שמות פרק לט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמות פרק לט'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם י' אדר תשע"ח

שמות פרק לט

 

(א) וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי מחוטי התכלת, הארגמן ותולעת השני שנידבו בני ישראל, עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ הכינו את המכסים בהם כיסו את המשכן והכלים בשעת המסעות במדבר,[1] וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וכן הכינו חכמי הלב את בגדי אהרון הכהן כמו שה' ציווה את משה לעשות, ועכשיו התורה מתחילה לפרט כיצד הכינו את בגדי הכהונה[2]: (ב) וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד חכמי הלב עשו את האפוד, זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר חכמי הלב עשו את האפוד על ידי ששזרו יחד חוטים של צמר הצבוע בדם חילזון, צמר הצבוע בצבע ארגמן, צמר הצבוע בצבע אדום ופשתן. היו לוקחים חוט של זהב ושוזרים אותו עם שישה חוטים של תכלת, חוט של זהב נוסף היה שזור עם שישה חוטים של ארגמן, חוט של זהב נוסף היה שזור עם שישה חוטים של תולעת שני, וחוט נוסף של זהב היה  שזור עם שישה חוטים של פשתן. לאחר מכן היו שוזרים את ארבע קבוצות החוטים האלה יחד, כך שכל חוט היה מורכב מעשרים ושמונה חוטים קטנים. האפוד היה מעין סינר שהכהן היה לובש על גבו. גובהו היה ממתחת לאצילי ידיו ועד לעקב של הכהן הגדול. לאפוד היו מחוברות חגורות ורצועות (החשב והכתפות) שהכהן הגדול היה קושרן לפניו: (ג) וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב רידדו את הטסים של הזהב, הכינו רדידים קטנים ודקים של זהב מטסי הזהב שהיו,[3] וְקִצֵּץ פְּתִילִם מרדידי הזהב הדקים, הכינו פתילות מזהב, לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ השתמשו בחוטי הזהב כדי לשזור יחד עם הזהב את שאר סוגי החוטים: את התכלת, הארגמן, תולעת השני והשש (כפי שכבר הסברנו), מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב ארגו את האפוד בדרך ששני הצדדים, הצד הפנימי והצד החיצוני, לא היו זהים: (ד) כְּתֵפֹת עָשׂוּ לוֹ חֹבְרֹת לאפוד חיברו מלמעלה שתי כתפות, עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו חֻבָּר הכתפות חוברו לקצה האפוד, לכל קצה חוברה כתפה אחת: (ה) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו מִמֶּנּוּ הוּא כְּמַעֲשֵׂהוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר החשב הינו חגורה שהייתה לרוחב האפוד, בחלק העליון של האפוד. הכהן הגדול היה חוגר על עצמו את האפוד על ידי הכתפות שהיו עולות מעל לכתפיים שלו, ועל ידי החשב שהיה מקיף כמעט את כל גופו והיה בחלקו העליון של האפוד. התורה כותבת שהחשב צריך להיות עשוי ממש כמו האפוד: שזור מחוטים של זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן, וכן, בניגוד לכתפות שהכינו אותן בנפרד מהאפוד ורק לאחר מכן חיברו אותן, את החשב היה צריך לארוג יחד עם האפוד ולא לחבר אותו לאחר האריגה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה חכמי הלב עשו את האפוד כמו שה' ציווה את משה לעשות: (ו) וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב חכמי הלב עשו את אבני השוהם שהיו על כתפות האפוד כך שהן היו מוקפות בזהב. אבני השוהם הוכנסו לתוך תושבות מזהב, כך שכאשר הכניסו את האבנים לתוך התושבת, הם היו מוקפות בזהב, מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם עַל שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על האבנים היה כתוב בכתב ברור את שמות השבטים של שבטי ישראל: (ז) וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד חכמי הלב שמו את אבני השוהם בתוך תושבות הזהב שהיו על כתפות האפוד, אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אבני השהם עליהן חקוקים שמות השבטים משמשות לזיכרון לפני ה'. על ידי שהכהן הגדול לובש את שמות השבטים החקוקים על אבני השהם, ה' זוכר את צדקותם של השבטים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה חכמי הלב עשו את אבני השוהם כפי שה' ציווה את משה לעשות: (ח) וַיַּעַשׂ אֶת הַחֹשֶׁן חכמי הלב עשו את החושן, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב את החושן ארגו בדרך ששני הצדדים, הצד הפנימי והצד החיצוני, לא היו זהים, כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד עשו את החושן כמו שעשו את האפוד, כפי שהתורה תפרש בהמשך