פרק ב

ביאור ושננתם למסכת תענית פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם הועלה אדר תש"פ

פרק ב'

פרק ב' משנה א'

סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד, מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין, אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא, (יונה ג) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂהֶם, כִּי שָׁבוּ מְדַּרְכָּם הָרָעָה. וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר, (יואל ב) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם:

*


סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד מה היו עושים בשבע תעניות הציבור האחרונות? מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר היו מוציאים את ארון הקודש לרחוב הראשי של העיר, כדי להראות שצועקים על הגשמים בפרהסיא, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ היו שמים אפר שריפה (כדי שה' יזכור את אפרו של יצחק אבינו) על גבי המקומות הבאים: 1) על גבי ארון הקודש. 2) על ראשו של הנשיא. 3) על ראשו של אב בית הדין. 4) בראש כל אחד מהנוכחים. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין הזקן (החכם) שעמד במעמד, היה אומר דברי כיבושין, דברים הגורמים לעומדים שם לחזור בתשובה, וכך היה אומר: אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא, (יונה ג) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂהֶם, כִּי שָׁבוּ מְדַּרְכָּם הָרָעָה. וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר, (יואל ב) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם אחינו הנוכחים: כאשר ה' סלח לאנשי נינווה (ה' שלח אל אנשי נינווה את יונה הנביא ואיים על אנשי נינווה שהוא יהפוך את העיר נינווה אם תושבי נינווה לא יחזרו בתשובה), אין זה מפני שהוא ראה את האבל בו היו שרויים ואת מעשיהם שהם התלבשו בשקים והיו בתענית. ה' מחל לאנשי נינווה מכיוון שהוא רעה ש"שבו מדרכם הרעה", שאנשי נינווה חזרו בתשובה. וכן כתוב בדברי קבלה (בספר יואל), בדברי הנביא (דברי נביא נקראים בלשון חז"ל גם דברי קבלה) "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם", משמע שאדם צריך לקרוע את ליבו כדי לחזור בתשובה, ולא רק את בגדיו:

 

פרק ב' משנה ב'

עָמְדוּ בִתְפִלָּה, מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה זָקֵן וְרָגִיל, וְיֶשׁ לוֹ בָנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה, וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכְָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ:

*


עָמְדוּ בִתְפִלָּה (לאחר סיום דברי הכיבושין) עמדו הנוכחים ברחובה של עיר והתפללו. מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה זָקֵן וְרָגִיל היו מורידים לפני התיבה, היו ממנים שליח ציבור אדם זקן שיודע את התפילה (רגיל היינו שיודע את התפילה), וְיֶשׁ לוֹ בָנִים מינו לשליח ציבור אדם שיש לו בנים, היות ואדם שיש לו בנים הוא אדם רחמן יותר, וּבֵיתוֹ רֵיקָם לאדם שמינו אותו לשליח ציבור היה צריך להיות בית ריק מעבירות, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה הסיבה שמינו זקן שיש לו בנים ושאין לו עבירות היא כדי שליבו של שליח הציבור וכן לב העומדים במעמד יהיה שלם בתפילה. על ידי מינוי אדם צדיק שהוא רחמן לשליח הציבור, יזכה הציבור לשליח ציבור שליבו יהיה שלם בתפילה, וכן הציבור עצמו יהיה פתוח יותר לשמוע את תפילתו של אדם צדיק. וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכְָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ שליח הציבור היה אומר עשרים וארבע ברכות בתפילה: שמונה עשרה ברכות שיש בתפילת העמידה של כל יום, ובמעמד בקשת הרחמים, הוסיפו על שמונה עשרה הברכות שהיו אומרים בתפילת העמידה בכל יום, עוד שש ברכות, כפי שיפורט במשניות הבאות:

 

פרק ב' משנה ג'

וְאֵלּוּ הֵן, זִכְרוֹנוֹת, וְשׁוֹפָרוֹת, אֶל יְיָ בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וגו', מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה', תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן, רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וגו', אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת. וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן:

