שמות פרק ח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמות פרק ח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ז' אדר תשע"ח

שמות פרק ח

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר אל משה, אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן תאמר אל אהרון, נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת (תאמר אל אהרון) תרים את ידך שמחזיקה במטה שלך, לכיוון הנהרות שבארץ מצרים,[1] עַל הַיְאֹרִים על מאגרי המים, וְעַל הָאֲגַמִּים ועל האגמים, על המקומות אליהם נאספים המים שנובעים ממעיינות, וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם ובכך אתה תעלה את הצפרדעים מהיאור לכל ארץ מצרים[2]: (ב) וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם אהרון הרים את ידו לכיוון מקורות המים שבמצרים,[3] וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ הצפרדעים עלו על ארץ מצרים,[4] וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם ריבוי הצפרדעים כיסה את כל השטח של ארץ מצרים[5]: (ג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם החרטומים עשו גם הם כך בכשפיהם,[6] וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם החרטומים העלו גם הם את הצפרדעים על כל ארץ מצרים: (ד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן פרעה קרא למשה ואהרון, וַיֹּאמֶר פרעה אמר אל משה ואהרון: הַעְתִּירוּ אֶל יְקֹוָק תתפללו לפני ה',[7] וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי (כתוצאה מתפילתכם) ה' יסיר את הצפרדעים ממני ומהעם המצרי, וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַיקֹוָק ואז אני אשלח את בני ישראל והם יקריבו קרבנות לפני ה'[8]: (ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה משה אמר לפרעה: הִתְפָּאֵר עָלַי אני אעשה לך תפארת, אני אעשה את מבוקשך,[9] לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ למתי אתה רוצה שאני אתפלל לה' עליך, על עבדיך ועל העם המצרי.[10] משה אמר לפרעה שהוא יתפלל עליו עוד באותו יום, אך שאלתו של משה אל פרעה הייתה, מתי פרעה מעוניין שהצפרדעים יסורו,[11] לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ שאני אשמיד את הצפרדעים ממך ומהבתים שלך,[12]  רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה הצפרדעים יישארו רק ביאור, המקום בו הן היו רגילות להיות לפני מכת הצפרדעים[13]: (ו) וַיֹּאמֶר פרעה ענה למשה: לְמָחָר תתפלל היום שהצפרדעים יסורו מחר,[14] וַיֹּאמֶר משה אמר לפרעה: כִּדְבָרְךָ אני אעשה כדברך, והצפרדעים יסורו ממך מחר, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כדי שאתה תדע שאין אף כח בעולם שהוא כה' אלוקינו, ומעשי החרטומים אינם משתווים למעשיו של ה'. על ידי שהצפרדעים יסורו בדיוק בזמן שפרעה ביקש, יבין פרעה שמכת הצפרדעים הייתה תכנית אלוקית[15]: (ז) וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ הצפרדעים יסורו ממך, מבתיך, מעבדיך ומהעם המצרי, רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה הצפרדעים יישארו רק ביאור: (ח) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה משה ואהרון יצאו מלפני פרעה, וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק משה מיד התפלל לפני ה',[16] עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה על עסק הצפרדעים שה' שם לפרעה[17]: (ט) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק כִּדְבַר מֹשֶׁה ה' עשה כדברי משה שהתפלל שיכרית את הצפרדעים,[18] וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת הצפרדעים שהיו בבתים, בחצרות ובשדות מתו[19]: (י) וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם המצרים צברו את הצפרדעים בערימות ערימות,[20] וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ ארץ מצרים הסריחה מריח הצפרדעים שמתו[21]: (יא) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה פרעה ראה שכבר הגיעה רווחה, שכבר סרו