ויקרא פרק יח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ויקרא פרק יח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם י' אדר תשע"ח

ויקרא פרק יח

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם תדבר אל בני ישראל ותאמר להם, אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (תאמר לבני ישראל) כיוון שאני (ה') אלוקיכם, עליכם לקיים את מצוותי[1]: (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ אל תעשו כמעשי המצרים שישבו בארץ מצרים, ארץ שגם אתם ישבתם בה,[2] וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וכן אל תעשו כמעשי הכנענים היושבים בארץ שאני מביא אתכם אליה, היות והמצרים והכנענים היו העמים הכי מקולקלים ולכן דווקא הם מוזכרים,[3] וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ אל תלכו בחוקות הגויים, אל תלכו לקרקסים ולבתי תיאטרון כמו שהולכים הגויים[4]: (ד) אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ תקיימו את המשפטים שאני מצווה אתכם עליהם, והם המצוות שגם ללא ציווי התורה, השכל האנושי היה מחייב לקיימן, כמו איסור גניבה,[5] וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם וכן תשמרו את החוקים שאני מצווה אתכם, והם המצוות שאין טעמן ידוע, כמו פרה אדומה,[6] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כיוון שאני ה' אלוקיכם, עליכם לקיים את משפטיי וחוקותיי: (ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וכן תשמרו את הדקדוקים והפרטים הקטנים של המצוות והחוקים שאני מצווה אתכם עליהם,[7] אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם על ידי קיום המצוות האדם יזכה לחיים ולא יגיע חלילה לידי כרת,[8] אֲנִי יְקֹוָק אני ה' נאמן לשלם את שכרו של מי שמקיים את מצוותיי[9]: (ו) אִישׁ אִישׁ כל אדם מישראל, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ עם כל אחד מקרוביו,[10] לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה לא תתחתנו,[11] אֲנִי יְקֹוָק אני ה' נאמן לשלם על כך שכר: (ז) עֶרְוַת אָבִיךָ עם אשת אביך, אפילו שאינה אימך, כגון אימא חורגת, וְעֶרְוַת אִמְּךָ וכן עם אמך ממש, גם אם היא אינה אשת אביך, (כגון שאביו גירש את אשתו),[12] לֹא תְגַלֵּה אסור לך להתחתן, אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ כיוון שהיא אימא שלך, אסור לך להתחתן איתה: (ח) עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אסור לך להתחתן עם אשתו של אביך, גם לאחר מיתתו של אביך,[13] עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא כיוון שאסרתי לך את ערוות אביך, וזה כולל גם לאחר מיתתו של אביך: (ט) עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ עם אחותך מאביך (שיש לכם אבא משותף אך לא אמא משותפת) או אחותך מאמך (שיש לכם אם משותפת, אך לא אב משותף), מוֹלֶדֶת בַּיִת בין שהאחות נולדה כאשר אשתו של אביך היא אישה כשרה ומותר לאביך לקיים אותה בביתו,[14] אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ ובין אם אביך התחתן עם אישה שאסורה לו ולכן בית דין אומרים לאביך לגרש את אשתו וממנה (מהאישה שבית דין אומרים לאב לגרש) נולדה אחות זו,[15] לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן אסור לך להתחתן עם אחותך בכל מקרה: (י) עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ עם נכדתך שהיא בת בנך,[16] אוֹ בַת בִּתְּךָ או עם נכדתך שהיא בת בתך, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן אל תתחתן איתן, כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה כיוון שאסרתי לך את ערוותן: (יא) עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ אחותך שהיא מאישה שראויה לקידושין, מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא הרי שהיא נולדה לאביך והיא אחותך, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ ולכן אסור לך להתחתן איתה. כאן התורה חזרה על הדין שאסור לאדם להתחתן עם אחותו, אך פירטה שהאיסור קיים רק באישה שתופסים בה קידושין, גם אם מכריחים את הבעל להתגרש ממנה, אולם אם אביו התחתן עם אישה שאין קידושין תופסים בה כלל (כגון שהתחתן עם אישה נכרית) אין חייב על אחותו שנולדה לו מאביו ומהאישה הנכרית[17]: (יב) עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אסור לך להתחתן עם האחות של אביך, שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא כיוון שהיא קרובה של אביך[18]: (יג) עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אסור לך להתחתן עם אחות של אימא שלך, כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא כיוון שהיא קרובה של אמך: (יד) עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אסור לך לגלות את ערוותו של אח של אביך (דוד שלך מאביך), ועכשיו מפרט מהי ערוותו של אחי אביו, אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב אל תתחתן עם אשתו של אחי אביך, דֹּדָתְךָ הִוא כיוון שהיא חשובה כאילו היא דודה שלך, ואסור לאדם להתחתן עם דודה שלו[19]: (טו) עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אסור לך להתחתן עם כלתך, אשתו של הבן שלך, אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ כיוון שהיא אשתו של בנך, אסור לך להתחתן איתה: (טז) עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא אסור לך להתחתן עם אשתו של אחיך, כיוון שהיא ערוותו: (יז) עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אסור לך להתחתן עם הבת של אישה שהתחתנת איתה, גם אם היא אינה בתך (כגון שנולדה מבעלה הקודם של האישה שהתחתנת איתה), אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ וכן אסור לך להתחתן עם הנכדים של האישה שהתחתנת איתה, עם הבת של הבן של האישה שהתחתנת איתה או הבת של הבת של מי שהתחתנת איתה, שַׁאֲרָה הֵנָּה הן קרובות של האישה שהתחתנת איתה,[20] זִמָּה הִוא זוהי עצה של חטא להתחתן איתן. הרצון להתחתן עם אחת הקרובות בפרשה היא עצת חטא[21]: (יח) וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח אסור לך להתחתן עם אישה ועם אחותה, לִצְרֹר לעשות אותן צרות אחת לשנייה, שתי נשים הנשואות לאותו אדם נקראות צרה אחת לשנייה (כיוון שבדרך כלל הן רבות ביניהן), והתורה אסרה להתחתן עם שתי אחיות כדי שלא יהיו צרות זו לזו,[22] לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ אסור לך להתחתן עם אחות אשתך בעוד אשתך חיה, גם אם גירשת את אשתך, אסור לך להתחתן עם אחותה[23]: (יט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ כאשר אישה טמאה בטומאת נידה,[24] לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ אל תתקרב אליה כדי לגלות את ערוותה: (כ) וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע אל תתחתן עם אשתו של חברך כל עוד היא עדיין נשואה לו (או עם כל אישה של אדם אחר), לְטָמְאָה בָהּ וכך לא תיטמא בה: (כא) וּמִזַּרְעֲךָ מבניך,[25] לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ אל תיתן (את בניך) לכמרים כדי שיעבירו אותם למולך. המולך הייתה עבודה זרה בה היו לוקחים את הבן, ומעבירים אותו בין שתי מדורות,[26] וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק (בכך שלא תעביר את בנך למולך) לא תחלל את שמו של ה', ואז אני ה' נאמן לשלם על כך שכר[27]: (כב) וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה אסור לך להתחתן עם זכר כמו שמתחתנים עם אישה, תּוֹעֵבָה הִוא כיוון שזהו דבר מתועב: (כג) וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וכן אל תתחתן עם בהמה כל שהיא, וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ וכן אישה לא תעמוד לפני בהמה כדי להתחתן איתה, תֶּבֶל הוּא זהו דבר מגונה[28]: (כד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה אל תיטמאו בכל העברות האלה, דהיינו, אסור לאדם להתחתן עם נשים האסורות לו,[29] וכן אל תיטמאו בעבודה זרה,[30] כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כיוון שבכל החטאים האלה נטמאו הגויים שאני משלח מארץ ישראל מפניכם[31]: (כה) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ ארץ ישראל נטמאה מחטאי העמים שישבו בה,[32] וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ הענשתי את יושבי הארץ על חטאיהם,[33] וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ ארץ ישראל הקיאה את יושביה שחטאו בכל החטאים האלו, יושבי הארץ שחטאו גורשו מארץ ישראל: (כו) וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי תקיימו את החוקים שאני ציוותי אתכם, כמו איסורי העריות,[34] וְאֶת מִשְׁפָּטַי וכן תקיימו את משפטיי, כלומר: תענישו את מי שחוטא בחטאים האלה,[35] וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה אל תעשו אחד מכל המעשים המתועבים האלה (הקירבה לעריות או עבודה זרה), הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם האיסור לחטוא בחטאים אלה שווה בין באדם שנולד יהודי ובין בגר שגר ביניכם. דין אדם שנולד יהודי ודין גר הוא שווה באיסור לחטוא בחטאים אלה[36]: (כז) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם (הסיבה שאסור לכם לחטוא בחטאים האלה היא) כיוון שיושבי הארץ שישבו בארץ ישראל לפניכם עשו את כל המעשים המתועבים האלה,[37] וַתִּטְמָא הָאָרֶץ ועל ידי שיושבי הארץ חטאו, הארץ נטמאה והקיאה אותם: (כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ על ידי שלא תחטאו בחטאים אלו, לא תטמאו את ארץ ישראל, וכך ארץ ישראל לא תקיא אתכם, אתם לא תגורשו מארץ ישראל,[38] כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם כמו שארץ ישראל הקיאה את העמים שישבו בה לפניכם וחטאו בחטאים אלה: (כט) כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה כל אדם שיעשה אחד מכל המעשים המתועבים האלה (גילוי עריות ועבודה זרה), וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם הנפש של מי שיחטא תיכרת מתוך בני ישראל[39]: (ל) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם אתם, בית דין, אחראים לדאוג שבני ישראל לא יחטאו בחטאים המתועבים בהם חטאו האנשים שישבו בארץ ישראל לפניכם,[40] וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וכך בני ישראל לא יטמאו באותם מעשים מתועבים, אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אני ה', ואתם צריכים לעשות ככל אשר ציוויתי[41]:

 

 

[1] רש"י, רמב"ן. כן כתב הרמב"ן שכאשר משה רבינו יצא בלא מסווה, הבינו כולם שהוא מדבר בשמו של ה', ולכן משה היה יכול לומר: "אני ה' אלוקיכם", כאשר הכוונה היא שה' הוא המדבר. א"ע: התנאי שאני אלוקיכם הוא שתקיימו את מצוותי. אוה"ח: בזכות שאני אלוקיכם ואני שוכן בתוככם, יש לכם כוחות להתגבר על יצה"ר.

[2] רש"י.

[3] רש"י. כלי יקר: דווקא המקום בו ישבו בני ישראל היה המקום בו המצרים היו הכי פחות מקולקלים והתורה אומרת שאפילו כמעשים המתוקנים שבמצרים אל תעשו, וכן מאשים משה את ישראל שהם מאסו בארץ כנען.

[4] רש"י. א"ע: אל תדונו במשפטי המצרים בבתי הדין שלכם.

[5] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא למשפטים שדנים בבי"ד. אוה"ח: הקשר לעריות הוא שעל ידי נזירה לעריות, אדם יזכה לקיים את מצוות ה'.

[6] רש"י.

[7] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני הכוונה היא להשוות שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים, להשלים את הפסוק הקודם שם היה רק עשייה למשפטים ושמירה לחוקים. א"ע: הכפילות היא כיוון שפסוק אחד מדבר על השכר בעוה"ז ופסוק שני מדבר על השכר בעוה"ב. אוה"ח: מכך שבפסוק השני כתוב וחי בהם, אנחנו למדים שהאדם יעבור ואל יהרג, ובפסוק הראשון לא היה ניתן לכתוב זאת כיוון שבעריות יהרג ואל יעבור. הסבר נוסף כתב אוה"ח שהפסוק הראשון מדבר במתחיל לעבוד את ה' והוא עובד מיראה, ולכן נאמר שם אלוקים, והפסוק השני מדבר בעובד מאהבה ולכן לא נאמר אלוקים, אלא רק אני ה'.

[8] רשב"ם. רש"י: ע"י קיום המצוות, האדם יזכה לחיי עוה"ב.

[9] רש"י.

[10] א"ע, ובשם ר' אהרון כתב שהכוונה היא להוצאת שכבת זרע לבטלה.

[11] בטעם איסור הערווה: רמב"ן כתב בשם הרמב"ם שהטעם הוא מפני שהתורה רצתה למעט את תאוות המשגל ולפיכך אסרה את הנשים שמצויות איתו יותר. רמב"ן עצמו דחה זאת באומרו שהרי לפי התורה מותר לאדם להתחתן עם נשים רבות, אלא שהטעם הוא מפני שכל ההיתר לכך הוא בשביל קיום העולם, ואין הוולד בריא משתי עריות. בסוף אמר הרמב"ן שטעם מצווה זו היא סוד. ספורנו: הוולד מקרובים יוצא בריא מאוד אם הכוונה היא לשם שמיים, אך בדרך כלל הדבר אינו כן, והדבר רק מביא לידי יותר תאווה.

[12] רש"י.

[13] רש"י.

[14] רש"י. וכן א"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני מפרש שהכוונה היא שהאחות גדלה איתו באותו בית. רשב,ם פיר שהכוונה היא לפנויה.

[15] רש"י. וכן א"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני מפרש שהכוונה היא שהאחות לא גדלה איתו באותו בית. רמב"ן בהתחלה חלק על רש"י, שלפי רש"י הכוונה היא לחייבי לאוין, ואילו רמב"ן כתב שהכוונה היא לחייבי כריתות, ולאחר מכן כתב הרמב"ן שהכוונה היא בין אם האב הכניס את האישה לתוך ביתו ובין אם בא עליה דרך זנות. לאחר מכן כתב בשם חז"ל ש"מולדת" בא להוסיף לאוין.

[16] רש"י: הכוונה היא לבתו מאנוסתו, ובתו אנחנו למדים מכך שכתוב ערות אישה וביתה.

[17] רש"י.

[18] אונקלוס.

[19] א"ע. כן כתב הא"ע שהתורה לא כתבה בפירוש שאסור לאדם לגלות את ערוותן של אשת אחי האם, אם האב, אם האם, ולכן יש צורך במסורת חז"ל שנשים אלו אסורות. כמו"כ כותב הא"ע שהתורה הזכירה דווקא נשים אלו כיוון שהתוה דיברה בלשון הווה ואלו הנשים שהיה צריך לאסור.

[20] אונקלוס.

[21] רש"י.

[22] רמב"ן.

[23] רש"י.

[24] רמב"ן: טעם האיסור כיוון שיש נזק לוולד ויש נזק למגלה ערוותה בימי נידתה.

[25] אונקלוס.

[26] רש"י. רמב"ן היו ממש שורפים את הבן במדורה, אלא שלא היו שורפים לגמרי ואילו הספרוים כשהיו עובדים את אלהיהם, היו שורפים את הבן לגמרי. בסוף דבריו אמר הרמב"ן שייתכן שהכוונה היא למעין כשפים. א"ע: הכוונה היא לכל סוג של עבודה זרה שהאדם העובדו ממליך עליו את הע"ז. אמנם חז"ל אמרו שרק מי שמוסר את בנו למולך בעצמו חייב כרת אך מי שמוסר את בנו לכומר, אינו חייב כרת.

[27] אונקלוס. ספורנו: חילול ה' בכך הוא שלמולך האדם מקריב את בנו ואילו לה' הוא מקריב "רק" בהמות.

[28] רש"י בפרק כ' פס' יג'. בפירושו הראשון כאן כתב רש"י שזהו לשון ניאף. בפירושו השני כתב שמערבב את זרע האדם עם זרע הבהמה.

[29] ספורנו. אוה"ח: כאן משמע שהאיסור הוא להיטמא בכל העוונות ואילו  בפס' כו' כתוב שהאיסור הוא לעשות אפילו אחת מכל התועבות שעשו הגויים. ותירץ שהגויים הוגלו על אחת מהתועבות, אך הקב"ה בכוונה העלים מהי אותה תועבה, כדי שנתרחק גם מהתועבות האחרות, כשם שבמצוות העלים את שכר המצוות כדי שלא יתעסקו כולם עם המצוות שיש עליהם שכר גדול יותר. כלי יקר: אם חוטאים בכל העוונות, גולים, ואם רק במקצתן, יש חיוב כרת.

[30] רמב"ן פס' כה', ובכך מסביר מדוע התורה הזכירה בתוך איסורי העריות את המולך, כדי לומר שעריות וע"ז גורמות לטומאת הארץ ולגירוש היושבים בה.

[31] אונקלוס. ספורנו: התחלת החטא היה בקריבה אל העריות, ואחר כך בא גילו העריות ממש.

[32] רמב"ן מאריך להסביר שכיוון שה' משגיח ישירות על ארץ ישראל, הרי שארץ ישראל אינה סובלת את החוטאים ומקיאה אותם, ולכן הכותים נענשו בא"י, למרות שעל אותם מעשים בחו"ל לא נענשו, וכן רחל הייתה צריכה למות לפני הכניסה לא"י.

[33] דעת מקרא.

[34] א"ע וספורנו.

[35] א"ע וספורנו ואוה"ח.

[36] אוה"ח: התורה אמרה כאן שאם ישראל והגרים ישמרו על מצוות ה', גם הגויים לא יגורשו מהארץ, גם אם יחטאו.

[37] אונקלוס. ספורנו מסביר שהיה כאן תהליך: קודם יושבי הארץ לא הענישו את מי שרק התקרב לערווה ואח"כ ממש הגיעו לכלל גילוי עריות.

[38] רש"י.

[39] אונקלוס. רש"י: הנפשות – כדי לומר שגם הזכר וגם הנקבה ייכרתו. א"ע: אתם צריכים להרוג אותם בבי"ד, ואם לא תעשו כן, אני ה' אכרית אותם. רמב"ן: ישנם 4 סוגי כרת. אם אדם צדיק וחטא רק באופן ארעי בחטא שיש עליו כרת, הרי שהוא מת בגיל צעיר, אך אין נשמתו נכרתת בעולם הבא. אם אותו אדם הוא רשע, אינו מת בגיל צעיר, אלא נשמתו נכרתת בעולם הבא. בחטאים מסויימים, (עבודה זרה ומגדף) ישנו כפילות: גם נשמתו נכרתת וגם מת בגיל צעיר. ובכריתות שכתוב בהם ערירי, שם הכוונה גם למיתת הבנים.

[40] רש"י. אוה"ח: הציווי כאן הוא על הגדרים שימנעו את האדם מלחטוא.

[41] א"ע. רש"י: אם אתם חוטאים, אינני אלוקיכם ואתם מתחייבים כליה.