשר ה' הפך את סדום ועמורה הוא גם השמיד את כל העולם והן חשבו שרק הן ואביהן ניצלו מכל העולם[99]: (לב) לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן בואי נשקה את אבינו יין כדי שהוא ישתכר,[100] וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וכך, בגלל שאבינו יהיה שיכור, אנחנו נוכל להתחתן איתו ללא שהוא יידע, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע וכך נוליד צאצאים מאבינו[101]: (לג) וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא באותו לילה, בנות לוט השקו אותו ביין,[102] וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ הבת הגדולה של לוט התחתנה עם לוט, וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ לוט לא שם לב לכך שהוא התחתן עם ביתו בגלל שהיה שיכור: (לד) וַיְהִי מִמָּחֳרָת בבוקר אחרי שהבת הגדולה התחתנה עם לוט, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הבת הגדולה של לוט אמרה לביתו הצעירה, הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי הרי אתמול בלילה אני התחתנתי עם אבינו, נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ בואי נשקה את אבינו יין גם הלילה כדי שאת תוכלי להתחתן איתו גם כן, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע וכך נוליד צאצאים מאבינו: (לה) וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן גם באותו לילה, בלילה למחרת הלילה שבו התחתן לוט עם ביתו הגדולה, בנותיו של לוט השקו אותו יין, וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ הבת הצעירה קמה והתחתנה עם לוט,[103] וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ לוט לא שם לב כלל שהוא התחתן עם ביתו הצעירה בגלל שהוא היה שיכור: (לו) וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן שתי בנותיו של לוט נכנסו להריון כתוצאה מכך שהן התחתנו עם אביהן: (לז) וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן הבת הגדולה של לוט ילדה בן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הבת הגדולה של לוט קראה את שמו של הבן שנולד לה בשם "מואב", הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם הבן שנולד לביתו הגדולה של לוט הוא האב של העם שנקרא מואב גם בזמן כתיבת התורה. כל העם המואבי הם צאצאים של בנו (ונכדו) של לוט[104]: (לח) וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן גם הבת הצעירה של לוט ילדה בן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי ביתו הצעירה של לוט קראה לבנה בשם "בן עמי", הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם כל העמונים הם צאצאים של בן עמי, בנו (ונכדו) של לוט:

 

[1] אונקלוס. רש"י: תפקיד אחד המלאכים היה כדי להשחית את העיר סדום ותפקיד המלאך השני היה כדי להציל את לוט. המלאך שהציל את לוט הוא אותו המלאך שריפא את אברהם. כמו"כ עומד רש"י על ההחלפה בין תיאור המלאכים לאורך הפרק הקודם שם נקראו אנשים ואילו כאן נקראו מלאכים. אצל אברהם שכוחו גדול והיו המלאכים תדירים אצלו, כמו אנשים, הם נקראו שם אנשים. אבל אצל לוט שלא היו תדירים אצלו, קראם מלאכים.

דבר נוסף שהסביר רש"י הוא שהמלאכים התעכבו בגלל שהם היו מלאכי רחמים, ולכם הם הגיעו אל העיר סדום רק בערב, היות והם המתינו לראות שאולי אברהם יוכל ללמד עליהם זכות. ספורנו: המלאכים הגיעו מהר מאוד אל סדום אלא שלא נכנסו אל תוך העיר עד שנסתמו טענותיו של אברהם. א"ע: הכוונה היא לערב פסח מצרים. אוה"ח: הסיבה שהמלאכים נכנסו בערב היא כדי לבדוק את אנשי העיר אם הם יכניסו אותו, ואם המלאכים היו באים ביום, ייתכן שלא היו מניחים למלאכים להיכנס אל העיר בכלל. בפס' ד' כתב שהמלאכים לא הפכו את סדום מיד היות והם עדיין לא ידעו מהו דינו של סדום וכן בגלל שהם רצו לחכות בבוקר שהוא זמן רחמים כדי שיוכלו להציל את לוט, ואילו הלילה הוא זמן של דינים.

[2] אונקלוס. רש"י: כתוב ישב בכתיב חסר כדי לומר שאותו היום מינוהו השופט עליהם.