הצפרדעים,[22] וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ למרות חוזק מכת צפרדעים, פרעה הכביד את ליבו,[23] וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק פרעה לא שמע למשה ואהרון, כמו שה' אמר שפרעה לא ישמע להם[24]: (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן תאמר אל אהרון, נְטֵה אֶת מַטְּךָ תרים את המטה שלך,[25] וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ ותכה עם המטה את עפר הארץ,[26] וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם העפר שיכה בו אהרון ייהפך לכינים, וכינים אלו יולידו כינים שימלאו את כל ארץ מצרים[27]: (יג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן משה ואהרון עשו כמו שה' ציווה אותם: משה דיבר אל אהרון, ואהרון קיים את הציווי של משה,[28] וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ אהרון הרים את היד שהחזיקה את מטהו,[29] וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ אהרון הכה את עפר הארץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה הכינים רחשו בבני האדם ובחיות,[30] כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם בכל ארץ מצרים, היה העפר מלא בכינים[31]: (יד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם החרטומים הכו את עפר הארץ וניסו על ידי כשפיהם להוציא כינים מעפר הארץ,[32] לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים (הסיבה שהחרטומים הכו בעפר הארץ היא) כדי להוציא מהעפר כינים, וכדי לברוא את הכינים,[33] וְלֹא יָכֹלוּ החרטומים לא הצליחו לברוא את הכינים, כיוון שכשפי החרטומים אינם שולטים על דברים קטנים מגודל של שעורה,[34] וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה הכינים היו בבני האדם ובבהמות[35]: (טו) וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה החרטומים אמרו לפרעה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא מכה זו, מכת הכינים, היא מכה מלפני ה', ומשה ואהרון לא עשו מכה זו על ידי כשפים,[36] וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק פרעה חיזק את ליבו והוא לא שמע למשה ואהרון כמו שאמר ה' למשה ואהרון שפרעה לא ישמע אליהם[37]: (טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה תקום מוקדם בבוקר ותתייצב לפני פרעה,[38] הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה פרעה יוצא מוקדם בבוקר אל המים שבנהר היאור,[39] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תאמר אל פרעה, כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אני אומר לך בשם ה': שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי תשלח את עמי, את בני ישראל, כדי שיעבדו אותי במדבר: (יז) כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי (תשלח את עמי) מכיוון שאם אתה לא תשלח את עמי, אם אתה לא תשלח את בני ישראל, הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אני אגרה בך, בעבדיך, בעם המצרי ובמשפחותיך,[40] אֶת הֶעָרֹב חיות רעות שבאות מעורבות אחת עם השנייה,[41] וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב הבתים שבמצרים יהיו מלאים בחיות הרעות שאני אגרה בכם, וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ וגם האדמה, מקום שאין שם בכלל בתים, תהיה מלאה בחיות רעות[42]: (יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא ביום שאני אכה אותך בערוב, אני (ה') אפריש[43] אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן (אני (ה') אפריש) את ארץ גשן משאר ארץ מצרים, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ ארץ גשן היא הארץ שעמי, עם ישראל, עומד עליה וגר בה,[44] לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב (אני אפריש את ארץ גשן) כך שלא יהיה בארץ גשן ערוב,[45] לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְקֹוָק בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (הסיבה שאני אפריש את ארץ גשן משאר ארץ מצרים היא) כדי שתדע שאני ה' שולט בארץ[46]: (יט) וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ אני אשים הבדלה שתבדיל בין העם שלי (בני ישראל) לעם שלך (מצרים),[47] לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה מחר יתקיים האות הזה (ביאת הערוב וההבדלה בין מצרים לישראל) וכך תדע שלא היה זה מקרה שהגיע הערוב על מצרים, שהרי אני אומר לך כבר היום שכך יקרה מחר[48]: (כ) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק כֵּן ה' עשה ביום המחרת כמו שאמר למשה שיעשה,[49] וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו ה' הביא ערוב תקיף לביתו של פרעה ולבתיהם של עבדיו של פרעה,[50] וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב ארץ מצרים כולה הושחתה מפני הערוב שה' הביא[51]: (כא) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן פרעה קרא למשה ואהרון, וַיֹּאמֶר פרעה אמר למשה ואהרון: לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ תלכו ותקריבו קרבנות לאלוקיכם בארץ מצרים, ואל תלכו למדבר כדי להקריב את הקרבנות[52]: (כב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה משה ענה לפרעה: לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן לא טוב לעשות כן, אין זה טוב שנקריב קרבנות לה' בארץ מצרים,[53] כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ שהרי אנחנו נקריב כבשים שהם תועבת מצרים. המצרים היו עובדים את הכבשים כעבודה זרה, ולכן, בפי ישראל נקראו הכבשים תועבת מצרים. משה אמר לפרעה שעם ישראל אינו יכול להקריב לה' את הקרבנות במצרים, משום שחלק מהקרבנות שיקריבו לה', יהיו הכבשים שהם אלוהי מצרים,[54] הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ האם כאשר נקריב את הכבשים לה' לעיני המצרים, לא ירגמו אותנו המצרים באבנים? הרי המצרים לא יתנו לנו להקריב את הכבשים לה', כיוון שהם לא ייתנו שיקריבו את האלוהים שלהם[55]: (כג) דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר אנחנו צריכים להתרחק ממצרים מהלך דרך של שלשה ימים,[56] וְזָבַחְנוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ ואנחנו נקריב קרבנות לה', כפי מה שה' יאמר לנו. ה' יאמר לנו אלו קרבנות הוא רוצה שנקריב אליו[57]: (כד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה פרעה אמר למשה: אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר אני אשלח אתכם ואתם תוכלו ללכת ולהקריב קרבנות לפני ה' במדבר, אני מסכים לכך שלא תקריבו את הקרבנות בארץ מצרים, אלא שתקריבו אותם במדבר,[58] רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת רק אל  תלכו הרבה ואל תתרחקו ממצרים,[59] הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי ותתפללו גם עליי, כאשר אתם תקריבו קרבנות, תתפללו גם עליי[60]: (כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה משה אמר לפרעה: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ הרי אני יוצא ממך,[61] וְהַעְתַּרְתִּי אֶל יְקֹוָק ואני אתפלל לפני ה',[62] וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר ועירוב החיות הרעות יסור מחר מפרעה, מעבדיו ומעמו,[63] רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק רק שפרעה לא ימשיך לשקר בכך שהוא לא ישלח את בני ישראל להקריב קרבנות לפני ה'[64]: (כו) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה משה יצא מלפני פרעה, וַיֶּעְתַּר אֶל יְקֹוָק משה התאמץ בתפילתו לפני ה'[65]: (כז) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק כִּדְבַר מֹשֶׁה ה' עשה כדברי משה, וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ ה' הסיר את הערוב מפרעה, מעבדיו ומעמו, לֹא נִשְׁאַר אֶחָד בכל מצרים לא נשארה חיה רעה אחת: (כח) וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת פרעה הכביד את ליבו גם לאחר מכת הערוב, כמו שהכביד את ליבו לאחר מכת הצפרדעים,[66] וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם פרעה לא שילח את בני ישראל ממצרים:

 

[1] אונקלוס + א"ע. כמו"כ כבת הא"ע שמקור הצפרדעים היה רק מהנהרות והאגמים.

[2] אונקלוס.

[3] אונקלוס. א"ע: בניגוד למכת דם שם הכה אהרון את מקורות המים, כאן פשוט הרים את ידו והיה בכך משום אות שהצפרדע תעלה.

[4] רש"י בפירושו השני, וצפרדע היינו שירוץ הצפרדעים בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא לצפרדע אחת שממנה יצאו נחילי צפרדעים.

[5] דעת מקרא.

[6] א"ע: היה הבדל בין החרטומים שעשו את המכה במים מועטים, לבין אהרון שעשה כן בכמעט כל המים שהיה במצרים, ופרעה ראה שהחרטומים רק הוסיפו על המכה, ולכן ביקש ממשה להתפלל אל ה' שיסיר את המכה. ספורנו: הצפרדעים שהעלו החרטומים לא היו יכולים להוליד.

[7] אונקלוס. א"עף מכת צפרדע הייתה קשה יותר ממכת דם, שהרי במכת צפרדע כתוב בתהילים שהיא השחיתה את מצרים.

[8] אונקלוס.

[9] א"ע. אונקלוס: מעשה גבורה. רש"י: תשתבח ותאמר לי לעשות מעשה שאני אינני יכול לעשות, ולפי"ז התפאר היינו תשתבח. רשב"ם פירש בערך כמו רש"י, מלשון התנשא, ומשה אמר לפרעה שיתנשא לבקש דבר שהוא אינו יכול לקיים.

[10] אונקלוס.

[11] רש"י. רשב"ם: הצפרדעים יתחילו למות מיד והשאלה היא עד מתי ימותו. ספורנו: כרגע עדיין מעשיהם של החרטומים עומד עדיין והצפרדעים שיצרו עדיין קיימים. מתי יסורו דברי הכשפים וכך תכיר שהצפרדעים שאנחנו העלינו איננו מעשה כשפים. מעשה כשפים אינו נשאר בעינו הרבה זמן. א"ע: פרעה חשב שמערכת כוכבי השמים הביאה עליו את הצפרדעים, ולכן ביקש שהצפרדעים יסורו למחרת, וכך יידע שהצפרדעים באו מה'. רמב"ן: כנראה שהצפרדעים סרו בדיוק בשעה שמשה התפלל שיסורו, ופרעה חשב שמשה ביקש זמן עד שיוכל להתפלל לה' שיסיר את הצפרדעים, ולכן נתן לו זמן קצר של יום כדי שיוכל להתפלל ביום המחרת.

[12] אונקלוס.

[13] א"ע.

[14] רש"י.

[15] ספורנו.

[16] רש"י + אונקלוס. ספורנו: הסיבה שמשה היה צריך צעקה, שהיא תפילה חזקה, היא מכיוון שמשה התפלל שהצפרדעים שבמצרים יכרתו, ושבשאר המקומות, לא יכרתו.

[17] אונקלוס.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] רש"י.

[21] אונקלוס.

[22] אונקלוס. כלי יקר: רק במכת צפרדעים נאמר זאת, מכיוון שבשאר המכות, לא נשאר נזק לאחר המכה, ואילו כאן נשאר סירחון מהצפרדעים, ודבר זה לבד היה אמור להכניע את ליבו של פרעה, רק שפרעה לא התייחס לסירחון כיוון שבמקום רחב, אין השפעה לסירחון.

[23] רשב"ם.

[24] רש"י.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס.

[27] א"ע. ספורנו: הסיבה שכאן אין התראה היא משום שיש שלש קבוצות של מכות: דצ"כ – מכות ביסודות הכבדים, עד"ש – מכות בבעלי החיים, ובא"ח – מכות באוויר, ובכל קבוצה היו התראות על השתיים הראשונות ואילו על השלישית שבאותה קבוצה. הרמב"ן בפס' טו' מאריך גם הוא בהסבר מדוע לא הייתה התראה, וכתב שבכל מכה שלא היה בה משום חשש למוות, לא הייתה התראה.

[28] א"ע.

[29] אונקלוס. דעת מקרא: למרות שבציווי היד אינה מוזכרת, הציווי והמעשה הוא אותו דבר והשינוי הוא רק בגלל יופי הדיבור.

[30] רש"י. א"ע: מדובר על שם המין של הכינים. רשב"ם: הכוונה היא לכינים, וכ' של כינם לכאורה מיותר, ומקורו במשקל, כמו ריקם.

[31] לא ניתן לומר שכל העפר הפך להיות כינים, שהרי א"ע פירש שרק העפר שהכה אהרון הפך לכינים.

[32] א"ע + אונקלוס. רמב"ן: החרטומים עשו את כשפיהם ולא הצליחו להוציא את הכינים, למרות שהיו פעמים שהם כן הצליחו להוציא כינים על ידי כשפים. בפירושו השני כתב שהחרטומים לא הצליחו לעשות את מכת כינים, כיוון שהיה בכך משום בריאה חדשה.

[33] רש"י.

[34] רש"י. ספורנו: החרטומים אינם מצליחים לברוא דבר שמתנועע באמת.

