דברים פרק יז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר דברים פרק יז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יב' אדר תשע"ח

דברים פרק יז

(א) לֹא תִזְבַּח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם אסור לך להקריב כקרבן שור או שה שיש בהם מום, כֹּל דָּבָר רָע בהמה שיש בה מום ומוקרבת לה', היא מה שהתורה קוראת "כל דבר רע",[1] כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא (הסיבה שאסור לכם להקריב בהמה שיש בה מום היא) מכיוון שהקרבת בהמה שיש בה מום היא מעשה מתועב בעיני ה': (ב) כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אם יימצא באחת מעריך שה' נותן לך, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ איש או אישה שיעשו דבר רע בעיני ה', ומפרטת התורה מהו הדבר הרע, לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ האיש או האישה יעשו דבר רע בכך שיעברו על הברית שה' כרת עם ישראל שלא לעבוד עבודה זרה[2]: (ג) וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם האיש או האישה ילכו ויעבדו עבודה זרה, וישתחוו לעבודה זרה, וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי (או שהאיש או האישה) יעבדו לשמש, לירח או לכל אחד מהכוכבים שאני (ה') לא ציוויתי לעבדם[3]: (ד) וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ אם ייאמר לך שאותו אדם עבד עבודה זרה, וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב תברר ותחקור בבית דין אם אותו אדם באמת עבד עבודה זרה, וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל אם (לאחר החקירה בבית דין) יתברר שבאמת הדבר נכון, ואותו אדם עשה מעשה מתועב בכך שעבד עבודה זרה: (ה) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ יש להוציא את האיש או האישה שעבדו עבודה זרה, אל שער העיר בה עבדו עבודה זרה,[4] אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה (יש להוציא אל שער העיר) את האיש או האישה שעבדו עבודה זרה,[5] וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ יש לסקול את האיש או האישה שעבדו עבודה זרה. סקילה היא זריקת אבנים על הנידון, וכך בית דין הורגים את האדם שעבד עבודה זרה: (ו) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת מי שעובד עבודה זרה יומת רק אם יש לפחות שניים או שלשה עדים לכך שעבד עבודה זרה, לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד אסור להרוג את מי שעובד עבודה זרה על פי עד אחד: (ז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה העדים שהעידו על האדם שעבד עבודה זרה, הם יהיו הראשונים שיסקלו אותו באבנים, ואם העדים לא יצליחו להרוג את עובד העבודה זרה, שאר האנשים שנוכחים בשעת ביצוע גזר הדין יסקלו אותו גם הם, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ על ידי הריגת עובד העבודה זרה, אתה תבער מקרבך את הרע: (ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט אם יתכסה ממך משפט כל שהוא, אם לא תדע את הדין שצריך לפסוק במקרה שבא לפניך. התורה מפרטת עתה מספר ספקות העשויים להתעורר בבית הדין:[6] בֵּין דָּם לְדָם אם לא תדע האם הדם לפניך הוא דם טהור או דם טמא,[7] בֵּין דִּין לְדִין או אם לא תדע אם הנידון העומד לפניך לדין חייב או זכאי,[8] וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע או אם לא תדע להבדיל בין נגע טמא לנגע טהור,[9] דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ או אם יהיו בבית דין שאינו בית הדין הגדול דברי ויכוח, שחלק מהדיינים מטהרים וחלק מהדיינים מטמאים,[10] וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ (במקרה ומתעורר לך ספק בבית הדין) עליך לעלות לבית המקדש (שם נמצא בית הדין הגדול, הסנהדרין): (ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם תבוא אל הכהנים שיצאו משבט לוי שנמצאים בבית המקדש (הכהנים ממונים ללמד את עם ישראל תורה),[11] וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וכן תבא אל השופט שיהיה באותם ימים בבית המקדש, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט תשאל את הכהנים והדיינים לפסק הדין, והם יאמרו לך את פסק הדין הנכון: (י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק עליך לעשות כפי שהורו לך הכהנים והדיינים בבית המקדש, וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ עליך לקיים את מה שהכהנים והדיינים הורו לך לעשות: (יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ על פי דבר התורה אשר יורו לך לעשות הסנהדרין היושבים בבית המקדש,[12] וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ וכפי המשפט שיאמרו לך הכהנים והדיינים לעשות, תַּעֲשֶׂה כך תעשה (על פי דברי הסנהדרין), לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל אסור לך לסטות כלל ממה שאמרו לך דייני הסנהדרין לעשות: (יב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט אדם שבזדון לא יקיים את ציווי בית הדין הגדול (האיש לא ישמע לציווי הכהן או השופט שנמצא בסנהדרין), וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא (אדם שאינו שומע בקול הסנהדרין) דינו מוות, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל על ידי שתהרוג את מי שאינו שומע לקול ציווי הסנהדרין, אתה תבער את הרע מישראל: (יג) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ כל העם ישמעו את דינו של מי שאינו שומע בקול הסנהדרין, והם יפחדו לנהוג כמוהו ולסרב לשמוע בקול הסנהדרין, וְלֹא יְזִידוּן עוֹד (לאחר שכולם יראו מה דינו של מי שאינו שומע לקול בית הדין), הם לא ירשיעו עוד, ותמיד ישמעו בקול הסנהדרין[13]: (יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ כאשר אתה תיכנס לארץ ישראל שה' עתיד לתת לך,[14] וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ לאחר שתכבוש ותתיישב בארץ ישראל, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי ותאמר שאתה רוצה למנות מלך, כמו שיש לכל העמים שסביבך מלך: (טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ עליך למנות מלך על פי בחירת ה'. לפני שממנים מלך, יש למנות אותו על פי בית דין של שבעים ואחד (הסנהדרין) ועל פי הנביא,[15] מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ המלך חייב להיות אדם מישראל, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא אסור לך למנות מלך נכרי, מלך שאינו מישראל: (טז) בפסוקים הבאים, התורה מצווה את המלך במצוות המיוחדות רק למלך: 1) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אסור למלך להרבות לעצמו סוסים. אסור שיהיו למלך יותר סוסים ממה שהוא צריך למרכבתו,[16] וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס (הסיבה שאסור למלך להרבות לו סוסים היא) כדי שלא ישיב את העם למצרים כדי לקנות משם הרבה סוסים. בזמן התורה, רוב הסוסים היו מגיעים ממצרים, והתורה חששה שאם המלך יוכל להרבות לו סוסים, הוא גם יצטרך לשלוח אנשים למצרים כדי שיהיו אחראים על קניית הסוסים במצרים, וַיקֹוָק אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד ה' אמר לכם שלא לחזור בדרך הזה שוב, ה' אמר לכם לא לחזור למצרים (ומכאן שיש איסור לחזור למצרים, וזוהי הסיבה שאסור למלך להרבות לו סוסים): (יז) 2) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים אסור שלמלך יהיו יותר משמונה עשרה נשים,[17] וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ (הסיבה שלמלך אסור להתחתן עם יותר משמונה עשרה נשים היא) כדי שנשותיו לא יטו את ליבו לעבוד עבודה זרה. נשים רבות עלולות להסיט את המלך לעבוד עבודה זרה,[18] 3) וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד וכן אסור למלך שיהיה לו יותר כסף וזהב ממה שצריך לכלכל את חייליו[19]: (יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ בתחילת מלכותו של המלך,[20] וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת המלך יכתוב שני ספרי תורה,[21] עַל סֵפֶר (את ספרי התורה) המלך יכתוב על קלף, כדין כל ספר תורה, מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הכהנים והלויים כותבים את ספר התורה של המלך, כיוון שהם כותבים את הספר לשם שמים[22]: (יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו ספר התורה יהיה עם המלך לאורך כל ימיו, לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם (הסיבה שעל ספר התורה להיות כל הזמן אצל המלך ושהמלך יקרא בו כל הזמן היא) כדי שהמלך ילמד לירא את ה' ויקיים את כל מצוות ה': (כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו על ידי לימוד התורה, המלך לא יתגאה וירגיש עצמו חשוב יותר מאחיו, משאר עם ישראל, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול (וכן, על ידי לימוד התורה), המלך לא יסטה מכל מצווה, אפילו מצווה קלה של נביא,[23] לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל (על ידי קיום התורה), המלך וצאצאיו יזכו לאריכות ימים בארץ ישראל ולקיום מלכותם:

 

[1] א"ע. רש"י: הכוונה היא למפגל בקדשים.

[2] רש"י.

[3] רש"י.

[4] רש"י.

[5][5] בספרי נלמד מהכפילות של האיש או האישה שרק אם מדובר באדם פרטי שעובד עבודה זרה, נידון עובר העבירה בבית דין של 23, אך אם מדובר בעיר הנידחת, נידון עובר העבירה בבי"ד של 71.

[6] אונקלוס. רש"י: שיהיה הדין מובדל ומופרש ממך.

[7] רש"י. רשב"ם: בין רציחה להריגה. רמב"ן בשם חז"ל: בכל אחד מדיני דם: יולדת, זבה וכו'.

[8] רש"י.

[9] רש"י.

[10] רש"י. א"ע: הכל מדובר על דיני ממונות, ונגע, היינו בין פצע לחבורה שצריך לעמוד את דין הנזק.

[11] רש"י.

[12] אונקלוס.

[13] אונקלוס.

[14] אונקלוס.

[15] רמב"ם הלכות מלכים.

[16] רש"י. רד"ק בספר מלכים א' פרק ה' פסוק ו' הגדיר שברגע שיש למלך מספר סוסים גדול יותר מהפרשים, זה נחשב שהוא הרבה לעצמו סוסים.

[17] רש"י.

[18] עפ"י אונקלוס.

[19] רש"י.

[20] א"ע.

[21] רש"י. אונקלוס: מלשון שינון התורה.

[22] נצי"ב בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שלומדים מכאן שהכתב של ספר התורה של המלך צריך להיות כתב אשורי כמו הספר שנתן משה לשבט לוי.

[23] רש"י.