איכה פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות למגילת איכה פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ח

איכה פרק ב

(א) אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן כאשר ה' כועס על כנסת ישראל (עם ישראל), כיצד הוא קץ בהם,[1] הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל ה' השליך את המעמד של בני ישראל מהשמים לארץ, ה' הנמיך את מעמד בני ישראל,[2] וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ וביום כעסו, ה' לא זכר את ההדום ששימש את רגליו. הכוונה לבית המקדש ששם ה' משרה את שכינתו בישראל[3]: (ב) בִּלַּע אֲדֹנָי וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב ה' כביכול לא ריחם והוא השמיד את כל הבתים בישראל,[4] הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה ה' הרס בכעסו את המבצרים שבממלכת יהודה,[5] הִגִּיעַ לָאָרֶץ המבצרים הגבוהים הגיעו עד לארץ (היות וה' השמיד אותם והאבנים שלהם נפלו על הקרקע),[6] חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ ה' חילל, ביזה, את המלכים והשרים שביהודה[7]: (ג) גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל בכעסו, ה' קיצץ את כל הכבוד שהיה לעם ישראל,[8] הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב ה' כביכול שם את ידו הימנית מאחורי גבו במקום להשתמש ביד כדי להילחם באויבי ישראל,[9] וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה ה' הבעיר בעם ישראל אש שבוערת,[10] אָכְלָה סָבִיב האש שרפה את כל מה שהיה סביבה[11]: (ד) דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב ה' מתח את הקשת שלו כמו שאויב נוהג לעשות (על מנת לירות חיצים על עם ישראל),[12] נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר ה' ניצב לימינו של נבוכדנצר כאילו שהוא עצמו היה האויב של עם ישראל,[13] וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן ה' הרג כל מי שנראה טוב לעיניים,[14] בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ המקונן דימה את כעסו של ה' לאש.[15] ה' שפך את האש שלו בעם ישראל כאילו שהוא הצית את האוהל שלו. כשם שכאשר מבעירים אוהל, האש מתפשטת במהירות, כך האש התפשטה במהירות בעם ישראל כאשר ה' העניש אותו[16]: (ה) הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב ה' כביכול היה האויב של עם ישראל,[17] בִּלַּע יִשְׂרָאֵל ה' השמיד את ממלכת ישראל,[18] בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ ה' השמיד את כל הארמונות שהיו בממלכת יהודה וישראל,[19] שִׁחֵת מִבְצָרָיו ה' השחית את כל המבצרים של עם ישראל,[20] וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה ה' גרם לכך שבממלכת יהודה יהיה הרבה צער ויללות[21]: (ו) וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ ה' כרת את בית המקדש כמו שאדם כורת את הירקות מגינתו,[22] שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ ה' השחית את המקום שבו הוא היה נועד עם בני ישראל. הכוונה לקודש הקדשים,[23] שִׁכַּח יְקֹוָק בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת ה' השכיח מעם ישראל את שמחת הימים הטובים והשבתות,[24] וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן ה' השחית בכעסו את המלך והכהן הגדול שבממלכת יהודה[25]: (ז) זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ ה' זנח את המזבח שלו והרחיק את בית המקדש שלו,[26] הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ ה' מסר ביד האויב את החומות של בית המקדש,[27] קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית יְקֹוָק כְּיוֹם מוֹעֵד האויבים השמיעו בבית המקדש קולות של שמחה כמו שעם ישראל היה משמיע שם במועדים (אלא שקולות השמחה של האויבים היה על שהם הצליחו לכבוש את המקדש)[28]: (ח) חָשַׁב יְקֹוָק לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן כבר זמן רב לפני החורבן שה' חשב להשחית את החומה של כנסת ישראל,[29] נָטָה קָו לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ ה' הטה את המשקולת (דימוי להחלטה בדין להרוס את החומה) והוא לא התחרט ונמנע מלהשחית את החומה,[30] וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ שתי החומות שהקיו את ירושלים נהרסו: החומה העיקרית של העיר וגם החיל, החומה הקטנה שהקיפה את החומה הגדולה[31]: (ט) טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ שערי המקדש טבעו בארץ,[32] אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ ה' האביד ושבר את המזוזות, המשקופים,[33] מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה המלך ושרי ירושלים גלו לבין הגויים על שהם לא קיימו את התורה,[34] גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְקֹוָק גם לנביאי ירושלים לא נאמרו דברי נבואה מאת ה'[35]: (י) יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן זקני עם ישראל יישבו על הארץ וישתקו,[36] הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם הם העלו על ראשם אפר מקלה (כדרכם של האבלים),[37] חָגְרוּ שַׂקִּים הם חגרו שקים על בשרם,[38] הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלִָם בתולות ירושלים הורידו את ראשן לקרקע (כחלק מהאבלות)[39]: (יא) הנביא ממשיך בדבריו:[40] כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי העיניים שלי כאילו התכלו מרוב הדמעות שהם הורידו על החורבן,[41] חֳמַרְמְרוּ מֵעַי המעיים שלי התהפכו מרוב צער,[42] נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי הכבד שלי נשפך על הקרקע,[43] עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי כל הדבריל הללו (הדמעות הרבות, התהפכות המעיים ושפיכת הכבד) קרו בגלל השבר שעבר על העם שלי,[44] בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה כאשר ברחובות העיר הסתובבו עוללים ויונקים צמאים[45]: (יב) לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ העוללים והיונקים יאמרו לאמהות שלהם:[46] אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן היכן יש תבואה ויין (היות והם היו רעבים וצמאים),[47] בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר (העוללים והיונקים אמרו זאת לאימהות שלהם) כאשר הם היו צמאים ברחובות העיר כמו חללי חרב. כשם שהחללים שנהרגים על ידי חיילי האויב אינם יכולים לשתות, כך גם הם לא היו יכולים לשתות,[48] בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם כאשר מרוב רעב הם נכנסו אל החיק של האימהות שלהם[49]: (יג) מָה אֲעִידֵךְ מי העדים שיכולים להעיד להם שארע לכם כמו שארע לכם? אין עוד מישהו שקרה לו אסון בסדר הגודל של חורבן ירושלים שיכול לבוא ולהעיד בפניכם על כך,[50] מָה אֲדַמֶּה לָּךְ את מי אני יכול לדמות לאסון שקרה לך? הרי אין אף אדם או עם שקרה לו אסון בסדר גודל של חורבן ירושלים ולכן לא ניתן למצוא מישהו שקרה לו דבר דומה,[51] הַבַּת יְרוּשָׁלִַם (את מי אני יכול להשוות לך) כנסת ירושלים. הכוונה לתושבי ירושלים,[52] מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן בתולת כנסת ציון: על מי אני יכול לספר שארע לו אותו הדבר ובכך לנחם אותך. כאשר אומרים לאדם שארע לו אסון שהוא איננו היחיד שארע לו כך, הוא מתנחם, והמקונן אומר שאין עוד מישהו שארע לו כך ולכן הוא לא יכול לספר על אסון דומה לתושבי ירושלים,[53] כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ שהרי האסון שקרה לך הוא כל כך גדול עד שהוא דומה לגלים החזקים מאוד שנשברים בים בעת הסערה,[54] מִי יִרְפָּא לָךְ ומי יכול לרפא אותך מכל המכות שבהם ה' היכה אותך[55]: (יד) נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל נביאי השקר ניבאו לך דברי שקר ודברים שאין בהם ממש. נביאי השקר אמרו שלא יהיה חורבן,[56] וְלֹא גִלּוּ עַל עֲוֹנֵךְ לְהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ והם לא גילו לך שתבוא פורענות ובכך הם היו מחזירים אותך בתשובה. לו נביאי השקר היו אומרים את האמת והיו אומרים לכם שתבוא פורענות כעונש על החטאים שלכם, היתם חוזרים בתשובה,[57] וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים (אך במקום לומר את האמת ולהתנבא שתבוא פורענות) נביאי השקר ניבאו לכם נבואות שווא ונבואות שיש בהם טעות[58]: (טו) סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ כל עוברי הדרכים שעברו וראו את ירושלים בחורבנה, הכו בידיהם מרוב צער. ההכאה ביד נעשית בשעת צער,[59] שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם הם היו שורקים ומזיזים את ראשם על חורבן ירושלים,[60] הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ עוברי הדרכים היו שואלים כאשר הם ראו את ירושלים בחורבנה: האם זאת העיר שאמרו עליה שהיא שלמה ביופיה ומביאה שמלה לכל הארץ?[61]: (טז) פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אוֹיְבַיִךְ כל האויבים שלך פתחו עליך את פיהם,[62] שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן האויבים שרקו בפתיים שלהם וחרקו את שיניהם,[63] אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ האויבים אמרו שהם הצליחו להשמיד את ירושלים,[64] אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ (האויבים אמרו) היום הזה שקיווינו לו – מצאנו אותו וראינו אותו. האויבים שמחו על חורבן ירושלים ואמרו שהם הצליחו להחריב את העיר לאחר שהם חיכו לכך במשך זמן רב[65]: (יז) עָשָׂה יְקֹוָק אֲשֶׁר זָמָם ה' עשה את מה שהוא חשב לעשות,[66] בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם ה' עשה את מה שהוא אמר מזמן שהוא יעשה. הכוונה לאזהרה בתורה שאם עם ישרא לא יקיים את התורה, הם ייענשו,[67] הָרַס וְלֹא חָמָל ה' הרס את העיר ירושלים והוא לא חמל על תושביה,[68] וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב ה' שימח את האויבים שעלו להילחם בך (על ידי שהוא נתן להם לנצח),[69] הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ ה' הרים את הכבוד של האויבים שלך[70]: (יח) צָעַק לִבָּם אֶל אֲדֹנָי תושבי ירושלים צעקו בליבם אלל ה' על מנת שהוא ירחם עליהם,[71] חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה חומת ירושלים! תורידי דמעות רבות כל כך עד שהדמעות שלך יגרמו לזרימה של דמעות כמו שהמים זורמים בנחל,[72] יוֹמָם וָלַיְלָה אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ ביום ובלילה אל תתני לעצמך תנחומים (היות והתנחומים עלולים למנוע את תפילתך),[73] אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ ואל יפסיקו העיניים שלך לדמוע[74]: (יט) קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה כנסת ישראל: קומי והרימי קולך בצער בלילה,[75] לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת תקומי בשליש של הלילה. הלילה מחולק לשלושה חלקים, וכל חלק נקראת "אשמורה". הנביא אומר שבני ישראל יקומו בשליש של הלילה כדי להתפלל אל ה',[76] שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי תשפכי את העקמימות שבלב שלך לפני ה', תטהרי את הלב שלך,[77] שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ ותתפללי אל ה',[78] עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת על נפשם של ילדיכם הרכים שמורעבים בראש כל המחוזות של העיר[79]: (כ) רְאֵה יְקֹוָק וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה ה'! תסתכל מהשמים ותראה את מי הענשת כך,[80] אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם אם האמהות יאכלו את הילדים שהם הולידו,[81] עֹלֲלֵי טִפֻּחִים הילדים הרכים שהיו עטופים בבגדים שהיו עשויים מצמר ופשתן יקרים,[82] אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא והכהנים והנביאים נהרגו בבית המקדש[83]: (כא) שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן הנערים והזקנים שהיו רגילים לשכב על כלים העשויים מצמר ופשתן יקרים, שכבו עכשיו ברחובות העיר,[84] בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב הבתולות והבחורים נהרגו על ידי חרב האויב,[85] הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ הרגת אנשים מישראל ביום שבו כעסת עליהם בגלל שהם חטאו,[86] טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ טבחת בהם ולא ריחמת עליהם[87]: (כב) תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד מְגוּרַי מִסָּבִיב קראת לאויבי להתאסף עלי,[88] וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף יְקֹוָק פָּלִיט וְשָׂרִיד וביום כעסו של ה' לא היה אף אדם שהצליח להיות פליט או שריד. הכוונה שלא היה מישהו שהצליח להינצל מהפורענות שה' הביא כאשר הוא כעס על עם ישראל,[89] אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם האויב הרג את כל הילדים שאני טיפחתי וגידלתי[90]:

 

[1] תרגום. א"ע: בפירושו הראשון כתב שה' יחשיך את עם ישראל, ולפי זה "יעיב" מלשון החושך שנגרם על ידי ענן וכך פירש גם רש"י. בפירושו השני עליו כתב שהוא הפירוש הנכון כתב שה' יגביה את עם ישראל עד לענן גבוה ומשם ישפיל אותם. פלגי מים: כאשר ה' החליט שהוא ישליך את כנסת ישראל, הוא עשה עימם חסד (כפי שיבואר בהמשך הפסוק). "יעיב" בלשון עתיד, כמו "אז ישיר" בלשון עתיד, והכוונה היא שכאשר ה' ראה שהוא רוצה להשליך את כנסת ישראל, עלה בליבו דבר זה.

[2] תרגום. פלגי מים: ה' השליך את הקדושה שנקראת "תפארת ישראל" לגלות, ובכך עשה חסד עם ישראל כדי שגם בגלות תהיה קדושה.

[3] תרגום. פלגי מים: ה' כאילו לא זכר שהשכינה היא הדום רגליו וכך היה יכול להשליך את השכינה לגלות לטובת עם ישראל.

[4] רש"י. תרגום: הכוונה לכל השדות. פלגי מים: למרות שה' השמיד את כל הבתים, היה בכך חסד, שהרי במקום להשמיד מיד את החוטאים, הוא כלה את חמתו על עצים ואבנים.

[5] תרגום.

[6] רש"י. פלגי מים: ה' הוא שהגיע לארץ בציפייה שעם ישראל יחזור בתשובה.

[7] תרגום. רש"י: הממלכה פירושו לעם ישראל שנקראו ממלכת כהנים, והשרים היינו שה' החליף את כל שרי מעלה כך שמי שהיה ממונה על האש מונה עכשיו על המים, משום שהיו בישראל שחשבו שהם יוכלו להכניע את שרי מעלה על ידי שהם ישתמשו עם שם ה' המפורש.

[8] תרגום. אבן עזרא: הדגש שה' גדע את כל הכבוד של ישראל הוא שה' עשה כך לשתי הממלכות: ממלכת ישראל ולאחר מכן גם לממלכת יהודה. פלגי מים: למרות שעם ישראל עדיין לא חזר בתשובה, ה' רק פגע בכבוד שלהם ועדיין לא העניש אותם בחומרה רבה כל כך.

[9] רש"י.

[10] תרגום.

[11] תרגום. פלגי מים: הכוונה שה' עוד לא העניש את כל עם ישראל, אלא רק את עשרת השבטים שהיו מסביב לממלכת יהודה.

[12] תרגום. רש"י: דריכת הקשת נקראת בשם "דריכה" כיוון שאנשים חזקים היו מותחים את הקשת עם הרגל.

[13] תרגום.

[14] תרגום. פלגי מים: ה' כאילו שהחזיר את יד ימינו בכך שהוא המית את הצדיקים שבעם ישראל ובכך לכאורה סתר את מידת הרחמים, אך הדבר נועד כדי להיטיב לעם ישראל ולמנוע את ענישת כלל העם.

[15] רש"י.

[16] אבן עזרא.

[17] תרגום. פלגי מים: ה' היה רק כמו אויב אך הוא עדיין לא הפך לאויב ממש.

[18] אבן עזרא. לפי התרגום הכוונה לעם ישראל כולו.

[19] תרגום. פלגי מים: ה' כילה את חמתו על העצים והאבנים שבארמונות.

[20] תרגום.

[21] רש"י.

[22] תרגום ובאופן דומה פירשו רש"י ואבן עזרא ולפי זה פירוש המילה "שכו" הוא מלשון סוכה או מעון.

[23] רש"י.

[24] תרגום. אבן עזרא פירש שהכוונה למי שהיה מגיע לבית המקדש במועדים ובשבתות.

[25] תרגום ועיין במהדיר בהוצאת מוסד הרב קוק שהביא דעה שהכוונה ללשון שנאה ושצריך להיות כתוב שנא עם ש שמאלית וולפי זה הנוסח שלפנינו הוא טעות סופר. רש"י כתב שהכוונה היא לצדקיה המלך ולשריה הכהן הגדול.

[26] תרגום. רש"י: פירש "נאר" מלשון ביטול. פלגי מים: על ידי שה' התרחק מהמזבח שלו בבית המקדש של מעלה, האויבים הצליחו לכבוש את בית המקדש של מטה.

[27] אבן עזרא. לפי התרגום ייתכן לומר שהכוונה לארמונות שבירושלים ולאו דווקא לבית המקדש. פלגי מים: ה' מסר ביד האויב רק את החומות של הארמון שאין בהם קדושה, ולכן האויבים כל כך שמחו כשהם בסוף הצליחו להחריב את בית המקדש עצמו.

[28] רש"י. תרגום כתב שהכוונה לקולות שהיו עולים בזמן הקרבת קרבן הפסח.

[29] תרגום. פלגי מים: ה' כבר חשב להשחית את החומה מיד כאשר נטה הקו של הבנין (כנראה שהכוונה מיד כאשר הם הרשיעו).

[30] רש"י. אבן עזרא פירש את המילים "נטה קו" מלשון "תהו". הוי אומר: בדרך כלל מי שבונה בנין צריך למתוח את המשקולת על מנת לבדוק האם הבנין ישר והאם המדידות נכונות. כאן ה' מתח את המשקולת כדי להחריב את העיר.

