הושע פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר הושע פרק ב

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ג

הושע פרק ב

(א) וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם בזמן הגאולה, מספר בני ישראל יהיה רב כמו חול הים. כמו שלא ניתן לספור את גרגירי החול שעל שפת הים, כך בזמן הגאולה, לא ניתן יהיה לספור את מספר האנשים בבני ישראל,[1] אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר (בזמן הגאולה) לא ניתן יהיה למדוד ולספור את מספר האנשים בבני ישראל,[2] וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם ובניגוד לזמן שבו חטאו בני ישראל, שאז נאמר עליהם שאינם עמו של ה',[3] יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי בזמן הגאולה, ייאמר על בני ישראל שהם בניו של אלוקים שהוא קיים, שהם בניו של ה' (ה' נקרא אלוקים שהוא קיים, בניגוד לעבודה זרה שאינה נקראת אל קיים, מכיוון שאין בה ממש)[4]: (ב) וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו בני ממלכת יהודה ובני ממלכת ישראל יתאספו יחד,[5] וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד גם בני ממלכת יהודה וגם ממלכת בני ישראל, ימנו על עצמם אדם אחד שיעמוד בראשם, כאשר הכוונה היא למלך המשיח,[6] וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ וכך, כל עם ישראל יעלה מארצות הגולה אל ארץ ישראל,[7] כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל היום בו עם ישראל יעלה חזרה לארץ ישראל הוא יום גדול כמו היום בו זורעים את השדה. היום בו עם ישראל יעלה חזרה לארץ ישראל יהיה יום גדול, והנביא מדמה את גדולת יום הגאולה כמו שאנשים שמחים ביום שבו הם זורעים את שדותיהם[8]: (ג) אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי (הנביא פונה לשבטי יהודה ובנימין ואומר להם:) בעתיד, בזמן הגאולה, תאמרו לאנשי ממלכת ישראל שגלו שהם גם כן נחשבים לעמו של ה', למרות שהם גלו לפני ממלכת יהודה,[9] וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה וכן תאמר לנשות עשרת השבטים שעכשיו ה' יתנהג איתן במידת הרחמים[10]: (ד) רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ (ועכשיו, חוזר הנביא לתקופתו ולתוכחה כלפי עם ישראל, ועתה פונה הוא אל הצדיקים שבדורו ואומר להם:) תוכיחו את כנסת ישראל (שנקראת אם), תוכיחו![11] כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי כיוון שעתה אין בני ישראל נחשבים לאשתי (של ה'). הנביא מדמה את מצב עם ישראל בחטאם, כאילו שעכשיו אין הם נחשבים לאשתו של ה', אלא שהם גירשו את ה',[12] וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ ואני (ה') לא נחשב לבעל של כנסת ישראל, ולכן אינני צריך לספק את צורכיהם,[13] וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה ולכן, אתם הצדיקים שבדור, תוכיחו את עם ישראל שיסירו את חטאיהם (המדומה בפסוק לזנות) מעל פניהם,[14] וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ וכן תוכיחו את עם ישראל שיפסיקו לשים בושם בין שדיהם כדי לזנות. הנביא מדמה את עם ישראל בשעת החטא לאישה שזונה מבעלה, ועכשיו, הנביא מבקש מהצדיקים שבדור להחזיר את עם ישראל למוטב[15]: (ה) פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה שמא, אם עם ישראל חלילה לא יחזור בתשובה, אני (ה') אפשיט את עם ישראל. הכוונה היא שה' יבייש את עם ישראל כמו שאישה ללא בגדים מתביישת גם היא,[16] וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ ואז, אציג את עם ישראל כאישה ביום שנולדה, ללא בגדים (יש כאן כפל של הצלע הקודם שבפסוק כדרך הנבואות),[17] וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר ואז אני (ה') אשים את בני ישראל להיות כמו מדבר: כשם שמדבר הוא מקום הפקר, כך עם ישראל יהיה הפקר וכל אחד יוכל לעשות לו ככל