דברים פרק יח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר דברים פרק יח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יב' אדר תשע"ח

דברים פרק יח

(א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק לכל הכהנים והלויים, כולל בעלי המומים שאינם עובדים במקדש, לא יהיה חלק בביזה במלחמה,[1] וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל וכן לא תהיה לכל הכהנים והלויים נחלה בארץ ישראל, אִשֵּׁי יְקֹוָק קדשי המקדש,[2] וְנַחֲלָתוֹ מתנות כהונה שאינן נאכלות דווקא במקדש: תרומות ומעשרות וכדו',[3] יֹאכֵלוּן (מתנות כהונה ולוייה) יאכלו הכהנים והלויים: (ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו לכהן וללוי לא תהיה נחלה בארץ ישראל, יְקֹוָק הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ הסיבה שאין לשבט לוי נחלה בארץ ישראל היא מכיוון שה' הוא נחלתו, ואין הם צריכים לנחלה בנוסף לכך: (ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם אלה יהיו הדברים שיתנו בני ישראל לכהנים, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח (בני ישראל ייתנו לכהנים) מאת מקריבי הקרבנות שבבני ישראל, אִם שׁוֹר אִם שֶׂה אם מקריב האדם שור או שה לקרבן, וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה יש לתת לכהן מהבהמה שמוקרבת לקרבן, את הזרוע, הלחיים והקיבה: (ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ יש לתת תרומה לכהן מהתבואה (דגן), הענבים (תירוש) והזיתים (יצהר). אמנם התורה לא נתנה שיעור כמה אדם צריך להפריש כתרומה לכהן, ומדין תורה יוצא ידי חובה בנתינת חיטה אחת (אך חכמים קבעו שיעור מינימאלי לתת לכהן בתור תרומה),[4] וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ אחד משישים ממה שאתה גוזז מצאנך תיתן לכהן: (ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְקֹוָק (הסיבה שצריך לתת לכהן את מתנות הכהונה, וללויים את מתנות הלוויה, היא) מכיוון שה' בחר בשבט לוי מכל השבטים, כדי לשרת את ה', הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים הכהנים וצאצאיהם הם שישרתו את ה' לאורך כל  הימים: (ו) וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם כאשר יבא הכהן מאחת עריך בה הוא מתגורר,[5] וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק בכל זמן שרוצה, יכול הכהן לעלות לבית המקדש ולהקריב את הקרבן שלו, ואין הכוהנים של המשמר מקריבים את הקרבן במקומו. במקדש היו הכהנים מתחלקים למשמרות: כל כהן היה חלק ממשמר שהיה עובד בתורו בבית המקדש והוא היה מקריב את הקרבנות. התורה אומרת, שכהן שמביא קרבן שלו, מותר בהקרבת הקרבן, למרות שאין זה תור המשמר שלו לעבוד במקדש באותו הזמן[6]: (ז) וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק הכהן שעלה לבית המקדש כדי להקריב את קרבנו, יכול לשרת ולהקריב את קרבנו, כמו כהני המשמר שמקריבים את הקרבנות של אנשים אחרים, היות וזוהי המשמרת שלהם: (ח) חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ הכהנים שאינם משמשים במשמר אוכלים שווה בשווה כמו הכהנים המשמשים במשמר כשמדובר בקרבנות הבאים מחמת שלשת הרגלים. בשלשת הרגלים, היו עובדים כל הכהנים במקדש, וקרבנות שהוקרבו מחמת הרגל חולקו בשווה בין הכהנים שהיה זה תור המשמרת שלהם לעבוד במקדש ובין הכהנים שלא היה זה תור המשמרת שלהם לעבוד במקדש. אולם, בשר קרבנות שלא באו מחמת הרגל, כגון: קרבנות נדרים ונדבות שהביאו העולים לרגל איתם למקדש בשעה שהם עלו לרגל, חולק רק בין כהני המשמרת,[7] לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת וזה חוץ ממה שמכריהם יכולים לתת להם גם כן להקריב קרבן שלא במשמרתם. אם אדם שאינו כהן עולה למקדש ורוצה שכהן אחר שאין זה תור המשמרת שלו לעבוד במקדש יקריב את קרבנו (וכך יזכה כהן זה בחלקי הקרבן הניתנים לכהן למרות שאין זה תורו לעבוד במקדש), הדבר מותר. היוצא מכאן: כאשר אין זה תור משמרתו של הכהן לעבוד בבית המקדש, ישנן שתי דרכים בהן הוא יכול להקריב קרבן ולזכות בבשר: אם הקרבן שלו או אם אחד מהמכרים שלו רוצה שדווקא הוא יקריב את הקרבן. כמו כן, בשעת הרגל, כל הכהנים עובדים בבית המקדש וחולקים בבשר, גם כהנים שאין זה תור משמרתם לעבוד במקדש[8]: (ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ כאשר תיכנס לארץ ישראל, לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם אל תלמד מיושבי הארץ לעשות כמו התועבות שהם עושים, ובפסוקים הבאים מפרטת התורה את התועבות האמורים: (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ אסור שיימצא בתוכך אדם שעושה את אחד משמונת הדברים הבאים: 1) מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ אדם שמעביר את בנו או ביתו באש, כמו שהגויים היו עושים לעבודת המולך,[9] 2) קֹסֵם קְסָמִים אדם האוחז במקלו ושואל את המקל אם יעשה דבר כלשהו,[10] 3) מְעוֹנֵן אדם שאוחז עיניים,[11] 4) וּמְנַחֵשׁ אדם שנפל לו הלחם ואומר שזהו סימן לדבר כלשהו,[12] וּמְכַשֵּׁף שם כולל לכל סוגי הכישוף שיבואו אחריו: חובר חבר וכו'[13]: (יא) 5) וְחֹבֵר חָבֶר אדם המצרף נחשים או שאר מיני חיות למקום אחד,[14] 6) וְשֹׁאֵל אוֹב אדם המעלה את המת דרך בית שחיו,[15] 7) וְיִדְּעֹנִי אדם המכניס עצם של חיה לתוך פיו ועל ידי דברי כישוף העצם מדברת, 8) וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים אדם המעלה את המת על ידי שמשתמש באחד מאיבריו של המת[16]: (יב) כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה (הסיבה שאסור שיימצא בך מישהו שעושה כדברים האלה היא) מכיוון שמי שעושה אחד מהדברים האלה הוא מתועב בעיני ה',[17] וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ ובגלל שיושבי הארץ עשו את התועבות האלה, ה' מגרש אותם מפניך: (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עליך להיות תמים עם ה', ואל תנסה לחקור את העתידות (בניגוד לשמונת המנויים לעיל שמנסים לדרוש את העתיד על ידי סוגי כישוף שונים)[18]: (יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם העמים שאתה מגרש מארץ כנען, אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ מקשיבים לסוגים שונים של מגידי עתידות שנקראים מעננים וקסמים, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (לעומת העמים שאתה מגרש אותם מארץ כנען) ה' נתן לך את האורים ותומים ואת הנביאים כדי לשמוע את העתיד, ולכן אסור לך לעשות כמנהג העמים יושבי הארץ ולפנות למגידי עתידות למיניהם כדי לנסות לברר את העתיד[19]: (טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (משה אמר (:ה' יקים לך נביא כמוני. הכוונה היא ליהושע,[20] אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן עליכם לשמוע בקול הנביא שה' ממנה תחתיי: (טז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל(אתה עצמך לא תתנבא) כמו שביקשת מאת ה' במעמד בו נאספת יחד עם שאר בני ישראל למרגלות הר סיני, לֵאמֹר כך ביקשת מאת ה' בבקשתך:[21] לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת (שם, בהר סיני ביקשת:) לא אוסיף בעצמי לשמוע את קולו של ה' ולא אוסיף לראות אש כמו האש שראיתי בהר סיני, כדי שלא אמות: (יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי ה' אמר לי בהר סיני: הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ בקשת בני ישראל שלא לשמוע יותר את דבריי היא טובה: (יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ אני (ה') אמנה לבני ישראל נביא כמוך מביניהם, וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו אני (ה') אשים את דבריי בפיו של הנביא, אני אומר לנביא את דבריי, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ הנביא יאמר לבני ישראל את כל מה שאצווה אותו לומר להם: (יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי מי שלא ישמע לדברי הנביא שדיבר בשמי, אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ אני (ה') אתבע ממנו את עונשו[22]: (כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר נביא (אפילו נביא אמת) שיאמר לבני ישראל דברים שלא ציוותי אותו לומר לבני ישראל, אלא ציוויתי נביא אחר לדבר את אותם הדברים,[23] וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים או נביא שידבר בשם אל אחר, גם אם דיבר דברים נכונים. לדוגמא: אדם שאומר שראה במראה הנבואה שבעל פעור הוא האלוהים האמיתי והוא מצווה שלא לאכול בשר חזיר,[24] וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא (נביא שיאמר דברים שציוויתי לנביא אחר לומר לבני ישראל או נביא שיתנבא בשם אל אחר) ימות בחנק[25]: (כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק הרי תאמר בליבך: איך נדע להבחין בין נביא שאומר דברי ה' לנביא שקר[26]: (כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא דבר הנבואה שיאמר הנביא והיא לא תתקיים,[27] הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק (דברי נבואה שלא התקיימו) זהו הדבר שה' לא דיבר אותו, בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא ברשעות דיבר הנביא את הדברים הללו,[28] לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ אל תפחד מללמד חובה על הנביא ומלהענישו[29]:

 

[1] רש"י.

[2] רש"י.

[3] רש"י.

[4] רש"י.

[5] רש"י.

[6] רש"י.

[7] רש"י.

[8] רשב"ם וא"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני פירש א"ע: חוץ מבתיהם שנמכרים כל הזמן עד היובל, למרות שלא היה ללויים נחלה, הרי שהיו קונים בתים עד היובל. ספורנו: מה שהמשמרות מחליפות ביניהם, יכול הכהן שהחליף להקריב.

[9] רש"י.

[10] רש"י. א"ע: שם כולל לאיסור עשיית כשפים

[11] רש"י בשם חכמים. ר"ע סובר שאלו הם הנותנים עונות מסוימות המתאימות לכל דבר. רמב"ן: מי שמבין בעננים.

[12] רש"י. א"ע: אדם האומר עתידות עפ"י הכוכבים. רמב"ן: היודע עתידות עפ"י החיות.

[13] רמב"ן.

[14] רש"י. א"ע: אדם המסתמך על מעשי שדים.

[15] רש"י.

[16] רש"י. א"ע: אדם ההולך לבית קברות ורואה הזיות.

[17] רש"י. רמב"ן חולק על כך וסובר שמי שעובר על רוב אלה הוא המתועב בעיני ה', אך מי שמעונן ומנחש איננו מתועב בעיני ה'.

[18] רש"י.

[19] רש"י.

[20] א"ע. רש"י וא"ע בפירושו השני: שם כולל לכל הנביאים.

[21] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[22] אונקלוס.

[23] רש"י.

[24] רש"י + רמב"ן.

[25] רש"י.

[26] אונקלוס + רש"י.

[27] רש"י.

[28] אונקלוס.

[29] רש"י.