שמות פרק י

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמות פרק י'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ז' אדר תשע"ח

שמות פרק י

 (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה תיכנס לפרעה ותתרה בו,[1] כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו (אל תתפלא על כך שפרעה חיזק את ליבו עד עכשיו) כיוון שאני חיזקתי את לב פרעה ולב עבדיו עד עכשיו. פרעה באמת היה רוצה לשלח אתכם לאחר שהוא הכיר במכת הברד, שהוא חטא, אך אני גרמתי לכך שפרעה יחזק את ליבו,[2] לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ (הסיבה שחיזקתי את ליבו של פרעה היא) כדי שאני אוכל לשים בפרעה ובכל מצרים את האותות שאני עוד הולך לעשות[3]: (ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ (סיבה נוספת שחיזקתי את ליבו של פרעה היא) כדי שתספר לפני בנך ונכדיך,[4] אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם  (כדי שתספר לבנך ולנכדך) על הניסים שעשיתי במצרים,[5] וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם ואת האותות ששמתי במצרים,[6] וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק ועל ידי זה אתם תדעו לדורות וגם המצרים ידעו, שאני ה'[7]: (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה משה ואהרון באו אל פרעה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו משה ואהרון אמרו אל פרעה: כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָעִבְרִים כך אמר ה' אלוקי ישראל, עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי עד מתי אתה מסרב להיכנע מלפני, עד מתי אתה מסרב להיות שפל יותר ממני,[8] שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי תשלח את עמי כדי שהם יוכלו לעבוד לפניי[9]: (ד) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי כיוון שאם אתה מסרב לשלח את עם ישראל,[10] הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ אני אביא מחר ארבה בתחום ארצך[11]: (ה) וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ הארבה יכסה את מראה הארץ של ארץ מצרים,[12] וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ ומי שיסתכל על הארץ, לא יוכל לראות את הארץ, בגלל שהארבה הרב יכסה את כל הארץ,[13] וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד הארבה יאכל את כל מה שנשאר לכם מהברד. כל מה שהברד לא הכה, ייאכל על ידי הארבה,[14] וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה הארבה יאכל את כל העצים שצומחים לכם בשדות[15]: (ו) וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם בתיך, בתי העבדים שלך והבתים של כל העם המצרי,  יתמלאו בארבה,[16] אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מכת הארבה תהיה כל כך חזקה, עד שאבותיך והסבים שלך לא ראו מכת ארבה כזו חזקה, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה מהיום בו היו על האדמה, מיום שנולדו, ועד היום הזה, (לא ראו אבותיך ואבות אבותיך מכת ארבה בעוצמה כזו),[17] וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה משה פנה מפרעה בכעס ויצא מלפני פרעה[18]: (ז) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עבדיו של פרעה אמרו לפרעה, עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ עד מתי יהיה דבר זה לנו לתקלה, עד מתי יבואו עלינו תקלות בגלל שאנחנו מסרבים לשלח את בני ישראל,[19] שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם האין אתה יודע עדיין שמצרים תאבד על ידי המכות של ה'?[20]: (ח) וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה משה ואהרון נענו על ידי שליח של פרעה:[21] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם פרעה אמר למשה ואהרון על ידי השליח, לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תלכו ותעבדו לפני ה' אלוקיכם,[22] מִי וָמִי הַהֹלְכִים מי הם ההולכים לעבוד את ה' במדבר?[23]: (ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה משה ענה לפרעה: בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ אנחנו נלך כולנו, גם הנערים מבינינו וגם הזקנים מבינינו,[24] בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ נלך יחד עם בנינו ובנותינו, בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ וכן, כשנלך, ניקח איתנו את הבקר והצאן שלנו, כִּי חַג יְקֹוָק לָנוּ (הסיבה שאנחנו נלך כולנו איתנו היא) כיוון שיש לנו חג שאנחנו צריכים להקריב קרבן לפני ה', ולכן יש מצווה על כולנו להשתתף בחג זה[25]: (י) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם פרעה אמר למשה ואהרון, יְהִי כֵן יְקֹוָק עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם יהי דבר ה' בעזרתכם כאשר אשלח גם אתכם וגם את טפכם,[26] רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם תראו שאתם רוצים לעשות מעשה רע ולברוח ממצרים. פרעה אמר למשה, שמכך שמשה מתעקש שגם הנשים והטף ייצאו לעבוד את ה', סימן שמטרתם היא לברוח ממצרים[27]: (יא) לֹא כֵן לא יהיה כמו שאתם אומרים, שכולם (גם הנשים והטף) ילכו ויצאו לעבוד את ה' במדבר,[28] לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק בבקשה, תלכו רק הגברים ותעבדו את ה' במדבר,[29] כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים מכיוון שאתם מבקשים להקריב קרבנות לה', ואין דרך הילדים להקריב קרבנות לה',[30] וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה אחד מעבדיו של פרעה גירש את משה ואהרון מעמידתם לפני פרעה[31]: (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר אל משה, נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה הרם את ידך על ארץ מצרים כדי שיבוא הארבה,[32] וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם הארבה יעלה על ארץ מצרים, וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד הארבה יאכל את כל העשב שנמצא על הארץ שלא הוכה על ידי הברד[33]: (יג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם משה הרים את המטה שהיה בידו על ארץ מצרים, וַיקֹוָק נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה ה' הנהיג רוח מזרחית לאורך כל היום לאחר שהרים משה את מטהו ובמשך הלילה שלאחריו,[34] הַבֹּקֶר הָיָה בבוקר למחרת היום בו משה הרים את ידו, וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה והרוח המזרחית נשאה את הארבה מהמקומות בהם היו הארבה, והביאה את הארבה לארץ מצרים[35]: (יד) וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם הארבה עלה על כל ארץ מצרים,[36] וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם הארבה חנה בכל תחום ארץ מצרים,[37] כָּבֵד מְאֹד מכת הארבה הייתה מכה חזקה מאוד,[38] לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ לא היה מקרה שבו היה כל כך הרבה ארבה, לפני שה' הכה את המצרים במכת הארבה, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן והתורה אומרת על פי נבואה, שגם לאחר מכת הארבה, לא יהיה מקרה שבו במצרים או בכל ארץ אחרת, תהיה מכת ארבה חזקה כל כך[39]: (טו) וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ הארבה כיסה את מראה כל ארץ מצרים, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ הארץ נהייתה חשוכה מכך שהיה כל כך הרבה ארבה, כיוון שהארבה חסם את אור השמש,[40] וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ הארבה אכל את כל העשבים שהיו בארץ,[41] וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וכן אכל הארבה את כל עצי הפרי שהשאיר הברד,[42] וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ לא נשאר עלה ירוק אחד על כל העצים,[43] וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וכן לא נשאר עלה ירוק בכל העשבים שבשדות ארץ מצרים[44]: (טז) וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן פרעה מיהר לשלוח שליחים כדי לקרוא למשה ואהרון,[45] וַיֹּאמֶר פרעה אמר למשה ואהרון: חָטָאתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם אני חטאתי גם לה' וגם חטאתי לכם בכך שגירשתי אתכם מעל פניי[46]: (יז) וְעַתָּה ועכשיו, לאחר שהתוודיתי בפניכם ואמרתי לכם שחטאתי, שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם תעזבו את החטא שלי רק הפעם, ואני לא אחטא יותר,[47] וְהַעְתִּירוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם ותתפללו לפני ה' אלוקיכם,[48] וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה רק שה' יסיר מעליי את מכת המוות הזו, את מכת הארבה שתגרום לי למוות[49]: (יח) וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְקֹוָק משה יצא מלפני פרעה והתפלל לפני ה'[50]: (יט) וַיַּהֲפֹךְ יְקֹוָק רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד ה' הפך את הרוח המזרחית, לרוח מערבית חזקה מאוד,[51] וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה הרוח המערבית נטלה עימה את הארבה,[52] וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף הרוח המערבית השליכה את הארבה אל ים סוף,[53] לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם בכל תחום ארץ מצרים, לא נשאר ארבה אחד[54]: (כ) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' חיזק את ליבו של פרעה, ולכן לא שילח פרעה את בני ישראל לעבוד את ה': (כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר אל משה: נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם תרים את ידך לכיוון השמים,[55] וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם (לאחר שתרים את ידך לכיוון השמים) יהיה על כל ארץ מצרים חושך, וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ ויהיה חושך כאילו היה זה לילה של אתמול[56]: (כב) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם משה הרים את ידו לכיוון השמים,[57] וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים היה חושך גדול בכל ארץ מצרים למשך שלשה ימים[58]: (כג) לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו המצרים לא ראו אחד את השני,[59] וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וכן לא קם אף מצרי כדי לצאת מביתו במשך שלשה ימים,[60] וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם (בניגוד למצרים) לבני ישראל היה אור בכל מקום בו הם ישבו, אפילו אם הם ישבו בבית של מצרי[61]: (כד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה פרעה קרא למשה לאחר שלשת ימי החושך,[62] וַיֹּאמֶר פרעה אמר למשה: לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק תלכו ותעבדו לפני ה',[63] רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג רק תשאירו פה את הצאן והבקר שלכם,[64] גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם גם הטף שלכם יכול ללכת איתכם[65]: (כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה משה ענה לפרעה: גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת לא רק שאנחנו ניקח איתנו את כל הצאן והבקר שלנו, אלא גם אתה תיתן לנו קרבנות שלמים וקרבנות עולה כדי שנקריב קרבנות בשבילך,[66] וְעָשִׂינוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ ואנחנו נקריב קרבנות אלו (הקרבנות שלנו והקרבנות שלך) לפני ה' אלוקינו[67]: (כו) וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ גם המקנה שלנו ילך איתנו למדבר,[68] לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה לא תישאר במצרים פרסת רגל של בהמה אחת שלנו, בשעה שנצא למדבר,[69] כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כיוון שמהמקנה שלנו ניקח בהמות כדי לעבוד את ה' אלוקינו,[70] וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְקֹוָק עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה ואנחנו איננו יודעים כמה קרבנות ה' רוצה שנקריב לפניו במדבר, ואם כן, ייתכן שה' יבקש שנקריב לו יותר קרבנות ממה שניקח, ולכן אנחנו צריכים לקחת איתנו את כל הצאן והבקר שלנו[71]: (כז) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה ה' חיזק את ליבו של פרעה,[72] וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם פרעה לא רצה לשלח את בני ישראל לעבוד את ה' יחד עם מקניהם[73]: (כח) וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה פרעה אמר למשה: לֵךְ מֵעָלָי לך ממני,[74] הִשָּׁמֶר לְךָ ותיזהר לך,[75] אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי אל תראה את פניי יותר, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת כיוון שביום שאתה תראה את פניי, אתה תמות, מכיוון שאתה תהיה מורד במלכות[76]: (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה משה ענה לפרעה, כֵּן דִּבַּרְתָּ יפה דיברת בכך שאמרת שאני לא אראה יותר את פניך,[77] לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ אני לא אבוא אליך יותר לעולם[78]:

 

[1] אונקלוס + רש"י.

[2] א"ע + רשב"ם. כן כתב הא"ע שהסיבה שה' הזכיר את עבדיו של פרעה היא מכיוון שעבדיו של פרעה יתרככו במכת הארבה וירצו לתת לבני ישראל לצאת ממצרים. ספורנו: למרות שמשה עצמו אמר שהוא יודע שפרעה עדיין אינו ירא את ה', מכל מקום חשב שפרעה ייתן לבנ"י לצאת ממצרים בגלל יראת העונש, אך עכשיו רואה שפרעה איננו נותן לבנ"י לצאת בכלל, ולכן ה' היה צריך להסביר לו מדוע חיזק את ליבו של פרעה.

[3] רש"י. ספורנו" ע"י האותות האלו, פרעה יכיר ברשעותו, ויחזור בתשובה. כנראה שצריך לומר לדברי הספורנו, שפרעה לא היה חוזר בתשובה שלימה, גם לאחר מכת הברד. אוה"ח: המכות האחרונות הינן מוכרחות, כיוון שללא מכות אלו, עדיין יש מקום לגבי ספקות מסוימים באמונה, שכך אחת משלשת המכות האחרונות, מנפצת אפשרות אחת של כפירה. מכת הארבה מראה שהרוח עושה את דבר ה', ואם כן, אין מקום לעבוד את הרוח, מכת החושך מראה שהשמש והירח נתונים תחת מרותו של ה', ואין טעם לעבדם, ומכת בכורות מראה שה' הוא היוצר את האדם, ולכן, בני האדם נתונים תחת מרותו.

[4] אונקלוס.

[5] אונקלוס. רש"י: אשר שיחקתי במצרים. רשב"ם: את אשר עשיתי פעולת עלילות.

[6] אונקלוס.

[7] ספורנו.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס.

[10] אונקלוס.

[11] אונקלוס. רמב"ן: למרות שבדברי ה' אל משה לא מוזכר שיתרה בפרעה על הארבה, הרי שהתורה קיצרה ולא כתבה זאת. בפירושו השני כתב הרמב"ן בשם חז"ל שכאשר ה' אמר למשה "למען תספר באזני בנך", הרי שרמז לו את עניין הצפרדעים. כלי יקר: בכוונה העלימו את עניין הארבה כדי שפרעה ישלח את ישראל בגלל אמונתו בה', ולא בגלל הפחד שלו ממכה. א"ע: ארבה הוא שם אחד מהסוגים של החרקים, אלא מכיוון שהוא הסוג העיקרי, כל האחרים נקראים ארבה גם כן.

[12] רש"י.

[13] רש"י. כלי יקר: הארבה לא יוכל לראות את הארץ, ולכן הוא לא ישבע ממה שיאכל, וימשיך לאכול את כל מה שהיה בבתי המצרים. א"ע: מדובר במשל.

[14] אונקלוס.

[15] אונקלוס. א"ע בשם יפת: מכאן ראיה שהיה הרב זמן שהפריד בין מכת ברד לבין מכת ארבה, שהרי אנחנו רואים שהיה לארבה מה לאכול. רמב"ן: מכת ברד הייתה באדר, ועד לניסן שבו הייתה מכת הארבה, גדלו אי אלו גידולים, ואותם אכלו הארבה.

[16] א"ע.

[17] אונקלוס.

[18] א"ע בפירושו. בשם ר' ישועה כתב שהפנייה הייתה דרך כבוד לפרעה. בשם יפת כתב שהכוונה היא שפנה כשהשלים משה את צרכו, כלומר, משה התפנה לצאת. על כך הקשה הא"ע מהפסוק "ויפן כל וכה". רמב"ן: לאחר שמשה ראה שהם מפחדים כתוצאה ממכת הברד, משה הרשה לעצמו לצאת ללא רשות. בשם חז"ל כתב שראה משה שעבדי פרעה מאמינים לדבריו ומתייעצים בינם לבין עצמם, ולכן הלך מהם כדי שיתייעצו. בפירושו השלישי כתב שנראה לו שמשה היה נוהג לעשות כן (לצאת ללא בקשת רשות) אחרי כל התראה, אלא שכאן התורה כתבה זאת, מפני שכתוב שפרעה החזיר אותו לפניו. אוה"ח: משה זלזל בפרעה לאחר שהתברר שפרעה לא חזר בתשובה באמת. כלי יקר: משה פנה לצאת מאת פרעה, וכאשר עוד לא הספיק לצאת, שאלו עבדי פרעה את פרעה עד מתי יהיה לנו משה לתקלה, ולכן הושב משה מיד על ידי פרעה.

[19] אונקלוס. אוה"ח: עבדי פרעה לא הסכימו לשלח את בנ"י, אלא רק שיצאו לכמה ימים לעבוד את ה'. לכן, לאחר שמשה אמר שכל בני ישראל צריכים לצאת, לא כתוב שעבדי פרעה המשיכו לומר לפרעה שישלח את בנ"י. בסוף דבריו כתב אוה"ח, שפרעה התחכם וכאילו נתן רשות לבנ"י לצאת לעבוד את ה' לכמה ימים, רק שישאירו את הנשים והילדים, ולאחר שמשה לא הסכים לכך, ראו פרעה ועבדיו שמשה רוצה לצאת לגמרי ממצרים, ולכך סברו שהם לא חייבים להסכים, שהרי אם ה' היה רוצה להוציאם לגמרי, היה ה' אומר זאת במפורש, ומוציא אותם בכח.

[20] רש"י ורשב"ם. א"ע: האינך רוצה שיתברר לך שמצרים אבדה?

[21] רש"י.

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס. רמב"ן: פרעה רצה שרק זקני ישראל והשוטרים ילכו לעבוד את ה', ומשה אמר לו שכולם צריכים להשתתף, ואז הסכים פרעה לשלח רק את הזכרים, אך לא את הנשים והטף. כלי יקר: פרעה אמר למשה שרק מי שדרכו ללכת, יוכל ללכת, ומשה ענה לו שגם הנשים צריכות ללכת, כיוון שבחגים הגברים צריכים שנשותיהם יהיו עימם כדי שהם יוכלו לשמוח.

[24] אונקלוס.

[25] א"ע.

[26] אונקלוס. כלי יקר: פרעה אמר למשה שהוא ממציא את הצורך גם בטף לצורך החגיגה, שהרי הם הולכים רק לבטל את רעת הכוכב רעה.

[27] אונקלוס. רש"י: יש כוכב ששמו רעה שהוא סימן דם, ואמר פרעה למשה שהוא רואה את הכוכב הזה עולה לקראת ישראל במדבר, וכאשר משה אמר לה' "למה יאמרו מצרים", הפך ה' את רעתו של הכוכב לדם המילה. ספורנו: אתם הולכים לקראת פורענות.

[28] רש"י.

[29] אונקלוס.

[30] רש"י. א"ע: אתם מבקשים את הרעה בכך שכולכם תצאו.

[31] רש"י.

[32] אונקלוס + רש"י. ספורנו: צריך היה משה להרים את ידו לכיוון הארבה שהוא בצד הדרומי. אוה"ח: אולי היה משה צריך לקשור ארבה אחד במטהו, או שיכיר את שם הארבה בשעת הרמת היד.

[33] אונקלוס.

[34] אונקלוס + רש"י.

[35] א"ע.

[36] אונקלוס.

[37] אונקלוס.

[38] אונקלוס.

[39] א"ע, ומ"ש שגם בשאר הארצות לא תהיה מכת ארבה כזאת, הוא מדברי רש"י שהשווה את מכת הארבה כאן, למכה שהייתה בימי יואל, שהיה בא"י. רש"י כתב שמכת הארבה בימיו של יואל הייתה על ידי הרבה סוגים של ארבה, בעוד מכת הארבה של משה הייתה רק ע"י סוג ארבה אחד. רמב"ן הסביר בדברי רש"י שהכוונה היא שמין הארבה שנקרא ארבה היה גדול יותר אצל משה, אך יחד עם שאר הסוגים, של יואל היה גדול יותר. בסוף דבריו כתב הרמב"ן שהכוונה היא שלא תהיה מכת ארבה כ"כ חזקה במצרים, אך בארץ אחרת, יכולה להיות מכה חזקה יותר. בסוף דבריו פירש הרמב"ן שאין כוונת התורה לומר שלא תהיה מכת ארבה חזקה יותר ממכת הארבה הזאת, אלא הכוונה היא שהרבה פעמים יש מכות ארבה, וכאן כתבה התורה שמכת ארבה זו שהייתה ניסית, הייתה שונה משאר מכות הארבה המוכרות לנו על דרך הטבע, וגם המכה בימי יואל הייתה שלא כדרך הטבע, ואין כוונת התורה להשוות בין שני סוגי המכות שהיו שלא כדרך הטבע, אלא להשוות בין המכות שהיו שלא כדרך הטבע, למכות שהיו על דרך הטבע. כמו כן כתב הרמב"ן בשם ר"ח שגם היום, אין מכות ארבה במצרים.

[40] אונקלוס + א"ע.

[41] אונקלוס.

[42] אונקלוס.

[43] רש"י.

[44] אונקלוס.

[45] א"ע.

[46] א"ע.

[47] אונקלוס + א"ע. רמב"ן: דיבר כאן רק אל משה, משום כבודו של משה, אך תפילה ביקש גם מאהרון להתפלל דרך כבוד למרות שידע שרק משה הוא המתפלל.

[48] אונקלוס.

[49] אונקלוס.

[50] אונקלוס. א"ע: מרוב כעס, לא ענה משה לפרעה ולא אמר לו שישלח את בנ"י.

[51] רשב"ם.

[52] אונקלוס.

[53] אונקלוס. רש"י: ים סוף מקיף את ארץ מצרים משלש כיוונים: כל הצד הדרומי, וחלק מהצדדים המערבי והמזרחי.

[54] אונקלוס. רש"י: אפילו מהמלוחים שמלחו המצרים, לא נשאר ארבה אחד.

[55] אונקלוס.

[56] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב את פירוש אונקלוס שהכוונה היא מלשון הסרה, כמו לא ימיש, והיינו שיסיר אור היום בתחילת הבוקר, אך דחה פירוש זה. בפירושו השלישי כתב שזהו מלשון שהיה בחושך ממש שניתן היה למששו, שניתן היה להרגיש בו. א"ע בשם יפת כתב ג"כ שהלשון הוא להמיש, להסיר, והיינו שכל חושך מוכר סר לטובת החושך של מכת בכורות וכן פירש ספורנו.

[57] אונקלוס. אוה"ח כתב שכאן משה הרים רק את ידו, כיוון שהיה בכך משום כבוד, שהרי חושך זה היה מסתרו של ה', אולם הא"ע כתב שמן הסתם שמשה הרים גם כאן את מטהו.

[58] רשב"ם. רש"י כתב שמכת חושך שימשה שישה ימים: שלשה ימים בהם החושך היה קל יותר ושלשה ימים נוספים שבהם החושך היה עבה יותר. כמו"כ כתב רש"י שמטרת החושך היא כפולה: כדי שלא יראו המצרים את הרשעים מבנ"י מתים בימי החושך וכדי שבני ישראל יוכלו לחטט ברכוש המצרים כדי לדעת מה לשאול מהם. רמב"ן: חושך זה היה עבה והוא כיבה את הנרות שהדליקו המצרים.

[59] אונקלוס.

[60] א"ע ורשב"ם.

[61] רשב"ם.

[62] א"ע. כלי יקר: הסיבה שקרא רק למשה היא מכיוון שכאשר משה נולד התמלא כל הבית באור.

[63] אונקלוס.

[64] אונקלוס. רמב"ן: בכך חשב פרעה למנוע את בריחתם של ישראל, וגם אם היו בורחים, לפחות היה נשאר עם רכוש רב.

[65] אונקלוס.

[66] רש"י + אונקלוס. רמב"ן: משה לא התכוון לקחת מפרעה קרבנות, רק רצה לחזק את דבריו שהוא צריך להוציא את כל הצאן והבקר של בנ"י. אולם, אם בשעה שפרעה גירש את בנ"י, היו מבקשים מפרעה להביא גם קרבנות, היה פרעה מסכים לכך בחפץ לב.

[67] אונקלוס.

[68] אונקלוס.

[69] רש"י + א"ע.

[70] אונקלוס. אוה"ח: משה ענה כאן על טענת פרעה שרצה שייקחו רק את הבהמות הראויות להקרבה לפני ה', ועל כך ענה משה לפרעה שייתכן שהוא זקוק גם לבהמות שאינן ראויות להקרבה, כדי לקנות בדמיהן, בהמות לקרבן.

[71] רש"י.

[72] אוה"ח: כאן חזר בו פרעה מכל ההסכמות שנתן, ואמר שאינו מסכים לכלום, גם אם ייהרג. דבר נוסף שכתב אוה"ח הוא שפרעה התחכם וניסה למנוע את ההתרה של משה, שציפה לו לאחר שעברה סדרה של שלש מכות.

[73] אונקלוס.

[74] אונקלוס.

[75] אונקלוס.

[76] א"ע.

[77] רש"י. אוה"ח: כן דברת אך לא כן תעשה, משה רמז לפרעה שהכח להמית ולהחיות אינו נמצא אצלו, וכל מה שפרעה יכול לעושת הוא רק לדבר.

[78] א"ע, ובכך פתר את הקושי, שמצאנו במכת בכורות שפרעה הגיע אל משה, ולפי דברי הא"ע, משה רק אמר שלא יוסיף לבוא אל פרעה. רמב"ן: באמת במכת בכורות, לא ראה פרעה את משה ואהרון. בפירושו השני כתב שכל מה שמשה אמר הוא רק שלא יוסיף להגיע יותר אל ארמונו של פרעה, אך היה יכול לפגוש את פרעה במקום אחר. ספורנו: במכת בכורות, פרעה קרא למשה ואהרון על ידי אחד מעבדיו.