בראשית פרק כט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר בראשית פרק כט'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ו' אדר תשע"ח

בראשית פרק כט

(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו יעקב נשא את רגליו. (לאחר שה' הבטיח את הבטחותיו ליעקב, נעשו רגליו קלות ללכת, וכך יכול היה ללכת במהירות גדולה יותר),[1] וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם יעקב הלך לארץ ארם שנמצאת במזרחה של ארץ כנען[2]: (ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה יעקב ראה שבשדה יש באר,[3] וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ שם, ליד הבאר שבשדה, היו שלושה עדרי צאן שרבצו, מכיוון שהם המתינו עד שיגיעו שאר העדרים כדי שיוכלו לגלול את האבן שהייתה מונחת על הבאר,[4] כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים (הסיבה ששלושת העדרים רבצו ליד הבאר היא מכיוון ש-) מאותה הבאר היו הרועים משקים את העדרים,[5] וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר האבן שכיסתה את הבאר הייתה מאוד גדולה שלא היה ניתן להזיזה בקלות, כדי שלא ייפול אדם לתוך הבאר וכדי שאנשים אחרים לא ישאבו מים מהבאר[6]: (ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים כל עדרי הצאן היו רגילים להתאסף ליד הבאר,[7] וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר ולאחר שהתאספו כל העדרים ליד הבאר, היו הרועים גוללים את האבן מעל פי הבאר,[8] וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן לאחר גלילת האבן, היו הרועים משקים את עדרי הצאן, וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ ולאחר השקיית הצאן, היו הרועים מחזירים את האבן למקומה[9]: (ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב יעקב אמר לרועים שהתאספו ליד הבאר: אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם אחי הרועים, מהיכן אתם, מאיזה מקום אתם מגיעים,[10] וַיֹּאמְרוּ הרועים ענו ליעקב: מֵחָרָן אֲנָחְנוּ אנחנו הגענו מהעיר חרן: (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם יעקב שאל את הרועים שהתאספו ליד הבאר: הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר האם אתם מכירים את לבן בנו של נחור (הכוונה היא לנכדו של נחור אלא שבני בנים הרי הם כבנים),[11] וַיֹּאמְרוּ הרועים ענו ליעקב: יָדָעְנוּ אנחנו מכירים את לבן: (ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יעקב שאל את הרועים: הֲשָׁלוֹם לוֹ האם שלום ללבן,[12] וַיֹּאמְרוּ הרועים ענו ליעקב: שָׁלוֹם ללבן שלום, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן והרי עכשיו מגיעה רחל, בתו של לבן יחד עם הצאן שלה[13]: (ז) וַיֹּאמֶר יעקב אמר לרועים: הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל הרי היום עוד גדול ויש עוד הרבה זמן עד הלילה,[14] לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה ואם כן, אין זה הזמן להכניס את המקנה. יעקב חשב שהעדרים רבצו ליד הבאר בגלל שהרועים רצו להחזיר את העדרים אל תוך העיר, ויעקב אמר להם, שאין זה עדיין הזמן לאסוף את המקנה הביתה,[15] הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ תשקו עכשיו את הצאן ותחזרו לרעות את הצאן עד הלילה: (ח) וַיֹּאמְרוּ הרועים אמרו ליעקב: לֹא נוּכַל איננו יכולים עדיין להשקות את הצאן, כיוון שאיננו יכולים להוריד את האבן המכסה את הבאר,[16] עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר (איננו יכולים להשקות את הצאן) עד שכל העדרים יתאספו אל הבאר, ואז כל הרועים יחד יגללו את האבן מעל פי הבאר,[17] וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן ורק אחרי שכל הרועים יגללו את האבן מעל פי הבאר, אנחנו נוכל להשקות את הצאן: (ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם בעוד יעקב היה באמצע לדבר עם רועי הצאן,[18] וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ (בעוד יעקב מדבר עם הרועים) רחל הגיעה אל הבאר עם הצאן שהיה שייך לאביה,[19] כִּי רֹעָה הִוא (הסיבה שרחל הייתה רועה את צאן אביה היא מכיוון ש-) רחל הייתה בקיאה במלאכת רעיית הצאן[20]: (י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ כאשר יעקב ראה את רחל שהיא בתו של לבן שהוא אחיה של אמו רבקה,[21] וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וכאשר ראה יעקב את הצאן שהיה שייך ללבן אח של אמו, וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר (כאשר ראה יעקב את רחל ואת הצאן של לבן) ניגש יעקב אל הבאר וגלל משם את האבן,[22] וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ (לאחר גלילת האבן) יעקב השקה את הצאן של לבן, אחיה של רבקה אמו: (יא) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל יעקב נשק