שמות פרק יז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמות פרק יז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ז' אדר תשע"ח

שמות פרק יז

(א) וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְקֹוָק כל קהל ישראל נסע ממדבר סין למספר מסעות על פי ציווי של ה',[1] וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים לאחר מספר מסעות, הגיעו בני ישראל למקום שנקרא רפידים, וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם ברפידים, לא היה לעם ישראל מים לשתות[2]: (ב) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה חלק מבני ישראל רבו עם משה (ואהרון),[3] וַיֹּאמְרוּ בני ישראל אמרו למשה (ואהרון) בשעת המריבה, תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה משה ואהרון! תנו לנו מים לשתות,[4] וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה משה אמר לעם שרב איתו, מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי למה אתם רבים איתי,[5] מַה תְּנַסּוּן אֶת יְקֹוָק ולמה אתם מנסים את ה' ובודקים אם הוא יכול לתת לכם מים במדבר[6]: (ג) וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם הצמא של עם ישראל במדבר התגבר,[7] וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה עם ישראל התרעם על משה,[8] וַיֹּאמֶר עם ישראל אמר למשה: לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא למה העלית אותנו מארץ מצרים כדי להרוג בצמא אותי, ואת בניי, ואת המקנה שלי[9]: (ד) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק משה התפלל לפני ה',[10] לֵאמֹר משה אמר בתפילתו, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה מה אני יכול לעשות לעם ישראל, עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי הרי אם אני אחכה עוד קצת באפס מעשה, עם ישראל וודאי יסקול אותי באבנים[11]: (ה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם תעבור לפני העם (ותראה שהם לא יסקלו אותך),[12] וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל קח איתך חלק מזקני ישראל כדי שיעידו שאתה הוצאת מים מהסלע, וכך בני ישראל לא יאמרו שהיו במקום מעיינות לפני כן, והמים הם מהמעיינות,[13] וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וכן תיקח בידך את המטה שאיתו אתה הכית על מי היאור,[14] וְהָלָכְתָּ תלך אל הצור שאצווה אותך להוציא ממנו מים[15]: (ו) הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב הרי שתמצא את כוחי וגבורתי על הסלע שנמצא בקרבת הר סיני,[16] וְהִכִּיתָ בַצּוּר תכה בסלע,[17] וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם ייצאו מים מהסלע לאחר שתכה אותו,[18] וְשָׁתָה הָעָם עם ישראל ישתה מהמים שייצאו מהסלע, וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל משה הכה את הסלע לעיני זקני ישראל[19]: (ז) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה משה קרא לאותו מקום "מסה ומריבה".[20] משה קרא למקום מסה ומריבה על שם שני דברים שאירעו שם:[21] 1) עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל המריבה של בני ישראל עם משה על החוסר במים, 2) וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְקֹוָק ועל כך שעם ישראל ניסה את ה' במקום זה, לֵאמֹר כך ישראל אמרו כאשר הם ניסו את ה': הֲיֵשׁ יְקֹוָק בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן האם שכינתו של ה' שורה בתוכנו והוא יכול לספק את כל צרכינו, או ששכינתו של ה' איננה בתוכנו, והוא אינו יכול לספק את צרכינו[22]: (ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם עם שנקרא בשם עמלק בא לרפידים ונלחם שם עם בני ישראל[23]: (ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ משה אמר ליהושע,[24] בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק תבחר אנשים יראי חטא וגיבורים, שייצאו להלחם לצדך במלחמה נגד עמלק,[25] מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה מחר, כאשר תתחיל המלחמה, אני אעמוד על ראש הר סיני,[26] וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי כשאני אעמוד על ראש הגבעה, אני אחזיק בידי את המטה שנעשו בו ניסים לפני ה'[27]: (י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק יהושע עשה כמו שמשה אמר לו לעשות, והוא בחר אנשים ויצא איתם להילחם בעמלק, וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה משה אהרון וחור עלו אל הר סיני[28]: (יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל כאשר משה היה מרים את ידיו, עם ישראל היה מתגבר במלחמה, כיוון שבכך היה נזכר עם ישראל להתפלל אל ה' שיושיע אותו מעמלק,[29] וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק כאשר משה היה מניח את ידיו, עמלק היה מתגבר במלחמה: (יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים ידיו של משה היו כבדות, ולכן היה קשה למשה להחזיק את ידיו כלפי מעלה,[30] וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו אהרון וחור לקחו אבן והניחו את האבן מתחת למשה,[31] וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ משה ישב על האבן,[32] וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו אהרון וחור סייעו למשה להרים את ידיו,[33] מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד אהרון עמד בצד אחד של משה ואילו חור עמד בצד השני של משה, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ כל אחת מידיו של משה המשיכו לעמוד ולהיות מורמות כלפי מעלה עד לשקיעת החמה[34]: (יג) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב יהושע ניצח את העם העמלקי על ידי הצד החד של החרב[35]: (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, בשנת הארבעים לנידודי ישראל במדבר,[36] כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר תכתוב בספר התורה את הדברים האלה לזיכרון, תכתוב שעמלק היה העם הראשון שהעיז להתקיף את ישראל,[37] וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ וכן תשים את הדברים לפני יהושע שעתיד להכניס את בני ישראל לארץ ישראל,[38] כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (הסיבה שעליך לכתוב את הדברים האלה לזיכרון ולשים את הדברים באזני יהושע היא מכיוון ש-) בעתיד, אני (ה') רוצה למחות את זכר העם העמלקי מתחת השמיים[39]: (טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ משה בנה מזבח לה' בהר סיני,[40] וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְקֹוָק נִסִּי משה קרא את שמו של המזבח "ה' הוא הנס שלנו"[41]: (טז) וַיֹּאמֶר משה אמר:[42] כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ ה' הרים את ידו כדי להישבע בכיסאו,[43] מִלְחָמָה לַיקֹוָק בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר ה' תמיד יילחם נגד עמלק כדי להשמיד אותו[44]:

