דברים פרק לא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר דברים פרק לא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יג' אדר תשע"ח

דברים פרק לא

(א) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה משה הלך למחנה ישראל,[1] וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל משה אמר לישראל את הדברים האמורים בפסוקים הבאים: (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם כך אמר משה לבני ישראל: בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם אני היום הגעתי להיות בן מאה ועשרים,[2]  לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא אינני יכול עוד להוציאכם למלחמות ולהחזירכם מהמערכה, וַיקֹוָק אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (הסיבה שאינני יכול להוציאכם למלחמות ולהחזירכם מהמערכה היא) מכיוון שה' אמר לי שלא אזכה לעבור את נהר הירדן ולהיכנס לארץ ישראל[3]: (ג) יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ ה' הוא שעובר לפניך בשעת כיבוש ארץ ישראל, הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ ה' ישמיד את יושבי הארץ מפניך, וִירִשְׁתָּם אתה תנצח את יושבי הארץ במלחמות ותירש את ארצם, יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ יהושע ינהיג את עם ישראל בשעת כיבוש הארץ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק כמו שה' אמר (בפרשת פנחס): (ד) וְעָשָׂה יְקֹוָק לָהֶם ה' יעשה לעמים היושבים עתה בארץ ישראל, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם (ה' יעשה ליושבי הארץ) כמו שעשה למלכי האמורי: סיחון ועוג. כמו שה' השמיד את סיחון ועוג, הוא ישמיד גם את יושבי הארץ: (ה) וּנְתָנָם יְקֹוָק לִפְנֵיכֶם ה' ימסור בידכם את יושבי הארץ, וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם עליכם לעשות ליושבי הארץ כמו שציוויתי אתכם, שלא להחיות כל נשמה מבין יושבי הארץ וכן לאבד את העבודה זרה שלהם: (ו) חִזְקוּ וְאִמְצו תתחזקו ותתמלאו באומץ, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם אל תפחדו ואל תישברו מפני יושבי הארץ, כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ (אין לכם לפחד מיושבי הארץ) כיוון שה' עובר איתך ומסייע בידך בשעת כיבוש הארץ, לֹא יַרְפְּךָ ה' לא ייתן לך להתרפות,[4] וְלֹא יַעַזְבֶךָּ (גם בשעת החטא כשה' מעניש אותך), ה' אינו עוזב אותך[5]: (ז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ משה קרא ליהושע מתוך הקהל שהתכנס,[6] וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל משה אמר ליהושע במעמד כל ישראל: חֲזַק וֶאֱמָץ תתחזק ותתמלא באומץ, כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם (תתחזק ותתמלא באומץ) כיוון שאתה תכניס את עם ישראל לארץ ישראל,[7] וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם ואתה תחלק את ארץ ישראל לנחלות השבטים: (ח) וַיקֹוָק הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ (הסיבה שאינך צריך לפחד היא) כיוון שה' הולך איתך וה' יהיה בעזרתך, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ ה' לא ייתן לך להתרפות ולא יעזוב אותך, לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת אל תפחד ואל תישבר (מפני יושבי הארץ)[8]: (ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת משה כתב את התורה כולה,[9] וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לאחר כתיבת ספר התורה, משה נתן את ספר התורה לבני שבט לוי,[10] וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וכן מסר משה רבינו את ספר התורה אל הסנהדרין[11]: (י) וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר משה זירז את בני שבט לוי ואת הסנהדרין ואמר להם:[12] מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בכל מחזור של שבע שנים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת בחג הסוכות של השנה השמינית, השנה שלאחר שנת השמיטה[13]: (יא) בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר כאשר עם ישראל עולה לרגל לבית המקדש, תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת המלך יקרא חלקים נרחבים מספר דברים, [14]  נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם (המלך יקרא) באזני קהל ישראל שעלה אל בית המקדש חלקים נרחבים מספר דברים. מצווה זו נקראת מצוות הקהל: (יב) הַקְהֵל אֶת הָעָם (ממשיך משה בציווי ואומר) אסוף  את העם כולו (למעמד הקהל), הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ (תאסוף) את האנשים, הנשים והילדים, וכן תאסוף גם את מי שתושב הארץ ואינו יהודי. (תאסוף גם את מי שאינו יהודי שמא יתגייר על ידי לימוד התורה במעמד הקהל),[15] לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ (הסיבה לציווי על מעמד הקהל היא) כדי שבני ישראל ישמעו וילמדו את התורה, וְיָרְאוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם על ידי לימוד התורה, בני ישראל ילמדו לירא את ה', וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת על ידי לימוד התורה בני ישראל יקיימו את מצוות התורה: (יג) וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הצאצאים הקטנים של בני ישראל שלא יכירו את לשון הקודש, שהרי היו קוראים את הפסוקים רק בלשון הקודש), בכל זאת יש להביא צאצאים אלו, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (יש להביא את הצאצאים שאינם מכירים את לשון הקודש) כי בכל זאת יזכו ללמוד לירא את ה',[16] כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ (בני ישראל ילמדו לירא את ה') כל זמן היותכם בארץ שאתם (בני ישראל) עוברים את הירדן כדי לרשת אותה, בארץ ישראל: (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר אל משה: הֵן  קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת הרי אתה עוד מעט הולך למות,[17] קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ (מכיוון שאתה עוד מעט הולך למות), תקרא אל יהושע, וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד שניכם, משה ויהושע, תתייצבו באוהל מועד, וַאֲצַוֶּנּוּ אמנה את יהושע להנהיג את עם ישראל,[18] וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד משה ויהושע התייצבו ביחד באהל מועד: (טו) וַיֵּרָא יְקֹוָק בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן ה' התגלה בענן מחוץ לאוהל מועד,[19] וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל עמוד הענן נעמד על פתח אוהל מועד: (טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ לאחר שתמות, וְקָם הָעָם הַזֶּה עם ישראל ינחל את הארץ ובכך תהיה לו תקומה,[20] וְזָנָה (ולאחר שתמות ועם ישראל ינחל את ארץ ישראל) יטה לבו של עם ישראל,[21] אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ אחרי העבודה זרה של יושבי הארץ אליה נכנסים בני ישראל,[22] וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ בכך שעם ישראל יעבוד עבודה זרה, הוא (עם ישראל) יעזוב אותי ויפר את הברית שאני (ה') כרתתי איתו: (יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא אכעס בתקופה שבני ישראל יעבדו עבודה זרה, וַעֲזַבְתִּים אסיר מעם ישראל את השגחתי, וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם אעשה עצמי כאילו שאיני רואה את צרתם של ישראל, וְהָיָה לֶאֱכֹל בני ישראל יושמדו,[23] וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת (היות ואסתיר את פני מבני ישראל ולא אשגיח עליהם), ממילא ימצאו את בני ישראל צרות רבות, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא עם ישראל יאשים את ה' בצרות הבאות עליו ויאמר: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה הצרות שבאו עליי (עם ישראל) אינן באשמתי ואינן תוצאה מחטאיי, ה' סתם כבר לא אוהב אותי ולכן הוא (ה') מביא עליי (עם ישראל) את כל הרעות האלה[24]: (יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא היות ועם ישראל לא יחזרו בתשובה, אמשיך להסתיר פניי מבני ישראל,[25] עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים (אמשיך להסתיר את פניי מבני ישראל) בגלל כל החטאים שעשו בכך שהם עבדו עבודה זרה: (יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת ה' אמר למשה ויהושע לכתוב את פרשת האזינו,[26] וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם עליכם (משה ויהושע) לדאוג שבני ישראל ישננו את השירה, שידעו את שירת האזינו בעל פה יחד עם ביאורה,[27] לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (תלמדו את בני ישראל את שירת האזינו) כדי שהשירה תהיה לעד שהתריתי בכם שאם תחטאו, תיענשו[28]: (כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כאשר אביא את בני ישראל אל הארץ הטובה שנשבעתי לאברהם יצחק ויעקב לתת להם, לארץ ישראל, וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן עם ישראל יתפנק,[29] יהיה לו כל טוב, וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם מתוך הפינוק, עם ישראל יעבוד עבודה זרה, וְנִאֲצוּנִי בני ישראל יכעיסו אותי,[30] וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי בני ישראל יפרו את הברית שכרתו איתי: (כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת כאשר יבואו כל הצרות על בני ישראל, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד פרשת האזינו תעיד שכבר התריתי בבני ישראל שאם יחטאו, ייענשו, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ שירת האזינו לא תשכח מפי זרעו של ישראל, שהרי ציוויתי אותך לשננה לבני ישראל, כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי (הסיבה שציוויתי אתכם לשנן את פרשת האזינו לבני ישראל היא) כיוון שאני יודע, שכבר היום, לפני שעם ישראל נכנס לארץ, אין ליבו של עם ישראל שלם עם ה'[31]: (כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא משה כתב את פרשת האזינו ביום שה' ציווה אותו על כך,[32] וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משה לימד את בני ישראל את פרשת האזינו: (כג) וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר ה' ציווה את יהושע בן נון ואמר לו,[33] חֲזַק וֶאֱמָץ תתחזק ותתמלא באומץ,[34] כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם כיוון שאתה תכניס את בני ישראל אל הארץ שנשבעתי לתת להם, לארץ ישראל, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ ואני אהיה בעזרתך: (כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר כשמשה סיים לכתוב את שירת האזינו, עַד תֻּמָּם ובכך סיים משה לכתוב את התורה כולה,[35] וממילא היה צורך במקום להניח את ספר התורה: (כה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לֵאמֹר משה ציווה את הכהנים שנושאים את ארון הברית ואמר להם[36]: (כו) לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה עליכם לקחת את ספר התורה כולו, לאחר שנשלם, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עליכם לשים את ספר התורה בצד ארון הברית, בקופסא מיוחדת שהייתה מחוברת לארון הברית לצורך ספר התורה,[37] וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד וספר התורה ישמש לעדות על כך שהתריתי בכם[38]: (כז) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ כיוון שאני (משה) מכיר את סרבנותך,[39] וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה וכן אני מכיר את עקשנותך,[40] הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם הרי גם בימיי, מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְקֹוָק סירבתם לעיתים לשמוע בקול ה', וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי וה' אמר לי שגם לאחר מותי, עדיין תסרבו לשמוע בקול ה'[41]: (כח) הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם אספו אליי, את ראשי השבטים שלכם ואת השוטרים שלכם,[42] וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אני אומר באוזני ראשי השבטים והסנהדרין את פרשת האזינו,[43] וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אתרה בבני ישראל את השמים והארץ. השמים והארץ יהיו העדים לכך שהתריתי בנני ישראל[44]: (כט) כִּי הרי,[45] יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי אני יודע שלאחר מותי, כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם אתם תחטאו ותיסטו מהדרך עליה ציוויתי אתכם, וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים ועקב חטאיכם, יקרו לכם באותם ימים רעות וצרות,[46] כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק (הסיבה שיקרו לכם דברים רעים היא) מכיוון שאתם תעשו מעשים שיהיו רעים בעיני ה', לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם אתם תכעיסו את ה' במעשים הרעים שתעשו: (ל) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם משה קרא באוזני עם ישראל את פרשת האזינו כולה:

 

[1] רמב"ן. ובביאור הדברים רבו הפרשנים: א"ע: הלך לכל שבט כדי להגיד להם את כל הדברים, ובמעמד זה, כשביקר אצל כל אחד מהשבטים, גם בירך אותם את הברכות שבפרשת וזאת הברכה. ספורנו: "וילך" מלשון להתעורר, רק לאחר שסיים את כריתת הברית, התפנה לנחם את עם ישראל על מותו. אוה"ח: המדובר הוא בנשמתו של משה שהסתלקה לפני מותו, וכך ידע משה שהוא הולך למות. כלי יקר: משה עשה "הצגת תכלית" כדי להראות שכוחו עוד במותניו ועשה סיבוב במחנה להראות שכוחו בו. חזקוני: הוצרך לזה מפני שאין שלטון ביום המוות ולא יכול היה לכנס את עם ישראל ע"י החצוצרות, לכן הלך משה מעצמו אליהם. רש"ר: משה בענוותנותו הלך מעצמו אל ישראל. הנצי"ב: משה הוצרך ללכת לכל שבט בנפרד היות ובסוף ימיו כבר לא היה לו את אותו מעלה שהייתה לו לפני כן. בפירושו השני כותב הכלי יקר שהכוונה היא שזירזם לעשיית התשובה, היות ובנ"י לא רצו ללכת אליו כדי לשמוע על עניין התשובה, שהרי אין אדם אוהב לשמוע תוכחות.

[2] לפי מה שפירשנו בתחילת פרשת ניצבים, הכוונה ליום מותו של משה, וכך מפרש רש"י אצלנו. אמנם, הנצי"ב חולק ואומר שלפי הפשט הכוונה היא לזמן הדיבור באופן כללי.

[3] עפ"י רש"י בפירושו הראשון. בפירוש השני הכוונה היא שאינו יכול לצאת ולבוא במלחמתה של תורה, לפי"ז יש כאן 2 עניינים: אי יכולתו של משה לעבור את הירדן ואי יכולתו לשאת ולתת בד"ת בעוד שלפי הפי' הראשון יש כאן רק עניין אחד וסיבתה. (עפ"י המהר"ל). רמב"ן סובר שא"א לומר שמדובר כאן בעניין אחד כפירושו הראשון של רש"י ופי' שיש כאן שני דברים: האחד שמשה היה זקן ולא היה יכול לעבור את הירדן, והשני שה' מנע ממנו מלעבור, ובסוף כתב כפירושו השני של רש"י. (בנחלת יעקב הביא דוגמא דומה לכך מבראשית ובכך מתורץ רש"י). א"ע: לא אוכל עוד לצאת ולבא במלחמה. ספורנו: אינני יכול לצאת ולבוא במלחמה מפאת זקנותי, וגם לו הייתי יכול, ה' אינו מרשה לי. 

[4] רש"י.

[5] נצי"ב.

[6] כך מפורש לכאורה לפי רש"י. אולם המלבי"ם כותב שבהתחלה משה סיפר את שבחו של יהושע לעם שלא בפניו, ואח"כ קרא גם לו להצטרף למעמד.

[7] רס"ג וא"ע.

[8] אונקלוס.

[9] רש"י. ספורנו – מדובר על פרשת המלך שהייתה נקראת במעמד הקהל. והשווה לדבריו בפס' כו' שם כתב שהכוונה היא לתורה כולה, ושהתורה כולה היא לעד שהמסורת נמצאת ביד הצדיקים היא הנכונה, וכמו שמצאו את סה"ת בימי חלקיהו. לפי הספפורנו מובן מדוע מוזכרים כאן 2 נתינות: נתינה אחת של פרשת האזינו ונתינה נוספת של התורה כולה. לרש"י כנראה שצ"ל שהייתה נתינה אחת ללויים, ואח"כ היה ציווי של מקומו של סה"ת.  הנצי"ב: מדובר במה שמשה כתב עד עכשיו. אברבנאל: מדובר על ספר דברים, היות ששאר התורה נכתבה עוד לפני כן.

[10] רש"י. ר"י בכור שור והחזקוני מסבירים שמשה נתן את ספר התורה לכהנים, ולמרות שבד"כ היו הלויים נושאים את הארון, לאחר פטירת משה, בשעת מעבר הירדן, היו אלו הכהנים שנשאו את הארון.

[11] א"ע.

[12] נצי"ב. וטעמו, היות וצריך לאסוף את כל עם ישראל למקום אחד, שזהו דבר קשה.

[13] רש"י.

[14] רש"י ורמב"ם. הנצי"ב כותב שכשאין מלך, המצווה מוטלת על הגדול שבישראל.

[15] א"ע.

[16] רס"ג. הכלי יקר מפרש שהכוונה היא לבנים שלא ידעו את הניסים: מי שראה את הניסים במדבר איננו צריך זירוז, ברור שיקיים את ברית ה', אך מי שלא ראה ניסים אלו, צריך זירוז.

[17] אונקלוס

[18] רמב"ן. ודחה את פירושו של רש"י שהכוונה היא לזירוז, שאם יהושע היה מתעצל והיה צריך לזירוז, היה חייב מיתה. האלשייך כותב שכאן יהושע עלה לאט במדרגות הנבואה. א"ע כתב שהכוונה היא לדלג לפס' כג', ורק אחרי שמשה ציווה את יהושע, ה' אמר רק למשה הנך שוכב עם אבותיך. אוה"ח: הכוונה ללשון מלכות.

[19] נצי"ב. הרמב"ן כותב שמדרגת הנבואה כאן לא הייתה שווה אצל משה ויהושע, ולא היה יכול להיכנס לאוהל, ולכן התייצב ה' מחוץ לאהל. אמנם הא"ע סובר שהיה ענן מחוץ לאוהל, אך ה' נגלה בתוך האוהל.

[20] אוה"ח.

[21] אונקלוס. האלשייך כותב שיש כאן הדרגה בעזיבת ה'.

[22] רש"י. הרמב"ן כתב שהכוונה היא שהע"ז היא הניכר שבארץ, אינה שווה כלום.

[23] דעת מקרא.

