ישעיהו פרק מ

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק מ'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אדר תשפ"א

ישעיהו פרק מ

(א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי הנביאים התנבאו בנבואות נחמה שעתידות לבוא על עם ישראל,[1] יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם כך יאמר האלוקים שלכם. ה' אמר את דברי הנבואה הללו[2]: (ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם תדברו דברי ניחומים שיתקבלו על ליבה של ירושלים.[3] הכוונה לדברי ניחומים שעם ישראל ישמע,[4] וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ ותקראו לעיר ירושלים ותאמרו לה שהגלות הסתיימה,[5] כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ שהרי התמלא הזמן שהיה קצוב לה לגלות,[6] כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ והעונש שלה הושלם בגלות (ולכן תושביה יכולים לחזור),[7] כִּי לָקְחָה מִיַּד יְקֹוָק כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ שהרי העיר ירושלים נענשה פעמיים על חטאיה: פעם בגלות בבל ופעם שנייה בגלות הזו[8]: (ג) קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר הגאולה תהיה כאילו שיש קול שקורא במדבר ואומר:[9] פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק תפנו במדבר דרך שבו ישיב ה' את בני הגולה. הנביא מדמה את האופן שבו יחזרו בני הגולה לארץ ישראל, בצורה חלקה וללא בעיות, כאילו שיש קול שמפנה להם את הדרך,[10] יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ תיישרו את הדרך במדבר בשביל אלוקינו (שמביא את עם ישראל חזרה לארצו)[11]: (ד) כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא כל אחד מהעמקים יתרומם (כדי להתיישר עם גובה פני השטח),[12] וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וכל ההרים והגבעות יונמכו (כדי להתיישר עם פני השטח),[13] וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר דרך עקומה תהיה ישרה,[14] וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה וההרים הסמוכים זה לזה שביניהם יש ודאיות תלולים – יהפכו לישרים. כל זאת כדי שהדרך חזרה מהגלות תהיה קלה וישרה[15]: (ה) וְנִגְלָה כְּבוֹד יְקֹוָק לאחר היציאה מהגלות, יתגלה כבוד ה' בעולם,[16] וְרָאוּ כָל בָּשָׂר וכל בני האדם יבינו,[17] יַחְדָּו כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר שה' הוא שאמר את כל נבואות הנחמה האלה (היות והם יראו שנבואות הנחמה יתקיימו)[18]: (ו) קוֹל אֹמֵר קְרָא קול הנבואה אמר לי לקרוא דברים בקול,[19] וְאָמַר מָה אֶקְרָא והקול הזה אמר לי את תוכן הקריאה שאני צריך לקרוא,[20] כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר כל העמים שיתקפו אותך במלחמת גוג ומגוג, יהיו כחציר. הנביא דימה את הגויים לחציר: כשם שהחציר מתייבש ואין בו ממש, כך בגויים ההם לא יהיה ממש והם ימותו בלי להזיק לעם ישראל,[21] וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה וכל החסדים שלהם יהיו כמו הפרחים שבשדה. כשמו שהפרחים בשדה יבשים, כך החסדים שלהם לא ייחשבו, משום שהם הציקו מאוד לעם ישראל,[22]: (ז) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ הגויים עתידים להתייבש כמו חציר ולנבול ולכמוש כמו הפרחים היבשים,[23] כִּי רוּחַ יְקֹוָק נָשְׁבָה בּוֹ משום שרוח ה' תהיה נושבת עליהם ותפריח אותם לאוויר,[24] אָכֵן חָצִיר הָעָם העם שיעלה להילחם בעם ישראל במלחמת גוג ומגוג יהיה כמו חציר. יש בצלע זו כפילות על הנאמר בצלע הקודמת על מנת לחזק את העניין[25]: (ח) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ הגויים עתידים להתייבש כמו חציר ולנבול ולכמוש כמו הפרחים היבשים. יש בצלע זו חזרה על הנאמר בפסוק הקודם כדי לחזק את העניין,[26] וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם ודברי הנבואה שנאמרו על ידי ה' לנביאים – יתקיימו תמיד[27]: (ט) עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן ציון שהיא עתידה לבשר לכל שאר הערים בארץ ישראל שהגאולה תגיע! תעלי להר גבוה כדי שכאשר תבשרי לכולם על הגאולה הם יוכלו לשמוע את קולך (כאשר מישהו רוצה