 

[1] א"ע.

[2] אונקלוס.

[3] אונקלוס + א"ע. א"ע כתב שהיו שתי כתות: כת אחת רבה על המים וכת שנייה רצתה לנסות ממש את ה'. רמב"ן מחלק בין מריבה שהייתה ממש מריבה, לבין לינה ששם היה רק תרעומת אבל לא מריבה של ממש. כמו"כ מסביר הרמב"ן את מהלך הדברים בכך שהוא אומר שבהתחלה בנ"י רבו עם משה ומשה הוריד אותם מעליו בכך שאמר שבמקום לריב יתפללו אל ה' ולאחר מכן התחילו בנ"י להסתפק מהמים שבכליהם, ולאחר שמים אלו נגמרו, התחילו להתרעם שוב על משה ואהרון.

[4] א"ע.

[5] אונקלוס.

[6] רש"י.

[7] א"ע.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס. רמב"ן: הסיבה שהזכירו את המקנה הוא כדי לומר למשה שהם צריכים הרבה מים והסיבה שהם הזכירו את הטף כדי לומר שאין הם יכולים להמתין עוד למים, כיוון שהטף אינו יכול לחכות בסבלנות למים. אוה"ח: ה' רצה לגרום לעם ישראל להתפלל אליו ולכן הצמיא אותו, אך עם ישראל נכשל בניסיון ורק רב עם משה במקום להתפלל. הסיבה שבנ"י לא הרגישו צורך להתפלל הוא שכל זמן שה' היה איתם, חשבו שהכל מסתדר גם ללא תפילות.

[10] אונקלוס.

[11] רש"י. א"ע כתב שהיה זה מעין משל ומשה אמר לה' שלו היו יכולים היו העם סוקלים אותו באבנים כבר מזמן.

[12] רש"י, וה' רצה לומר למשה בדברים אלו שהוא הוציא שם רע על בני ישראל. א"ע: ה' נתן למשה פיתרון בדברים אלו. ספורנו: בנ"י יפסיקו להתרעם כשיראו שאתה מחפש להם פיתרון.

[13] רש"י.

[14] אונקלוס. רש"י: הסיבה שה' ציווה את משה לקחת את המטה בידו היא מכיוון שבנ"י הוציאו שם רע על המטה ואמרו שהמטה מועד רק לפורענות. ספורנו: בגלל מטה זה לא היו יכולים המצרים לשתות, ועכשיו יקרה ההיפך. רמב"ן: מדובר על המטה של אהרון.

[15] רמב"ן: מחנה ישראל היה ברפידים, ואילו הצור היה בהר סיני או ליד עיר קרובה להר סיני. לפי הרמב"ן שלחו בנ"י את נעריהם ובהמתם לשאוב מים מהצור, אך המחנה עצמו לא הגיע להר סיני עד לחודש סיוון. בפירושו השני כתב שהמים יצאו מהר סיני והגיעו עד לרפידים.

[16] א"ע. רמב"ן: הסיבה שה' היה צריך להתגלות על הסלע היא מכיוון שנס זה של יציאת מים מהצור הולכת להיות קבועה לאורך כל שנות נידודי ישראל במדבר.

[17] לפי רש"י, הסלע התבקע לשניים.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] א"ע בפירוש אחד. בפירוש השני כתב שהקורא קרא למקום מסה ומריבה.

[21] א"ע.

[22] אונקלוס + א"ע.

[23] א"ע. רש"י: הסיבה שעמלק תקף את ישראל היא מכיוון שעם ישראל הסתפק אם ה' נמצא איתם, רצה ה' להראות לבנ"י שהוא איתם. ספורנו: עמלק ראה שעם ישראל צמא, ולכן בחר להתקיף באותו הזמן. אוה"ח: הסיבה שעמלק התקיפו את ישראל היא מכיוון שהתעצלו מללמוד תורה. כלי יקר: עמלק לא היה יכול להתקיף את ישראל ללא שישראל היו נותנים לו פתח לבוא, בגלל שניסו את ה', נתנו לעמלק פתח להיכנס דרכו ולתקוף אותם.