לרחל, וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ יעקב הרים את קולו ובכה[23]: (יב) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא יעקב אמר לרחל שהוא קרוב משפחה של אביה,[24] וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא (וכן אמר יעקב לרחל) שהוא בנה של רבקה, וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ רחל רצה ואמרה ללבן את דבריו של יעקב[25]: (יג) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ כאשר לבן שמע את גבורתו של יעקב בן אחותו, בכך שהוא גלל את האבן לבד,[26] וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ לבן רץ לקראת יעקב,[27] וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ לבן חיבק ונישק את יעקב,[28] וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ לבן הכניס את יעקב לתוך ביתו,[29] וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יעקב סיפר ללבן את הסיבה שהגיע אליו: אביו ואימו שלחו אותו אל אנשי משפחתו[30]: (יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן לבן אמר אל יעקב: אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה אתה באמת קרוב משפחה שלי, ולכן מתאים הדבר שבאת אליי,[31] וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים יעקב ישב אצל לבן במשך חודש, ובמשך חודש זה רעה את צאן לבן[32]: (טו) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב לבן אמר ליעקב: הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם האם בגלל שאתה קרוב משפחתי אתה תעבוד אותי בחינם? האם בגלל שאתה קרוב משפחתי אתה תרעה את הצאן שלי ללא שכר?[33] הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ תגיד לי מהו השכר שאתה רוצה על כך שאתה רועה את הצאן שלי[34]: (טז) וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת ללבן היו שתי בנות: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל שמה של הבת הגדולה של לבן היה לאה ושמה של הבת הקטנה יותר של לבן היה רחל[35]: (יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת עיניה של לאה היו נאות,[36] וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה ופניה של רחל וכן צבע עורה היו יפים[37]: (יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל יעקב אהב את רחל, וַיֹּאמֶר יעקב אמר ללבן: אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה אני (יעקב) אעבוד בשבילך (לבן) במשך שנים, תמורת שכרי שיהיה רחל, בתך הקטנה[38]: (יט) וַיֹּאמֶר לָבָן לבן אמר ליעקב: טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר עדיף שאתן לך את רחל ממה שאחתן את רחל עם אדם אחר,[39] שְׁבָה עִמָּדִי תשב איתי ותעבוד אצלי: (כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים יעקב עבד אצל לבן במשך שבע שנים, כדי שלבן ייתן לו את בתו רחל לאישה,[40] וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ בגלל שיעקב אהב את רחל, שבע השנים שעבד בשבילה נראו לו רק כזמן קצר[41]: (כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן יעקב אמר ללבן בסיום שבע השנים בהן עבד בשביל להתחתן עם רחל: הָבָה אֶת אִשְׁתִּי תיתן לי את אשתי, את בתך רחל, כִּי מָלְאוּ יָמָי (תיתן לי את בתך רחל) היות והסתיימו שבע השנים שהייתי צריך לעבוד בשבילך כדי שתיתן לי את רחל,[42] וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ ואני (יעקב) אתחתן איתה (עם רחל)[43]: (כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לבן אסף את כל אנשי מקום מגוריו בחרן, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לבן עשה משתה כדי לחתן את בתו עם יעקב: (כג) וַיְהִי בָעֶרֶב כאשר הגיעה שעת ערב במהלך המשתה שעשה לבן, וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו במקום לקחת את רחל, לבן לקח בכח את לאה בתו והביא אותה אל יעקב (כיוון שלאה לא רצתה לרמות את יעקב),[44] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יעקב התחתן עם לאה מכיוון שחשב שהיא רחל: (כד) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לבן נתן ללאה את זלפה שהייתה השפחה של לבן, לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה לבן נתן ללאה בתו את זלפה כדי שתהיה לה לשפחה[45]: (כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר כאשר הגיע הבוקר לאחר חתונתו של יעקב,[46] וְהִנֵּה הִוא לֵאָה התברר באופן פתאומי ליעקב שמי שהוא התחתן איתה היא לאה ולא רחל,[47] וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן יעקב שאל את לבן: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי מה עשית לי בכך שנתת לי את לאה במקום רחל, הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי הלא אני (יעקב) עבדתי בשבילך (לבן) במשך שבע שנים כדי להתחתן עם רחל ולא עם לאה, ואם כן מדוע רימית אותי ונתת לי את לאה במקום[48]: (כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לבן ענה ליעקב: לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ במקומנו, אין עושים זאת,[49] לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה (במקומנו) אין מחתנים את הבת הצעירה יותר לפני שמחתנים את הבת הגדולה יותר, ולכן לא יכולתי לחתן אותך עם רחל לפני שלאה התחתנה: (כז) מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת לאחר שיסתיימו שבעת ימי המשתה שאנחנו נמצאים בהם כדי לחגוג את חתונתך עם לאה,[50] וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת אנחנו, אנשי המקום ניתן לך גם את רחל, שהרי עכשיו כולם יסכימו לתת לך להתחתן עם רחל לאחר שלאה כבר התחתנה,[51] בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת בשכר העבודה שתעבוד עבורי במשך שבע שנים נוספות. לבן אמר ליעקב שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, יעקב יוכל להתחתן עם רחל, תמורת עבודה של שבע שנים נוספות על השנים שעבד עד עתה כדי להתחתן עם לאה[52]: (כח) וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן יעקב עשה כמו שלבן אמר לו לעשות: חיכה שיסתיימו שבעת ימי המשתה והמשיך לעבוד את לבן במשך שבע שנים נוספות, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת לאחר שהסתיימו שבעת ימי המשתה שחגגו על חתונת יעקב עם לאה, וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה (לאחר שהסתיימו שבעת ימי המשתה) לבן נתן ליעקב את רחל בתו לאישה: (כט) וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה לבן נתן לרחל בתו את בלהה שפחתו, כדי שתהיה לרחל לשפחה: (ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל יעקב התחתן גם עם רחל, וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה בנוסף לכך שיעקב התחתן עם רחל, הוא גם אהב את רחל יותר ממה שאהב את לאה,[53] וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת לאחר שהתחתן עם רחל, יעקב עבד בשביל לבן שבע שנים נוספות על שבע השנים שעבד ללבן לפני שהוא התחתן עם לאה: (לא) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה ה' ראה שלאה שנואה בעיניו של יעקב. (הכוונה היא שיעקב אהב יותר את רחל מלאה, ולכן לעומת רחל נקראת לאה שנואה אצל יעקב), ולכן ה' ריחם עליה,[54] וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ ה' פתח את רחמה של לאה, כך שהיא הייתה יכולה ללדת,[55] וְרָחֵל עֲקָרָה ואילו רחל נשארה בינתיים עקרה[56]: (לב) וַתַּהַר לֵאָה לאה הרתה, וַתֵּלֶד בֵּן לאה ילדה בן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן לאה קראה לבן שנולד לה בשם "ראובן", כִּי אָמְרָה (הסיבה שלאה קראה את שם בנה ראובן היא מכיוון ש-) לאה אמרה: כִּי רָאָה יְקֹוָק בְּעָנְיִי גלוי לפני ה' העלבון שלי (שיעקב אוהב יותר את רחל),[57] כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי שמא עכשיו, לאחר שילדתי בן, בעלי יעקב יאהב אותי[58]: (לג) וַתַּהַר עוֹד לאה הרתה פעם נוספת, וַתֵּלֶד בֵּן לאה ילדה בן שני, וַתֹּאמֶר לאה אמרה בשעה שהיא ילדה את הבן השני: כִּי שָׁמַע יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי (לאה אמרה בשעה שנולד בנה השני) שהרי ה' שמע שאני (לאה) שנואה, שאני פחות אהובה מרחל,[59] וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה ולכן ה' נתן לי בן נוסף על בני הראשון,[60] וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן לאה קראה את שם בנה השני שמעון, על שם שמיעת ה' את היותה שנואה: (לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן לאה הרתה פעם נוספת וילדה ליעקב בן שלישי, וַתֹּאמֶר לאה אמרה בשעה שנולד בנה השלישי: עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עכשיו, מכיוון שכבר ילדתי לבעלי שלושה בנים, בעלי יתחבר אליי וכבר לא יאהב אותי פחות מרחל,[61] עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי לכן יעקב קרא את שם בנו השלישי "לוי" על שם שלאה אמרה שעכשיו הוא יתלווה, כלומר: יתחבר אליה בזכות זה שהיא ילדה בן שלישי[62]: (לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן לאה הרתה פעם נוספת וילדה ליעקב בן רביעי, וַתֹּאמֶר לאה אמרה בשעה שהיא ילדה את בנה הרביעי: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְקֹוָק על הולדת הבן הפעם הזאת, אני (לאה) אודה לפני ה', היות וה' נתן לי כבר ארבעה בנים, (למרות שכל אחת מהאימהות הייתה צריכה ללדת רק שלושה בנים),[63] עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה לכן, בגלל עניין ההודאה לה' על הולדת בנה הרביעי, קראה לאה את שם בנה הרביעי "יהודה", וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת לאחר הולדת יהודה, לאה הפסיקה ללדת למשך זמן מה[64]:

 

[1] רש"י. ספורנו: כאשר אדם יודע להיכן הוא הולך נקרא הדבר שהוא נושא את רגליו וכאשר אינו יודע להיכן הוא הולך, נקרא הדבר שרגליו נושאות אותו. אוה"ח: בגלל שיעקב היה עני, כל מה שהיה לו לשאת היה רק את רגליו.

[2] רשב"ם. אוה"ח: ארץ בני קדם היא הארץ בה נמצאת חרן, וה' זימן את סדר הדברים כך שיעקב פגש ברחל עוד לפני שהגיע לחרן, וכך היה יכול לדעת את כל הדברים ששאל אותה.

[3] אונקלוס. רמב"ן: הסיבה שהתורה האריכה בסיפור אודות הבאר היא כדי לומר שקווי ה' יחליפו כח, כמו שיעקב הצליח לגלול את האבן לבדו מעל פי הבאר. הסבר נוסף שכתב הוא שהבאר רומז לביהמ"ק, ושלושת העדרים רומזים לשלושת הרגלים, ומהבאר היו שואבים רוח הקודש או שמציון תצא תורה (המים הם רמז לרוה"ק או לתורה).

[4] אונקלוס + רשב"ם.

[5] רש"י.

[6] רשב"ם.

[7] רש"י.

[8] רש"י, אלא שכתב שהכוונה היא ללשון הווה.

[9] רש"י.

[10] אונקלוס.

[11] אונקלוס. רמב"ן: בית בתואל היה מתייחס לנחור מכיוון שנחור הוא האדם המכובד ביניהם, וייתכן שבתואל היה אדם פחות מעלה ולכן רצה שכולם יתייחסו לאביו, או שהיה זה בגלל מעלתו של אברהם שכולם היו מתייחסים לאחיו נחור. כלי יקר: השאלה לא הייתה אם הם מכירים את לבן, אלא מהם מעשיו, והאם הוא מתייחס אחרי נחור שהיה אדם תמים או שהוא מתייחס אחרי בתואל שהיה רמאי.

[12] אונקלוס. ספורנו: יעקב רצה לברר מה קורה עם לבן, כיוון שאין זה דרך ארץ שהוא יופיע אל לבן כאשר לבן בשמחה או באבל.

[13] רש"י.

[14] אונקלוס. ספורנו: הצדיק מואס את העול גם אצל נכרים. אוה"ח: יעקב הוכיח אותם על צער בעלי חיים. הסבר נוסף שכתב הוא שיעקב רצה לדעת אם הם אספו את המקנה מכיוון שיש דרך ארוכה להיכנס אל העיר, ולכן הם היו צריכים להפסיק לרעות את הצאן באמצע היום.

[15] רש"י.

[16] רש"י.

[17] אונקלוס

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] אוה"ח. רמב"ן: התורה באה לומר שרק רחל הייתה רועה את הצאן, בניגוד לבנות יתרו שהיו כולם רועות את הצאן, וייתכן שהסיבה היא בכלל שעיניה של לאה היו רכות, היה השמש מזיק לעיניה, ולכן לא יצאה לרעות את הצאן, או בגלל שלאה כבר הייתה מבוגרת יותר, חשש עליה לבן משום עניני צניעות, אך יתרו היה אדם מכובד במדין ולא היו מעיזים להתקרב לבנותיו, או שהיה לב צנוע מיתרו בגלל שהיה ממשפחתו של אברהם.

