הושע פרק ג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר הושע פרק ג

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ג

הושע פרק ג

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי עוֹד ה' אמר לי (הושע) עוד דברי נבואה:[1] לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה (ה' אמר לי:) לך ותאהב אישה, כך שאתה תוכל לקדש אותה לאישה,[2] אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת על האישה שאתה תאהב להיות אהובה על בעלה, ולמרות היותה אהובה על בעלה, היא תהיה אישה שמנאפת ובוגדת בו,[3] כְּאַהֲבַת יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וכך ייצא שהאישה תהיה דומה לעם ישראל: עם ישראל אהוב על ידי ה' ובכל זאת הם עובדים עבודה זרה, כמו שאישה זו אהובה לבעלה ובכל זאת היא נואפת,[4] וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים עם ישראל אוהבים כוסות מלאים במשקה שעשוי מענבים. עם ישראל אוהב לשתות יין, היות והיין מביא לידי ניאוף[5]: (ב) וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים אני (הושע) קניתי את האשה תמורת חמש עשרה (15) מטבעות כסף, שעורים במידה של חומר (החומר היא מידת משקל שהיו מודדים בעזרתה בימי הנביא כמו שבימינו משתמשים בקילוגרם כדי לשקול) ושעורים במשקל של לתך (גם לתך היא מידת משקל שהיו שוקלים בה בזמן הנביא). הנמשל למשל הוא שה' גם דאג לצרכי עם ישראל[6]: (ג) וָאֹמַר אֵלֶיהָ אני (הושע) אמרתי לאישה: יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי תחכי לי במשך זמן רב, עד שאתחתן איתך,[7] לֹא תִזְנִי וְלֹא תִהְיִי לְאִישׁ במשך הזמן שתחכי לי, אל תזני ואל תהיי לאדם אחר,[8] וְגַם אֲנִי אֵלָיִךְ וגם אני (הושע) אהיה כמוך, ובמשך הזמן הרב שיעבור עד החתונה, אני לא אתחתן עם אישה אחרת[9]: (ד) (עכשיו מסביר הושע את הנמשל לכך שהוא (בנמשל הושע מייצג את ה') אמר לאישה (בנמשל הכוונה היא לעם ישראל) לחכות ימים רבים שבהם יהיו פרושים מבן זוג) כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  בני ישראל יישבו בגלות במשך זמן ארוך,[10] אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר למרות שבגלות בני ישראל יהיו מוגלים מאת ה', הם לא יעבדו את כוכבי השמים,[11] וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה ולמרות שבגלות בני ישראל אינם יכולים להקריב קרבנות בבית המקדש, הרי שהם לא יקימו מצבות כדי לעבוד בהם לעבודה זרה,[12] וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים ולמרות שבימי הגלות לא יהיה לבני ישראל אורים ותומים כדי לברר על ידיהם את העתיד, הרי שהם חא יפנו אל התרפים כדי לדעת את העתידות. הנביא אומר שלמרות שעם ישראל יגלה על חטאיהם, ובגלות לא יהיה להם את בית המקדש ואת האורים ותומים, בכל זאת הם לא יירדו לשפל המדרגה של עובדי כוכבים ומזלות[13]: (ה) אַחַר לאחר זמן רב שעם ישראל יהיה בגלות,[14] יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל יחזרו אל ארצם,[15] וּבִקְשׁוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם ובני ישראל יבקשו מה' את צרכיהם וכן יבקשו ממנו להשרות את שכינתו בתוכם,[16] וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וכן יבקשו בני ישראל שמלך המשיח שהוא צאצא של דוד המלך ימלוך עליהם,[17] וּפָחֲדוּ אֶל יְקֹוָק וְאֶל טוּבוֹ ואז יפחדו בני ישראל מה' ולא ירצו שה' יסיר מהם את כל הטוב שהוא השפיע עליהם, ולכן הם לא יחטאו יותר,[18] בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כל זה יתקיים באחרית הימים, בגאולה העתידה לבוא בימות המשיח[19]:

 

[1] א"ע.

[2] מצודות. רד"ק: לאחר שהנביא סיים את דברי הנחמה, הוא חזר לדבר את דברי התוכחה, וכך דרכם של הנביאים שאומרים בדבריהם גם דברי תוכחה וגם דברי נחמה. כמו"כ הסביר שהמשל הראשון היה כנגד ירבעם שעשה את העגלים והמשל השני שמופיע כאן הוא כנגד אחאב שממש עבד ע"ז. מלבי"ם: בפעם הראשונה ה' ציווה את הושע לקחת אישה זונה, ואילו כאן ה' ציווה את הושע לקחת אישה פנויה שלא זינתה, אלא שהיה לה רע שהיא אהבה. כאן הרמז הוא על עם ישראל לאחר גלותם, והדימוי הוא שלאחר שה' הגלה את בני ישראל, הרי שהם פנויים כיוון שהם כביכול אינם קשורים לה' בגלותם, אך עדיין יש להם אהבת רע, דהיינו, שה' עדיין אוהב אותם.

[3] מצודות. א"ע: ה' ציווה את הושע לקחת אישה רגילה ויהיה לה אהבת רע היינו שהיא תהיה אהובה על ידי חבר אחר ולאחר מכן היא תנאף עימו.

[4] מצודות.

[5] מצודות. לפי רש"י והרד"ק, אין הכוונה דווקא שהיין מביא לידי ניאוף, אלא הכוונה היא שעם ישראל בחר בתענוגות העולם כמו שתיית יין, במקום לעבוד את ה'. מלבי"ם: הדימוי כאן הוא לכך שבגלל שהאישה אינה נשואה לאדם אחד, הרי שאין לה מזונות מאף אחד, ולכן, אפילו תמורת כוס יין אחד, היא פונה אל ה'.

[6] מצודות. כמו"כ כתב שחמש עשרה כסף הוא רמז לחמש עשרה נביאים שעמדו והתנבאו על גאולת ישראל, והכסף הוא מלשון כיסופים אל נבואתם. גם החומר והלתך רומזים אל נביאים אלה, היות ויש בהם מזפר חמש עשרה שמרכיב את המידה. רד"ק: חמש עשרה הוא כנגד שנים עשר השבטים ומשה, אהרון ומרים. כמו"כ חישב שמשקל השעורים הוא כנגד הימים שעברו על עם ישראל משעת יציאתם ממצרים ועד לקבלת התורה, היות ורוב עם ישראל נדמו לבהמות עד לנתינת התורה. תרגום: חמש עשרה היינו שה' גאל את ישראל בט"ו לחודש ניסן (פסח) והכסף הוא כסף הכיפורים והשעורים הם קרבן העומר שעם ישראל מקריב לה'. בשם רב האי גאון (וכן כתב רש"י בפסוק הבא) ה' אומר שהוא לא דרש מעם ישראל הרבה שהרי ערך הדמים הוא קטן. א"ע: ואכרה אינו מלשון קניין אלא מלשון הכרות, למרות שמשמעות הפסוק הוא אותו הדבר. כמו"כ כתב שהמשל הוא למלכי יהודה שהיו חמשה עשר מלכים מזמן רחבעם כאשר מחשיבים את כל בניו של יאשיהו כמלכות אחת. מלבי"ם: לקנות אישה רגילה עם הכתובה היינו בחמישים כסף, ואת זאת קנה בפחות כיוון שהדבר דומה לקניית שפחה (ששוויה היא שלושים שקלים) ולא לקניית אישה, וגם את כל שווי השפחה לא נתן, כיוון שאישה זו אינה מיוחדת לו. כמו כן כתב שיש כאן רמז שבזמן הגלות שמו של ה' אינו שלם אלא הוא רק י-ה, כמניין חמש עשרה מטבעות הכסף.

[7] מצודות. רש"י: הכוונה של הנמשל היא לחמישים יום שבין פסח לעצרת שבו קיבלו ישראל את התורה, וההתחייבות של ה' היא שהוא יהיה לאלוקים לעם ישראל. רד"ק: הכוונה היא שכעונש על חטאם של בני ישראל, הם יהיו מנותקים הן מהאנשים שהם עבדו והן מה' שלא יפנה אליהם. א"ע: כוונת הפסוק היא שה' אומר לעם ישראל שאם הם רוצים לחזור אליו, עליהם לשהות במשך זמן רב ללא שיפנו אל ע"ז, ובמשך תקופה זו גם ה' לא יפנה אליהם עד שיתברר שהם באמת פרשו מע"ז.

[8] מצודות. מהר"י קרא: לא תזני בסתר ולא תהיי לאיש בפרהסיא.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות. רש"י פירש עפ"י התרגום שהכוונה היא שלא יהיו לא את המקדש בירושלים ולא את העבודה זרה שבשומרון.

[14] מצודות.

[15] מצודות. המפרשים כותבים את דברי ר"ש בן מסיא שעם ישראל מאס בשלושה דברים כשנחלקו ממלכות יהודה, ואין הגאולה חוזרת עד שהם מבקשים שלושה אלה: מלכות שמים, מלכות בית דוד וביהמ"ק.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.