העולה על רוחו,[18] וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה ואני (ה') אשים את עם ישראל להיות כמו ארץ שוממה,[19] וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא ואני (ה') אהרוג את עם ישראל בצמא[20]: (ו) וְאֶת בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם ואני (ה') לא ארחם על בני ישראל, אפילו לא על הצדיקים שבהם,[21] כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה מכיוון שעם ישראל הם בנים חוטאים, וגם הצדיקים שבדור נענשים בגלל עוונות הדור[22]: (ז) כִּי זָנְתָה אִמָּם (לא ארחם על הצדיקים מכיוון ש-) כנסת ישראל (המשולה לאם – עיין פסוק ד') חטאה,[23] הֹבִישָׁה הוֹרָתָם האם שהולידה אותם, כנסת ישראל שהולידה צדיקים אלה, עשתה מעשי בושה וכלימה. הנביא אומר שבני ישראל שהצדיקים נכללים בתוכם, חטאו ועשו מעשי בושה,[24] כִּי אָמְרָה הסיבה שבני ישראל חטאו היא, מכיוון שכנסת ישראל אמרה, אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי אני (כנסת ישראל, עם ישראל) אלך אחרי מי שאוהב אותי ונותן לי: לחם, מים, צמר, פשתן, שמן ומשקה (כמו יין). בני ישראל אמרו שכוכבי השמים הם שמספקים את צרכיהם ולכן יש לעבוד אותם במקום לעבוד את ה'[25]: (ח) לָכֵן בגלל שאתם (עם ישראל) חושבים שצריך לעבוד את כוכבי השמים בגלל שהם משפיעים עליכם טוב,[26] הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים אני (ה') אשים גדר של קוצים, שתמנע מכם לקבל את ההשפעה מכוכבי השמים,[27] וְגָדַרְתִּי אֶת גְּדֵרָהּ ואני (ה') אשים גדר מסביב לדרכך (יש כאן כפילות על הצלע הקודם של הפסוק),[28] וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא ואתה לא תמצא נתיב, דרך, להוריד אליך את ההשפעה מכוכבי השמים. הנביא אומר שאמנם יש השפעה לכוכבי השמים על המציאות בארץ, אך הם משפיעים על הארץ בציווי ה', וכעונש על שעם ישראל עבד את כוכבי השמים במקום לעבוד את ה', ה' ימנע מעם ישראל לקבל את השפע הטוב שכוכבי השמים יכולים להשפיע עליהם[29]: (ט) וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ למרות שעם ישראל ינסה לרדוף אחרי המאהבים שלה, אחרי כוכבי השמים,[30] וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם עם ישראל לא ישיג את הטוב שמשפיעים כוכבי השמים, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא ולמרות שעם ישראל ינסה לבקש את כוכבי השמים, הם לא ימצאו את הטוב שהם נותנים (יש כאן כפל על הצלע הקודם שבפסוק),[31] וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן (ולאחר שכנסת ישראל לא תצליח לקבל את השפעת הטוב של כוכבי השמים, והצרות שבגלות יארכו[32]) אז תאמר כנסת ישראל שהיא רוצה לחזור לבעלה הראשון, אל ה',[33] כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה (כנסת ישראל תרצה לחזור אל ה') מכיוון שכאשר כנסת ישראל בטחה בה', היה לה טוב יותר מעכשיו, בזמן הגלות[34]: (י) וְהִיא לֹא יָדְעָה כנסת ישראל לא הבינה, לא שמה לב,[35] כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר (כנסת ישראל לא הבינה) שאני (ה'), ולא כוכבי השמים, נתתי לה תבואה, ענבים ליין ושמן,[36] וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וכן לא הבינה כנסת ישראל שאני (ה') נתתי לה הרבה כסף,[37] וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל ולאחר שהטבתי כל כך לכנסת ישראל ונתתי לה מכל טוב, ביא השתמשה בזהב כדי להכין צורה לעבודת הבעל. עבודת הבעל הייתה פסל שעבדו אותה כדי להתקשר דרכה לכוכבי השמים, וכנסת ישראל הייתה מייפה פסל זה באותו זהב שה' נתן להם[38]: (יא) לָכֵן בגלל שכנסת ישראל חטאה, אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ אני (ה') אחזור ואקח את הדגן שנתתי לו בזמנו. לאחר שהתבואה תתבשל, ה' ייקח את הדגן מעם ישראל על ידי שהוא יכה את התבואה במכת ברד או ארבה או כל מכה אחרת,[39] וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וכן ייקח ה' את ענבי היין לאחר שהם יתבשלו (על ידי שיכה מכת ברד או ארבה),[40] וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ אני (ה') אסיר מאנשי כנסת ישראל את הצמר והפשתן שמכסים את בגדיהם, על ידי שהצאן ימות וגידולי הפשתן ילקו גם הם[41]: (יב) וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ ועכשיו, לאחר שאסיר מאנשי כנסת ישראל את בגדיהם, אני (ה') אגלה את קלונה של כנסת ישראל לעיני כוכבי השמים שהם מאהביה. כנסת ישראל תעמוד בגנותה לעיני כוכבי השמים כיוון שלא יהיו לה בגדים ואוכל,[42] וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי ואף אחד לא יוכל להציל את כנסת ישראל מידי, גם לא כוכבי השמים[43]: (יג) וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ אני (ה') אשבית את כל שמחתה של כנסת ישראל,[44] חַגָּהּ אשבית את כל החגים שלה כשהכוונה היא לשלושת הרגלים,[45] חָדְשָׁהּ ואת כל ראשי החודשים,[46] וְשַׁבַּתָּהּ ואת כל השבתות, וְכֹל מוֹעֲדָהּ ואת כל המועדים: ראש השנה ויום הכיפורים[47]: (יד) וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אני (ה') אהפוך לשממה את המקומות בהם גדלו עצי הגפן והתאנה,[48] אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי כנסת ישראל אמרה שהגפן והתאנים הם שכר שנתנו לה האוהבים שלה, כוכבי השמים,[49] וְשַׂמְתִּים לְיַעַר את המקומות בהם גדלו עצי הפרי, אני (ה') אהפוך למקום הפקר כמו יער,[50] וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה וחיות השדה יאכלו את פירות העצים האלה במקום בני האדם[51]: (טו) וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם אני (ה') אזכור לכנסת ישראל את הימים הרבים בהם היא הקטירה לעבודה זרה שנקראת "בעל", ואביא עליה פורענות על כך,[52] וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וכנסת ישראל התקשטה בתכשיטים שנקראים "נזם" ו"חליה" לכבוד הבעל (הכוונה היא שעם ישראל עבד עבודה זרה),[53] וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וכנסת ישראל הלכה אחרי האוהבים שלה, אחרי כוכבי השמים,[54] וְאֹתִי שָׁכְחָה ואילו אותי (את ה') כנסת ישראל שכחה, נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[55]: (טז) לָכֵן בגלל שכנסת ישראל חטאה ועבדה עבודה זרה, הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר אני (ה') אפתה את כנסת ישראל על ידי שאוליך אותה למדבר, למקום גלות, ושם, כאשר יעברו הרבה צרות על כנסת ישראל, היא תשוב אליי,[56] וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ ועל ידי הגלות, אני (ה') אשכנע את בני ישראל לחזור אליי: (יז) וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם ולאחר שאפתה את כנסת ישראל והיא תחזור בתשובה, אני (ה') אחזיר לה את הכרמים והתבואה שלקחתי ממנה בשעת העונש,[57] וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וכך, עומק הגלות והצרות שיבואו על כנסת ישראל בגלות, הם שיגרמו לכך שלעם ישראל תהיה תקוה, היות וכתוצאה מצרות אלה, כנסת ישראל תחזור בתשובה,[58] וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וכנסת ישראל תשיר בכרמים שיוחזרו לה, כמו שהיא הייתה עושה בימי נעוריה, לפני הגלות,[59] וּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וכן תשיר כנסת ישראל כמו  שהיא שרה בזמן שהיא עלתה מהגלות במצרים (כמו ששרו אז את שירת הים)[60]: (יח) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק ה' אמר שביום שהוא יחזיר אתכם לארץ ישראל וייתן לכם חזרה את כרמיכם,[61] תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי אתם תקראו לה' בשם "אישי", ולא תקראו לה' עוד בשם "בעלי", היות ובשם "בעלי" יש גם רמז