בראשית פרק מה

בראשית פרק מה

(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו יוסף כבר לא היה יכול להתאמץ יותר שלא לבכות במעמד כל האנשים שעמדו סביבו בשעה שדיבר עם אחיו,[1] וַיִּקְרָא יוסף קרא לעבדיו: הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי תוציאו את כל האנשים שעומדים סביבי,[2] וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו לא היה אדם שעמד בסביבתו של יוסף בשעה שיוסף התוודע אל אחיו, בשעה שיוסף אמר לאחיו שהוא בעצם יוסף[3]: (ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי יוסף הרים את קולו ובכה,[4] וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם אנשי העיר במצרים שמעו את קול בכיו של יוסף,[5] וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה גם משפחתו ועבדיו של פרעה שמעו את בכיו של יוסף[6]: (ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו יוסף אמר לאחיו: אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי אני הוא יוסף, האם אבי (יעקב) עדיין חי? (למרות שלאורך המפגשים עם האחים, אמרו האחים ליוסף שיעקב עודנו חי, הרי שיוסף חשש שהסיבה שהם מספרים לו על יעקב היא רק כדי שירחם עליהם, ושיעקב באמת כבר מת),[7] וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ האחים לא היו יכולים לענות ליוסף דבר,[8] כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו (הסיבה שהאחים לא היו יכולים לענות דבר ליוסף היא) מכיוון שהאחים התמלאו בושה על כך שהם מכרו את יוסף[9]: (ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו יוסף אמר לאחיו: גְּשׁוּ נָא אֵלַי תתקרבו אליי עכשיו,[10] וַיִּגָּשׁוּ האחים התקרבו אל יוסף, וַיֹּאמֶר יוסף אמר לאחיו: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה (יוסף אמר לאחיו) אני הוא יוסף אחיכם שאתם מכרתם אותי למצרים[11]: (ה) וְעַתָּה עכשיו, כשאתם יודעים שאני הוא אחיכם יוסף, וכבר מצאתם אותי והתחרטתם על עניין המכירה,[12] אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה אל תהיו עצובים ואל תכעסו על כך שאתם (האחים) מכרתם אותי (יוסף) למצרים,[13] כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם שהרי ה' שלח אותי למצרים לפניכם כדי שתוכלו לחיות. כל הסיבה שאתם מכרתם אותי למצרים היא מכיוון שה' רצה לשלוח אותי למצרים לפניכם, כדי שאני (יוסף) אוכל בעזרתו של ה' לשמש לכם למקור מחיה, וכך אוכל לכלכל אתכם, ואם כן, ה' גרם לכל עניין המכירה לטובתכם[14]: (ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ שהרי שנתיים עברו מאז שהתחיל הרעב בארץ,[15] וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר ובמשך חמש שנים נוספות, לא יהיה ניתן לזרוע ולקצור בארץ, ואם כן, לו ה' לא היה שולח אותי למצרים, לא הייתם יכולים להתקיים במשך כל כך הרבה שנות רעב[16]: (ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם וה' שלח אותי (יוסף) לפניכם (האחים) למצרים,[17] לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ (ה' שלח אותי לפניכם למצרים) כדי שתהיה לכם שארית בארץ, כדי שאתם לא תמותו ברעב,[18] וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם (וכן שלח אותי ה' למצרים לפניכם) כדי שתוכלו להתקיים, על ידי שאני (יוסף) אכלכל אתכם (האחים),[19] לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה וכך יהיה לכם הדבר להצלה גדולה[20]: (ח) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שהתברר שכל הסיבה שהגעתי (יוסף) למצרים היא כדי להחיות אתכם (האחים),[21] לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה התברר הדבר שלא אתם (האחים) שלחתם אותי למצרים, כִּי הָאֱלֹהִים אלא ה' הוא ששלח אותי לארץ מצרים,[22] וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וכך, על ידי שהגעתי (יוסף) למצרים, ה' שם אותי להיות יועץ לפרעה,[23] וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וכן אני (יוסף) אדון על כל אנשי ביתו של פרעה,[24] וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וכן אני מושל על כל ארץ מצרים, על ידי שהגעתי למצרים לפניכם[25]: (ט) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי (יוסף ממשיך בדבריו אל אחיו) תמהרו ותעלו אל אבי שנמצא בארץ כנען, שנמצאת גבוה יותר מכל הארצות, ולכן יש לעלות אליה. הסיבה שיוסף אמר לאחיו למהר היא כדי שיעקב לא ימשיך להצטער, ושהם יוכלו לומר לו שיוסף עודנו חי,[26] וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ואתם (האחים) תאמרו לאבי (ליעקב), כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף (תאמרו אל אבי) כך אמר בנך יוסף:[27] שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם ה' שם אותי לריבון ולאדון על כל ארץ מצרים,[28] רְדָה אֵלַי תרד אליי לארץ מצרים,[29] אַל תַּעֲמֹד אל תתעכב בארץ כנען[30]: (י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן (יוסף אומר לאחיו לומר ליעקב) אתה (יעקב) תשב בארץ גושן,[31] וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי וכך, על ידי שאתה (יעקב) תשב בארץ גושן, אתה תהיה קרוב אליי (יוסף). יוסף היה בעיר הבירה של מצרים שכנראה הייתה קרובה לארץ גושן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ אתה (יעקב) תרד למצרים, יחד עם בניך, נכדיך, צאנך, הבקר שלך, וכל הרכוש שיש לך[32]: (יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם אני (יוסף) אכלכל אותך (יעקב) בשעה שאתה תשב בארץ גושן, אני אתן לך מזון בשעה שאתה תשב בארץ גושן,[33] כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב שהרי הרעב יימשך לעוד חמש (5) שנים, ואם כן, אתה (יעקב) תזדקק לכך שאני (יוסף) אפרנס אותך,[34] פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ שמא, אם לא תרד לארץ גושן, אתה (יעקב), משפחתך וכל מה שיש לך, תושמדו. שמא אם לא תרדו לארץ גשן, ועקב כך לא אוכל לכלכל אותך, אתה, משפחתך ורכושך, תמותו כולכם.[35] הסיבה שיוסף סבר שהוא אינו יכול לשלוח אוכל לאביו בארץ כנען היא היות וחשב שאם ישלח כמויות של אוכל לארץ כנען, יחשדו בו המצרים שהוא מוכר את האוכל בארץ כנען לצורך רווחיו הפרטיים, אך לאחר שמשפחתו תרד למצרים, יידעו כולם שהוא שולח את האוכל למשפחתו[36]: (יב) וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת והרי אתם רואים בעיניכם שאני הוא יוסף ואת כל הכבוד שיש לי במצרים,[37] וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין וגם בנימין רואה בעיניו שאני הוא יוסף. (הסיבה שיוסף אמר שגם בנימין רואה שהוא יוסף היא מכיוון שהוא רצה להראות לאחים שכשם שאינו כועס על בנימין שלא השתתף במכירתו, כך הוא אינו כועס על שאר האחים),[38] כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם וכן אתם רואים שאני מדבר איתכם בלשון הקודש, ולכן מוכח שאני הוא יוסף[39]: (יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אתם (האחים) תאמרו לאבי (ליעקב), אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם (תאמרו לאבי) שאין לו מה לחשוש לרדת למצרים, שהרי אני (יוסף) אדם מכובד במצרים,[40] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וכן תאמרו (האחים) לאבי (ליעקב) את כל הגדולה שלי שראיתם במצרים,[41] וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה ותמהרו ותורידו לכאן, למצרים, את אבי: (יד) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו יוסף נפל על צווארו של בנימין אחיו,[42] וַיֵּבְךְּ יוסף בכה בשעה שהוא נפל על צווארו של בנימין, וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו וגם בנימין בכה בשעה שהוא נפל על צווארו של יוסף[43]: (טו) וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו יוסף נישק את כל אחד מאחיו,[44] וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם יוסף בכה בשעה שהוא נפל על אחיו, וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ לאחר שהאחים ראו שיוסף אינו כועס עליהם, הם התחילו לדבר עם יוסף. עד עתה האחים לא דיברו עם יוסף משום שהם חשבו שיוסף כועס עליהם על שהם מכרו אותו למצרים, אך לאחר שהם ראו שיוסף אינו כועס עליהם, הם התחילו לדבר איתו[45]: (טז) וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה הקול נשמע בביתו של פרעה,[46] לֵאמֹר כך אמר הקול שנשמע בביתו של פרעה: בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף האחים המכובדים של יוסף הגיעו לארץ מצרים,[47] וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו דבר ירידתם של אחי יוסף למצרים היה טוב בעיני פרעה ובעיני עבדיו. עד עכשיו היו המצרים מתביישים שמי שמושל עליהם הוא עבד, ולאחר שאחי יוסף הגיעו למצרים, וכך התברר שיוסף בא ממשפחה מכובדת, שמחו פרעה ועבדיו שאדם ממשפחה מכובדת מושל עליהם[48]: (יז) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף פרעה אמר ליוסף: אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ תאמר לאחיך לעשות כך: טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם תעמיסו את התבואה על החמורים שלכם,[49] וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן ותלכו ותגיעו אל ארץ כנען: (יח) וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם (פרעה ממשיך בדבריו אל יוסף שיאמר לאחיו לעשות כך:) תיקחו את אביכם (יעקב) ואת אנשי ביתכם,[50] וּבֹאוּ אֵלָי וכולכם (יעקב ואנשי משפחתו) תבואו אליי (לפרעה) לארץ מצרים, וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם ואני (פרעה) אתן לכם (ליעקב ומשפחתו) את כל הטוב שבארץ מצרים,[51] וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ ואתם תוכלו לאכול את כל הדברים המשובחים שבארץ מצרים[52]: (יט) וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ אתה (יוסף) צווית על ידי (פרעה) לומר לאחיך לעשות כך:[53] קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם תיקחו (האחים) מארץ מצרים עגלות כדי שבהן תורידו את ילדיכם ואת נשותיכם,[54] וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם ותיטלו את אביכם ותבואו יחד איתו לארץ מצרים: (כ) וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם (פרעה ממשיך לומר ליוסף לומר לאחיו:) אל תחוסו על הכלים שלכם, ואל תתעכבו כדי לנסות להוריד את הכלים שלכם לארץ מצרים,[55] כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא (אל תתעכבו כדי להביא לכאן את הכלים שלכם) מכיוון שיהיה לכם את כל טוב ארץ מצרים, וממילא אין צורך להתעכב כדי להוריד למצרים את הכלים שלכם: (כא) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל האחים עשו כמו שאמר להם יוסף (שהם יעלו לארץ כנען ויורידו למצרים את אביהם), וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה יוסף נתן לאחיו את העגלות על פי הציווי של פרעה, וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ יוסף נתן לאחיו צידה כדי שהם יוכלו לאכול אותה בדרך לארץ כנען[56]: (כב) לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת לכל אחד מאחיו, נתן יוסף שתי חליפות בגדים,[57] וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת ואילו לבנימין נתן יוסף שלוש מאות מטבעות כסף וחמש חליפות בגדים: (כג) וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת יוסף שלח ליעקב את הדברים כפי החשבון הבא:[58] 1) עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם (יוסף שלח לאביו) עשרה חמורים שנשאו עליהם מכל טוב מצרים,[59] 2) וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ (וכן שלח יוסף ליעקב) עשר אתונות שנשאו עליהן תבואה, לחם ומזון, כדי שאביו יוכל לאכול בדרכו למצרים[60]: (כד) וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו יוסף ליווה מעט את אחיו,[61] וַיֵּלֵכוּ אחיו של יוסף הלכו לארץ כנען, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוסף אמר לאחיו לפני שהם הלכו: אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ אל תריבו בדרככם חזרה לארץ כנען, על דבר המכירה. אל תאשימו אחד את השני על כך שמכרתם אותי למצרים[62]: (כה) וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם אחיו של יוסף עלו מארץ כנען, וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אחיו של יוסף באו לאביהם שהיה בארץ כנען: (כו) וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר אחיו של יוסף אמרו ליעקב את הדברים הבאים:[63] עוֹד יוֹסֵף חַי יוסף עודנו חי עכשיו,[64] וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וכן אמרו האחים ליעקב שיוסף מושל על כל ארץ מצרים, וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם יעקב לא שם את ליבו לדברי האחים, יעקב לא התייחס לדברי האחים, כיוון שלא האמין להם שיוסף עדיין חי[65]: (כז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם האחים אמרו ליעקב את כל הדברים שיוסף אמר להם לומר ליעקב,[66] וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ יעקב ראה את העגלות שיוסף שלח כדי לשאת אותו לארץ מצרים, וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם שרתה רוח נבואה על יעקב לאחר ששמח על כך שיוסף עודנו חי[67]: (כח) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל יעקב אמר: רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אני (יעקב) שמח בשמחה גדולה, היות ויוסף בני עודנו חי,[68] אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת אני (יעקב) אלך לארץ מצרים ואראה שם את יוסף לפני שאמות[69]:

[1] אונקלוס + רשב"ם, וכתב שעד עכשיו הצליח יוסף להתאפק, ועכשיו כבר לא היה יכול להתאפק יותר. רש"י: יוסף לא היה יכול לסבול שהמצרים יהיו במעמד שבו הוא יתוודע אל אחיו. א"ע: יוסף לא היה יכול להמשיך ולסבול עד שייצאו כל האנשים מעליו, ולכן התוודע כבר עכשיו לאחיו. ספורנו: יוסף לא היה יכול להתאפק כדי לברר את הדברים שהיה צריך לברר לכל הניצבים עליו, יוסף לא היה יכול להתאפק באופן שהוא היה יכול להמשיך לתפקד. רמב"ן: יוסף לא היה יכול להתאפק לכל הבקשות של האנשים שנצבו עליו. המצרים שעמדו ליד יוסף התחילו גם הם להתחנן אל יוסף שימחל לבנימין. כמו"כ הסביר הרמב"ן שהטעם לכך שיוסף הוציא את הניצבים עליו מעליו, כדי שלא ישמעו את דבר המכירה, שהרי לו היו שומעים המצרים שהאחים מכרו את יוסף, היו אומרים שהם אינם רוצים שהיוסף ואחיו יגורו במצרים, היות והם בוגדים, וכך יש חשש שהם יבגדו גם במלך. אוה"ח: יוסף לא היה יכול להמתין בסבלנות עד שכל האנשים ייצאו מעליו ולכן צעק להוציא מעליו את כל האנשים.

[2] מוסף רש"י, עפ"י מש"כ רש"י בספר איוב א', יב'.

[3] אונקלוס.

[4] תרגום יונתן. א"ע: הסיבה שכתוב בבכני עם חיריק היא בגלל האתנחתא.

[5] רשב"ם.

[6] רש"י.

[7] אונקלוס + כלי יקר. לכאורה שאלתו של יוסף קשה, שהרי לאורך כל סיפור הדברים האחים אמרו ליוסף שיעקב עודנו חי. ספורנו: לא ייתכן שאבי המשיך לחיות ולא מת כתוצאה מדאגתו אליי. כלי יקר: יוסף חשב שייתכן שהאחים סיפרו לו על יעקב שועל חיותו כדי שירחם על בנימין, אך חשש שיעקב כבר אינו חי.

[8] אונקלוס.

[9] רש"י. כלי יקר: הסיבה שהאחים נבהלו היא מפני שיוסף אמר "העוד אבי" ומשמע שהתכוון שיעקב הוא רק אביו, היות והם לא חסו על צערו של יעקב. הסבר נוסף שכתב הוא שיוסף לא אמר לאחים שהוא יוסף אחיהם, ולפיכך הם חששו שמא יוסף ינסה להתנקם בהם.

[10] אונקלוס. רש"י: יוסף ראה את אחיו נסוגים ולכן הוא קרא אליהם להתקרב, בלשון תחנונים והראה להם שהוא מהול. על ההסבר מדוע רש"י סובר שיוסף הראה לאחיו שהוא מהול, כתב בשפ"ח שיוסף אמר לאחיו לגשת אליו כ"כ קרוב, ואין שום סיבה שהם יתקרבו אליו כל כך, אלא אם רצה להראות להם את המילה. בכלי יקר כתב שיוסף הראה לאחיו את המילה כדי שיידעו הוא לא נפרץ בזימה, למרות שהמצרים היו שטופים בכך. כמו"כ כתב שיוסף רצה להראות לאחיו בזכות אלה ארבעה דברים ייגאלו: שלא שינו את שמם (בכך שאמר להם שמו יוסף) שלא שינו את לשונם (כי פי המדבר אליכם) ושלא היו פרוצים בעריות (הראה להם שהוא מהול) ושלא היו בעלי לשון הרע ולכן אמר להם להתקרב כדי שגם בנימין לא ישמע את עניין המכירה. ספורנו: יוסף אמר לאחיו להתקרב כדי ששאר מצרים לא ישמעו את עניין מכירתו.

[11] אונקלוס. ספורנו: כך ניסה יוסף לשכנע את אחיו שזהו באמת הוא, שהרי אף אחד אחר לא ידע על עניין המכירה.

[12] אוה"ח.

[13] אונקלוס.

[14] אונקלוס + רש"י + רשב"ם.

[15] רש"י.

[16] רמב"ן.

[17] אונקלוס.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] אונקלוס.

[21] ספורנו.

[22] רשב"ם.

[23] ספורנו. רש"י: לחבר ולפטרון, והכוונה היא שגם ליוסף היה כח לגזור גזירות על מצרים. א"ע: למורה.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס. ספורנו: אני ממונה להנהיג את כל ענייני העמים.

[26] אונקלוס + רש"י + ספורנו.

[27] אונקלוס.

[28] אונקלוס.

[29] אונקלוס.

[30] אונקלוס.

[31] רמב"ן: יוסף ידע שיעקב לא ירצה לשבת בעיר הבירה, ולכן אמר לו שיישב בארץ גושן.

[32] רמב"ן.

[33] אונקלוס.

[34] אונקלוס.

[35] א"ע. רש"י ואונקלוס: הכוונה היא ללשון להתמסכן, להיות מסכנים בגלל חסרון האוכל. רשב"ם: שמא אתה תתגרש מהארץ בגלל חסרון המרעה. הרמב"ן כתב שיוסף לא השתמש בלשון מוות, היות והוא רצה לדבר אל יעקב בדרך כבוד.

[36] רמב"ן.

[37] רש"י, וכתב שההוכחה לכך שהוא יוסף היא מכיוון שהוא מהול כמותם.

[38] רש"י.

[39] רש"י. רשב"ם: אני מדבר אתכם עכשיו ללא מתרגם. רמב"ן: אין ראיה מכך שיוסף דיבר בלשון הקודש, שהרי זאת הייתה שפתם של תושבי ארץ כנען, שהרי אברהם לא הביא איתו את לשון הקודש מארם, ששם דיברו בארמית. הלכך, יש לומר שהיו רבים מתובי מצרים שידעו את לשון הקודש, וכך הוא גם דרך המלכים והמושלים לדעת שפות רבות. לכן פירש הרמב"ן את כוונת הפסוק שהאחים ובנימין רואים את כל הכבוד שיש לו במצרים ושהוא מושל על ארץ מצרים, וממילא הוא רוצה שהם ימהרו ויורידו אליו את אביהם.

[40] רשב"ם.

[41] תרגום יונתן.

[42] אונקלוס + א"ע. רש"י: יוסף בכה על שתי בתי המקדש שעתידים להיות בחלקו של בנימין ושעתידים להיחרב.

[43] רש"י: הבכי כאן היה על מכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וספו ליחרב.

[44] אונקלוס.

[45] רש"י.

[46] רש"י.

[47] רמב"ן, וכתב שיוסף היה מספר למצרים שבארץ כנען יש לו אחים מכובדים ומשפחה מכובדת ושהוא נגנב משם.

[48] רמב"ן. ספורנו: פרעה שמח מכיוון שהוא ידע עכשיו שיוסף ישגיח על הארץ לא כאדם זר, אלא כאדם שמתכוון להשתקע בארץ.

[49] א"ע + רש"י. רש"י פירש שבעירכם היינו תבואה ואילו הא"ע פירש שבעירכם היינו בהמותיכם, אך כוונת הפסוק לשניהם היא אחת.

[50] אונקלוס.

[51] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא לארץ גושן, וכאן פרעה ניבא ואינו יודע מה ניבא, שהרי סוף מצרים שיינטל ממנה כל הטוב ושתיעשה כמצולה שאין בה דגים.

[52] רש"י. א"ע ותרגום יונתן פירשו שהכוונה היא לשמנות שבארץ, אך כוונתם היא אותה כוונה.

[53] רש"י. רשב"ם: הכוונה היא שפרעה מצווה את יוסף בעניין העגלות, והיה אסור לאף אדם להוציא עגלות ממצרים שלא עפ"י ציווי פרעה. רמב"ן: פרעה אמר זאת בלשון צואה כדי שיהיה הדבר מובן שיוסף שולח את העגלות על דעתו של פרעה ואין הוא מועל ברכוש המלך.

[54] אונקלוס. ספורנו: מטרת העגלות הייתה כדי לשכנע את יעקב לרדת למצרים, ופרעה אמר שעאר יעקב יראה את העגלות, הוא לא יוכל לסרב לרדת למצרים.

[55] ספורנו.

[56] אונקלוס.

[57] א"ע.

[58] רש"י. א"ע: הכוונה היא שגם ליעקב שלח יוסף שתי חליפות בגדים. רמב"ן: יוסף שלח לאביו את המנחה הבאה. בפירושו השני שכתב עליו שהוא הפירוש הנכון, כתב הרמב"ן שכמו שיוסף נתן לאחיו צידה לדרך, כך הוא גם שלח ליעקב בר ולחם כדי שיהיה לו מה לאכול בדרך למצרים.

[59] אונקלוס. רש"י כתב שתי דעות לגבי מהו טוב מצרים: יין ישן או גריסין של פול.

[60] אונקלוס. רש"י: מזון היינו לפתן. בדבר האתונות והחמורים כתב הרמב,ן דרכם היה לשלוח גם זכרים וגם נקבות. רשב"ם: הסיבה שיוסף שלח דווקא עשרה חמורים ואתונות היא כדי שלכל אח יהיה אתון וחמור ואילו את בנימין לא רצה יוסף להטריח.

[61] רשב"ם. ספורנו: הכוונה היא שיוסף נתן לאחיו רשות ללכת.

[62] אונקלוס + א"ע. רש"י: אל תתעסקו בדבר הלכה כדי שלא תהיו שקועים כל כך בדברי ההלכה וכך אתם תטעו בדרך. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שלא יפסעו פסיעה גסה בדרך, ושייכנסו לעיר באור יום. בפירושו השלישי כתב שהכוונה היא כמו אונקלוס שלא יריבו על דבר המכירה. רשב"ם: אל תפחדו בדרככם.

[63] אוה"ח: הסיבה שכתוב בלשון להגיד שהוא דבר קשה היא מכיוון שעכשיו יצטרכו האחים לומר ליעקב את הדברים הקשים שהם מכרו את יוסף. הסבר נוסף שכתב הוא שעל ידי דברים אלה יתחיל השעבדו במצרים. בביאור המילה לאמר כתב שהכוונה היא שהאחים התחכמו לבשר ליעקב את העובדה שיוסף עודנו חי באופן שהדבר לא ישפיע עליו לרעה כדי שיעקב לא יקבל התקף לב, וכך התחילו לומר ליעקב שיש להם בשורה משמחת והתגלגלו בדברים עד שאמרו ליעקב שיוסף עדיין חי. הסבר נוסף שכתב הוא שהאחים אמרו ליעקב שבנוסף לכך שבנימין ושמעון עלו איתם, יש להם בשורה משמחת נוספת, שיוסף עדיין חי. כמו"כ הסביר אוה"ח שהסיבה שיוסף לא אמר ליעקב שהוא עדיין חי מיד לאחר שהוא התחיל למלוך, מכיוון שחשש שהאחים יבואו להרוג אותו, ורק לאחר שהראה לאחים שהוא אינו כועס עליהם, ידע שהאחים לא יבואו להרוג אותו.

[64] אונקלוס.

[65] רש"י. ספורנו: הכוונה היא שיעקב התעלף כששמע את הבשורה שיוסף עדיין חי. רמב"ן: הכוונה היא להתקף לב, והאחים ניסו לדבר איתו כדי להחיות אותו כדרך הנוכחים שמנסים להעיר את האדם שלקה בליבו.

[66] אונקלוס. רש"י: יוסף מסר לאביו סימן במה היו עוסקים לפני שנעלם, כשהכוונה היא לפרשת עגלה ערופה, ולכן כתוב שיעקב ראה את העגלות ששלח יוסף ולא את העגלות ששלח פרעה, היות והעגלות היו סימן למה היו עוסקים לפני שיוסף נעלם. ספורנו: הכוונה היא שהאחים אמרו ליעקב שהרעב הולך להיות עוד חמש שנים, כדי לערב בבשורה הטובה גם דבר רע. רשב"ם: הכוונה היא שהאחים אמרו ליעקב את כל הדברים שמוכח מהם שהמושל במצרים הוא באמת יוסף. רמב"ן: האחים לא אמרו אף פעם ליעקב שהם מכרו את יוסף, וגם יוסף עצמו לא אמר זאת ליעקב, אלא יעקב חשב שיוסף טעה בדרך וכך התגלגל הדבר עד שמכרו אותו למצרים.

[67] אונקלוס ורש"י. רמב"ן וספורנו פירשו שהכוונה היא שיעקב התעורר מהעילפון שהיה בו לאחר ששמע שיוסף עודנו חי.

[68] רש"י. א"ע: מספיקה לי השמחה על כך יוסף חי. רשב"ם: מספיק שלא האמנתי עד עכשיו שיוסף עדיין חי, ומעכשיו אאמין לכך שהוא חי. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שיוסף אמר שהיה מספיק לו גם אם יוסף לא היה מושל על ארץ מצרים, ועכשיו הוא שמח בשמחה יתירה על כך שיוסף חי ושהוא מושל בארץ כנען. הכלי יקר הוסיף על פירושו השני של הקשב"ם פירוש נוסף וכתב שרב היינו עוה"ב, ויעקב אמר שעכשיו כשהוא יודע שיוסף חי, הרי הוא יודע שהוא יזכה אל עולם הבא, כמו שיעקב אמר כשחשב שיוסף נטרף שהיה מובטח לו שכל עוד שאחד מבניו לא ימות, הרי שהוא יזכה אל עוה"ב.

[69] אונקלוס. ספורנו: כוונת יעקב הייתה רק ללכת למצרים בלי להישאר ולהשתקע שם.