דניאל פרק ד

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר דניאל פרק ד'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ח

דניאל פרק ד

(א) נבוכדנצר ממשיך בדברי האיגרת ששלח:[1] אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר אני נבוכדנצר,[2] שְׁלֵה הֲוֵית בְּבֵיתִי שליו הייתי בביתי, ישבתי בביתי בשלווה,[3] וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי והייתי לח ורטוב בהיכלי (תיאור זה יוסבר בהקשרו בהמשך)[4]: (ב) חֵלֶם חֲזֵית וִידַחֲלִנַּנִי ראיתי חלום שהפחיד אותי,[5] וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי והמחשבות שראיתי כאשר הייתי ישן,[6] וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי ומה שראיתי בראשי (שגרם לראיית החלום) הפחיד אותי[7]: (ג) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם וממני יצא הציווי, אני ציוויתי,[8] לְהַנְעָלָה קָדָמַי לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל (אני ציוויתי) להכניס לפניי את כל חכמי בבל,[9] דִּי פְשַׁר חֶלְמָא יְהוֹדְעֻנַּנִי על מנת שיודיעו לי את פשר החלום[10]: (ד) בֵּאדַיִן עָלִּין חַרְטֻמַיָּא אָשְׁפַיָּא כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא אז נכנסו לפניי בעלי התפקידים הבאים: 1) חרטומים – חכמי הטבע, 2) אשפים – הבקיאים בחכמת הרפואה, 3) כשדים – מגידי עתידות, 4) גזריא – קוסמים שגוזרים מה יהיה על פי מעשה קוסמות שעשו,[11] וְחֶלְמָא אָמַר אֲנָה קֳדָמֵיהוֹן ואני אמרתי לפניהם את החלום,[12] וּפִשְׁרֵהּ לָא מְהוֹדְעִין לִי ואת פתרון החלום לא אמרו לי[13]: (ה) וְעַד אָחֳרֵין עַל קָדָמַי דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר עד שבסוף הכניסו לפניי את דניאל שמכונה בשם בלשצר,[14] כְּשֻׁם אֱלָהִי השם בלשצר הוא אותו שם של האלוהים שלי. "בל" הוא שמו של העבודה הזרה של בבל, "שצר" הוא שם של חכמה שהייתה מקובלת אז באומות,[15] וְדִי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ בדניאל היה רוח אלוהים קדוש,[16] וְחֶלְמָא קָדָמוֹהִי אַמְרֵת ואני אמרתי את חלומי לפניו (לפני דניאל)[17]: (ו) בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב חַרְטֻמַיָּא דִּי אֲנָה יִדְעֵת דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ (כך אמרתי לבלשצר) בלשצר שר החרטומים! אני יודע שיש רוח אלוהים קדושים בך,[18] וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ וכל סוד סתום אינו מוסתר ממך, אתה יודע את כל הסודות הנסתרים,[19] חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי חֲזֵית אני אומר לך את החלום שאני חלמתי,[20] וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר ואתה תגיד לי את הפתרון[21]: (ז) וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי וזה מה שראיתי כאשר שכבתי על משכבי,[22] חָזֵה הֲוֵית הייתי רואה (בחלום),[23] וַאֲלוּ אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא והנה אילן בתוך הארץ,[24] וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא וקומתו מרובה[25]: (ח) רְבָה אִילָנָא וּתְקִף האילן גדל והתחזק,[26] וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וגובהו הגיע עד לשמים,[27] וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא (ומרוב גודלו) האילן נראה גם בסוף כל הארץ[28]: (ט) עָפְיֵהּ שַׁפִּיר הענפים של האילן היו נאים,[29] וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא והפירות שלו היו רבים,[30] וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ והיה בעץ מספיק מזון לבני האדם,[31] תְּחֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת בָּרָא חיות השדה חסו בצילו,[32] וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא וציפורי השמים היו גרים בענפיו,[33] וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל בִּשְׂרָא ומפירותיו היו ניזונים כל בני האדם[34]: (י) חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי רואה הייתי במראות ראשי כאשר ישנתי, כאשר חלמתי ראיתי,[35] וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת והנה ירד מהשמיים מלאך שהוא קדוש[36]: (יא) קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר המלאך צעק בכח וכך אמר:[37] גֹּדּוּ אִילָנָא תקצצו את האילן,[38] וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי ותקצצו את ענפיו,[39] אַתַּרוּ עָפְיֵהּ תגרמו לענפים של העץ לנשור,[40] וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ ותפזרו את פירותיו,[41] תְּנֻד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי ינדדו החיות מתחת לעץ,[42] וְצִפְּרַיָּא מִן עַנְפוֹהִי והציפורים ינדדו מענפיו[43]: (יב) בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ אבל את עיקר השורשים שלו תניחו בקרקע,[44] וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא והוא יהיה קשור באזיקים עשויים מברזל ומנחושת כדי שלא ייצא חוץ למקומו,[45] וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע והוא יטבול תמיד בטל השמים, הטל תמיד ייזל עליו וירטיב אותו,[46] וְעִם חֵיוְתָא חֲלָקֵהּ בַּעֲשַׂב אַרְעָא ועם החיות יהיה חלקו בעשב השדה. האילן יוכל לאכול את עשב הארץ יחד עם חיות הארץ[47]: (יג) לִבְבֵהּ מִן אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן הלב שלו ישתנה מלב של אדם,[48] וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ ולב של חיה יינתן לו,[49] וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי ושבע שנים יעברו עליו בגזירה זו, במשך שבע שנים האילן לא יהיה בשיא כוחו, אלא ענפיו ופירותיו ייכרתו ממנו ויתפזרו[50]: (יד) בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא דבר זה נגזר על ידי מלאכים שתפקידם להחריב,[51] וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא ושאלה זו, הגזירה הזו, נעשתה על פי המלאכים הקדושים. הגזירה נקראת גם שאלה משום שהמלאכים היו שואלים את ה' לפני שהיו גוזרים אותה. יש בצלע זו כפילות על צלע הפסוק הקודמת,[52] עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא (הגזירה נגזרה) כדי שיידעו כל החיים שאני שולט עליהם – על מלכות האנשים, אני (ה') שולט על כל האנשים,[53] וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ ולמי שהוא (ה') ירצה – הוא ייתן אותה (את המלכות),[54] וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ ואם הוא ירצה, הוא ייתן את המלכות לשפל שבאנשים[55]: (טו) דְּנָה חֶלְמָא חֲזֵית אֲנָה מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר חלום זה ראיתי המלך נבוכדנצר,[56] וְאַנְתְּ בֵּלְטְשַׁאצַּר פִּשְׁרֵא אֱמַר ואתה בלשצר (דניאל) אמרת לי את פתרונו,[57] כָּל קֳבֵל דִּי כָּל חַכִּימֵי מַלְכוּתִי לָא יָכְלִין פִּשְׁרָא לְהוֹדָעֻתַנִי ומכיוון שכל החכמים שבמלכותי לא יכלו לומר לי את פתרון החלום,[58] וְאַנְתְּ כָּהֵל ואתה כן יכולת,[59] דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ הדבר מראה על רוח אלוקים קדוש שנמצא בך[60]: (טז) אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה אז דניאל המכונה בלשצר עמד בשתיקה ותימהון למשך שעה אחת,[61] וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלֻנֵּהּ ומחשבותיו הבהילו אותו והוא לא רצה לפתור את החלום (משום שהחלום כלל דברים שליליים שיקרו למלך),[62] עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר נבוכדנצר צווח ואמר: בֵּלְטְשַׁאצַּר חֶלְמָא וּפִשְׁרֵא אַל יְבַהֲלָךְ בלשצר! החלום ופתרונו לא יבהילו אותך. אל תחשוש מלומר את החלום ופתרונו, שהרי לא אתה קבעת על מה אני אחלום ולא אתה קבעת מה הפתרון האמתי,[63] עָנֵה בֵלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר בלשצר ענה לנבוכדנצר ואמר לו: מָרִי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ אדוני! החלום יתקיים לשונאך והפתרון שלו יתקיים לאויב שלך[64]: (יז) אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וּתְקִף האילן שראית שגדל והתחזק,[65] וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וגובהו הגיע עד לשמים,[66] וַחֲזוֹתֵהּ לְכָל אַרְעָא והוא יהיה נראה בכל הארץ מרוב גודלו[67]: (יח) וְעָפְיֵהּ שַׁפִּיר וענפיו היו טובים ויפים,[68] וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא ופירותיו היו רבים,[69] וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ והיה בו מזון לכולם,[70] תְּחֹתוֹהִי תְּדוּר חֵיוַת בָּרָא תחתיו היו חיים חיות השדה,[71] וּבְעַנְפוֹהִי יִשְׁכְּנָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא ובענפיו שוכנים ציפורי השמים[72]: (יט) אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא דִּי רְבַת וּתְקֵפְתְּ אתה הוא המלך שגדלת והתחזקת. האילן שראית בחלום מסמל אותך (נבוכדנצר) שגדלת והתחזקת,[73] וּרְבוּתָךְ רְבָת וּמְטָת לִשְׁמַיָּא והתגדלת מאוד עד שכאילו הגעת לשמים,[74] וְשָׁלְטָנָךְ לְסוֹף אַרְעָא והשלטון שלך מגיע עד לקצה הארץ[75]: (כ) וְדִי חֲזָה מַלְכָּא עִיר וְקַדִּישׁ נָחִת מִן שְׁמַיָּא וזה שהמלך ראה מלאך קדוש שירד מהשמיים,[76] וְאָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי והמלאך אמר לכרות את האילן ולהשחית אותו,[77] בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ אלא שיש להשאיר את השורשים של העץ בקרקע,[78] וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא והוא יהיה קשור על ידי אזיקים העשויים מתכת ונחושת כדי שהוא לא יזוז מחוץ למקומו,[79] וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע והוא יירטב בטל השמים,[80] וְעִם חֵיוַת בָּרָא חֲלָקֵהּ ועם חיות הארץ הוא יתחלק במאכל,[81] עַד דִּי שִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי והאילן יהיה תחת גזירה זו במשך שבע שנים, הגזירה שנגזרה על האילן תתקיים במשך שבע שנים,[82]: (כא) דְּנָה פִשְׁרָא מַלְכָּא המלך! זהו פתרון החלום,[83] וּגְזֵרַת עִלָּאָה הִיא וזוהי גזירת עליונים, פתרון החלום הוא גזרה שתבוא עליך מאת ה',[84] דִּי מְטָת עַל מַרִי מַלְכָּא הגזירה הזו תבוא על אדוני המלך[85]: (כב) וְלָךְ טָרְדִין מִן אֲנָשָׁא יגרשו אותך מבין האנשים, אתה לא תוכל להיות בין אנשים,[86] וְעִם חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוֵה מְדֹרָךְ ואתה תגור עם החיות,[87] וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן ויאכילו אותך עשבים כמו שמאכילים את השוורים,[88] וּמִטַּל שְׁמַיָּא לָךְ מְצַבְּעִין וטל השמים ישטוף את גופך,[89] וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלָךְ ושבע שנים יעברו עליך בגזירה זו,[90] עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא (גזירה זו תתקיים במשך שבע שנים) עד שתדע שאני (ה') שולט על מלכות האנשים,[91] וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וה' ימסור את מלכותו למי שהוא ירצה[92]: (כג) וְדִי אֲמַרוּ לְמִשְׁבַּק עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי דִּי אִילָנָא ומה שאמרו בחלום להניח את השורשים של האילן,[93] מַלְכוּתָךְ לָךְ קַיָּמָה (השארת השורשים מסמלת) שהמלכות שלך תתקיים – אתה תחזור למלוך,[94] מִן דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּטִן שְׁמַיָּא (אתה תחזור למלוך) משום שאתה תדע שאני שולט מהשמיים על הארץ, אתה תזכה לחזור ולמלוך מאחר שתבין שאני (ה') שולט על העולם[95]: (כד) לָהֵן מַלְכָּא לכן אדוני המלך,[96] מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ עצתי תהיה טובה בעיניך,[97] וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק ועל ידי שתעשה מעשים של צדקה – אתה תוכל לפרוק את העוון שלך,[98] וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן ואת העוונות שלך אתה יכול לבטל על ידי חנינת עניים,[99] הֵן תֶּהֱוֵא אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ אולי על ידי כך תהיה שהות לשלומך. אולי על ידי שתעשה מעשים של צדקה ותחון עניים, הפורענות תשתהה מלבוא[100]: (כה) כֹּלָּא מְּטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא כל פתרון החלום הגיע על נבוכדנצר[101]: (כו) לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר לסוף שנים עשר חודשים, לאחר שעברו שנים עשר חודשים,[102] עַל הֵיכַל מַלְכוּתָא דִּי בָבֶל מְהַלֵּךְ הֲוָה (לסוף שנים עשר חודשים) נבוכדנצר היה מטייל על היכל המלכות שבבבל[103]: (כז) עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר צווח המלך ואמר בגאווה:[104] הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא הלא זוהי בבל הגדולה,[105] דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ (זוהי בבל הגדולה) שאני בניתי לבית מלכות,[106] בִּתְקַף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי ואני בניתי אותה בחוזקי ולכבודי. נבוכדנצר אמר שהוא לא נעזר באף אחד כדי לבנות את בבל והוא גם לא בנה אותה לשם ביטחון מהתקפת אויב, אלא רק לשם כבוד[107]: (כח) עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא עוד היה הדבר בפי המלך, כאשר נבוכדנצר עוד לא סיים לדבר,[108] קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל נפל קול מהשמיים,[109] לָךְ אָמְרִין נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא מַלְכוּתָה עֲדָת מִנָּךְ (הקול אמר) נבוכדנצר המלך! המלכות תסור ממך[110]: (כט) וּמִן אֲנָשָׁא לָךְ טָרְדִין ואתה תהיה מגורש מבין האנשים, לא תוכל לחיות בחברת אנשים,[111] וְעִם חֵיוַת בָּרָא מְדֹרָךְ ואתה תגור עם חיות הארץ,[112] עִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן ויאכילו אותך עשבים כמו שמאכילים את השוורים,[113] וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלָךְ ושבע שנים יחלפו עליך בגזירה זו, גזירה זו תתמשך לאורך שבע שנים,[114] עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא (גזירה זו תתקיים) עד אשר תדע שאני שולט על מלכות האנשים,[115] וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ ואני נותן את המלכות למי שאני רוצה[116]: (ל) בַּהּ שַׁעֲתָא באותו הזמן, מיד לאחר שנבוכדנצר סיים את דבריו,[117] מִלְּתָא סָפַת עַל נְבוּכַדְנֶצַּר הדבר בא על נבוכדנצר, הגזירה התחילה להתקיים,[118] וּמִן אֲנָשָׁא טְרִיד דעתו של נבוכדנצר השתבשה עליו עד שהוא ברח מחברת אנשים. דעתו של נבוכדנצר השתבשה והוא הלך לגור עם החיות,[119] וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין יֵאכֻל והוא אכל עשבים כמו שהשוורים אוכלים אותם,[120] וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע ומטל השמים גופו נרטב,[121] עַד דִּי שַׂעְרֵהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה עד אשר גדלו שערותיו ככנפי נשר,[122] וְטִפְרוֹהִי כְצִפְּרִין והציפורניים שלו גדלו כמו ציפורניהם של ציפורים[123]: (לא) וְלִקְצָת יוֹמַיָּה ובסוף שבע השנים שהגזירה הייתה בתוקף,[124] אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר עַיְנַי לִשְׁמַיָּא אני נבוכדנצר, נשאתי את עיני לשמים,[125] נִטְלֵת וּמַנְדְּעִי עֲלַי יְתוּב וביקשתי מה' שישיב לי את דעתי,[126] וּלְעִלָּאָה בָּרְכֵת וברכתי את העליון, בירכתי את ה',[127] וּלְחַי עָלְמָא שַׁבְּחֵת וְהַדְּרֵת ושיבחתי ופיארתי את חי העולמים, שיבחתי ופיארתי את ה',[128] דִּי שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם וּמַלְכוּתֵהּ עִם דָּר וְדָר (שיבחתי ופיארתי את ה') ששלטונו מתקיים לעולם ומלכותו מתקיימת לאורך כל הדורות[129]: (לב) וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין כל אנשי העולם אינם נחשבים לפני ה', כל אנשי העולם אינם חשובים כאשר משווים אותם לגדולתו של ה',[130] וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא וְדָיְרֵי אַרְעָא וה' עושה כרצונו בצבא השמים וביושבי הארץ, ה' עושה כרצונו בעולם,[131] וְלָא אִיתַי דִּי יְמַחֵא בִידֵהּ ואין מי שימחה בה' מלעשות את מה שהוא רוצה לעשות,[132] וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ ואין מי שיגיד לה' "מה עשית" – אין מי שיכול להעביר ביקורת על מעשיו של ה'[133]: (לג) בֵּהּ זִמְנָא מַנְדְּעִי יְתוּב עֲלַי באותו הזמן דעתי חזרה עליי, דעתי כבר לא הייתה משובשת יותר,[134] וְלִיקַר מַלְכוּתִי הַדְרִי וחזרתי לכבוד מלכותי,[135] וְזִוִי יְתוּב עֲלַי וזוהר הפנים שלי חזר אליי,[136] וְלִי הַדָּבְרַי וְרַבְרְבָנַי יְבַעוֹן  והיועצים והשרים רצו אותי,[137]וְעַל מַלְכוּתִי הָתְקְנַת והוכנתי על ממלכתי, חזרתי למלוך על ממלכתי,[138] וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי וגדולה נוספת התווסף לי, הייתי במעלה גדולה יותר ממה שהייתי לפני שגורשתי[139]: (לד) כְּעַן אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָּא עכשיו אני נבוכדנצר משבח, מרומם ומפאר את מלך השמיים,[140] דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט (אני משבח את ה') שכל מעשיו אמת,[141] וְאֹרְחָתֵהּ דִּין וכל דרכיו בדין – כל דרכיו של ה' מוצדקים,[142] וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה יָכִל לְהַשְׁפָּלָה ומי שהולך בגאווה עלול להיות מושפל[143]:

 

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] רש"י.

[4] מצודות.

[5] רש"י.

[6] מצודות. רס"ג: נבוכדנצר היה חושב שאין מלך כמוהו והראו לו משמים שהוא טיפש ושוטה.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות. מלבי"ם: עד עתה, חכמי בבל היו מרוחקים מנבוכדנצר, היות ולדעתו הם היו חייבי מיתה (משום שהם לא אמרו לו את פתרון החלום, כפי שראינו בפרק א). בפסוק זה, קירב נבוכדנצר את חכמי בבל אליו חזרה.

[10] מצודות.

[11] את רוב הפירושים פירשנו על פי הביאור בפרק ב פסוק ב ובפרק א פסוק כ. ברשימה בפסוק זה מופיעה קבוצה נוספת שנבוכדנצר שאל בהם והיא "גזריא" ופירשנו זאת על פי רלב"ג כאן. לעומת זאת, בפסוק זה לא כתוב דבר על המכשפים שהוזכרו בפסוק בפרק ב. רס"ג: גזריא הם הגוזרים את מה שמצווה המלך.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] רש"י. מלבי"ם: עד עכשיו לא הכניסו את דניאל אל נבוכדנצר, למרות שדניאל הוא שפתר לו את החלום הקודם, משום שנבוכדנצר חשב שדניאל ידע את פתרון החלום הקודם היות ומדובר על פתרון כללי, אך כאשר ניגשים אל הפרטים, האל אינו מתערב בפרטים וממילא דניאל לא היה יכול לדעת. על פי זה מובן גם מדוע אמר לו נבוכדנצר שהוא רב החרטומים, כדי שגם אם הוא לא יידע את החלום מה' (בגלל שלפי מחשבתו של נבוכדנצר ה' אינו עוסק בפרטים), הוא יוכל לעשות מעשה חרטומים ולדעת את פתרון החלום.

[15] רש"י.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] רש"י. רס"ג הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה היא שכל סוד אינו מצער אותו לפי שהוא נביא. א"ע: מלשון ניצחון – כל סוד אינו מנצח אותו.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] רש"י.

[27] רש"י.

[28] מצודות.

[29] רש"י.

[30] רש"י.

[31] רש"י.

[32] מצודות. רס"ג: החיות הם האומות והציפורים הם ישראל.

[33] מצודות.

[34] מצודות. רס"ג: ממנו מסיקים את העצים להכין בהם את כל סוגי הבשר. לפירושו מובנת הכפילות במשמעות האכילה של כל העולם מהעץ.

[35] מצודות.

[36] רש"י. רס"ג פירש בשני אופנים. או שהכוונה לבת קול, או שהכוונה למלאך אכזר. א"ע: הביא בשם ר' משה שהמלאך נקרא עיר בגלל שהוא אף פעם איננו ישן.

[37] רש"י.

[38] רש"י.

[39] מצודות.

[40] רש"י.

[41] רש"י.

[42] רש"י.

[43] מצודות.

[44] רש"י.

[45] מצודות. רש"י פירש ש"בדתאא" פירושו עשב השדה.

[46] רש"י.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] רש"י. התרגום של עידנין הינו "זמנים" אך רש"י פירש שהכוונה לשנים ובפירושו לפסוק כב כתב שהגזירה הייתה דווקא לשבע שנים משום שנבוכדנצר החריב את בית המקדש שנבנה לאורך שבע שנים. רלב"ג אמר שייתכן שהכוונה לתקופות, אך כתב שהפירוש הנראה לו יותר הוא שנים. רס"ג העלה אפשרות שמדובר בשבועות. מלבי"ם: הכוונה היא שיהיה שינוי בגזירה בכל תקופה, עד שיהיו שבע תקופות ושבע גזירות שהן קצת שונות זו מזו.

[51] מצודות.

[52] רש"י.

[53] מצודות.

[54] רש"י.

[55] מצודות. רס"ג: שפל האנשים הוא נבוכדנצר שהיה נמוך קומה.

[56] מצודות.

[57] רש"י.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] רש"י.

[63] מצודות.

[64] מצודות. רש"י: מרי כאן הוא שם קדוש והפנייה כאן הייתה אל ה' שיקיים את החלום בשונא שלו – בנבוכדנצר. א"ע: דבר זה נאמר בלשון סגינהור ובעצם הכוונה הייתה שדבר זה באמת נאמר על המלך אבל דניאל לא רצה לומר זאת במפורש. כמו"כ דחה א"ע את האפשרות שדניאל פנה אל ה' ואמר שהדברים יתקיימו בשונאיו (האפשרות שרש"י כתב) וסבור שאין צורך לומר כן.

[65] מצודות. מלבי"ם: דניאל לא הזכיר את תחילת גידולו של האילן (בניגוד לדבריו של נבוכדנצר אליו) משום שהוא לא רצה להזכיר לנבוכדנצר שהוא הגיע ממקום שפל.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות. מלבי"ם: דניאל לא חזר על קציצת הענפים משום שהוא לא רצה לומר לנבוכדנצר שכל השרים שלו יעזבו אותו, אלא רצה לפתור רק את פרטי החלום שנוגעים לנבוכדנצר עצמו.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] רש"י.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] מצודות. רש"י: הגזירה הייתה במשך שבע שנים משום שנבוכדנצר החריב את בית המקדש שנבנה לאורך שבע שנים.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] רש"י.

[94] רש"י.

[95] רש"י. מלבי"ם: דניאל לא פתר את העניין שהשפל שבאנשים יקום עליו משום שעיקר הגזירה הייתה על שנבוכדנצר העמיד את הפסל כדי לשנות את גזירת ה', ומיד לאחר שנבוכדנצר יבין את הדבר העיקרי שאין ביכולתו למנוע את קיום גזירות ה', הוא יחזור למלכותו.

[96] רלב"ג. רש"י: הכוונה "באמת".

[97] רש"י.

[98] רש"י. מלבי"ם: חלק מהמראה שדניאל ראה היה שנבוכדנצר יכול להציל את עצמו על ידי מתן של צדקה ולכן הוא ייעץ לנבוכדנצר לעשות זאת.

[99] רש"י. רס"ג הוסיף אפשרות נוספת שהכוונה היא שעל ידי מכות מרדות ותעניות – עוונו יכופר.

[100] רש"י. כמו"כ הסביר רש"י מדוע דניאל השיא עצה זו לנבוכדנצר. בני ישראל שגלו היו עניים והוא רצה שנבוכדנצר יפרנס אותם. א"ע הוסיף אפשרות נוספת לביאור הפסוק, שעל ידי הצדקה, תתבטל לגמרי הגזירה.

[101] רש"י. מצודות: גם הפסוקים הבאים נחשבים לחלק מהאיגרת וכן כתב רלב"ג בפירושו לפרק ג פסוק ל.

[102] מצודות. מלבי"ם: במשך כמעט שנה מהחלום, נבוכדנצר לא יצא מהיכלו היות והוא חשש לקיום הגזירה. לאחר שעברה כמעט שנה והגזירה לא התקיימה, הוא אמר לעצמו שהגזירה גם לא תתקיים ולכן הוא יצא מהיכלו.

[103] מצודות.

[104] מצודות.

[105] מצודות. רש"י הוסיף מדרש שנבוכדנצר שמע קולות של עניים שבאו וביקשו ממנו שיפרנס אותם ונבוכדנצר ענה שלולי הוא – לא הייתה להם פרנסה.

[106] מצודות.

[107] מצודות.

[108] מצודות.

[109] מצודות.

[110] מצודות.

[111] מצודות.

[112] מצודות.

[113] מצודות.

[114] מצודות.

[115] מצודות.

[116] מצודות.

[117] מצודות.

[118] מצודות.

[119] מצודות.

[120] מצודות.

[121] מצודות.

[122] מצודות.

[123] מצודות. א"ע הביא מקרה של אדם שהלך לחיות עם החיות והתחיל להתנהג כמוהם.

[124] רש"י. מה היה בתקופה שבה התקיימה גזירתו של ה' בנבוכדנצר? האם מרדו בו? אברבנאל: לא מרדו בנבוכדנצר היות וכוונת הפסוקים איננה לומר שהוא התנהג ממש כחיה, אלא הוא התנהג כאדם חולה, ונתיניו התייחסו אליו כשליט זקן שאינו יכול לתפקד במאה אחוז. אלא שחז"ל אמרו שאויל מרודך מרד בנבוכדנצר בתקופה זו, ולאחר מכן נבוכדנצר חזר למלכותו והעניש את אויל מרודך על המרד. משום כך, כאשר נבוכדנצר מת בסוף ימיו, אויל מרודך לא הסכים למלוך במקומו עד שהוציאו את גופתו של נבוכדנצר מהקבר והוכיחו לאויל מרודך שהוא מת.

[125] מצודות.

[126] מצודות.

[127] רש"י. רס"ג: נבוכדנצר הצדיק על עצמו את הדין.

[128] מצודות.

[129] מצודות.

[130] מצודות. רש"י הביא דימוי של חז"ל לאבן טובה שמעמידים אותה בשמש ויוקר האבן אינו ניכר ביחס לשמש.

[131] רש"י.

[132] רש"י.

[133] מצודות.

[134] מצודות.

[135] רש"י.

[136] רש"י.

[137] רש"י.

[138] רש"י.

[139] רש"י והביא את מדרש חז"ל שהכוונה היא שהוא רכב על תנין וכו'.

[140] מצודות.

[141] מצודות.

[142] רש"י.

[143] רש"י.

 

סיכום התועלויות לרלב"ג:

 

