דברים פרק ו

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר דברים פרק ו'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יב' אדר תשע"ח

דברים פרק ו

(א) וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אלה הם  המצוות החוקים והמשפטים שה' ציווה אותי ללמד אתכם לקיים בארץ ישראל, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ בארץ שאתם עוברים את נהר הירדן כדי לרשת אותה, בארץ ישראל: (ב) לְמַעַן על ידי קיום המצוות זוכים לשני דברים. תִּירָא אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ, אַתָּה, וּבִנְךָ, וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ הדבר הראשון לו אתם זוכים הוא ליראת ה' על ידי קיום המצוות, לא רק המקיים את המצוות, אלא גם בניו וזרעו זוכים ליראת שמים,[1] וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ הדבר השני שזוכים אליו על ידי קיום מצוות הוא אריכות ימים: (ג) וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל תקבל עליך לשמור את המצוות,[2] וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת ותקיים את המצוות,[3] אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ כדי שייטב לך,[4] וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד וכדי שתרבו מאוד, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כמו שה' אמר שיתן לך ארץ משובחת,[5] שמוציאה, שזב ממנה, חלב ודבש[6]: (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל עם ישראל, התבונן והבן,[7] יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ רק עם ישראל עובד את ה', יְקֹוָק אֶחָד אך בעתיד, שמו של ה' יהיה אחד, שגם אומות העולם יעבדו אותו[8]: (ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תאהב את ה' ותקיים את מצוותיו מאהבה,[9] בְּכָל לְבָבְךָ (תאהב את ה') בכל ליבך,[10] וּבְכָל נַפְשְׁךָ בכל הנפש שלך,[11] אפילו אם ה' נוטל את הנפש שלך,[12] וּבְכָל מְאֹדֶךָ וכן תאהב את ה' בכל ממונך. אתה צריך להקריב את כל ממונך כדי לקיים את מצוות ה'[13]: (ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כל המצוות,[14] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם המצוות יהיו בעיניכם כאילו ציוויתי אתכם עליהם באותו יום, ולא יימאסו עליכם חלילה,[15] עַל לְבָבֶךָ עליך לפעול כדי לקיים את המצוות[16]: (ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ עליך לשנן לבניך ותלמד את הדור אחריך גם כן את המצוות,[17] וְדִבַּרְתָּ בָּם עליך לדבר כל הזמן בדברי תורה ובמצוות,[18] בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ כאשר אתה יושב בביתך, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ ואפילו כשאתה הולך בדרך, אתה צריך לעסוק בדברי תורה, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ ובכל יום עליך לעסוק בתורה לפחות בזמן שכיבה ובזמן קימה. גם אם אדם אינו יכול לקיים את מצוות תלמוד תורה בשעה שיושב בביתו ובשעה שהוא הולך בדרך, עליו לעסוק בתורה לפחות בזמן שהוא קם בבוקר ובזמן שהוא ישן בערב, כלומר, לקרוא קריאת שמע של שחרית וקריאת שמע של ערבית[19]: (ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ תקשור פרשיות אלה על ידך, כלומר, תכניס פרשיות אלה לתפילין ותקשור אותם על ידך,[20] וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ מצוות אלה יהיו לזיכרון בין עיניך,[21] כלומר: תניח תפילין של ראש בין עיניך אך קצת מעל לעיניים. את התפילין של ראש מניחים בתחילת המקום בו שערות הראש צומחות, כאשר אילו התפילין היו מונחות על המצח, הן היו מונחות בין העיניים: (ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ עליך לכתוב את פרשיות שמע ולשים אותם על קורות ביתך, וּבִשְׁעָרֶיךָ וכן עליך לשים פרשיות אלה על קורות השערים שלך (כאן הכוונה למצוות מזוזה): (י) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כאשר ה' יביא אותך לארץ ישראל, לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ ה' יתן לך ערים גדולות וטובות, שלא אתה בנית אותן, אלא יושבי הארץ בנו אותן: (יא) וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ ה' יתן לך בתים מלאים בכל טוב, בתים שלא אתה מלאת אותם בכל טוב, אלא יושבי הארץ מילאו בתים אלו בכל טוב, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ וכן יתן לך ה' בורות מים שלא אתה חפרת אותם, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ ה' יתן לך כרמים של ענבים וזיתים שלא אתה נטעת את העצים הללו, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ אתה תזכה לאכול ולשבוע מכל מה שה' נתן לכם: (יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְקֹוָק אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים תיזהר שלא תשכח את ה' שהוציא אותך מהבית שהיית בו עבד, כלומר, ה' שהוציא אותך ממצרים[22]: (יג) אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּירָא תקיים את מצוות הלא תעשה שה' ציווה אותך לקיים,[23] וְאֹתוֹ תַעֲבֹד תקיים את מצוות העשה שה' ציווה אותך לקיים,[24] וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ ורק אם אתה ירא את ה' באמת ועובד אותו, מותר לך להישבע בשמו של ה', גם שבועה של אמת. שבועה של שקר אסור להישבע  בכל מקרה, והנשבע לשקר עובר על "לא תישא ...", אך גם להישבע שבועת אמת בשמו של ה' מותר רק למי שהוא ירא את ה'[25]: (יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם אל תלך ותעבוד את אלהי העמים שנמצאים מסביב לכם. הכוונה היא גם לאלוהי העמים שאינם סביב בני ישראל אלא שה' הזהיר את בני ישראל במיוחד מלעבוד את אלוהי העמים אשר סביבם, כיוון שהחשש היותר גדול הוא שבני ישראל ילמדו לעבוד עבודה זרה מהעמים שסביבם[26]: (טו) כִּי הסיבה שאתה צריך להיזהר מאיסור עבודה זרה היא, אֵל קַנָּא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ ה' השוכן איתך נוקם במי שעובד עבודה זרה,[27] פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּךְ שמא, אם תלך ותעבוד עבודה זרה, ה' יכעס עליך, וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה ה' ישמיד אותך בכעסו, כך שכבר לא תהיה על פני האדמה: (טז) לֹא תְנַסּוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה אל תנסו את ה' כמו שבני ישראל ניסו את ה' במסה, שם בני ישראל ניסו את ה' כשדרשו מים[28]: (יז) שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תשמרו את מצוותיו של ה', וְעֵדֹתָיו תקיימו את המצוות שבאות כעדות על יציאת מצרים (כמו פסח ותפילין), וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ וכן תקיים את החוקים, המצוות שאין טעמן ידוע, שה' ציווה אותך: (יח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב[29] בְּעֵינֵי יְקֹוָק תעשה את הדברים שהם טובים וישרים בעיני ה', לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ (תעשה את הדברים שטובים וישרים בעיני ה') כדי שיהיה לך טוב ואתה תבוא ותירש את ארץ ישראל: (יט) לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק ה' יגרש מפניך את כל האויבים שלך, כמו שהבטיח לך: (כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר כשהבן שלך ישאל אותך בעתיד,[30] לֵאמֹר כך הבן שלך יאמר בשאלתו: מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם מדוע ציווה ה' אותנו על העדות, החוקים והמשפטים האלה: (כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ תענה לבנך, עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה אנחנו היינו עבדים לפרעה במצרים, וה' הוציא אותנו ממצרים ביד תקיפה: (כב) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ ה' עשה ניסים ומכות במצרים, בפרעה ובכל ביתו של פרעה, ואנחנו ראינו את האותות האלה: (כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם ה' הוציא אותנו ממצרים, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ (ה' הוציא אותנו ממצרים) כדי להביא אותנו לארץ ישראל: (כד) וַיְצַוֵּנוּ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה ה' ציווה אותנו לעשות את כל המצוות הללו, לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וכן ציוונו ה' שנירא מלפניו, לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים כדי שיהיה לנו טוב, לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה וכדי שה' יחייה אותנו היום: (כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ תהיה לנו זכות כאשר נשמור ונקיים את כל המצוות שה' ציווה אותנו[31]:

 

[1] רמב"ן. לפי שיטת הרמב"ן, בשני הפעמים בהם מוזכרת "למען" כוונה דומה, שניהם מדברים על עניין השכר, אך כל אחד מהם מדבר על שכר שונה: האחד מבטיח בנים יראי ה' והשני מבטיח אריכות ימים בא"י. בכך דוחה הרמב"ן את פירוש הא"ע אותו הביא בעצמו, ובו חילק הא"ע וכתב ש"למען תירא את ה' אלוקיך: היא תכלית המצוות, ולא שכר על הקיום, ואריכות הימים בא"י היא שכר, וכך, לכל "למען" בפס' יש משמעות שונה.

[2] אונקלוס.

[3] אונקלוס.

[4] עפ"י רמב"ן.

[5] רמב"ן. א"ע: מילים אלו מוסבות על פס' א' והם המשך למילה "לרשתה" שנאמר שם, או שכדי להבין את הפס' צריך להוסיף ב'.

[6] אונקלוס.

[7] ספורנו.

[8] עפ"י רש"י. א"ע: ה' הראשון הוא שם העצם ואלוקינו הוא שם התואר. ספורנו: הד' גדול כיוון שה' הוא היחיד בעולם הרביעי (עולם הגלגלים וכדו') והע' גדולה כדי ללמדנו לפקוח את העין. רמב"ן: זוהי מצווה מבארת ל"אנכי ה' אלוקיך". על שינויו של משה ממה שרגיל לומר בד"כ "אלוקיך" מסביר הרמב"ן שמשה לא רצה להוציא עצמו מהכלל כשדיבר על גדולתו של ה'.

[9] אונקלוס + רש"י.

[10] אונקלוס. רש"י פירש בשתי דרכים: א. בשני יצריך ובכך פתר את הכפילות של "לבבך" ולפי"ז יוצא שהלב הוא הכח המתאווה – עיין רמב"ן. ב. שלא יהיה לבך חלוק על המקום. א"ע: הלב הוא הדעת.

[11] אונקלוס. א"ע: נפש היא הרוח שבגוף.

[12] רש"י.

[13] אונקלוס. רש"י הוסיף פירוש נוסף: בכל מידה שהקב"ה מודד לך, בין מידה טובה ובין ח"ו מידת פורענות. א"ע: אהוב את ה' מאוד מאוד.

[14] אונקלוס. א"ע דחה את טענת "המכחישים" שמדובר בעשרת הדברות.

[15] רש"י.

[16] ספורנו.

[17] אונקלוס. רש"י: שיהיו דברי התורה מחודדים בפיך, שתמיד תדע לענות כששואלים אותך. בפירוש "ולבניך" פירש שהכוונה לתלמידים. (אך אונקלוס פירש שהכוונה לבנים) א"ע הביא משל לחזרות שבציווי "ושיננתם": כמו שכדי לחדד את החץ צריך לחזור ולשייף אותו, כך צריך לחזור בדברי תורה הרבה עד שיהיו שנונים בפי הלומד.

[18] רש"י ואונקלוס.

[19] רש"י.

[20] רש"י.

[21] א"ע בשמות יג'. אונקלוס: יהיו לתפילין. רש"י: הכוונה לארבע בלשונות לועזיים.

[22] אונקלוס.

[23] א"ע. רמב"ן: הציווי הוא על יראת שמיים, שהאדם לא יחטא, ודחה את פירוש הא"ע וטען שבהמשך כתוב שוב לירא מפני ה'.

[24] א"ע. רמב"ן: הכוונה לעבודת הקרבנות.

[25] רש"י. א"ע: תישבע רק בשם ה' ולא בשם אלוהים אחרים. רמב"ן כתב את פירושיהם של א"ע ורש"י, אך הוסיף פירוש נוסף וכתב שהאדם יקיים את שבועתו מתוך יראת השמים שלו.

[26] רש"י.

[27] אונקלוס.

[28] רש"י.

[29] רמב"ן: עפ"י הפשט הכוונה לשמור את מצות ה' ולכוון בהם לעשיית הטוב, ואילו עפ"י הדרש הכוונה היא שגם בדברין שה' לא ציווה מפורשות בתורה, שהאדם יכוון לעשות את הדבר הטוב.

[30] רש"י.

[31] אונקלוס. א"ע: פירש בשלשה אופנים: א. שכר בעוה"ב. ב. מדרך הצדקה צריך לשמור את רצונו. ג. הגויים יראו את חוקות ה' ויבינו שהם חוקות צדיקים.