ישעיהו פרק ח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק ח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ב' ניסן תשע"ח

ישעיהו פרק ח

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי ה' אמר לי: קַח לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל קח לך מגילה גדולה,[1] וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ ותכתוב עליו בכתב ברור (כך שגם מי שאינו מיומן בקריאה יוכל להבין את הכתוב בו),[2] לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז (תכתוב על המגילה) "למהר שלל חש בז". הכתוב מעיד על המהירות שבה סנחריב יעלה להילחם בירושלים, ולאחר שיעבור זמן לא רב, נבוכדנצר מלך בבל יחריב את העיר[3]: (ב) וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים ואני (ישעיהו) החתמתי עדים על הגיליון. העדים העידו שדברי הנבואה נכונים ושתוכנה עתיד להתקיים בקרוב,[4] אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ העדים היו אוריה הכהן וזכריהו בן יברכיהו[5]: (ג) וָאֶקְרַב אֶל הַנְּבִיאָה אני (ישעיהו) שימשתי את אשתי,[6] וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן אשתי הרתה וילדה בן,[7] וַיֹּאמֶר יקֹוָק אֵלַי ה' אמר לי: קְרָא שְׁמוֹ מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז תקרא לבן בשם "מהר שלל חש בז"[8]: (ד) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר קְרֹא אָבִי וְאִמִּי ועוד לפני שהנער יידע לקרוא "אבא" או "אמא", כאשר הנער עוד יהיה צעיר מאוד,[9] יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר יהיה מישהו שיישא את הנכסים של דמשק ואת השלל של שומרון לפני מלך אשור. מלך אשור יעלה ויכבוש את ממלכת ארם ואת ממלכת ישראל[10]: (ה) וַיֹּסֶף יְקֹוָק דַּבֵּר אֵלַי עוֹד ה' הוסיף לדבר איתי דבר נבואה (בנוסף על הנבואה הקודמת),[11] לֵאמֹר כך אמר לי ה' דבריו[12]: (ו) יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט היות והעם הזה מאס במלכות בית דוד בגלל שהיא היתה חלשה. היו רבים בממלכת יהודה שהעדיפו שפקח מלך ישראל ימלוך עליהם משום שהם ראו שאחז היה מלך חלש,[13] וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ והם היו מעדיפים שרצין מלך ארם ופקח בן רמליהו ימלכו עליהם[14]: (ז) וְלָכֵן הִנֵּה אֲדֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים משום כך ה' עתיד להעלות על ממלכת יהודה את המים החזקים מהנהר (כפי שמיד יוסבר),[15] אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ (אני עתיד להעלות על ממלכ יהודה) את מלך אשור ואת כל הצבא הגדול שלו. הצבא נקרא "כבודו" של מלך אשור, משום שהצבא הביא לו כבוד מצד עמי העולם,[16] וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו מלך אשור יעלה על ממלכת יהודה וימלא את כל ארץ יהודה כמו שמים ממלאים את האפיקים. האפיקים הם הנחלים והעמקים שבהם זורמים המים שמתנקזים מההרים,[17] וְהָלַךְ עַל כָּל גְּדוֹתָיו וחיילי מלך אשור יהיו רבים כל כך, עד שהם ימלאו גם את הגדות של הנחלים. הנביא אומר שאם העם ביהודה מאס במי השילוח השקטים, הרי שהוא יעלה עליהם את סנחריב מלך אשור שנמשל למים שזורמים בחזקה משום שיש לו חיילים רבים וחזקים[18]: (ח) וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר מלך אשור יחלוף ויעבור בחוזקה בכל ממלכת יהודה, והוא יכבוש ערים רבות בממלכה,[19] עַד צַוָּאר יַגִּיעַ והוא יגיע עד למקום החזק ביותר שלהם (אותו הנביאמ דמה לצוואר חזק). הכוונה לעיר ירושלים,[20] וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל ממלכת יהודה (שנקראה בפסוק עמנואל משום שה' יהיה בעזרתה)! מוטות הכנפיים של מלך אשור יתפרסו על פני כל רוחב ארצך. חיילי מלך אשור יתפרסו על פני כל ממלכת יהודה[21]: (ט) רֹעוּ עַמִּים כל העמי שיצטרפו לסנחריב – תשברו את העמים האחרים, תנצחו עמים רבים,[22] וָחֹתּוּ ואלחר מכן אתם תישברו בעצמכם,[23] וְהַאֲזִינוּ כֹּל מֶרְחַקֵּי אָרֶץ כל העמים שברו ממרחקים שונים על פני כדור הארץ – תשמעו את דברי הנבואה שאומר,[24] הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ בהתחלה אתם תתחזקו במלחמה אך לאחר מכם אתם תישברו (הנביא כפל את הדברים על מנת לחזק את העניין)[25]: (י) עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר אתם יכולים להתייעץ האם לעלות לכבוש את ירושלים ולהילחם בה, אך עצתכם תופר,[26] דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם אתם יכולים לדבר על כיבוש ירושלים, אך הדיבורים שלכם לא יתקיימו,[27] כִּי עִמָּנוּ אֵל שהרי ה' בעזרתנו, וממילא אתם לא תצליחו לכבוש את ירושלים[28]: (יא) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי כְּחֶזְקַת הַיָּד (לא תצליחו לכבוש את ירושלים) שהרי כך אמר לי ה' כאשר התגברה הנבואה שלי. ה' אמר את הדברים כאשר הוא הוסיף לומר לישעיהו את דברי הנבואה (כפי שכתוב בפסוק ה'),[29] וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַזֶּה וה' ייסר אותי על מנת שלא אצטרף לחלקים בעם שמאסו במלכות בית דוד,[30] לֵאמֹר כך אמר לי ה' בדבריו[31]: (יב) לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר אל תאמרו זה לזה שאתם רוצים למרוד במלכות בית דוד,[32] לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר אל תתחברו לכל מי שאומר שהוא רוצה למרוד במלכות בית דוד,[33] וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ ואל תפחדו את הפחד המאפיין את קבוצת המורדים שמפחדים מרצין וארם,[34] וְלֹא תַעֲרִיצוּ אל תתנו לממלכת ישראל ולממלכת ארם את הכח והעריצות שהמורדים נותנים להם[35]: (יג) אֶת יְקֹוָק צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ עליכם לקדש רק את ה' צבאות, היות והוא האדון על צבא מעלה ועל מבא מטה והכל שלו,[36] וְהוּא מוֹרַאֲכֶם אתם צריכים לפחד רק ממנו (ולא מהממלכות האחרות),[37] וְהוּא מַעֲרִצְכֶם הוא זה שיתן לכם עריצות וכח כדי להילחם נגד אויביכם[38]: (יד) וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ מי מעם ישראל שיבטח בה' – ה' יהיה יהיה לו למקדש. הכוונה שה' יהיה למבצר ויציל את הבוטחים בו,[39] וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל ומצד שני ה' יהיה לאבן נגף שתכה אותו בחוזקה, לסלע חזקה (שתכה בו) ולמכשול,[40] לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל כך ה' יתייחס לשני בתי ישראל: לאחד הוא יהיה למקדש ויציל אותם, ומדובר על הקבוצה אלה שבוטחת בו ונאמנת למלכות בית דוד, ולשני הוא יהיה אבן נגף, ומדובר על הקבוצה שאיננה בוטחת בו ואיננה נאמנת למלכות בית דוד,[41] לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם ה' יהיה לפח ולמוקש לאחד מהבתים שיושבים בירושלים, והכוונה לאלה שמורדים במלכות בית דוד[42]: (טו) וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים יהיו רבים שייכשלו במכשולים שה' יזמין להם,[43] וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ והם יפלו במכשולים ויישברו, ייפלו במוקשים ויילכדו (הכתוב חזר על אותו עניין מספר פעמים על מנת לחזק את העניין)[44]: (טז) ה' מצווה את ישעיהו:[45] צוֹר תְּעוּדָה תקשור את דברי ההתראה שנאמרו לך,[46] חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי תחתום את התורה על תלמידך הלומדים אותה. ה' אמר לנביא שיוודא שהתלמידים שלו יודעים ומבינים היטב את דברי הנבואה[47]: (יז) וְחִכִּיתִי לַיקֹוָק אני (ישעיהו) מחכה לה' (כפי שמיד יוסבר),[48] הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב ה' מסתיר את פניו עכשיו מממלכת ישראל,[49] וְקִוֵּיתִי לוֹ ואני מקווה שהוא יושיע את ממלכת יהודה (מממלכת ישראל ומהמורדים בו)[50]: (יח) הִנֵּה אָנֹכִי הרי מה שאני עשיתי, כתיבת המגילה,[51] וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יְקֹוָק לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל וגם הילדים שה' נתן לי על מנת שהם יהיו לאות ולמופת בעם ישראל. הכוונה לשאר ישוב ולמהר שלל חיש בז, שה' נתן לישעיהו