[31] תרגום.

[32] תרגום. רש"י הביא שני מדרשים שהסבירו מדוע השערים טבעו והאויבים לא הצליחו לשלוט בהם. א. היות והשערים חלקו כבוד לארון הברית כמו שכתוב "שאו שערים ראשיכם". ב. היות והם היו מעשי דוד המלך.

[33] תרגום ובמהדיר של מוסד הרב קוק אכן הביא תמיהה כיצד תרגם התרגום בריחים כמזוזות. פלגי מים: הכוונה לבריחים ממש וה' שבר אותם כדי שהם לא ימנעו את טביעת השערים על ידי שהם יגדילו את רוחב השער במקומות מסויימים. כמו כן הסביר שיש בפסוק זה ניגודיות. השערים לא נפלו בידי האויבים היות והם כיבדו את התורה (על ידי שהם פתחו את השערים לארון הברית), ואילו המלך והשרים גלו לבין האומות היות והם לא קיימו את התורה.

[34] תרגום. רש"י: הכוונה שאין מי שיכול להורות תורה.

[35] תרגום. פלגי מים: גם בתקופה שהנביאים עדין התנבאו בנבואות טובות (שנקראו חזון), הם עדיין ביטלו תורה ולכן הם נענשו.

[36] תרגום. רש"י הביא מדרש שנבוכדנצר אסף את הסנהדרין וביקש מהם ללמד אותו את התורה, היות והוא ראה עליהם שהם אנשים מכובדים. כאשר הם הגיעו לפרשת נדרים הוא שאל אותם אם גם צדקיהו היה יכול להפר את שבועתו אליו והם אמרו שהיה מותר לחכם להפר את נדרו. נבוכדנצר האשים את הסנהדרין שהם הפרו לצדקיהו את שבועתו וגרמו לצדקיהו למרוד בו, ולכן הוא קשר את שערותיהם לזנבות סוסים וגרר אותם על הרצפה.

[37] תרגום. עיין בהערות של המהדיר בהוצאת מוסד הרב קוק.

[38] תרגום.

[39] תרגום. פלגי מים: החטא של ביטול תורה היה כל כך נורא עד שנבוכדנצר הושיב גם את הצדיקים שבעם ישראל על הקרקע כהשפלה.

[40] כל משמע מרוב הפרשנים על הדף, חוץ מאבן עזרא שהסביר שהזקנים הם שאמרו פסוקים אלו.

[41] תרגום.

[42] רש"י.

[43] תרגום.

[44] תרגום.

[45] תרגום. אבן עזרא הסביר שהכוונה שהעוללים והיונקים נהרגו ברחובות העיר. פלגי מים: הביטול של התורה גרם אפילו לתינוקות לסבול, ועל כך הצטער הנביא מאוד.

[46] תרגום.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] אבן עזרא ולפי פירושו "אעידך" מלשון עדות. רס"ג פירש "אעידך" מלשון להיוועד, והמקונן אומר שהוא איננו יכול לאסוף אנשים על מנת לספר לאנשי ירושלים על ארוע בסדר גודל דומה. פלגי מים: ירמיהו הנביא אמר שאין צורך להעיד על החטאים שבהם חטאו ישראל כיוון שהם כל כך מפורסמים.

[51] תרגום. פלגי מים: הנביא אומר שלא ניתן לדמות את העונש שבא על עם ישראל לשום עונש אחר שבא על אדם אחר.

[52] תרגום.

[53] תרגום. פלגי מים: צלע זו נאמרה במעין נחמה, שלעתיד לבא עם ישראל יזכה לחיים רוחניים יותר מהמלאכים, ולכן הנביא השתמש בלשון "בת ציון" על הצדיקים שיהיו בעם ישראל.

[54] תרגום. פלגי מים: הדימוי לים הוא מפני שכשם שהים בולע את כל המים, כך ישראל בולעים את כל הייסורים.

[55] תרגום. פלגי מים: אין מישהו אחר שיכול לרפא את עם ישראל אלא רק הוא עצמו. רק החזרה בתשובה של עם ישראל יכולה לרפא אותם מהייסורים שבאים עליהם.

[56] תרגום.

[57] תרגום. לפי פירושו "שבותך" מלשון חזרה, ואילו רש"י פירש ש"שבותך" הינו מלשון "שובבות", כלומר: מעשים רעים. מבחינת הסבר הצלע אין הבדל בין הפירושים.

