נחמיה פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר נחמיה פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אייר תשע"ח

נחמיה פרק ב

(א) וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ בחודש ניסן של שנת העשרים למלכותו של המלך ארתחשתסא, יַיִן לְפָנָיו (בחודש ניסן של שנת העשרים למלכותו של המלך ארתחשתסא) הביאו יין לפני המלך ארתחשסתא,[1] וָאֶשָּׂא אֶת הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ אני (נחמיה) נשאתי את כוס היין ונתתי אותו למלך,[2] וְלֹא הָיִיתִי רַע לְפָנָיו ובדרך כלל לא הייתי נראה עצוב בפני המלך (אלא הייתי נראה שמח, אלא שהפעם כשהגשתי למלך את הכוס, הייתי עצוב)[3]: (ב) וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ המלך ארתחשסתא שאל אותי: מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה מדוע אתה נראה עצוב – הרי אינך חולה (ואין סיבה שתהיה עצוב),[4] אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב אתה עצוב משום שאתה רע לב ואתה רוצה להרוג אותי על ידי שהרעלת אותי בכוס היין שהגשת לי,[5] וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד אני התמלאתי יראה מדבריו של המלך (מהחשד שלו שאני רוצה להרוג אותו)[6]: (ג) וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ עניתי למלך: הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה יהי רצון שהמלך יאריך ימים (ברכה זו הייתה נהוגה בתקופת נחמיה),[7] מַדּוּעַ לֹא יֵרְעוּ פָנַי אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית קִבְרוֹת אֲבֹתַי חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ מדוע שלא אהיה עצוב אם העיר ירושלים, העיר שבה נקברו אבותיי, עומדת חרבה, ושערי העיר נשרפו באש[8]: (ד) וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ המלך אתרחשסתא שאל אותי: עַל מַה זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ מה אתה מבקש ממני שאעשה כדי שאוכל לנחם אותך?[9] וָאֶתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם התפללתי לפני ה' אלוקי השמים וביקשתי בתפילתי שהמלך אכן ימלא את בקשתי ושאלתי[10]: (ה) וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ אני אמרתי אל המלך: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב אם טוב בעיני המלך למלא את בקשתי,[11] וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ ואם עבדך, אני, נחמיה, מוצא חן בעיניך,[12] אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה אזי אני מבקש ממך שתיתן לי רשות לעלות אל ירושלים (העיר שבה נמצאים קברות אבותיי) ואני אבנה אותה[13]: (ו) וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ המלך שאל אותי, וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ אשתו של המלך עמדה לפניו כאשר הוא אשאל אותי את השאלה הבאה,[14] עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכֲךָ וּמָתַי תָּשׁוּב מתי אתה רוצה לצאת אל ירושלים ומתי אתה מתכוון לחזור לכאן?[15] וַיִּיטַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בקשתי הייתה טובה בעיני המלך, המלך הסכים לבקשתי,[16] וַיִּשְׁלָחֵנִי המלך נתן לי רשות ללכת לירושלים,[17] וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן אמרתי למלך מתי אני מתכוון לחזור לירושלים[18]: (ז) וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ אמרתי למלך: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב אם הבקשה הבאה טובה גם היא בעיני המלך, אם המלך יסכים גם לבקשתי הבאה,[19] אִגְּרוֹת יִתְּנוּ לִי עַל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר (אני מבקש) שסופרי המלך ייתנו לי אגרות כדי להראות אותם לשליטים של עבר הנהר. הכוונה לשליטים שיושבים בצד המערבי של נהר פרת, בארץ ישראל,[20] אֲשֶׁר יַעֲבִירוּנִי עַד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל יְהוּדָה ואותם שליטים ייתנו לי לעבור עד שאגיע אל ירושלים שנמצאת במדינת יהודה[21]: (ח) וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ ואני מבקש גם שתשלח איגרת אל אסף שתפקידו לשמור על היערות ששיכות למלך,[22] אֲשֶׁר יִתֶּן לִי עֵצִים (תשלח איגרת לאסף) ותורה לו לתת לי עצים לצרכים הבאים: 1) לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת להכין קורות לשערים של הר הבית שעליו נמצא בית המקדש. בתקופה זו, בית המקדש השני היה כבר בנוי, אך החומה שהקיפה את בית המקדש והר הבית עוד לא הייתה בנויה,[23] 2) וּלְחוֹמַת הָעִיר וקורות לצורך חומת העיר ירושלים,[24] 3) וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו וקורות לצורך הבית הפרטי שלי,[25] וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי המלך נתן לי את האגרות שביקשתי בגלל שידו של ה' אלוקי הייתה טובה עליי, ה' הוא שגרם לכך שהמלך ייתן לי את האגרות שביקשתי[26]: (ט) וָאָבוֹא אֶל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר הגעתי לשליטים של עבר הירדן המערבי, לשליטים ששלטו על ארץ ישראל, וָאֶתְּנָה לָהֶם אֵת אִגְּרוֹת הַמֶּלֶךְ נתתי לשליטים את האגרות שנתן לי המלך ארתחשסתא, כדי שהם ייתנו לי לעבור בשלום,[27] וַיִּשְׁלַח עִמִּי הַמֶּלֶךְ שָׂרֵי חַיִל וּפָרָשִׁים ארתחשסתא המלך שלח איתי מפקדים בצבו וחיילים שרוכבים על סוסים. מטרת שליחת החיילים הייתה כדי להגן על נחמיה[28]: (י) וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטוֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמֹּנִי סנבלט החורני וטוביה העבד העמוני שמעו את מה שביקשתי מהמלך ארתחשסתא,[29] וַיֵּרַע לָהֶם רָעָה גְדֹלָה היה בעיניהם רע מאוד, אֲשֶׁר בָּא אָדָם לְבַקֵּשׁ טוֹבָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (היה רע מאוד בעיני סנבלט וטוביה) שאדם בא לבקש מאת המלך דבר טוב עבור עם ישראל, היה רע בעיניהם שנחמיה ביקש לעלות ולבנות את חומת העיר ירושלים[30]: (יא) וָאָבוֹא אֶל יְרוּשָׁלִָם הגעתי אל העיר ירושלים, וָאֱהִי שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה שהיתי בירושלים למשך שלשה ימים: (יב) וָאָקוּם לַיְלָה אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי (לאחר ששהיתי בירושלים במשך שלשה ימים) קמתי באמצע הלילה יחד עם מעט אנשים,[31] וְלֹא הִגַּדְתִּי לְאָדָם מָה אֱלֹהַי נֹתֵן אֶל לִבִּי לַעֲשׂוֹת לִירוּשָׁלִָם לא אמרתי לאף אדם מה ה' האלוקים שלי עורר אותי לעשות לירושלים,[32] וּבְהֵמָה אֵין עִמִּי כִּי אִם הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ חוץ מהבהמה שאני רכבתי עליה, לא היו לי עוד בהמות, כך שהאנשים שהיו איתי הלכו ברגל. נחמיה לא היה מעוניין שישימו לב שהוא יוצא מירושלים ולכן לא נתן לאנשים שהיו אתו לרכב על בהמות כדי שהבהמות לא ירעישו בשעת יציאתם מהעיר[33]: (יג) וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה יצאתי מחומת העיר ירושלים בשער שהיה מוביל לגיא בן הינם,[34] וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וכן יצאתי אל השער בחומה שמוביל לעבר מקום שנקרא "עין תנין",[35] וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וכן יצאתי לעבר השער בחומה שממנו היו מוציאים את האשפה,[36] וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ בכל מקום משלושת המקומות שהזכרתי, שברתי את חומת העיר שהייתה פרוצה במקומות האלה (ועכשיו הם נהיו פרוצים יותר), וששערי העיר נשרפו באש.[37] נחמיה רצה לשכנע את אנשי ירושלים לבנות את חומת העיר, ולכן הוא שבר את החומה במקומות נוספים, כך שאנשי העיר יחשבו שהאויב שבר את החומה, וכך הם יתעוררו לבנותה שוב[38]: (יד) וָאֶעֱבֹר אֶל שַׁעַר הָעַיִן וְאֶל בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ רציתי לעבור למקומות נוספים (בדרום העיר)[39] שבהם החומה הייתה פרוצה: בשער שמוביל למקום שנקרא "שער העין" (אנשי העיר היו יוצאים משער זה על מנת לשאוב מים) ובברכת המלך (מקום שבו היו משקים את בהמות המלך או משקים ממנו את שדות המלך),[40] וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי בשני המקומות האלה לא היה מקום לבהמה לעבור, בגלל שהפרצות במקומות האלה היו קטנות[41]: (טו) וָאֱהִי עֹלֶה בַנַּחַל לַיְלָה וָאֱהִי שֹׂבֵר בַּחוֹמָה כאשר עליתי בלילה את הנחל שהיה צמוד לעיר, שברתי את חומת העיר,[42] וָאָשׁוּב וָאָבוֹא בְּשַׁעַר הַגַּיְא וָאָשׁוּב וכאשר זרתי אל ביתי, נכנסתי אל העיר דרך שער הגיא[43]: (טז) וְהַסְּגָנִים לֹא יָדְעוּ אָנָה הָלַכְתִּי וּמָה אֲנִי עֹשֶׂה הסגנים שבירושלים לא ידעו להיכן הלכתי ומה עשיתי (ששברתי את חומת העיר). הסגנות הוא תפקיד שלטוני,[44] וְלַיְּהוּדִים וְלַכֹּהֲנִים וְלַחֹרִים וְלַסְּגָנִים וּלְיֶתֶר עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה ולכל תושבי ירושלים: היהודים, הכהנים, החורים (סוג של שרים), לסגנים ולשאר בעלי המלאכה שבעיר,[45] עַד כֵּן לֹא הִגַּדְתִּי (לתושבי ירושלים) לא סיפרתי עד עתה (שאני מתכנן לשבור את חומת העיר)[46]: (יז) וָאוֹמַר אֲלֵהֶם ביום שלאחר ששברתי את החומות, אמרתי לתושבי ירושלים:[47] אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ אתם רואים את הפורענות שאנחנו נמצאים בה, אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ (הפורענות היא) שהעיר ירושלים חרבה ושערי העיר נשרפו באש (וכך ניתן בקלות להמשיך ולהחריבה את החומה),[48] לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם תזדרזו ונבנה את חומת העיר ירושלים,[49] וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה ועל ידי כך לא נהיה יותר לחרפה, אם נבנה את חמת ירושלים, שונאינו לא ימשיכו לשדוד אותנו[50]: (יח) וָאַגִּיד לָהֶם אֶת יַד אֱלֹהַי אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה עָלַי אמרתי לתושבי ירושלים את יד האלוקים שהייתה טובה עליי, סיפרתי לתושבי ירושלים שה' גרם לכך שאמצא חן בעיני המלך ארתחשסתא,[51] וְאַף דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר אָמַר לִי וכן אמרתי לתושבי ירושלים את דברי הניחומים שהמלך אמר לי (דברים אלו לא נזכרו עד עתה),[52] וַיֹּאמְרוּ תושבי ירושלים אמרו בעקבות הדברים שאמרתי להם: נָקוּם וּבָנִינוּ נקום ונבנה את חומת העיר ירושלים,[53] וַיְחַזְּקוּ יְדֵיהֶם לַטּוֹבָה תושבי ירושלים חיזקו זה את זה למעשה הטוב של בניית החומה[54]: (יט) וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי כאשר סנבלט החורני, טוביה העבד העמוני וגשם הערבי שמעו את התוכנית שלנו לבנות את חומת העיר,[55] וַיַּלְעִגוּ לָנוּ סנבלט, טוביה וגשם לעגו לנו,[56] וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ והם גם ביזו אותנו,[57] וַיֹּאמְרוּ סנבלט, טוביה וגשם שאלו אותנו: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים מהו הדבר שאתם עושים? הַעַל הַמֶּלֶךְ אַתֶּם מֹרְדִים האם אתם מתכוונים לבנות את החומה כדי למרוד במלך?[58]: (כ) וָאָשִׁיב אוֹתָם דָּבָר וָאוֹמַר לָהֶם עניתי סנבלט, טוביה וגשם ואמרתי להם: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הוּא יַצְלִיחַ לָנוּ גם אם אתם תלשינו אל המלך, לא תצליחו למנוע את בניית החומה מחדש, היות וה' אלוקי השמים יצליח את דרכינו,[59] וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו נָקוּם וּבָנִינוּ והיות ואנחנו עבדי ה', אנחנו נצליח להזדרז ולבנות את החומה,[60] וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָם ולכם אין שום חלק בירושלים, ושום חלק בחסד ובצדקה ובזיכרון הטוב שנעשים בירושלים, כך שבניית החומה איננה נוגעת אליכם[61]:

 

[1] רש"י.

[2] רש"י וכתב שכך מנהג היה מנהג המלכים – מי שהיה מכניס את היין לחצר היה מוסר אותו לשר המשקים ושר המשקים היה מגיש את הכוס אל המלך. א"ע התלבט אם כוונת הפסוק שנחמיה נשא את היין או את כוס היין והכריע שנכון יותר לומר שנחמיה נשא את כוס היין.

[3] רש"י. מלבי"ם: המלך היה מקפיד שלא יהיה מישהו שיהיה רע פנים שייגש לפניו, היות והוא היה חושד במי שרע פנים שמא רצונו להרוג אותו. משום כך, נחמיה נזהר שלא להראות לפני המלך שהוא רע פנים, אך בכל זאת המלך הרגיש בכך.

[4] רש"י.

[5] רש"י.

[6] רש"י. רלב"ג: ארתחשסתא אמר את הדברים לנחמיה על צד האהבה – דבריו לא נאמרו כחשד שנחמיה מנסה להרוג אותו, אלא הם נאמרו בצורה חברית.

[7] מצודות.

[8] רש"י. מלבי"ם: נחמיה הדגיש דווקא את מקום קברות אבותיו ששמם משום שהפרסיים כיבדו מאוד את מקום קבורת אבותיהם.

[9] רש"י. מלבי"ם: המלך שאל אם בקשתו של נחמיה היא רק לבנות את מקום הקברות או שמא לבנות את כל העיר, ואם כוונתו שהמלך יצווה לבנות את המקום או שהוא עצמו רוצה לבנותו.

[10] רש"י. א"ע: הכוונה היא שנחמיה התפלל לפני כן. מלבי"ם: הכוונה היא שנחמיה בעצם ענה תשובה בפועל אל ארתחשסתא, אך דבריו היו מכוונים כלפי ה' בתפילה.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] רש"י.

[14] רש"י. רלב"ג פירש על פי חז"ל שמדובר באשה שמיוחדת למשכב המלך. מלבי"ם: הכוונה היא שאמו של ארתחשסתא, שהוא דריוש, עמדה גם כן במקום ונתנה רשות לבנות את בית המקדש. הכוונה לאסתר המלכה שזירזה את נחמיה לבנו את בית המקדש.

[15] רש"י.

[16] מצודות.

[17] רש"י.

[18] רש"י.

[19] עיין ביאורנו לפסוק ה.

[20] רש"י.

[21] רש"י. מצודות: נחמיה ביקש ליווי של ממש ליהודה.

[22] רש"י.