[3] רש"י כתב שלוט למד מאברהם כדי לחזר על האורחים, ומשמע שללוט נדמו המלאכים כאנשים, וכך גם מוכח מהמשך הפרק.

[4] אונקלוס.

[5] א"ע. ספורנו: הסיבה שלוט השתחווה אל המלאכים היא מכיוון שהיה להם תואר נורא בלי ספק.

[6] רש"י. בפירושו השני כתב שעכשיו הם צריכים למצוא עצה כדי שלא יכירו שהם נכנסים לשם, והעצה לכך היא על ידי שייכנסו לביתו באופן שתושבי העיר לא ישימו לב. א"ע: אדוני היינו רבותיי. רמב"ן: אדוני היינו לשון תחינה.

[7] אונקלוס.

[8] אונקלוס. רש"י: דרכם של בני אדם אינה לישון ואח"כ להתרחץ, אלא שלוט אמר שאם יבואו לביתו ויראו שכבר רחצו רגליהם , יעלילו עליו ויאמרו שכבר עברו כמה ימים שהיו בביתו ולוט לא הודיע להם.

[9] אונקלוס. רמב"ן: לוט אמר להם ללכת מוקדם בבוקר היות והוא רצה שהם ילכו בבוקר כדי שאנשי העיר לא יספיקו לפגוע בהם. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שלוט הכיר בהם שהם עוברי אורח ושהם לא יתעכבו בעיר, ולכן אמר להם שהם ימשיכו בדרכם בבוקר ואין הם צריכים להתעכב אצלו.

[10] אונקלוס. רש"י: מכאן שמסרבים לקטן ואין מסרבים לגדול. רמב"ן: המלאכים רצו שלוט יפציר בהם מאוד כדי שתהיה לו זכות גדולה יותר של הכנסת אורחים. בהתחלה לא רצו המלאכים לבוא אל ביתו של לוט, היות ולא היה צדיק תמים, אך לאחר מכן, בזכות שהפציר בהם, נכנסו אל ביתו. א"ע: כוונת המלאכים הייתה שהם לא יסורו אל ביתו של לוט, אלא אם לוט ינסה מאוד לשכנע אותם.

[11] רש"י.

[12] תרגום יונתן.

[13] רש"י.

[14] אונקלוס.

[15] ספורנו. כמו כן השווה ספורנו בין לוט שהכין כאן משתה לאברהם שלא הכין משתה אלא כאשר הוא מל את יצחק.

[16] אונקלוס. רש"י: היות והיה פסח.

[17] כך משמע מאונקלוס. אוה"ח: לוט אמנם עשה משתה לכולם, אך המלאכים אכלו רק מהמצות, כיוון שלא היו בטוחים בכשרות של המאכלים שהגיש להם לוט.

[18] אונקלוס. רש"י: פירוש הפסוק הוא שלפני שהמלאכים הספיקו לשכב, אנשי העיר היו בפיהם של המלאכים. המלאכים היו שואלים את לוט מה טיבם של אנשי סדום ולוט ענה להם שרובם רשעים.

[19] אונקלוס + רש"י.

[20] אונקלוס.

[21] רש"י וכן נראה לי שמשמע מאונקלוס. א"ע: מקצה היינו שלא היו סמוכים אל הבית.

[22] אונקלוס.

[23] רמב"ן. רש"י: הכוונה למשכב זכר. הרמב"ן מסביר שכוונת אנשי סדום הייתה למנוע מאורחים לעבור בעירם היות ופחדו שאנשים רבים יעברו דרכם, שהרי ארץ סדום הייתה כגן ה', ואנשי סדום היו מואסי צדקה. הסיבה שאנשי סדום קיבלו לתוכם את לוט היא מכיוון שהוא היה עשיר גדול או שהוא מאוד הפציר בהם לקבלו או שקיבלו אותו לכבוד אברהם.

כמו"כ מסביר הרמב"ן שבאנשי סדום היו את כל המידות הרעות, אלא שגמר דינם היה על שלא החזיקו ידי עני ואביון, וזאת משום שני טעמים: א. מכיוון שהם היו מורגלים בכך. ב. כל העמים עושים צדקה עם שאר האנשים. הרמב"ן הסביר שהשמדת סדום היא למעלת א"י, שהרי בחו"ל היו עמים שחטאו באותם דברים והם לא הושמדו. ה' רצה שהשמדת סדום תהיה לאות לבני ישראל לגבי מה יקרה להם אם הם יחטאו.