שכולם ישמעו אותו, הוא עולה למקום גבוה),[28] הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם ירושלים שעתידה לבשר על הגאולה! תאמרי את הדברים בקול רם כדי שכולם ישמעו את דברייך,[29] הָרִימִי אַל תִּירָאִי תאמרי את הדברים בקול רם ואל תפחדי,[30] אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם תאמרי לשאר ערי יהודה "הנה אלוקיכם", שה' עתיד להחזיר את שכינתו לירושלים והגאולה תגיע[31]: (י) הִנֵּה אֲדֹנָי יְקֹוִק בְּחָזָק יָבוֹא ה' עתיד להתגלות בחוזקה רבה,[32] וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ והזרוע שלו, והגבורה שלו, תמשול לפניו,[33] הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ השכר של מי ששומע בקול ה' יהיה איתו, כל מי ששומע בקול ה' יקבל את שכרו,[34] וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו שהרי כל מעשיהם גלויים לפני (לפני ה')[35]: (יא) כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה (ה' יאסוף את עם ישראל מהגלות) כמו רועה טוב שרועה את עדרו ומשגיח עליו,[36] בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא וכמו שהרועה אוסף בידו את הטלאים הצעירים שאינם יכולים ללכת, והוא נושא אותם בחיקו, כך ה' יאסוף את עם ישראל מהגלות.[37] החיק הוא החלל שנוצר בין הזרועות לבין החזה בשעת חיבוק,[38] עָלוֹת יְנַהֵל ואת האימהות שלהן, שצמודות לילדיהם הקטנים, הוא ינהל לאט ולא יכריח אותם להתקדם מהר. כך הקב"ה ינהיג בסבלנות את עם ישראל בדרכם חזרה מהגלות, וידאג שגם החולים מעם ישראל יגיעו לארץ ישראל[39]: (יב) מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם כשם שאדם מודד על ידי האגרוף שלו את כמות המים לפני שהוא שם אותם בכלי, כך ה' כביכול מדד את המים בשעה שהוא ברא את העולם כדי לוודא שיש בדיוק את הכמות המדויקת של המים שנצרך לעולם,[40] וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן ובשעת בריאת העולם, ה' כביכול מדד את השמים על ידי מידה שנקראת זרת (חצי אמה),[41] וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ ואת כמות העפר בארץ ה' כביכול מדד על ידי מידה שנקראת שליש (שהיא מידה גדולה),[42] וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וכביכול שה' מדד את ההרים על ידי מכשיר מדידה שנקרא "פלס",[43] וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם ואת הגבעות ה' כביכול מדד על ידי המאזנים. הנביא אומר שאין להתפלא על שה' יגאל את בני ישראל, היות ולה' יש כוחות גדולים, וכוחות אלה מוכרים לגויים מהאופן שבו הוא ברא את העולם[44]: (יג) מִי תִּכֵּן אֶת רוּחַ יְקֹוָק מיהו זה שקבע את רצון ה' בבריאת העולם?[45] וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ ולמי ה' הודיע את עצתו? למי ה' אמר את מה שהוא מתכנן?[46]: (יד) אֶת מִי נוֹעָץ עם מי התייעץ ה'?[47] וַיְבִינֵהוּ ומי לימד את ה' בינה? הרי אף אדם לא יכול ללמד את ה' דבר,[48] וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט ומי לימד את ה' ללכת בחוקים של העולם? הרי ה' הוא שקבע את החוקים האלה,[49] וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת ומי לימד את ה' דעת,[50] וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ ומי לימד את ה' ללכת בדרך תבונות? בפסוקים האחרונים, הנביא חזר פעמים רבות על אותו עיקרון לתפארת המליצה[51]: (טו) הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי הגויים נחשבים לפני ה' רק כמו טיפת מים בתוך דלי, הם אינם נחשבים לפניו לכלום, ולכן הם לא יוכלו למנוע את הוצאת עם ישראל מהגלות,[52] וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הגויים נחשבים לפני ה' כמו אבק שנשאר על המאזניים לאחר שהשתמשו בהם לשם שקילה, הם אינם חשובים לפניו כלל,[53] הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל הרי ה' יכול להרים איים שלמים ולהפוך אותם. אם כן, אין מי שיכול למנוע מה' מלגאול את עם ישראל[54]: (טז) וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר בכל היער הגדול שנקרא יער הלבנון, אין מספיק עצים כדי לשרוף ולכפר על הגויים. הנביא אומר שאחרי שה' יגאל את עם ישראל, הגויים