ויקרא פרק כ

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ויקרא פרק כ'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם י' אדר תשע"ח

ויקרא פרק כ

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר תאמר לבני ישראל: אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל (תאמר לבני ישראל) אדם מישראל או גר שהתגייר,[1] אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ (אדם מישראל או גר) שיעביר מזרעו לעבודה זרה שנקראת "מולך",[2] מוֹת יוּמָת אותו אדם יומת בבית דין,[3] עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן בני ישראל ירגמו אותו באבנים לאחר שהוא יתחייב בבית דין[4]: (ג) וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא אני (ה') אתפנה מכל עיסוקיי כדי להעניש את מי שמעביר את בנו למולך,[5] וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ אני אכרית אותו מקרב עם ישראל, המעביר את בנו למולך חייב בכרת, במקרה ואין עדים בדבר, ולכן לא ניתן לסוקלו,[6] כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ (הסיבה שהוא חייב כרת היא) כיוון שהעביר את בנו למולך, לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי ובכך שהוא העביר את בנו למולך, טימא את עם ישראל שהוא מקודש לי,[7] וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וכן, בכך שהעביר את בנו למולך, אותו אדם חילל את שמי: (ד) וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ אם עם ישראל יתעלם מכך שאותו אדם העביר את בנו למולך,[8] לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ ועם ישראל לא יהרוג את אותו אדם מישראל שהעביר את בנו למולך[9]: (ה) וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ (אם עם ישראל יתעלם מכך שאותו אדם העביר את בנו למולך) אני (ה') אתפנה מכל עיסוקיי כדי להעניש את האדם שהעביר את בנו למולך וכן כדי להעניש את משפחתו שמחפה עליו,[10] וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ האדם שהעביר את בנו למולך יהיה חייב בכרת (ואילו משפחתו אינה חייבת כרת, אלא רק ייסורים),[11] וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו וכן אני (ה') אכרית את כל מי שהולכים בטעותו של המעביר את בנו למולך, וגם הם מעבירים את בניהם למולך,[12] לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם (אני אכרית גם את שאר ה-) אנשים מקרב ישראל שטועים אחרי המולך[13]: (ו) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם אדם שיטעה אחרי סוגים שונים של כישוף שנקראים אוב וידעוני,[14] וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא אני (ה') אפנה מכל עיסוקיי כדי להעניש את האדם שיטעה אחרי האוב והידעוני,[15] וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ ואני (ה') אכרית אותו מתוך ישראל[16]: (ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם עליכם להיות קדושים על ידי שתפרשו מעבודה זרה,[17] וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים בכך שתפרשו מעבודה זרה, אתם תהיו קדושים, כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (הסיבה שעליכם להיות קדושים היא) כיוון שאני ה' אלוקיכם[18]: (ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם עליכם לשמור על החוקים שאני (ה') ציוויתי אתכם (בני ישראל) ותעשו אותם,[19] אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם אני הוא ה' המקדש אתכם: (ט) כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אדם שיקלל את אביו או את אימו, דינו מוות,[20] אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל גם אם קילל את אביו או את אימו לאחר שכבר מתו,[21] דָּמָיו בּוֹ הרי שהוא גרם לעצמו מוות, והוא חייב סקילה[22]: (י) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אדם שיתחתן עם אישה שהיא כבר נשואה למישהו אחר, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ הכוונה היא כאשר הוא התחתן עם אישה של אדם מישראל ולא עם אישה שהתחתנה עם גוי, שהרי אישה מישראל אינה יכולה להתחתן עם גוי ולכן היא אינה נחשבת אשת איש במקרה כזה,[23] מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת גם האיש וגם האישה צריכים למות במיתת חנק[24]: (יא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו אדם שהתחתן עם אשת אביו, עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה הוא גילה בכך את ערוותו של אביו, מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם גם האיש וגם האישה צריכים למות, דְּמֵיהֶם בָּם שניהם חייבים סקילה: (יב) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ אדם שיתחתן עם כלתו, כלומר: אשתו של בנו, מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם שניהם צריכים למות, גם האיש וגם האישה, תֶּבֶל עָשׂוּ זהו מעשה של גנאי,[25] דְּמֵיהֶם בָּם שניהם (האיש והאישה) חייבים סקילה: (יג) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה אדם שיתחתן עם איש אחר, כמו שמתחתנים עם אישה, תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם שני האנשים עשו מעשה תועבה, מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם שני האנשים ימותו בסקילה: (יד) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ אדם שיתחתן עם אישה וגם עם אימא של אותה אישה, זִמָּה הִוא זוהי מחשבת חטא,[26] בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן צריך לשרוף גם את האיש וגם את האישה שהתחתנה איתו לאחר שהתחתן עם האישה הראשונה (שהרי האישה הראשונה שהתחתנה איתו לא חטאה),[27] וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם לא תהיה מחשבת חטא בתוככם: (טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה אדם שיתחתן עם בהמה, מוֹת יוּמָת דינו מוות בסקילה, וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ וכן יש להרוג את הבהמה שאיתה התחתן, כיוון שבאה תקלה על ידה[28]: (טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ אשה שתתקרב אל בהמה במטרה להתחתן איתה, וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה יש להרוג את האישה ואת הבהמה, מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם דינן מוות בסקילה: (יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ אדם שיתחתן עם אחותו, בין אם היא רק בת אביו (כגון שאביו התחתן עם אישה אחרת לאחר שהתאלמן או התגרש ובתו נולדה לו מאותה אישה) ובין אם היא רק בת אימו (כגון שאימא שלו התחתנה עם אדם אחר לאחר שהתאלמנה או התגרשה, ובת זו נולדה מנישואים אלה), וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ והאח והאחות ראו זה את ערוות זה, חֶסֶד הוּא דבר מגונה הוא,[29] וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם ושניהם, האח והאחות מתחייבים בכרת, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה כיוון שגילה את ערוות אחותו, עֲוֹנוֹ יִשָּׂא הוא יקבל את עונשו שהוא עונש כרת[30]: (יח) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה אדם שיתחתן עם אישה נידה, וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ האדם יגלה את ערוותה ואת מקור דמיה של האישה הנידה, וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם האיש והאישה הנידה שניהם חייבים בכרת: (יט) וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אסור לך להתחתן עם אחות אמך או אחות אביך, כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה (אם אדם יתחתן איתן) הרי שהוא התחתן עם אחת מקרובותיו, עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ את עונשם יקבלו: (כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ אדם שיתחתן עם הדודה שלו, עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה בכך הוא גילה את ערוות דודו, חֶטְאָם יִשָּׂאוּ שניהם יענשו בעונש כרת, עֲרִירִים יָמֻתוּ הכרת שהם מתחייבים בו הוא שזרעם ייכרת[31]: (כא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו אדם שיתחתן עם אשת אחיו, נִדָּה הִוא זהו דבר מאוס,[32] עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה כיוון שגילה בכך את ערוות אחיו, עֲרִירִים יִהְיוּ האיש והאישה חייבים בכרת, והכרת כאן הוא שגם זרעם נכרת: (כב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי תשמרו על כל החוקים שציוויתי אתכם, ואל תעברו על איסורי העריות,[33] וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וכן תעשו את כל משפטיי, על ידי שתענישו את מי שעובר על איסורי עריות,[34] וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ (אם לא תעברו על איסורי העריות ותענישו את מי שעובר עליהם) ארץ ישראל לא תקיא אתכם, לא תגורשו מארץ ישראל: (כג) וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אל תלכו בחוקות העמים,[35] אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם שאני מגרש מארץ ישראל מפניכם, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ כיוון שהעמים שישבו בארץ ישראל לפניכם עברו על האיסורים האלה, וָאָקֻץ בָּם ובגלל שהם חטאו בחטאים אלו, אני מאסתי בהם[36]: (כד) וָאֹמַר לָכֶם אני (ה') אמרתי לכם (לבני ישראל), אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם אתם תירשו את ארצם של העמים שחטאו, את ארץ ישראל,[37] וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אני (ה') אתן לכם (לבני ישראל) לרשת את ארץ ישראל, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ ארץ שמוציאה חלב ודבש,[38] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים אני הוא ה' אלוקיכם שהבדלתי אתכם מהעמים האחרים,  על ידי שנתתי לכם את החוקים האלה[39]: (כה) וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר אתם צריכים להבדיל בין בהמה שהיא טהורה לכם, דהיינו, שנשחטה כדין, לבין בהמה שלא נשחטה כדין ואינה טהורה לכם,[40] וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם אל תמאיסו את נפשותיכם,[41] בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא על ידי אכילת בהמות או עופות או שרצים שאסרתי עליכם את אכילתם[42]: (כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק אתם צריכים להיות קדושים כיוון שאני ה' קדוש, ואתם צריכים להידמות אליי, וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי הבדלתי אתכם מהעמים האחרים כדי שתעבדו אותי[43]: (כז) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי איש או אישה שיתעסקו עם כשפים שנקראים אוב או ידעוני, מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם הרי שהם צריכים למות על ידי שירגמו אותם באבנים. אם יש עדים והתראה, הרי שמיתתם בבית דין בסקילה, ואם אין בהם התראה, דינם כרת,[44] דְּמֵיהֶם בָּם הם חייבו את עצמם במוות[45]:

 

[1] אונקלוס.

[2] אונקלוס. א"ע: אדם שייתן את בנו לעם שמעביר את זרעו למולך.

[3] רש"י.

[4] רש"י. א"ע: הארץ שאותו אדם גר בה, ופירש שהמילה אבן הוא כדי להראות על סוג הדבר בו נסקל ולא על כמות האבנים, אך הקבלה בדברי חז"ל הוא שאם מת מאבן אחת, הרי שזה מספיק.

[5] רש"י.

[6] אונקלוס.

[7] רש"י. א"ע: כדי לטמא את המקדש שלי שנמצא בארץ ישראל. בכל שאותו אדם העביר את בנו למלך, הוא טימא את ארץ ישראל, וממילא טימא גם את המקדש. ספורנו: אותו אדם גרם לסילוק שכינה מישראל. רמב"ן: הכרת במולך הוא מיוחד שה' פונה מכל פנאי שלו כדי להכרית את אותו אדם, מה שלא נאמר בכרת של אוב וידעוני. אוה"ח: כנגד זה שטימא את המקדש סוקלים את המעביר בנו למולך, וכנגד חילול ה', חייב כרת. ספורנו: אין המולך ע"ז אך בכל זאת האדם מטמא את א"י בכך שמעביר את בנו לשם.

[8] אונקלוס. אוה"ח: הסיבה לכפילות ב"העלם יעלימו" הוא כדי לומר שאם מעלימים עין מאדם אחד שחוטא במלך, לא תהיה ברירה ויהיו חייבים להעלים עין משאר האנשים החוטאים במלך. סיבה נוספת: אם נותנים לו להעביר את בנו למלך, יעלימו את עיניהם גם מלהעניש אותו על כך.

[9] אונקלוס.

[10] רש"י. אוה"ח: כאשר לא עושים דין במי שעובד למלך, ה' עושה דין והוא פותח את ספר הדינים, ולכן גם משפחתו נענשת.

[11] רש"י.

[12] אונקלוס. א"ע: אם אותו אדם לא יומת, טבעי הדבר שעוד אנשים יטעו במלך.

[13] אונקלוס. רש"י: התורה כאן ריבתה כל עבודה זרה שעובד, שה' יעניש אותו. רמב"ן: כאן התורה ריבתה גם את מי שמעביר את בנו באש שלא כדרכה, לכל ע"ז שהיא. כן אומר הרמב"ן שלעיתים מלך היא שם כולל לסוגים שונים של ע"ז.

[14] אונקלוס.

[15] כך פירש רש"י בכמה מקומות (לדוגמא: פס' ג'), אלא שכאן לא פירש כך. אונקלוס: אני אפנה את כל כעסי.

[16] אונקלוס.

[17] רש"י. אוה"ח: על ידי שתהיו קדושים, תהיו במדרגה של מלאכים שגם הם נקראים קדושים.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] א"ע. ספורנו: בד"כ, כאשר אדם מקלל את אביו או את אימו, הרי זה בגלל שיש פסול בזרע, ובהקשר זה נאמר פסוק זה. רמב"ן: מי שמקלל את השותפים של ה' בבריאת האדם, חייב מיתה.

[21] רש"י. אוה"ח: כשאדם מקלל את אביו או את אימו, ה"ז נחשב כאילו קילל את שניהם, כיוון שכבוד שניהם חולל. א"ע: בכל שקילל אותם עשה תועבה גדולה, וזה מה שהפסוק בא לומר במילים אלו.

[22] רש"י.

[23] רש"י.

[24] רש"י.

[25] רש"י. בפירושו השני כתב שמבלבל את זרע האב עם זרע הבן.

[26] א"ע.

[27] רש"י וא"ע.

[28] רש"י.

[29] רש"י. רמב"ן: האח היה אמור לעשות חסד עם אחותו ובמקום זה פגם בה.

[30] אונקלוס. א"ע: האח יקבל את עונשו אם הכריח את אחותו. רמב"ן: כל אחד מהם עוונו יישא.

[31] רש"י.

[32] רש"י.

[33] א"ע.

[34] א"ע. אוה"ח: הטעם לחזרה על הפסוק שבפרק יח' הוא כדי לומר שאם לא יענישו בני ישראל את העוברים על איסור עריות, תקיא הארץ גם את אלו שלא עברו על האיסור, בגלל שלא הענישו את מי שכן עבר על האיסור.

[35] אונקלוס.

[36] רש"י.

[37] אונקלוס.

[38] אונקלוס.

[39] א"ע.

[40] רש"י.

[41] דעת מקרא.

[42] רש"י.

[43] אונקלוס.

[44] רש"י.

[45] אונקלוס.