שמות פרק ז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמות פרק ז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ז' אדר תשע"ח

שמות פרק ז

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה אני מיניתי אותך לשופט ורודה על פרעה,[1] וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ ואהרון אחיך יהיה המתורגמן שלך[2]: (ב) אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ אתה תאמר לאהרון את כל הדברים שאני אצווה אותך עליהם,[3] וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה ואהרון הוא שיאמר את הדברים לפרעה, וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ אהרון יאמר לפרעה שישלח את בני ישראל מארצו[4]: (ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה אני אקשה את ליבו של פרעה כך שהוא לא ישלח את בני ישראל,[5] וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אני (ה') אעשה הרבה אותות ומופתים בארץ מצרים[6]: (ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה פרעה לא יקבל את דבריכם (ולא ישלח את בני ישראל מארצו),[7] וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם אני אתן את מכות ידיי במצרים,[8] וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים אני אוציא את חיילי, את בני ישראל, מארץ מצרים על ידי דינים גדולים שאעשה במצרים[9]: (ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק המצרים יידעו שאני ה' הוא המושל על העולם,[10] בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם (המצרים יידעו שאני שליט על העולם) כאשר אני ארים את ידי כדי להכות את מצרים,[11] וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם וכאשר בעקבות הרמת ידי, אני אוציא את בני ישראל ממצרים[12]: (ו) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתָם כֵּן עָשׂוּ משה ואהרון עשו את כל מה שה' ציווה אותם[13]: (ז) וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה משה היה בן שמונים ואהרון היה בן שמונים ושלש,[14] בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה בשעה שהם הגיעו אל פרעה כדי לדבר איתו: (ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן ה' אמר למשה ואהרון, לֵאמֹר אלו הם הדברים שאמר ה' למשה ואהרון: (ט) כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה כאשר ידבר איתכם פרעה,[15] לֵאמֹר ופרעה יאמר לכם, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת תעשו לפניי מופת כדי שאדע שיש לה' ששלח אתכם כח,[16] וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן אתה תאמר אל אהרון, קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה קח את המטה שלך, ותשליך את המטה לפני פרעה,[17] יְהִי לְתַנִּין והמטה של אהרון יהפוך להיות לנחש[18]: (י) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה משה ואהרון נכנסו אל פרעה,[19] וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק משה ואהרון עשו כמו שה' ציווה אותם לעשות, אהרון ומשה חיכו עד שפרעה יבקש מהם מופת, ורק לאחר מכן עשו את המופת,[20] וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו אהרון השליך את המטה שלו לעיני פרעה ולעיני עבדיו של פרעה, וַיְהִי לְתַנִּין מטהו של אהרון הפך להיות לנחש: (יא) וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים פרעה קרא גם הוא לחכמים שהיו בקיאים בחכמת המזלות,[21] וְלַמְכַשְּׁפִים וכן קרא פרעה למכשפים שהיו יכולים לעשות מעשי קסמים על ידי אחיזת עיניים,[22] וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן חרטומי מצרים, מעין קוסמים, הפכו גם הם את המטות שלהם לנחשים על ידי "להטים", על ידי אחיזת עיניים[23]: (יב) וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ כל אחד מהחרטומים השליך את המטה שלו על הקרקע,[24] וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם גם המטות של החרטומים נהפכו לנחשים,[25] וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם לאחר שהמטה של אהרון הפך חזרה מנחש למטה, בלע המטה של אהרון את המטות של חרטומי מצרים[26]: (יג) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה פרעה הכביד את לבו ואמר שגם אהרון הפך את המטה שלו לנחש על ידי כשפים,[27] וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק פרעה לא קיבל את דבריהם של משה ואהרון, כמו שה' אמר שיקרה[28]: (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר אל משה, כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה פרעה מכביד את ליבו,[29] מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם פרעה מסרב לשלח את בני ישראל[30]: (טו) לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר מחר בבוקר, תלך אל פרעה,[31] הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה פרעה יוצא אל היאור מחר בבוקר,[32] וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר תתייצב לפני פרעה על שפת היאור,[33] וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ כשאתה הולך אל פרעה, תיקח בידך את המטה שנהפך לנחש[34]: (טז) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תאמר אל פרעה, יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר ה' אלוקי ישראל שלח אותי אליך כדי לומר לך,[35] שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר תשלח את העם שלי והם יעבדו לפניי במדבר,[36]  וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה והרי עד עתה לא קיבלת את דבריי[37]: (יז) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה', בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק לאחר עשיית דברים אלו אתה תדע שאני ה',[38] הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר הרי אני הולך להכות על מי היאור במטה שאני מחזיק בידי,[39] וְנֶהֶפְכוּ לְדָם (לאחר שאכה ביאור במטה אשר בידי) המים שביאור יהפכו לדם[40]: (יח) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת כל בעלי החיים שבמים ימותו,[41] וּבָאַשׁ הַיְאֹר היאור יסריח,[42] וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר המצרים לא יוכלו לשתות את המים שביאור[43]: (יט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר אל משה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן תאמר לאהרון את הדברים הבאים, קַח מַטְּךָ (תאמר אל אהרון) קח את המטה שלך,[44] וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם ותרים את ידך (שתחזיק במטה) לכיוון מקורות המים שנמצאים במצרים, ועכשיו מתחיל לפרט באלו מקומות נמצאים המים,[45] עַל נַהֲרֹתָם (הרם את ידך) על הנהרות הזורמים,[46] עַל יְאֹרֵיהֶם ועל מאגרי המים,[47] וְעַל אַגְמֵיהֶם על האגמים, על המקומות אליהם נאספים המים שנובעים ממעיינות,[48] וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם ועל כל מקום אליו אוגרים את המים: בארות ובורות מים,[49] וְיִהְיוּ דָם המים ייהפכו לדם,[50] וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם בכל ארץ מצרים יהפכו המים לדם, גם בבתי המרחץ ובאמבטיות שבבית,[51] וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים וגם המים שהיו בכלי עץ ובכלי אבן יהפכו לדם[52]: (כ) וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק משה ואהרון עשו ככל מה שציווה אותם ה' (משה ואהרון הגיעו אל פרעה ודיברו איתו וכן עשו כפי המפורט בהמשך הפסוק),[53] וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה אהרון הרים את ידו שהחזיקה במטה שלו, וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו אהרון הכה את מי היאור לעיני פרעה ועבדיו, וכן היכה אהרון לכל כיווני השמים, כדי להפוך את כל המים שבארץ מצרים לדם,[54] וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם (לאחר שאהרון הכה את היאור) כל המים שהיו ביאור נהפכו לדם: (כא) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה בעלי החיים שהיו ביאור מתו, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר היאור הסריח, וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר המצרים לא היו יכולים לשתות מים מהיאור, וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם כל המים שבארץ מצרים נהפכו לדם: (כב) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם חרטומי מצרים הפכו גם הם את המים לדם על ידי כשפים,[55] וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה לבו של פרעה היה חזק ולא רצה להאמין למשה ואהרון, כיוון שטען שמשה ואהרון הפכו את המים לדם על ידי הכשפים,[56] וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק פרעה לא קיבל את דבריהם של משה ואהרון, כפי שאמר ה' שיקרה[57]: (כג) וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ פרעה פנה ונכנס אל ביתו,[58] וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת פרעה לא שם את ליבו גם לזאת, פרעה לא התייחס לשני הדברים שעשו עד עתה משה ואהרון: הפיכת המטה לנחש, והפיכת המים לדם[59]: (כד) וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת המצרים חפרו מסביב ליאור כדי לחפש מים לשתייה,[60] כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר מפני שלא היו יכולים לשתות את המים שביאור[61]: (כה) וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת יְקֹוָק אֶת הַיְאֹר כאשר הושלם מניין של שבעה ימים מהזמן בו היכה ה' את היאור[62]: (כו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תבא אל פרעה ותאמר לו, כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה', שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי תשלח את עמי, את בני ישראל, והם יעבדו לפניי[63]: (כז) וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אם אתה מסרב לשלח את בני ישראל,[64] הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים אני אכה את כל תחום ארצך בצפרדעים[65]: (כח) וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים יהיו הרבה צפרדעים ביאור,[66] וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ הצפרדעים יעלו מהיאור וייכנסו לביתך,[67] וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וכן ייכנסו הצפרדעים לחדר השינה שלך ויעלו על מיטותיך,[68] וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וכן ייכנסו הצפרדעים לבתיהם של עבדיך ולבתיהם של נתינך,[69] וּבְתַנּוּרֶיךָ וכן ייכנסו הצפרדעים לתנורים שלך, וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ וכן ייכנסו הצפרדעים לתוך הכלים בהם אתם מכינים את הבצק[70]: (כט) וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים הצפרדעים ייכנסו לתוך המעיים שלך, של נתינתך ושל עבדיך[71]:

 

[1] אונקלוס + רש"י. א"ע: אני נתתי לך מעלה של מלאך בעיניו של פרעה. כמו"כ דחה הא"ע את דברי האומרים שנביא הוא מלשון ניב שפתיים, אלא הוא שורש בפני עצמו.

