יואל פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר יואל פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם תמוז תשע"ח

יואל פרק ב

(א) תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן הנביא פונה אל בני ישראל ואומר להם לתקוע בשופר בירושלים, כדי שהעם יחזור בתשובה,[1] וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי צלע זה היא חזרה על צלע הפסוק הקודם: הנביא אומר לבני ישראל להריע בשופר בהר קדשו של ה', בירושלים,[2] יִרְגְּזוּ כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כל יושבי הארץ יחרדו מקול השופר,[3] כִּי בָא יוֹם יְקֹוָק כִּי קָרוֹב הסיבה שכל יושבי הארץ יחרדו היא מכיוון שהיום שבו יביא ה' את הפורענות על בני ישראל היא תבא בקרוב. הפורענות כל כך קרובה עד שנחשב הדבר כאילו שהפורענות כבר באה[4]: (ב) יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יום הפורענות יהיה מאוד חשוך, היות וריבוי הארבה יכסה את אור השמש וימנע מהמשמש להאיר על הארץ,[5] יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל ריבוי הארבה יגרום ליום להיראות כמו יום מעונן שיש בו הרבה ערפל, היות ולא יהיה ניתן לראות דבר כתוצאה מכיסוי האור על ידי הארבה, כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים הנביא מדמה את ריבוי הארבה לאור השחר שאורו מתפרס על ההרים, כך הארבה יתפרס על פני הארץ,[6] עַם רַב וְעָצוּם כָּמֹהוּ הנביא מדמה את ריבוי וחוזקו של הארבה לען גדול וחזק,[7] לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם לא הייתה מכת ארבה כזו עד יום זה. אמנם, גם מכת הארבה שה' עשה בזמן שהוציא את בני ישראל ממצרים הייתה מכה חזקה מאוד, אלא ששם היה רק מין אחד של ארבה, ואילו כאן היו ארבה מינים שונים של הארבה,[8] וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר וכן לא תהיה מכת ארבה כל כך חזקה עד סוף שנות דור, עד סוף ימי העולם[9]: (ג) לְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה הנביא אומר שהשחתת גידולי הקרקע על ידי הארבה תהיה כל כך גדולה, עד שאדם יחשוב שלא הארבה השחית את כל גידולי הקרקע, אלא שהייתה אש שבאה לפני מכת הארבה ולאחריה ששרפה את כל היבול. בדרך כלל, אין הארבה גורם להשחתת יבול כל כך גדולה כמו במכת הארבה שתבא עכשיו על בני ישראל, ולכן אנשים יחשבו שלא הארבה הוא שהשחית את כל היבול, אלא שהייתה אש ששרפה את היבול,[10] כְּגַן עֵדֶן הָאָרֶץ לְפָנָיו לפני בוא הארבה, הייתה הארץ כמו גן עדן, היות והיה בארץ הרבה יבול,[11] וְאַחֲרָיו מִדְבַּר שְׁמָמָה אך אחרי מכת הארבה, הייתה הארץ כמו מדבר שממה, שלא נשאר בה יבול כלל,[12] וְגַם פְּלֵיטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ והארבה לא ישאיר שום גידולי קרקע שלא יפגע בהם. הארבה יאכל את כל גידולי הקרקע[13]: (ד) כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ המהירות שבה תבא מכת הארבה תיראה לאדם כמו המהירות שבה רץ הסוס,[14] וּכְפָרָשִׁים כֵּן יְרוּצוּן והארבה יבא במהירות כמו שהפרשים רוכבים במהירות על הסוסים שלהם[15]: (ה) כְּקוֹל מַרְכָּבוֹת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְרַקֵּדוּן הקול של הארבה יישמע כמו הקול של מרכבות הקופצות בנסיעתם על ראשי ההרים. כאשר המרכבות נוסעות על ההרים, הם משמיעים קולות היות והדרך אינה ישרה. הנביא מדמה את הקול שיישמע מהארבה לקולם של המרכבות הקופצות בנסיעתם על ראשי ההרים,[16] כְּקוֹל לַהַב אֵשׁ אֹכְלָה קָשׁ דימוי נוסף של קול הארבה שיישמע בבואו הוא לקול האש ששורפת את הקש,[17] כְּעַם עָצוּם עֱרוּךְ מִלְחָמָה קול הארבה יהיה כמו עם חזק שמתכונן למלחמה ומשמיע קולות לפני יציאתו למערכה[18]: (ו) מִפָּנָיו יָחִילוּ עַמִּים עמי העולם יתחלחלו ממכת ארבה זו,[19] כָּל פָּנִים קִבְּצוּ פָארוּר הפנים של בני האדם נהיו שחורות כמו קדירה כתוצאה מחלחלתם ממכת הארבה. קדירה שנמצאת על האש משחירה, והנביא מדמה את תגובת פניהם של האנשים למכת הארבה לשחור של קדירה שנמצאת על האש[20]: (ז) כְּגִבּוֹרִים יְרֻצוּן הארבה יבוא במהירות כמו שהגיבורים רצים במלחמה,[21] כְּאַנְשֵׁי מִלְחָמָה יַעֲלוּ חוֹמָה דימוי נוסף למהירות ביאת הארבה