[24] רש"ר. בכך רוצה רש"ר לענות על הכפילות שיש: פעמיים כתוב שה' יסתיר את פניו מעם ישראל. אמנם, הרמב"ן מפרש שבהתחלה, בפס' יז' אין מדובר על וידוי גמור, ולכן ה' אינו חוזר בו מהסתרת הפנים. הכלי יקר כותב שמדובר בתשובה מיראה או בגלל הצרות, וה' אומר שתשובה זו עדיין איננה מקובלת. אוה"ח כותב שטעם ההסתרה השניה היא שעוד לא הגיע אליהם הצרות שמגיע להם על כל אחד מהעבירות שעשו.

[25] רמב"ן: יש כאן חזרה מחטא ע"ז, ולכן כבר לא יהיו צרות לעם ישראל, אך אין כאן חזרה שלימה אל ה' ולכן הגאולה עדיין תתמהמה. כלי יקר: אין כאן חזרה מע"ז, אלא עם ישראל מודה שכוונתו לא הייתה לשם שמים, ולכן היו פילוגים בעם ישראל, שהרי לו כל אחד כוונתו הייתה לשם שמים, ממילא היו מאוחדים.

[26] רש"י. הנצי"ב כותב שיש כאן כפל: למשה נאמר לכתוב באותו דור את פרשת האזינו ואילו לישראל נאמר לדורות לכתוב ס"ת. ובצידה לדרך תמה על כך שכיום אין כותבים ס"ת ואין מקיימים מצווה זו.

[27] סינתזה של פי' הא"ע והנצי"ב. החזקוני כותב שהציווי אל יהושע.

[28] א"ע בפירושו השני וכן רש"י בפס' כא'. בפירושו הראשון כותב שהכוונה היא שהעדות היא על שה' יכניס את בנ"י לא"י. הנצי"ב כותב שהכוונה היא לבניין ביהמ"ק. המלבי"ם בתורה אור כותב שהכוונה היא שהשירה תעיד לפני ה' שלא ישמיד את עם ישראל היות ובטבעם לחטוא.

[29] אונקלוס.

[30] רש"י. אונקלוס פירש לשון רוגז ונ"ל שהיינו הך. רס"ג: ירחיקו עבודתי.

[31] ספורנו: אינם רוצים להיכנס לא"י כדי לעבוד אותי, אלא כדי למלא את ליבם בתאוות. רמב"ן: ה' כבר מכיר את טבע ישראל לחטוא מדור המדבר.

[32] רש"ר: מכך שמשה בד"כ קודם אמראת התורה בע"פ ורק אח"כ כתבה, אנחנו רואים שעיקר העברת מסורת התורה היא תושבע"פ. אמנם בשירה הדבר הפוך: קודם הכתב הוא החשוב ואח"כ האמירה בע"פ, כמו במקרה דנן.

[33] רש"י. א"ע: משה ציווה את יהושע עפ"י ציווי ה'.

[34] המלבי"ם: אל תפחד שמא יחטאו ולא תכניסם לארץ. אני מביא את הדור הזה לא"י.

[35] לפי רמב"ן, שירת האזינו היא סיום כתיבת התורה וזאת עפ"י הא"ע שפרשת וזאת הברכה נכתבה לפני פרשת האזינו. ובסוף דבריו הסביר איך ייתכן שהתורה נכתבה כסדר.ועיין אברבנאל על פס' ט'.

[36] א"ע. ולפי הנצי"ב, עד הכנסת סה"ת לארון, נשאו אותו גם הלויים, ובפירושו השני הכוונה היא לגדולי התורה. ובהמשך דבריו כתב שגם לירב"ל, הכניסו לאחר ההליכה במדבר את שברי הלוחות לארון.

[37] ב"ב יד: ושם יש מ"ד שסה"ת היה בתוך הארון, מצד בלוחות.

[38] דעת מקרא.

[39] אונקלוס.

[40] הנצי"ב פירש שהכוונה היא לחטאים הבאים מחמת הטבע, העורף.

[41] א"ע: "וקם העם הזה וזנה".

[42] אונקלוס. נצי"ב: הכוונה הייתה להקהיל את כל העם (כמו שכתוב בפס' האחרון) אך כוונת הפס' הוא לזרז בעיקר את ראשי העם.

[43] ספורנו.

[44] נצי"ב.

[45] אונקלוס.

[46] מלבי"ם: הכוונה היא שבזמנו של משה, היו בנ"י נענשים תיכף ומיד ועי"כ ידעו שצריכים לחזור בתשובה. משה אומר שמהיום הדבר שונה: העונשים יבואו לאחר זמן.