[2] אונקלוס.

[3] א"ע. רש"י: אתה תאמר פעם אחת לפרעה את כל הדברים שאני אצווה אותך בקיצור.

[4] רשב"ם.

[5] אונקלוס. רש"י: הסיבה שה' הכביד את ליבו של פרעה היא מכיוון שפרעה התריס כלפי ה', והיה גלוי לפני ה' שפרעה לא יחזור בתשובה שלימה, ולכן ה' העדיף להכביד את ליבו של פרעה כדי שהניסים יתגלו לבני ישראל. א"ע: ה' גרם להקשחת ליבו של פרעה, אך אם היה רוצה פרעה לחזור בתשובה, הדלת הייתה פתוחה לפניו והיה יכול להידבק בה' ולהתגבר על הכבדת ליבו. רמב"ן: ישנם שתי תשובות בדבר. א. כיוון שפרעה הרשיע יותר, היה ראוי שיימנע ממנו דרך תשובה. ב. חצי מהמכות באו עליו ללא הכבדת הלב, וכאשר באו חצי המכות האחרות, רצה לשלח את בנ"י בגלל שפחד מהעונש ולא בגלל שהיה ירא מה', ואם כן החזרה בתשובה שלו לא הייתה שלימה, ולכן חיזק ה' את ליבו שיוכל לסבול מכות אלו. ספורנו: לו היה פרעה רוצה לחזור בתשובה באמת, לא הייתה לכך כל מניעה, אך פרעה רצה לחזור בתשובה רק כדי להימנע ממכות נוספות.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס. אוה"ח: ה' אמר כאן למשה שכאשר פרעה לא ירצה יותר לשמוע את דברי שליחותו, זהו סימן שהגיע הזמן למכת בכורות.

[8] אונקלוס ורש"י.

[9] אונקלוס, ותרגם צבאותיי, מלשון חיילים. א"ע פירש שהסיבה שנקראים צבאותיי הוא משום שבני ישראל בארץ הם כמו המלאכים שבשמים.

[10] רשב"ם.

[11] אונקלוס.

[12] אונקלוס.

[13] אונקלוס. אוה"ח: טעם הכפילות בפסוק, פעם כתוב "ויעש משה ואהרון" ופעם "כן עשו" הוא מכיוון שיש שתי דרגות בעשייתם של משה ואהרון. משה ואהרון כיוונו במעשיהם את הכוונות שהם חשבו שהם הבינו, ומעבר לכך, הם גם כיוונו שהכוונה האמיתית תיעשה, גם אם הם לא הבינו מהי אותה כוונה אמיתית. בפירושו השני כתב שפעם אחת כתוב על המעשה שהיה כפי שה' ציווה אותם ופעם כתוב על הכוונה. בפירושו השלישי כתב שעל כל דיבור שלהם ייחדו את שמו של ה' כמו על כל מעשה שלהם. ספורנו: כוונת הפסוק היא שעל כל דיבור משה ואהרון עשו שמשה ישמע את הדיבור ואהרון היה מתרגם, וסיום הפסוק "כן עשו" היינו שמשה ואהרון לא הוסיפו ולא גרעו מציווי ה'.

[14] א"ע: בכל המקרא לא מצאנו נביאים שיתנבאו בגיל כל כך מופלג חוץ ממשה ואהרון, ולמשה ואהרון ניתנה התורה, כאשר שאר הנביאים, מטרתם היא לשם תוכחה או לעתיד. ספורנו: כאן דיברה התורה בשבח משה ואהרון שלמרות זקנותם, הזדרזו לעשות את רצונו של ה'.

[15] אונקלוס. אוה"ח: אין הכוונה שפרעה ידרוש מופת, אלא כל שתבינו מדבריו שהוא מסתפק, תעשו אות.

[16] רש"י. ספורנו: יש הבדל בין אות למופת. אות הוא כדי להוכיח את גדולתו של השליח ומופת היינו כדי להוכיח את גדולתו של המשלח. בנ"י האמינו בה' והיה צורך באות כדי להוכיח שמשה הוא באמת שליח של ה'. לעומתם, פרעה לא האמין כלל בה' ולכן היה צורך במופת.

[17] אונקלוס.

