נחמיה פרק ד

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר נחמיה פרק ד' (מהדורת תשס"ח).

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ח

נחמיה פרק ד

(א) וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמַע כאשר שמעו צרי יהודה שהם: סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים, כִּי עָלְתָה אֲרוּכָה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם שהגיעה רפואה לחומות ירושלים, שהחומה התחזקה ושהמקומות הפרוצים נבנו מחדש,[1] כִּי הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים לְהִסָּתֵם שפרצות החומה נסתמו, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד צרי יהודה כעסו מאוד: (ב) וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם (צרי יהודה) התאספו יחד כדי להילחם בירושלים,[2] וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה וכדי לבלבל את מחשבתם של ישראל[3]: (ג) וַנִּתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֵינוּ התפללנו אל ה' (כדי שיציל אותנו מידי צרי יהודה), וַנַּעֲמִיד מִשְׁמָר עֲלֵיהֶם יוֹמָם וָלַיְלָה מִפְּנֵיהֶם העמדנו שומרים כדי שישמרו עלינו מפני צרי יהודה, והשומרים שמרו לאורך היום והלילה[4]: (ד) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אנשי יהודה שבנו את החומה אמרו: כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל נחלשו הסבלים מכוחם, (בגלל שסחבו הרבה מאוד),[5] וְהֶעָפָר הַרְבֵּה יש הרבה עפר שצריך לסחוב,[6] וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה ואנחנו איננו יכולים לבנות את החומה בגלל שאנחנו מפחדים מהאויב שיציק לנו בשעת בניית החומה[7]: (ה) וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ (ומצד שני) אמרו צרי יהודה: לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ עַד אֲשֶׁר נָבוֹא אֶל תּוֹכָם אנחנו נתקיף את בוני החומה, אך נפתיע אותם ולא נתגלה אליהם עד שניכנס ממש לתוך קבוצת האנשים הבונה את החומה,[8] וַהֲרַגְנוּם וְהִשְׁבַּתְנוּ אֶת הַמְּלָאכָה נהרוג את בוני החומה, וכך נצליח להשבית את מלאכת בניית החומה[9]: (ו) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים אֶצְלָם כאשר באו אלינו יהודים שישבו בערים שהיו שייכים לצרי יהודה,[10] וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים אותם יהודים הזהירו אותנו עשר פעמים (הכוונה היא לפעמים רבות),[11] מִכָּל הַמְּקֹמוֹת מכל המקומות בהם אתם יושבים,[12] אֲשֶׁר תָּשׁוּבוּ עָלֵינוּ תתאספו יחד כדי שתוכלו להילחם נגדנו. היהודים שגרו בערים של צרי יהודה היו מוכרחים לצאת למלחמה נגד יהודה יחד עם שאר צרי יהודה, אך לפחות הזהירו את תושבי יהודה מראש ונתנו להם עצה איך יוכלו להילחם חזרה[13]: (ז) וָאַעֲמִיד מִתַּחְתְּיּוֹת לַמָּקוֹם העמדתי מתחת למקום בניין החומה,[14] מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה מאחורי החומה (הכוונה היא בצד שנמצא בתוך העיר),[15] בַּצְּחִיחִים בסלעים העליונים ששימשו למחסה,[16] וָאַעֲמִיד אֶת הָעָם לְמִשְׁפָּחוֹת כל משפחה עמדה יחד עם שאר בני המשפחה,[17] עִם חַרְבֹתֵיהֶם רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם האנשים שהעמדתי שמרו יחד עם כלי הנשק שלהם, חרבות, חניתות וקשתות[18]: (ח) וָאֵרֶא ראיתי שבוני החומה צריכים לשמוע דברי חיזוק,[19] וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל הַחֹרִים וְאֶל הַסְּגָנִים וְאֶל יֶתֶר הָעָם קמתי ואמרתי לשרים ולכל העם, אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵיהֶם אל תפחדו מפני צרי יהודה, אֶת אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זְכֹרוּ תזכרו לבקש עזרה מה',[20] וְהִלָּחֲמוּ עַל אֲחֵיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם נְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם ותילחמו עבור משפחותיכם ורכושכם[21]: (ט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ כאשר שמעו אויבינו (צרי יהודה), כִּי נוֹדַע לָנוּ שנודע לנו שהם רוצים לעלות עלינו למלחמה (ושאנחנו מתכוננים להתגונן),[22] וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת עֲצָתָם ה' הפר את עצת צרי יהודה, והם לא יצאו נגדנו למלחמה,[23] וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל הַחוֹמָה (לאחר שצרי יהודה כבר לא יצאו להילחם נגדנו) חזרנו לעבודת בניין החומה,[24] אִישׁ אֶל מְלַאכְתּוֹ כל אחד חזר למלאכתו בבניין החומה: (י) וַיְהִי מִן הַיּוֹם הַהוּא מאותו יום ששמענו שצרי יהודה רוצים להילחם נגדנו,[25] חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה חצי מהנערים שלי היו עסוקים במלאכת בניית החומה, וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים וְהָרְמָחִים הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים והחצי השני היה מחזיק בכלי נשק: בחניתות, במגינים, בקשת ובלבוש השריון כדי שיגן עליהם,[26] וְהַשָּׂרִים אַחֲרֵי כָּל בֵּית יְהוּדָה השרים היו מסתובבים בין אנשי יהודה כדי להכין אותם למקרה של התקפת האויב[27]: (יא) הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה האנשים שעסקו במלאכת בניית החומה, וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל הסבלים,[28] עֹמְשִׂים כפילות למילה סבלים,[29] בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח ביד אחת עסקו במלאכת בניין החומה, וביד השנייה החזיקו חרב, וכך היו מוכנים להתקפת צרי יהודה[30]: (יב) וְהַבּוֹנִים הבנאים שבנו את החומה, אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל מָתְנָיו וּבוֹנִים לכל אחד מהבנאים היה קשור החרב על מתניו, וכך בנו את החומה,[31] וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי מי שיודע לתקוע בשופר, עמד לידי[32]: (יג) וָאֹמַר אֶל הַחֹרִים וְאֶל הַסְּגָנִים וְאֶל יֶתֶר הָעָם אמרתי לשרים ולשאר העם, הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה יש לנו הרבה לבנות, ובהרבה מקומות,[33] וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים עַל הַחוֹמָה אנחנו פזורים במקומות רבים כדי לבנות את החומה,[34] רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו וכך אנחנו רחוקים זה מזה, ואיננו רואים זה את זה[35]: (יד) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר המקום ממנו תשמעו את קול השופר,[36] שָׁמָּה תִּקָּבְצוּ אֵלֵינוּ שמה תיאספו, כך שנוכל להיאסף יחד ולהילחם,[37] אֱלֹהֵינוּ יִלָּחֶם לָנוּ ה' ילחם בשבילנו[38]: (טו) וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה אנחנו היינו עסוקים במלאכת בניית החומה,[39] וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים וחצי מהנערים החזיקו באותו זמן בחניתות,[40] מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים לאורך כל היום כולו: מעלות השחר, ועד לצאת הכוכבים: (טז) גַּם בָּעֵת הַהִיא לפני שהסתיימה מלאכת בניין החומה,[41] אָמַרְתִּי לָעָם אמרתי לעם מיהודה,[42] אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם כל אחד יישן עם נערו בירושלים,[43] וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה וכך, בלילה היו האנשים עסוקים בשמירה, וביום היו עסוקים במלאכת בניין החומה[44]: (יז) וְאֵין אֲנִי וְאַחַי וּנְעָרַי וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר אַחֲרַי אני, חבריי, משרתיי ואנשי המשמר ששומעים לי,[45] אֵין אֲנַחְנוּ פֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ איננו מורידים את בגדינו, שמא יבוא האויב וכך נהיה מוכנים מיד להילחם נגדו,[46] אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם רק מי שצריך טבילה, פושט את בגדיו[47]:

 

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות. רש"י: אף אחד מאיתנו אינו פושט את בגדיו כדי לכבס אותם במים. רלב"ג: פושט את בגדיו רק כשצריך.