[35] אונקלוס. א"ע: הטעם שהתורה חזרה כאן על כך שהכינים היו בבני האדם ובבהמות היא כדי לומר שהכינים היו גם בחרטומים.

[36] רש"י. א"ע: החרטומים אמרו לפרעה שמכה זו לא נעשתה על ידי משה ואהרון, אלא נעשתה על ידי מערכות השמים, והראיה היא שמשה לא התרה בפרעה לפני המכה, וגם החרטומים לא הצליחו כלל לברוא את הכינים. אמנם הרמב"ן חלק על הא"ע ואמר שהחרטומים הכירו שהמכה הייתה מאת ה' ולכן גם לא קרא להם פרעה יותר מפעם זו ואילך. רשב"ם: אצבע אלוקים היא מכת מדינה.

[37] רש"י.

[38] אונקלוס.

[39] א"ע.

[40] רש"י.

[41] רש"י וא"ע.

[42] א"ע. ספורנו: גם הקרקע שעליו הבתים, יהיה מלא בחיות רעות. רש"י: הסיבה שה' נהג כך במכות מצרים היא מכיוון שה' נהג עם המצרים כמו שנוהגים המלכים בשעה שהם תוקפים עיר: קודם מקלקלים את מקורות המים שלהם, לאחר מכן תוקעים בשופרות (צפרדעים) כדי להבהיל אותם ...

[43] רש"י. רשב"ם: הצורך בהפרשה היא מכיוון שהחיות הולכות בכל המקומות, ולכן צריך הפרשה בדבר וערוב. רמב"ן: בארץ גשן היו רב התושבים מבני ישראל.

[44] אונקלוס.

[45] אונקלוס.

[46] אונקלוס. א"ע: כדי שתדע שטני ה' נמצא בדיוק באמצע הארץ, כדרך המלכים שעומדים בדיוק באמצע מלכותם וכשם שהלב הוא באמצע הגוף. רמב"ן דחה פירוש זה של הא"ע ופירש כאונקלוס וכתב עוד שייתכן שיש בדבר סוד נסתר.

[47] רש"י ורשב"ם. אונקלוס: אני אשים ישועה לעם ישראל לעומת העם שלך שאשים עליהם מכה. רמב"ן: הסיבה שיש כאן מעין כפילות, וכתוב שה' גם יפלה וגם ישים פדות היא מכיוון שההפלאה היא בין שני מקומות: ארץ מצרים וארץ גשן, והפדות היא גם לבני ישראל שיילכו למצרים, שלא יוזקו.

[48] רשב"ם.

[49] א"ע.

[50] אונקלוס.

[51] אונקלוס.

[52] רש"י. א"ע: עכשיו התברר לפרעה שהמכות באו עליו מכיוון שלא נתן לבנ"י להקריב קרבנות.

[53] אונקלוס.

[54] רש"י. בפירושו השני כתב שתועבת מצרים היא זביחת בנ"י: המצרים יתעבו את הקרבת הכבשים ע"י בנ"י. א"ע: תושבי מצרים היו מזרע חם שלא היו אוכלים בשר כלל.

[55] אונקלוס.

[56] א"ע.

[57] א"ע.

[58] אונקלוס.

[59] אונקלוס. אוה"ח: פרעה אמר למשה שאיננו צריך להתרחק מהלך דרך שלש לשה ימים, אלא מספיק שהוא ייצא מעט ממצרים, ומשה הסכים לכך, כיוון שכל מטרתו הייתה רק לצאת מעט ממצרים, ואין זה משנה באיזה תנאי.

[60] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא שמשה ואהרון יתפללו שה' יסיר מהם את המכה, אך לפי"ז היה צריך להיות כתוב העתירו בעדי לפני נתינת הרשות ללכת.

[61] אונקלוס.

[62] אונקלוס.

[63] אונקלוס.

[64] אונקלוס.

[65] רש"י. ספורנו: הסיבה שמשה הי צריך להתאמץ בתפילתו היא כדי שהערוב לא ימותו במצרים וכך ייהנו המצרים מהעורות.

[66] רשב"ם.