  • ראוי למלך שיהיו לו יועצים שהוא יתייעץ איתם ושיהיו להם הכלים לחיות בצורה מכובדת (כמו בגדים נאים). לכן גם נבוכדנצר רצה לקחת את היועצים שלו כילדים, כיוון שכך ניתן לחנך אותם.
  • המזונות הדקים מחדדים את השכל ולכן נבוכדנצר רצה להאכיל את הילדים במאכל זה.
  • לאדם יכולים להיות כמה מושגים במה שיקרה בעתיד, כמו שסר הסריסים קרא לדניאל בשם אלוהיו כדי לומר שהוא יהיה גבוה מעל כולם.
  • ראוי לשים גדר כדי שלא לעבור על דברי תורה ולכן דניאל רצה להימנע מלאכול את פת המלך ומלשתות את היין שנבוכדנצר הביא לו.
  • ללמדנו שאין ראוי לאדם לסכן את עצמו בשביל ההרחקות האלה ולכן הכתוב מספר שדניאל סמך על קשריו הטובים עם שר הסריסים כשנמנע מהיין והפת.
  • להודיע שגם בסתר ראוי לירא מהמלך כמו שעשה סר הסריסים.
  • להודיע שהמאכלים המזיקים מזיקים למשך עשרה ימים. לכן דניאל אמר למלצר לנסות אותם למשך עשרה ימים.
  • להודיע שאוהבי ה' נעזרים בו וכך יכלו אוהביו להסתדר ללא יין ולחם ולמרות זאת היו בריאים יותר מהאחרים.
  • ללמדנו שמי שפותר חלומות – צריך להיות חכם על מנת לקבל את הנבואה, כמו שדניאל וחבריו היו חכמים.
  • ללמדנו שה' נותן לאוהביו גמול של עושר וכבוד בנוסף לגמול הרוחני, כמו שדניאל וחבריו זכו למעלה וכבוד.
  • לפרסם את החכמה שנמצאת באומה שלנו עד שהילדים באומה שלנו היו חכמים יותר מהגדולים באומות האחרות. הדבר נגרם מכך שהתורה מיישרת אותנו ומרחיקה את המאכלים המזיקים.
  • להודיענו שלפעמים אדם מבין שלחלום שלו יש משמעות אמתית כמו שהיה עם נבוכדנצר.
  • ללמדנו שהחלומות המנבאים את העתיד מופיעות בתחילת השינה ולא כאשר אדם שקוע בשינה. מבחינה גופנית לא ייתכן שהחלומות יופיעו כאשר אדם שקוע בשינה.
  • המזג משפיע על דברי החלומות והמחשבות ולכן נבוכדנצר קרא לחרטומי הכוכבים.
  • ללמדנו את ההדרגה של חשיבות הדברים: חכמת הטבע קודמת לחכמת המזלות.
  • ללמדנו שמי שבא לפני המלך – ראוי שיברך אותו בהתחלה.
  • ללמדנו שה' מסר את בני ישראל ביד אדם שלא היה אכפת לו להרוג אנשים אחרים כמו שנבוכדנצר לא פחד להרוג את הכשדים. זאת מפני החטאים החמורים של בני ישראל.
  • לפעמים צריך לבקש הארכת זמן מהמלך כמו שדניאל ביקש מנבוכדנצר.
  • גם כאשר אדם רואה שצרה באה עליו – עליו לקחת עצה להשתדל להינצל מכך. בגלל זה כאשר דניאל וחבריו יועדו להריגה, הוא שאל את המלך למה, כדי לפתוח לו פתח להצלה.
  • ללמדנו שה' ממלא את בקשותיהם של מי שבוטח בו, כמו שדניאל היה בטוח שה' ימסור בידו את סוד החלום.
  • ללמדנו שה' מוסר את החכמות ביד מי שהוא מוסר אותם, כמו שכתוב: "יהב חכמתא לחכימין".
  • להודיע שראוי לברך את מי שהטיב לו כמו שדניאל בירך את ה' שנתן לו את החכמה.
  • ללמדנו את עניין ארבעת המלכויות ושהמלכות החמישית היא המלכות של מלך המשיח.
  • להודיע שאין ראוי שאדם יתפאר בטובה שה' הטיב לו כמו שדניאל לא ייחס לעצמו את החכמה, אלא ייחס אותה אל ה'.
  • להודיע שראוי לאדם להתנהג על דרך הענווה כמו שדניאל אמר שה' הודיע לו את פתרון החלום כדי שהדבר ייודע לנבוכדנצר ולא משום מעלתו.
  • להודיע שאין ראוי שאדם יאשים את קודמיו בפני המלך, כשם שדניאל אמר שהכשדים לא היו יכולים לדעת את פתרון החלום והוא לא האשים אותם באי ידיעת הפתרון.
  • לפרסם את הטובה והכבוד שהגיעו לדניאל.
  • ללמדנו שאין לאדם שמופקד על דבר כלשהו למנות אדם ללא הסכמת הממונה עליו, כמו שדניאל ביקש רשות מהמלך למנות את חנניה, מישאל ועזריה, ולא מינה אותם לבד.
  • ללמדנו שכאשר אדם רוצה לשמוח בשמחה כלשהי, ראוי שגם חבריו ישמחו בו, כמו שדניאל דאג שחבריו ימונו גם כן לתפקידים.
  • ללמדנו את הנס שעשה ה' לחנניה, מישאל ועזריה.
  • להודיע שמי שמוסר עצמו על קידוש ה' – ראוי לו לעשות זאת בשמחה, כמו שעשו כן חנניה, מישאל ועזריה.
  • ללמדנו שהגאווה היא מידה מגונה ולכן ה' השפיל את נבוכדנצר למשך שבע שנים והעביר אותו ממלכותו.
  • ללמדנו שהצדקה מצילה מצרות שבאות על האדם.