הפסוק, זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר כמו ששזרו את האפוד, כך שזרו את החושן: לקחו חוט של זהב ושזרו אותו עם שישה חוטים של תכלת, חוט של זהב נוסף היה שזור עם שישה חוטים של ארגמן, חוט של זהב נוסף היה שזור עם שישה חוטים של תולעת שני, וחוט נוסף של זהב היה  שזור עם שישה חוטים של פשתן. לאחר מכן היו שוזרים את ארבע קבוצות החוטים האלו יחד, כך שכל חוט היה מורכב מעשרים ושמונה חוטים קטנים: (ט) רָבוּעַ הָיָה את החושן עשו חכמי הלב  בצורה של ריבוע, אורכו ורוחבו של החושן היו שווים, כָּפוּל עָשׂוּ אֶת הַחֹשֶׁן החושן היה נעשה כפול ממידת אורכו ורוחבו, ולאחר מכן היו מקפלים את החושן כדי שיהיה מעין כיס לתוכו נתנו את האורים והתומים, זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ מידות החושן היו זרת באורך וזרת ברוחב, כָּפוּל החושן היה עשוי בצורה שהיה ריבוע כפול בגודל של זרת, ולתוך הכפל נתנו את האורים והתומים: (י) וַיְמַלְאוּ בוֹ על החושן עשו תושבות כדי להכניס בתושבות אלו אבנים כפי שהתורה תפרט בהמשך, אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן היו על החושן ארבעה טורים של אבנים (כך שבכל טור היו שלש אבנים וכך שמות שנים עשר השבטים היו כתובים על החושן), טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד הטור הראשון שהיה על החושן היה מלא באבנים שנקראו: אדם, פטדה וברקת: (יא) וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם הטור השני שהיה על החושן היה מלא באבנים שנקראו: נפך, ספיר ויהלום: (יב) וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה הטור השלישי שהיה על החושן היה מלא באבנים שנקראו: לשם שבו ואחלמה: (יג) וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה הטור הרביעי שהיה על החושן היה מלא באבנים שנקראו: תרשיש, שהם וישפה, מוּסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב בְּמִלֻּאֹתָם תושבות הזהב היו בעומק של עובי אבני החושן, כך שהעומק מתמלא על ידי הכנסת האבן לתוך התושבת: (יד) וְהָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה על האבנים היו חקוקים שמות השבטים של בני ישראל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם על האבנים גילפו את שמות שבטי בני ישראל וכך יוצא שהיו שתים עשרה אבנים, פִּתּוּחֵי חֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ כתב מפורש (הכתב שבו כתבו את שמות שבטי ישראל) היה כתוב על האבנים, לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט שנים עשר השבטים היו כתובים על אבני החושן: (טו) וַיַּעֲשׂוּ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר בקצה החושן, עשו שרשראות מזהב טהור. שרשראות אלו נעשו "מעשה עבות", כלומר, בצורה של קליעה: (טז) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי מִשְׁבְּצֹת זָהָב על כתפות האפוד עשו שתי משבצות שהיו עשויות מזהב. את השרשראות שחיברו את החושן לאפוד הכניסו לתוך נקב שהיה במשבצות זהב אלו, וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב  וכן עשו חכמי הלב שתי טבעות מזהב, וַיִּתְּנוּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן חכמי הלב חיברו את שתי טבעות הזהב שעשו, לפינות שבקצה החושן: (יז) וַיִּתְּנוּ שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל קְצוֹת הַחֹשֶׁן את השרשראות מהזהב הכניסו לתוך טבעות הזהב שהיו בקצה של החושן: (יח) וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת נָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצֹת את הקצה השני של שרשראות הזהב הכניסו לתוך נקב שהיה על משבצות הזהב, וַיִּתְּנֻם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו את המשבצות שמו על כתפות האפוד, בצד של הפנים של האפוד, כלומר, בצד שהיה לפנים הכהן הגדול ולא בצד של גבו: (יט) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב חכמי הלב עשו שתי טבעות נוספות שהיו עשויות מזהב, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה את זוג הטבעות השני שמו חכמי הלב כנגד האפוד (להוציא מנתינתם כנגד הכתפות) בצד הפנימי יותר של החושן: (כ) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב חכמי הלב עשו שתי טבעות זהב נוספות, וַיִּתְּנֻם עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו את הטבעות הנוספות שמו על הקצה התחתון של כתפות האפוד, אך הטבעות היו מופנות כלפי הצד