[21] ספורנו: הסיבה שיעקב לא גלל את האבן לפני כן היא מכיוון שלא רצה לחייב את האחרים על ידי שאותם שלושה רועים ישקו את המקנה שלהם ולא ימתינו לעזור לאנשים אחרים.

[22] אונקלוס. רש"י: הגלילה הייתה כמו אדם שמסיר את הפקק מעל פי צלוחית והתורה הודיעה את כוחו הגדול של יעקב.

[23] אונקלוס. רש"י כתב את הסיבות לכך שיעקב בכה: א. כיוון שצפה שלא תיכנס איתו אל הארץ. ב. כיוון שבא בידיים ריקות בניגוד לאליעזר שהגיע עם הרבה תכשיטים. אליפז רדף אחרי יעקב כדי להורגו בציווי של עשיו ובגלל שאליפז גדל בביתו של יצחק, לא רצה אלפיז להרוג את יעקב, ושאל את יעקב מה לעשות. אמר לו יעקב לקחת את כל המתנות ממנו, ועני חשוב כמת. ספורנו: יעקב בכה מכיוון שהוא לא התחתן איתה עד עכשיו.

[24] רש"י עפ"י הפשט. בהסבר לפי הדרש כתב שאם לבן בא לרמות אותו, הרי שיעקב יהיה אחיו לרמאות, ואם לבן הוא אדם כשר, הרי שיעקב הוא בן רבקה אחותו הכשרה. ספורנו: בכך רצה יעקב לומר שלא חטא בכך שנישק את רחל. אוה"ח: יעקב אמר לרחל שאם יצטרך לרמות את לבן חזרה, הרי שלא יעשה זאת בדרך רשע ומיאוס, אלא כמו שהוא בן רבקה הצדקת.

[25] אונקלוס. רש"י: בגלל שהאימא של רחל מתה, לא היה לרחל למי לומר חוץ מללבן, בניגוד לרבקה שרצה ואמרה את הדברים בבית אביה. רמב"ן: הסיבה שרחל אמרה את הדברים ללבן היא בגלל שיעקב היה קרוב משפחה של לבן ולא של אימה, אך רבקה הלכה לספר לאימה על דברי אליעזר כיוון שרצתה להראות לה את התכשיטים שקיבלה.

[26] תרגום יונתן וספורנו.

[27] אונקלוס. רש"י: לבן חשב שיעקב הגיע כשהוא טעון בממון, שהרי אליעזר שהיה עבד בא עם עשרה גמלים טעונים.

[28] אונקלוס. רש"י: לבן רצה לבדוק על ידי כך שמא יעקב מחביא את הממון שהביא איתו.

[29] אונקלוס.

[30] רשב"ם. רש"י: יעקב סיפר שאליפז לקח ממנו את כל הממון שהביא איתו. א"ע: יעקב סיפר את עניין גניבת הברכות. אוה"ח: יעקב סיפר ללבן איך שהתחכם לגנוב את הברכות כדי שלבן יפחד לרמות אותו.

[31] רשב"ם. רש"י: לבן אמר שעכשיו שאין ליעקב ממון, הסיבה היחידה שהוא יאסוף אליו את יעקב היא בגלל שהוא קרוב משפחתו, ובכל זאת לא אירח לבן את יעקב בחינם, אלא תמורת רעיית הצאן. ספורנו: לבן אמר ליעקב שלמרות שהוא יכול למצוא עבודה אצל מישהו אחר, ראוי הדבר שיעבוד אצלו כיוון שהוא קרוב משפחתו.

[32] רמב"ן: למרות שהתורה לא כתבה שיעקב רעה את צאן לבן, ייתכן שמרגע שיעקב השקה את צאן לבן, היה הצאן תחת ידו כיוון שחמל אל רחל שלא תרעה את הצאן.

[33] רש"י. רמב"ן כתב שייתכן שלבן נקט גם כאן בתכסיס כשראה שיעקב יושב אצלו ללא עבודה, אמר ליעקב שהוא בוודאי רוצה לעבוד ולא להתפרנס ממנו (מלבן) בחינם, ולכן שיאמר לו מה המשכורת שלו. אוה"ח מסביר עפ"י ההלכה שלבן רצה להמעיט את שכר יעקב ולו לא היה פונה כך אל יעקב, היה שכרו של יעקב גדול יותר ממה שסיכמו ביניהם.

[34] אונקלוס.

[35] אוה"ח: התורה אמרה בכך שהבנות היו ניכרות ולא היה ניתן לומר שלא ניתן להבדיל ביניהן.

[36] רשב"ם. רש"י: עיני לאה היו רכות כיוון שהייתה בוכה על שהיו אומרים שללבן שתי בנות וליצחק שני בנים, והבת הגדולה תתחתן עם הבן הגדול של יצחק, וכך חשבה שהיא תתחתן עם עשיו. א"ע: יש אנשים ששואלים מדוע היו עיני לאה רכות מכיוון שהם חושבים שכל בני האדם צריכים להיברא שווים. אוה"ח: התורה רצתה להדגיש שלא היה ניתן לטעות בין לאה לרחל גם בגלל שללאה היו עיניים מכוערות.

[37] רשב"ם. רש"י: תואר הוא צורת הפרצוף ומראה הוא הזין של קלסתרה של רחל. א"ע: תואר היינו על כל אחד מהאברים ומראה היינו על כל הגוף או על הפנים.

[38] רש"י, וכתב ששבע השנים הם הימים האחדים שאמרה לו אימו וכן כתב שהסיבה שיעקב פירט ברחל ביתך הקטנה היא כדי שלבן לא ירמה אותו, ולכן אמר לו ברחל וכדי שלא יביא רחל מהשוק אמר בתך וכדי שלא יחליף את שמה של לאה לרחל אמר הקטנה. בשפ"ח הסביר מדוע לא היה זה מספיק שיאמר בתך הקטנה וכתב שאם היה אומר כך היה לבן נותן לו את זלפה. ספורנו: ברור שהיה ליעקב איך לפרנס את רחל, אחרת לא היה מתחתן איתה.

[39] אונקלוס.

[40] א"ע. אוה"ח: יעקב היה מפרסם לכולם שהוא עובד בעבור רחל.

[41] אונקלוס. ספורנו: יעקב חשב שרחל שווה יותר מעבודת שבע שנים.

[42] רשב"ם. רש"י: מלאו ימיי היינו הימים שרבקה אמרה ליעקב שיישאר אצל לבן. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שיעקב היה כבר בן שמונים וארבע ורצה כבר להספיד להעמיד את שנים עשר השבטים. הרמב"ן מקשה על פירוש רש"י: האם בגלל שמלאו ימיו שאימו אמרה לו או בגלל שיעקב היה כבר בן שמונים וארבע, לבן היה מתרצה לתת ליעקב את רחל לפני הזמן? לכן פירש עפ"י אחד האופנים הבאים: א. יעקב סיים את ימי העבודה אצל לבן, ולכן אמר לו לבן לאחר שחיתן את יעקב עם לאה, לחכות עוד שבעה ימים כדי שייתן לו את רחל, ולא הייתה ללבן שום טענה על כך שיעקב סיים את השנים שהיה צריך לעבוד. ב. לבן אמר ליעקב שעוד לא הושלמו השנים בהם היה צריך לעבוד בשביל רחל זמן נוסף וליעקב לא היה מה לומר בעניין למרות שלבן רימה אותו. ג. יעקב פנה אל לבן כשעוד לא סיים לעבוד במשך שבע שנים, אלא פנה אליו באמצע השנה השביעית, ועוד נותר לו זמן שהיה צריך לעבוד כדי להתחתן עם רחל. ד. יעקב כמעט סיים את שבע השנים שהיה צריך לעבוד ואמר "מלאו ימיי", היות וכבר כמעט מילא את מכסת השנים שהיה צריך לעבוד בשבילם.

[43] רש"י הסביר את הטעם שיעקב השתמש בלשון ביאה מכיוון שרצה להעמיד את שנים עשר השבטים. אוה"ח כתב שיעקב אמר שלפי ההלכה רחל אינה מקודשת תמורת העבודה שעבד בשביל לבן, ולכן הוא צריך לקדש את רחל בביאה. בפירושו השני כתב הפוך, שרחל כבר הייתה קנויה לו והוא רק צריך לבוא עליה. ספורנו כתב שהביאה היא לשם נישואין ולא לשם אירוסין בלבד.

[44] אוה"ח.

[45] אוה"ח: הסיבה שהתורה חזרה בצלע הפסוק האחרון על שלבן נתן ללאה את זלפה לשפחה היא כדי לומר לנו שאמנם לבן חשב שהוא נותן ללאה את זלפה במתנה, אך באמת זלפה הייתה שייכת ללאה משום שהיה כתוב בכתובה של אמא של לאה שזלפה שייכת לה.

[46] רש"י: הסיבה שרק בבוקר גילה יעקב את הדבר היא משום שיעקב מסר ללאה סימנים, וכאשר רחל ראתה שמכניסים את לאה לחופה במקומה, היא מסרה את הסימנים ללאה, כדי שלאה לא תגיע לכדי בושה. אוה"ח: הסיבה שכתוב ויהי בלשון צער הוא כדי לומר לנו על הצער שהרגיש יעקב בדבר על שלא נתנו לו את רחל. כמו"כ הסביר אוה"ח שבגלל רמאותו של לבן שחיתן את לאה עם יעקב הוא מה שמנה את כל עניין הבכורה אצל בניו של יעקב.

[47] רשב"ם. אוה"ח: אנשי המקום היו מרננים לאורך כל הלילה שיעקב התחתן עם לאה, ובבוקר התברר שהם צדקו.

[48] אוה"ח: יש כאן שתי טענות של יעקב: הטענה הראשונה היא שהרי הוא (יעקב) עבד במשך שבע שנים כדי להתחתן עם רחל, והטענה השנייה היא על עצם הרמאות. יעקב הקפיד יותר על הרמאות מאשר על החתונה עצמה עם לאה ואמר שלו היה לבן נותן לו את לאה שלא בדרך רמאות היו לו פחות טענות, אך עכשיו שהדבר נעשה בדרך רמאות, הייתה כאן פגיעה רוחנית גדולה מאוד, שהרי בגלל הערבוב נפגע עניין הבכורה. הסבר נוסף שכתב אוה"ח הוא שיעקב חשב שאין זה הוגן כלפי לאה שהיא תהיה נשואה על ידי רמאות. הסבר שלישי שכתב הוא שיעקב התחכם כדי שלבן לא יעלה את המחיר של רחל, ולכן אמר שבשבילו אין כל כך הבדל בין רחל ללאה, ולו היה לבן מבקש שלא על דרך רמאות שהוא יתחתן עם לאה, היה מסכים.

[49] אונקלוס. אוה"ח: לבן בעצם אמר שהוא היה רוצה לחתן את יעקב עם רחל, אך אנשי המקום מנעו זאת ממנו. הסבר נוסף שכתב אוה"ח הוא שלבן התכוון שאם לאה תתחתן לפני שבע השנים, הרי שיעקב יוכל להתחתן עם רחל, אך אם לאה לא תתחתן לפני שיסתיימו שבע השנים, הרי שיעקב יצטרך להתחתן עם לאה לפני רחל.

[50] רש"י, ולפי דבריו צריך לומר שעוד לפני מתן תורה היו נוהגים שבעת ימי משתה אצל נכבדי האומות, כמו שהדבר כן גם לגבי מנהגי האבלות. רמב"ן בפס' כא' פירש בשני פירושים: א. הכוונה היא לשבוע, כדי שיסתיימו שבע השנים שיעקב היה צריך לעבוד בשביך רחל. ב. הכוונה היא שימלאו שבע השנים הנוספות שיעקב יעבוד בשביל רחל.

[51] ספורנו ורמב"ן. רש"י: הכוונה היא על דרך כבוד. רשב"ם: הכוונה היא שרחל תינתן לו.

[52] רש"י.

[53] רשב"ם. ספורנו: הגם מופנה כלפי סיבת האהבה, שאהב את רחל גם בגלל אופיה ואישיותה. רמב"ן: בניגוד לטבע העולם שאדם אוהב הכי הרבה את אשתו הראשונה, יעקב אהב יותר את רחל. אוה"ח: למרות שיעקב היה קבוע אצל רחל, הוא גם אהב אותה, למרות שבדרך כלל מים גנובים ימתקו. כלי יקר: המ' כאן אינו מ' היתרון, אלא הכוונה היא שבגלל שיעקב הכיר את לאה הוא אהב יותר את רחל כיוון שעל ידי ההשוואה הבין את מעלתה של רחל.

