שמות פרק ט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמות פרק ט'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ז' אדר תשע"ח

שמות פרק ט

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו תיכנס לפני פרעה ותאמר לו,[1] כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים כך אמר ה' אלוקי ישראל, שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי תשלח את העם שלי והם יעבדו לפניי[2]: (ב) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ (תשלח את עמי) כיוון שאם אתה מסרב לשלח את העם,[3] וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם ואתה עדיין תאחוז בעם ישראל[4]: (ג) הִנֵּה יַד יְקֹוָק הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מכה מלפני ה', מכה מאת ה', תהיה במקנה שלך שנמצא בשדה,[5] בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן המכה תכלול את כל החיות: הסוסים, החמורים, הגמלים, הבקר והצאן, דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (יהיה בבהמות שלך) מוות חזק מאוד[6]: (ד) וְהִפְלָה יְקֹוָק בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם ה' יבדיל בין המקנה של בני ישראל, לבין המקנה של המצרים,[7] וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר לא ימות דבר אחד מכל מה שיש לבני ישראל[8]: (ה) וַיָּשֶׂם יְקֹוָק מוֹעֵד ה' קבע זמן שיתחיל הדבר, וכך לא יאמרו המצרים שהדבר נהיה במקרה. על ידי שה' אמר בדיוק מתי תתחיל מכת הדבר, המצרים ידעו שהמכה הייתה מאת ה',[9] לֵאמֹר ה' אמר בעת שקבע את המועד, מָחָר יַעֲשֶׂה יְקֹוָק הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ ה' יעשה למחרת את הדבר הזה בארץ מצרים, מכת הדבר תתחיל ביום המחרת[10]: (ו) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת ה' עשה כדבר הזה ביום המחרת, למחרת דבריו של משה אל פרעה, ה' שלח דבר בכל מצרים, וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם רוב מקנה מצרים מת,[11] וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד ולא מת כבש אחד ממקנה בני ישראל. הכוונה היא גם לכך שלא מת אף בעל חיים ששייך לבני ישראל[12]: (ז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה פרעה שלח שליחים כדי לברר אם לא מתו כבשים מבני ישראל,[13] וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד ופרעה גילה שמכל המקנה של בני ישראל, לא מת אפילו כבש אחד,[14] וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם פרעה הכביד את ליבו והוא לא שילח את בני ישראל, למרות שראה במופת שהמכה הייתה מאת ה', על ידי שראה שלא מת אפילו כבש אחד מהמקנה של בני ישראל[15]: (ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן ה' אמר למשה ואהרון: קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן תמלאו את חופני ידיכם בפיח, אפר דק, שנוצר מהגחלים שנשרפים בכבשן,[16] וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה ומשה יזרוק את הפיח לעבר השמיים לעיני פרעה[17]: (ט) וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם הפיח יהפך לאבק על פני כל ארץ מצרים על ידי מעשה נס,[18] וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם כאשר האבק שנוצר מהפיח, ייגע באדם או בבהמה שנמצאים בארץ מצרים, האבק יגרום לכך שהעור של בני האדם והבהמות יתמלא בשחין שמצמיח אבעבועות, פצעים מלאים במוגלה[19]: (י) וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן משה ואהרון מילאו את חופניהם באפר הדק שנוצר בכבשן,[20] וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה משה ואהרון עמדו לפני פרעה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה משה זרק את פיח הכבשן לעבר השמים, וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה הפיח יצר שחין שהעלה פצעים בבני האדם ובבהמות שהיו במצרים[21]: (יא) וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין השחין מנע מהחרטומים לעמוד לפני משה,[22] כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם מכיוון שהשחין היה בחרטומים ובכל מצרים, ואם כן, החרטומים התביישו לעמוד לפני משה כשגופם מלא בשחין, וכן לא היו יכולים לבוא אל הארמון של פרעה, אלא הסתגרו בבתיהם[23]: (יב) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה ה' חיזק את ליבו של פרעה. עד עתה פרעה חיזק את ליבו, אך בחמש המכות האחרונות, ה' חיזק את ליבו של פרעה, כיוון שעל פי הטבע, היה צריך פרעה לתת לשחרר את בני ישראל לאחר שבאו עליו מכות  חזקות כאלו,[24]  וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה פרעה לא שמע למשה ואהרון, כמו שה' אמר למשה ואהרון שפרעה לא ישמע בקולם: (יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר אל משה: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה תקום מוקדם בבוקר ותעמוד לפני פרעה,[25] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ותאמר לפרעה, כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים כך אמר ה' אלוקי ישראל, שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי תשלח את עמי כדי שיוכלו לעבוד לפניי[26]: (יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת (תשלח את בני ישראל) כיוון שבמכה הזאת, בפעם הבאה שאני אכה אותך,[27] אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ אני שולח לליבך, לעבדיך ולעם המצרי את כל מגפותיי.[28] הקולות והברקים שיהיו במכת ברד מרכיבים הרבה מגיפות שה' ישלח למצרים,[29] בַּעֲבוּר תֵּדַע (אני אכה בך במכה חזקה) כדי שתדע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ שאין אף שליט בארץ כמוני, ה'[30]: (טו) כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי כיוון שבשעת מכת הדבר הייתי יכול לשלוח את ידי,[31] וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר והייתי יכול להכות אותך ואת העם המצרי בדבר, כמו שהכיתי את הבהמות בדבר, וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ ואז הייתם נכחדים מהארץ: (טז) וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ אולם, הסיבה שלא היכיתי אותך בדבר ושהשארתי אותך בחיים היא,[32] בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי כדי שאני אראה לך את כוחי על ידי שאביא עליך מכות נוספות,[33] וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ וכדי שיתפרסם שמי בכל הארץ, בכל העולם ידברו על המכות שאני עתיד להביא עליך[34]: (יז) עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי אתה עדיין כובש את עמי ומחזיק אותם לעבדים,[35] לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם ואינך רוצה לשלח את בני ישראל[36]: (יח) הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד בעוד עשרים וארבע שעות, אני הולך להכות אותך במכת ברד חזקה,[37] אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לא הייתה אף פעם מכת ברד חזקה כל כך במצרים, כמו המכה שאני הולך להביא עליך היום, לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה (לא הייתה מכת ברד כל כך חזקה במצרים) מהיום שבו מצרים נוסדה ועד עתה. לא היה אף פעם מקרה שבו הברד שירד במצרים היה כל כך חזק כמו שהיה במכת הברד שבמצרים[38]: (יט) וְעַתָּה שְׁלַח ועכשיו, לאחר שאתה יודע שתוכה בברד, תשלח שליחים, הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה והשליחים שלך יכניסו את כל המקנה שיש לך בשדה אל תוך הבתים,[39] כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה כל אדם או בהמה שיהיו בשדה ולא יוכנסו לתוך הבית, וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ הברד ירד עליהם וכך הם ימותו. כל אדם או בהמה שיהיהו בשדה ולא יוכנסו לתוך הבית, ימותו במכת הברד[40]: (כ) הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יְקֹוָק מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה מי מעבדי פרעה שהיה ירא מה', הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים כינס באותו יום את עבדיו ואת המקנה שלו אל תוך הבתים[41]: (כא) וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר יְקֹוָק מי שלא שם ליבו לדבר ה',[42] מי שלא התייחס למה שאמר ה', וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה השאיר את עבדיו ואת המקנה שלו בשדה[43]: (כב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם הרם את ידך לעבר השמים,[44] וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וכך, לאחר שתרים את ידך לכיוון השמים, ירד ברד על כל ארץ מצרים, עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הברד ירד על כל בני האדם, על הבהמות ועל כל העשבים שצומחים בשדות, שנמצאים בארץ מצרים[45]: (כג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם משה הרים את ידו שהחזיקה במטה לכיוון השמים, וַיקֹוָק נָתַן קֹלֹת וּבָרָד (לאחר שמשה הרים את ידו לכיוון השמים) ה' גרם לכך שיהיו קולות ושירד ברד על ארץ מצרים,[46] וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה אש הלכה וירדה על הארץ, יחד עם הברד,[47] וַיַּמְטֵר יְקֹוָק בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם ה' המטיר ברד על ארץ מצרים[48]: (כד) וַיְהִי בָרָד כאשר היה ברד, כאשר הברד ירד על ארץ מצרים, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד בדרך נס, אש התלקחה בתוך הברד,[49] כָּבֵד מְאֹד הברד היה חזק מאוד,[50] אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי לא היה ברד כזה בארץ מצרים מאז שמצרים נהייתה לעם[51]: (כה) וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הברד הכה את כל מה שהיה בשדה בכל ארץ מצרים,[52] מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה הברד הכה כל דבר שהיה בשדה: מאדם ועד בהמה, וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וכן הכה הברד את כל העשבים שצומחים בשדות, וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר והברד שבר את כל העצים שגדלו בשדות[53]: (כו) רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד המקום היחיד בארץ מצרים שלא היה שם ברד הוא ארץ גשן ששם גרים בני ישראל: (כז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן פרעה שלח שליחים כדי לקרוא למשה ואהרון, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם פרעה אמר למשה ואהרון: חָטָאתִי הַפָּעַם הפעם, לאחר מכת ברד, אני מודה שחטאתי,[54] יְקֹוָק הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים ה' הוא הצודק ואני ועמי, העם המצרי, אנחנו הרשעים: (כח) הַעְתִּירוּ אֶל יְקֹוָק תתפללו לפני ה',[55] וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד ומספיק לה' הקולות והברד שהוריד,[56] וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד ואני אשלח אתכם, ואתם לא תמשיכו להתעכב יותר במצרים[57]: (כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה משה אמר לפרעה: כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר כאשר אני אצא מהעיר, אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְקֹוָק אני אפרוש את ידי בתפילה לפני ה',[58] הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן (לאחר שאתפלל) הקולות יימנעו, הקולות ייפסקו,[59] וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד ולא ירד עוד ברד. באותו רגע ייפסקו הקולות והברד,[60] לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיקֹוָק הָאָרֶץ כדי שתדע (על ידי שהקולות והברד ייפסקו באותו זמן) שהארץ שייכת לה' ולא לך[61]: (ל) וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהִים ואני יודע, שלמרות שהודית בכך שחטאת, אתה והעם המצרי עדיין אינכם יראים את ה', אך בכל זאת אתפלל עליכם[62]: (לא) וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה הפשתן והשעורים נשברו על ידי הברד שירד עליהם,[63] כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב כיוון שהשעורה כבר עמדה בקש שלה, השעורים כבר צמחו יחד עם הגבעול שלהם, והגבעול הקשה נשבר על ידי הברד,[64] וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל וכמו כן, גם הפשתן גדל ועמד בגבעולים שלו, וממילא הוכה על ידי הברד ועל ידי כך נשבר[65]: (לב) וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ ואילו גידולי החיטה והכוסמת לא נשברו על ידי הברד,[66] כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה (הסיבה שהחיטה והכוסמת עדיין לא נשברו היא) מכיוון שהן מאוחרות, הן גדלות מאוחר, וממילא בשעת הברד היו עדיין רכות, והברד שבר רק את הגידולים הקשים[67]: (לג) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר משה יצא מלפני פרעה ולאחר מכן יצא מהעיר,[68] וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְקֹוָק משה פרש את ידיו בתפילה לפני ה',[69] וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד הקולות והברד הופסקו,[70] וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה והמטר לא הגיע יותר אל הארץ[71]: (לד) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת פרעה ראה שהמטר, הברד והקולות הופסקו,[72] וַיֹּסֶף לַחֲטֹא פרעה הוסיף לחטוא, למרות שהודה שהוא חטא,[73] וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו פרעה ועבדיו הכבידו את ליבם[74]: (לה) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה ליבו של פרעה חוזק, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה ופרעה לא שילח את בני ישראל ממצרים, כמו שה' אמר למשה שפרעה לא ישלח את בני ישראל ממצרים:

 

[1] אונקלוס. א"ע: תיכנס לארמון של פרעה. אוה"ח: כאשר ה' אומר למשה בא אל פרעה, כוונתו היא שמשה ייכנס לארמון של פרעה ללא רשות, ויתעלם משומרי הראש של פרעה, וכאשר ה' אומר למשה שילך ליאור, שם אין שומרי ראש, ה' אומר בלשון "לך אל פרעה".

[2] אונקלוס.

[3] אונקלוס.

[4] רש"י. אונקלוס: עדיין משעבד את עם ישראל.

[5] אונקלוס. רמב"ן: אין הכוונה שהדבר היה רק בשדה, אלא שרוב המקנה היה בשדה, וממילא התרה בהם שהמקנה שבשדה ימות. בפירושו השני כתב שייתכן שבגלל שהמצרים עבדו את הכבשים, הרי שהם הרחיקו אותם לשדות שמחוץ לערים, ולכן אמר ה' לפרעה שהמקנה שלו בשדה ימות.

[6] אונקלוס.

[7] רש"י.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס + רשב"ם.

[10] אונקלוס.

[11] א"ע, ולא כל מקנה מצרים ממש, כיוון שכתוב בהמשך "שלח העז את מקנך". אוה"ח: מדובר על המקנה שלא הכניסו אותם לתוך הבית.

[12] אונקלוס.

[13] אונקלוס.

[14] א"ע.

[15] ספורנו.

[16] רש"י + רשב"ם.

[17] רש"י: היה כאן נס שחופנו של משה החזיק את הפיח שהוא ואהרון הרימו. נס נוסף שהיה הוא שהפיח התפזר בכל ארץ מצרים. ספורנו: הסיבה שה' ציווה לעשות כן לפני פרעה היא כדי שפרעה לא יטען שהשחין נוצר במקרה על ידי שינוי מזג האוויר.

[18] רש"י וא"ע. רמב"ן: הפיח גרם לאוויר שיוציא שחין על כל ארץ מצרים.

[19] רש"י + רשב"ם.

[20] א"ע.

[21] רש"י: היו בהמות מכיוון שלא כולם מתו בדבר. הירא את דבר ה' הניס את בהמותיו לתוך הבתים, ובהמות אלו לא נפגעו.

[22] אונקלוס.

[23] רמב"ן. א"ע: חיזוק ליבו של פרעה גרמה לו שלא לבקש ממשה להתפלל שיסיר את המכה.

[24] רמב"ן בפירושו עפ"י חז"ל. בפירושו הראשון כתב שעד עתה החרטומים היו מחזקים את לבו של פרעה, עד שעתה לא היו יכולים החרטומים לבוא אל פרעה, ולכן עכשיו נחשב הדבר שה' חיזק את ליבו של פרעה. א"ע: החרטומים לא לקו במכת צפרדעים והערוב, מכיוון שחכמתם עזרה להם למצוא דרכים להימנע מכך, ועכשיו לא יכלו להימלט מהמכה. ומכיוון שמכת השחין לא עמדה הרבה זמן, לא ביקש פרעה ממשה שיתפלל אל ה' שיסיר את המכה.

[25] א"ע: כאן לא מוזכר שפרעה היה יוצא אל המים, אולי הכוונה היא שהיה לפרעה צורך אחר. אוה"ח: חלק מהציווי הוא שמשה יעמוד בצורה גאה לפני פרעה ולא ירכין את ראשו.

[26] אונקלוס.

[27] עפ"י א"ע, שכתב שקולות הברד הפחידו כל כך את פרעה עד שאמר "אני הצדיק". אמנם ספורנו כתב שהכוונה היא בקבוצת המכות השלישית "באח"ב", כאשר קבוצת מכות זו הינה באוויר.

[28] אונקלוס. רש"י כתב שהכוונה היא למכת בכורות, וקשה על כך שהרי כאן מדובר על מכת ברד ולא על מכת בכורות. ר"ת מאורי ליינו (מובא בשפ"ח) פירש שמדובר במכה של הביכורים, ביכורי התבואה יוכו על ידי הברד. המהרש"ל כתב שהכוונה היא שפרעה היה יכול לומר שבגלל שמכת שחין הייתה קלה יותר מהמכות האחרים, הרי שפרעה היה יכול לחשוב שנגמרו מכותיו החזקות של ה', ומשה אמר בדבריו אל פרעה, שה' עוד הולך להכות אותו במכות חזקות. דברי דוד (מובא ג"כ בשפ"ח): מכת ברד שקולה כנגד כל המכות שהיו עד עכשיו, ומכת בכורות שקולה כנגד כל המכות שהיו עד למכת בכורות. מהר"ל בגור אריה: על דבר זה שאתה מסרב לשלח את בנ"י, אני עתיד להביא עליך את מכת בכורות, שתהיה מכה קשה, ו פתר את הקושי מדוע דווקא עכשיו מתרה ה' בפרעה על מכת בכורות, מכיוון שפרעה חשב אחרי הדבר שהקב"ה לא רוצה להרוג אותו, אחרת הדבר היה מתפשט גם לבני האדם. ונ"ל שניתן לומר גם שהסיבה היא, שזו הפעם הראשונה שה' הכביד את ליבו של פרעה, ולאחר הכבדת לב זו, הסביר ה' לפרעה שהוא הולך להכות אותו גם במכת בכורות. אוה"ח: הפעם פרעה יבין שהמכות הם מאת ה', גם המכות שהיו לפני ברד, שהרי עד עכשיו היה פרעה יכול לטעון שהמכות נעשו על ידי כישוף, אלא שהחרטומים שלו היו מכשפים בינוניים.

[29] רשב"ם.

[30] אונקלוס.

[31] רש"י. אונקלוס: בעתיד אני אשלח את ידי ואכה אותך.

[32] א"ע.

[33] אונקלוס. ספורנו: ה' אמר לפרעה שלא השמיד אותו עדיין כיוון שהוא מקווה שמא כשיראה את אחת המכות, הוא יחזור בתשובה.

[34] א"ע.

[35] אונקלוס, רש"י ורשב"ם. א"ע: בשם עצמו פירש שהכוונה היא לכך שפרעה משתבח בבני ישראל. בפירושו השני כתב בשם רבי מרינוס שהכוונה היא שפרעה מתחזק.

[36] אונקלוס.

[37] רש"י + אונקלוס. רש"י כתב שמשה שרט שריטה בכותל לפרעה ואמר שכאשר השמש תגיע בדיוק לאותה נקודה שבה היא נמצאת היום, תתחיל מכת הברד.

[38] רש"י. א"ע: במצרים לא יורד בכלל גשם. רמב"ן: אמנם במצרים לא הייתה מכת ברד כזאת, אך בשאר העולם כן היה, כמו בסדום ועמורה.

[39] רש"י. א"ע פירש באפשרות נוספת את המילה העז וכתב שייתכן לומר שזהו מלשון להניס.

[40] אונקלוס.

[41] אונקלוס + א"ע.

[42] אונקלוס.

[43] אונקלוס.

[44] אונקלוס. א"ע: מן הסתם שהרמת היד הייתה על ידי המטה.

[45] אונקלוס.

[46] אונקלוס.

[47] א"ע.

[48] אונקלוס.

[49] רש"י וא"ע.

[50] אונקלוס.

[51] אונקלוס.

[52] אונקלוס.

[53] אונקלוס.

[54] רשב"ם.

[55] אונקלוס.

[56] רש"י.

[57] אונקלוס.

[58] אונקלוס. רש"י: הסיבה שמשה היה צריך לצאת מהעיר היא מכיוון שהעיר הייתה מלאה בע"ז. בשפ"ח כתב שכנראה שמשה עשה כן בכל הפעמים, ובכל המכות כשהתבקש להתפלל, התפלל מחוץ לעיר, אלא שכאן פרעה רצה שיתפלל שה' יסיר את הברד מיד (בניגוד למשל למכת צפרדעים שפרעה ביקש שה' יסיר את הצפרדעים למחרת) ולכן משה נתן הסבר לפרעה מדוע איננו מתפלל בתוך העיר כדי שהברד ייפסק. רמב"ן: בדרך כלל היה משה מתפלל בביתו, אך כאן, כיוון שרצה לפרוש את כפיו לשמים, לא היה יכול להתפלל בתוך העיר. בסוף דבריו פירש כפי שפירש השפ"ח בדברי רש"י וכתב על כך שהוא האמת.

[59] אונקלוס.

[60] ספורנו.

[61] ספורנו + א"ע.

[62] רש"י. א"ע כתב בשם רס"ג שמשה אמר לפרעה שלא יתפלל על מה שכבר הוכה, מכיוון שדברים אלו הוכו בברד לפני שפרעה הודה שחטא. בסוף דבריו פירש שמשה אמר לפרעה שהוא יודע שפרעה ירא את ה' לפני שהוא יתפלל על פרעה, אך לאחר שיתפלל, יודע הוא שפרעה יחזור לסורו. לפי פירושו השני, חסרה מילה בדברי משה, והכוונה היא "לפני זה תיראו" כשהכוונה היא לפני התפילה. בסוף דבריו כתב הרמב"ן שהכוונה היא שמשה יודע שבכל פעם פרעה מבקש שיתפללו עליו, ובמכות האחרונות פרעה ביקש שיתפללו עליו, ואח"כ כבר לא היה ירא מה'.

[63] רש"י.

[64] רש"י.

[65] רש"י. לפי דברי רס"ג שהובאו לעיל בפירוש הא"ע, מובן מדוע פסוקים אלו נכנסו בתוך סיפור התפילה של משה רבינו, משום שאלו הם דברי משה אל פרעה שאמר שלא יתפלל על הפשתן והשעורים כיוון שהם הוכו לפני שפרעה חזר בתשובה. אמנם הרמב"ן פירש גם כן שאלו הם דבריו של משה אל פרעה, רק שהתכוון לומר לפרעה, שלמרות שהחיטה והכוסמת עוד לא הוכו, ה' עדיין יכול להכות אותם, אם ישנה פרעה את דעתו. אוה"ח: למרות שהחיטה והכוסמת לא הוכו בגלל שנעשה נס, היה בכך משום פתח לפרעה לומר שהוא לא ישמע בקולו של ה' בגלל שה' אינו שולט בכל, והראיה היא שה' לא הצליח להכות בחיטה ובכוסמת.

[66] אונקלוס.

[67] רש"י. א"ע: החיטה והכוסמת עוד היו מתחת לארץ, ולכן הן לא הוכו.

[68] דעת מקרא.

[69] אונקלוס.

[70] אונקלוס.

[71] רש"י בפירושו הראשון, וכתב שגם הברד שהיה באמצע הירידה לארץ, נשאר תלוי. בשם ר' מנחם כתב שהברד לא ניצוק יותר לארץ, לא נשפך יותר לארץ. אונקלוס פירש שהמטר לא נחת יותר על הארץ.

[72] אונקלוס.

[73] א"ע. רשב"ם: עכשיו, חטאו פרעה ועבדיו במזיד,שהרי הם כבר הכירו בכך שהם חטאו, ובכל זאת הם הכבידו את ליבם.

[74] אונקלוס.