[58] תרגום. אבן עזרא ורש"י הסבירו ש"מדוחים" הינו מלשון שנביאי השקר הדיחו את ישראל מדרך הישרה.

[59] תרגום.

[60] תרגום. לפי האבן עזרא, היו שנהגו לספוק את הכפים והיו שנהגו לשרוק והיו שנהגו להזיז את ראשם.

[61] תרגום. רש"י פירש "כלילת יופי" היינו שכל היופי היה שלה. פלגי מים: התמיהה לא הייתה על החורבן הגשמי, אלא על החורבן הרוחני, שעם ישראל חטא כל כך.

[62] תרגום. פרק זה כמו שלושה פרקים של מגילת איכה כתוב בצורה של "אקרוסטיכון", דהיינו: הפסוקים מסודרים לפי סדר אותיות האלף בית. פסוק זה שפותח באות פ יוצא מן הכלל היות והוא מקדים את הפסוק הבא שפותח באות ע. חז"ל שדבריהם מובאים ברש"י הסבירו שהאויבים הקדימו את הפה שלהם לעיניים שלהם, כלומר: הם אמרו דברים שהם עדיין לא ראו.

[63] תרגום.

[64] תרגום.

[65] תרגום.

[66] תרגום. רש"י פירש "זמם" מלשון גזירה ואת המילה "בצע" מלשון "כילה", כלומר שה' סיים לעשות את גזירתו. באופן דומה פירש גם האבן עזרא.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] תרגום.

[70] תרגום.

[71] תרגום. פלגי מים: בגלל שעם ישראל התפלל אל ה', העונש שלהם לא היה חמור כל כך וה' לא האביד אותם.

[72] תרגום.

[73] תרגום ופירוש הדבר שכאשר אדם מנחם את עצמו שיהיה טוב, הוא מפסיק לפנות אל ה' ולהתפלל על צרותיו.

[74] תרגום.

[75] אבן עזרא. תרגום: כתב שהכוונה שיעסקו במשנה.

[76] רש"י.

[77] תרגום.

[78] תרגום.

[79] תרגום ומעניין שהוא תרגם "צחין" בכפנא, כלומר: צמאים ברעב.

[80] תרגום. פלגי מים: יש בצלע זו טענה של עם ישראל כלפי ה' שלא היה עם אחר שהוא הביא עליו פורענות כל כך חמורה, וה' ענה שפורענות זו הייתה כל כך גדולה בגלל שהעם גרם להריגת זכריה שהיה כהן ונביא.

[81] תרגום.

[82] תרגום. רש"י: הכוונה שהילדים היו כל כך רכים עד שהמהות עדיין היו צריכים לטפוח על גבם כפי שעושים כאשר מאכילים תינוקות. באופן דומה לו פירש אבן עזרא.

[83] אבן עזרא. פרשנים רבים כמו רש"י והתרגום הביאו את מדרש חז,ל שהכוונה לרציחת הנביא זכריה בבית המקדש. לפי רש"י רוח הקודש עונה לעם ישראל שהעונש הגיע להם היות והם חטאו ברציחת זכריה. לפי התרגום הכוונה שייהרגו עוד נביאים וכהנים בבית המקדש כמו שזכריה נהרצח.

[84] תרגום. אבן עזרא פירש ששכיבה זו היא מלשון מיתה, כלומר: שהם נהרגו בחוצות העיר.

[85] תרגום.

[86] תרגום.

[87] תרגום.

[88] רש"י ולפי פירושו "תקרא" אמנם נכתב בלשון עתיד אך הכוונה ללשון עבר. לפי התרגום הכוונה באמת ללשון עתיד והנביא מתפלל שה' יקרא לעם ישראל לצאת לחרו כפי שהוא עשה במצרים. אבן עזרא פירש "מגורי" מלשון פחד, ופירוש הפסוק הוא שה' קרא לעמים שמהם עם ישראל פחד כדי להביא את הפורענות. פלגי מים: לא ניתן לומר שפסוק זה מייחס לעם ישראל, שהרי ברוך ה' נשארו הרבה שרידים ופליטים מעם ישראל גם לאחר שה' הביא עליהם את הפורענות. אלא פסוק זה מהווה המשך לטענת עם ישראל שה' לא הביא פורענות כל כך גדולה על אף עם אחר, ועם ישראל אומר לה': גם אם תאסוף את כל העמים האחרים, לא יגיע להם שיישאר מהם שריד ופליט מכיוון שהם חוטאים בחטאים רבים כל כך.

[89] תרגום.

[90] רש"י.