[24] א"ע.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס.

[27] אונקלוס.

[28] ספורנו: לוט חשב שלוקחי בנותיו ימנעו את המשך הדברים. רמב"ן: מתוך שבחו של לוט, באנו לגנותו, שמצד אחד רצה להציל את אורחיו אבל מצד שני לא היה אכפת לו מבנותיו.

כמו כן, השווה הרמב"ן את מעשה סדום לפילגש בגבעה ואמר שבפילגש בגבעה, רצו אנשי הגבעה למשכב זכר, ולאחר שהוציא אליהם את הפילגש, הם התרצו בה. האיש מהר אפרים ידע שאנשי סדום לא ירצו להתעסק עם ביתו של האיש מהר אפרים, ורק כולם רצו להציל את האיש על ידי פילגשו, כיוון שהיא כבר זינתה. כמו"כ, בפילגש בגבעה לא השתתפו כל אנשי העיר. אולם, בנ"י רצו לעשות גדר בדבר ולהרוג את אנשי הבליעל, ומצד שני אנשי שבט בנימין לא רצו למסור אותם, היות ומצד דין תורה הם לא התחייבו במוות (שהרי לא התכוונו להרוג את הפילגש), ודבר זה גרם למלחמה. הסיבה שישראל ניגפו היא מפני שהסייג לא הי מוטל עליהם, אלא היה מוטל על שבט בנימין לעשותו. לכן, שני הצדדים התחייבו בדין: אנשי שבט בנימין על שלא עשו סייג ואילו אנשי ישראל על כך שלא שאלו את פי ה' על הסייג שרצו לעשות. לכן השאיר ה' את בני ישראל לטבע, שבני בנימין היו חזקים מאוד ועריהם היו בצורות, ולכן הם ניגפו. רק בפעם השלישית שבני ישראל שאלו את ה' אם לעלות והאם הם ינצחו, ענה להם ה' שיעלו למלחמה וינצחו. (הרמב"ן מסביר ששתי השאלות הראשונות של שתי הקרבות הראשונות אינם באמת תשובה של ה' שינצחו)

[29] אונקלוס.

[30] רש"י.

[31] אונקלוס.

[32] כך משמע מאונקלוס. רש"י: יש כאן שתי פעולות: להתקרב אל אנשי סדום ולהתרחק לצד מהדל. לכאורה רש"י הבין כן גם בפירוש אונקלוס, ומשמו: איננו חוששים לך. ספורנו: הכוונה היא שיתרחק מהדלת כדי שיוכל לשבור אותו.

[33] רש"י. כלי יקר: האם אתה תשפוט דין שהוא שפוט כבר, ועפי"ז הסביר את הכפילות.

[34] אונקלוס.

[35] רמב"ן, והסתפק אם הכוונה היא שהם ניסו לשכנע אותו לפתוח את הדלת ממש, או שיזוז כך שהם יוכלו לפתוח את הדלת.

[36] רש"י.

[37] אונקלוס.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס + רש"י.

[40] רש"י.

[41] אונקלוס. רש"י: הקטנים התחילו בעבירה תחילה, ולכן גם הפורענות התחילה מהם.

[42] רשב"ם. ספורנו: הם ניסו למצוא את הפתח.

[43] רש"י עפ"י פשוטו של מקרא. עפ"י הדרש כתב שהמלאכים שאלו את לוט מי עוד לך פתחון פה ללמד סנגוריא על אנשי סדום, מכיוון שלאורך כל הלילה היה לוט מלמד סנגוריא על אנשי סדום.

[44] רש"י. א"ע: יש כאן צמידות: חתנים שהם חביבים לך כמו בניך. כמו כן מוכיח הא"ע ששני המלאכים הלכו להציל את לוט שהרי שניהם דיברו איתו וכן שניהם השחיתו את העיר. אוה"ח הסביר שלמרות שרק אחד הפך את העיר, הרי שהם אמרו הכל בשניים, כדי שלא יהיה נראה שמאך אחד הוא המשמש את המלאך השני ואינו במעלתו. בהסבר נוסף כתב שהיות וגבריאל לא היה יכול להשמיד את העיר עד שרפאל יוציא את לוט, הרי שבהוצאת לוט גורם גם רפאל להשמדת העיר.

[45] רש"י. כנראה שצריך לומר שהסיבה שפירש שבניך היינו נכדיך היא מכיוון שבתורה לא מוזכר שלוט לקח את בניו, אז כנראה שלא היו לו בנים. רמב"ן פירש שללוט היו בנים גדולים אלא שכאשר פנה לחתניו כדי לומר להם לצאת מהעיר, הם התחילו לצחוק עליו והתפתח ויכוח עד שלא הי זמן להציל גם את בניו. כמו"כ כתב הרמב"ן שייתכן שזכותו של לוט היא שהצילה את משפחתו או שכך דרך כבוד לאכסניא להציל את ביתם ואת רכושם של לוט.

[46] אונקלוס.

[47] אונקלוס.

[48] אונקלוס.

[49] רש"י.

[50] רש"י.

[51] אונקלוס. כלי יקר: הסיבה שחתניו חשבו שהוא צוחק היא מכיוון שלוט אמר שה' הוא המשחית את העיר וה' הוא מידת רחמים, ולא ייתכן שמידת הרחמים היא שתשמיד את העיר. אולם, לפי האמת זוהי מידתם של רשעים שהופכים את מידת הרחמים למידת הדין.

[52] רש"י במסכת פסחים צד.

[53] רש"י. ספורנו: הסיבה שהמלאכים האיצו בלוט היא כדי שהם יוכלו להפוך את העיר בבוקר בשעת זריחת השמש שהוא הזמן שאלוהיהם גדול. רשב"ם: מטרת כתיבת פסוק זה הוא כדי לומר כמה המתינו המלאכים ללוט, וכל זאת לכבודו של אברהם.

[54] רש"י.

[55] רש"י.

[56] אונקלוס. רש"י: סיבת ההתעכבות של לוט הייתה כדי להציל את ממונו. א"ע: לוט התעכב בגלל שהוא פחד.

[57] אונקלוס. רמב"ן: הם משכו בו בחזקה.

[58] אונקלוס + רמב"ן. בפירושו השני כתב הרמב"ן שהסיבה שהמלאכים החזיקו בלוט היא מכיוון שרצו למהר להוציא אותו מהעיר שמא ה' כבר לא ירחם עליו.

[59] אונקלוס. רש"י: המלאך אמר ללוט שירחם על עצמו ולא על ממונו.

[60] אונקלוס, ולכאורה משמע שבשעת ההצלה לא יסתכל לוט אל אחוריו. רמב"ן כתב שלאחר ההצלה, אסור ללוט להסתכל אחורה. רש"י: הסיבה היא שלוט הרשיע יחד עם אנשי סדום ורק בזכות אברהם הוא ניצול, ואין זה ראוי שהוא יראה את הפורענות של סדום בעוד הוא עצמו ניצל. א"ע: הציווי הוא על אברהם וכל אשר לו. רמב"ן חלק על כך ואמר שהמלאך אמר שיהיה לכולם עונש אם יביטו אחורה, והמלאך עצמו הזהיר את לוט עצמו וכל מי שישמע בקול ציווי המלאך הציל את עצמו. בסיבת איסור ההבטה כתב הרמב"ן שכאשר אדם מסתכל על דבר כלשהו, הדבר משפיע עליו. לכן ציוותה התורה למצורע להישאר מחוץ למחנה כדי שלא יביטו בו. סיבה נוספת היא מכיוון שהמלאך עמד בין הארץ לשמים בשעת ההשחתה וה' לא רצה שלוט יראה את המלאך. כלי יקר: טעם האיסור הוא כדי שלוט לא יראה את הממון שהוא השאיר בעיר סדום.

[61] רש"י.

[62] אונקלוס. רש"י: המלאכים אמרו ללוט לברוח אל אברהם שישב בהר שנמצא בין בית אל לבין העי. למרות שכתוב שאברהם האהיל עד חברון, הסיבה לכך היא שלאברהם היו הרבה אוהלים שהגיעו מההר שנמצא בין בית אל לעי ועד לחברון.

[63] רש"י. לפי רש"י הכוונה היא ללשון קודש. הא"ע כתב שהכוונה היא לשם של חול. כמו כן, בפירוש "אל נא" כתב בשם ר' שמואל הספרדי שהכוונה היא לריצוי, אך הוא עצמו כתב שהכוונה היא ללא, שלוט אמר לאנשים שאינו רוצה לברוח אל ההר. לוט חשב שהמלאכים הם אנשים והוא פנה אל אחד מהם ואמר שהוא עבדו.

[64] אונקלוס.

[65] אונקלוס.

[66] אונקלוס.

[67] אונקלוס. רש"י: חששו של לוט היה מכיוון שעד עכשיו היה לוט גר בשכנות אל סדום והיה צדיק בהשוואה אליהם, וכאן כאשר יגור ליד אברהם, לא ייחשב לצדיק בהשוואה לאברהם.

[68] אונקלוס.

[69] אונקלוס.

[70] אונקלוס.

[71] רש"י עפ"י פשוטו. לפי המדרש כתב רש"י שהכוונה היא שהעיר היא עיר צעירה ורק התיישבה. משנות הפלגה בה התחילה ההתיישבות בסדום ועד שעברו 52 שנה עד לשנה שנהפכה סדום, וצוער התיישבה שנה אחת אחרי העיר סדום, הרי שיוצא שצוער התיישבה רק לפני 51 שנה, ולכן היא הספיקה לחטוא פחות מסדום. אוה"ח: למרות שעוד לא נשלמה סאתה של העיר, הרי שהעיר תושחת מכיוון שכבר הייתה רשות למחבל לחבל, ולכן לוט ביקש על העיר לפני שיינתן רשות למחבל לחבל (שהרי העיר לא תושמד בגלל שהתמלא סאתה אלא בגלל שניתנה רשות למחבל לחבל). הלכך, לוט יצא מהר מצוער, לפני שיתמלא סאתה והיא תיהפך לא רק בגלל שניתנה רשות למחבל לחבל, אלא בגלל שזוהי דינה.

[72] רש"י. לפי אונקלוס הכוונה היא כנראה שהוא יוכל להינצל.

[73] למשמעות.

[74] אונקלוס.

[75] רש"י.

[76] אונקלוס.

[77] אונקלוס. רש"י: זהו עונשם של המלאכים שאמרו שהם משחיתים את העיר ותלו הדבר בעצמם, עכשיו אמרו שאין הם יכולים להפוך את העיר ואין הדבר ברשותם.

[78] רש"י.

[79] אונקלוס.

[80] רש"י. בפירוש המילה וה' כתב רש"י שהכוונה היא לה' ובית דינו. רשב"ם: הכוונה היא למלאך גבריאל.

[81] רש"י, וכך דרך המקראות לדבר. רמב"ן כתב שרש"י עירב את הדעות השונות המופיעות במדרש להסבר הפסוק: דעה ראשונה אומרת שוה' היינו ה' ובית דינו, וממילא מובן המשך הפסוק המייחס את הורדת הגפרית אל ה'. הדעה השנייה אומרת שוה' הינו המלאך גבריאל וגם אז מובן המשך ייחוס הורדת האש והגפרית אל ה'. ההסבר השלישי הוא שכך דרך הכתובים. הא"ע פירש כרש"י שהכוונה היא דרך צחות. ספורנו: הכוונה היא שהאש והגפרית שירדו על סדום ועמורה, מקורם לא היה מהקרקע כמו שהדבר כן בדרך כלל, אלא מקורם היה מהשמים.

[82] אונקלוס + רש"י שכתב שהערים היו יושבות בסלע אחד וה' הפך את הסלע מלמעלה למטה. ספורנו: ה' הפך את הערים לגפרית ואש.

[83] אונקלוס.

[84] אונקלוס. א"ע: צמח האדמה היינו שהאילנות נשרפו.

[85] רש"י + רמב"ן.