היא לחיילים העולים על חומת האויב כדי להיכנס לעיר ולכבוש אותה, וְאִישׁ בִּדְרָכָיו יֵלֵכוּן כל אחד מהארבה ילך בדרכו המיוחדת,[22] וְלֹא יְעַבְּטוּן אֹרְחוֹתָם כל אחד מהארבה ילך בדרך ישרה בלי להתבלבל ולתעות בדרכו[23]: (ח) וְאִישׁ אָחִיו לֹא יִדְחָקוּן הארבה לא ידחקו זה את זה במהלך ביאתם,[24] גֶּבֶר בִּמְסִלָּתוֹ יֵלֵכוּן כל אחד מהארבה ילך בדרכו הקבועה לו,[25] וּבְעַד הַשֶּׁלַח יִפֹּלוּ לֹא יִבְצָעוּ הארבה יפול על חרבות של בני האדם ובכל זאת לא ייפצע. הנביא אומר שבניגוד למקרים של אויבים שמתקיפים את ישראל, שאז ניתן להילחם נגדם עם חרבות, כאן לא יהיה ניתן למנוע את ביאת הארבה בשום אופן[26]: (ט) בָּעִיר יָשֹׁקּוּ הארבה ישמיע קולות בתוך העיר,[27] בַּחוֹמָה יְרֻצוּן וכן ירוץ הארבה על החומות,[28] בַּבָּתִּים יַעֲלוּ בְּעַד הַחַלּוֹנִים וכן יעלה הארבה לבתים ויכנס אליהם דרך החלונות,[29] יָבֹאוּ כַּגַּנָּב הארבה ייכנס לבתים כמו גנבים: כמו שהגנבים נכנסים לבתים דרך החלונות, כך ייכנס הארבה לבתים דרך החלונות, ולא יהיה ניתן למנוע את כניסתם[30]: (י) לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם לפני ביאת מכת הארבה, יהיה צער גדול בעולם, עד שהארץ תחרד והשמים ירעדו,[31] שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ השמש והירח הפסיקו להאיר (מרוב צער על ביאת הארבה),[32] וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם וגם הכוכבים אספו את אורם, גם הכוכבים הפסיקו להאיר כתוצאה מצער ביאת הארבה[33]: (יא) וַיקֹוָק נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ ה' השמיע את קולו לבני ישראל לפני שחייליו, הארבה, הגיע. ה' הזהיר את בני ישראל על ידי הנביאים לחזור בתשובה לפני שהוא שלח את מכת הארבה,[34] כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ המחנה של הארבה הוא רב מאוד. יש כמויות עצומות של ארבה שיבואו במכה זו,[35] כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ עשה דברו של הקב"ה, הארבה, הוא עצום. הארבה שמשחית את הארץ בשליחותו של הקב"ה הוא חזק מאוד,[36] כִּי גָדוֹל יוֹם יְקֹוָק וְנוֹרָא מְאֹד יום הפורענות שה' מביא הוא גדול ונורא. הפורענות שה' מביא על ישראל היא גדולה מאוד,[37] וּמִי יְכִילֶנּוּ ומי יכול לסבול את יום הפורענות של ה'[38]: (יב) וְגַם עַתָּה נְאֻם יְקֹוָק שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם גם עכשיו, לאחר שנגזרה גזירת ביאת הארבה, אמר ה' לבני ישראל לחזור לעבוד אותו בכל ליבם,[39] וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד בני ישראל נקראו לעבוד את ה' בצום, בכי ודברי הספד, כיוון שעל ידי שלושת הדברים האלה, ליבו של האדם נכנע מפני ה'[40]: (יג) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם הנביא פונה אל בני ישראל ואומר להם לקרוע את ליבם, כלומר: להכניע את ליבם לפני ה',[41] וְאַל בִּגְדֵיכֶם ואל תסתפקו בקריעת בגדיכם. הנביא אומר שבני ישראל צריכים לשוב בתשובה בכל ליבם ולא להסתפק בקריעת הבגדים,[42] וְשׁוּבוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם ועל ידי הכנעת הלב, תחזרו אל ה' אלוקיכם,[43] כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא (הנביא מונה  את תכונותיו של ה' בהסבירו מדוע יש סיכוי שאם בני ישראל יחזרו בתשובה, ה' ימתיק את דינם) שהרי ה' הוא: א. חנון ורחום, ולכן הוא ירחם עליכם,[44] אֶרֶךְ אַפַּיִם ב. ה' מאריך את אפו, ה' אינו ממהר להביא על החוטא את העונש המגיע לו על חטאו,[45] וְרַב חֶסֶד ג. ה' מרבה לעשות חסדים לבני האדם,[46] וְנִחָם עַל הָרָעָה ומכיוון שה' הוא חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד, אם תחזרו בתשובה, ה' יחזור בו מהבאת הפורענות עליכם וגזירת מכת הארבה תתבטל[47]: (יד) מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם (הנביא ממשיך בפנייתו אל בני ישראל:) מי מכם שיודע בעצמו שהוא חטא, יתחרט ויחזור בתשובה ויעזוב את חטאו,[48] וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה על ידי שהאדם החוטא יחזור בתשובה, הארבה שיבוא ישאיר אחריו ברכה, הוא לא ישחית את כל גידולי הקרקע,[49] מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וכך יהיה ממה להביא מנחות ונסכים לה' אלוקיכם. כפי שראינו בפרק א', הנביא אמר שכתוצאה ממכת הארבה, לא יהיה ניתן להביא לבית המקדש מנחות ונסכים, היות והארבה יאכל את כל גידולי הקרקע. הנביא אומר שאם החוטאים יחזרו בתשובה, הארבה לא יאכל את כל גידולי הקרקע, וכך יהיה ניתן להביא מנחות ונסכים לבית המקדש: (טו) תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן תתקעו בשופר בציון, בירושלים, כדי שקול השופר יגרום לעם ישראל לחזור בתשובה,[50] קַדְּשׁוּ צוֹם תזמינו יום צום, תקבעו יום צום כדי לחזור בתשובה,[51] קִרְאוּ עֲצָרָה ותקראו לכולם להתאסף לבית המקדש[52]: (טז) אִסְפוּ עָם תכנסו את כל העם,[53] קַדְּשׁוּ קָהָל תזמינו את כל הקהל כדי שיתענו לפני ה', תקבעו צום לכל העם,[54] קִבְצוּ זְקֵנִים תכנסו את זקני ישראל,[55] אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם תאספו גם את הילדים הקטנים כדי שהם יצומו איתכם,[56] יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ החתן ייצא מהחדר שלו, מהמקום בו הוא שמח עם כלתו, על מנת להצטרף לצום שקבעו,[57] וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ וגם הכלה תצא מחופתה, מהחדר בו היא שמחה עם החתן שלה, כדי שגם היא תצטרף אל הצום שקבעו[58]: (יז) בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי יְקֹוָק הכהנים שהיו עובדים בבית המקדש היו עומדים פעמים רבות בין האולם של בית המקדש לבין המזבח שהיה מוצב בבית המקדש. כאשר תבא מכת הארבה, לכהנים אלה לא תהיה מלאכה, היות ולא יהיה ניתן להביא מנחות ונסכים. הנביא אומר שכהנים אלה שהם משרתי ה' שדרכם לעבוד בים האולם ולמזבח, יבכו על מצבם הרע של ישראל,[59] וְיֹאמְרוּ הכהנים העומדים בין האולם והמזבח יאמרו בשעה שיבכו: חוּסָה יְקֹוָק עַל עַמֶּךָ (הכהנים יאמרו בשעה שהם עומדים בין האולם למזבח:) ה' תחמול על עמך, עך עם ישראל,[60] וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם ואל תיתן את נחלתך, את עם ישראל, להיות מבויישים בפני האומות האחרות, ולהיות נשלטים על ידם. כאשר תבוא מכת הארבה, עם ישראל ילך אל ארצות אחרות כדי לחפש שם אוכל, והדבר יגרום לכך שעם ישראל יתבייש בפני האומות ויהיה נשלט על ידם,[61] לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם (הכהנים ימשיכו ויאמרו בשעת בכייתם) מדוע שאומות העולם ישאלו היכן נמצא ה'? מדוע שאומות העולם יאמרו שה' עזב את עם ישראל בכך שגרם לכך שלא יהיה להם מה לאכול[62]: (יח) וַיְקַנֵּא יְקֹוָק לְאַרְצוֹ כאשר עם ישראל יחזור בתשובה והכהנים יבכו לה' ויבקשו ממנו שלא יעניש אותם, ה' ירחם על ארצו, על ארץ ישראל, ולא יביא עליה רעב,[63] וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ וכן ירחם ה' על עמו, על עם ישראל (לאחר שעם ישראל יחזור בתשובה): (יט) וַיַּעַן יְקֹוָק וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ לאחר שעם ישראל יחזור בתשובה ויפנה אל ה' בתפילה, ה' יענה לבני ישראל על ידי הנביאים ויאמר להם:[64] הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אני (ה') שולח לכם דגן (תבואה), תירוש (ענבי יין) ויצהר (זיתי שמן). כוונת הדברים היא שמעכשיו ה' יברך את בני ישראל בגידולי קרקע רבים,[65] וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ ואתם (בני ישראל) תהיו שבעים מגידולי הקרקע,[66] וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם ואני (ה') לא אתן לכם להמשיך ולהיות לבושה בפני העמים האחרים. אתם כבר לא תצטרכו ללכת בין העמים האחרים כדי לחפש אוכל[67]: (כ) וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם לאחר שתחזרו בתשובה, אני (ה') ארחיק מעליכם את הארבה שבא מכיוון צפון,[68] וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה ואני (ה') אדיח את הארבה אל ארץ שיש בה יובש ושממה. ה' אומר שלאחר חזרת בני ישראל בתשובה, הוא ישלח את הארבה לארץ שוממה כדי שתפסיק להשחית את הארץ,[69] אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי את קבוצת הארבה שהולכת בראש נחיל הארבה, אשלח אל הים המזרחי. הכוונה היא לים המלח הנמצאת מזרחית לארץ ישראל,[70] וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן ואת קבוצת הארבה ההולכת בסוף נחיל הארבה, אני (ה') אשלח אל הים התיכון,[71] וְעָלָה בָאְשׁוֹ לאחר שהארבה ימות, יעלה ממנו הסירחון,[72] וְתַעַל צַחֲנָתוֹ לאחר שהארבה ימות, יעלה ממנו סירחון (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם),[73] כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת בגלל שהארבה גרם להשחתת ארץ ישראל, הרי שהוא ימות ולא יחזור עוד[74]: (כא) אַל תִּירְאִי אֲדָמָה הנביא פונה אל האדמה ואומר לה שלא לירא מהאפשרות שמכת הארבה תחזור,[75] גִּילִי וּשְׂמָחִי כִּי הִגְדִּיל יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת (הנביא ממשיך בפנייתו אל האדמה) תגילי ותשמחי היות וה' הרבה לעשות דברים טובים. אמנם ה' יביא את מכת הארבה, אך לאחר חזרת ישראל בתשובה, ה' יביא הרבה דברים טובים, ולכן עלייך לשמוח[76]: (כב) אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי בהמות השדה: אל תיראו גם אתם,[77] כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר היות והמקומות במדבר בהם גרים אנשים, התמלאו בדשא, ואפשר כבר לרעות שם,[78] כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ (בהמות השדה אל תיראו) היות והעצים יגדלו את פירותיהם, וכל שכן שהדשא יצמח,[79] תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם עצי התאנה והגפן נתנו את כוחם, גידלו את פירותיהם[80]: (כג) וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בני ירושלים: תגילו ותשמחו בה', כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה (בני ירושלים: אתם יכולים לשמוח בה') היות וה' ייתן לכם את היורה (הגשם שלאחר הזריעה) בחסד. לפי זכויותיכם, לא מגיע לכם שירד לכם היורה, אך ה' בכל זאת יוריד לכם אותו, ולכן אתם יכולים לשמוח בה',[81] וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן וה' יוריד לכם את הגשם, היורה (הגשם שלאחר הזריעה) והמלקוש (הגשם שיורד לקראת סוף החורף) כמו שעשה לפני שעצר את הגשמים. הנביא מבשר לעם ישראל שהגשם, היורה והמלקוש יחזור לרדת כמו שעשה לפני כן[82]: (כד) וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר כתוצאה מירידת הגשמים, הגרנות שלכם יתמלאו בתבואה,[83] וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר והיקבים ישמיעו קול בגלל שירד בהם התירוש (ענבי היין) והיצהר (זיתי השמן). כאשר היין והשמן נוזלים ביקבים, הם משמיעים קולות, והנביא מבשר לעם ישראל שהקולות הנשמעים ביקבים מנזילת היין והזמן יחזרו, היות והרעב ייפסק[84]: (כה) וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם לאחר שתחזרו בתשובה, אני (ה') אשלם לכם חזרה את כל מה שאכלו ארבעת סוגי הארבה בכל השנים שהם היכו בכם: הארבה, הילק, החסיל והגזם,[85] חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם (אני אשלם לכם את מה שאכל) החיל הגדול ששלחתי בכם, הארבה הרב ששלחתי כדי להשחית את ארצכם[86]: (כו) וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ אז, לאחר שה' ישלם לכם שנים טובות תחת השנים שהארבה היכה בכם, אתם תאכלו ותשבעו מאכילתכם,[87] וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא ואתם (בני ישראל) תהללו את שמו של ה' על שעשה עימכם דבר פלא. הברכה שה' ישלח לכם תהיה כל כך גדולה, עד שכל הטוב שיושפע עליכם יהיה דבר פלא, ואתם תהללו על כך את ה',[88] וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם העם שלי, עם ישראל, לא יתבייש יותר. לאורך שנות הרעב, היו בני ישראל הולכים לחפש אוכל אצל אומות העולם, והנביא אומר שלאחר הברכה שה' ישלח בהם, הם לא יתביישו יותר בחיפוש אוכל אצל אומות העולם[89]: (כז) וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי בשעה שהברכה תחול עליכם, אתם (בני ישראל) תדעו שאני (ה') שוכן בתוככם (בני ישראל),[90] וַאֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד ואתם תדעו שאני הוא ה' אלוקיכם, ואין עוד אל אחר עליכם, וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם ולכן עם ישראל לא יתבייש יותר. היות ואני (ה') הוא האלוקים של בני ישראל, לא תהיה אף אומה שתוכל לבייש את בני ישראל[91]:

 

[1] מצודות. מלבי"ם: התקיעה כאן היא כדין התרעה על הצרות ומדובר על התקופה לאחר ביאת הארבה.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות. רד"ק: הצרה עצמה נמשלת לחושך.

[6] מצודות. לפי הא"ע מדובר כאן על תיאור זמן, שהארבה יבא באופן פתאומי.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות. רש"י: תיאור ההשחתה עצמה תיראה אצל האדם כאילו שיש אש שאוכלת את כל גידולי הקרקע.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות. רד"ק: הנביא אומר שיהיה יתרון לקול ביאת הארבה על פני קולות המרכבות, שהרי המרכבות אינן יכולות ללכת על ראשי ההרים, בניגוד לארבה שיוכל ללכת על ראשי ההרים.

[17] מצודות.

[18] רד"ק.

[19] מצודות.

[20] מצודות. א"ע: הכוונה היא שהארבה יתאסף. רד"ק הקשה בשם אביו על פירוש זה ואמר שלא ייתכן לומר אסיפה בכל מקום ששייך לשון קיבוץ.

[21] תרגום.

[22] מצודות.

[23] מצודות. תרגום: הם לא יתעכבו בדרכם.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] רד"ק. רש"י: בצע מלשון ממון, הארבה לא יקבל ממון. בפירושו השני כתב שבשביל השליחות שעשה הארבה בשליחותו של הקב"ה, היו מפילים עצמם על החרבות ולא לקחו שוחד כדי שלא לבצע את שליחותם.

[27] מצודות. רד"ק וא"ע: הכוונה היא ללשון שוק, כאשר פירוש הפסוק הוא שהארבה יילך ברחובות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות. א"ע: חרדת הארץ היינו שתושבי הארץ נחרדו.

[32] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שלא ניתן לראות בגלל שריבוי הארבה גורם לכיסוי האור.

[33] מצודות.

[34] מצודות. א"ע: הכוונה היא שהקול שהשמיע הארבה בבואו הוא גדול מאוד.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] תרגום + רד"ק.

[41] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא לקריעת הלב נוספת על קריעת הלב הראשונה, היות וכאן החרטה תהיה אמיתית.

[42] מצודות. רד"ק: אם תקרעו את לבבכם, אתם בכלל לא תצטרכו לקרוע את בגדיכם. דרכם של השרויים בצער היה לקרוע את בגדיהם, והנביא אומר לבנ"י שאם הם יקרעו את ליבם, הם לא יצטרכו לקרוע את בגדיהם.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] מצודות. א"ע: הנביא אומר שייתכן שה' יחזור בו מהבאת מכת הארבה. מלבי"ם: הכוונה היא שגם אם העם כולו לא יחזור בתשובה, יש אפשרות ליחיד לחזור בתשובה. חזרה בתשובה זו אמנם לא תבטל לגמרי את הבאת הפורענות, אך מכל מקום הפורענות תהיה חלשה יותר, ותהיה קצת ברכה.

[49] מצודות.

[50] מצודות. א"ע: הכוונה היא לתקיעה בשופר לאחר ביאת הארבה. מלבי"ם: כאן מדובר כבר אחרי שהארבה הגיע, ורוצים שהוא יילך. כמו"כ הפנייה כאן היא אל העם לקבוע צום ועצרה ולא אל הכהנים כמו שהיה בתחילת הפרק.

[51] מצודות. מלבי"ם: לפני כן הפניהה הייתה אל הכהנים ועכשיו הפנייה היא אל העם עצמו, היות ומדובר לאחר שהארבה כבר הגיע.

[52] מצודות.

[53] תרגום.

[54] מצודות. מלבי"ם: האסיפה שלפני כן מדברת על כך שהזקנים יאספו את העם, אך עכשיו מדובר על הזמן בו הארבה כבר נמצא, ואז העם יתאסף מעצמו.

[55] תרגום.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות. רד"ק: החופה היא הקישוטים שבהם מתקשטת הכלה בימי שמחתה, והנביא אומר להוריד קישוטים אלה.

[59] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שהכהנים יעבדו את עבודת המקדש בין האולם למזבח כל עוד הם יכולים.

[60] מצודות. מלבי"ם: יש הבדל בין לחמול לבין לחוס. לחוס היינו לצורך או לתועלת, אך לא מצד שלמות הדבר. לחמול היינו מצד שהדבר עצמו שלם ולא לתועלת צדדית.

[61] מצודות. רש"י: המשל פה הוא מלשון משל ושנינה, שאומות העולם ידברו על מצבם הרע של בני ישראל.

[62] מצודות.

[63] מצודות. רש"י: ה' יתרה בבני ישראל על עסקי ארצו, התרה בבנ"י שתבוא רעב בארצו.

[64] רד"ק. א"ע: ה' יענה לכהנים הבוכים. מלבי"ם: לו הייתה הסיבה שה' ענה לעם ישראל בגלל שמו הגדול, הייתה התשובה אל הכהנים. עכשיו, לאחר שעם ישראל חזר בתשובה, תשובת ה' היא לעם עצמו.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות. רש"י הוסיף פירושים: אשור שבא מצפון או יצה"ר הצפון בליבו של האדם.

[69] מצודות.

[70] מצודות. רד"ק הוסיף אפשרות נוספת שייתכן שהכוונה היא לים כינרת.

[71] מצודות.

[72] מצודות. מלבי"ם: הסירחון יעלה וכבר לא יהיה סירחון בעקבות הראבה, שהרי הארבה כבר מילא את שליחותו של ה' בכך שהוא אכל את כל גידולי הקרקע ואין הוא צריך להמשיך ולהעניש את בנ"י.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות. רש"י: מורה היינו הנביאים המורים לבני ישראל לחזור בתשובה. מלבי"ם: המורה הינו הארבה שהורה את בנ"י לחזור בתשובה.

[82] מצודות. רד"ק הסתפק אם ה' יוריד בחשון את כל שלושת סוגי הגשמים, או שכל סוג של גשם ירד בזמנו.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות. תרגום: הכוונה היא שה' עתיד לשלם לישראל טובה תחת השנים בהם שועבדו על ידי הגויים.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות. מהר"י קרא: הפלא יהיה המהירות בו תגדל התבואה כדברי חז"ל.

[89] מצודות.

[90] מצודות.

[91] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא לעת"ל שתחזור השראת השכינה לישראל כמו בימי בית ראשון (בניגוד לימי בית שני) ואז בנ"י לא יתביישו בכך שאין השכינה שורה.