ואמר לו לקרוא להם בשם שמסמל את מה שעתיד לקרות לעם ישראל,[52] מֵעִם יְקֹוָק צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן הדברים נעשו על פיו של ה' צבאות היושב בציון והם לא נעשו מדעתי[53] ה' נקרא גם בשם צבאות היות והוא האלוה על צבאות רבים, כמו צבאות שלמטה (בני האדם והחיות) וצבאות של מעלה (הכוכבים והמלאכים)[54]: (יט) וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם וכאשר יאמרו לכם שבנא וסיעתו:[55] דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים תשאלו מה יהיה בעתיד מהאובות והידעונים (סוגי כישוף שונים).[56] האוב הינו העלאת המת, והדיעוני מכניס לפיו עצם חיה שגורמת לדבר על ידי כישוף,[57] הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים האובות והידעונים מוציאים קולות של צפצוף ושל הגיה. הנביא מזלזל בדברי האובות והידעונים ואומר שהם מוציאים קולות של ציפורים ולא קולות שיש להם משמעות אמיתית,[58] הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ הלא כולם עובדים עבודה זרה,[59] בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים וכולם שואלים באוב על מנת לברר מה יקרה לאלה שחיים (ואם כן גם אתה צריך לעשות כן)[60]: (כ) לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה (עליכם לענות לשבנא וסיעתו) אנחנו נדרוש רק בתורה ובמה שכתוב בתעודה (שנכתבה לעיל בפסוק ט"ז). אנחנו לא נדרוש את האובות והידעונים כיוון שזה נוגד את מה שכתוב בתורה,[61] אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה (לאחר שיענו לכם) תראו שהכשרים יסכימו אתכם,[62] אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר והם יסכימו שאין שום אמת באובות והידעונים[63]: (כא) וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב מי שעובר בדרך זו, של עזיבת ה' וביטחון במלכי מצרים, יגיע למצב שיעברו עליו צרות רבות ורעב,[64] וְהָיָה כִי יִרְעַב וכאשר תבוא עליו הרעב,[65] וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו אז הוא יתחיל לכעוס ולקלל את אלוהיו, את העבודה זרה שלו (משום שהוא יבין שאין בו אמת),[66] וּפָנָה לְמָעְלָה והוא יפנה אל ה' (אך ה' לא ישמע לו כיוון שכר ייחתם גזר דינו)[67]: (כב) וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וכאשר הוא יבקש סיוע מיושבי הארץ, כאשר הוא יפנה לבני אדם שיושבים בארץ על מנ שהם יסייעו לו,[68] וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה הוא יראה שיש צרה, חושך, עייפות ומצוקה. הכתוב השתמש במילים דומות על מנת לתאר את מצבו של הפונה אל בני האדם, כדרכם של נבואות,[69] וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח והוא יראה את עצמו כאילו שהוא דחוי באפילה. לא תהיה כל תועלת מהפנייה אל בני אדם או לעבודה הזרה[70]: (כג) כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ מי שמונה להציק לעם ישראל איננו עייף. הכוונה למלך אשור,[71] כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי הגלות הקרובה שבה יגלה מלך אשור את שניים וחצי השבטים שבעבר הירדן המזרחי תהיה גלות קלה, לא כל ממלכת ישראל תוגלה בה (אלא שבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה), ובכך היא תהיה דומה לגלות הראשונה שכבר התקיימה, בה גלו שבטי זבולון ונפתלי,[72] וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד אך הגלות השלישית תהיה כבדה, ובה יוגלו שאר תושבי ממלכת ישראל.[73] הנביא מסכם את שלושת הגלויות שמלך אשור יגלה:[74] 1) דֶּרֶךְ הַיָּם הגלות הראשונה כללה את האנשים היושבים על ים הכנרת, כלומר: שבט נפתלי ושבט זבולון (והיא כבר התרחשה בשעת אמירת נבואה זו),[75] 2) עֵבֶר הַיַּרְדֵּן הגלות השנייה תכלול את יושבי עבר הירדן: שבטי ראובן, גד, וחצי שבט מנשה,[76] גְּלִיל הַגּוֹיִם והגלות השלישית תכלול את שאר תושבי ארץ ישראל בממלכת ישראל. ארץ ישראל נקראה "גליל הגוים" משום שהיה הייתה "גוללת" אליה את כל הגויים, כל העמים רצו שיהיה להם חלק בארץ ישראל[77]:

 

[1] רש"י. תרגום: הכוונה ללוח. אבן עזרא: בתחילה פירש שהכוונה למגילה שהייתה חרוטה, ולאחר מכן כתב בשם יש אומרים שהכוונה לבגד והכתב שעליו היה עשוי רקמה.

[2] רש"י. רד"ק: "בחרט אנוש" פירושו שלא יעשה כן רק על דרך הנבואה, אלא שיעשה מעשה בפועל של כתיבה על המגילה. הגר"א: הציווי על לקיחת גליון שיכתוב עליו אדם חולה שדרכו לכתוב באותיות גדולות, וכך כולם יוכלו לראות את הכתוב בו.

[3] רש"י. רד"ק: הנביא צווה לכתוב על מגילה גדולה, ולכן ייתכן שאין הכוונה שיכתוב רק ארבעה מילים, אלא שיכתוב דברים רבים שעניינם "למהר שלל חיש בז". הגליון היה גדול משום שיש בכך משל לארץ ישראל: כשם שהגליון היה גדול והיה כתוב בו מעט, כך ארץ ישראל רחבת הידיים, הייתה ריקה ברובה בגלל הגלות של עשרת השבטים. בסוף דבריו כתב שלארעת המילים האלה יש משמעות דומה, אלא שהדברים נכתבו מספר רב של פעמים כדי לחזק את העניין.

[4] רד"ק. הגר"א: "עדים" פירושו שניים. "נאמנים" פירושו שלוש עדים שיש בהם נאמנות גדולה יותר מאשר שני עדים, היות וכאשר יש שני עדים, ייתכן ואחד מהפ ייפסל או יוכחש בבית דין. אבן עזרא: הסתפק מדוע כתוב "ואעדיה". יש אומרים שהאות א' באה במקום האות ה', ויש בפסוק ציווי לישעיהו "והעידה", כלומר: תמנה שני עדים. יש אומרים שהמילה נאמרה בלשון עתיד למרות שהיא מדברת על לשון עבר. בפירוש שלישי כתב שייתכן שה' הוא שמינה את העדים להעיד, ולמרות שהדבר איננו מוזכר בנביא עצמו, יש להניח שהנביא לקח אותם כעדים.

[5] רד"ק. לאחר מכן הביא את מדרש חז"ל שהנביאים האלו לא היו בתקופתו של ישעיהו, אלא שהם נכתבו יחד כדי לומר שכשם שהתקיימה נבואת הפורענות של אוריה הכהן "ציון שדה תיחרש", כך לעתיד לבא תתקיים נבואתו של זכריה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים". לפי הפירוש השני "ואעידה" פירושו שה' הוא שהעמיד עדים אלו. אבן עזרא: אוריה היה הכהן הגדול באותו הזמן וזכריה היה אדם חשוב שחי באותה תקופה. לאחר מכן הביא גם הוא את מדרש חז"ל.

[6] מצודות. רד"ק: אשתו נקראה נביאה היות והיא הייתה אשתו של הנביא. אבן עזרא הוסיף שייתכן שהאשה עצמה הייתה נביאה.

[7] תרגום. רש"י: הכוונה לבן עמנואל שנאמר בפרק הקודם (ז,י"ד), אך עיין שם שיש מחלוקת בפרשנים לגבי זהותו של עמנואל: האם הוא נולד לישעיהו או האם נולד לאחז. רש"י סובר שלא ניתן לומר שמדובר על בן נוסף, משום שבסדר עולם כתוב שנבואתו של ישעיהו לגבי עמנואל נאמרה בשנה הרביעית למלכותו של אחז שהיא אותה שנה שבה נהרג פקח בן רמליהו מלך ישראל (כמו שכתוב בפרק הקודם), ולא ייתכן שיוולדו שני בנים בשנה אחת. ישעיהו קרא לעמנואל "מהר שלל חיש בז" על שם הפורענות שעתידה לבוא על ממלכות ישראל וארם.

[8] תרגום. רד"ק: הבן לא נקרא בכל ארבעת השמות הללו, אלא הוא נקרא בכל פעם בשני שמות, או "מהר שלל" או "חש בז". לכל זוג מילים כאלה יש את אותה משמעות.

[9] תרגום. הגר"א: הכוונה לפני שהוא מגיע לשלב שיש לו חכמה, בינה ודעת.

[10] תרגום. בפרשנים (כמו רד"ק, אבן עזרא, מצודות ועוד), מוזכר העניין שחסר בפסוק מי יישא, כדרכו של מקרא במקומות נוספים.

[11] תרגום. רד"ק: כתוב שה' הוסיף לדבר עם ישעיהו דברים שקשורים לנבואתו הקודמת. אבן עזרא: יש בנבואה זו נבואה נוספת הקשורה למלך אשור, שכבר הוזכר בנבואה הקודמת. הגר"א: הנבואה הקודמת נאמרה לישעיהו על מנת שיאמר אותה לאחז ולעם, ונבואה זו נאמרה לישעיהו שלא על מנת לאומרה.

[12] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות באוצר המאמרים, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר" שם הרחבנו במשמעות המילה "לאמר" במקרא.

[13] רד"ק והסביר שמי השילוח זורמים לאט ולכן הנביא דימה את חולשתו של אחז למי השילוח. רש"י הביא את דברי חז"ל שהכוונה שהעם מאס בחזקיה המלך משום שהוא לא היה נוהג כמלך, אלא היה ממעט באכילה, ואילו פקח היה אוכל הרבה מעדנים כדרכם של מלכים. הנביא דימה את חזקיהו למי השילוח משום שהוא היה מטהר את העם כמו שמי המעיין שבשילוח היו מטהרים את העם. הגר"א: יש בשילוח שני חסרונות: מימיו הולכים לאט ואינם רבים. כך גם חייליו של חזקיה אינם רבים וחלשים. מצודות: הדימוי למי השילוח משום שהם הולכים לאט וכך גם רוב מלכי בית דוד הנהיגו את העם מתוך ענווה. אבן עזרא: השילוח נקרא בשם זה משום שפירוש "שילוח" הינו מקוואות מים, או שאדם שולח את המים למקומות שנצרכים או שהם מגדלים שלחים.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק.

[16] רד"ק. מצודות: הכוונה לכבודו של מלך אשור הינה לכל העושר שיש לו.

[17] רד"ק. אבן עזרא: התלבט אם לפרש את הפסוק שמלך אשור יעלה על מקומות שהם אפילו יותר חזקים מהמים, כמו שחומה מקלקלת מחמת יובשקיצוני ולא מחמת מים, ולמרו זאת מלך אשור יוכל לכבוש את כל המקומות החזקים ההם, או שהכוונה שהמקום עצמו שמלך אשור יהיה בו נקרא אפיקי מים.

[18] רד"ק. הגר"א: ממלכת ישראל נמשלה לאפיקים, ומלך אשור יעלה על כל האפיקים, ולאחר מכן הוא יעלה גם על גדות הנחלים, כלומר: על ממלכת יהודה. מהר"י קרא: הנביא מתנבא על תקופתו של צדקיהו. בכך חולק על מפרשים אחרים שפירשו פסוקים אלו על תקופתו של חזקיה (ראה למשל רש"י בפירושו לפסוק ו', רד"ק ואבן עזרא בפירושיהם לפסוק ח').

[19] רש"י.

[20] רש"י. רד"ק: הנביא דימה את ירושלים לצוואר, משום שהוא דימה לפני כן את ממלכת אשור למים. כשם שאדם נמצא בסכנה כאשר המים מגיעים עד לצווארו, כך ממלכת יהודה תהיה בסכנה גדולה כאשר מלך אשור יגיע עד לירושלים.

[21] רש"י. רד"ק: הכתוב הזכיר "עמנואל" לומר שירושלים לא תיכבש. ממלכת יהודה תהיה בסכנה משום שמלך אשור יגיע עד לירושלים, אבל ירושלים עצמה לא תיכבש על ידו, כפי שהנביא אמר בפרק הקודם שיש לקרוא את שם הנולד בשם "עמנואל" כדי לומר שה' יהיה בעזרתה של ממלכת יהודה.

[22] רד"ק. תרגום ורש"י: "רעו" מלשון להתחבר ולא מלשון שבירה.

[23] רד"ק.

[24] רד"ק.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק. הגר"א: הנביא דיבר על שני סוגים של עצות. עצות בין השרים שעל כך אמר "עוצו וכו'", ועל דבריהם של השרים אל העם ועל כך אמר "דברו דר וכו'".

[27] רד"ק.

[28] רד"ק.

[29] רש"י ולפי פירושו היד החזקה היא תוספת דברי נבואה שנאמרו לישעיהו. מצודות: הכוונה בחזקת היד שה' יעזור לירושלים בחוזק ידו.

[30] רד"ק. רש"י: הכוונה לסיעתו של שבנא. אבן עזרא: הכוונה שעם ישראל היה במצב רוחני ירוד באותה תקופה כפי שישיעוה אמר לעיל (ו,ה) שהוא יושב בתוך עם טמא שפתים, וה' הזהיר אותו שלא יילך בדרכם.

[31] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[32] רד"ק. בסוף דבריו כתב אפשרות דומה לפירוש רש"י, שהכוונה לתקופתו של חזקיה. רש"י: אל תתחברו לשבנא וסיעתו בטענה שהרוב הולכים אחרי שבנא, וכן לא להצטרף לברית שכרתו עשרת השבטים עם מצרים.

[33] על פי רד"ק.

[34] רד"ק. רש"י: אל תפחדו מסנרחיב. הגר"א: האיסור בתחילת הפסוק עוסק בדיבור ובצלע זו עוסקת במחשבה. הכתוב ציין שני סוגי מחשבה, "תיראו" ו"תעריצו" כנגד שני סוגים של מחשבה שקשורים למוח וללב.

[35] רד"ק. רש"י: אל תישברו כמו שבנא וסיעתו.

[36] רד"ק. אבן עזרא: התייחס לכך שכתוב קודם "את" ולאחר מכן "אותו" ואמר שכך דרכם של כתובים, או שיש לפרש שהכוונה של המילה "אותו" היא שיש לקדש רק את ה' ולא אחרים. תרגום: עליכם לומר "קדוש" על ה'. מצודות: תקדשו את שמו של ה' ותישענו על שמו. הגר"א: ראוי להתחבר אל ה' ולא אל המורדים במלכות בית דוד. כמו כן כתב שיש בפסוק זה הזכרה של שלושת הברכות הראשונות של תפילת העמידה: "מוראכם" כנגד ברכה ראשונה, "מעריצכם" כנגד "אתה גיבור", ו"תקדישו" כנגד "קדוש".

[37] רד"ק.

[38] רד"ק. רש"י: הוא מחזיק אתכם.

[39] רד"ק. רש"י: הכוונה שהפורענות מזומנת לשבנא וסיעתו בגלל שהם רצו למרוד במלך חזקיהו. לפי פירושו "מקדש" איננו מלשון קדושה או מחסה, אלא מלשון זימון. אבן עזרא: מדובר על מלך אשור שהוא יתגדל וייחשב כמו מקדש שנמצא במקום גבוה והאדם שעולה אליו אינו חושש מכל אבני הנגף שיהיו בדרך, כל מלך יהודה, אחז, ביקש ממלך אשור שיציל אותו מפני רצין מלך ארם. הגר"א בפירושו לפסוק ט"ו הסביר שמקדש הינו מקום מוכן ומזומן לפורענות.

[40] רד"ק. רש"י: אבן נגף הוא אבן שהרגליים נכשלות בו. כך גם פירש ש"צור מכשול" הוא פירוש של "אבן נגף". הגר"א: בפסוק יש שתי פורענויות: "אבן נגף" ו"צור מכשול".

[41] רד"ק. רש"י: הכוונה לשני הבתים: פקח וסיעתו, ושבנא וסיעתו. הטעמים תומכים בשיטת רש"י, שכן יש הפסקה לאחר המילה "למקדש" ולפי שיטת הרד"ק, למרות הפסקה זו, במילים "לשני בתי ישראל" יש חזרה למלכו בית דוד. כמו כן, עצם הפירוש ש"לשני בתי ישראל" מוסבת גם על הבוטחים בה', איננה ברורה. אולם לרש"י קשה סוף הפסוק "לפח ולמוקש ליושב ירושלים". מדוע יש חזרה על כך בסוף הפסוק ומה המקבילה בין "שני בתי ישראל" לבין "יושב ירושלים"? הרי לפי שיטתו, הסיעה המורדת במלכות בית דוד כבר נכללה במילים "לשני בתי ישראל". אבן עזרא: הכוונה שגם לממלכת ישראל וגם לממלכת יהודה תהיה תקלה מפנייתו של אחז למלך אשור.

[42] רד"ק ובסוף דבריו כתב שיש מפרשים פסוקים אלה על ימי חזקיה ועל שבנא וסיעתו.

[43] רד"ק. רש"י: פקח נהרג על ידי הושע ועשרת השבטים נפלו ביד סנחריב ושבנא יצא מירושלים וסנחריב פגע בו.

[44] מצודות. הגר"א: "וכשלום בם" נאמר על "צור המכשול". "ונפלו" נאמר על "אבן הנגף". "נשברו" נאמר על המקדש. "נוקשו" כנגד המוקש, ו"נלכדו" כנגד הפח. לשיטתו הנביא מזהיר על ארבעה סוגים של מכשולים.

[45] רש"י. רד"ק: הנביא עצמו הגיע למסקנה שהוא צריך להסתיר את דברי נבואתו כדי שהעם ביהודה לא יראה את דברי הנבואה. העם לא היה מעוניין לקיים את דברי הנביא ואם הוא היה רואה את דברי הנבואה, הוא היה חוטא בכוונה, והנביא לא רצה להכשילם.

[46] רש"י.

[47] רש"י. רד"ק: הנביא אומר שהוא צריך לוודא שרק התלמידים שלו ילמדו תורה, היות ואר האנשים אינם מעוניינים ללמוד תורה. אם הוא יראה לאחרים את ענייני התורה והם לא יקיימו אותה, יהיה להם עונש גדול יותר. בסוף דבריו כתב שיש מפרשים כמו רש"י.

