סוכה פרק א

ביאור ושננתם למשניות מסכת סוכה פרק א'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם חשון תשע"ט

 

פרק א'

פרק א' משנה א'

סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְשֶׁאֵין לָהּ שְׁלֹשׁ דְּפָנוֹת, וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָתָהּ, פְּסוּלָה. סֻכָּה יְשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה, כָּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלשִׁים יוֹם. אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חַג, אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה:

*


סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה סוכה שגבוהה יותר מעשרים אמה – פסולה. הסיבה לכך היא שסוכה צריכה להיות דירת ארעי, וכדי לבנות סוכה שגבוהה יותר מעשרים אמה, יש לבנות את הסוכה באופן שהסוכה תהיה חזקה, וכך הסוכה כבר לא תהיה דירת ארעי, אלא תהפוך לדירת קבע. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר ר' יהודה מכשיר סוכה גם כאשר היא גבוהה יותר מעשרים אמה, כיוון שסובר שמותר שסוכה תהיה דירת קבע. וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים סוכה שאין בגובהה עשרה טפחים – פסולה גם היא. וְשֶׁאֵין לָהּ שְׁלֹשׁ דְּפָנוֹת סוכה שאין לה שלש דפנות – פסולה גם היא. וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָתָהּ, פְּסוּלָה סוכה שהשטח שאין בו צל מחמת הסכך גדול יותר משטח הצל שנוצר על ידי הסכך – פסולה גם היא. סֻכָּה יְשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין נחלקו בית שמאי ובית הלל בדין סוכה שהיא סוכה ישנה (מיד תסביר המשנה מהי סוכה ישנה): בית שמאי סוברים שסוכה ישנה פסולה ובית הלל סוברים שסוכה ישנה כשרה. וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה מהי סוכה ישנה עליה נחלקו בית שמאי ובית הלל מה דינה? כָּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלשִׁים יוֹם אם האדם העמיד את הסכך שלושים יום או יותר לפני החג, הרי שהסוכה נחשבת כסוכה ישנה, ובדינה נחלקו בית שמאי ובית הלל. אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חַג, אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה אולם, אם אדם בנה סוכה זמן רב לפני חג הסוכות, אך בשעה שבנה את הסוכה התכוון לבנות את הסוכה לשם מצוות סוכה – אין סוכה זו נחשבת לסוכה ישנה ובית שמאי מודים שסוכה זו כשרה, הואיל וסוכה זו אינה בגדר סוכה ישנה, שהרי נבנתה לשם מצוות סוכה:

 

 

 

פרק א' משנה ב'

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ תַחַת הָאִילָן, כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבָּיִת. סֻכָּה עַל גַּבֵּי סֻכָּה, הָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵין דִּיּוּרִין בָּעֶלְיוֹנָה, הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה:

*


הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ תַחַת הָאִילָן, כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבָּיִת אדם שבנה סוכה מתחת לאילן, הרי שדין הסוכה שנבנתה מתחת לאילן היא זהה לדין של סוכה שנבנתה בתוך בית. על מנת שסכך של סוכה תהיה כשרה, אסור שתהיה חציצה בין סכך הסוכה לכיפת השמים. במקרה ואדם בונה סוכה מתחת לאילן, הרי שענפי האילן חוצצים בין הסוכה לכיפת השמים, כשם שבמקרה ואדם בנה סוכה מתחת לבית, תקרת הבית חוצצת בין סכך הסוכה לכיפת השמים.  סֻכָּה עַל גַּבֵּי סֻכָּה, הָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה במקרה ואדם בנה שתי סוכות: סוכה אחת מעל לסוכה אחרת, הסוכה העליונה היא סוכה כשרה, הואיל ואין דבר שחוצץ בין סכך הסוכה לכיפת השמים, אך הסוכה התחתונה פסולה, הואיל והסוכה העליונה חוצצת בין סכך הסוכה לכיפת השמים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵין דִּיּוּרִין בָּעֶלְיוֹנָה, הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה ר' יהודה סובר, שבמקרה ויש סוכה מתחת לסוכה, ישנו מקרה שהסוכה התחתונה תהיה כשרה: אם הסוכה העליונה אינה יכולה לקבל כרים וכסתות, ולא ניתן לדור בה, שהרי אין ריצפת הסוכה חזקה מספיק כדי להחזיק כרים וכסתות ואין הסוכה ראויה לדיור אדם, וממילא הסוכה התחתונה כשרה. בגמרא הסבירו שתנא קמא ור' יהודה לא נחלקו במקרה והסוכה העליונה יכולה לקבל כרים וכסתות בקלות, ובמקרה זה גם ר' יהודה סובר שהסוכה התחתונה פסולה. כמו כן, במקרה ואין הסוכה העליונה יכולה לקבל כלל כרים וכסתות, גם תנא קמא סובר שהסוכה התחתונה כשרה. המחלוקת של ר' יהודה וחכמים היא במקרה והסוכה העליונה יכולה לקבל כרים וכסתות על ידי דחק, כלומר, שאם יניחו כרים וכסתות, הרצפה אמנם לא תקרוס, אך היא לא תהיה יציבה: תנא קמא סובר שגם במקרה זה, הסוכה פסולה, ור' יהודה סובר שבמקרה זה הסוכה כשרה:


 

 

פרק א' משנה ג'

פֵּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר, אוֹ שֶׁפֵּרַס עַל גַּבֵּי הַקִּינוֹף, פְּסוּלָה. אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל גַּבֵּי נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה:

*


פֵּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר, אוֹ שֶׁפֵּרַס עַל גַּבֵּי הַקִּינוֹף, פְּסוּלָה המשנה מונה שלשה מקרים בהם הסוכה תהיה פסולה, למרות שהסכך בראש הסוכה כשרה. 1) פרס עליה סדין מפני החמה - במקרה ואדם פרס סדין מעל הסכך כדי להצל עליו ולהגן עליו מפני השמש. במקרה זה הסוכה פסולה כיוון שהסדין חוצצת בין הסכך לכיפת השמים. 2) או תחתיה מפני הנשר –  או במקרה ואדם פרס סדין מתחת לסכך כדי למנוע מהסכך לנשור פנימה אל תוך הסוכה. במקרה זה הסוכה פסולה כיוון שהסדין חוצצת בין האדם לסכך הסוכה. 3) או שפרס על גבי הקינוף – או במקרה ואדם פרס סדין על גבי קינוף. הקינוף הוא מוטות העולים מארבעת פינות המיטה כלפי מעלה, וכאשר אדם פורס סדין על גבי הקינוף, הרי שהוא יצר אוהל שחוצץ בינו לסכך הסוכה, וממילא הסוכה פסולה.  אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל גַּבֵּי נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה מותר לאדם לפרוס סדין על גבי נקליטי המיטה, והסוכה עדיין תהיה כשרה. נקליטי המיטה הן שתי מוטות, כל מוט נמצאת בצד אחר של המיטה, והסדין נפרסת בשיפוע שיורד מגובה המוטות אל הרצפה (ונראה כך: ^). הסיבה שסוכה זו כשרה היא מכיוון שאין בראש השיפוע גג שיש בשיעורו טפח, וכדי שגג ייחשב כגג שיחצוץ בין האדם לסכך, צריך שיהיה בו שיעור טפח:

 

 

 

פרק א' משנה ד'

הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּסּוֹם וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּהּ, פְּסוּלָה. וְאִם הָיָה סִכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן, אוֹ שֶׁקְּצָצָן, כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, מְסַכְּכִין בּוֹ:

*


הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּסּוֹם וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּהּ אם אדם הגביה על גבי הסוכה סוגים שונים של שיחים, כגון גפן, דלעת או קיסום, כך שענפי השיח ישמשו לסכך לסוכה, פְּסוּלָה הסוכה פסולה, היות ואסור לסכך בסכך שהוא עדיין מחובר לקרקע. וְאִם הָיָה סִכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן, אוֹ שֶׁקְּצָצָן, כְּשֵׁרָה המשנה מונה שני מקרים בהם גם אם הגביה שיח כדי לסכך על הסוכה, הסוכה עדיין תהיה כשרה. 1) אם היה סיכוך הרבה מהן – אם רוב הסכך היה סכך כשר ומנותק מהקרקע, ורק מיעוט הסכך המסוכך על הסוכה היה מחובר עדיין לקרקע. 2) או שקצצן- במקרה וקיצץ את השיחים המחוברים אל הקרקע כך שבשעת הסיכוך אינן מחוברים יותר אל הקרקע. אמנם בגמרא התנו את היתר קציצת הסכך המחובר רק במקרה ולאחר הקציצה, ינענע את הענפים שהיו מחוברים לקרקע, כך שלא יהיה כאן דין של "תעשה ולא מן העשוי". הגמרא לומדת שיש דין "תעשה ולא מין העשוי" כלומר, בשעת עשיית הסוכה, צריך שהסוכה תיבנה כסוכה כשרה. אסור שהסוכה קודם תיבנה כסוכה פסולה, ועל ידי הוספת פעולה נוספת על פעולת הבניה, אכשיר את הסוכה. (במקרה שלנו, הסוכה נבנתה עם סכך פסול המחובר לקרקע, ולאחר הקציצה, הכשרתי את הסכך בשעה שהסוכה הייתה קיימת ומסוככת). הלכך, אני צריך לנענע את הסכך לאחר קיצוצה, וכך ייצא שסיככתי את הסוכה מחדש עם סכך כשר. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ זהו הכלל כדי לדעת אם דבר כלשהו כשר לסכך או לא. אם יש דבר שהוא מקבל טומאה (כגון שנעשה כבר כלי) או דבר שאינו גודל מהארץ (למשל מתכת), אסור לסכך בו. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, מְסַכְּכִין בּוֹ הכלל כדי שדבר יהיה כשר לסכך הוא שיתקיימו בו שני תנאים: א. לא יקבל טומאה, דהיינו, שעוד לא נעשה ממנו כלי. ב. שהוא גדל מהארץ (למשל: ענפי אילן):


 

 

פרק א' משנה ה'

חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן. וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן, כְּשֵׁרוֹת. וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת לַדְּפָנוֹת:

*


חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן חבילות של קש, או חבילות עצים או חבילות זרדים פסולות לסכך. אמנם, מדין תורה היה מותר לסכך בחבילות אלו, אך חכמים אסרו על כך, שמא האדם יאחז בידו חבילה של קש או עצים בשעה שהוא חוזר מהשדה והוא עייף, והוא יניח את החבילה על הסוכה, לא לשם מצוות סוכה, אלא כדי לנוח מעט, וכך תיווצר מציאות שהוא סיכך את סוכתו שלא לשם סוכה, אלא כדי לנוח מהדרך. וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן, כְּשֵׁרוֹת כל חבילה שהותרה מהקשר המחבר בין מה שנמצא בחבילה, כשר לסכך, היות ובכך שהתיר את הקשר, הרי שעשה מעשה של סיכוך, והסיכוך כבר נחשב כסיכוך לשמה (רמב"ם). וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת לַדְּפָנוֹת כל שלשת החבילות הללו שאמנם פסולות לסכך, כשרות לשם סוכה, היות ואין דפנות הסוכה צריכות להיעשות לשמה:


 

 

פרק א' משנה ו'

מְסַכְּכִין בַּנְּסָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹא יִישַׁן תַּחְתָּיו:

*


מְסַכְּכִין בַּנְּסָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר לפי ר' יהודה, מותר לאדם להשתמש בנסרים (מעין לוחות עץ) לסכך, ואילו ר' מאיר אוסר לסכך בנסרים. בגמרא, הסביר שמואל שר' יהודה ור' מאיר שניהם מודים שכאשר הנסר רחב ארבעה טפחים, אסור לסכך בו, מכיוון שארבעה טפחים הוא שיעור מקום חשוב, ואסור ששיעור מקום חשוב יהיה מסוכך בנסר. שניהם גם מודים שאם הנסר אינו רחב ארבעה טפחים, שמותר לסכך בו היות וחל על מקום הנסר דין תורת לבוד. הלכה למשה מסיני, שאם יש מרווח של פחות משלשה טפחים בין שני מקומות, הרי שמקומות אלו נחשבים כמקומות מחוברים, ולכן, גם במקרה והנסר קטן משלשה טפחים, אין זה נחשב שהוא חוצץ בין הסכך הכשר. המחלוקת היא רק במקרה והנסר גדול משלשה טפחים וקטן מארבעה טפחים: ר' יהודה מכשיר היות ואין על הנסר שם של מקום חשוב, ואילו ר' מאיר פוסל היות ואין כבר דין לבוד על מקום הנסר. נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹא יִישַׁן תַּחְתָּיו במקרה ואדם סיכך בצד הסוכה בנסר הרחבה ארבעה טפחים, הסוכה עדיין כשרה, היות וחל כאן דין של דופן עקומה. הלכה למשה מסיני, שאם בצד הסוכה יש סכך פסול בשיעור של פחות מארבע אמות, הרי שאנחנו אומרים שהדופן מתעקמת עד למקום הסכך הכשר, והסוכה כשרה. אמנם, כיוון שהדופן מתעקמת עד לסכך הכשר, אסור לאדם לישון או לאכול מתחת למקום הסכך הפסול:


 

 

פרק א' משנה ז'

תִּקְרָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק וְנוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק אוֹ נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וְאֵינוֹ מְפַקְפֵּק:

*


תִּקְרָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה נחלקו חכמים בדינו של תקרה שאין עליה טיט, ויש עליה רק נסרים שקטנים מארבעה טפחים אך גדולים משלשה טפחים. כפי שראינו נחלקו בדין נסרים אלו ר' יהודה ור' מאיר. אמנם, גם במקרה שלנו, ר' יהודה לא יכשיר את הנסרים, כיוון שהנסרים כבר בנויים כתקרה של הבית, ולכן חל כאן דין של תעשה ולא מן העשוי (ראה לעיל משנה ד') שהרי עומדת בפנינו סוכה ללא הנחת הסכך לשם מצוות סוכה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק וְנוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק אוֹ נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם ר' יהודה סובר שבית שמאי ובית הלל נחלקו במקרה של תקרה שאין עליה מעזיבה. לפי בית שמאי, צריך "לפקפק", לנענע כל אחד מהנסרים ולהניחו שוב לשם מצוות סוכה ובנוסף לכך יש ליטול כל נסר שני, כיוון שבנוסף לביטול בעיית "תעשה ולא מן העשוי" שנעשה על ידי נענוע הנסרים, צריך גם לבטל את התקרה על ידי נטילת כל נסר שני. לעומתם סוברים בית הלל, שמספיק לפקפק או ליטול כל נסר שני, כיוון שאין צורך לבטל את התקרה ויש צורך רק לבטל את בעיית "תעשה ולא מן העשוי". רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וְאֵינוֹ מְפַקְפֵּק ר' מאיר סובר שבית שמאי ובית הלל לא נחלקו כלל בדין תקרה שאין עליה מעזיבה, ושניהם סוברים שחייבים ליטול כל נסר שני, שהרי אסור לגמרי לסכך בנסרים הרחבים משלושה טפחים, (כפי שראינו במשנה הקודמת) ולכן חייבים להניח בין הנסרים סכך כשר:

 

 

 

פרק א' משנה ח'

הַמְקָרֶה סֻכָּתוֹ בַשְּׁפוּדִין אוֹ בַאֲרוּכוֹת הַמִּטָּה, אִם יֵשׁ רֶוַח בֵּינֵיהֶן כְּמוֹתָן, כְּשֵׁרָה. הַחוֹטֵט בַּגָּדִישׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ סֻכָּה, אֵינָהּ סֻכָּה:

*


הַמְקָרֶה סֻכָּתוֹ בַשְּׁפוּדִין אוֹ בַאֲרוּכוֹת הַמִּטָּה אדם שסיכך את סוכתו בשיפודי מתכת (שאין גידולם מהארץ) או בקורות ההולכות לאורך המיטה (שהינן מקבלות טומאה), אִם יֵשׁ רֶוַח בֵּינֵיהֶן כְּמוֹתָן, כְּשֵׁרָה אם הרווח בין השיפודים או בין קורות המיטה הוא בשיעור קצת יותר גדול משיעור הקורות או השיפודים, הרי שהסוכה כשרה, כיוון שיש כאן רוב סכך כשר. אולם, אם הרווח בין הקורות או השיפודים הוא באותו שיעור של הקורות או השיפודים, הסוכה פסולה, היות ואין כאן רוב סכך כשר. הַחוֹטֵט בַּגָּדִישׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ סֻכָּה, אֵינָהּ סֻכָּה אדם שמוציא את העומרים מגדיש של עומרים, וכך יוצר חלל שראוי לשבת בו לשם סוכה, הסוכה פסולה, משום תעשה ולא מן העשוי, שהרי הסוכה אינה נבנית כסוכה כשרה, אלא נעשית מאליה:

 

 

 

פרק א' משנה ט'

הַמְשַׁלְשֵׁל דְּפָנוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה. מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּה לְמַעְלָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, כָּךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים. הִרְחִיק אֶת הַסִּכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה:

*


הַמְשַׁלְשֵׁל דְּפָנוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה במקרה ואדם שמוריד את הדפנות מלמעלה כלפי מטה: אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה אם יש רווח של שלושה טפחים ומעלה בין החלק התחתון של הדופן לבין הקרקע, הרי שהסוכה פסולה, היות ואין דופן הסוכה נחשבת כמחוברת לקרקע. עד שלושה טפחים יש תורת לבוד על הדופן, והיא נחשבת כמחוברת לקרקע, ומעל לשלושה טפחים, הדופן יצאה מתורת לבוד.  מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה אדם שבנה את דופן הסוכה מלמטה כלפי מעלה, אם הדופן גבוהה עשרה טפחים, הסוכה כשרה, שהרי עשרה טפחים היא הגובה המינימאלי של סוכה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּה לְמַעְלָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, כָּךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים ר' יוסי חולק על תנא קמא בדין של אדם ששלשל את דפנות סוכתו. ר' יוסי סובר, שכשם שאנחנו אומרים שאם בנה דופן סוכה מלמטה למעלה, הדין הוא שכל עוד הדופן גבוהה עשרה טפחים, הסוכה כשרה, כך גם אם שלשל את דפנות הסוכה מלמעלה למטה, כל עוד יש בדופן עשרה טפחים, הסוכה כשרה, גם אם יש רווח של מעל שלושה טפחים מקצה הדופן ועד לקרקע. הסיבה שר' יוסי חולק על תנא קמא היא שר' יוסי סובר שגם דופן תלויה מותרת. הִרְחִיק אֶת הַסִּכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה במקרה ואדם הרחיק את הסכך שלושה טפחים מקצה דופן הסוכה, הרי שאין כאן יותר תורת לבוד, והסוכה פסולה. גם דופן עקומה איננו אומרים כאן, היות ודין דופן עקומה נאמרה רק במקרה ויש סכך, אלא שהסכך פסול. אולם במקרה שלנו, שאין סכך כלל, לא חל דין דופן עקומה ולכן הסוכה פסולה:

 

 

פרק א' משנה י'

בַּיִת שֶׁנִּפְחַת וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּיו, אִם יֵשׁ מִן הַכֹּתֶל לַסִּכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה. וְכֵן חָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה. סֻכָּה גְדוֹלָה, שֶׁהִקִּיפוּהָ בְדָבָר שֶׁאֵין מְסַכְּכִים בּוֹ, אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה:

