יהושע פרק יב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר יהושע פרק יב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יג' אדר תשע"ח

יהושע פרק יב

(א) וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל המלכים הרשומים בפסוקים הבאים, הם המלכים שבני ישראל הכו עוד בימיו של משה,[1] וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם (לאחר הכאת המלכים האלה) בני ישראל התנחלו בארצות המלכים שהם כבשו,[2] בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה הַשָּׁמֶשׁ (בני ישראל הכו מלכים אלה והתנחלו בארצם) בעבר הירדן שבו זורחת השמש, כלומר: בעבר הירדן המזרחי.[3] הנביא מגדיר את גבולות הארץ שנכבשו בימיו של משה: מִנַּחַל אַרְנוֹן עַד הַר חֶרְמוֹן ממקום שנקרא נחל ארנון שהיה בדרום, ועד להר חרמון שהיה בצפון,[4] וְכָל הָעֲרָבָה מִזְרָחָה בצד המערבי גבול הכיבוש של משה רבינו היה הערבה, בקעת הירדן[5]: (ב) בפסוק א' תיאר הנביא את הגבולות הכלליים של כיבושי משה, עתה עובר הנביא לפרט את המקומות שכבש משה:[6] סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן חשבון הייתה עיר בירתו של סיחון מלך האמורי,[7] מֹשֵׁל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן גבולו הדרומי של ממלכתו של סיחון היה במקום שנקרא ערוער שנמצא על שפת נחל ארנון, וְתוֹךְ הַנַּחַל וכן מלך סיחון על העיר שישבה בתוך העמק של הנחל,[8] וַחֲצִי הַגִּלְעָד בצפון, היה גבול ממלכתו של מלך סיחון חצי מחבל ארץ שנקרא ארץ הגלעד (החצי השני של חבל ארץ הגלעד היה תחת שלטונו של עוג מלך הבשן),[9] וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן הגבול המזרחי של ממלכתו של סיחון היה העיר יבק שהיה סמוך לנחל. מזרחית ליבק היה ארץ בני עמון והיה אסור על בני ישראל לכבוש ארץ זו[10]: (ג) וְהָעֲרָבָה חלק מבקעת הירדן (בעבר הירדן המזרחי) שהיה תחת שלטונו של מלך סיחון,[11] עַד יָם כִּנְרוֹת מִזְרָחָה ועד לקצה הדרום מזרחי של הכינרת,[12] וְעַד יָם הָעֲרָבָה ועד לים שנקרא ים הערבה שהייתה גם היא בתחום שלטונו של סיחון מלך חשבון,[13] יָם הַמֶּלַח ים הערבה נקרא גם ים המלח,[14] מִזְרָחָה ארץ סיחון הגיע עד הקצה המזרחי של ים המלח,[15] דֶּרֶךְ בֵּית הַיְשִׁמוֹת בערבה, עבר גבול ארץ סיחון דרך מקום שנקרא "בית הישימות",[16] וּמִתֵּימָן תַּחַת אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה בדרום בית הישימות, היה גבול ארצו של סיחון, בשיפולי הר שנקרא "הפסגה"[17]: (ד) וּגְבוּל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן בני ישראל כבשו גם את גבולות ארצו של עוג מלך הבשן,[18] מִיֶּתֶר הָרְפָאִים עוג הוא היחיד שנשאר מכל שאר הענקים שנקראו "רפאים" והושמדו על ידי כדרלעומר,[19] הַיּוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי ערי הבירה של עוג היו עשתרות ואדרעי. לעוג מלך הבשן היו שתי ערי בירה משום שהוא היה מלך חשוב, והוא היה יושב בערים אלה לסירוגין[20]: (ה) וּמֹשֵׁל בְּהַר חֶרְמוֹן הגבול הצפוני של עוג מלך הבשן היה הר החרמון,[21] וּבְסַלְכָה בדרום היה גבול ממלכתו של עוג מלך הבשן העיר סלכה,[22] וּבְכָל הַבָּשָׁן וכן מלך עוג מלך הבשן מלך בחבל הארץ שנקראה "בשן",[23] עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי ממלכתו של עוג הגיעה עד לגבול ארצם של שני עמים: גשור ומעכה,[24] וַחֲצִי הַגִּלְעָד גְּבוּל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן בדרום, היה גבול ממלכתו של עוג, חצי מחבל הארץ שנקרא "גלעד". החצי הדרומי של ארץ הגלעד היה בתחום שלטונו של סיחון[25]: (ו) מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִכּוּם משה עבד ה' ובני ישראל הכו את סיחון ועוג,[26] וַיִּתְּנָהּ מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק יְרֻשָּׁה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה משה נתן את ארץ סיחון ועוג לנחלה לשבט ראובן,לשבט  גד ולחצי משבט מנשה[27]: (ז) וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה המלכים הרשומים בפסוקים הבאים, הם המלכים שהכו יהושע ובני ישראל בעבר הירדן המערבי,[28] מִבַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן (בני ישראל הכו את המלכים) ממקום שנקרא "מישור גד" שהיה בבקעת הלבנון בצפון מזרח ארץ ישראל,[29] וְעַד הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה הקצה הדרומי מזרחי של כיבושי יהושע היה ההר החלק, הר שנקרא בשם זה משום שלא גדלו עליו אילנות,[30] וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה את חלקי הארץ שכבש (וגם את אלה שלא כבש עדיין), חילק יהושע בין השבטים נוחלי הארץ,[31] כְּמַחְלְקֹתָם יהושע חילק את הארץ בין השבטים כפי שיפורט בעז"ה בפרקים הבאים[32]: (ח) המקומות שאותם כבש יהושע הם: 1) בָּהָר המלכים שמלכו על השטחים ההרריים שבארץ ישראל,[33] 2) וּבַשְּׁפֵלָה חבלי הארץ שהיו בהרים ובעמקים, 3) וּבָעֲרָבָה בבקעת הירדן,[34] 4) וּבָאֲשֵׁדוֹת במורדות התלולים של ההרים,[35] 5) וּבַמִּדְבָּר ובמדברות, במקומות שלא היו זרועים בגידולי קרקע ולכן הם שימשו למרעה,[36] 6) וּבַנֶּגֶב ובדרום הארץ,[37] הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי יהושע כבש את הארצות של העמים הבאים: החיתי, האמורי, הכנעני, הפריזי, החיוי והיבוסי[38]: (ט) הנביא מפרט את המלכים אותם ניצח יהושע במערכה לכיבוש ארץ ישראל.[39] כל מלך שמוזכר בפסוקים, מלך לא רק על העיר המוזכרת, אלא על עיירות וכפרים נוספים,[40] מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד מֶלֶךְ הָעַי אֲשֶׁר מִצַּד בֵּית אֵל אֶחָד: (י) מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶחָד מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶחָד: (יא) מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶחָד מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶחָד: (יב) מֶלֶךְ עֶגְלוֹן אֶחָד מֶלֶךְ גֶּזֶר אֶחָד: (יג) מֶלֶךְ דְּבִר אֶחָד מֶלֶךְ גֶּדֶר אֶחָד: (יד) מֶלֶךְ חָרְמָה אֶחָד מֶלֶךְ עֲרָד אֶחָד: (טו) מֶלֶךְ לִבְנָה אֶחָד מֶלֶךְ עֲדֻלָּם אֶחָד: (טז) מֶלֶךְ מַקֵּדָה אֶחָד מֶלֶךְ בֵּית אֵל אֶחָד: (יז) מֶלֶךְ תַּפּוּחַ אֶחָד מֶלֶךְ חֵפֶר אֶחָד: (יח) מֶלֶךְ אֲפֵק אֶחָד מֶלֶךְ לַשָּׁרוֹן אֶחָד: (יט) מֶלֶךְ מָדוֹן אֶחָד מֶלֶךְ חָצוֹר אֶחָד: (כ) מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן מְראוֹן אֶחָד מֶלֶךְ אַכְשָׁף אֶחָד: (כא) מֶלֶךְ תַּעְנַךְ אֶחָד מֶלֶךְ מְגִדּוֹ אֶחָד: (כב) מֶלֶךְ קֶדֶשׁ אֶחָד מֶלֶךְ יָקְנֳעָם לַכַּרְמֶל אֶחָד אחד המלכים שניצח יהושע במערכה על כיבוש הארץ היה מלך יקנעם. העיר יקנעם הייתה סמוכה לכרמל[41]: (כג) מֶלֶךְ דּוֹר לְנָפַת דּוֹר אֶחָד אחד המלכים שניצח יהושע במערכה על כיבוש הארץ היה מלך דור שמלך על מחוז דור,[42] מֶלֶךְ גּוֹיִם לְגִלְגָּל אֶחָד אחד המלכים שניצח יהושע במערכה על כיבוש הארץ היה מלך גלגל, לשם התאספו הרבה עובדי גילולים (עובדי עבודה זרה)[43]: (כד) מֶלֶךְ תִּרְצָה אֶחָד כָּל מְלָכִים שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סך הכל הכה יהושע שלשים ואחד מלכים[44]:

 

[1] רש"י. רלב"ג: הכוונה היא למלכים שהוזכרו עד לסוף הספר. כמו"כ מסביר הרלב"ג מדוע כתוב רק בפסוק ו' שמשה הוא שהכה מלכים אלה. הנביא רצה ללמדנו שלמרות מעלתו הגדולה של משה רבנו, הוא זכה להכות מלכים אלה רק בזכותם של ישראל, וממילא שמו הושמט מתחילת הכיבוש. מעם לועז: בהתחלה הוזכר שבני ישראל הם שכבשו מלכים אלה ולאחר מכן כתוב שמשה הוא שהכה אותם. א. הכתוב שינה מפני כבודו של משה רבינו משום שמשה הכה רק שני מלכים ואילו יהושע היה שלושים ואחד, והכתוב האריך לבאר שכיבוש שני המלכים האלה היה שקול כנגד כיבוש שאר המלכים. ב. ללמדנו שזכותו של משה היא שעמדה גם בכיבוש שלושים ואחד המלכים ולא רק בכיבוש שני המלכים. ג. במלחמת סיחון משה רבינו לא השתתף אך במלחמה נגד עוג משה כן השתתף משום שהוא חשש שזכותו של עוג תסייעל ו לנצח במלחמה. לכן בהתחלה מוזכר שבני ישראל הכו את סיחון ובסוף מוזכר שמשה הכה גם את עוג.

[2] דעת מקרא.

[3] תרגום.

[4] דעת מקרא.

[5] דעת מקרא.

[6] דעת מקרא.

[7] דעת מקרא.

[8] דעת מקרא.

[9] דעת מקרא + רש"י בפירושו לפסוק ה'.

[10] מצודות + רש"י + דעת מקרא.

[11] דעת מקרא.

[12] דעת מקרא.

[13] מצודות.

[14] דעת מקרא.

[15] דעת מקרא.

[16] דעת מקרא.

[17] דעת מקרא. עיין רמב"ן בפירושו לספר במדבר פרק כא' פסוק יד' שם כתב שאשדות פירושו המקום אליו נשפכים הנחלים הזורמים מההר.

[18] מצודות.

[19] רש"י בפירושו לפרק יג' פסוק יב'. יש להבדיל בין הרפאים שהושמדו לגמרי (חוץ מעוג) לענקים האחרים שלא הושמדו, ועתה חלקם הושמדו על ידי יהושע.

[20] דעת מקרא.

[21] דעת מקרא.

[22] דעת מקרא.

[23] דעת מקרא.

[24] דעת מקרא.

[25] מצודות.

[26] תרגום. מלבי"ם: הדגש שמשה היה עבד ה' נועד לומר שעצם הכיבוש של עבר הירדן המזרחי וחלוקת הארץ הנכבשת לשניים וחצי השבטים, היה על פי ה'.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] עיין בביאורנו בפרק יא' פסוק יז'.

[30] דעת מקרא בפירושו לפרק יא' פסוק יז' ועיין שם בהערות בביאורנו.

[31] עיין בביאורנו לפרק יא' פסוק כג'.

[32] עיין בביאורנו לפרק יא' פסוק כג'. מהר"י קרא: יהושע חילק את הארץ באופן שלכל אחד היה חלק בכל סוג של קרקע: בהר – כדי לטעת כרמים. בשפלה ובערבה – לזרוע שדות. באשדות – כדי שיהיה לו מים להשקות את שדותיו. במדבר – למרעה בהמה גסה. בארץ הנגב – למרעה בהמה דקה.

[33] עיין בביאורנו לפרק ט' פסוק א' ובהערות שם.

[34] דעת מקרא.

[35] עיין בביאורנו לפרק י' פסוק מ' ובהערות לעיל בפסוק ג'.

[36] עיין בביאורנו לפרק ח' פסוק טו' שם הבאנו פירוש זה בשם הרד"ק.

[37] תרגום.

[38] דעת מקרא. הגר"א לאורך פירושו בהמשך הפרק כותב שאין הכוונה לעמים, אלא למקומות שכבשו בני ישראל.

[39] מצודות. מלבי"ם: חלק מהמלכים הרשומים אמנם נוצחו במלחמה על ידי יהושע ונהרגו על ידו, אך העיר לא נכבשה עדיין (למשל: ירושלים).

[40] רד"ק. מעם לועז: המלכים שמלכו על עיר אחת נקראו בשם מלכים משום שהם ייצגו מלכים אחרים, כל מלך גדול היה שולט גם על עיר מארץ ישראל. מלכים אלו השתתפו במשתה שעשה אברהם כשיצחק נולד. כמו"כ כתב שהסיבה ששירה זו נכתבה בצורת אריח על גבי אריח היא משום שאיננו ראויים לשבח את ה' על כך.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] בפסוקים אלו, מזהה הגר"א את שמות הערים עם שמות הערים המוזכרות בכיבושי יהושע, ושמות מלכים אלו אינם מזכרים ברשימת שלושים ואחד המלכים. מלך גדר – אשדות. מלך חרמה – ההר. מלך ארד – הנגב. עדולם – השפלה. בית אל, תפוח, חפר, אפק ושרון – האמורי, החיתי, הפריזי, היבוסי והחיוי. תענך, מגידו, קדש, יקנעם, דור לנפת דור – המלכים שמצפון: בהר, בערבה, בנגב, בכנרות, בשפלה, בנפות דור. גוים ותרצה – הכנעני במזרח ובמערב. המלבי"ם בפסוק ט' כותב שאמנם ישנם מלכים רבים שלא הוזכרו בכיבוש עצמו, אך הם עדיין רשומים כאן, ואין צורך לזהות כל מלך ברשימה זו עם מלך שמוזכר בפרקים שלפני פרק זה.