[86] אונקלוס. בטעם הפיכת גופה למלח כתב רש"י שזהו מכיוון שהיא חטאה במלח, בכך שהיא לא רצתה לתת מלח לאורחים. א"ע כתב שיחד עם הגפרית ירד גם מלח ששרף את סדום, וגם שאר אנשי סדום נשרפו על ידי השילוב של הגפרית והמלח, אלא שהתורה לא ציינה זאת.

[87] אונקלוס.

[88] אונקלוס.

[89] אונקלוס. בעניין טעם ההסתכלות על סדום ועמורה נחלקו המפרשים. רשב"ם כתב שאברהם הסתכל על סדום ועמורה כדי לדעת אם היו בסדום מספיק אנשים כדי שהעיר תינצל. ספורנו כתב אברהם הסתכל הסתכלות של איבה על אנשי סדום מרוב רשעותם.

[90] אונקלוס.

[91] רש"י. א"ע: הכבשן הוא מקום בו האש דולקת תמיד.

[92] אונקלוס.

[93] אונקלוס + רש"י. כמו"כ הסביר רש"י שזכירתו של אברהם היא שלוט היה יודע ששרה היא אשתו של אברהם והוא שמע באברהם אמר על שרה שהיא אחותו, ובכל זאת לוט לא אמר על כך דבר, ולכן ה' חס עליו. רמב"ן: לוט הלך יחד עם אברהם וזו הייתה זכותו, ועצם הליכתו עם אברהם היא שגרמה לו לשבת בסדום, ולכן היה זה ראוי שה' יציל אותו מהפיכת סדום.

[94] אונקלוס + א"ע.

[95] אונקלוס. על כך שאין זה אותו ההר בו ישב אברהם כמו שמצאנו פירוש הר בפס' יז', כן כתב הנחלת יעקב בפס' יז'.

[96] רש"י. רשב"ם ורמב"ן: מלכתחילה, המלאך הבטיח רק שיעכב את הפיכת צוער כדי שללוט תהיה הזדמנות לברוח לשם, אך לאחר שלוט היה יכול להמשיך לברוח, הכוונה הייתה להחריב גם את צוער. ספורנו: לוט התעכב בסדום ולכן הוא ראה את הפיכת סדום מתרחשת, ועל כן פחד שגם צוער תתהפך.

[97] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא לבת הבכורה ולכן יש לומר שהיו ללוט שתי נשים. את הבת הבכורה מאישה אחת השיא לוט לחתניו ואילו הפסוק מדבר על הבת הבכורה מאשתו השנייה.

[98] רש"י.

[99] רש"י. רמב"ן: בנות לוט חשבו שכל הארץ הושמדה בגלל שגם צוער הושמדה. ספורנו: בנות לוט אמרו שבגלל שלוט זקן, הרי שהוא לא יתחיל לנדוד אל מקום רחוק, ובמקום שבו הן המצאות אין אדם שהן יכולות להוליד ממנו חוץ מאביהן.

[100] אונקלוס.

[101] רמב"ן: למרות שלבן נח מותר להתחתן עם בתו, הרי שבנות לוט היו צנועות ולכן הן לא ביקשו ממנו להתחתן איתן.

[102] אונקלוס. רש"י: הזדמן להן יין במערה כדי שהן יוכלו להוציא מהן באותו הלילה שתי אומות.

[103] אונקלוס. רש"י: הסיבה שלא כתוב "את אביה" כמו שכתוב בבת הבכורה היא בגלל שהבת הצעירה לא פתחה בזנות, ולכן חסה התורה עליה והעלימה את עובדת זנותה עם אביה. כמו כן כתב רש"י שעל המילה "ובקומה" הכתובה אצל ביתו הגדולה של לוט, יש נקודה כדי לומר שכאשר הוא קם, הוא שם לב לכך שהוא שכב עם ביתו, ובכל זאת לא נמנע בלילה השני מלשתות.

[104] רשב"ם. רש"י: ביתו הבכורה של לוט לא הייתה צנועה ופרסמה שמואב הוא בנה של אביה ואילו הצעירה הייתה צנועה יותר. בימי משה, ה' נתן שכר לבנה של הצעירה בכך שה' אסר בכלל להתגרות בעמון ואילו על מואב אסר ה' רק לצאת נגדם למלחמה, אך היה מותר להתגרות בהם. א"ע: הכוונה היא שלא התערב במואב שום עם אחר.