[54] רמב"ן בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שיעקב שנא את לאה בגלל שהיא השתתפה עם לבן ברמאות, אך ה' ידע שכוונתה הייתה רק להתחתן עם יעקב, ולכן, ה' ריחם עליה וכדי שיעקב לא יגרש את לאה, ה' פקד אותה בבנים. ספורנו: הכוונה בשנואה היינו שהיא הייתה עקרה עד שה' פתח את רחמה עכשיו, וזאת לעומת רחל שהמשיכה להיות עקרה. אוה"ח: רק ה' ידע שלאה שנואה, אך לאה עצמה לא הרגישה שהיא שנואה.

[55] אונקלוס.

[56] ספורנו.

[57] אונקלוס. רש"י עפ"י חז"ל: אמרה ראו מה בין בני לבן חמי, שעשיו מכר את הבכורה ליעקב, ואילו ראובן לא מכר את הבכורה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד, אלא שביקש להוציא את יוסף מהבור. ספורנו: בעניי הכוונה היא שיעקב היה חושד בה שהסכימה להטעות אותו, ותמורת החשד ה' נתן לה בן, כמו אצל אישה סוטה.

[58] אונקלוס.

[59] אונקלוס. אוה"ח: הסיבה שקודם דיברה קודם כל על כך שיעקב אהב אותה ואח"כ אמרה שהשנאה ירד ממנו, למרות שסדר הדברים אמור להיות ההיפך הוא משום שבתחילה לא הרגישה לאה את עובדת היותה שנואה, שהרי כך דרך הצדיקים שאינם מרגישים שיש למישהו שנאה עליהם, ולאחר שהולידה את שמעון, אמרה שהייתה טועה וכן היה בלב יעקב שנאה עליה ולכן נתן לה ה' בן נוסף כדי לנטרל את השנאה, ובפעם השלישית שהיא הולידה, אמרה שעכשיו מוכח שנישואיה לא היו בטעות, אלא היא הולידה את בניו של יעקב כמו שכל נשותיו היו אמורות להוליד, והבן ניתן לה לא בגלל שנאה ולא בגלל אהבה של יעקב. הכלי יקר פירש שבתחילה חשבה לאה שעובדת הולידה בן תנטרל את השנאה של יעקב, ולאחר מכן כשהולידה בן שני אמרה שהיה באמת ראוי שרחל היא שתוליד את הבן השני, והסיבה שה' נתן לה בן היא בגלל שה' ראה שהיא עדיין שנואה ושהולדת ראובן לא נטרל את שנאתו של יעקב אליה. הסבר נוסף שכתב הוא שיעקב באמת אהב את לאה לאחר הולדת ראובן, כדרך הבעלים שאוהבים את נשותיהם בשעת הלידה, אך לאחר שכבר עבר זמן, התקלקלה האהבה.

[60] ספורנו.

[61] אונקלוס. רש"י: הסיבה שלאה הייתה כל כך בטוחה בכך היא מפני שהאימהות היו נביאות וידעו שיעקב עתיד להוליד שנים עשר בנים, ועכשיו לאה ידעה שהיא כבר ילדה את חלקה, שהרי כל אחת מארבע נשותיו של יעקב אמורה להוליד ארבעה בנים.

[62] רשב"ם. רש"י: כל אחד מהשבטים שכתוב אצלו על כן, היה מרובה באוכלוסין, חוץ מלוי בגלל שארון הברית היה הורג בהם. כמו"כ כתב רש"י שהסיבה שכתוב ש"קרא שמו" היא בגלל שה' שלח את המלאך גבריאל לקרוא ללוי בשם זה, וללוות אותו בעשרים וארבע מתנות כהונה. אוה"ח: הכוונה שילווה אישי היינו שגם בזמן יציאתה מהעוה"ז, לאה לא תיפרד מיעקב.

[63] אונקלוס + רש"י. ספורנו: יש בשם יהודה גם את אותיות ה' וגם את לשון הודאה ולכן בחרה לאה דווקא בשם זה. אמנם, דרכם היה לבחור בשמות שהיו כבר קיימים, כמו שבמקרה זה קראו לאשתו של עשיו בשם יהודית ובגלל ההתאמה למאורע, קראה לאה את שמו של יהודה בשם דומה, וכן מצינו שהיה אדם בשם שמואל עוד לפני שמואל הנביא.

[64] אונקלוס. א"ע": לאה אמרה בשעת הולדת יהודה שעכשיו היא כבר הולידה מספיק ילדים ולכן ה' גרם לכך שהיא תעצור מללדת בינתיים.