הקדמי של הכהן הגדול, לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפֹד את טבעות הזהב הנוספות שמו במקום בו מתחברות הכתפות לחשב האפוד: (כא) וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפֹד חיברו את החושן לאפוד על ידי פתיל תכלת, שעבר בין טבעות החושן לטבעות שהיו על האפוד, וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה החושן לא ינותק מעל האפוד, כמו שה' ציווה את משה: (כב) וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד חכמי הלב עשו את המעיל שהיה מתחת לאפוד, מַעֲשֵׂה אֹרֵג המעיל נעשה כששפת המעיל בפתח בית הצוואר הייתה מקופלת כלפי פנים, כְּלִיל תְּכֵלֶת המעיל נעשה כולו מחוטי צמר שהיו צבועים בדם חילזון: (כג) וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ למעיל היה פתח כדי להכניס דרכו את הצוואר (בניגוד למעילים שלנו שפתוחים לכל אורכם). התורה אומרת שחכמי הלב עשו את המעיל כפי שציוותה: פי המעיל, השוליים שמקיפים את פתח בית הצוואר, הוכנס לתוך פתח בית הצוואר ולא בלט החוצה, כְּפִי תַחְרָא כמו פתח השריון. כשם שבית הצוואר של השריון שבימיהם, היה כפול, וכפלו לתוכו את השוליים, כך עשו חכמי הלב את המעיל, שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ השוליים שמקיפים את פתח בית הצוואר, שימשו לשפת פתח הצוואר כך שהמעיל לא יקרע: (כד) וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל חכמי הלב עשו בקצה התחתון של המעיל, רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר רימונים שנעשו על ידי שזירת חוטים של תכלת, ארגמן ותולעת שני: (כה) וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר חכמי הלב עשו פעמונים מזהב טהור, וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים חכמי הלב תלו את הפעמונים בין הרימונים שהיו בקצה התחתון של המעיל: (כו) פַּעֲמֹן וְרִמֹּן ליד כל פעמון מזהב, היה רימון,[4] פַּעֲמֹן וְרִמֹּן ליד כל פעמון מזהב, היה רימון, עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב הפעמונים והרימונים הקיפו את השוליים התחתונים של המעיל, לְשָׁרֵת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה המעיל יהיה על אהרון בשעה שיכנס לעבוד בבית המקדש, כמו שה' ציווה את משה: (כז) וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ את כותנות הכהנים עשו מפשתן, מַעֲשֵׂה אֹרֵג הכותנות נעשו על ידי אריגה ולא על ידי תפירה במחט, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו הכותנות שימשו לבוש לאהרון ולבניו[5]: (כח) וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ גם המצנפת של הכהן הגדול  הייתה עשויה מפשתן,[6] וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ וכן את המגבעות המפוארות של בני אהרון עשו חכמי הלב מפשתן,[7] וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר וכן את מכנסי הבד של הכהנים עשו חכמי הלב מפשתן כאשר כל חוט של פשתן היה שזור משישה חוטים קטנים יותר של פשתן: (כט) וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי גם את האבנט עשו חכמי הלב מפשתן כאשר כל חוט של פשתן היה שזור בחוטים של תכלת, ארגמן ותולעת שני. (אמנם בגמרא מצאנו מחלוקת אם הכוונה לאבנט של הכהן הגדול או לאבנטים של הכהנים ההדיוטים),[8] מַעֲשֵׂה רֹקֵם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה הצד החיצוני והצד הפנימי של האבנט לא היו שווים, וכך, עשו חכמי הלב את הבגדים כמו שה' ציווה את משה: (ל) וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר חכמי הלב עשו מעין טס של זהב טהור שרוחבו היה שתי אצבעות. טס זה היה מקיף את כל מצחו של הכהן הגדול, וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַיקֹוָק חכמי הלב כתבו על הציץ בכתב ברור את המילים "קדש לה'": (לא) וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה חכמי הלב נתנו פתיל תכלת מעל הציץ, וכך יצא שהציץ היה מצד אחד מעל לפתיל תכלת ומצד שני היה מתחת לפתיל תכלת. בשתי קצות הציץ היו נקבים, לתוכם היו מכניסים חוטי תכלת. כמו כן, באמצע הציץ, היה נקב, דרכו השחילו חוט תכלת נוסף. החוטים הצדדיים נמשכו עד העורף ושם נקשרו, ואילו פתיל התכלת העליון עבר מעל למצנפת הכהן הגדול עד שהגיע לעורפו, ושם נקשר: (לב) וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד מלאכת בניית המשכן הסתיימה,[9] וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בני ישראל עשו את מלאכת בניית המשכן כמו שה' ציווה את משה לעשות[10]: (לג) וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה בני ישראל הביאו למשה את היריעות התחתונות של המשכן,[11] אֶת הָאֹהֶל את יריעות העיזים שהיו מעל ליריעות התחתונות,[12] וְאֶת כָּל כֵּלָיו וכן הביאו בני ישראל למשה את כלי המשכן, ועכשיו מתחיל לפרט מהם כלי המשכן, קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו כלי המשכן שהביאו בני ישראל למשה הם: הקרסים (שחיברו יחד את היריעות), קרשי המשכן, הבריחים שחיברו יחד את הקרשים, עמודי המשכן שעליהם תלו את הפרוכת ואת מסך המשכן: (לד) וְאֶת מִכְסֵה עוֹרֹת הָאֵילִם הַמְאָדָּמִים וְאֶת מִכְסֵה עֹרֹת הַתְּחָשִׁים וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וכן הביאו בני ישראל למשה את מכסה עורות האילים המאדמים, את מכסה עורות התחשים ואת הפרוכת שהייתה עשויה לשם מחיצה בין הקדש לבין קדש הקדשים: (לה) אֶת אֲרֹן הָעֵדֻת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת הַכַּפֹּרֶת כן הביאו בני ישראל למשה את ארון העדות, את המוטות שהיו לארון ואת הכפורת שהייתה מעל לארון: (לו) אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים כן הביאו בני ישראל לפני משה את השולחן, את כלי השולחן (הקערות, המנקיות והקשוות) ואת לחם הפנים: (לז) אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה אֶת נֵרֹתֶיהָ נֵרֹת הַמַּעֲרָכָה כן הביאו בני ישראל למשה את המנורה ואת הנרות שהיו על המנורה שהיו מדליקים אותם ושהכהן היה עורך אותם להדלקה,[13] וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ כן הביאו בני ישראל למשה את כלי המנורה (המלקחיים והמחתות), וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וכן הביאו בני ישראל למשה את השמן ממנו היו מדליקים את המנורה: (לח) וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאֵת מָסַךְ פֶּתַח הָאֹהֶל כן הביאו בני ישראל למשה את מזבח הזהב (המזבח הפנימי), את שמן המשחה, את קטורת הסמים ואת הוילון שהיה בפתח המשכן, בצד המזרחי של האוהל: (לט) אֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ כן הביאו בני ישראל למשה את מזבח הנחושת יחד עם רשת הנחושת שהייתה עליו, אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו כן הביאו בני ישראל למשה את מוטות מזבח הנחושת ואת כלי מזבח הנחושת (מזרקות, יעים וכו'), אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ כן הביאו בני ישראל למשה את הכיור ואת הבסיס שהיה עליו: (מ) אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת עַמֻּדֶיהָ וְאֶת אֲדָנֶיהָ כן הביאו בני ישראל למשה את היריעות ששימשו לקלעי החצר, את העמודים עליהם היו פרוסים קלעי החצר ואת האדנים לתוכם נתנו את עמודי החצר, וְאֶת הַמָּסָךְ לְשַׁעַר הֶחָצֵר אֶת מֵיתָרָיו וִיתֵדֹתֶיהָ כן הביאו בני ישראל למשה את הוילון שהיה בפתח שער החצר (בצד המזרחי), את המיתרים שבהם היו קושרים את היריעות ליתדות ואת היתדות עצמן, וְאֵת כָּל כְּלֵי עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל מוֹעֵד וכן הביאו בני ישראל למשה את כל הכלים ששימשו לבניית המשכן בכל אחת מהחניות .(כגון פטישים כדי לתקוע את היתדות)[14]: (מא) אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ כן הביאו בני ישראל למשה את היריעות ששימשו לכיסוי המשכן וכליו בשעת המסעות, אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וכו הביאו בני ישראל את שמונת בגדי הזהב של הכהן הגדול, וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן ואת הבגדים בהם היו עובדים בניו של אהרון, את בגדי הכהן ההדיוט: (מב) כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה בני ישראל עשו את מלאכת המשכן בדיוק כפי שציווה ה' את משה לעשות[15]: (מג) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה משה רבינו ראה את סיום מלאכת המשכן, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ חכמי הלב עשו את המשכן בזמן מועט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק כֵּן עָשׂוּ בני ישראל סיימו את מלאכת המשכן והקפידו על כל הפרטים שה' ציווה,[16] וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה משה בירך את בני ישראל: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידכם ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו"[17]:

 

[1] רש"י. הוכחתו מכך שלא נמנה כאן גם השש, ואילו אם כוונת התורה הייתה לבגדי כהונה, הרי שהיה בהם גם כן שש.

[2] אוה"ח: הסיבה שהתורה מדגישה בכל פעם את עובדת עשיית הדברים כאשר ציווה ה' את משה היא מכיוון שמשה לא עשה בפועל את מלאכת המשכן ואת בגדי הכהונה, אך בגלל שהכל נעשה במצוותו, הרי שהוא חלק מהדבר. כמו כן בשעת המלאכה היו אומרים בעלי המלאכה שהם עושים כמו שמשה ציווה אותם. כמו כן, אין מוזכרים פרטי הפרטים של מלאכת המשכן, ובכל זאת חכמי הלב עשו ממש כפי הפרטים שה' ציווה את משה.

[3] רש"י. רמב"ן: זהו המקום היחיד בו פורש כיצד עשו בעלי המלאכה את מלאכתם מבחינה טכנית, מכיוון שהיה בכך חידוש, שהרי לא היה פעם לפני כן שהכינו חוטים של זהב ושזרו את החוטים יחד.

[4] רמב"ן לשיטתו: את הפעמונים נתנו בתוך הרימונים לפני שתלו את הרימונים. אומנם אוה"ח הוכיח מכאן בדיוק הפוך משיטת הרמב"ן וכמו רש"י.

[5] רמב"ן: מכאן שלא היה הבדל בין כתונת הכה"ג לכתונת הכהנים ההדיוטים.

[6] א"ע.

[7] רש"י.

[8] רשב"ם.

[9] אונקלוס.

[10] רש"י.

[11] רמב"ן. רש"י וא"ע: את החלקים השונים של המשכן.

[12] רמב"ן.

[13] רמב"ן: בניגוד לנרות במקומות אחרים שיכולים לשמש לנוי.

[14] תשב"ר.

[15] רמב"ן, והכוונה היא לכלול שגם כוונתם הייתה כמו שה' ציווה אותם. ספורנו: כסדר הדברים שציווה ה' לעשות.

[16] אוה"ח. בפירושו השני כתב שתקנו את מלאכת המשכן כפי שהיה צריך. בפירושו השלישי כתב שבני ישראל הקפידו גם על הדברים שלא מעכבים.

[17] רש"י.