[24] במפרשים מצאנו שתי דעות, האם כאן כבר קרא משה ליהושע בשם זה, ע"ש העתיד, או שמכיוון שבסופו של דבר קרה משה ליהושע בשם זה, כתב זאת כאן. הרמב"ן כתב שהסיבה שיהושע הוא שיצא להילחם היא מכיוון שמשה רצה לעלות את ההר ולהתפלל, וגם כדי שעם ישראל יראה שהוא מתפלל. כמו"כ הסביר שמשה חשש מעמלק, היות והוא מזרע עשיו שנאמר בו ועל חרבך תחיה, וכל מה שעשו משה ויהושע במלחמה זו, עתידים אליהו ומשיח בן יוסף לעשות עם זרעם של עמלק. אוה"ח כתב שהסיבה שיהושע הוא זה שיצא למלחמה היא מכיוון שכל המלחמה הייתה עונש על ביטול תורה, ולכן אין מתאים יותר מיהושע לצאת ולהילחם. רש"י בפס' יב': משה התעצל לצאת למלחמה, ולכן ידיו נהיו כבדים.

[25] רש"י + א"ע, ולדבריו (של הא"ע) אין צורך להסביר מה פירוש המילה לנו, שהרי כך דרך הכתוב. רש"י: משה השווה כאן את כבודו לכבודו של יהושע ומכאן אמרו חכמים יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. רש"י כתב הסבר נוסף לסוג האנשים שהיו צריכים להיבחר ולהילחם נגד עמלק – אנשים שיודעים לבטל כשפים. בפירוש היציאה נחלקו המפרשים ג"כ. רש"י כתב שהכוונה היא שייצאו מהענן, בעוד הא"ע כתב שייצאו ממחנה ישראל.

[26] א"ע.

[27] אונקלוס. בהסבר הצורך במטה, כתב הא"ע שמשה יתפלל ע"י המטה, ואילו ספורנו כתב שבכך יראה משה לבני ישראל שיש להם צורך להתפלל.

[28] רש"י: מכאן לתענית צריכה שלשה לעבור לפני התיבה, שהרי משה אהרון וחור היו בתענית.

[29] רש"י. רשב"ם: כאשר בני ישראל ראו את המטה מורם, הם ידעו שהם צריכים להמשיך ולהילחם, וכאשר ראו שהמטה מורד, ידעו שהם צריכים לברוח, כיוון שכך דרך המלחמות.

[30] אונקלוס. רש"י: הסיבה לכך היא מכיוון שמשה התעצל לצאת בעצמו למלחמה.

[31] רש"י.

[32] רש"י, ולא ישב על הכר משום עימו אנכי בצרה.

[33] אונקלוס.

[34] א"ע. רש"י: ידיו של משה היו מורמים למעלה בנאמנות. כמו כן הסביר רש"י שעמלק חישבו את זמן ההתקפה לפי המזלות בשמיים עד שבא משה והעמיד את החמה, ובלבל להם את המזלות. רמב"ן השווה בין הרמת הידיים על ידי משה לנשיאת כפיים. כלי יקר: הכוונה בביאת השמש היא לזמן מרדכי ואסתר או לסוף ימיו של משה.

[35] רשב"ם + דעת מקרא. א"ע: עמלק הוא שם המלך. רש"י: יהושע חתך את הראשים של גיבורי עמלק, והשאיר בחיים רק את החלשים שבעמלקים.

[36] א"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שה' ציווה את משה עכשיו לכתוב את הדברים, אך לא בספר תורה, אלא בספר מלחמות שהיה בימיהם.

[37] א"ע + רש"י.

[38] אונקלוס + רש"י. אוה"ח :הסיבה שה' ציווה את משה לומר זאת ליהושע היא מכיוון שליהושע היה צער על כך שלא הצליח להשמיד את עמלק, וה' אמר לו שהתכנית האלוקית היא להשמיד את עמלק בהמשך.

[39] רשב"ם.

[40] א"ע.

[41] רש"י. רשב"ם: המטה של ה' יגרום לניסים. ספורנו: משה קרא את שמו של ה' בתפילתו ליד המזבח ה' ניסי – ה' יהיה ברוממותי.

[42] רש"י.

[43] רש"י. כמו"כ כתב ששמו של ה' וכסאו לא יהיו שלמים כל עוד עמלק לא הושמד. א"ע בשם ר' ישועה כתב שהכוונה היא שהראשון שיישב על כסא המלוכה יהיה חזק מספיק כדי להשמיד את עמלק.

[44] תרגום. רמב"ן: מידת הדין תהיה מתוחה על עמלק.