דברים פרק כט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר דברים פרק כט'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יג' אדר תשע"ח

דברים פרק כט

(א) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משה רבינו קרא אל כל ישראל ואמר להם, אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ אתם ראיתם בעיניים שלכם את כל מה שעשה ה' לפרעה, לעבדיו ולעמו[1]: (ב) הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הניסים הגדולים שראית בעיניך,[2] הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם וכן את האותות והמופתים שראיתם שעשה ה' למצרים: (ג) וְלֹא נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ  ה' לא נתן לכם לב כדי להבין את גודל הניסים, ועיניים לראות את גודל הניסים ואזניים לשמוע את גדולת הניסים הגלויים שה' עשה לכם כך שתעבדו אותו,[3] עַד הַיּוֹם הַזֶּה (ה' לא נתן לכם לב, עיניים ואזניים להבין את גדולת הניסים שעשה) עד היום הזה, ארבעים שנה לאחר יציאת מצרים: (ד) וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר במשך ארבעים שנה, הולכתי אתכם במדבר (הכוונה היא שה' הוליך את בני ישראל במדבר, ומשה מדבר בשליחותו של מקום),[4] לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ במשך ארבעים השנים בהם נדדתם במדבר, בגדיכם ונעליכם לא התבלו ונשארו בשלמותם בדרך נס: (ה) לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם (במשך ארבעים השנים בהם הלכתם במדבר) לא אכלתם לחם ולא שתיתם יין רגיל  או יין ישן,[5] לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (הסיבה שלא אכלתם לחם ולא שתיתם יין במהלך ארבעים השנים בהן הלכתם במדבר היא) על מנת שתדעו, על ידי שאכלתם את המן והתקיימתם על הנס, שאני ה'[6]: (ו) וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה הגעתם אל המקום הזה בו אנו עומדים עתה בעבר הירדן המזרחי, וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה וַנַּכֵּם סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן יצאו להילחם נגדנו, ואנחנו ניצחנו אותם: (ז) וַנִּקַּח אֶת אַרְצָם כבשנו את ארצם של סיחון ועוג, וַנִּתְּנָהּ לְנַחֲלָה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי נתנו את ארצם של סיחון ועוג שכבשנו לשניים וחצי השבטים: ראובן, גד וחצי שבט מנשה: (ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת עליכם לקיים את דברי הברית הזאת, הברית שתקבלו עליכם בהר גריזים ובהר עיבל,[7] וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם עליכם לעשות את כל המצוות שישנן בדברי הברית, לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן (תקיימו את דברי הברית ותעשו את המצוות) כדי שתצליחו בכל המעשים שתעשו[8]:

(ט) אַתֶּם נִצָּבִים אתם מכונסים כדי להיכנס בברית,[9] הַיּוֹם ביום מותו של משה,[10] כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (אתכם מכונסים היום) כולכם יחד כדי להיכנס בברית לפני ה', ועכשיו משה מונה את בני ישראל הניצבים לפי סדר חשיבותם,[11] רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם ראשי השבטים שלכם,[12] זִקְנֵיכֶם שופטי בני ישראל,[13] וְשֹׁטְרֵיכֶם השוטרים הממונים לאכוף את פסקי הדין של השופטים, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וכן שאר האנשים בישראל שאין להם תפקיד של כבוד[14]: (י) טַפְּכֶם הצאצאים שלכם, נְשֵׁיכֶם הנשים שלכם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ גרי הצדק הנמצאים איתכם במחנה,[15] מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ גרים שהתגיירו בזמנו של משה, ומשה שם אותם כחוטבי עצים ושואבי מים כפי שעשה יהושע עם הגבעונים[16]: (יא) לְעָבְרְךָ  בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ (הסיבה שאתם מכונסים כאן היא) כדי שתעברו בברית ה'[17] ובשבועתו,[18] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם (כדי שתעברו בברית ובשבועה) שה' כורת איתכם היום: (יב) לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ (הסיבה שה' טורח וכורת איתך את הברית, ואיננו מסתפק באזהרות שתשמרו את מצוותיו היא) כדי שאתם תהיו העם של ה' וה' יהיה האל שלכם, וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וזאת מפני שנשבע לאבות שצאצאיהם יהיו לו לעם. שבועת האבות היא הסיבה שה' כורת ברית עם בני ישראל[19]: (יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת לא רק איתכם אני (משה בשם ה') כורת את הברית והשבועה הזאת: (יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אלא, אני כורת את הברית עם מי שנמצא עתה לפני ה', כלומר: האנשים שכבר חיים היום, וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם וכן אני כורת את הברית גם עם הדורות הבאים שעוד לא נולדו ושאינם חיים היום: (טו) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם (הסיבה שאני צריך לכרות עמכם את הברית היא)[20] מכיוון שאתם יודעים שכאשר היינו בארץ מצרים וכשעברנו ליד עמים אחרים בשעת מסעותינו במדבר: (טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם ראיתם את העבודה זרה של המצרים והעמים האחרים. עבודה זרה זו מאוסה כמו שקצים, שרצים,[21] וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם (דימוי נוסף לכך שהעבודה זרה מאוסה), העבודה זרה מאוסה כמו גללים, עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם והעבודה זרה עשויה מעץ, אבן, כסף, זהב וכל מיני חומרים אחרים. משה אומר שבשעה שבני ישראל ראו את העבודה הזרה במצרים ובעמים דרכם עברו, ייתכן שנכנס בליבם רצון לעבוד עבודה זרה גם כן, ולכן הוא צריך לכרות את הברית[22]: (יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שמא יש בעם שהתאסף כאן, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אדם יחיד, או אישה או משפחה שלמה או שבט שלם, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ שליבו פונה היום מה', שבליבו אינו רוצה לעבוד את ה', לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם ואותו אדם או משפחה או שבט רוצה ללכת לעבוד עבודה זרה, פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה שמא יש בכם שורש שמגדל עשבים שוטים ומרים. הנמשל: שמא יש בליבכם דבר שיגרום לכך שבעתיד תעשו מעשים רעים בניגוד לברית[23] : (יח) וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת כאשר האדם שאינו רוצה לקיים את דברי הברית, ישמע את דברי הברית והשבועה הזאת,[24] וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר תבוא לאותו אדם ברכה בלב, אותו אדם יחשוב בליבו שתהיה לו ברכה למרות שיחטא, והוא יאמר לעצמו, שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי  יהיה לי שלום, לא יקרה לי דבר רע, למרות שאחטא, כִּי אם,[25] בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ, אחרי מראה ליבי אלך, אם אני (האדם שאינו רוצה לקיים את דברי הברית) אעשה ככל שליבי מראה לי לעשות, גם אם מדובר בחטאים,[26] לְמַעַן  סְפוֹת הָרָוָה (אינני צריך לדאוג) כיוון שה' יוסיף על הצדיקים, אֶת הַצְּמֵאָה את הרשעים,[27] וכך יינצלו הרשעים בזכות הצדיקים: (יט) לֹא יֹאבֶה יְקֹוָק סְלֹחַ לוֹ ה' לא יתרצה לסלוח לאותו אדם שחטא, כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְקֹוָק וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא אלא יכעס ה' ויתמלא ברצון לנקום באותו אדם שחטא,[28] וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה ויחולו על האדם שחטא, כל הקללות האמורות בפרשת כי תבא,[29] וּמָחָה יְקֹוָק אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם ה' ימחק את שמו של האדם החוטא מתחת לשמיים. הכוונה היא לעונש כרת: נשמתו של החוטא תיכרת מלפני ה'[30]: (כ) וְהִבְדִּילוֹ יְקֹוָק לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (ואם שבט שלם יחטא),[31] ה' יבדיל את השבט כולו משאר עם ישראל, והשבט החוטא לא יזכה לראות בטוב שיבוא לשאר עם ישראל שלא חטא, כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה (על אותו שבט חוטא יבואו דברים רעים) ככל הקללות הכתובות בספר התורה[32]: (כא) (כאשר כולם יראו את הקללות מתקיימות בעם ישראל), וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה יאמר הדור הבא: צאצאיכם והגויים שיבואו מרחוק, וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא (אנשי הדור הבא יאמרו) כשיראו את מצבה של ארץ ישראל, לאחר המכות, וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ ולאחר שיראו את המחלות של ארץ ישראל, אֲשֶׁר חִלָּה  יְקֹוָק בָּהּ (כשיראו את המכות והמחלות) שה' הטיל בארץ ישראל[33]: (כב) גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ (הם יראו ש-) ה' הטיל על ארץ ישראל גפרית ומלח שגרמו לשריפת כל הארץ, לֹא תִזָּרַע ובגלל שהארץ נשרפה על ידי הגפרית והמלח, לא ניתן לזרוע בארץ ישראל, וְלֹא תַצְמִחַ וגם מה שמצליחים לזרוע בארץ, אינו צומח, וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב ואפילו עשבי בר שגדלים בכל מקום לבד ללא עבודת הקרקע אינם גדלים בארץ ישראל,[34] כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם ארץ ישראל תהיה כמו הערים: סדום, עמורה, אדמה וצבוים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְקֹוָק בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ סדום, עמורה, אדמה וצבויים הם הערים שהפך ה' בכעסו, וגורל שאר הארץ תהיה דומה לערים אלה באם בני ישראל יחטאו: (כג) וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם העמים שעם ישראל גלה ביניהם ישאלו,[35] עַל מֶה עָשָׂה יְקֹוָק כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מדוע עשה ה' כך לארץ ישראל, מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה מה הסיבה לכעס הגדול הזה: (כד) וְאָמְרוּ יענו לאנשים התמהים,[36] עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הסיבה שה' עשה כך לארץ ישראל היא מכיוון שבני ישראל עזבו את הברית אותה כרתו עם ה' כאשר הוציא אותם ממצרים: (כה) וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם בני ישראל הלכו ועבדו עבודה זרה והשתחוו לעבודה זרה, אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם (בני ישראל עבדו עבודה זרה) שלא ראו בה שום גבורה,[37] וְלֹא חָלַק לָהֶם (וכן עבדו בני ישראל עבודה זרה) שלא היטיב להם[38]: (כו) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בָּאָרֶץ הַהִוא ה' כעס על יושבי ארץ ישראל, על עם ישראל, לְהָבִיא עָלֶיהָ (כעסו של ה' גרם) להביא על יושבי הארץ, על עם ישראל, אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה את כל הקללות המופיעות בספר התורה הזה: (כז) וַיִּתְּשֵׁם יְקֹוָק מֵעַל אַדְמָתָם ה' טלטל את בני ישראל מעל אדמת ארץ ישראל, ה' הגלה את בני ישראל, [39] בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל (ה' הגלה את בני ישראל) בכעס גדול, וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה (בזמן שבני ישראל חטאו), ה' השליך אותם לארץ אחרת: (כח) הַנִּסְתָּרֹת על החטאים שאדם עושה בסתר,[40] לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ ה' מעניש, וְהַנִּגְלֹת ואילו על החטאים הנגלים, לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם מוטל עלינו וצאצאינו, מוטל על עם ישראל, לבער אותם ולהעניש את החוטא בגלוי, לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת ועל ידי הענשת החוטא יתקיימו דברי התורה הזאת:

 

[1] שפתי כהן: למרות שדברי משה הם בשנת הארבעים לאחר שכבר מת דור המדבר, משה פונ בדברים אלו אל הזקנים שראו במו עיניהם את הניסים במצרים.

[2] אונקלוס.

[3] עפ"י ספורנו.

[4] ר"י בכור שור.

[5] אונקלוס.

[6] רמב"ן.

[7] ספורנו. לפי א"ע מדובר על הברית שבפרשת "אתם ניצבים".

[8] אונקלוס.

[9] רש"י. רש"ר: עומדים עמידה איתנה.

[10] רש"י

[11] רש"י

[12] רש"י + א"ע וחזקוני.

[13] ספורנו. לרמב"ן, הזקנים הם האנשים החשובים של הקהילה. למלבי"ם, הזקנים הם אנשי הסנהדרין הגדולה ו"כל איש ישראל", הכוונה לסנהדרי קטנה. לנצי"ב: תלמידי חכמים, "כל איש ישראל"- כל אחד על המצווה עליה הוא צריך לדקדק.

[14] פירוש דעת זקנים. הכתב והקבלה: כאן מדובר על אנשים מכובדים בישראל. האלשייך: מאוחדים כאחד, ולכן המעבר ללשון יחיד.

[15] מלבי"ם.

[16] רש"י. לרמב"ן, היו מהערב רב. המהר"ל מתרץ כתוס' שלא היו בכלל איסור להחיות כל נשמה עד עבירת הירדן. כמו"כ מדאו', האיסור הוא רק בדור הראשון ויהושע גזר גם על שאר הדורות.

[17] רש"י. אברבנאל – רוצה להדגיש שלא הייתה כאן כפייה.

[18] אונקלוס

[19] רש"י. אוה"ח מפרש קצת אחרת: הסיבה שאני מרבה בעונשים ובאלות, או בפירושו השני: הטעם לערבות, היא כדי שלא תחשבו בכלל לחטוא בדבר קטן, היות והחטא בדברים הקטנים גוררת אחריו חטאים גדולים יותר.

[20] רש"י. האלשייך כותב שברור שאין לבנ"י יצה"ר לעבוד ע"ז של מצרים, שהרי ראו שאלהי המצרים הובסו, אלא יש להם יצה"ר לעבוד את אלהי הגויים שעברו בהם ולא השמידו אותם, ויאמרו בנ"י שזכות אותם אלוהים היא שעמדה לעמים ההם.

[21] רש"י ואילו הנצ"יב פירש ההיפך: שיקוציהם וגילוליהם הכוונה לשקט ושלווה שהגויים חיים בו.

[22] רש"ר פירש שהעץ והאבן מקשטים את הע"ז, וזהו כוונת הכתוב ל"אשר עימהם".

[23] רש"י.

[24] חזקוני וא"ע מפרשים שהכוונה היא לארורים שבסוף פרשת כי תבא.

[25] חזקוני. רשב"ם מפרש שהכוונה ל"אלא".

[26] רש"י. נצי"ב: חוזק לבבי, שאני ממאן לקבל את הברית. והמלב"ים פירש שהכוונה היא מלשון שררה, שמחשבת הע"ז שולטת אצלו בלב.

[27] א"ע שם מסביר למה קרא לצדיקים רוה, היות והצדיק הוא עץ השתול על פלגי מים כמו הדימוי בתהילים א' והרשע הוא הניגוד לכך, ערער בערבה, כמו דימויו בירמיה. דומה לכך פירש גם בספורנו, כדי שיתווסף לעם כולו ההולך אחרי ה'. הא"ע מסרב לקבל את פירושו של רש"י, שהוא גם פירושו של ריה"ל, היות ו"רוה" הוא תואר השם ולא תואר של פעולה ואדם, ולדבריהם היה צריך להיות כתוב "רווי" או "צמא". רש"ר פירש בדרך דומה לא"ע, אלא שכתב שרוה היינו צמחי בר וצמאה הכוונה לגנים, צמחי הבר נהנים מהגשם המיועד להשקות את הגנים.

[28] רש"י

[29] כלי יקר.

[30] אוה"ח.

[31] נצי"ב + מלבי"ם.

[32] נצי"ב: ההדגש על ספר התורה הזה נובע מכך שרק לשבט שלם היה ס"ת שלם לעומת היחידים שהיו להם חלקים מספר התורה, אך לא את הכל.

[33] רס"ג.

[34] נצי"ב.

[35] ספורנו.

[36] ר"י בכור שור.

[37] רש"י.

[38] אונקלוס. אברבנאל מסביר שהכוונה לכך שה' לא ציווה לנו לעבוד את האלילים האלה גם בתור אמצעי לעבודת ה' ולפי"ז הכוונה בחלק היא שה' חילק שיעבדו גם אותם.

[39] רש"י וכן פס' כו' מפורש עפ"י פירושו. א"ע: ויתשם – מלשון נטישה. הרמב"ן כותב שהכוונה לגלות כל עם ישראל.

[40] פס' זה פורש עפ"י רש"י וא"ע. א"ע הביא פירוש נוסף שהמפסיק הוא אחר מילת והנגלות, והכוונה היא שהנסתרות והנגלות, שניהם ביד ה' להענישם, ואילו על עם ישראל מוטל רק לעשות את דברי התורה, אך דחה פירוש זה. הרמב"ן פירש שהנסתרות, היינו החטאים שנסתרים גם מהאדם עצמו, היות ועשה כן בשוגג, לה' אלוקינו, ואין הוא מעניש עליהם, ואילו הנגלות, החטאים שבמזיד, מוטלים על האדם, ובעצם משה רבינו הוציא מהברית את עניין השגגות. אוה"ח פירש שכאן היא תשובת עם ישראל לברית של משה, שהסכימו לקבל עליהם רק את החטאים הגלויים. והנצי"ב פירש שהכוונה היא שיש סיבות נסתרות לגלות וכדו', כמו להיות אור לגויים, ולכן יש דורות שעבדו יותר ע"ז ובכל זאת לא גלו, ואילו דורות שעבדו פחות ע"ז כן גלו, אלא יש בדבר סיבות נסתרות, אך אין לומר שהיות ויש בדבר סיבות נסתרות לא נתקן את הדבר, אלא הדבר מוטל עלינו שמה שגלוי, מה שאנחנו יודעים, מוטל עלינו לתקן. בצידה לדרך כתב את דברי רבינו בחיי שהכוונה שגם אם אנחנו מבינים את טעמי המצוות הנסתרות לה', את שרשי המצוות, גם אם הגענו למדרגה כזו, דבר זה איננו פוטר אותנו מקיום המצווה בפועל.