שמות פרק לח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ושננתם פרק לח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם י' אדר תשע"ח

שמות פרק לח

(א) וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה עֲצֵי שִׁטִּים חכמי הלב עשו את מזבח העולה, המזבח החיצוני עליו הקריבו את הקרבנות, מעצי שיטים, חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ רָבוּעַ גם האורך וגם הרוחב של מזבח העולה היה חמש אמות, כך שיצא שהמזבח היה בצורת ריבוע, וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ גובהו של המזבח היה שלש אמות כפי שכתבנו, כוונת התורה בכך שאמרה שגובה המזבח הוא שלש אמות היא, שמהסובב ומעלה היו שלש אמות, אך היו עוד שבע אמות מתחת וכך יוצא שהמזבח היה גבוה בסך הכל עשר אמות: (ב) וַיַּעַשׂ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו חכמי הלב עשו קרנות למזבח בכל אחת מארבע פינות המזבח, מִמֶּנּוּ הָיוּ קַרְנֹתָיו קרנות מזבח העולה היו עשויות מאותם לוחות של עצי שיטים מהם היו עשויות הדפנות של המזבח, ולא הוסיפו אותן לאחר מכן, וַיְצַף אֹתוֹ נְחֹשֶׁת חכמי הלב ציפו את המזבח החיצוני בנחושת: (ג) וַיַּעַשׂ אֶת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ חכמי הלב עשו את כל הכלים ששימשו לעבודת המזבח, אֶת הַסִּירֹת (חכמי הלב עשו) פסכתר, מעין דלי, שלתוכו שמו את הדשן של המזבח, וְאֶת הַיָּעִים (וכן עשו חכמי הלב) מגרפות שבעזרתן גרפו את הדשן, וְאֶת הַמִּזְרָקֹת (וכן עשו חכמי הלב) כלי קיבול בהם קיבלו את דם הקרבן, אֶת הַמִּזְלָגֹת (וכן עשו חכמי הלב) מזלגות ששימשו לצורך הפיכת הבשר על גבי המזבח, וְאֶת הַמַּחְתֹּת (וכן עשו חכמי הלב) מחתות, מעין יעים, בעזרתם לקחו גחלים מהמזבח כדי לשים אותם על גבי המזבח הפנימי לצורך הקטורת, כָּל כֵּלָיו עָשָׂה נְחֹשֶׁת את כל הכלים ששימשו לעבודת המזבח, עשו חכמי הלב מנחושת: (ד) וַיַּעַשׂ לַמִּזְבֵּחַ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת חכמי הלב עשו למזבח החיצון "מכבר", רשת מנחושת. רשת הנחושת עטפה את המזבח, הייתה גבוהה אמה והייתה על האמה השישית של המזבח, כאשר תחתיתה הגיעה עד לחצי הגובה של המזבח, תַּחַת כַּרְכֻּבּוֹ מִלְּמַטָּה עַד חֶצְיוֹ כרכוב המזבח הוא הסובב. באמה השביעית של המזבח הייתה בליטה לשם נוי שהקיפה את כל המזבח שנקראה "סובב". על בליטה זו, שגובהה טפח, היו חרוצים ציורים של פרחים, ציצים (ענפים) וקלעים (מעין צמות). התורה מצווה לתלות את מכבר הנחושת מתחת לסובב, וכך יצא שהחלק העליון של המכבר הגיע לקצה התחתון של הסובב והקצה התחתון של המכבר הגיע למחצית גובהו של המזבח: (ה) וַיִּצֹק אַרְבַּע טַבָּעֹת בְּאַרְבַּע הַקְּצָוֹת לְמִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת חכמי הלב יצקו ארבע טבעות נחושת, ושמו את הטבעות בפינות המזבח, על רשת הנחושת, בָּתִּים לַבַּדִּים הטבעות שימשו לבתים לבדים, את המוטות הכניסו בטבעות שהיו בפינות המזבח, וכך נשאו את המזבח: (ו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים חכמי הלב עשו את הבדים מעצי שיטים, וַיְצַף אֹתָם נְחֹשֶׁת