*


בַּיִת שֶׁנִּפְחַת וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּיו במקרה ויש בית שאמצע התקרה בבית נפלה, ואת מקום החור בתקרה מילא בסכך כשר לשם מצוות סוכה: אִם יֵשׁ מִן הַכֹּתֶל לַסִּכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה אם מהסכך הכשר ועד לכותל הבית יש מרחק של ארבע אמות ומעלה, הסוכה פסולה, היות ולא חל כאן דין דופן עקומה. אך במקרה והמרחק מקיר הבית ועד לסכך הכשר הוא קטן מארבע אמות, הרי שהסוכה כשרה, היות וחל דין דופן עקומה. וְכֵן חָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה דין זה חל גם במקרה ויש חצר שהיא מוקפת באכסדרה. אכסדרה היא מעין גג שבנוי על גבי עמודים הנמצאת לפני הבתים. היו שלושה בתים רגילים שעמדו בצורה של ח' משלושה כיוונים, ולפני כל בית הייתה תקרה שהייתה בנויה על גבי עמודים, ובין התקרות מילא סכך: אם גודל האכסדרה בכל צד הוא קטן יותר מארבע אמות, כך שמהסכך הכשר ועד לקיר החיצוני של הבית המשמש לדופן הסוכה יש פחות מארבע אמות, הרי שחל דין דופן עקומה והסוכה כשרה. אולם, אם רוחב האכסדרה היא יותר מארבע אמות, כך שבין הסכך הכשר לקיר הבית יש יותר מארבע אמות, לא חל במקרה זה דופן עקומה, והסוכה פסולה. סֻכָּה גְדוֹלָה, שֶׁהִקִּיפוּהָ בְדָבָר שֶׁאֵין מְסַכְּכִים בּוֹ, אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה דין זה גם הוא מלמד אותנו דין דופן עקומה (בגמרא מוסבר מדוע יש צורך בכל שלושת המקרים): סוכה גדולה שהקיפו את קצוות הסוכה בסכך פסול, אם הסכך הפסול רחב ארבע אמות, הסוכה פסולה:


 

 

פרק א' משנה יא'

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לַכֹּתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ גַּג, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. מַחֲצֶלֶת קָנִים גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:

*


הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף אדם שעשה את הסוכה שלו כמו צריף, כלומר: הדפנות הונחו באלכסון כך שגג הסוכה נראה כמשולש (^) ואין בגג הסוכה טפח, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לַכֹּתֶל או במקרה ואדם העמיד את סכך הסוכה על גבי כותל ביתו, כך שהסכך יורד כמעין שיפוע מקיר הבית ואין בגג הסוכה טפח. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ גַּג, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין ר' אליעזר סובר שבשני המקרים שאמרנו (העושה סוכתו כצריף וכאשר סמכה לכותל) הסוכה פסולה היות וכאשר הגג הוא פחות מטפח, אינו נחשב כגג. חכמים סוברים שגם במקרה שאין בגג טפח, הסוכה כשרה (הלכה כר' אליעזר, ומכאן הדין של קינוף במשנה ג'). מַחֲצֶלֶת קָנִים גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה תנא קמא סובר שמחצלת גדולה שעשויה מקנים, הרי שהדבר תלוי במטרה לשמה עשו את המחצלת: אם עשה את המחצלת כדי לשכב עליו, וממילא חל על המחצלת תורת כלי והמחצלת מקבלת טומאה, הרי שהמחצלת פסולה לסכך. אך אם עשה את המחצלת הגדולה לשם סכך, הרי שאין המחצלת נחשבת ככלי ואינה מקבלת טומאה והיא כשרה לסיכוך. אמנם, במחצלת קטנה סובר תנא קמא שתמיד היא מקבל טומאה היות ונעשתה לשכיבה והיא נחשבת ככלי ומקבלת טומאה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה ר' אליעזר סובר שדין מחצלת קטנה היא אותו דין של מחצלת גדולה: אם עשה את המחצלת לשם שכיבה, המחצלת פסולה לסכך, הואיל והיא מקבלת טומאה, אך אם המחצלת נעשתה לשם סכך, למרות שהיא מחצלת קטנה, אינה מקבלת טומאה והיא כשרה לסכך. היוצא שמחלוקת ר' אליעזר ותנא קמא היא במחצלת קטנה: לפי תנא קמא מחצלת קטנה תמיד פסולה בעוד שלפי ר' אליעזר גם במחצלת קטנה אנחנו בודקים מה הייתה מטרת העשייה, ואם נעשתה לשם סכך, הרי שהמחצלת כשרה לסכך: