שמות פרק לה

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמות פרק לה'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ח' אדר תשע"ח

שמות פרק לה

(א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ביום למחרת יום הכיפורים,[1] משה כינס[2] את כל עם ישראל,[3] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משה אמר לעם ישראל שהתכנס, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָם אלה הן המצוות שה' ציווה לקיים[4]: (ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה במשך ששת ימי השבוע, מלאכה יכולה להיעשות,[5] וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ביום השביעי של השבוע, ביום השבת, יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ (יום השבת) יהיה לכם יום קדוש, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק ביום השבת יש לנוח מנוחה שלימה ורגועה, ולא מנוחת ארעי,[6] כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת כל מי שעושה מלאכה ביום השבת – דינו מוות (סקילה)[7]: (ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בכל מקום בו אתה יושב, אסור לבער אש ביום השבת[8]: (ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר משה אמר לכל בני ישראל שהקהיל,[9] זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר אלו הם הדברים שה' ציווה אותי לומר לכם[10]: (ה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיקֹוָק תיקחו מכם תרומה לשם ה',[11] כֹּל נְדִיב לִבּוֹ כל מי שהלב שלו נדיב להביא את הנדבה,[12] יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְקֹוָק (כל מי שנדבו ליבו) יביא את תרומת ה',[13] זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת לשם נדבה יש להביא זהב, כסף ונחושת[14]: (ו) וּתְכֵלֶת כמו כן יש להביא צמר שצבוע בצבע של דם חילזון, וְאַרְגָּמָן וכן יש להביא צמר צבוע בצבע ארגמן, וְתוֹלַעַת שָׁנִי וכן יש להביא צמר שצבוע בצבע אדום, וְשֵׁשׁ וכן יש להביא פשתן, וְעִזִּים וכן יש להביא נוצות ושערות של עיזים: (ז) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וכן התבקשו בני ישראל לתרום עורות הבאים מחיה שנקראת איל, ולאחר שעיבדו את העור, היו צובעים את העור באדום, וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וכן התבקשו בני ישראל לתרום עורות של חיה שנקראת "תחש". התחש היא חיה שלאחר בניית המשכן, אינה קיימת יותר, וַעֲצֵי שִׁטִּים וכן התבקשו בני ישראל לתרום למשכן סוג של עצים שנקראים "עצי שיטים": (ח) וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וכן התבקשו בני ישראל לתרום למשכן שמן זית זך לשם הדלקת המנורה, וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים וכן התבקשו בני ישראל להביא בשמים לצורך הכנת שמן המשחה ולצורך הכנת קטורת הסמים. בשמן המשחה השתמשו על מנת למשוח את הכהנים, את המשכן ואת כליו. את קטורת הסמים היו מקטירים בכל יום, חצי משיעור הקטורת (בשיעור של מנה) היו מקריבים בבוקר וחצי משיעורה היו מקריבים בערב: (ט) וְאַבְנֵי שֹׁהַם כמו כן התבקשו בני ישראל לתרום אבנים יקרות שנקראות אבני שהם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים וכן התבקשו בני ישראל לתרום לצורך עשיית המשכן גם אבני מילואים. אבני מילואים הן אבנים שלמות שלא חתכו אותן, לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן אבני השהם ואבני המילואים הוצרכו כדי להכין מהן בגדי כהונה שהם האפוד והחשן, כפי שיפורט בהמשך: (י) וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם כל אחד מכם שחכם בלבו, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק יבואו ויעשו את כל הדברים אותם ציווה ה' (התורה תפרט את אותם דברים בפסוקים הבאים)[15]: (יא) אֶת הַמִּשְׁכָּן את היריעות התחתונות של המשכן,[16] אֶת אָהֳלוֹ את יריעות העיזים שהיו מונחות על גבי היריעות התחתונות,[17] וְאֶת מִכְסֵהוּ את שני המכסים שהיו מכסים את המשכן: מכסה עורות האילים המאדמים, ומכסה התחש שעליו, אֶת קְרָסָיו את קרסי הזהב שהיו מחברים את היריעות, וְאֶת קְרָשָׁיו את הקרשים עליהם הניחו את היריעות, אֶת בְּרִיחָו את הבריחים שהיו עוברים בתוך קרשי המשכן, אֶת עַמֻּדָיו את עמודי המשכן, עליהם הייתה תלויה הפרוכת שחצצה בין הקודש לקדש הקדשים, וכן את העמודים עליהם עמד המסך שבפתח המשכן, וְאֶת אֲדָנָיו את האדנים שהיו מתחת לעמודים ולקרשים: (יב) אֶת הָאָרֹן את ארון הברית, וְאֶת בַּדָּיו את המוטות של הארון, בהם נשאו את הארון, אֶת הַכַּפֹּרֶת את הכפורת שהייתה מעל לארון, וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ את הפרוכת שהייתה עשויה לשם מחיצה בין הקדש לבין קדש הקדשים[18]: (יג) אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בַּדָּיו את שולחן הזהב ואת המוטות בהם נשאו את השולחן, וְאֶת כָּל כֵּלָיו את כל כלי השולחן: הקערות, הכפות, המנקיות והקשוות, וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים וכן יעשו חכמי הלב את לחם הפנים, שנים עשר הלחמים שהיו על השולחן[19]: (יד) וְאֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וכן את המנורה שהאירה על ידי הדלקת נרותיה, וְאֶת כֵּלֶיהָ ואת כלי המנורה: המלקחים והמחתות,[20] וְאֶת נֵרֹתֶיהָ ואת הנרות שהיו על הקנים, בהם שמו את השמן, וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר ואת השמן ששימש להדלקת המנורה. תהליך הכנת השמן למאור היה גם הוא מסובך ולכן נזקקו לחכמי לב כדי להכין את שמן המאור[21]: (טו) וְאֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְאֶת בַּדָּיו את מזבח הקטורת, מזבח הזהב, ואת המוטות בהם נשאו את המזבח, וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה את שמן המשחה, את השמן בו היו מושחים את הכהנים, המשכן והכלים, וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וכן יעשו החכמים את קטורת הסמים שהיו מקטירים פעמיים ביום, וְאֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לְפֶתַח הַמִּשְׁכָּן ואת הוילון שהיה בצד המזרחי של המשכן[22]: (טז) אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה וכן יעשו החכמים את המזבח עליו היו מקריבים את קרבנות העולה (וכן את שאר הקרבנות). מזבח זה נקרא גם מזבח הנחושת והמזבח החיצוני, וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ וכן את רשת הנחושת שהייתה על המזבח, אֶת בַּדָּיו את המוטות בהם היו נושאים את מזבח הנחושת, וְאֶת כָּל כֵּלָיו את כלי מזבח הנחושת: המחתות, היעים והמזרקות, אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ וכן יעשו חכמי הלב את הכיור ואת הבסיס עליו היה מונח הכיור[23]: (יז) אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר את היריעות שהיו פרוסות מסביב לחצר המשכן, אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנֶיהָ את העמודים והאדנים עליהם היו מונחים עמודי החצר. על עמודים אלו היו פרוסות היריעות, וְאֵת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר את הוילון שהיה בצד המזרחי של החצר[24]: (יח) אֶת יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן את היתדות שהיו תוקעים באדמה, והיו קושרים את קצוות היריעות אל היתדות, וכך היריעות לא היו עפות ברוח,[25] וְאֶת יִתְדֹת הֶחָצֵר את היתדות שהיו תוקעים באדמה, והיו קושרים את קצוות הקלעים ליתדות, כך שהקלעים לא עפו ברוח,[26] וְאֶת מֵיתְרֵיהֶם וכן יעשו החכמים את המיתרים, החבלים בהם היו קושרים את היריעות והקלעים ליתדות[27]: (יט) אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ את המכסים שהיו עשויים כדי לכסות את כלי המשכן (הארון, השולחן וכו') בשעת המסעות,[28] אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן את שמונת בגדי הזהב של הכהן הגדול, וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן ואת הבגדים בהם היו עובדים בניו של אהרון, את בגדי הכהן ההדיוט[29]: (כ) וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה לאחר שמשה סיים לומר את דבריו לבני ישראל, בני ישראל התפזרו מאוהל מועד, לשם נאספו כדי לשמוע את דבריו של משה[30]: (כא) וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ כל חכמי הלב הגיעו כדי להתחיל במלאכת המשכן,[31] וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק כל מי שהיה בו רצון לנדב למלאכת המשכן, תרם לצורך הדברים הבאים: 1) לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד ליריעות העיזים והפרוכת,[32] 2) וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ לקלעי החצר וכלי הקודש,[33] 3) וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לבגדי הכהונה: (כב) וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים הגברים הגיעו יחד עם הנשים,[34] כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ כל אחד מהאנשים או הנשים שנדבה רוחם לתרום למשכן הביאו את הדברים הבאים בתור תרומה,[35] חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז סוגים שונים של תכשיטים שנקראים: חח, נזם, טבעת וכומז,[36] כָּל כְּלִי זָהָב וכן נידבו האנשים והנשים כלים שונים שהיו עשויים מזהב, וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיקֹוָק וכן היו אנשים שבמקום לתרום כלים מזהב, הרימו תנופת זהב, כאשר הכוונה היא למטבעות או לכלים שבורים שהיו עשויים מזהב[37]: (כג) וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ כל האנשים שהיה אצלם אחד הדברים הבאים: תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש, עזים, עורות אילים מאדמים ועורות תחשים – הביאו את תרומתם לצורך בניית המשכן[38]: (כד) כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְקֹוָק כל מי שנדבה רוחו, הביא כתרומה כסף או נחושת,[39] וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה וכן למי שהיו עצי שיטים שישמשו למלאכת המשכן, הֵבִיאוּ (מי שהיה לו כסף, נחושת או עצי שיטים) הביא את תרומתו: (כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב כל אישה חכמה,[40] בְּיָדֶיהָ טָווּ (כל אישה חכמה) השתמשה בשתי ידיה כדי לטוות את החוטים.[41] הטוויה היא הכנת החוט מהחומר ממנו מכינים את החוט, וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה (לאחר שטוו את החוטים) הנשים הביאו את החוטים שטוו: אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ (הנשים הביאו) את חוטי התכלת, הארגמן, תולעת השני והשש, כאשר כל אחד מסוגי החוטים היה טווי כבר: (כו) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה הנשים שהיו חכמות במיוחד,[42] טָווּ אֶת הָעִזִּים (הנשים שהיו חכמות במיוחד) טוו את הצמר מהעיזים, כאשר  הצמר עוד היה על העיזים[43]: (כז) וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן הנשיאים תרמו את אבני השהם ואת אבני המילואים ששימשו לעשיית האפוד והחושן[44]: (כח) וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים וכן הביאו הנשיאים את הבשם ששימש לקטורת, את השמן ששימש להדלקת המנורה, את שמן המשחה ואת קטורת הסמים[45]: (כט) כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה כל איש או אישה שליבם נדב אותם להביא נדבה לצורך המלאכה שה' ציווה את משה לעשות, לצורך בניית המשכן, הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיקֹוָק בני ישראל הביאו לשם ה' את הנדבות שנדבה רוחם להביא לצורך המשכן: (ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משה אמר לבני ישראל, רְאוּ התבוננו, שימו לב, קָרָא יְקֹוָק בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה ה' גידל[46] את בצלאל בנו של אורי בנו של חור (חור היה בנה של מרים)[47] משבט יהודה: (לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים ה' מילא את בצלאל בחכמות הבאות: 1) בְּחָכְמָה מה שאדם לומד מאחרים ויודע,[48] 2) בִּתְבוּנָה בכך שבצלאל מבין דבר מתוך דבר, לפי מה שלמד בצלאל, הוא יכול להבין דברים נוספים שלא לימדו אותו,[49] 3) וּבְדַעַת וכן מילא ה' את בצלאל בדעת, ברוח הקודש,[50] 4) וּבְכָל מְלָאכָה וכן היה יכול בצלאל לעסוק בכל מלאכה שהיא[51]: (לב) 5) וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וכן נתן ה' לבצלאל את היכולת לחשוב מחשבות בכל סוגי המתכות: זהב, כסף ונחושת. בדרך כלל האומן יכול לחשוב מחשבות רק בסוג אחד של מתכת, ואילו לבצלאל נתן ה' את היכולת להתעסק בכל סוגי המתכות[52]: (לג) 6) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וכן נתן ה' לבצלאל את היכולת לעסוק באומנות סיתות האבנים ולהכניס את האבנים לתוך התושבות שלהן, 7) וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ וכן נתן ה' לבצלאל את היכולת לעסוק באומנות העץ, 8) לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת וכן נתן ה' לבצלאל את היכולת לעסוק בכל מלאכת אומנות שנצרכה למלאכת המשכן[53]: (לד) 9) וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ ה' נתן לבצלאל את היכולת ללמד אחרים את מלאכת האומנות,[54] הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן בצלאל ואהליאב היו עוסקים יחד במלאכת המשכן ובלימוד המלאכה לאחרים: (לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב ה' מילא את בצלאל ואהליאב בחכמה, לַעֲשׂוֹת (ה' מילא את בצלאל ואהליאב בחכמה), כך שהם היו יכולים לעשות את הדברים הבאים: כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב כל מלאכת אומנות ומחשבה,[55] וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וכן יכלו בצלאל ואהליאב לעסוק במלאכת הרקמה של חוטי התכלת, הארגמן, תולעת השני והשש, וְאֹרֵג וכן יכלו בצלאל ואהליאב לעסוק במלאכת האריגה, עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת בצלאל ואהליאב היו יכולים לעסוק בכל אחת מהמלאכות שנצרכו לצורך עבודת המשכן, ולתכנן את המחשבות הללו:

 

[1] רש"י. רמב"ן: ייתכן שהיה זה ביום למחרת רדתו. כלי יקר: שני דברים עשה משה ביו המחרת ליוה"כ: האחד לשפוט את העם לפני שציווה אותם על מלאכת המשכן, כדי שלא יביאו דברים גזולים למשכן. הסיבה שההקהל היה דווקא ביום המחרת ליום כיפור היא מכיוון שביום כיפור כולם סלחו אחד לשני.

[2] רש"י.

[3] רמב"ן. רשב"ם: מטרת הכינוס היא כדי לצוות על מלאכת המשכן וכדי לאסוף על מחצית השקל, אך קשה על דבריו, שהרי אנחנו רואים שמשה ציווה בדברים אלו על השבת. רמב"ן: משה אמר לעם ישראל על מלאכת המשכן, ושה' התרצה להם על חטא העגל וכי עתה תחזור שכינתו של ה' לשרות בתוכם. א"ע: מטרת הכינוס הייתה כדי לנדב את עם ישראל למלאכת המשכן. אוה"ח: משה היה צריך לכנס את עם ישראל מכיון שעם ישראל התרחק ממנו בעקבות קרינת אור פניו. אוה"ח: הסיבה שיש לצוות כאן על השבת היא מכיוון שהציווי על השבת שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה היא התיקון לחטא עבודה זרה ששקולה גם היא כנגד כל התורה כולה.

[4] אונקלוס.

[5] אוה"ח: הסיבה שהתורה לא כתבה "בששת" היא כדי לומר לנו שאין מצווה בעשיית מלאכה בששת ימי השבוע. כמו כן, כתב אוה"ח שרמוז בפסוקים אלו שכל ששת ימי החול תלויים בשמירת שבת, אם אין שומרים שבת, אין העולם מתקיים. רש"י: הקדים אזהרת השבת לציווי מלאכת המשכן כדי לומר שאין בניין המשכן דוחה שבת. בעניין הסתירה על דברי רש"י מפרשת קדושים – עיין כלי יקר.

[6] עפ"י רש"י פרק לא' פס' טו'.

[7] אונקלוס. ספורנו: גם אם היא מלאכת מצווה.

[8] אונקלוס. בטעם הפירוט של מלאכת הדלקת אש דווקא, כתב רש"י כדברי הגמ' שישנה מחלוקת אם לאו דהבערה ללאו יצאה או לחלק יצאה. רשב"ם (וכן א"ע ורמב"ן) כתב שהסיבה היא להבדיל בין יו"ט, שם מותר להעביר אש ולבשל אוכל נפש, לעומת שבת שהעברת אש גם לצורך אוכל נפש אסורה, וכל שכן שאר מלאכות. ספורנו: למרות שההבערה עצמה היא בדרך כלל קלקול, מכל מקום אסור להבעיר אש ביום השבת.

[9] אוה"ח: הציווי כאן .ףלאמור" הוא מפני שמשה לא כיוון בדבריו אל הנשים והקטנים, למרות שהם היו במעמד ההקהלה.

[10] רש"י.

[11] א"ע. ספורנו: תמנו אנשים שיהיו אחראים לקחת מכם את התרומות לה'.

[12] רש"י וא"ע. הא"ע הסתפק אם כוונת ליבו היא נטייה של הלב, כמו שזרועך היא נטייה של זרוע, או שהו' היא תוספת כלשון התורה, כמו חיתו שדי.

[13] רמב"ן, ופירש בדרך נוספת עפ"י הסוד. ספורנו: יש להביא יחד עם התרומה שאינה נדבה, גם את התרומה שנדבה. אוה"ח: על התרומה להיות בכוונה של נדיבות לב.

[14] אוה"ח: הסיבה לו' החיבור היא כדי לומר לנו שכל אחד מהדברים נקראים תרומה בשווה לפני ה', ושכל אחד מהדברים הוא חובה לצורך המשכן.

[15] אונקלוס.

[16] רש"י. א"ע בפס' ח': התחיל מהמשכן כיוון שהוא כולל, והאהל מכסה עליו. רמב"ן: המשכן היינו המשכן שאני עתיד להסביר לחכמים כיצד לעשותה.

[17] רש"י.

[18] רש"י.

[19] כך משמע מרש"י בפס' יד' שמפרש ששמן המאור גם הוא הוצרך לחכמי לב. א"ע פירש שהסיבה שהתורה הזכירה את לחם הפנים ואת שמן המאור היא מכיוון שכל עשיית השולחן והמנורה הוא לצורך לחם הפנים והדלקת השמן.

[20] רש"י.

[21] רש"י.

[22] רש"י.

[23] א"ע התלבט כיצד היו נושאים את הכיור, שהרי אין לכיור בדים, וכתב שאולי נשאו את הכיור ע"ג עגלות.

[24] רש"י.

[25] רש"י.

[26] רש"י.

[27] רש"י.

[28] רש"י ורשב"ם.

[29] אונקלוס.

[30] א"ע. אוה"ח: בנ"י יצאו בזריזות להביא את הנדבה למשכן.

[31] א"ע ורמב"ן. הרמב"ן מסביר מדוע נקראים חכמי הלב אנשים שנשאם ליבם, וכתב שהסיבה היא מכיוון שאף אחד לא לימדם את מלאכת העבודה, ולא היה מי שאימן אותם במלאכה (שהרי היו עבדים במצרים) ורק מי שבטבעו היה יכול לעסוק במלאכה, היה יכול לעסוק בה. אוה"ח: מוזכרים בפסוק זה שתי מדרגות של המתנדבים: המדרגה הגבוהה יותר היא מי שנשאו ליבו והמדריגה הנמוכה יותר היא מי שנדבה רוחו אותו.

[32] רשב"ם.

[33] רשב"ם.

[34] רש"י. רמב"ן: הנשים היו עיקר בתרומות אלו והגברים היו טפלים להם. ספורנו: הגברים הגיעו כדי להסכים על תרומת נשותיהם. ללא הסכמת הגברים, הגבאים לא היו מקבלים את תרומת הנשים.

[35] א"ע.

[36] רש"י.

[37] רמב"ן. בהמשך דבריו מסביר הרמב"ן שמי שהיה מביא את הזהב, היה מנופף בידיו לשם חשיבות הנדבה.

[38] רש"י. רמב"ן: רק למיעוט האנשים היו את הדברים הללו.

[39] רמב"ן: הסיבה להפרדה מאלו שהביאו זהב היא כדי לומר שלנשים לא היה כסף ונחושת, רק זהב, ולכן הנשים לא תרמו כסף ונחושת. אוה"ח: החלוקה כאן היא לפי מדרגות ורצון התרומה.

[40] רשב"ם.

[41] רשב"ם.

[42] דעת מקרא.

[43] רש"י.

[44] רש"י: הנשיאים המתינו כדי לראות מה חסר, ובסוף לא נותר מה להביא אלא את אבני השהם ואבני המילואים, ולכן הביאו אותם הנשיאים. בגלל שהנשיאים התעצלו מלכתחילה, התורה הורידה אות י' משמם. רשב"ם: הסיבה שהנשיאים הם שהביאו את אבני השהם היא מכיוון ששמות השבטים שלהם היו חרוצים על אבני השהם. א"ע: הסיבה שדווקא הנשיאים הביאו את אבני השהם ואבני המילואים היא מכיוון שכאשר בנ"י נצלו את מצרים, כל אחד ניצל כפי מעלתו, ולכן דוקא אצל הנשיאים היה את אבני המילואים ואת אבני השהם. כמו כן כתב הא"ע שזהו דבר גדול שלאחר כל כך הרבה זמן נשאר אצל הנשיאים שמן המשחה.

[45] עפ"י א"ע.

[46] אונקלוס. כלי יקר: לפי שמו של בצלאל, ניכר שהוא זה שאמור לבנות את ביהמ"ק, ומסביר כיצד משמו ניתן להבין שבצלאל אמור לבנות את ביהמ"ק.

[47] רש"י.

[48] רש"י בפרק לא' פס' ג'.

[49] רש"י בפרק לא' פס' ג'.

[50] רש"י בפרק לא' פס' ג'.

[51] א"ע בפרק לא' פס' ג'.

[52] א"ע.

[53] דעת מקרא.

[54] א"ע.

[55] תורה לתשב"ר.