[48] רש"י. רד"ק: יש שני אופנים לפרש פירוש זה. לפי הפירוש שפירש בפסוק הקודם שהנביא אמר שהוא ילמד תורה רק לתלמידיו ולא לשאר העם, הכוונה היא שהנביא עצמו מקווה לה' ושאר העם עדיין רחוקים מה'. לפי הפירוש השני (שהוא פירוש רש"י), שהפסוק הקודם הוא ציווי מה' אל הנביא, הכוונה שהנביא אומר שהוא עצמו מחכה שה' יושיע את העם ביהודה. אבן עזרא: הנביא אומר שהוא מחכה לקבל רשות מאת ה' על מנת שהוא יוכל לגלות את הסודות. הגר"א: הסתרת הפנים פירושו שאסור לגלות גם את מה שמבינים, והנביא אומר שהוא מחכה שיהיה אפשר לומר את חכמת ה'.

[49] רש"י. בשם המדרש כתב לקמן שהפסוק הקודם מדבר על אחז שחתם את התורה ורצה לגרום לשכינה שתסתלק מישראל, והנביא ענה לו שהוא לא יצליח בכך, ושאין נבואה קשה יותר מנבואתו של משה האומרת שה' יסתיר את פניו מעם ישראל, ובאותה נבואה כתוב "וענתה השירה הזאת", משמע שלא ניתן לגרום לסילוק השכינה מעם ישראל. בפסוק הבא כשכתוב על הילדים, פירושו שהילדים יהיו עדים שתתקיים תורה בישראל על ידם.

[50] רש"י. מצודות: צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת, בו הנביא מבקש שה' לא יסתיר את פניו מממלכת יהודה אם הם יקיימו את התורה.

[51] רד"ק.

[52] רד"ק. רש"י: הכוונה לעמנואל ולמהר שלל חש בז. המחלוקת תלויה במי הוליד את עמנואל, אשתו של ישעיהו או אשתו של אחז (ראה לעיל ז,יד).

[53] רד"ק.

[54] רד"ק לעיל א,ט.

[55] רש"י בפירושו לפסוק כ' שם הסביר את מהלך הפסוקים לפי הפשט. כאן כתב רש"י על פי המדרש שהכוונה לאומות העולם. רד"ק: כאשר אנשים מעם ישראל יאמרו לכם. אבן עזרא: כאשר התלמידים ישאלו אתכם. מהר"י קרא: הכוונה לדברי עשרת השבטים.

[56] תרגום. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר דברים, אוצר המאמרים, במאמר העוסק בשאלה האם יש אמת בכישופים הללו או לא. הגר"א: הצורך לשאול את האובות והידעונים עלה לאחר שהתורה נחתמה כפי שכתוב בפסוק ט"ז. האובות והידעונים הם כנגד התעודה והתורה וכנגד אנכי והילדים.

[57] מצודות.

[58] רש"י.

[59] רש"י בפירושו לפסוק כ'. כאן כתב בשם המדרש שזוהי תשובת ישעיהו שכל אחד אמור לשאול את אלוהיו ולא את האובות והידעונים.

[60] רש"י בפירוש לפסוק כ' על דרך הפשט. כאן כתב על פי המדרש שזוהי תשובתו של הנביא שאומר שלא צריך לדרוש את האובות משום שצריך לפנות אל ה'.

[61] רש"י בפירושו על דרך הפשט. בפירושו על דרך המדרש כתב שצלע זו היא המשך של הנאמר בפסוק הקודם בעניין תשובתו של ישעיהו, שבמקום לדרוש את האובות והידעונים, צריך לדרוש את התורה ולתעודה. רד"ק: הנביא אומר שיהיו שיישבעו בשם התורה שיש אמת באובות והידעונים אך למרות שבועתם צריך לדעת שאין בהם אמת. בשם המדרש כתב שנבואה זו נאמרה על ידי אביו של הושע, והעם כעס עליו ולכן הגלו אותו איתם כאשר גלו שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה. אבן עזרא: כתב שני פירושים. הראשון: שעובדי העבודה זרה יאמרו על התורה שאין שום אמת במה שכתוב בתורה. השני: כדברי הרד"ק שיש כאן שבועה, אך האבן עזרא דחה פירוש זה משום שלא מצאנו משמעות דומה לכך במקרא. הגר"א: צלע זו נאמרה בלשון תמיהה: האם ראוי לדמות את האובות והידעונים לתורה?