*


וְאֵלּוּ הֵן אלו הן שש הברכות שהיו מוסיפים בתפילת העמידה ברחובה של עיר על שמונה עשרה הברכות שיש בתפילת העמידה שבכל יום. זִכְרוֹנוֹת, וְשׁוֹפָרוֹת, אֶל יְיָ בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וגו', מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה', תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף הברכה הראשונה שהיו מוסיפים על שמונה עשרה הברכות שבתפילת העמידה שבכל יום, היא ברכת זיכרונות, כמו שאומרים אותה בראש השנה (עשרה פסוקים מהתנ"ך בהם כתוב שה' הוא הזוכר ועוד חתימת ברכה). הברכה השנייה שהיו מוסיפים היא ברכת שופרות כפי שאומרים אותה בראש השנה (עשרה פסוקים מהתנ"ך בהם מוזכר שופר וחתימת הברכה). הברכה  השלישית שהיו מוסיפים היא ברכה שכתוב בה את הפסוק מספר תהילים: "אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני". הברכה הרביעית שהיו מוסיפים היא ברכה שכתוב בה את הפסוק מספר תהילים: "אשא עיני אל ההרים". הברכה החמישית שהיו מוסיפים היא ברכה שכתוב בה את הפסוק מספר תהילים: "ממעמקים קראתיך ה'". הברכה השישית היא ברכה שכתוב בה את הפסוק מספר תהילים: "תפילה לעני כי יעטוף". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן, רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וגו', אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת ר' יהודה אומר שבמקום לומר את ברכת זיכרונות ובמקום לומר את ברכת שופרות, היה אומר ברכה שכתוב בה הפסוק מספר מלכים: "רעב כי יהיה בארץ ..." וברכה נוספת שכתוב בה הפסוק מספר ירמיהו: "אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות". וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן לאחר כל ברכה, היה שליח הציבור אומר את החתימה המתאימה לה:

 

פרק ב' משנה ד'

עַל הָרִאשׁוֹנָה הוא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת. עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה. עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה, הוּא יַעֶנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה. עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ:

*

הקדמה למשנה: כפי שראינו, ישנן שש ברכות שהיו מוסיפים בתעניות. המשנה מנתה את חתימות הברכות שחותמים על כל אחד משש הברכות. אולם, לא רק שש הברכות הללו זוכות לחתימה מיוחדת, אלא ברכת "ראה נא בעניינו" (ברכת גואל ישראל) שאומרים בכל יום בתפילה, תזכה גם היא לחתימה מיוחדת, כיוון שמאריכים גם בה בתעניות. ברכת גואל ישראל נקראת הברכה הראשונה (היות ובה מתחילים להאריך), ברכת זיכרונות נקראת הברכה השנייה, וכן הלאה.

 


עַל הָרִאשׁוֹנָה הוא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל בחתימת הברכה של "גואל ישראל" (הנקראת במשנה הברכה הראשונה, למרות שהיא חלק מתפילת העמידה של כל יום כיוון שהיא הברכה הראשונה שמאריכים בה) חותם שליח הציבור: "מי שענה את אברהם בהר המוריה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה" ולאחר מכן ממשיך בחתימה הרגילה של הברכה: "ברוך אתה ה' גואל ישראל". עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת בסיום ברכת זיכרונות (הברכה הראשונה שמוסיפים בימי התענית אך נקראת הברכה השנייה הואיל ותחילת ההארכות הייתה נאמרת בברכת גואל ישראל) אומר שליח הציבור: "מי שענה את אבותינו על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה" וחותם "ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות". עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה בסיום ברכת שופרות היה שליח הציבור אומר: "מי שענה את יהושע בגלגל, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה" וחותם "ברוך אתה ה' שומע תרועה". עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה, הוּא יַעֶנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה בסיום הברכה הרביעית (הברכה בה מופיע הפסוק "אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני") היה אומר בסוף הברכה: "מי שענה את שמואל במצפה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה" וחותם "ברוך אתה ה' שומע צעקה". עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה בסום הברכה החמישית (הברכה בה מופיע הפסוק "אשא עיני אל ההרים") היה אומר בסוף הברכה: "מי שענה את אליהו בהר הכרמל, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה" וחותם "ברוך אתה ה' שומע תפילה". עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה על הברכה השישית (הברכה בה מופיעה הפסוק "ממעמקים קראתיך ה'"), היה אומר בסוף הברכה: "מי שענה את יונה ממעי הדגה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה" וחותם "ברוך אתה ה' העונה בעת צרה". עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ על הברכה השישית (הברכה בה מופיעה הפסוק "תפילה לעני כי יעטוף"), היה אומר בסוף הברכה: "מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה" וחותם "ברוך אתה ה' המרחם על הארץ":

 

פרק ב' משנה ה'

מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן, שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן. תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָרִיעוּ בְנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר הַמִּזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת:

*


מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן, שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן היה מעשה בימיהם של רבי חלפתא ורבי חנניה בן תרדיון, שהשליח ציבור סיים את כל הברכה, אך הציבור לא ענה אחריו אמן. בבית המקדש לא היו עונים אמן, אלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הציבור נהג בימים אלה כפי שנוהגים בבית המקדש, וענה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" במקום לענות אמן. תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ לאחר שסיים שליח הציבור את הברכה אמר השמש: "תתקעו הכהנים, תתקעו". מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָרִיעוּ בְנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ וגם בסיום ברכת זיכרונות (במשנה היא נקראת הברכה השנייה) סיים שליח הציבור את הברכה ואמר: "מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה" ולאחר שסיים את הברכה אמר השמש לכהנים להריע. מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה וכן לאחר סיום ברכת שופרות, אמר השמש לכהנים לתקוע. כך יצא שהיו הכהנים תוקעים בין ברכה לברכה. וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר הַמִּזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת כשחכמים שמעו על שני הדברים שתיקנו רבי חלפתא ורבי חנניה: עניית "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" במקום לענות אמן, וכן תקיעה בין כל אחת מהברכות, אמרו חכמים שרק בשער המזרחי של הר הבית היו נוהגים כן, אך אין לנהוג כן מחוץ לבית המקדש:

 

פרק ב' משנה ו'

שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין:

*

הקדמה למשנה: כלל הכהנים היו מחולקים לעשרים וארבע משמרות. כל משמרת הייתה עובדת שבוע אחד בבית המקדש, ומתחלפת בשבת עם המשמרת הבאה, עד שכל המשמרות עבדו בבית המקדש, ואז התחילו סבב חדש של תורנות לעבודה בבית המקדש. כל משמרת, הייתה מתחלקת לשישה בתי אב, כל בית אב היה עובד יום אחד בשבוע מתוך שבוע העבודה של המשמרת בבית המקדש (בשבת הייתה עובדת כל המשמרת ביחד). אנשי מעמד הם אנשים מישראל שהיו מחולקים לעשרים וארבע משמרות (מעמדות), וכל מעמד היה מתכנס לבית הכנסת במשך שבוע כדי להתפלל על הקרבנות שיהיו לרצון וכך היו גם אנשים מישראל שותפים לעבודת הקרבנות של הכהנים במקדש.

 


שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל בשלושת התעניות הראשונות שגזרו בית דין על הציבור (במקרה ולא ירדו גשמים),הקילו חכמים על אנשי המשמר ואנשי בית האב לגבי התענית, כיוון שהם עסוקים בעבודת המקדש. אנשי המשמר היו מתענים , אך לא היו מתענים עד הערב, אלא היו שוברים את הצום לפני הערב, שמא עבודת המקדש תכבד על בית האב שתורו לעבוד באותו יום בבית המקדש, ואנשי המשמר יהיו נצרכים לעזור להם בעבודה. אנשי בית האב, שהיו בפועל עובדים באותו יום בבית המקדש, לא היו מתענים כלל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין בסבב השני של שלוש התעניות, שהוא סבב חמור יותר מסבב התעניות הראשון, היו אנשי המשמר מתענים עד הערב, ואילו אנשי בית האב שהיו עובדים במקדש באותו יום, היו מתענים, אך לא משלימים את התענית. אנשי בית האב לא היו מתענים עד חשיכה. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין בשבע התעניות האחרונות, גם אנשי המשמר וגם אנשי בית האב היו מתענים עד שחשיכה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כל הדינים שאמרנו עד עתה לגבי אנשי משמר ולגבי אנשי בית אב הם לפי שיטתו של ר' יהושע. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חכמים חולקים על ר' יהושע וסוברים שהדין לגבי אנשי משמר ואנשי בית אב הוא שונה מכפי שאמר ר' יהושע: שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל בשלוש התעניות הראשונות, סוברים חכמים שאנשי המשמר וכל שכן אנשי בית האב לא היו מתענים כלל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל בסדרה השנייה של שלוש תעניות, היו אנשי משמר מתענים, אך לא היו משלימים את תעניתם (אלא היו שוברים את הצום לפני חשיכה) ואנשי בית האב לא היו מתענים כלל. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין בשבע התעניות האחרונות, היו אנשי המשמר מתענים ומשלימים את תעניתם ואילו אנשי בית האב היו מתענים ללא השלמת התענית, אלא הם היו שוברים את הצום לפני חשיכה:

 

 

פרק ב' משנה ז'

אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מֻתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בַיָמִים. וְאַנְשֵׁי בֵית אָב, לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:

                                                                     *


אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מֻתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בַיָמִים לאנשי המשמר שתורם היה לעבוד בבית המקדש באותו שבוע, אך לא היה תורם לעבוד בבית המקדש באותו היום (לחמשת בתי האב שלא עבדו באותו יום במקדש), מותר לשתות יין בלילות למרות שזה תור משמרתם לעבוד בבית המקדש, אך אסור להם לשתות יין בימים שמשמרתם עובדת בבית המקדש. הסיבה לכך היא מכיוון שאנחנו חוששים שמא העבודה על אנשי בית האב תהיה קשה מידי והם יצטרכו את העזרה של שאר אנשי המשמר, ואסור לכהן לעבוד בבית המקדש כשהוא שתוי יין. וְאַנְשֵׁי בֵית אָב, לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה לאנשי בית האב אסור לשתות יין גם ביום וגם בלילה הואיל והם צריכים לסיים את הקרבת האימורים כל הלילה שלאחר יום עבודתם. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס לאנשי המשמר ולאנשי המעמד אסור להסתפר ולכבס את בגדיהם במשך השבוע שתורם להיות בבית המקדש או בתפילה בעריהם. הסיבה לכך היא מכיוון שחכמים רצו שאנשי המעמד ואנשי המשמר יסתפרו ויכבסו את בגדיהם בשבוע לפני שהם נכנסים כל אחד לעבודתו (המשמר למקדש והמעמד לבתי הכנסת בעירם). וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת אולם, ביום חמישי של משמרתם, מותר לאנשי המשמר ולאנשי המעמד להסתפר ולכבס את בגדיהם לכבוד שבת:


פרק ב' משנה ח'

כָּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלָא לְמִסְפַּד, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר. דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר:

*

הקדמה למשנה: מגילת תענית היא מגילה שבה היו כתובים הרבה ימים טובים שעשו ישראל לזכר ישועות שנעשו להם בימים ההם (מהימים הטובים אנחנו חוגגים היום רק את חנוכה ופורים), וכן מספר תעניות נוספות על התעניות שמוכרות לנו היום.

 


כָּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלָא לְמִסְפַּד, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר כשכתוב במגילת תענית על יום טוב מסוים "דלא למספד", דהיינו, שאסור להספיד בו (ואם אסור להספיד בו, אזי כל שכן שאסור להתענות בו), אסור גם להספיד ביום שלפני יום זה (למשל, אם כתוב על יום כז' חשוון שהוא יום חג ואסור להספיד בו, אסור להספיד גם ביום שלפניו, דהיינו, בכו' חשוון). אך ביום שלאחר יום טוב זה (בדוגמא שלנו, כח' חשוון) מותר להספיד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר ר' יוסי סובר שבמקרה וכתוב במגילת תענית על יום טוב מסוים שאסור להספיד בו, אסור להספיד בין לפניו ובין לאחריו. דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר כשכתוב במגילת תענית על יום מסוים שאסור להתענות בו, ומשמע שיום טוב זה הוא קל יותר מיום שאסור להספיד בו, שהרי ביום זה האיסור הוא רק על תענית, ומותר להספיד בו, מותר להתענות גם ביום לפניו וגם ביום שלאחריו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר ר' יוסי סובר שבמקרה וכתוב במגילת תענית על יום טוב מסוים שאסור להתענות בו, היום שלפניו אסור גם כן בתענית ורק היום שלאחריו מותר בתענית:

 

פרק ב' משנה ט'

אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים, אֶלָּא שָׁלשׁ תַעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת:

*


אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים בית הדין לא גוזר שהתענית הראשונה תהיה ביום חמישי. הסיבה לכך היא משום שאנחנו חוששים, שאם בית הדין יגזור תענית ראשונה ביום חמישי, המוכרים בחנויות יראו שכולם קונים הרבה מזון גם כדי לשבור את הצום וגם לכבוד שבת, והמוכרים יחשבו שבא רעב לעולם (הם לא יבינו מדוע כולם קונים הרבה אוכל) וכתוצאה מכך הם יקפיצו את מחירי האוכל. אולם, כאשר התענית הראשונה חלה ביום שני, הציבור קונה רק סעודה אחת גדולה לשבירת הצום, ואז אין חשש שיפקיעו את המחירים. אֶלָּא שָׁלשׁ תַעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי אלא, סובר תנא קמא, שהתענית הראשונה תמיד חלה ביום שני, התענית השנייה חלה ביום חמישי והתענית השלישית חלה ביום שני. רק במקרה ויש צורך חלילה בסבב נוסף של תעניות, תהיה התענית הראשונה של הסבב השני ביום חמישי, והתענית השנייה תחול ביום שני והתענית השלישית תחול ביום חמישי היות וסבב התעניות השני הוא רק המשך לסבב התעניות הראשון, לכן איננו חוששים להפקעת מחירים, שהרי כולם יודעים שהסיבה שאנשים רוצים לקנות הרבה מאכלים היא כדי לשבור את הצום ולא בגלל שיש רעב בעולם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת ר' יוסי סובר שכמו שסבב התעניות הראשון מתחיל תמיד ביום שני, כך גם סבב התעניות השני (שלוש התעניות) וסבב התעניות השלישי (שבע התעניות) יתחיל תמיד ביום שני:

 

פרק ב' משנה י'

אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, בַּחֲנֻכָּה וּבַפּוּרִים, וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת:

*


אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, בַּחֲנֻכָּה וּבַפּוּרִים למרות שבמקרה ולא יורדים גשמים, בית הדין גוזר תעניות על הציבור, בית דין אינם גוזרים תענית על הציבור כאשר התענית תחול בראש חודש, חנוכה או פורים, הואיל וימים אלו הם ימים טובים לישראל ואסור להתענות בהם. וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל אמנם, סובר רבן גמליאל (לפי תנא קמא), שאם בית דין גזרו סדרה של תעניות על הציבור, ואחת התעניות חלה בראש חודש, חנוכה או פורים (אך לא התענית הראשונה) והתחילו להתענות בסבב, אין מבטלים תענית זו, אלא ממשיכים להתענות בסדרת התעניות. כלומר: בית דין לא יתחילו סדרת תעניות בראש חודש, חנוכה או פורים, אך אם כבר התחילה סדרת התעניות, ואחת התעניות המאוחרות יותר נפלה על ראש חודש, חנוכה או פורים, אין מבטלים את התענית. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין ר' מאיר חולק על תנא קמא בהסבר שיטתו של רבן גמליאל ואומר, שרבן גמליאל סובר, שלמרות שאין מבטלים את התענית במקרה והתענית חלה בראש חודש, חנוכה או פורים, בכל זאת, במקרה והתענית הייתה חלה באחד מימים אלה, לא היו משלימים את התענית, אלא היו שוברים את הצום לפני חשיכה. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וכן אמר ר' מאיר בדעתו של רבן גמליאל שהדין הוא כך גם במקרה וצום תשעה באב חל בערב שבת (היום, תשעה באה לא יכול לחול בערב שבת, אך כאשר קידשו את החודש על פי ראייה, תשעה באב היה יכול לחול בערב שבת), שמתענים את הצום אך אין משלימים את הצום, אלא שוברים את הצום לפני כניסת שבת, כדי לא להיכנס לשבת רעבים: