חבקוק פרק א

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר חבקוק פרק א

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ח

חבקוק פרק א

(א) הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא הדברים הבאים הם הדברים עליהם התנבא הנביא חבקוק[1]: (ב) עַד אָנָה יְקֹוָק שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע (חבקוק מתפלל אל ה' ואומר:) ה', עד מתי אני (חבקוק) אצעק אליך ולא תשמע את דבריי,[2] אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ עד מתי אני (חבקוק) אצעק אליך (ה') על עניין החמס, ואתה לא תושיע אותי. הנביא מתאונן ואומר לה' שתפילתו להצלת עם ישראל מבבל אינה מתקבלת[3]: (ג) לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן ה', מדוע אתה מראה לי (חבקוק) את העוונות הנסתרים של עם ישראל?[4] וְעָמָל תַּבִּיט מדוע אתה (ה') מראה לי (חבקוק) את העוונות הנסתרים של עם ישראל שאתה רואה? יש כאן מעין כפילות על צלע הפסוק הקודם,[5] וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי ומדוע אתה (ה') הראית לי את הגזל והעושק שעתיד לבוא על בני ישראל כעונש על חטאיהם? מדוע אתה מראה לי את עונשם של בני ישראל?[6] וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא ומדוע אתה (ה') מראה לי את התקיימות מי שיעשה דין ומריבה בעם ישראל? מדוע אתה מראה לי שנבוכדנצר יצליח בהתקפתו על עם ישראל?[7]: (ד) עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה כתוצאה מכך שנבוכדנצר יתקוף את ישראל, תתרפה כח התורה, עם ישראל לא ירצה לקיים את התורה משום שהם יראו שנבוכדנצר הרשע מצליח במעשיו,[8] וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט ולאורך זמן רב שיראה כנצח, לא יתקיים המשפט. לאורך כל הימים הרבים שבהם נבוכדנצר ישלוט (והדבר ייראה כמו נצח) אנשים לא יעשו משפט אמת, היות והם יראו שבכל מקרה הרשעים מצליחים בדרכם,[9] כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק (עם ישראל לא ירצה לקיים את התורה ולשפוט דין אמת) משום שנבוכדנצר הרשע מקיף את עם ישראל ומטיל עליהם מצור. אמנם ישראל לא היו צדיקים, שהרי כל הסיבה שנבוכדנצר תקף אותם היא רק בגלל שהם חטאו, אך בהשוואה לנבוכדנצר, ישראל נקראו צדיקים,[10] עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל ובגלל שעם ישראל יראה שנבוכדנצר מצליח, הוא יעקם את המשפט במקום לשפוט דין צדק, מכיוון שעם ישראל יחשוב שבכל מקרה הרשע מנצח ואין טעם לעשיית משפט אמת. אמנם, גם הנביא מסכים לכך שעם ישראל צריך להיענש על חטאיו, אך הו סבור שה' צריך להעניש את עם ישראל ישירות, ולא על ידי נבוכדנצר[11]: (ה) רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ (הנביא פונה אל ישראל ואומר להם להבין שהמלחמה נגד נבוכדנצר היא כעונש מה' ולא מלחמה רגילה) תראו (ישראל) בכל העמים ותתבוננו מהי מלחמה רגילה בין העמים ומהן התוצאות של מלחמה זו,[12] וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ (ולאחר שאתם, ישראל, תבינו מהי מלחמה רגילה) אתם תתמהו תמיהה גדולה כאשר תראו שהצלחתו של נבוכדנצר היא מעל הטבע, שהרי בהשוואה לעמים אחרים, נבוכדנצר מצליח הרבה יותר מהם,[13] כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם שהרי נצחונו של נבוכדנצר יתרחש בימיכם,[14] לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר ולו לא הייתם רואים את נצחונו של נבוכדנצר, לא הייתם מאמינים אם היו מספרים לכם על ניצחון מסוג זה. הנביא אומר שנצחונותיו של נבוכדנצר הם שלא כדרך הטבע, ולכן לו עם ישראל לא היה רואה נצחונות אלה בעיניו, לא היה מאמין שייתכנו נצחונות כאלה[15]: (ו) כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים שהרי אני (ה') ארומם את העם הכשדי, העם הבבלי משפלותם,[16] הַגּוֹי הַמַּר העם הבבלי הוא עם אכזרי,[17] וְהַנִּמְהָר תכונה נוספת בה מתאר הנביא את העם הבבלי הוא שעם זה עושה את מעשיו בפזיזות וללא מחשבה,[18] הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ העם הבבלי יילך בכל רחבי הארץ כדי לכבוש ארצות שאינם שלו[19]: (ז) אָיֹם וְנוֹרָא הוּא העם הבבלי מטיל על שאר העמים אימה ויראה. הכוונה היא שהעמים האחרים מפחדים מפני בבל,[20] מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא המשפט שהעם הבבלי יעשה באומות האחרות וכן הרוממות שיתרומם מעל האומות האחרות ייצאו מהעם הבבלי עצמו. הכוונה היא שהעם הבבלי יכבוש את הארצות האחרות ויבסס את שלטונו ללא עזרת עמים אחרים[21]: (ח) וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו הסוסים של בבל יהיו מהירים יותר מנמרים בשעה שיצאו להילחם,[22] וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב והשיניים של חיילי בבל יהיו חדים יותר מזאבים שטורפין בערב. כאשר הזאב טורף בערב, הוא טורף במהירות משום שהוא רעב לאחר שלא אכל כל היום. כוונת הנביא בתיאור זה הוא לתאר את החוזק בו יילחמו חיילי בבל,[23] וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו הפרשים של חיילי בבל יהיו רבים,[24] וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ למרות שהפרשים של בבל יבואו ממקום רחוק,[25] יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל (למרות שהפרשים של בבל יבואו ממקום רחוק) הם לא יהיו עייפים מטורח הדרך, אלא יהיו כמו נשרים שממהרים לאכול. הנביא מדמה את חוזקו של הצבא הבבלי במספר דימויים: מהיר יותר מנמרים, חזק יותר מעורבים הטורפים בלילה, רבים מאוד וגם לאחר שיבואו ממקום רחוק, הם לא יתעייפו והם יהיו כמו נשר שממהר לעוף להביא אוכל[26]: (ט) כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא כל הסיבה שהעם הבבלי יתקוף את ישראל היא רק בשביל לחמוס את ישראל. בדרך כלל, עם שתוקף עם אחר מתעניין גם בכבוד שיבוא לו מהנצחון, אך בבל מעוניינים רק ברכוש ובביזה,[27] מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה הרצון של חיילי בבל הוא לחזור אל ארצם שנמצאת מזרחית לארץ ישראל. בדרך כלל כשעם מנצח עם אחר, הוא רוצה להישאר נציגות בארץ הכבושה, אך חיילי בבל ירצו רק לבזוז את עם ישראל ולחזור מיד לארצם,[28] וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי וכן ייקח הצבא הבבלי בשבי מישראל אנשים רבים כחול הים[29]: (י) וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס בבל תתלוצץ על מלכי האומות האחרות ותבזה אותם,[30] וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ והרוזנים, השרים, של האומות האחרות, יהיו לאשור לשחוק. הכוונה היא שבבל תלעג על שרי האומות האחרות,[31] הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק וכן תלעג בבל על כל הערים המבוצרות של אויביו ותטען שהיא תוכל לכבוש ערים אלה בקלות,[32] וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ צבא בבל יצבור עפר כדי להכין סוללה ולהתקיף את ביצורי הערים שהוא יתקוף, וכך יוכל צבא בבל לכבוש גם את הערים המבוצרות בקלות[33]: (יא) אָז חָלַף רוּחַ כאשר בבל תצליח לכבוש הרבה ארצות אחרות, דעתה תתחלף, היא כבר תחשוב דעות כוזבות,[34] וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם ואז ממלכת בבל תחשוב מחשבות של אשמה, מחשבות של חטא,[35] זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ ממלכת בבל תטען שהכח שניתן לה לכבוש את כל הארצות, ניתן לה על ידי העבודה הזרה שלה, ולא על ידי ה'. הנביא אומר שלאחר שממלכת בבל תצליח לכבוש את כל הארצות, במקום להבין שכוחה ניתן לה מה', היא תטען שכוחה ניתן לה מהעבודה הזרה שלה[36]: (יב) הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם יְקֹוָק אֱלֹהַי קְדֹשִׁי הרי אתה ה' אלוקי קדושי תמיד היית מרחם עלינו (על עם ישראל),[37] לֹא נָמוּת ואני (הנביא חבקוק) יודע שאנחנו לא נמות לגמרי בידו של מלך בבל, מלך בבל לא ישמיד אותנו,[38] יְקֹוָק לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ שהרי אתה (ה') שמת את מלך בבל רק כדי לעשות בנו משפט, אתה (ה') שלחת את מלך בבל רק כדי להעניש אותנו,[39] וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ ואתה ה' החזק מכל (צור הוא סלע חזק המדמה את החוזק של דבר) יסדת את בבל כדי להוכיח אותנו (את עם ישראל), אתה שלחת את מלכות בבל כדי להוכיח אותנו. יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות. דבריו של הנביא הם שהוא יודע שמלך בבל לא ישמיד לגמרי את עם ישראל והסיבה שהוא מתרעם אינה בגלל שהוא (חבקוק) חושב שמלך בבל ישמיד את עם ישראל[40]: (יג) טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע הרי אתה (ה') טהור עיניים וכביכול אינך יכול לראות דבר שהוא רע, דבר שיש בו עוול,[41] וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל ואתה (ה') אינך יכול לראות דבר שאינו הגון,[42] לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים (ומכיוון שאינך יכול לראות דבר שאינו הגון) כיצד אתה (ה') רואה את הבוגדים, את ממלכת בבל, שולטת בעולם? הרי לכאורה בכך שממלכת בבל הרשעה שולטת בעולם, יש לכאורה עוול,[43] תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ ומדוע אתה (ה') מחריש בשעה שהרשע משחית מישהו שצדיק יותר ממנו. הנביא שואל את ה' כיצד הוא יכול לתת לממלכת בבל לשלוט ולהשחית את ישראל? הרי עם ישראל צדיק יותר מבבל, ולכן לכאורה לא ראוי שבבל ישלטו על ישראל, וגם אם עם ישראל ראוי לעונש, היה ראוי שהם ייענשו בדרך אחרת, ולא על ידי בבל[44]: (יד) וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם ואתה (ה') גרמת לכך שבני האדם בעולם יהיו כמו הדגים בים. כשם שהדגים בים מופקרים לכל, ואדם אינו יכול למנוע מאדם אחר מלדוג אותם, כך אין מישהו שיכול למנוע מבבל לשלוט עליהם,[45] כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ ואתה (ה') דרמת לכך שבני האדם יהיו כמו הרמשים שבעולם. כשם שאדם אינו יכול למנוע מחבירו מלקחת רמש, כך אין מי שימנע מבבל את השליטה בעולם[46]: (טו) כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה מלך בבל העלה את כל בני האדם שבעולם בחכתו. הכוונה היא שמלך בבל שולט על העולם כולו, אלא שהנביא המשיך את הדימוי לדגים שבו השתמש בפסוק הקודם,[47] יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וכן יאסוף מלך בבל את כל האנשים בעולם במלכודת הציידים שלו שנקראים "חרם". יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם, והכוונה היא שמלך בבל שולט על העולם כולו,[48] וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ מלך בבל אסף את כל אנשי העולם במלכודת שטמן להם שנקראים "מכמורת"(יש כאן כפילות על שתי הצלעות של הפסוק הקודם),[49] עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל ומשם שהוא מצליח, מלך בבל מלא בשמחה וגילה, ואינו חושש מהעונש שבו הוא עתיד להיענש[50]: (טז) עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ מלך בבל מקריב קרבנות למלכודות שנקראים "חרמים" שבהם הוא השתמש. הנביא ממשיך בדימויים שבהם דימה את כוחו של מלך בבל בפסוקים האחרונים. כפי שראינו, הנביא דימה את הצלחתו של מלך בבל לשלוט על העולם לצידת בעלי חייםץ הנביא אומר שבמקום שמלך בבל יבין שהצלחותיו נובעים מרצונו של ה', הרי שהוא תולה את ההצלחות שלו בכוחו ובמלכודות שהוא שם כדי לצוד את אותם בעלי חיים,[51] וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ וכן הקריב מלך בבל קרבנות למלכודת שלו שנקראת "מכמורת". יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם, כאשר הכוונה היא שמלך בבל תולה את נצחונותיו בכוחו ובמעשיו ואינו מבין שה' הוא שנתן לו את הכח לכך,[52] כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה מלך בבל חושב שעל ידי המלכודות שלו, יש לו מאכלים שמנים ובריאים. הכוונה היא שמלך בבל חושב שהוא מצליח לכבוש את העמים האחרים ולשלוט בעולם על ידי כוחו ושהדבר אינו נובע מרצונו של ה'[53]: (יז) הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ האם לאחר שמלך בבל ימשיך בהצלחותיו, הוא ירוקן את המלכודות שלו? האם מלך בבל יפסיק לשפוך דם כשהוא ימשיך לכבוש את העולם?[54] וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל הרי כאשר מלך בבל ימשיך להצליח, הוא ימשיך גם לשפוך את דמם של העמים האחרים שהוא יילחם נגדם ולא יחמול עליהם. הנביא אומר שאם מלך בבל ימשיך להצליח ולכבוש עוד ועוד ארצות, הר ישהוא רק ימשיך ברשעותו לשפוך דמם של העמים שהוא כובש[55]:

 

[1] מצודות. בסדר עולם מובא שגם נבואתו של חבקוק הייתה בזמנו של מנשה. ספורנו: חבקוק ראה את החורבן שתהיה ע"י נבוכדנצר וצעק על כך אך ה' לא קיבל את תפילתו.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא לפסל שנבוכדנצר הכריח את עם ישראל להשתחוות אליו. רד"ק: הנביא מתאונן על כך שה' אינו מעניש את הרשעים.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות. מהר"י קרא: עם ישראל לא יוכל לקיים את התורה משום שנבוכדנצר אינו נותן לו לעשות כן. ספורנו: הכוונה היא שבגלל שהחרש והמסגר (שהם חכמי התורה) גלו בימי יהויכין, לא היו יכולים ללמד תורה.

[9] מצודות. ספורנו: הכוונה היא שלא נשאר בארץ צדיק שישפוט דין אמת, ולכן ייצא משפט מעוקל, וגם מי שמקיף את הצדיק הכוונה היא לרשעים שהיו מקיפים את הצדיקים.

[10] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שהרשע הוא שממנה את הצדיק לשפוט, וממילא הצדיק אינו יכול לשפוט דין אמת משום שהוא תלוי בחסדיו של הרשע.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות. מהר"י קרא: אין הכוונה פה לנמהרות מלשון תכונה של העם הבבלי, אלא הכוונה היא שהעם הבבלי יבוא על עם ישראל וילחם בו במהירות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רש"י: מהעם הבבלי שופטים המלכים המטילים אימה על שאר האומות. מלבי"ם: הכוונה היא שבחוקות העמים, עם אינו תוקף עם אחר אם העם לא עשה לו עוול. אולם, בבל המציאו חוקים חדשים והם תוקפים גם עמים שלא עשו להם עוול.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות. א"ע: הכוונה היא ללשון פשיטה.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות. מהר"י קרא: העם הבבלי תוקף את ישראל כמו רוח קדים. הסבר נוסף שכתב הוא שהם תקפו את ישראל בפנים זועפים.

[29] מצודות.

[30] מצודות. רש"י הסביר שקילוס היינו דיבור במישהו אחר, וייתכן שדיבור זה יהיה טוב וייתכן שיהיה רע.

[31] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שהרוזנים משחקים לפניו מכיון שאימתו של בבל מוטל עליהם.

[32] מצודות.

[33] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שבבל אסף עם רב כמו עפר וכבש את העיר. פירוש נוסף שהוסיף הוא שעם העםר היו ממלאים את חפירות האויב שמהווים מכשול על הצבא התוקף. א"ע הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה היא כאילו שבבל אסף את כל העפר של כל הארץ.

[34] מצודות. א"ע: הכוונה היא שממלכת בבל תעבור בכל מקום. רד"ק: הכוונה היא לגאווה.

[35] מצודות. מלבי"ם: הכוונה האי שממלכת בבל תישאר במעמדה עד שהם יחטאו ויאמרו שכל כוחם נובע מהעבודה הזרה שלהם וזה יהיה בימי בלשאצר שיוציא את כלי המקדש.

[36] מצודות. המפרשים התחבטו מדוע נאמר אלהו בלשון יחיד. חלק טענו שהסיבה היא מכיוון שדרך הפסוקים לומר כך וחלק טענו שהסיבה היא כדי לבזות את העבודה הזרה של בבל.

[37] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שעם ישראל מכיר בכוחו של ה' לעומת נבוכדנצר שלא מכיר בכוחו של ה'.

[38] מצודות. רש"י: זהו תיקון סופרים, וזצריך לומר שה' הוא שלא ימות. לפי התיקון סופרים הכוונה היא בקשה אל ה' שלא ייתן לעם ישראל למות בידי נבוכדנצר.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות. ספורנו: הכוונה היא שה' אינו יכול לראות את העונש של הנענש.

[43] מצודות.

[44] מצודות. רש"י: מדובר על סימוא עיניו של צדקיהו.

[45] מצודות.

[46] מצודות. ספורנו: הכוונה היא שאין לעם ישראל מנהיג, כמו שלרמשים אין מנהיג.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לע"ז שנקראה חרם, אך הדבר לכאורה אינו מסתדר עם המשך הפסוק.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות. ספורנו: כוונת הנביא היא שלאול האם לצורך כך ראוי שמלך בבל יצליח לכבוש את העמים האחרים. רד"ק: הנביא תמה: אם הוא משייך את כל כוחו לע"ז, כיצד אתה ה' נותן לו להצליח כ"כ?

[55] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהנביא תמה: האם אתה חושב שבגלל החרמים שלו הוא מצליח לכבוש את כל הארצות?