[62] רש"י. בפירושו השני כתב שלאחר שחזקיה וסיעתו יענו לו, יראו אם סיעת המורדים תגיד להם לדרוש את האובות והידעונים למרות שאין בהם שום אמת.

[63] רש"י. בשם המדרש כתב שהאובות והידעונים אינם יכולים לגרום לשמש לזרוח עליהם, כל שכן שאינם יכולים לגרום לשמש לזרוח על אחרים. הגר"א: אומות העולם יאמרו שאין בהם שום אמת.

[64] רש"י. רד"ק: הכוונה לכל מי שעובר בארץ. מצודות: הכוונה למי שדורש אל המתים. אבן עזרא: פירש בשני אופנים. או שהכוונה למי שעובר בארץ יהודה, והוא יהיה רעב משום שחיילי סנחריב יילחמו בממלכת יהודה, או שהכוונה לחיילי סנחריב עצמם שיהיו רעבים ונתונים בצרה. הגר"א: כולם יודעים שאין אמת באובות והידעונים ורק הקשים, בני דם שמזלם רע, וחסרי הלחם, שואלים באוב והידעונים כיוון שהם כל כך מיואשים עד שהם מוכנים לדרוש בדבר שהם יודעים שהוא שקר.

[65] רש"י.

[66] רש"י. רד"ק: כאשר הוא יהיה רעב, הוא יקלל את המלך שלו, והמלך לא יוכל להושיע אותו משום שמקור הרעב הוא מהמלחמה. בסוף דבריו הביא את התרגום שכתב שהרעב יבזה את העבודה הזרה שלו.

[67] רש"י.

[68] תרגום.

[69] מצודות. הגר"א: בכתוב ישנם שלושה שלבים שונים של הצרות שיבואו עליהם. א. כאשר הם יהיו בארצם – "צרה וחשיכה". ב. כאשר הם יילכו בגולה – "מעוף צוקה". ג. כאשר הם יגיעו לגולה "ואפלה מנדח". רד"ק כתב שניתן לפרש את המילה "מעוף" גם מלשון חושך.

[70] רד"ק.

[71] רש"י וציין את שלושת הגלויות שמלך אשור הגלה. בשנה הרביעית למלכות אחז, הוא הגלה את שבטי זבולון ונפתלי. בשנה השתים עשרה לאחז, הוא הגלה את שבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה.  בשנה השישית לחזקיה, הוא הגלה את שאר ממלכת ישראל. רד"ק: הפסוק מדבר על ממלכת ישראל שלא הרגישה בחושך על שכבר התקיימה גלות אחת של שבטי נפתלי וזבולון. אבן עזרא: הפסוק מדבר על ממלכת יהודה, שלא תהיה עייפה כמו ממלכת ישראל, משום שסנחריב לא יצליח לכבוש אותה. בפירושו השני כתב שמדובר על מלך אשור שלא יצליח להציק לממלכת יהודה כפי שהוא כבר עשה למללכת ישראל. הגר"א: בשעת הגלות עצמה, בעוד תושבי ממלכת ישראל מובלים לגלות, המציקים להם לא יהיו עייפים וימשיכו להציק להם מאוד.

[72] רש"י. חז"ל (סנהדרין צד,ב) דרשו שהראשונים (ממלכת ישראל) לא שמרו את התורה, אך אחרונים (ממלכת יהודה בתקופתו של חזקיה) שמרו את התורה, ולכן ייעשה להם נס, ואם סנחריב לא יחזור בו, הוא יבזה אותו כגללים.

[73] רש"י.

[74] רש"י. מצודות: מטרת הנביא בהזכרת גלות ממלכת ישראל היא שתושבי ממלכת יהודהל א ידרשו באובות כפי שעשו תושבי ממלכת ישראל.

[75] רש"י. תרגום: הכתוב מונה כאן את הסיבות לעונש שיבוא על ממלכ ישראל. הם לא זכרו את "דרך הים", את קריעת ים סוף, את "עבר הירדן", את הניסים של קריעת הירדן, ואת "גליל הגוים", מלחמת ערי הגוים. הגר"א: יש להבדיל בין קריעת ים סוף לבקיעת הירדן. בבקיעת הירדן, המים שיורדים דרומה הפסיקו לזרום וכך בני ישראל נכנסו לתוך היבשה. אולם, בים סוף, הקרקע בתחתית הים, נמצאת עמוק מתחת לגובה פני החוף, ואם המים היו רק מפסיקים לזרום, היה הדבר גורם לצער ולמאמץ לבני ישראל, ולכן ה' בקע את המים הגבוהים, ואילו המים שהיו בגובה שווה עם הקרקע הפכו לקרח.

[76] רש"י אך לא הזכיר את חצי שבט מנשה.

[77] רש"י.