לא יוכלו לכפר על החטא של חוסר אמונה ביכולת של ה', אפילו אם הם ישרפו את כל העצים ביער הלבנון לשם ה',[55] וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה ואין מספיק חיות ביער הלבנון, ואפילו אם הגויים יקריבו את כולם לשם קרבן עולה, ה' לא יכפר להם על חוסר אמונתם בו[56]: (יז) כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ כל העמים נחשבים לכלום נגדו, העמים נחשבים לכלום ביחס לה',[57] מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ העמים נחשבים לפחות מאפס ביחס לה'[58]: (יח) וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל אל מי אתם משווים את ה'? אתם חושבים שכמו שהאלים שלכם אינם יכולים לעשות דברים, כך ה' אינו יכול לעשות אותם,[59] וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ ואיזה דמות של הפסלים את משווים לה'? ה' איננו דומה לפסלים שלכם שאינם יכולים לעשות דבר[60]: (יט) הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ את הפסל הכין החרש על ידי שהוא גילף דמות מעץ,[61] וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ ולאחר מכן הצורף הצמיד את הזהב על גבי דמות העץ, הצורף ציפה את דמות העץ בזהב,[62] וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף ואת שלשלאות הכסף, עשה הצורף. הפסל נבנה בידי אדם[63]: (כ) הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה אדם מסכן ועני שאין לו אפשרות להכין את הפסל מזהב וכסף, יפריש ויבחר חומרים זולים יותר לשם הכנת הפסל (כפי שיוסבר בצלע הבאה),[64] עֵץ לֹא יִרְקַב (העני יבחר לפסלו) עץ שלא יירקב,[65] יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם ואותו עני יבחר בעל מקצוע חכם,[66] יְבַקֶּשׁ לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט משום שהוא מבקש שיכינו לו פסל שלא יתמוטט. אם הפסל יתמוטט, החלקים שלו עלולים להישבר, ולכן צריך בעל מקצוע מומחה שיגלף את פסל העץ באופן שלא יהיה חשש שיתפרק. הנביא אומר שהגויים צריכים לחשוש שמא העבודה זרה שלהם תתפרק, ואם כן, לא ניתן להשוות אותו אל ה'[67]: (כא) הֲלוֹא תֵדְעוּ הרי אתם יודעים מיהו האלוקים האמיתי,[68] הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ וגם אם אתם לא יודעים מעצמכם מיהו האלוקים האמיתי, אתם בוודאי שמעתם שה' הוא האלוקים ובוודאי קראתם על כך בספרים,[69] הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם וגם אם לא קראתם על כך בספרים, בוודאי שהדברים עברו אליכם בקבלה,[70] הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הרי אתם יכולים לראות לפי היסודות של הארץ שה' הוא שברא את העולם, מהתבוננות על הארץ ניתן להבין שה' הוא שברא את העולם[71]: (כב) הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ הרי ה' יושב בשמים שמקיפים את הארץ,[72] וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים ומי שיושב בארץ דומה בעיניו לחגב, היות וכאשר אדם יושב למעלה, כל מה שתחתיו נראה קטן. כמובן שה' לא באמת יושב בשמים, אלא מלוא כל הארץ כבודו,[73] הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם ה' פרס את השמים כמו יריעה של אוהל,[74] וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת והוא מתח אותם כמו אוהל כדי שיוכל לשבת מתחתיו. יש בצלע זו חשרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[75]: (כג) הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן ה' הופך שרים לכלום, הוא מוריד אותם ממעלתם,[76] שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה ואת שופטי הארץ הוא הופך לכלום. ה' יכול לשנות את מעמדו של כל אדם, גם אם הוא היום במעלה גדולה[77]: (כד) אַף בַּל נִטָּעוּ (המעמד של האנשים החשובים ישתנה כל כך לרעה) עד שכולם יאמרו עליהם שהם אפילו מעולם לא ניטעו, לא יהיה ניכר שאי פעם הם היו במעלה כל כך גדולה (משום שעכשיו הם יהיו במעלה כל כך נמוכה),[78] אַף בַּל זֹרָעוּ והם אפילו לא נזרעו (שלב שלפני הנטיעה). לא רק שיאמרו שהם לא היו אף פעם נטועים, אלא אפילו שהם אף פעם לא נזרעו,[79] אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם ואפילו השורשים שלהם לא השתרשו בקרקע. אנשים יאמרו שהם מעולם לא היו אנשים חשובים,[80] וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ ואפילו נשיפה קלה, הם התייבשו ונעקרו ממקומם,[81] וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם ורוח סערה תישא אותם כמו שהיא נושאת את הקש. מעמדם אינם יציב וישתנה, כשם שהסערה מוליכה את הקש ממקום למקום[82]: (כה) וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה ואל מי אתם יכולים לדמות אותי ובכך אני אשתווה אליו? לא ניתן להשוות את ה' לאף אל אחר, אין אף עבודה זרה שיש לה את הכוחות שיש לה',[83] יֹאמַר קָדוֹשׁ כך אמר ה' האו קדוש[84]: (כו) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה תזקפו את עיניכם לשמים, ותבינו מי ברא את כל הכוכבים,[85] הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם ה' הוא היחיד שיכול להוציא את כל הכוכבים האלה ולעדת בדיוק את מניין הכוכבים,[86] לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא ה' קורא לכל כוכב בשם המיוחד לו (כיוון שהוא מכיר את השפעת הכוכבים על הנעשה בארץ),[87] מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר בגלל כוחו של ה' ובחוזקו – אין אף כוכב שנעדר לעולם. היות ויש בכוחו של ה' לברוא את הכוכבים באופן שהם יעמדו לעולם, הם אכן יהיו קיימים לעולם[88]: (כז) לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב למה אתם בני ישראל אומרים כאשר אתם נמצאים בגלות,[89] וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל (מדוע) עם ישראל אתה מדבר ואומר את הדברים הבאים בגלות. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[90] נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְקֹוָק העניינים שלי נסתרים מה' – לא אכפת לו ממה שעובר עלי בגלות,[91] וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר והמשפט שלי נגד הרשעים, נגד העמים שמשעבדים אותי, אינו נמצא לפני ה'. לה' לא אכפת מכך שהעמים משעבדים אותי בגלות[92]: (כח) הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ הרי גם אם לא קיבלת את הדברים במסורת, אתה יכול להבין את הדברים מעצמך,[93] אֱלֹהֵי עוֹלָם יְקֹוָק ה' הוא השופט את כל העולם,[94] בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ ה' ברא את העולם בצורה מדויקת, כך שהמרחק בין כדור הארץ לבין הכוכבים הוא מדויק ומתאים,[95] לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע ה' אף פעם איננו מתעייף – עובדה שמיקום כדור הארץ מתנהל לפי קביעתו כל הזמן (כך שלא ניתן לומר עליו שהוא נמנע מלשפוט ולפעול על פי הצדק בגלל העייפות),[96] אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ אנחנו איננו יכולים לחקור את תבונתו של ה' ואיננו מבינים מדוע הוא אינו מושיע את עם ישראל[97]: (כט) נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ ה' יתברך מסוגל לתת כח לעם ישראל שעייף בגלות, אלא שהוא החליט שעוד לא הגיעה השעה לכך,[98] וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה ולעם ישראל שהיום בגלות חסר אונים – ה' יכול לתת עוצמה אם הוא ירצה, אלא שעוד לא הגיעה השעה לכך. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[99]: (ל) וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ הרשעים בעולם שנראים עכשיו חזקים כנערים צעירים – עתידים להתעייף,[100] וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ והרשעים בעולם שחזקים כמו בחורים צעירים – עתידים להיכשל (בניגוד לעם ישראל שעתיד להתחזק)[101]: (לא) וְקוֹיֵ יְקֹוָק יַחֲלִיפוּ כֹחַ (לעומת הרשעים) עם ישראל שמקווה לישועת ה' יחליף את כוחו ויתחזק,[102] יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים הנביא מדמה את עם ישראל לנשרים שמגביהים לעוף, ולכן אמר כביכול שהוא עתיד לגדל כנפיים כמו הנשר,[103] יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ כאשר עם ישראל יחזור לארצו, הוא ירוץ בדרכו ולא יתעייף – בשעת חזרת עם ישראל לארצו הוא יהיה בשיא כוחו,[104] יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ (כאשר עם ישראל יחזור אל ארצו) הוא יילך בדרך ולא יתעייף[105]:

 

[1] תרגום. רד"ק: הכפל נועד לחזק את הדבר. רש"י: הכוונה לומר "נחמו אתם הנביאים שלי, תנחמו את עמי". כמו כן כתב שמעתה ואילך יהיו נבואות נחמה בספר. אבן עזרא: פרק זה מהווה המשך לפרק הקודם שבו נאמר שתהיה גלות. אמנם הוא דחה את פירושו של ר' משה הכהן שנבואות הנחמה נאמרו על תקופת בית המקדש השני, וכתב שהכל נאמר על הגלות שבה אנחנו נמצאים עכשיו. יש אמנם נבואה שנאמרה על זמן בית שני (ומדובר בו על כורש), אך הנבואות בכללותם נאמרו על גלות זו. בעניין הכפילות כתב שהדבר נועד לומר שהגאולה תהיה מהירה או שהיא תהיה ללא הפסקה.

דבריו אומר אבן עזרא שפרקים אלו לא נכתבו על ידי ישעיהו הנביא. דברי חז"ל שישעיהו כתב את ספרו נאמרו על רוב הספר, אך לא על כולו, היות וחלק הנבואות לא התקיימו בחייו (כמו הנבואה שמלכים יקראו וקמו להלן מט,ז). הדבר דומה לדברי חז"ל שאמרו ששמואל כתב את ספרו, למרות שסוף הספר לא נכתב על ידו, וכמו שלא יתכן שעזרא כתב את כל ספר דברי הימים, משום שכתוב של על זרובבל, ועזרא קדם לזרובבל. בסוף דבריו כתב שיתכן שהפסוק שמדבר על כך שהמלכים יקומו מדבר על זמן בית שני.

[2] תרגום.

[3] מצודות.

[4] אבן עזרא.

[5] מצודות.

[6] רד"ק ולפי פירושו "צבאה" מלשון זמן קצוב. תרגום: הכוונה שירושלים עתידה להתמלא בתושביה שגלו. מהר"י קרא: האוצרות שלה התמלאו.

[7] רד"ק. תרגום: העונשים של ירושלים נמחלו.

[8] רד"ק. בשם אביו כתב שהכוונה היא שהעונש הגיע להם על חטאים של שני דורות: חטאיהם וחטאי אבותיהם. תרגום: התנחומים שתקבל העיר ירושלים ייחשבו כאילו שהיא לקתה על כל חטא כפול ממה שהיה מגיע לה. רש"י כתב שיתכן לומר שירושלים לקתה כפול, ואמר שלפעמים ה' באמת מעניש כפול מהחטא.

[9] רד"ק. רש"י: רוח הקודש היא הקוראת. אבן עזרא: מדובר על מבשרי הגאולה.

[10] רד"ק. רש"י: "דרך ה'" היא ירושלים, ורוח הקודש קוראת לעם ישראל לחזור לירושלים.

[11] רד"ק.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק. מהר"י קרא: הכוונה לעובדי הכוכבים שעכשיו נמצאים בשיא כוחם – הם עתידים להיות שפלים.

[14] מצודות.

[15] רש"י.

[16] תרגום.

[17] רד"ק.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שהקול עצמו כאילו קורא.

[20] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שיש בצלע זו שאלה של הנביא מה הוא אמר לקרוא בדבריו.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק. רש"י הוסיף פירוש שהנביא אומר שלא ניתן לסמוך על בני אדם, גם כאשר הם מבטיחים לעשות חסדים, משום שהוא לא יכול לקיים את החסד, שמא הוא ימות. אבל דברי ה' קיימים לעולם.

[23] רד"ק.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] רד"ק. תרגום: מת הרשע ואבדו עשתונותיו.

[27] רד"ק.

[28] רד"ק. לפי פירושו, הדימוי הוא לעיר שמבשרת על הגאולה. תרגום: הכוונה לנביאים שמבשרים לציון על הגאולה. רש"י ואבן עזרא מתמודדים עם הדיבור בלשון נקבה. רש"י כתב שאם עם ישראל זוכה, יש חוזק כמו זכר, ואם לא, אזי יש בהם חולשה כנקבה. אבן עזרא כתב שלשון הנקבה מוסבת על הקבוצה.

[29] רד"ק.

[30] רד"ק.

[31] רד"ק.

[32] תרגום. רש"י: ה' עתיד לפרוע מהאומות באופן חזק.

[33] תרגום. רד"ק: החוזק שלו ימשול בעמים.

[34] תרגום.

[35] תרגום. אבן עזרא: פעולתו של ה' היא לתת שכר למי ששומע בקולו.

[36] רד"ק. בשם אביו כתב שצריך להדגיש שמדובר על עדרו של הרועה, ולא על עדר שהוא שומר עליו בשכירות, ולכן הוא משקיע יותר בשמירה על העדר.

[37] רד"ק.

[38] ראה בהערות לביאורנו במדבר יא,יב.

[39] רד"ק. תרגום: העלות הן הכבשים ההרות שקשה להן יותר ללכת. מצודות: העלות הן הכבשים הקטנות.

[40] רד"ק. לפי הרד"ק, "שעלו" משמעו אגרוף, דהיינו שהאדם מודד בכף ידו. רש"י פירש "שעלו" מלשון הליכה או מלשון כלי מסוים שהיה נקרא כך. תרגום: הכוונה שכל המים שבעולם חשובים כאילו כמו טיפה בתוך כלי שנקרא שעל.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק. לפי פירושו" שליש" הוא שם של מידה. רש"י פירש ששליש הוא התוצאה: שליש  מהעולם הוא מדבר, שליש ים, שליש מקום יישוב. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לאום המדידה עם האצבעות. האמה היא האמצעית שבאצבעות כף היד. אבן עזרא: מפסוק זה אנחנו רואים שאיננו מבינים בדיוק את המידות של הקדמונים.

[43] רד"ק.

[44] רד"ק. כמו כן הסביר שבפסוק מוזכרים שלוש מארבע היסודות שמהם נברא העולם. השמים הם במקום האש, וכן הזכיר את העפר והמים. הרוח לא הוזכרה משום שדברי הנביא נאמרו כנגד הסכלים, והסכלים אינם מודים במה שאינם מאמינים, או שגם הרוח הוזכרה בפסוק הבא. בסוף דבריו כתב שייתכן שהשמים כוללים שני יסודות: את האש ואת האוויר. המים הוצמדו לשמים היות ובחלקם הם באים מגבוה.

[45] רד"ק ולפי פירושו, "רוח" מלשון רצון. תרגום: מיהו זה שתיקן את רוח הקודש בפי הנביאים, ולפי זה לא מדובר על רצון, אלא על רוח הקודש. אבן עזרא דחה את הפירוש (אותו הביא גם הרד"ק בפסוק הקודם), שהכוונה לרוח ממש, משום שבמקרה זה, לא מתאים לשון הפסוק "את רוח", ולכן כתב גם כן שהכוונה ללשון עצה, כפי שכתוב בצלע הבאה של הפסוק.

[46] רד"ק וכתב שהמילה "מי" שבתחילת הפסוק מוסבת גם על צלע זו.

[47] מצודות. רש"י: עם מי התייעץ ה' כמו שהוא התייעץ עם הנביאים?

[48] מצודות. לפי פירוש זה, הכוונה שלא היה אדם שלימד את ה' בינה. רש"י: הכוונה שלא היה אדם שה' לימד אותו בנינה כפי שהוא עשה לאברהם אבינו שלימד אותו בינה כדי להכיר בבוראו.

[49] רד"ק.

[50] מצודות. אבן עזרא: "הדעת" פירושו את העתידות.

[51] מצודות.

[52] רד"ק. רש"י: העמים האחרים אינם מספיק חשובים כדי להעמיד בהם נביאים, משום שהם אינן מכירים את בוראם.

[53] רד"ק.

[54] רד"ק. אבן עזרא התלבט אם פירוש המילה "ישא" הינו להשליך או לשאת.

[55] רד"ק. רש"י: אין מספיק עצים בלבנון שצריך להקריב לה'. גם אם יקריבו לשם ה' את כל העצים שבלבנון, הדבר לא יהיה שווה לגדולתו (לשיטתו בפירושו הראשון, לא מדובר על כפרה על אומות העולם, אלא רק על ציון גדולתו של ה'). אבן עזרא: ה' לא צריך כלום – גם דבר גדול כמו כל העצים והקרבנות שנמצאים ביער הלבנון. מהר"י קרא: כל העצים אינם מספיקים לה', אך כדי להכין פסל אחד, מספיק עץ אחד.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה לכל בני האדם.

[58] רד"ק.

[59] רד"ק.

[60] רד"ק.

[61] רד"ק. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהחרש מתיך את הכסף או הזהב.

[62] רד"ק.

[63] רד"ק. מצודות הוסיף ששלשלאות הכסף נועדו להעביר את הפסל ממקום למקום, היות והוא לא יכול לזוז בעצמו.

[64] רד"ק. לפי פירושו, "מסכן" פירושו עני. רש"י: "מסכן" פירושו מלומד, אדם מומחה, והנביא אומר שהוא מבין שהוא צריך להכין את הפסל שלו מעץ שאיננו נרקב. אבן עזרא: יש שפירשו שהכוונה מלשון סוכן, כלומר: מישהו שהתפקיד שלו לשמור על האוצרות. בפירוש נוסף שעליו כתב שהוא נכון פירש שהכוונה שהעץ עצמו אצור משום יוקרתו.

[65] רד"ק.

[66] רד"ק.

[67] מצודות.

[68] רד"ק.

[69] רד"ק.

[70] רד"ק.

[71] רד"ק. כמו כן האריך רד"ק להסביר את עניין העבודה זרה, ואת האופן שבו חשבו בני האדם שעבודה זרה תעזור להם, ומצד שני שלא ניתן להכחיש שיש בורא לעולם.

[72] רד"ק. אבן עזרא: הוכיח מכאן שהארץ עגולה.

[73] רד"ק.

[74] רד"ק. תרגום: ה' הושיב את השמים בחוזק.

[75] רד"ק. תרגום: ה' פרס את השמים לכבודו.

[76] רד"ק.

[77] רד"ק.

[78] רד"ק.

[79] רד"ק.

[80] רד"ק. לפי פירושו, הגזע הוא שורש העץ. רש"י: כאשר הם ייעקרו ממקומם, הם לא יינטעו במקומם החדש, בניגוד לגידולים אחרים שמצליחים להיקלט לאחר שנעקרו ממקומם.

[81] רד"ק.

[82] מצודות.

[83] רד"ק.

[84] רד"ק. אבן עזרא: ה' הוא קדוש ביחס לכל אחד מהמעשים שלו, כל שכן שהוא קדוש ביחס למעשים שהמעשים שלו עושים, כלומר: לעבודה הזרה שנעשית על ידיהם.

[85] רד"ק.

[86] רד"ק וכתב שיש מספר שבני האדם קבעו כמספר הכוכבים, אך מספר זה כולל רק את הכוכבים הגדולים ולא את כל הכוכבים הקטנים.

[87] רד"ק.

[88] אבן עזרא והסתפק אם הכוונה לכמות הכוכבים שאיננה משתנה, או שהכוונה לכל כוכב וכוכב שאיננו משתנה.

[89] רד"ק.

[90] רד"ק.

[91] רד"ק. רש"י: השאלה של בני ישראל היא כיצד ייתכן שנעלם מעיני ה' האופן שבו בני ישראל עבדו את ה', ומסר אותם בידי הגויים שלא עבדו אותו.

[92] רד"ק. רש"י: השאלה שבני ישראל שואלים היא כיצד ייתכן שה' איננו פועל על פי תורת הגמול, היות ולא הגיע להם להשתעבד תחת עול הגויים.

[93] רד"ק.

[94] רד"ק וכתב שבכל מקום ששמו של ה' מופיע בתור שם אלוקות, הכוונה ללשון משפט. אבן עזרא: הכוונה היא שה' אלוקי נצח, ולכן הוא לא משתנה ותמיד רואה את מעשי עם ישראל. בסוף דבריו כתב באופן דומה לרד"ק. תוך כדי דבריו כתב שה' מעמיד את העולם באופן תמידי.

[95] רד"ק.

[96] רד"ק. הביאור ש"ייעף" ו"ייגע" זהה כתוב במצודות.

[97] רד"ק.

[98] רד"ק. אבן עזרא: לא ייתכן שה' יהיה יגע אם הוא בעצמו נותן כח ליגעים. תרגום: ה' נותן חכמה לצדיקים ששומרים על התורה ומתעייפים מכך. מהר"י קרא: ה' נותן כח לעם ישראל, וגם לדריוש וכורש שבתחילה היו חלשים.

[99] מצודות. תרגום: מי שאין לו כוח – ה' מרבה לו נכסים (אם הוא צדיק).

[100] רד"ק. רש"י זיהה את מי שכתוב כאן ככשדים ואילו מהר"י קרא כתב שהכוונה לבבליים.

[101] רד"ק.

[102] רד"ק.

[103] רש"י.

[104] מצודות.

[105] מצודות.