[18] רש"י. אמנם יש שפירשו (עיין בהערותינו בפרק ד', וא"ע וכלי יקר כאן) שהנחש והתנין אינם אותות שווים. לכאורה לפי דברי הספורנו שכתבנו בפסוק זה שיש הבדל בין אות למופת, צריך לומר גם כן שהיה שינוי באותות. כלי יקר: המטה מסמל את שלטונו של משה, וכאן נאמר לאהרון להשליך את מטהו כדי שיבינו שגם אהרון הוא שליט.

[19] אונקלוס.

[20] אוה"ח. בפירושו השני כתב שסיבת עשיית המופת לא הייתה כדי לחזק את אמונתם, אלא כדי לעשות את המופת לעיני פרעה.

[21] א"ע.

[22] א"ע.

[23] א"ע. רש"י: להטיהם היינו לחישות של קסמים. רמב"ן: מדובר על עשיית דבר ע"י מלאכים שנקראים לוהטים. בביאור מילת חרטומים כתב רש"י בבראשית מא' שהמילה מורכבת משני מילים: חר-טמי, והכוונה היא לאנשים שחורטים בעצמות. א"ע כתב שמילה זו היא משורש מרובע, ומקורה מכשדית או מצרית.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס.

[26] רש"י. א"ע אמר על פירוש זה (שכתבו בשם ר' ישועה) שהוא פלא גדול.

[27] רשב"ם.

[28] אונקלוס.

[29] רשב"ם, ולדבריו מדובר כאן על פועל וכן פירש הא"ע. לפי רש"י מדובר על שם הפועל. אוה"ח: הסיבה שה' היה צריך לומר למשה שפרעה הכביד את ליבו היא משום שפרעה לא ענה בכלל אל משה, וה' אמר למשה שהסיבה שלא ענה היא משום שהוא הכביד את ליבו.

[30] אונקלוס.

[31] אונקלוס.

[32] בטעם שפרעה היה יוצא ליאור נחלקו המפרשים: רש"י: פרעה היה עושה עצמו אלוה, ולכן בבוקר היה יוצא לשם לנקביו, כך שיכל להתאפק לאורך כל היום ולומר על עצמו שהוא אלוה. א"ע (וכן רמב"ן בפרק ח' פס' טו'): מנהג מלכי מצרים היה לצאת בחודש הקיץ אל היאור כדי לראות בכמה עלה קו המים של היאור. רשב"ם: דרך השרים היה לקום בבוקר ולטייל.

[33] אונקלוס.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס. אוה"ח: הטעם להקדמה שה' שלח אותו הוא משום שפרעה היה יכול לטעון שאין זה דרך ארץ שמשה מגיע אליו בשעה שעושה את צרכיו, ולכן אומר לו משה שה' שלח אותו. בפירושו השני הסביר שמשה הסביר לפרעה שה' שלח אותו ואמר לו שפרעה מתגנב בבוקר כדי לעשות את צרכיו. בפירושו השלישי כתב אוה"ח שמשה הסביר לפרעה שהוא עכשיו הולך להעניש אותו בגלל הדברים שכבר אמר לו לפני כן. גם הא"ע פירש כפירוש השלישי.

[36] אונקלוס.

[37] אונקלוס ורש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב רש"י שהכוונה היא שפרעה לא שמע לדברי ה' עד שישמע את המכה שפותח ב"כה אמר ה' בחצות הלילה", כלומר, מכת בכורות.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס. א"ע: למרות שהמטה היה בידו של אהרון, עדיין נחשב הדבר כאילו המטה בידו של משה, כיוון שמשה ואהרון עשו את האות יחד.

[40] רש"י: הסיבה שה' בחר להתחיל את המכות מהיאור היא מכיוון שהמצרים היו עובדים את היאור. אוה"ח: לכן כתוב שע"י הכאת היאור, פרעה יידע שה' הוא האלוקים. בפירושו השני כתב שע"י הכאת היאור, יידע פרעה שה' נוהג עימו במידת הרחמים, שהרי ה' היה יכול להרוג אותו מיידית.

[41] א"ע.

[42] אונקלוס.

[43] א"ע ורשב"ם. רש"י: המצרים לא יוכלו למצוא רפואה למים שביאור. מלשון הספורנו משמע שהכוונה היא שהמצרים יתאמצו לחפור מסביב ליאור כדי לחפש מים.

[44] רש"י: משה לא היה יכול להכות ביאור מפני שהיאור הגן על משה כאשר הושלך משה לתוכו.

[45] אונקלוס + א"ע. א"ע כתב בשם רס"ג שמימי היינו שיש שני סוגי מים, מים מתוקים ומים מרים, אך הא"ע דחה פירוש זה וכתב שמימי הוא מלשון סמיכות. הרמב"ן פירש שאין הכוונה שילך אהרון ויכה בכל מקום במצרים שיש שם מים, אלא הכוונה היא שאהרון ירים את ידו לכל כיווני השמים, וכך כל המים שבמצרים ייהפך לדם.

[46] רש"י.

[47] רש"י.

[48] רש"י. א"ע: מים שנאספים ממי הגשמים, ולכאורה אין מחלוקת בינו לרש"י.

[49] אונקלוס + א"ע.

[50] אונקלוס.

[51] רש"י.

[52] רש"י.

[53] לכאורה זהו הפירוש לפי אונקלוס. אוה"ח: כאשר משה ואהרון הכו את היאור, הם הכו את היאור כפי שאמר להם ה'. בפירושו השני כתב שמשה ואהרון חיכו ולא הכו ביאור עד שגם העבדים של פרעה הגיעו אל היאור, שהרי פרעה בהתחלה יצא אל היאור לבד לעשות שם את צרכיו.

[54] רמב"ן, ולפי"ז הציווי להכות בכל המים אינו ממש שיילך אהרון ויכה את כל המים, אלא הציווי הוא להכות לכל רוחות השמים של מצרים.

[55] רש"י: לחש שאומרים אותו בחשאי. בפירושו השני הביא את דברי חז"ל שהכוונה היא למעשה שדים. א"ע: לטיהם היינו מלשון לט, מלשון סתר, דברים שעושים בסתר. כמו כן שאל הא"ע: מהיכן היה לחרטומים מים להפוך לדם, הרי אהרון הפך את כל המים שבמצרים לדם? על כך ענה שאהרון לא הפך את מי התהום למים, והחרטומים חפרו והוציאו את מי התהום כדי להופכם לדם. (גם אוה"ח ענה כן והוסיף שהחרטומים קנו מים מישראל) אמנם יש הבדל גדול בין הפיכת המים לדם ע"י אהרון להפיכתם למים ע"י החרטומים. אהרון הפך את כל המים שבמצרים לדם, והחרטומים הפכו רק את המים שהיה לפניהם לדם, אהרון הפך גם את המים שנבעו אחרי כן לדם, ואילו החרטומים הפכו לדם רק את הדם שהיה לנגד עיניהם בשעת מעשה, ומכתו של אהרון החזיקה שבעה ימים ואילו מכת החרטומים החזיקה רק עד שפרעה חזר אל ביתו. ספורנו כתב שהמים שביאור ממש הפכו לדם, על כל תכונות הדם, ואילו הפיכת המים לדם על ידי המצרים הייתה רק אחיזת עיניים.

[56] רש"י.

[57] אונקלוס.

[58] אונקלוס.

[59] רש"י. רמב"ן: פרעה לא שם את ליבו גם לאות וגם למכה שיש עכשיו. רשב"ם: הכוונה היא על חיזוק הלב, כמו שפרעה כבר חיזק את ליבו פעם אחת בהפיכת המטה לנחש, כך הוא חיזק את ליבו פעם נוספת במכת הדם.

[60] אונקלוס.

[61] אונקלוס.

[62] אונקלוס + רש"י. רש"י כתב שכל מכה הייתה עומדת בעינה שבוע אחד ואז היו שלשה שבועות ללא מכות. א"ע: רק מכה זו עמדה בעינה ימים רבים וכן רשב"ם. אוה"ח הסתפק למ"ד שהמכה הייתה משמשת שלשה שבועות ושבוע אחד היה מתרה, האם מכות דם וחושך הם מכות שיוצאות מהכלל ושימשו רק שבוע.

[63] אונקלוס.

[64] אונקלוס.

[65] אונקלוס, ונוגף היינו מכה. א"ע: נוגף היינו משחית. א"ע כתב גם שישנה מחלוקת מהי הצפרדע: האם צפרדע כמו שאנחנו מכירים או שמא מדובר בדג טורף. כלי יקר: הסיבה שה' הביא על פרעה צפרדעים היא מכיוון שהמצרים אמרו שאינם מכירים את ה', לפיכך הביא עליהם ה' צפרדעים שמסרו את נפשם כדי לקיים את דבר ה'.

[66] אונקלוס.

[67] רש"י + אונקלוס.

[68] אונקלוס.

[69] אונקלוס. רש"י: הטעם שהצפרדעים התחילו לעלות דווקא בביתו של פרעה היא מכיוון שפרעה הוא זה שהתחיל בעצה של להעביד את בני ישראל.

[70] דעת מקרא.

[71] רש"י. א"ע כתב בשם יפת שה' מדגיש שרק בפרעה ובעמו יעלו הצפרדעים, ולא בישראל, אך הא"ע לא קיבל פירוש זה.