[23] רש"י. רלב"ג: נחמיה ביקש בבקשה זו עצים לקורות בית המקדש עצמו, לאולם שלפני השער. א"ע: הבית שהיה סמוך לעיר היה בית המקדש.

[24] רש"י.

[25] רש"י. מלבי"ם: המלך היה בונה בית בכל מקום שהו ישבו נתיניו והבית הזה היה שייך למלך, ולכן נחמיה לא קרא לבית זה כביתו הפרטי, אלא הבית היה שייך למלך ונחמיה היה גר בו.

[26] רש"י.

[27] רש"י.

[28] רש"י ולפי פירושו ארתחשסתא שלח את החיילים איתו עוד מפרס. מצודות העלה אפשרות נוספת שבאגרות שהיו אצל נחמיה, היה ציווי על הפחוות לשלוח חיילים עם נחמיה והדבר נחשב כאילו שהמלך בעצמו שלח אותם. לפי פירוש זה מובן למה החיילים נזכרו רק עכשיו ומדוע היה צורך לשלוח אגרות אל הפחוות כדי לתת לנחמיה לעבור בשלום בתחומם ולא הספיקו החיילים ששלח ארתחשסתא עם נחמיה.

[29] רש"י.

[30] רש"י.

[31] רש"י בפירושו לפסוק הקודם.

[32] רש"י בפירושו לפסוק הקודם.

[33] רש"י.

[34] רלב"ג. מלבי"ם: נחמיה היה דר בסמוך לשער הגיא והוא יצא משם לצד דרום.

[35] רלב"ג.

[36] רלב"ג.

[37] רש"י. א"ע כתב שתי אפשרויות להסביר את המילה "המפרצים". בפירושו הראשון (עליו כתב שזהו הפירוש הנכון), כתב שהכוונה היא למילה המורכבת משתי מילים "הם – פרוצים". בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהחומות היו פרוצות באותם מקומות, מלשון מילה של "מפורצת".

[38] מצודות. א"ע ורלב"ג פירשו שאין הכוונה שנחמיה שבר את חומת העיר, אלא שהוא התבונן במקומות הפרוצים כדי להבין מהי הדרך הנכונה לבנות את החומה מחדש. מלבי"ם: נחמיה שבר את החומה כדי לראות אם מספיק לחזק את החומה הקיימת או שצריך לבנות חומה חדשה.

[39] מלבי"ם.

[40] רש"י + רלב"ג.

[41] רש"י. רלב"ג: הבהמה לא הייתה יכולה לעבור בגלל שהקרקע שם הייתה מקולקלת. מצודות: הבהמות לא היו יכולות לעבור שם משום שהיו שם אבנים רבות משברי החומה.

[42] רש"י. רלב"ג פירש שהכוונה למישור שנמצא ליד העיר וגם כאן הוא חזר על פירושו שהכוונה היא שנחמיה חשב במקומו האלה כיצד היא הדרך הנכונה לבנות את חומת העיר.

[43] רש"י.

[44] רש"י.

[45] רש"י.

[46] מצודות.

[47] רש"י.

[48] מצודות.

[49] עפ"י מצודות בפירושו לספר ישעיהו, פרק א פסוק יח.

[50] רש"י. מצודות: הכוונה היא שהשונאים לא ימשיכו להרוס את חומת העיר.

[51] רש"י.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] רש"י. א"ע: דברי המלך חיזקו את ידיהם של תושבי ירושלים לבנות את החומה.

[55] רש"י.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] רש"י.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות. רלב"ג: מתשובת נחמיה אנו למדים מה רצו סנבלט וחבריו – הם רצו לבנות את חומת העיר יחד עם נחמיה. בהסבר פרטי הפסוק כתב שהם לא יתנו מממונם לבניית העיר (צדקה) ולא יקדישו שום הקדש (זכרון) לטובת בניית חומת העיר. א"ע: אין אתם ראויים לעשות צדקה בביתו כדי שעל ידי כך תהיו לזיכרון לפניו.