לעבודה זרה שנקראת הבעל. כפי שראינו לאורך הפרק, הנביא דימה את יחס כנסת ישראל אל ה' כאיש ואישה, והנביא אומר שלאחר שעם ישראל יחזור בתשובה ויחזור לארץ ישראל, הוא יקרא לה' בשם "איש" ולא בשם "בעל" כדי שלא להזכיר את שם העבודה זרה[62]: (יט) וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ אני (ה') אתן בלב כנסת ישראל רצון להסיר מפיה את שם העבודה זרה שנקראת "בעל", גם כאשר אין הכוונה לומר את שם העבודה זרה (כמו שיקראו לה' "אישי" ולא בעלי"),[63] וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם העבודה זרה שנקראת "בעל" לא תיזכר על ידי כנסת ישראל בשמה, אלא יקראו לה בשמות גנאי[64]: (כ) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה אני (ה') אגן על כנסת ישראל מפני דברים שיכולים להזיק להם, ויהיה הדבר כאילו שכרתתי ברית עם חית השדה, עופות השמים והשקצים שרומשים על הארץ (כמו נחשים ועקרבים) שלא יזיקו לכנסת ישראל,[65] וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ יהיה לכנסת ישראל שלום ולא יתקפו אותה, מכיוון שאני (ה') אשבור את כלי הנשק (קשת, חרב) ואבטל אותם ואת המלחמות,[66] וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח אני (ה') אשכין את כנסת ישראל באופן שיהיו בטוחים[67]: (כא) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם אני (ה') אארס אותך (את כנסת ישראל) לעולם, ולא אמאס בך יותר,[68] וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט אני (ה') אארס אותך בזכות שתעשי צדק ומשפט,[69] וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים אך החסד והרחמים שתעשה כנסת ישראל לא תספיק אלא כדי שהאירוסין עם ה' יצליחו, ה' יארס את כנסת ישראל על ידי החסד והרחמים שהוא יחיל על כנסת ישראל. ה' אומר שהזכויות של כנסת ישראל לא יספיקו כדי שהקשר בינה אליו יספיקו, ולכן כנסת יזראל תזדקק גם לחסד ורחמים של ה' כדי שהקשר יחזיק מעמד[70]: (כב) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה ואני (ה') אאשרש אותך (כנסת ישראל) בשכר האמונה שהאמנת בי,[71] וְיָדַעַתְּ אֶת יְקֹוָק ולאחר שאארש אותך (את כנסת ישראל) את תגיעי למעלה הגדולה של ידיעת ה'[72]: (כג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה ביום בו אחזיר את כנסת ישראל לארץ ישראל, אני (ה') אענה (בצלע הפסוק הבא מפורש מהי עניה זו),[73] נְאֻם יְקֹוָק אלה הם דברי ה': אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם אני (ה') אענה לשמים. הנביא מדמה את זמן עצירת הגשמים, באופן שהשמים כאילו מבקשים מה' להוריד גשם על הארץ. ה' אומר שכאשר הוא יחזיר את עם ישראל לארץ ישראל, ה' יקבל את בקשתם של השמים לשוב ולהוריד גשמים על הארץ,[74] וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ והשמים "יענו" לבקשתה של הארץ לקבל גשמים מהשמים[75]: (כד) וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר לאחר שהשמים יורידו גשמים על הארץ, הארץ כאילו תענה לבקשתם של גידולי הקרקע, הדגן, התירוש והיצהר, לצמוח. לאחר ירידת הגשמים, הארץ תצמיח דגן, תירוש ויצהר,[76] וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל וגידולי הקרקע (הדגן, התירוש והיצהר) יענו לעם ישראל שהתאספו בארץ ישראל[77]: (כה) וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ אני (ה') אזרע את כנסת ישראל בארץ ישראל,[78] וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה ואני (ה') ארחם על העם שלא ריחמתי עליו לפני כן, על עם ישראל,[79] וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה אני (ה') אומר לעם שאמרתי לו לפני כן שהוא לא עמי (הכוונה היא לעם ישראל) שהוא עכשיו יהיה עמי,[80] וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי והעם שלי יאמר עלי (על ה') שאני אלוקיו, ומעכשיו הוא מאמין בי[81]:

 

[1] מצודות. רש"י בשם חז"ל כתב שכל פרק א' נאמר להושע, מכיוון שהושע אמר לה' שיחליף את בני ישראל באומה אחרת כעונש על חטאיהם, ולכן אמר ה' להושע להתחתן עם אישה זונה, ולאחר מכן לגרש אותה, וכך הבין הושע שכמו שהוא אינו יכול לגרש את אשתו, כך ה' לא רוצה להחליף את עם ישראל, וכך הבין הושע שחטא, ולכן ביקש הושע רחמים על בני ישראל. עפ"י פשוטו של מקרא כתב רש"י שהכוונה היא שגם לאחר הגלות, עם ישראל יחזור בתשובה, ועכשיו זוהי נבואה על זמן הגאולה. מהר"י קרא: זהו דרך הכתובים שבכל מקום שיש תוכחה, יש גם נחמה על הצרה שעתידה לבא. כמו"כ כתב שבגאולה העתידה לכל בני ישראל יהיה רק אל אחד. בזמן מלכות ישראל, ירבעם העמיד את העגלים כדי למנוע מעם ישראל לעלות לירושלים, היות והוא חשש שמא על ידי שתושבי ממלכת ישראל יעלו לבית המקדש, הם יחזרו לשלטון ממלכת יהודה. אך לעת"ל כל עם ישראל יעבוד אל אחד. א"ע ותרגום יונתן: נבואה זו אינה נבואת נחמה, אלא הכוונה היא שלאחר שבני ישראל יגלו, הם יולידו בנים בגלות ויטענו שבנים אלה הם בניו של ה' למרות שהם לא יעבדו את ה', אך הדבר אינו באמת כן.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] צרגום + מצודות.

[5] תרגום.

[6] מצודות. א"ע: הכוונה היא שבני ישראל יתאספו ויהיו תחת שלטונו של סנחריב. רד"ק כתב בשם יש מפרשים שהכוונה היא לאליהו הנביא שיעלה את עם ישראל מהגלות.

[7] מצודות.

[8] מצודות. מהר"י קרא: יום קיבוץ הגלויות יהיה גדול יותר מהיום בו נזרעו ופוזרו בני ישראל בגלותם. א"ע: הכוונה היא שהיום שבו בני ישראל יעלו מהארץ ויהיו בגלות יהיה כמו היום שהוזכר עוון בית ישראל, וכל הפסוק הזה הוא לגנאי. הסבר נוסף שכתב הוא שגדול יהיה יום אידם, כיום שבו ה' פקד על יזרעאל (כנראה שהכוונה היא לבית אחאב) את עוונם. כמו"כ דחה הא"ע את הפירוש שהכוונה היא שיום זה יהיה גדול יותר מיום יזרעאל. הרד"ק דחה את דברי הא"ע שהכוונה היא לגלות עצמה, שהרי אין עניין שבני ישראל ימנו עליהם ראש אחד לגלות (ואולי צריך לומר בדברי הא"ע שאין הכוונה הבני ישראל ימנו עליהם ממש את סנחריב, אלא שסנחריב ישתלט עליהם ובני ישראל יהיו משועבדים לו כאילו שהם עצמם מינו אותו עליהם). כמו"כ כתב שהלשון ש"ועלו מן הארץ" הכוונה היא ללשון גאולה, ואם הכוונה הייתה ללשון של גלות, היה צריך להיות כתוב וירדו מן הארץ. לגבי יום יזרעאל כתב הרד"ק שהכוונה היא שאז נשבר חוזקם של בני ישראל אך הגאולה תהיה חזקה יותר מהיום בו הם גלו. בשם אביו כתב הרד"ק שהכוונה היא שעם ישראל נזרע והיה בגלות במשך זמן רב, ועתה הוא כבר ייגאל.

[9] מצודות. רש"י ותרגום כתבו שהכוונה היא שיש פנייה לנביאים להחזיר את עם ישראל לתורה, ואז ה' ירחם על קהל בני ישראל. א"ע: הנביא מלגלג על בני ישראל ואומר להם שהם יכולים לקרוא לכולם עמו של ה' אך אין הדבר כן.

[10] מצודות. רד"ק: בגלל שהמשל בפרק א' היה בבן ובת, השתמש הנביא כאן בדימוי של אח ואחות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שאמנם ה' אומר שעם ישראל הם בניו אך הוא רוצה שהנביאים יחזירו את עם ישראל למצבם שהם בניו.

[16] מצודות. תרגום: שמא אסלק את שכינתי מעם ישראל. מהר"י קראף שמא אוריד את התכשיט ואת הדברים המיוחדים שיש לעם ישראל.

[17] מצודות. רש"י ומהר"י קרא: שמא אני אציג אז את בני ישראל כמו שהיו עבדים במצרים.

[18] מצודות. רש"י: הכוונה היא כמו הגזרות ש' גזר על בני ישראל במדבר, שהם ימותו במדבר.

[19] מצודות.

[20] תרגום. רד"ק: ייתכן שהצמא היא משל לביטול התורה והנבואה.

[21] מצודות. א"ע: הכוונה היא לבני ישראל שחוטאים. רד"ק התלבט ביחס שבין ה"אם" ל"בנים", וכתב שאו שהכוונה היא שהפרטים של כל עם ישראל הם בנים, או שהכוונה היא שהנולדים שבכל דור ודור נקראים בנים.

[22] מצודות.

[23] מצודות. תרגום: הכוונה היא שבני ישראל טעו אחרי נביאי השקר.

[24] מצודות. רש"י: ההוראות שהורו הצדיקים שבדור הם שגרמו להם להתבייש מפני עמי הארץ, היות והצדיקים היו מורים לדור שלא לגנוב, ועמי הארץ היו מתעלמים מהוראת הצדיקים והיו גונבים.

[25] מצודות. רש"י: עם ישראל אמר שהוא צריך ללכת בדרכי האומות. רד"ק פירט יותר וכתב שהכוונה היא שעם ישראל חשב שהוא צריך ללכת אחרי העמים שאיתם הם כרתו ברית: אשור ומצרים. היות ועמים אלה היו בברית שלום עם ישראל, הרי שנחשב הדבר כאילו שעמים אלה סיפקו את צרכיהם של בני ישראל.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רש"י: "שך" היינו מלשון סגירה, והכוונה היא שה' יסגור את הדרך שבה הולכים מישראל לאשור ולמצרים, ימנע מעמים אלה מלעזור לישראל, וכך הם כבר לא יוכלו יותר לעזור לישראל. א"ע: הכוונה היא שה' יכה את בני ישראל בקוצים.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות. רש"י: למרות שעם ישראל ינסה לרדוף אחרי אשור ומצרים.

[31] מצודות.

[32] רד"ק

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות. לפי הרד"ק מדובר גם על מעשיה הרעים של כנסת ישראל.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] כך לכאורה משמע מפירוש המצודות שפירש את שאר החגים על מועדים אחרים וכן פירש רד"ק בשם רס"ג.

[46] א"ע.

[47] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא למועדים ולחגים שבני ישראל המציאו מעצמם. רד"ק כתב שיש הרבה חגים שאינם מועדים וההיפך, כאשר בכלל הדברים נכללים גם מקרים בהם האדם חוגג על ארוע חד פעמי.

[48] מצודות. רד"ק: הסיבה שהנביא דיבר דווקא על עצי הגפן והתאנה היא בגלל שהם מיטב מאכל האדם.

[49] מצודות, והסיבה שהנביא קרא ללשון זו בלשון "אתנה", מלשון אתנן, בגלל שהוא המשיל את כנסת ישראל לזונה.

[50] מצודות.

[51] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא לאומות העולם שיאכלו את הפירות והנביא רק אמר את חיות השדה דרך משל. רד"ק כתב אפשרות נוספת שהכוונה היא לחורבן הארץ.

[52] מצודות + רש"י.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] תרגום.

[56] רש"י. בפירוש נוסף בפסוק יז' כתב שהכוונה היא שה' יוליך את עם ישראל למדבר סיחון ועוג, ומשם יברור רק את הצדיקים שיחיו. מצודות: ההליכה במדבר היא למקום שאין שם אנשים, ושם יוכלו לדבר בפרטיות וה' ישכנע את כנסת ישראל לחזור אליו, כאשר הכל הוא משל לבעל שמוליך את אשתו שזנתה למקום שיש בו פרטיות ושם הוא משכנע את אשתו לחזור אליו. רד"ק: הפיתוי הוא בכך שה' ייתן בלב ישראל לחזור בתשובה. א"ע: לאחר שבני ישראל יחזרו בתשובה, ה' יחזיר אותם אל ארצם שהוא כמדבר בזמן גלותם.

[57] מהר"י קרא. מצודות כתב שהכוונה ב"משם" היינו שעל ידי הליכת המדבר, מתברר שעם ישראל יכול לקבל חזרה את הכרמים שנלקחו ממנו. רש"י כתב בפירושו הראשון שהכוונה היא שה' ייתן לעם ישראל פרנסים טובים (כפירוש התרגום) ובפירוש השני כתב שהכוונה היא לצדיקים שיבררו מתוך שאר העם ורק הם יחיו.

[58] רש"י. מצודות: העמקים בארץ ישראל שהושחתו בגלות, יחזרו להיות למקום תקוה וכולם ירצו לבא לשם. רד"ק: הכוונה היא שבני ישראל לא יצטרכו לפחד מהטא כלל, כיוון שכל הצירוף שלהם יהיה בעודם במדבר, בגלות, ולכן לא יצטרכו לקרוא למקום עמק עכור, אלא פתח תקוה. בשם רס"ג כתב שה' יעשה ניסים בעמק עכור שם נקבר עכן, ולכן שם המקום יהפוך לפתח תקוה.

[59] מצודות. רש"י: הכוונה היא ללשון דירה, וימי נעוריה הכוונה היא לימים הרבים שבו ישבו בני ישראל במצרים. לפי רש"י, הכוונה היא לתיאור זמן. רד"ק: כימי נעוריה הכוונה היא לשירת דבורה.

[60] מצודות. רש"י: הכוונה היא שה' יגאל את כנסת ישראל כמו שהוא גאל את בני ישראל ממצרים.

[61] תרגום.

[62] מצודות. רש"י: הכוונה היא שכנסת ישראל תעבוד את ה' מאהבה ולא מיראה כיוון שהשם אישי הוא שם חיבת נעורים.

[63] מצודות.

[64] מצודות. רש"י: הכוונה היא שבני ישראל לא יוזכרו בקשר עם הבעלים. רד"ק בשם רס"ג: הכוונה היא שגם על שם האומות לא ייזכר שם העבודה זרה.

[65] מצודות.

[66] מצודות. רד"ק התלבט אם הכוונה במלחמה היא למלחמה עצמה או לכלי נשק שאינם חרב וקשת.

[67] תרגום.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות. רש"י: בשכר האמונה שבנ"י האמינו להבטחות הנביאים בגלות. מהר"י קרא: הכוונה היא אמונה שבני ישראל לא יעבדו זרים יותר.

[72] מצודות. רד"ק: שלוש פעמים כתובה כאן המילה אירוש: אחד כנגד היציאה ממצרים, שלא הייתה הגאולה האחרונה, שהרי עם ישראל גלה לאחר גאולה זו, ולכן אמר ה' וארשתיך לי לעולם, כדי שעם ישראל יידע שלאחר גאולה זו הם לא יגלו יותר. השניה כנגד ההוצאה מבבל שלא היה בהם אז צדק ומשפט, והשלישי הוא כנגד הגאולה העתידה שאז עם ישראל ייגאל לעולם.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] רש"י. מצודות פירש גם הוא שהכוונה היא לעם ישראל, אלא שנקראו יזרעאל כנגד כך שה' זרע אותם בארצות הגולה. מהר"י קרא: גידולי הקרקע יענו למי שזורע אותם. א"ע: הכוונה היא לשם מקום אליו יתקבצו רבים מישראל.

[78] מצודות. רש"י: יתווספו עליהם גרים. א"ע: עם ישראל יפרה וירבה כמו זרע הארץ.

[79] מצודות. א"ע: הכוונה היא לאבות שחיו לפני הגלות.

[80] מצודות. א"ע: הכוונה היא לבנים שנולדו בגלות.

[81] מצודות.