יהושע פרק ה

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר יהושע פרק ה'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יג' אדר תשע"ח

יהושע פרק ה

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה כאשר שמעו מלכי האמורי שהיו בצד המערבי של נהר הירדן, כלומר: מלכי ארץ ישראל היושבים בהר, בעבר הירדן המערבי,[1] וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם וכן כששמעו כל מלכי הכנעני שמקום מלכותם נמצא ליד הים התיכון,[2] אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְקֹוָק אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם (כששמעו כל מלכי האמורי היושבים בהר ומלכי הכנעני היושבים בהר) שה' ייבש את המים בנהר הירדן כדי שבני ישראל יעברו בתוכו, וַיִּמַּס לְבָבָם ליבם (של מלכי האמורי והכנעני) נמס, כלומר: הם פחדו,[3] וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא היה בעמים אלו עוד רוח מפני שהם פחדו מבני ישראל. הנביא מדמה את הפחד שאחז ביושבי הארץ כאילו שהרוח המחייה את הגוף יצאה מהם מרוב פחד[4]: (ב) בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ בזמן שהיו ישראל בגלגל אמר ה' ליהושע:[5] עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים (ה' אמר ליהושע) תכין לך סכינים חדים,[6] וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית ותחזור ותמול את עם ישראל פעם נוספת. בלילה לפני שיצאו ממצרים, בני ישראל מלו את עצמם בפעם הראשונה. אולם, לאורך שנות הנידודים במדבר, בני ישראל לא מלו את עצמם, משום שיש סכנה שאדם ימול בשעה שהוא הולך בדרך ארוכה (ובני ישראל לא ידעו כמה זמן היה עליהם לשהות בכל מקום שבו הם חנו. רש"י כאן כתב סיבה נוספת לסכנה והיא שהרוח הצפונית שמרפאה את המילה לא נשבה לאורך כל השנים שבני ישראל נדדו במדבר כדי שלא יתפזרו ענני הכבוד). לכן, לאחר הכניסה לארץ, כשעם ישראל כבר התיישב במקום אחד, ציווה ה' את יהושע למול את בני ישראל פעם נוספת בנוסף על הפעם הראשונה שהם מלו את עצמם במצרים[7]: (ג) וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים יהושע הכין לעצמו סכינים חדים, וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת יהושע מל את עם ישראל במקום שנקרא "גבעת הערלות". מקום זה נקרא "גבעת הערלות" על שם שיהושע מל שם את בני ישראל[8]: (ד) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ זאת הסיבה שיהושע היה צריך למול את בני ישראל,[9] כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה כל הזכרים שיצאו ממצרים והיו בגיל המתאים לצאת לצבא בזמן חטא המרגלים (מבן עשרים ועד בן שישים), והם מלו במצרים,[10] מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם (כל האנשים שנימולו במצרים) מתו במדבר כשהם עוד היו בדרך שהלכו בה לאחר שיצאו ממצרים[11]: (ה) כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים (יהושע היה צריך למול את בני ישראל פעם נוספת) מכיוון שרק העם שיצא ממצרים מלו את עצמם כשהם עוד היו במצרים,[12] וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם ולעומתם, כל מי שנולד במדבר, בדרך לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, לֹא מָלוּ (כל מי שנולד במדבר) לא מלו אותו, מפני שיש סכנה לאדם למול את עצמו וללכת לאחר מכן בדרך ארוכה[13]: (ו) כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שהרי בני ישראל הלכו במדבר במשך ארבעים שנה (ולכן לא היו יכולים למול),[14] עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם (בני ישראל הלכו במדבר) עד שמתו כל האנשים שיצאו ממצרים שהיו ראויים לצאת למלחמה (הזכרים שמגיל עשרים ועד גיל שישים),[15] אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק (במשך ארבעים השנה שבני ישראל נדדו במדבר מתו כל האנשים הראויים לצאת למלחמה, כל הזכרים שמגיל עשרים ועד שישים) שלא קיבלו את דבר ה', וחטאו בחטא המרגלים,[16] אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לָהֶם ובגלל שחטאו בחטא המרגלים, ה' נשבע לכל מי שחטא,[17] לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ (ה' נשבע לכל מי שחטא) שלא יראה להם את הארץ שה' נשבע לאבות, לאברהם ליצחק וליעקב, לתת להם. ה' נשבע שכל מי שחטא לא יראה את ארץ ישראל, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ ארץ ישראל היא ארץ משובחת מפני שהיא מוציאה חלב ודבש[18]. בארץ ישראל יש הרבה חלב שיוצא מהעיזים והרבה דבש שיוצא מהתאנים ומהתמרים[19]: (ז) וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ יהושע מל את הבנים שה' העמיד במקום אלה שהיו ראויים לצאת לצבא שמתו במדבר, יהושע מל את הצאצאים שנולדו במדבר,[20] כִּי עֲרֵלִים הָיוּ (יהושע היה צריך למול את אלה שנולדו במדבר) מפני שהיה עליהם את הערלה והם היו חסרים ברית מילה,[21] כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ (אלה שנולדו במדבר היו ערלים) מפני שלא מלו אותם לאורך שנות הנידודים במדבר (משום הסכנה שבדבר)[22]: (ח) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל לאחר שהעם כולו סיים למול,[23] וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה (לאחר שהעם כולו סיים למול) בני ישראל נשארו באותו מקום שהוקם המחנה שלהם, המחנה של עם ישראל נשאר במקום שבו הם מלו את עצמם,[24] עַד חֲיוֹתָם (בני ישראל נשארו במקומם) עד שהם התרפאו מברית המילה (ורק לאחר שהתרפאו מברית המילה, יצאו למלחמה ביריחו)[25]: (ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ ה' אמר אל יהושע: הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם היום העברתי, הסרתי, מעליכם את חרפת מצרים. כל עוד נדדו בני ישראל במדבר ולא מלו את עצמם, הם היו דומים למצרים בכך שגם עם ישראל וגם המצרים לא נימולו. הדימיון בין המצרים לעם ישראל גרם לעם ישראל לחרפה  ובושה. ה' אמר ליהושע שלאחר ברית המילה, בני ישראל כבר לא היו דומים למצרים, וכך, על ידי ברית המילה, הוסרה חרפת בני ישראל,[26] וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל יהושע קרא למקום בו מל את בני ישראל בשם "גלגל", מלשון "גלותי את חרפת מצרים",[27] עַד הַיּוֹם הַזֶּה מקום זה נקרא בשם גלגל גם בזמן כתיבת ספר יהושע (ספר יהושע נכתב שנים רבות לאחר שיהושע מל את עם ישראל וגם אז נקרא מקום זה בשם "גלגל")[28]: (י) וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל בני ישראל הקימו את המחנה שלהם בגלגל,[29] וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בני ישראל הקריבו את קרבן הפסח לאחר חצות של יום י"ד בניסן, לאחר שעברו שש שעות זמניות מתחילת היום של י"ד ניסן,[30] בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ (בני ישראל עשו את הפסח) במדבר יריחו[31]: (יא) וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ בני ישראל אכלו מתבואת הארץ, מהתבואה שגדלה בארץ ישראל,[32] מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח (בני ישראל אכלו מתבואת הארץ) ממחרת חג ראשון של פסח. הנביא אומר שבני ישראל אכלו מתבואת הארץ החל מיום ט"ז ניסן משום שהיה צורך להמתין עד להקרבת קרבן העומר כדי שהתבואה החדשה תהיה מותרת באכילה (ועד שהותרה להם התבואה החדשה, אכלו בני ישראל את המן שליקטו ביום מותו של משה, בז' באדר. מן זה הספיק להם למשך קצת יותר מחודש. כמו כן אכלו בני ישראל מתבואה שהם קנו מהעמים שהיו מסביב).[33] עד לאכילת התבואה החדשה, אכלו בני ישראל את התבואה הישנה בשני אופנים[34]: 1) מַצּוֹת בצורת מצות, 2) וְקָלוּי שצלו את השיבולים,[35] בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה (בני ישראל אכלו מהתבואה החדשה) ביום לאחר שהקריבו את קרבן העומר, ולא בלילה שלפניו[36]: (יב) וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת המן שנשאר לבני ישראל בכליהם נגמר ביום למחרת חג הפסח. (כפי שראינו לעיל, מיום מיתתו של משה הפסיק לרדת המן ובני ישראל אכלו מהמן שבכליהם עד למחרת חג הפסח, ט"ז ניסן),[37] בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ (המן שהיה לבני ישראל נגמר) ביום שאכלו בני ישראל מתבואת הארץ (ביום שלאחר חג הפסח),[38] וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן מאותו יום, מט"ז בניסן, כבר לא היה לבני ישראל יותר מן (לו היה להם מן הם היו מעדיפים לאכול אותו ולא לאכול מתבואת הארץ),[39] וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא מאותו יום, מט"ז בניסן, בני ישראל התחילו לאכול מהתבואה של ארץ כנען שצמחה בשנה ההיא[40]: (יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ כשיהושע היה בקצה העיר יריחו,[41] וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ (כשיהושע היה בקצה העיר יריחו) יהושע זקף את עיניו וראה אדם עומד מולו,[42] וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ חרבו של האיש שעמד מול יהושע הייתה שלופה בידו, החרב הייתה בידו של האיש שעמד מול יהושע ולא הייתה בנרתיק שלה,[43] וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו יהושע הלך אל האיש שראה, וַיֹּאמֶר לוֹ יהושע שאל את האיש: הֲלָנוּ אַתָּה האם אתה איתנו, האם באת לעזור לנו במלחחמה נגד יריחו,[44] אִם לְצָרֵינוּ או שאתה בצד של אויבנו, בצד של אנשי יריחו[45]: (יד) וַיֹּאמֶר האיש אמר ליהושע: לֹא לא באתי לעזור לאנשי יריחו,[46] כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְקֹוָק אלא אני מלאך של ה' שנשלחתי אליך,[47] עַתָּה בָאתִי באתי רק עכשיו (ולכן רק עכשיו ראית אותי), אך באתי כדי לעזור לך לכבוש את העיר יריחו,[48] וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה יהושע נפל על הארץ לכיוון המלאך שעמד מולו, כשפניו היו על הארץ,[49] וַיִּשְׁתָּחוּ יהושע השתחווה לפני שר צבא ה',[50] וַיֹּאמֶר לוֹ יהושע אמר לשר צבא ה': מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ מה אתה אדוני המלאך, רוצה לומר לעבדך? מה באת לומר לי? תאמר לי את דבריך ואני אקיים אותם[51]: (טו) וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ מלאך ה' אמר ליהושע: שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ (מלאך ה' אמר ליהושע) תסיר את הנעליים מעל רגליך,[52] כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא (תסיר את הנעליים מעל רגליך) כיוון שהמקום שאתה עומד עליו קדוש. המלאך אמר ליהושע שהוא (יהושע) עתיד לזכות לגילוי של ה' יתברך במקום שבו הוא עומד, ואין זה מכבוד השכינה שאדם ינעל נעליים במקום קדוש,[53] וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן יהושע הסיר את הנעליים שלו כפי שציווה אותו המלאך[54]:

 

[1] רש"י + דעת מקרא.

[2] דעת מקרא.

[3] תרגום.

[4] מצודות. מלבי"ם: הנביא כתב זאת משתי סיבות: א. כדי להראות לנו שהתקיימו דברי ה' שכל עמי הארץ יתמלאו ביראה מפני בני ישראל. ב. כדי להסביר לנו מדוע לא הייתה סכנה למול את בני ישראל, שהרי יושבי הארץ לא יתקפו אותם למרות חולשתם מהמילה משום שפחדו מבני ישראל.

[5] רד"ק.

[6] מצודות. רד"ק: הכוונה שיהושע ימול את בני ישראל יחד עם עוד אנשים, אחרת היה ניתן להסתפק בסכין אחד וגם לא ייתכן שיהושע מל את כל עם ישראל לבדו בארבעה ימים. בסוף דבריו כתב שייתכן שיהושע ציווה את בני ישראל שכל אחד מהם ימול את עצמו אבל הכוונה במילה "לך" היינו שיהושע היה אחראי למילה. מלבי"ם: מפרש שהקב"ה אמר ליהושע למול את בנ"י בחרבות צורים במקום בסכיני ברזל וזאת משום שבזמן המילה היו בנ"י טמאים בטומאת מת ואם היה יהושע משתמש בכלי מתכת, הייתה הטומאה עוברת אליהם. אברבנאל: הציווי על השימוש בחרבות צורים היא כדי לומר ליהושע שכיבוש יריחו לא יהיה על ידי חרבות, אלא על ידי חרב ניסית. כמו"כ הסביר שהסיבה שהקב"ה ציווה דווקא על חרבות צורים היא שלא להכאיב לאנשים המבוגרים שנימולו, וחרבות הצורים יחתכו את הערלה בצורה המהירה והחלקה ביותר. כמו"כ מסביר אברבנאל שהחיוב היה מוטל על יהושע ולא על האבות של הנימולים משום שהאבות הגדולים מתו במדבר, וזה פירוש מה שכתוב בפסוק ד' "כל העם היצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר", דהיינו שהם מתו בשנות נידודם במדבר ולכן לא היה מי שימול את בניהם, ולאחר מכן מסביר הפסוק את הסיבה שהם מתו כשהיו במדבר – בגלל שהם יצאו ממצרים שם הם רכשו דעות ומחשבות משובשות.

[7] רש"י בפירושו הראשון. בשם רבותינו כתב שהכוונה במילה "ושוב" היינו פריעת המילה שלא ניתנה לאברהם אבינו. רד"ק: "ושוב מול" היינו שה' ציווה את יהושע: תחזור ותמול את בני ישראל עד שכולם יהיו נימולים. בעניין אי המילה במשך שנות הנידודים במדבר מדבר כתב רד"ק שני טעמים: הטעם הראשון הוא הטעם שכתב רש"י בשם חז"ל שלא נשבה רוח צפונית כדי שלא יתפזרו ענני הכבוד וה' לא רצה לעשות נס שהרוח הצפונית תנשב ושלא יתפזרו ענני הכבוד משום שה' אינו עושה ניסים ללא הכרח, וכאן היו יכולים בני ישראל למול את עצמם לאחר מכן. כמו"כ כתב לפי טעם זה שלא ניתן לומר שהיה כעס על עם ישראל על שלא מלו במדבר, שהרי הנביא לא הוכיח אותם על כך. בפירושו השני כתב שלא מלו את עצמם מחמת הדרך הארוכה וכתב שכעסו של ה' על משה שלא מל את אליעזר למרות שיצא לדרך הייתה בגלל שמשה רבינו היה צריך להתעכב במדין למול את אליעזר ורק לאחר מכן ללכת למצרים בציווי ה'. מלבי"ם: הצדיקים ושבט לוי כן מלו עצמם במדבר מפני הסכנה וזו הייתה הסיבה שמשה נענש על שלא מל את בנו משום שהצדיקים והלויים אינם מתחשבים בסכנה שבדרך. רלב"ג: המילה היא מבוא ותנאי לכיבוש הארץ. לכן בני ישראל נימולו במצרים כדי שינחלו את הארץ ולאחר שנדדו במדבר ארבעים שנה היו צריכים למול את עצמם שוב. אברבנאל: הציווי כאן על "שנית" משמעו שזוהי הפעם השנייה שה' ציווה על המילה. הפעם הראשונה הייתה כשה' יתברך ציווה את אברהם אבינו על כך. מעם לועז: יהושע היה המוהל במצרים, ולכן נאמר לו למול את בני ישראל שנית. לכן ה' אמר לו להכין חרבות צורים – כיוון שיהושע היה זה שהיה צריך למול את כל ישראל, ציווה אותו ה' להכין כלי חיתוך רבים כדי שאם יתקלקלו, הוא יוכל לקחת אחד אחר במקום המקולקל. כמו"כ כתב שהסיבה שהציווי היה לקחת דווקא חרבות מאבן ולא ממתכת היא משום שחיתוך באבן מתרפא מהר יותר, וגן בגלל שהברזל מקצר ימיו של אדם. כמו"כ דן בעל המעם לועז בחקירה האם בנ"י צוו על הפריעה לפני תקופתו של יהושע או שמא יהושע היה הראשון שצווה על הפריעה. לפי אחת השיטות שהביא, בני ישראל מלו במדבר אלא שלא פרעו. מכאן לומדים את גודל החיוב להדר אחרי מוהל ירא שמים.

[8] מצודות.

[9] תרגום. רש"י: יהושע מל את בני ישראל על ידי דיבור. הוא אמר להם שלא ניתן לרשת את הארץ על ידי שהם ערלים. מצודות: הפסוק כאן נותן טעם לכך שיהושע עצמו היה צריך למול את כל עם ישראל וזאת משום שלא היה אדם אחד שהיה חי בברית מילה הקודמת שידע איך למול. בכך חולק המצודות על הרד"ק אותו הבאנו לעיל האומר שיהושע לא מל לבד את כל עם ישראל. כמו"כ הביא הרד"ק את המחלוקת האם בני ישראל התרשלו במצוות המילה במצרים או לא, אך כתב שלפי כולם עם ישראל מל את עצמו לפני קרבן פסח מצרים.

[10] מלבי"ם: הצדיקים ושבט לוי כן מלו את עצמם ולא התחשבו בסכנה שהיה בדבר.

[11] רש"י. מלבי"ם: הנביא נותן כאן טעם למה מתו האנשים שיצאו ממצרים וזאת משום שהם נתפסו לדעות הנפסדות של המצרים.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] תרגום. מצודות: הנביא מסביר את הסיבה שלא היה אדם אחר שהיה יכול למול את בני ישראל מלבד יהושע וזאת משום שרק לאדם שכבר נימול ראוי למול אחרים (עיין בהשלמה לדבריו בפסוק ז').

[15] תרגום. מלבי"ם: הנביא מסביר שלמרות שהצדיקים כן מלים בדרך ואינם חוששים מפני הסכנה, כאן לא הייתה ציפייה מישראל למול עצמם ולנהוג כצדיקים שהרי הם חטאו בחטא המרגלים.

[16] תרגום.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] רש"י בפירושו לספר שמות פרק יג' פסוק ה'. ועיין באוצר מפרשי התורה על ספר שמות במאמר המדבר בשבחי ארץ ישראל מדוע דווקא "זבת חלב ודבש" הוא התואר לתיאור השבח של ארץ ישראל ומדוע דוקא שבעת המינים נבחרו כדי לתאר את הפירות המשובחים של ארץ ישראל.

[20] מצודות.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] מצודות.

[25] רש"י. אברבנאל: הידיעה שבני ישראל היו יכולים לשבת במקומם עד שהם התרפאו, היא שאפשרה להם למול את עצמם ולא לחשוש מהסכנה שבדרך, וזאת לעומת שנות הנידודים במדבר שבני ישראל לא ידעו את פרק הזמן שבו הם ישהו במקום אחד ולכן הם לא היו יכולים למול עצמם מחשש שמא יצאו לדרך לפני שהם יספיקו להתרפא ואז מילתם תהיה כרוכה בסכנה.

[26] רד"ק. מצודות: המצרים היו מחרפים את בני ישראל שאינם נימולים. רש"י: המצרים אמרו שראו כוכב המבשר על שפיכת דם בקרב מחנה ישראל במדבר, ועכשיו המצרים יבינו שהכוונה היא לדם המילה ולא לכך שייהרגו אנשים מבני ישראל. רלב"ג: בפירושו הראשון (עליו כתב שזהו הפירוש שנראה לו נכון) כתב שעל ידי המילה בני ישראל היו יכולים לקיים את מצוות הפסח, ועל ידי קיום מצוות הפסח בני ישראל מתנתקים מהאמונות הנפסדות של המצרים. בפירושו השני כתב המצרים היו שטופים בזימה ומטרת המילה היא להחליש תאווה זו וכך על ידי המילה מתרחקים מהתאוות של המצרים. בפירושו השלישי כתב שהמצרים היו מחרפים את ישראל שלא ינחלו את א"י, ועכשיו יראו המצרים על ידי המילה שבנ"י ינחלו את הארץ. אך לא מובן לי מה הקשר דווקא למילה. מלבי"ם: הסיבה שבנ"י התרשלו מקיום מצוות המילה היא משום שהם הושפעו מהמצרים וכך על ידי קיום מצוות המילה יוכח שהשפעת המצרים על עם ישראל נמוגה. אברבנאל: עצם הליכת בני ישראל במדבר היא חרפה למצרים. מעם לועז: המצרים היו אומרים שבני ישראל מונהגים על פי הטבע, ועל ידי ברית המילה עלו בני ישראל להנהגה שמעל הטבע.

[27] רד"ק וכתב שהג' הנוספת בשם גלגל היא מעין הכפלה של פ' הפועל. מצודות כתב ש"גלותי" היינו מלשון גלגול וסיבוב ולדבריו מובן מדוע נקראת הגלגל בשם זה.

[28] עיין בהערות לביאורנו בפרק ד' פסוק ט' ובאוצר מפשרי התנ"ך על ספר בראשית שם הרחבנו בעניין ביטוי זה.

[29] תרגום.

[30] מצודות. עיין באוצר מפרשי התורה על פרשת בהעלותך בדבר סיכום השיטות השונות האם בני ישראל חויבו בעשיית הפסח רק לאחר כיבוש ארץ ישראל או לא. לפי הסוברים שהחיוב היה רק לאחר כיבוש הארץ, כאן היה ציווי מפורש על בנ"י לעשות את הפסח למרות שהארץ לא נכבשה.

[31] מצודות בפרק הקודם בפס' יג'. תרגום: במישור יריחו.

[32] מצודות. רד"ק: "עבור" היא התבואה הישנה, ו"תבואה" היא התבואה החדשה וכן פירש המלבי"ם וכתב שביום הפסח אכלו בני ישראל קלוי מהתבואה הישנה לפרפראות.

[33] מצודות + רש"י + רד"ק. רד"ק: הכוונה במעבור הארץ היא לט"ו ניסן שהוא יום לאחר הקרבת קרבן הפסח. רלב"ג: מוכיח מכאן שממחרת השבת הכוונה היא למחרת יום חג הפסח ולא למחרת יום שבת בראשית. כמו"כ כתב שיש דעות בחז,ל שהמן המשיך לרדת גם אחר מותו של משה רבינו ושהמופת של משה רבינו היה יכול להמשיך ולהתקיים גם לאחר מותו.

[34] רד"ק.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] רד"ק והסביר זאת לפי שיטתו שאכלו את התבואה החדשה בטו' ניסן ולפי שיטת חז"ל שאכלו בטז' ניסן. רי"ף: המילה "ממחרת" יכולה להיות מוסבת על צלע הפסוק "המן" (כפי שביארנו, ואז הכוונה שהמן הפסיק יום לאחר מותו של משה רבינו, או שהמילה "ממחרת" מוסבת על "באכלם מעבור הארץ" כשהכוונה היא שממחרת הפסח כבר לא היה יותר לבני ישראל מן בכליהם. מעם לועז: היה נס במן שלא הבאיש למרות שעבר יותר מחודש ממיתתו של משה (אז הפסיק המן לרדת) ועד למחרת הפסח.

[38] מצודות.

[39] רש"י.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רלב"ג בתועלויות שבפרק ח' כתב שאמנם יהושע לא היה ממש בעיר יריחו, אלא הוא הכין את עצמו לנבואה על ידי שחשב על המלחמה העתידית ביריחו. אברבנאל: הכוונה היא שיהושע היה עסוק בתכנון המלחמה נגד יריחו.

[42] תרגום. רד"ק: ה' שלח את המלאך כדי לחזק את יהושע לכבוש את יריחו. זוהי הסיבה שהמלאך התגלה עם חרב שלופה כמו גיבור, כדי להראות שיהושע עתיד לכבוש את העיר בגבורה. מלבי"ם: יהושע זיהה מיד שהעומד מולו הוא מלאך משום שכך היה דרכם של המלאכים להתגלות עם חרב שלופה, אלא שהמלאך עמד עם פניו מול עם ישראל. ישנם שני אופנים שבהם מלאך יכול לעזור לעם ישראל: עזרה מועטה שבו עם ישראל הוא הנלחם והמלאך רק מסייע שלא יפחדו או עזרה מירבית שבו עם ישראל כמעט ולא נלחם. יהושע חשב שאם המלאך עומד עם פניו מול ישראל במקום לעמוד עם פניו מול יריחו, הרי שהדבר מראה שהעזרה תהיה קטנה יותר, ולכן הוא שאל את המלאך "הלנו" כלומר, אם באת רק לחזק אותנו, או "לצרנו" שבאת להילחם נגד אויבינו. המלאך ענה ליהושע שהוא שר צבא ה' ושהוא עומד בראש מחנה גדול של מלאכים שבאים לסייע לו והסיבה שהוא מופנה עם פניו לכיוון עם ישראל היא משום שרק עכשיו הוא בא והמלחמה עוד לא התחילה. אברבנאל: הדיבור של המלאך ליהושע היה בהקיץ ומטרת הגילוי היה לומר ליהושע שהוא ילכוד את יריחו בדרך נס. יהושע חשב לנסות לכבוש את יריחו בדרך טבעית ותכנן כך את המלחמה והמלאך התגלה אליו ואמר לו שכיבוש יריחו יהיה על ידי נס.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות. רד"ק: לא באתי להילחם כלל.

[47] תרגום. רש"י: מדובר על המלאך מיכאל. מצודות: אני שר של ישראל שקרואים צבא ה'.

[48] מצודות + רש"י. רד"ק: המלאך אמר שהוא בא רק עתה כדי להוכיח שהוא באמת מלאך משום שאדם רגיל אינו יכול להתגלות בפתאומיות ורק מלאך יכול לעשות כן.

[49] מצודות.

[50] תרגום.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מלבי"ם.

[54] תרגום.