חכמי הלב ציפו את הבדים בנחושת: (ז) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם חכמי הלב הכניסו את הבדים לתוך הטבעות שהיו בזוויות המזבח, נְבוּב לֻחֹת עָשָׂה אֹתוֹ חכמי הלב עשו את לוחות המזבח כך שהוא יהיה חלול. כפי שראינו מידות המזבח היו חמש אמות אורך, חמש אמות רוחב ושלש אמות גובה. התורה אומרת שתוך המזבח היה חלול: (ח) וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת חכמי הלב עשו את הכיור מנחושת, וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת חכמי הלב עשו גם את בסיס הכיור מנחושת, בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת במראות שהשתמשו בהן הנשים להתייפות. עכשיו השתמשו במראות האלה לצורך מלאכת המשכן,[1] אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד את המראות נתנו הנשים שנאספו אל פתח אוהל מועד,[2] לאוהלו של משה שנקרא עד להקמת המשכן אהל מועד[3]: (ט) וַיַּעַשׂ אֶת הֶחָצֵר חכמי הלב עשו את חצר המשכן, לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה בצד הדרומי של החצר, קַלְעֵי הֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר הקלעים, היריעות היו שזורות מפשתן, מֵאָה בָּאַמָּה אורך הקלעים בצד הדרומי של החצר היה מאה אמות: (י) עַמּוּדֵיהֶם עֶשְׂרִים הקלעים בצד הדרומי של חצר המשכן, היו פרוסים על עשרים עמודים, וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת העמודים היו נתונים בתוך עשרים אדני נחושת, כל עמוד היה נתון בתוך אדן אחד, וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף הווים שהיו על העמודים וכן החישוקים, החוטים שהקיפו את העמודים, היו עשויים מכסף: (יא) וְלִפְאַת צָפוֹן בצד הצפוני של החצר, מֵאָה בָאַמָּה אורך הקלעים בצד הצפוני של החצר היה גם כן מאה אמות, עַמּוּדֵיהֶם עֶשְׂרִים הקלעים בצד הצפוני של חצר המשכן, היו פרוסים על עשרים עמודים, וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת העמודים היו נתונים בתוך עשרים אדני נחושת, כל עמוד היה נתון בתוך אדן אחד, וָוֵי הָעַמּוּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף הווים שהיו על העמודים וכן החישוקים, החוטים שהקיפו את העמודים, היו עשויים מכסף: (יב) וְלִפְאַת יָם בצד המערבי של חצר המשכן, קְלָעִים חֲמִשִּׁים בָּאַמָּה הקלעים היו פרוסים לאורך חמישים אמה, עַמּוּדֵיהֶם עֲשָׂרָה הקלעים בצד המערבי של חצר המשכן, היו פרוסים על עשרה עמודים, וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה העמודים היו נתונים בתוך עשרה אדני נחושת, כל עמוד היה נתון בתוך אדן אחד, וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשׁוּקֵיהֶם כָּסֶף הווים שהיו על העמודים וכן החישוקים, החוטים שהקיפו את העמודים, היו עשויים מכסף: (יג) וְלִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה גם בצד המזרחי של חצר המשכן היה אורך החצר חמישים אמה: (יד) קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה אֶל הַכָּתֵף מהעבר האחד של הצד המזרחי של חצר המשכן, מילאו הקלעים אורך של חמש עשרה אמה, עַמּוּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה הקלעים שמילאו חמש עשרה אמה אלו, היו מונחים על גבי שלשה עמודים, כאשר כל אחד מהעמודים היה נתון על אדן אחד: (טו) וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית מִזֶּה וּמִזֶּה לְשַׁעַר הֶחָצֵר קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מהעבר השני של הצד המזרחי של חצר המשכן, מילאו הקלעים חמש עשרה אמה נוספים, עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה הקלעים שמילאו חמש עשרה אמה אלו, היו מונחים על גבי שלשה עמודים, כאשר כל אחד מהעמודים היה נתון על אדן אחד: (טז) כָּל קַלְעֵי הֶחָצֵר סָבִיב שֵׁשׁ מָשְׁזָר כל הקלעים שהקיפו את החצר היו שזורים מפשתן: (יז) וְהָאֲדָנִים לָעַמֻּדִים נְחֹשֶׁת האדנים שלתוכם הכניסו את העמודים שהקיפו את חצר המשכן היו עשויים מנחושת, וָוֵי הָעַמּוּדִים וַחֲשׁוּקֵיהֶם כֶּסֶף הווים שהיו על גבי העמודים (שעליהם תלו את הקלעים) וכן החוטים שהקיפו את העמודים, היו עשויים מכסף, וְצִפּוּי רָאשֵׁיהֶם כָּסֶף ראשי העמודים שבחצר היו מצופים בכסף, וְהֵם מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף כֹּל עַמֻּדֵי הֶחָצֵר כל עמודי החצר היו מוקפים בחוטים שהיו עשויים מכסף: (יח) וּמָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר המסך שהיה בפתח החצר, בצד המזרחי של החצר, מַעֲשֵׂה רֹקֵם המסך נעשה על ידי מעשה רקמה, היינו שהציורים לא היו נראים משני הצדדים, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר המסך היה עשוי משזירה של חוטי תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש. כל חוט של הוילון היה שזור (כלומר: מורכב) מארבעה סוגים של חוטים דקים: 1) שש (פשתן), 2) תכלת (צמר הצבוע בדם חילזון), 3) ארגמן (צמר שצבוע בצבע ארגמן), 4) תולעת שני (צמר הצבוע בצבע אדום), החוטים הדקים היו בעצמם שזורים משישה חוטים של אותו הסוג (חוט השש היה שזור מששה חוטים של שש), וכך כל חוט ששימש לעשיית היריעות היה מורכב מעשרים וארבעה חוטים, וְעֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ אורך המסך היה עשרים אמה, וְקוֹמָה בְרֹחַב חָמֵשׁ אַמּוֹת גובהו של המסך היה חמש אמות, לְעֻמַּת קַלְעֵי הֶחָצֵר גובה המסך היה כגובה של קלעי החצר עצמם[4]: (יט) וְעַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה המסך עמד על ארבעה עמודים, וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה נְחֹשֶׁת כל עמוד היה נתון בתוך אדן שהיה עשוי מנחושת, וכך יוצא שהיו בסך הכל ארבעה אדנים מנחושת, וָוֵיהֶם כֶּסֶף  הווים שהיו על גבי העמודים (שעליהם תלו את המסך), וְצִפּוּי רָאשֵׁיהֶם הציפוי שהיה בחלק העליון של העמודים עליהם עמד המסך, וַחֲשֻׁקֵיהֶם וכן החוטים שהקיפו את העמודים שעליהם היה תלוי המסך, כָּסֶף (הווים, החלק העליון של העמודים והחישוקים) היו כולם עשויים מכסף: (כ) וְכָל הַיְתֵדֹת לַמִּשְׁכָּן וְלֶחָצֵר סָבִיב היתדות שהיו מסביב למשכן ולחצר, היתדות שתקעו אותם באדמה וכך חיזקו את יריעות המשכן ואת הקלעים, על ידי שקשרו את היריעות והקלעים ליתדות, נְחֹשֶׁת יתדות המשכן והחצר היו עשויים מנחושת:

פרשת פקודי

(כא) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן אלה הם המניינים של הזהב, הכסף והנחושת שעשו איתם את המשכן,[5] מִשְׁכַּן הָעֵדֻת המשכן נקרא משכן העדות, היות והוא משמש לעדות לכך שה' סלח לישראל על חטא העגל,[6] אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה הכספים נמנו על פי ציווי של משה,[7] עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן איתמר בן אהרון היה ממונה על עבודת הלויים. הלויים היו אחראים לפירוק המשכן ולהרכבתו, ואיתמר בן אהרון היה ממונה לתאם את העבודה עליה היה אחראי כל בית אב ממשפחות הלויים[8]: (כב) וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה בצלאל עשה את כל מה שה' ציווה את משה לעשות בכל הקשור למלאכת בניית המשכן[9]: (כג) וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן יחד עם בצלאל שבנה את המשכן עשה את המשכן גם אהליאב בן אחיסמך משבט דן, חָרָשׁ וְחֹשֵׁב אהליאב היה אומן במעשה הנגרות וכן באומנויות נוספות,[10] וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ אהליאב ידע לרקום בחוטים השונים ששימשו לבניית המשכן: התכלת, הארגמן, תולעת השני והשש: (כד) כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ כל הזהב ששימש למלאכת הקודש של בניית המשכן,[11] וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה סך כל הזהב שבני ישראל הרימו לתרומת המשכן היה,[12] תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר עשרים ותשעה ככרות זהב, (כיכר זהב הוא שלשת אלפים שקלים),[13] וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (בנוסף לכיכרות הזהב) תרמו בני ישראל שבע מאות ושלשים (730) שקלי זהב: (כה) וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מניין הכסף שהביאו בני ישראל לצורך עשיית המשכן הוא, מְאַת כִּכָּר מאה (100) כיכרות כסף, וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (בנוסף למאה כיכרות הכסף) נידבו בני ישראל למשכן אלף שבע מאות שבעים וחמש (1775) שקלי כסף: (כו) בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת כל גולגולת, כל אדם, תרם מטבע שנקרא "בקע". הבקע הוא מחצית השקל,[14] מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כל אדם מישראל תרם מחצית שקל קודש, לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כל אדם מישראל שנמנה בין הפקודים לצאת למלחמה, כל אדם שהיה בגיל עשרים שנה ומעלה, נתן את מחצית השקל, לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים בסך הכל היו שש מאות ושלש אלף וחמש מאות וחמישים (603,550) אנשים בישראל שהיו מבן עשרים שנה ומעלה שהביאו את מחצית השקל[15]: (כז) וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מאה כיכרות הכסף שימשו ליציקת האדנים שהיו מתחת לקרשי המשכן ומתחת לקרשים שעליהם הייתה הפרוכת תלויה. בסך הכל היו במשכן ארבעים ושמונה קרשים (עשרים בצד הצפוני, עשרים בצד הדרומי, שישה בצד המערבי ועוד שני קרשים פינתיים), והיה צריך לעשות לכל קרש של המשכן שני אדנים, כך שלקרשי המשכן נזקקו לתשעים וששה (96) אדני כסף, וכן לכל אחד מארבעת העמודים עליהם הייתה הפרוכת תלויה היה אדן אחד של כסף, בסך הכל היו צריכים מאה אדנים,[16] מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן כל אחד מהאדנים היה עשוי מכיכר אחד של כסף, וממילא, לצורך עשיית מאה האדנים, היו צריכים מאה ככרות כסף: (כח) וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם שאר הכסף, אלף שבע מאות שבעים וחמשה (1775) שקלי הכסף שנותרו, שימש לעשיית הווים שהיו על העמודים, ולציפוי החלק העליון של העמודים בכסף, וכן לחישוקי הכסף, לחוטי הכסף שהיו מסביב לעמודים[17]: (כט) וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה סך כל הנחושת שהרימו בני ישראל לתרומה למשכן,[18] שִׁבְעִים כִּכָּר שבעים (70) כיכרות של נחושת, וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל בנוסף לשבעים (70) כיכרות הנחושת, נידבו בני ישראל לצורך מלאכת המשכן אלפיים וארבע מאות (2400) שקלי נחושת: (ל) וַיַּעַשׂ בָּהּ חכמי הלב עשו עם תרומת הנחושת את הדברים הבאים: אֶת אַדְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד האדנים שבהם היו נתונים העמודים שהיו בפתח המשכן (בצד המזרחי), וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וכן שימשה הנחושת לעשיית מזבח הנחושת, וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ וכן שימשה הנחושת לצורך עשיית רשת הנחושת שהייתה על גבי המזבח, וְאֵת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ וכן שימשה הנחושת לעשיית הכלים השונים של המזבח (כגון המחתות): (לא) וְאֶת אַדְנֵי הֶחָצֵר סָבִיב וכן שימשה הנחושת לעשיית האדנים בהם היו נתונים העמודים שהיו מסביב לחצר המשכן, וְאֶת אַדְנֵי שַׁעַר הֶחָצֵר וכן שימשה הנחושת לאדנים שבהם תחבו את העמודים שהיו בשער החצר, בצד המזרחי של החצר, וְאֵת כָּל יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל יִתְדֹת הֶחָצֵר סָבִיב וכן שימשה הנחושת לעשיית היתדות שתקעו אותם מסביב למשכן ולחצר, ואליהם היו קושרים את היריעות והקלעים:

 

 

[1] רש"י וא"ע, אלא שנחלקו בטעם שהביאו את המראות. רש"י כותב שהיה זה חלק מהנדבה ומשה רבינו לא רצה לקבל את המראות הללו מפני שהיה מואס בהם עד שה' אמר לו שיש לקבלם מכיוון שעל ידי מראות אלו היו מביאות את בעליהן לידי תאווה וכך נולדו צבאות ישראל במצרים. א"ע כתב שעכשיו, נשים אלו החליטו לפרוש מתאוות העולם. כמו כן כתב הא"ע שלא כתבה התורה את מידת הכיור, אך השתמשו בכל המראות כדי לעשות את הכיור וזה היה גודלה. יש המפרשים שלא עשו את הכיור מהמראות עצמם, אלא מכרו את המראות, ובכסף שהתקבל על המראות, קנו נחושת לעשיית הכיור. כמו כן יש הסוברים שרק החלק הפנימי היה מנחושת ואילו החלק החיצוני היה מהמראות שהיו.

[2] רש"י. אונקלוס: הנשים נאספו כדי להתפלל. ספורנו: הנשים נאספו כדי לשמוע את דבר ה'.

[3] רמב"ן, שהרי עוד לא בנו את המשכן. כמו"כ אומר הרמב"ן שמשה מאס דווקא במראות למרות שהוא כן קיבל כומזים, מכיוון שחששו היה לבנות כלי שלם מכלים אלו. הכלי יקר כותב שהכוונה באוהל מעד הוא לפתח האוהל שלהם עצמם.

[4] רש"י.

[5] רש"י ומשמע מדבריו שהכוונה היא לכל מה שקשור למשכן, הן המשכן, והן הכלים. א"ע: הכוונה היא למניין הכסף והזהב ששימשו את הכלים. רמב"ן כתב שיש מפרשים שהכוונה היא למה שנאמר למעלה בפרשת ויקהל, כלומר, הכוונה הפקודים הוא לבניית המשכן עצמו. אולם, הקשה הרמב"ן, שאם כך הדברים, היה ראוי להזכיר גם על מה היה אלעזר אחראי, שהרי תחום של אחריותו של אלעזר הייתה נכבדת יותר. לכן כתב הרמב"ן שהכוונה היא למה שעתיד להיאמר בפרשה, ולכן לא כתב את פקודת אלעזר, שהרי התורה לא כתבה את עתה את סדר המסעות, אלא אמה עשו עם הנדבות. והסיבה שהתורה לא פירטה מה עשו עם הזהב הוא משון שחלק מהזהב שימש לדברים שהיו באחריותו של איתמר (הקרשים והבריחים) וחלק שימש לדברים שהיו באחריותו של אלעזר (המזבח וכדו'). כמו כן, אין להקשות מדוע כן נזכר הנחושת, למרות שהנחושת שימש הן את איתמר (למשל ליתדות) והן לאלעזר (המזבח), מכיוון שהנחושת שימש רק לדבר אחד בתחום אחריותו של אלעזר. את הכיור לא כתבו מכיוון שלא נעשה במשקל, אלא נעשה מהמראות של הנשים. כמו כן הסתפק הרמב"ן מי היה אחראי על הכיור: אלעזר או איתמר. כלי יקר: הפקודים הם על מה שנאמר בפרשת ויקהל, ומשה רבינו נתן עכשיו חשבון למה שימשו הנדבות כדי להוציא עצמו מידי חשד, והיה כל כך להוט לעשות זאת מהר, עד שלא חיכה גם לעשיית בגדי הכהונה, ולכן לא היה יכול לתת דין וחשבון לגבי הזהב. אוה"ח: המנויים כאן הם חמישה: התורה שמנויה על החזקת המשכן, ללא תורה המשכן לא יעמוד, משה ממונה על בניית המשכן, הלויים ממונים על עבודת המשכן לאחר הקמתו, הכהנים היו ממונים על הקרבנות ובצלאל ואהליאב היו ממונים על מלאכת הקמת המשכן.

[6] רש"י. א"ע: נקרא משכן העדות מכיוון שבפנים יש את ארון העדות. ספורנו: הכתוב מונה את המעלות שהיו למשכן שבגללו לא היה ראוי שייפול ביד אויבינו. רמב"ן: המשכן הם היריעות התחתונות, ומשכן העדות הוא הבניין כולו. כלי יקר: נקרא משכן העדות כיון שיש בכך משכון על כפרת חטא העגל. כפרת חטא העגל הייתה על תנאי, ורק אם בני ישראל לא יעשו שוב ע"ז, החטא מכופר להם, וברגע שיעבדו ע"ז, תינטל מהם המשכן. אוה"ח: העדות היא בכך שמשה רבינו הקים לבדו את המשכן, ובכך שנעשה לו נס כזה, סימן הדבר שלא נטל שום דבר מנדבת המשכן לעצמו. לכן התורה גם ציינה את עבדותו של בצלאל, למרות שהתורה כבר ציינה זאת מספר פעמים, כדי לומר לנו שבצלאל עשה את עבודתו גם כן על פי נס.

[7] אונקלוס.

[8] רש"י. אוה"ח: טעם הסמיכות של עבודת הלויים למשכן העדות היא כדי לומר לנו שלמרות שהתכפר חטא העגל, העבודה עדיין נשארה אצל הלויים ולא חזרה אל הבכורות.

[9] רש"י, והכוונה היא להדגיש שקודם עשה את המשכן ורק אח"כ את הכלים כמו שה' ציווה את משה, בניגוד לציווי של משה שקודם ציווה על עשיית הכלים ורק אח"כ על עשיית המשכן. רמב"ן: בצלאל היה אחראי על כל עבודת חכמי הלב שהקימו את המשכן. כלי יקר הקשה על רש"י: הרי בפרשת ויקהל משה הזכיר קודם את המשכן ורק אח"כ את הכלים? לכן פירש הכלי יקר שכוונת הפסוק היא שלמרות שמשה לא תיאר בפני בצלאל בדיוק ובפרטים כיצד לבנות את המשכן, בצלאל עדיין בנה את המשכן עד לפט האחרון כפי שה' ציווה את משה לבנות את המשכן.

[10] אונקלוס.

[11] אונקלוס. ספורנו: למרות שהעושר שמנוי כאן בפסוקים הוא פחות מהעושר שהיה בבתי המקדש, השכינה במשכן שרתה לזמן ארוך יותר ממה ששרתה בבתי המקדש. אוה"ח: כל הזהב שימש לעשיית המשכן והכלים ללא שום בלאי והיה בכך משום נס. א"ע: הסיבה שלא מוזכר מה עשו בזהב וכן מוזכר מה עשו בכסף היא מכיוון שלא ניתן לשער מה היו הצרכים המדוייקים של הזהב, שהרי לא ניתן לשער מה הייתה כמות הזהב שהשתמשו איתה לציפוי הבריחים וכדו', ואילו לגבי מה שנעשה מהכסף ניתן לאמוד במדוייק.

[12] אונקלוס.

[13] רש"י: כיכר הוא שישים מנה, ומנה של הקדש הוא כפול ממנה רגיל, וממילא יוצא שכיכר הוא 120 מנה. מנה הוא 25 סלעים (שקלים) וממילא כיכר זהב של הקדש הוא 3000 שקל.

[14] רש"י.

[15] רש"י.

[16] רש"י.

[17] רש"י.

[18] אונקלוס.