ירמיהו פרק ה

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק ה'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק ה

(א) שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם תשוטטו ותסתובבו בשווקים של העיר ירושלים,[1] וּרְאוּ נָא וּדְעוּ תסתכלו עכשיו ותחפשו (בכל העיר ירושלים),[2] וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ ותחפשו ברחובותיה של העיר ירושלים,[3] אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה (תחפשו בכל העיר ירושלים) האם יש אדם אחד שהוא ישר ועושה משפט צדק ואינו מרמה,[4] וְאֶסְלַח לָהּ אם תמצאו בירושלים אפילו אדם אחד המקפיד על הדברים האלה, אני (ה') אסלח לכל תושבי העיר על החטאים שהם חטאו בהם[5]: (ב) וְאִם חַי יְקֹוָק יֹאמֵרוּ  וכאשר אותם אנשים נשבעים בשם ה' (ולכן לכאורה עולה מהשבועה שהם מאמינים בה'),[6] לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ (כאשר הם נשבעים בשם ה') הם נשבעים לשקר. השימוש בשמו של ה' בשעת השבועה אינו מראה על אמונה בה', אלא על חוסר אמונה בה' ומשום כך הם היו משתמשים בשמו של ה' כאשר הם היו נשבעים לשקר[7]: (ג) יְקֹוָק עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה ה'! הרי השגחתך על בני ישראל היא השגחה תמידית, והיא אינה מתבטלת ללא סיבה,[8] הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ אתה (ה') הכית את בני ישראל כדי שהם יחזרו בתשובה, אך הם לא הצטערו על כך ולא חזרו בתשובה, בני ישראל לא נהיו חולים מהמכות שה' הביא עליהם והם לא הרגישו שהמכות באו עליהם כדי שהם יחזרו בתשובה,[9] כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר אתה (ה') כמעט השמדת את בני ישראל, אך הם עדיין לא לקחו מוסר ולא חזרו בתשובה,[10] חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע בני ישראל חיזקו את פניהם ונמנעו מהחזרה בתשובה, כאילו שהפנים שלהם היו חזקות יותר מסלעים,[11] מֵאֲנוּ לָשׁוּב בני ישראל סירבו לחזור בתשובה[12]: (ד) וַאֲנִי אָמַרְתִּי בשעה שהוכחתי את בני ישראל והם לא חרו בתשובה, אני (ירמיהו) אמרתי את הדברים הבאים:[13] אַךְ דַּלִּים הֵם בני ישראל הם דלים ומסכנים,[14] נוֹאֲלוּ ובני ישראל הינם טיפשים,[15] כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם (בני ישראל הם מסכנים וטיפשים) שהרי הם אינם יודעים שהם צריכים ללכת בדרך ה' אלוקיהם הדורש מהם לשופט ביושר, ולכן הם אינם מצילים את עצמם מהפורענות[16]: (ה) אֵלֲכָה לִּי אֶל הַגְּדֹלִים אני (ירמיהו) אלך אל האנשים החכמים,[17] וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם ואני אומר להם את דברי התוכחה שלי,[18] כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם שהרי הם (החכמים) יודעים את דרכו של ה' אלוקיהם, והם יודעים שצריך לשפוט משפט צדק ושאם הם לא ישפטו משפט צדק, יבואו עליהם פורענויות,[19] אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו אך גם הדלים וגם החכמים המשיכו שניהם יחד לחטוא,[20] שָׁבְרוּ עֹל (הדלים והחכמים גם יחד) שברו שניהם את העול שהיה מוטל עליהם, שניהם לא שמעו בקול ה',[21] נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת (הדלים והחכמים גם יחד) ניתקו את הרצועות שהחזיקו את הרצועות, שניהם לא שמעו בקול ה' (יש כאן מעין חזרה על צלע הפסוק הקודמת כדרכן של נבואות)[22]: (ו) עַל כֵּן ומשום שהם לא רצו לחזור בתשובה ולהיכנע לפני ה',[23] הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר (משום שהם לא רצו לחזור בתשובה ולהיכנע לפני ה') האריה מהיער הכה אותם. הכוונה למלך בבל שנמשל לאריה משום שהוא מושל על כל האומות,[24] זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם הזאב היושב במדבר יעשוק אותם,[25] נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם הנמר יתקוף את הערים שלהם בקרוב,[26] כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כל מי שייצא מהערים שבממלכת יהודה, ייהרג על ידי חיילי האויב,[27] כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם (הפורענות תבוא על תושבי ממלכת יהודה) שהרי הם פשעו וטאו הרבה,[28] עָצְמוּ מְשׁוּבוֹתֵיהֶם המרד של תושבי ממלכת יהודה בה' היה חזק מאוד[29]: (ז) אֵי לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ היכן נמצא הזכות שעל ידה אני אוכל לסלוח לך?[30] בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי הבנים שלך (תושבי ירושלים) עזבו אותי (ה'),[31] וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים תושבי ירושלים נשבעו בעבודה זרה שאינם אלוהים של ממש, העבודה הזרה אינה אלוהים ותושבי ירושלים נהגו להישבע בה כשהם נשבעו זה לזה,[32] וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם אני (ה') השבעתי את תושבי ירושלים, השפעתי עליהם כל טוב,[33] וַיִּנְאָפוּ (למרות שהשפעתי עליהם כל טוב) הם הלכו ונאפו, הם הלכו לעבוד עבודה זרה (הנביא מדמה את העבודה הזרה לניאוף משום שכשם שבניאוף הבעל עוזב את אשתו לטובת אישה אחרת, כך בני ישראל עזבו את ה' כדי לעבוד עבודה זרה),[34] וּבֵית זוֹנָה יִתְגֹּדָדוּ ותושבי ירושלים נאספו בקבוצות גדולות כדי ללכת לבתים של נשים זונות, והם לא היו מתביישים זה מזה[35]: (ח) סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ ההתנהגות של תושבי ירושלים הייתה דומה להתנהגותם סוסים שאכלו בלילהל שובע וקמו בבוקר עם הרגשה טובה ושמחה,[36] אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ כך כאשר תושבי ירושלים היו נואפים עם אשת חבריהם בלילה, הם היו קמים בבוקר עם הרגשה טובה ושמחה[37]: (ט) הַעַל אֵלֶּה לוֹא אֶפְקֹד האם על החטאים האלה אני (ה') לא אשגיח? האם אני יכול להתעלם מהמעשים האלה?[38] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[39] וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי האם אני (ה') לא אתנקם בעם שעושה מעשים כאלה?[40]: (י) עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ (הנביא פונה אל האויב) תעלו בין שורות הכרמים של העיר ירושלים ותשמידו אותם,[41] וְכָלָה אַל תַּעֲשׂוּ אבל אל תשמידו את כל תושבי ירושלים,[42] הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ תסירו מתושבי ירושלים את הענפים הגדולים, את השרים והאנשים החשובים,[43] כִּי לוֹא לַיקֹוָק הֵמָּה שהרי הם (תושבי ירושלים) אינם לה', משום שהם חוטאים[44]: (יא) כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי (הפנייה אל האויב לעלות על ממלכת יהודה היא) מכיוון שתושבי ממלכת יהודה בגדו בי (בה'),[45] בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה כמו שממלכת ישראל בגדה בי, כך גם ממלכת יהודה בגדה בי,[46] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[47]: (יב) כִּחֲשׁוּ בַּיקֹוָק תושבי ממלכת יהודה התכחשו להשגחתו של ה',[48] וַיֹּאמְרוּ תושבי ממלכת יהודה אמרו: לֹא הוּא (תושבי ממלכת יהודה אמרו) ה' אינו משגיח עלינו,[49] וְלֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב ולכן לא תבוא עלינו פורענות ולא יבואו עלינו אויבים שיהרגו אותנו בחרב (משום שה' אינו משגיח עלינו),[50] וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה ואנחנו (תושבי ממלכת יהודה) לא נראה רעב, לא יהיה רעב בממלכת יהודה (משום שה' אינו משגיח עלינו ועל מעשינו)[51]: (יג) וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ ודברי הנביאים יהיו דומים בעיני תושבי ממלכת יהודה לדברים שאין בהם ממש, תושבי ממלכת יהודה לא יתייחסו לדברי הנביאים,[52] וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם תושבי ממלכת יהודה יטענו שה' לא ניבא את הנביאים שמנבאים להם ואומרים להם לחזור בתשובה לפני שתבוא עליהם פורענות,[53] כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם תושבי ממלכת יהודה היו אומרים לנביאים שהם מאחלים להם שהפורענות עליה הם מתנבאים תבוא עליהם. לדוגמה: אם הנביאים היו מתנבאים שיבואו אויבים על ממלכת יהודה, תושבי ממלכת יהודה היו מאחלים לנביא שהוא ימות מהאויבים ולא היו מתייחסים לדבריו[54]: (יד) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת לכן אמר ה' צבאות את הדברים הבאים. ה' נקרא בשם צבאות משום שהוא האלוקים על צבאות של מעלה (כדוגמת המלאכים) ועל צבאות של מטה (כדוגמת בני האדם):[55] יַעַן דַּבֶּרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בגלל שאמרתם בדבריכם שאתם מכחישים את השגחת ה' ואת דברי נביאיו,[56] הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ אני (ה') אתן בפיך (ירמיהו) את דברי הנבואה שיהיו כמו אש,[57] וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים והעם הזה, תושבי ממלכת יהודה, יהיו כמו קוצים שקל לשרוף אותם,[58] וַאֲכָלָתַם ודברי הנבואה ישרפו את תושבי ממלכת יהודה, דברי הנבואה יתקיימו ותבוא פורענות על תושבי ממלכת יהודה[59]: (טו) הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק בֵּית יִשְׂרָאֵל בית ישראל (הכוונה לממלכת יהודה)! אני (ה') אביא עם שיבוא עליכם מרחוק, מבבל,[60] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה':[61] גּוֹי אֵיתָן הוּא העם שאני אביא עליכם יהיה עם חזק,[62] גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא העם שאני אביא עליכם, יהיה עם שנמצא בשלטון זמן רב, ולכן לא תהיה מניעה שהוא ישחית את כל מה שנמצא בארץ,[63] גּוֹי לֹא תֵדַע לְשֹׁנוֹ אתם (תושבי ממלכת יהודה) לא תבינו את השפה של העם שאביא עליכם, ולכן לא תוכלו לפייס אותו בדברים,[64] וְלֹא תִשְׁמַע מַה יְדַבֵּר ואתם (תושבי ממלכת יהודה) לא תבינו את שפתו של העם שאביא עליכם (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרכן של נבואות)[65]: (טז) אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ הנרתיק שבתוכו יש את החיצים שלו (של העם שאביא עליכם), דומה לקבר פתוח. כמו שהקבר הפתוח מוכן לקבל לתוכו את המתים, כך החיצים שבתוך הנרתיק יביאו גם הם מתים רבים, משום שהאויב יפיל חללים רבים מתושבי יהודה,[66] כֻּלָּם גִּבּוֹרִים כל חיילי האויב הם אנשים גיבורים[67]: (יז) וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ העם הזה יאכל את כל מה שתקצור ואת כל המאכלים שלך (כך שלא תוכל לאכול),[68] יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ האויב יהרוג את כל בניך ובנותיך,[69] יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ האויב יקח בשבי את כל הצאן והבקר שלך,[70] יֹאכַל גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ האויב יבזוז את כל פירות הגפן ואת כל התאנים שלך,[71] יְרֹשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה האויב יגרום לכל ערי המבצר שלך להיות עניים, הוא יהרוס את כל הערים המבוצרות שלך שאתה בוטח בהן,[72] בֶּחָרֶב (האויב יהרוס את כל ערי המבצר שלך) כאשר הוא יעלה עליך בחרב[73]: (יח) וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה גם באותם הימים, גם כאשר אביא עליכם את הפורענות,[74] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[75] לֹא אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה (גם כאשר אביא עליכם את הפורענות) לא אכלה אתכם לגמרי[76]: (יט) וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ כאשר אתם, תושבי ממלכת יהודה שייצאו לגלות, תאמרו:[77] תַּחַת מֶה עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה (כאשר תאמרו) מדוע ה' אלוקינו עשה לנו את כל הדברים האלה? מדוע ה' הרג חלק מתושבי יהודה וחלק אחר הוא הגלה,[78] וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אתה, ירמיה, תענה להם:[79] כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם (תענה לשואלים) העונש בא מידה כנגד מידה: כשם שאתם עשבתם אותי (את ה') ובארצכם עבדתם אלוהים אחרים, עבדתם עבודה זרה בארץ ישראל, כך אתם תעבדו אנשים זרים בארץ שלא תהיה שייכת לכם. אתם גולים כדי לקיים בכם מידה כנגד מידה: כדי שתעבדו אנשים זרים בארץ זרה, כמו שעבדתם עבודה זרה בארצכם[80]: (כ) הַגִּידוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב תגידו את הדברים הבאים לתושבי ממלכת יהודה (הדברים יובאו בפסוקים הבאים),[81] וְהַשְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה ותשמיעו את הדברים הבאים ברחבי ממלכת יהודה,[82] לֵאמֹר כך תאמרו לאנשי ממלכת יהודה[83]: (כא) שִׁמְעוּ נָא זֹאת עַם סָכָל עם טיפש! תשמע עכשיו את הדברים הבאים,[84] וְאֵין לֵב לתושבי ממלכת יהודה אין לב שמבין את הדברים,[85] עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ לתושבי ממלכת יהודה יש עיניים, אך הם אינם יכולים לראות את המעשים המופלאים של ה',[86] אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ לתושבי ממלכת יהודה יש אזנים, אך הם אינם יכולים לשמוע את המעשים המופלאים של ה'[87]: (כב) הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ האם אתם אינכם יראים ממני (מה')?[88] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[89] אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ האם אתם לא תרעדו ממני?[90] אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם אני הרי שמתי חול כדי שישמש כגבול הים,[91] חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ החוק הזה מתקיים תמיד והים אף פעם איננו עובר את החול ששמתי לו לגבול,[92] וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ גם כאשר יש זרם חזק במים ויש גלים גבוהים, המים אינם עוברים את החול,[93] וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ וגם כאשר הגלים גועשים ומלאים המיה, הם אינם עוברים את החול, משום שהם יראים מה'. אן כן, כמו שהמים יראים ממני ואינם עוברים את הגבול ששמתי להם, כך ראוי שגם אתם תהיו יראים מה'[94]: (כג) וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה אבל לעם הזה, לתושבי ממלכת יהודה, היה לב מעוות ומורד,[95] סָרוּ וַיֵּלֵכוּ תושבי ממלכת יהודה סרו והלכו מה'[96]: (כד) וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וגם אם עד עכשיו, בני ישראל לא היו יראים את ה', גם עתה הם לא אמרו בליבם שעליהם לירא מעתה מה' (כפי שמיד יבואר בעז"ה),[97] הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ ה' הוא שמוריד גשם (גשם שמועיל לגינות), את היורה (הגשם המוקדם שמועיל לתבואה) ואת המלקוש (הגשם המאוחר שמועיל לתבואה), כל גשם יורד בזמן המתאים שהוא יירד,[98] שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ בשבועות שבהם היה מתקיים הקציר, לאורך תקופת הקציר, ה' שמר את החוק ולא הוריד גשם בארץ ישראל, שהרי אם יורד גשם בארץ ישראל בזמן הקציר, הדבר מהווה סימן קללה. הנביא אומר שגם אם בני ישראל בהתחלה לא היו יראים מה', למרות שה' קיים את החוק שמי הים אינם עוברים את החול, הרי שהם היו צריכים לירא מה' כאשר הם ראו שהוא היה מורי להם גשם בזמן ובתקופות שלא התאימו, הוא מנע את ירידת הגשם[99]: (כה) עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה העוונות שלכם גרמו לכך שההבנה והידיעה נטו מכם, העוונות גרמו לכך שאינכם מבינים שצריך לירא מה', למרות שהייתם צריכים להבין זאת מהים שאינו עובר את החול ומירידת הגשמים בעיתם,[100] וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם והחטאים שלכם מנעו מכם את תבונת הלב, וכתוצאה מכך לא תזכו שיבואו עליכם דברים טובים[101]: (כו) כִּי נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים שהרי בעמי, בעם שביהודה, נמצאו אנשים רשעים, והמעשים שלהם גומרים לטמטום הלב,[102] יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים הרשעים הסתכלו וראו את המקומות שבהם הם יכולים להניח מארבים לאנשים אחרים, כמו שמחפשים מקומות להניח בהם מלכודות לבעלי חיים על מנת לתפוס אותם,[103] הִצִּיבוּ מַשְׁחִית אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ הרשעים הציבו מלכודת שלכדה אנשים, ועל ידי כך הם גזלו מהם והרגו אותם[104]: (כז) כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה כמו שהכלוב מלא בעופות, כך הבתים של הרשעים האלה מלאים ברמאות, הרשעים מרמים הרבה,[105] עַל כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ על ידי הרמאות, הרשעים צברו הרבה נכסים והפכו לאנשים עשירים[106]: (כח) שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ הרשעים נהיו שמנים ובשרם הפך ללבן. הכוונה היא שהרשעים הצליחו במעשיהם וצברו נכסים רבים,[107] גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע הרשעים עברו על כל הדברים הרעים שהם היו יכולים לעבור עליהם – במקרה והייתה להם הזדמנות לעשות דבר רע – הם עשו אותו,[108] דִּין לֹא דָנוּ דִּין יָתוֹם הרשעים לא הגנו על היתומים בשעה שהם באו לפניהם לדין. גם כאשר הנגזל היה יתום ומסכן, הם לא דנו דין אמת ולא פסקו לטובתו,[109] וְיַצְלִיחוּ ולמרות שהם הרשיעו במעשיהם, הם הצליחו, משום שאני (ה') עדיין לא נפרעתי מהם,[110] וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ וגם את האביונים הם (הרשעים) לא שפטו. יש כאן חזרה על הרעיון המובא לפני כן, האומר שהרשעים שפטו דין שקר וגם כאשר הנגזל היה אדם מסכן, הם לא דנו דין אמת ולא החזירו לו את הגזילה[111]: (כט) הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקֹד האם על המעשים האלה שנעשו על ידי הרשעים, אני לא אשגיח ולא אפרע מהם? האם אני (ה') אתעלם ממעשי הרשעים ולא אעניש אותם עליהם?[112] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[113] אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי האם לא יהיה ברצוני להיפרע מעם שעושה מעשים כאלה? האם אני לא ארצה להיפרע בעם ישראל על שהוא עושה מעשים כאלה?[114]: (ל) שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרָה נִהְיְתָה בָּאָרֶץ דבר תמוה ומאסו נהיה בארץ (כפי שמיד יוסבר)[115]: (לא) הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַשֶּׁקֶר נביאי הבעל ניבאו נבואות שקר,[116] וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל יְדֵיהֶם וכוהני הבעל ימשלו על העם בציווי הנביאים. נביאי הבעל מינו את כוהני הבעל לתפקידם,[117] וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן והעם שלי (של ה'), תושבי ממלכת יהודה, אוהבים את המציאות הזאת, משום שנביאי הבעל מצדיקים את ההתנהגות שלהם ואת חטאיהם,[118] וּמַה תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ (הנביא פונה לתושבי ממלכת יהודה) אך מה תעשו בסוף, כיצד תינצלו מהפורענות שתבוא עליכם? הרי נביאי וכוהני הבעל לא יצליחו להציל אתכם[119]:

 

 

 

[1] מצודות. רד"ק: למרות שדוד אמר בספר תהילים שהיו אנשים שהיו צדיקים, אותם צדיקים נאלצו להתחבא בבתים ולכן הם לא היו בשווקים. בשם אביו כתב שאמנם לא היו בהם צדיקים, אבל כיוון שהם נהרגו על ידי האויבים, החטאים שלהם התכפרו להם במיתתם, ולכן דוד קרא להם עבדי ה' וחסידים.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהשגחתו של ה' עם עם ישראל היא בגלל שיש בהם בעלי אמונה. מהר"י קרא: כשה' מביא יסורים על אדם, הוא עושה זאת משום שהוא רוצה שיחזרו בתשובה.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] רש"י + מצודות.

[14] תרגום. רד"ק: בגלל שמדובר בדלת העם, בכורמים וביוגבים, אין בהם דעת כדי לקבל את דברי התוכחה.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות. רד"ק: החכמים פנויים לעסוק בתורה משום שהם אינם עוסקים במלאכה.

[18] מצודות.

[19] מצודות בשילוב פירושו מהפסוק הקודם.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] רש"י.

[25] מצודות. רש"י: הכוונה למלכות מדי.

[26] מצודות. לפי פירושו משמעות המילה "שקד" הינה ממהר. תרגום: הכוונה ללשון מארב. רש"י בשם מנחם: הכוונה ללשון שמירה, לשון ציפיה. האויב מצפה לתקוף את ממלכת יהודה. רש"י: הנמר הוא ממלכת אשור או ממלכת יון.

[27] מצודות. רש"י: מי שייצא ייטרף על ידי אדום. רד"ק פירש שהאריה הוא משל למלך, הזאב הוא משל לחיילים, הנמר לשרי החיילים.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות. רש"י הוסיף פירוש שהנביא תמה: האם על הדברים האלה ה' אמור לסלוח לכם? מהר"י קרא: השאלה היא על איזו מהחטאים ה' אמור לסלוח להם.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות. רש"י: פירש "מיוזנים" מלשון קישוי איבר. מהר"י קרא: הנביא אומר שהשביעה מובילה לידי זנות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רש"י: בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שהאויב יעלה במישורים של ממלכת יהודה. בשם מנחם כתב שהכוונה היא ללשון חומה. בסוף דבריו כתב רש"י שלא יתכן לפרש כשני הפירושים האלה, שהרי הם אינם מסתדרים עם המשך הפסוק, שם כתוב "נטישותיה" מלשון ענפים, ולכן גם הוא פירש שהכוונה לשורות הכרם. רד"ק פירש שנטישותיה היינו שיני החומה ולכן הוא היה יכול לפרש ששורותיה פירושו החומה של ירושלים. לפי פירושו הפסוק אומר שהחומה לא תותץ כולה. בסוף דבריו כתב רד"ק שהחומה כן נותצה כולה ולכן כתב שכאשר כתוב שלא לעשות כלה, הכוונה שלא להכרית את העם.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] תרגום.

[48] מצודות.

[49] מצודות. תרגום: הכוונה היא שהטובה לא באה עלינו מה'.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות. רש"י: נביאי השקר יהיו לרוח, כולם יראו שדבריהם לא יתקיימו.

[53] מצודות. רש"י: דברי נביאי השקר בשם ה' אינם אמיתיים, נביאי השקר משקרים בנבואתם ואין בפיהם את דבר ה'.

[54] מצודות. רש"י: אלה הם דברי הנביא האומר שה' יעשה להם כמו שהוא ניבא אותו, ה' יקיים את דברי הנבואה.

[55] עפ"י רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[56] מצודות. תרגום: הכוונה לנביאי השקר שהיו אומרים נבואות שקר.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] רד"ק.

[61] תרגום.

[62] מצודות.

[63] מצודות. רש"י: העם הזה התחיל למרוד בי מלפני זמן רב, עוד מתקופת הפלגה. רד"ק: שאר העמים יפחדו מהעם הזה משום שהוא כבר שולט זמן רב.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] תרגום. מצודות: הכוונה שיאכל את כל המאכלים של בניך ובנותיך.

[70] תרגום.

[71] תרגום.

[72] רד"ק.

[73] רד"ק ולפי פירושו "בחרב" הוא תיאור זמן. לפי רש"י הכוונה היא לאופן שבו יהרוס האויב את ערי המבצר, על ידי החרב, והפסוק מסורס. פירוש נוסף שכתב רד"ק הוא שהבנים המוזכרים בתחילת הפסוק יישחטו על ידי החרב.

[74] מצודות.

[75] תרגום.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[84] תרגום.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] תרגום.

[90] מצודות.

[91] מצודות. רש"י: למרות שהים אינו מקבל שכר, הוא עדין ירא מה', כל שכן שכך צריכים לנהוג בני ישראל. מהר"י קרא: אם אתם תחטאו, בניכם יגלו, אך אם הים יחטא, אין לו בנים שיגלו. רד"ק: ה' אמר לבני ישראל שיש שתי אותו שמוכיחים שהם צריכים לירא ממנו. א. ה' משגיח בתחתונים ומונע מהים לעבור את החול, ואם ה' משגיח על העולם, הרי שצריך לירא מה'. ב. ה' מוריד גשם כאשר בני ישראל שומעים בקולו. כתשובה לסיבה שהנביא לא הזכיר ניסים כמו קריעת ים סוף, ענה רד"ק שהסיבה היא שהדברים שהנביא הזכיר הם ארועים שמתרחשים תמיד, בעוד שניסים דוגמת קריעת ים סוף התרחש רק פעם אחת.

[92] מצודות.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] מצודות.

[96] מצודות.

[97] מצודות.

[98] רד"ק.

[99] מצודות. רד"ק: חוק נוסף הוא שהרוח נושבת בניחותא בזמן קציר. לכן הנביא הזכיר שני חוקים. הראשון כנגד זה שלא יורד גשם בזמן הקציר והשני כנגד נשיבת הרוח. מהר"י קרא: הכוונה שה' תמיד קיים את שבועתו לנח שהארץ תמשיך לגדל את גידולי הקרקע, ואם שבועה זו אינה מתקימת, הרי שהדבר הוא בגלל שבני ישראל אינם מקיימים את מצוות ה'. רש"י: הכוונה היא שבשבעה השבועות שבין פסח לחג השבועות, ה' חקק שני חוקים הקשורים לקציר: העומר ושתי הלחם. ה' שמר שהקציר יתקיים בזמנו.

[100] מצודות. רש"י: העוונות גרמו שהטוב שה' אמור להשפיע עליכם, לא הושפע.

[101] מצודות.

[102] מצודות. תרגום: הכוונה שבעם שלי נמצאו אנשים רשעים שהורגים אנשים אחרים.

[103] מצודות.

[104] מצודות.

[105] מצודות. מהר"י קרא: הכלוב הוא כלי שמיועד לפיטום עופות, וכאשר מוציאים את אח העופות, מכניסים עוף אחר במקומו. הנביא אומר שהבתים של הרשעים מלאים בנכסים שהם קנו ברמאות.

[106] מצודות.

[107] רד"ק. בדבריו הוסיף וכתב שיש כאן מעין מליצה משום שרוב האנשים השמנים משמינים. רש"י: גם המילה "עשת" פירושו גוף עבה.

[108] מצודות. תרגום: הרשעים עברו על דיני התורה. רד"ק: הרשעים הרשיעו יותר מאדם שהוא רק אדם רע, משום שהם הוסיפו לגזול ולחמוס.

[109] מצודות.

[110] מצודות. רש"י: לא עשו את דין היתום והמסכן, כדי שהם יצליחו במעשיהם, על ידי גזילה מהמסכנים. מהר"י קרא: פירש את הפסוק בשני אופנים. א. הדין לא נעשה באופן שהיתומים יוכלו להצליח. ב. אם היו דנים את היתומים בדין אמת – היתומים היו מצליחים ומקבלים חזרה את הגזלה.

[111] מצודות.

[112] תרגום.

[113] תרגום.

[114] תרגום + מצודות.

[115] מצודות. רד"ק:הכוונה מלשון לכלוך. בשם התרגום כתב שיש נוסחאות שמשמע ממנו שהכוונה היא ללשון כליה.

[116] מצודות. רש"י: הכוונה שנביאי השקר ניבאו נבואות שקר ואמרו לתושבי הממלכה לגזול ולאנוס.

[117] מצודות. רש"י: כוהנים פירושו השופטים והמנהיגים את עם ישראל, והם אלה שגרמו לעם ללכת ולעשות את דברי נביאי השקר. מהר"י קרא: הכוונה שהוהנים הסכימו לדברי נביאי השקר. רד"ק: הכוונה שהם לקחו כסף כמו שרודים דבש.

[118] רד"ק.

[119] מצודות.