ישעיהו פרק מג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק מג.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יב אלול תשפ"א

ישעיהו פרק מג

(א) וְעַתָּה לאחר הנבואה על הפורענויות שעתידות לבא,[1] כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל ה' אמר שעם ישראל צריך להכיר את מי שברא אותו ואת מי שיצר אותו,[2] אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ אינך צריך לפחד מסנחריב, משום שאציל אותך ממנו,[3] קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה אני הרי קראתי בשם שלך, ואמרתי שאתה שייך לי, ולכן אני אציל אותך[4]: (ב) כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי אני אהיה אתך כאשר תעבור במים רבים. הנביא דימה בעבר את חיל סנחריב למים רבים, וה' אמר שהוא יציל את עם ישראל מפני סנחריב,[5] וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ וכאשר תעבור בנהרות, הם לא ישטפו אותך. גם צלע זו מדברת על ההצלה מפני סנחריב,[6] כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה ואתה גם לא תיכווה כאשר תלך בתוך האש. הנביא דימה בעבר את סנחריב גם לאש, והוא אומר שלא צריך לחשוש מפניו, כיוון שה' יציל את עם ישראל ממנו,[7] וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ והלהבה לא תבעיר אותך. גם צלע זו עוסקת בהצלת עם ישראל מסנחריב[8]: (ג) כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ שהרי אני ה' אלוקיך, קדוש ישראל, יכול לעשות הכל ואני אושיע אותך,[9] נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ אני נתתי את מצרים, כוש וסבא ככופר במקומך. כאשר סנחריב עלה בפעם הראשונה להילחם בירושלים, ה' גרם לכך שיאמרו לו שכוש וסבא מרדו בו, וכך סנחריב נאלץ להילחם בהם לפני שהוא חזר פעם שנייה להילחם בירושלים (ואז ה' נגף אותו)[10]: (ד) מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ היות ואתה (עם ישראל) מכובד ויקר בעיניי, ואני אוהב אותך,[11] וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ אני הבאתי פורענות על בני אדם אחרים במקום שהן יבואו עליך, והבאתי פורענות על עמים אחרים במקום שהן יבואו עליך. העמים הללו יושמדו, ולעומת זאת עם ישראל ייצא מהגלות. יש בפסוק זה כפילות על הנאמר בפסוק הקודם כדרכם של נבואות[12]: (ה) אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי אל תפחד, שהרי אני עוזר לך,[13] מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ בזמן המשיח, אני עתיד להביא את צאצאיך מהמזרח (כשם שעזרתי לך עד עכשיו),[14] וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ ואני אאסוף אותך מהמערב – על ידי שאני אחיה אתכם. בצלע הקודמת הכוונה לצאצאים של אלה שנאמרה להם הנבואה, ובצלע זו מדובר על הדור ששמע את הנבואה מפי ישעיהו, ועתידים לחיות בתחיית המתים[15]: (ו) אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי כאשר אגאל את עם ישראל, כביכול אומר לרוח הצפונית לתת לי את אלו מעם ישראל שגלו לכיוון זה,[16] וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי ולכיוון דרום כביכול אומר שלא ימנע מלתת לי את אלו מבני ישראל שגלו לשם,[17] הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק (הנביא אומר לכל אחת מהרוחות: צפון, דרום, מזרח ומערב) תביאי את בניי מהמקומות הרחוקים אליהם הם גלו,[18] וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ ואת בנותיי תביאי מקצה הארץ. כל עם ישראל יחזור אל מקומו[19]: (ז) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו (רוחות העולם צריכות לשמוע בקולי ולתת לעם ישראל לחזור לארץ ישראל) שהרי העולם כולו נברא בשם ה' ולכבוד ה', העולם כולו נמצא תחת הנהגתו של ה',[20] יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו אני יצרתי את צרת העולם ולאחר מכן עשיתי את הפרטים השונים של העולם. קודם ה' ברא את העולם באופן כללי ולאחר מכן הוא תיקן את הפרטים (כמו יצירת בעלי החיים וכדומה)[21]: (ח) הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ אני אמרתי שצריך להוציא מהגלות את העם שנעשה עיוור למרות שיש לו עיניים. עם ישראל לא ראה את מעשי ה',[22] וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ עם ישראל חרש ואינו שומע את קול ה' על אף שיש לו אוזניים[23]: (ט) כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו כל העמים יתאספו יחד,[24] וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים והמלכים יתקבצו וייאספו,[25] מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת מי מכל העמים יכול לומר את דברי הנבואה,[26] וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ ומי מהם יכול להשמיע לנו את מה שקרה עם סנחריב,[27] יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ או שיביאו עדים שהם אמרו את מה שעתיד לקרות ושהם צדקו בנבואתם,[28] וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת או שישמעו את דברי נביא ה' ויאמרו שהדברים נכונים[29]: (י) אַתֶּם עֵדַי אתם, בני ישראל, העדים שלי ויודעים שהנביאים ניבאו את העתידות (לעומת אומות העולם שאין להם עדים שנביאיהם ניבאו את העתידות),[30] נְאֻם ה' כך אמר ה',[31] וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי והעבד שלי שבחרתי בו. הכוונה לנביא ישעיהו שהתנבא על מפלת סנחריב וראה גם הוא שדברי הנבואה התקיימו,[32] לְמַעַן תֵּדְעוּ בכך שראיתם שהנבואות הקדומות התקיימו, אתם בינו שגם הנבואות שנאמרו לעתיד לבא יתקיימו גם הן,[33] וְתַאֲמִינוּ לִי ואתם תאמינו שאקיים את הנבואות שנאמרו לעתיד לבא,[34] וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא וגם אם לא הייתם רואים שהנבואות הקדומות התקיימו, הייתם צריכים עדיין להאמין שדברי הנבואה שנאמרו לעתיד לבא יתקיימו, משום שאני, ה', אומר דברי אמת (מידתו של הקב"ה אמת),[35] לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל לפני שיצרתי את העולם, לא היה אל אחר שיצר דבר (כיוון שאין אל אחר),[36] וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה וגם אחרי שיצרתי את העולם, לא יהיה שום אל אחר שייצור דבר[37]: (יא) אָנֹכִי אָנֹכִי ה' אני הוא ה' – מקור העולם כולו. הכפילות במילה "אנכי" נועדה לחזק את העניין,[38] וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ ומכיוון שאני מקור העולם כולו, לא ייתכן שיהיה מישהו חוץ ממני שיושיע את בני האדם. ה' אמר שהוא זה שמנהל את העולם כולו[39]: (יב) אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי אני הוא שאמרתי לנביא שאני עתיד להושיע אתכם לפני שעשיתי זאת. לפני שה' הושיע את עם ישראל, הוא שלח להם נביא שיודיע להם על הישועה,[40] וְהִשְׁמַעְתִּי ועל ידי כך השמעתי לכם את הבשורה שאני עתיד להושיע אתכם,[41] וְאֵין בָּכֶם זָר ואין בכם עבודה זרה (ולכן נושעתם),[42] וְאַתֶּם עֵדַי ואתם יכולים להעיד שכך עשיתי (שהודעתי לכם על הישועה לפני שהיא התקיימה),[43] נְאֻם ה' כך אמר ה',[44] וַאֲנִי אֵל ואני הוא שיש בידי את היכולת להושיע אתכם[45]: (יג) גַּם מִיּוֹם אֲנִי הוּא עוד לפני בריאת העולם אני הייתי האלוה,[46] וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל ואין מישהו שיכול למנוע ממני להושיע את מי שארצה,[47] אֶפְעַל וּמִי יְשִׁיבֶנָּה וכאשר אני פועל ועושה דבר כלשהו – אין מישהו שיכול לעצור אותי[48]: (יד) כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְכֶם כך אמר ה' שעתיד לגאול אתכם מגלות בבל,[49] קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ה' נקרא "קדוש ישראל" משום שהוא מיטיב לעם ישראל בזכות יעקב אבינו ששמו הנוסף הוא ישראל,[50] לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה שלחתי את כורש לכבוש את ממלכת בבל כדי שאתם תוכלו להיגאל מגלות זו. לאחר כיבוש ממלכת בבל, כורש נתן רשות לעם ישראל לחזור לארץ ישראל,[51] וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם ואני אוריד את תושבי ממלכת בבל ממעלתם, והם יברחו ממקומם בספינות,[52] וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם ואילו הכשדים יברחו ממקומם באניות, ובשעת הבריחה הם יצעקו בקול גדול[53]: (טו) אֲנִי ה' קְדוֹשְׁכֶם אני ה' מקדש את שמי בכם, שם ה' מתקדש על ידי עם ישראל משום שעם ישראל נקרא "עם ה'",[54] בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל מַלְכְּכֶם אני ה' בראתי אתכם, עם ישראל, ואני המלך שלכם, ולא אתן למלכי העמים האחרים לשעבד אתכם יותר[55]: (טז) כֹּה אָמַר ה' הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ כך אמר ה' שבקע את ים סוף לבני ישראל ביציאת מצרים,[56] וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה ובמים החזקים של ים סוף, הוא הכין נתיב של יבשה כדי שבני ישראל יעברו בו[57]: (יז) הַמּוֹצִיא רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז ה' הוא שהוציא את סנחריב מארצו עם הרבה מאוד מרכבות, סוסים, חיילים וחוזק,[58] יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל יָקוּמוּ כאשר הם שכבו בלילה, הם לא קמו יותר (היות וה' שלח בהם מגיפה),[59] דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ חיילי סנחריב מתו כמו פשתן שעלה באש ונכבה מהר. כאשר פשתן עולה באש, הפשתן נשרף מהר. הנביא מדמה את המהירות שבה מתו חיילי אשור, למהירות שפשתן נשרפת[60]: (יח) אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת בגלל הניסים הגדולים שאני עתיד לעשות לכם, אתם לא תזכרו את הניסים הראשונים שעשיתי לכם בשעה שיצאתם ממצרים,[61] וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ ואתם לא תתבוננו אל הניסים הקדמונים. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת[62]: (יט) הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה אני הולך לעשות פלא חדש. הכוונה לקיבוץ הגלויות לעתיד לבא,[63] עַתָּה תִצְמָח הגאולה תבוא בקרוב (אם תחזרו בתשובה),[64] הֲלוֹא תֵּדָעוּהָ הרי אתם יודעים מהו הפלא שאעשה, כיוון שכתוב על כך בתורה,[65] אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ אני אעשה דרכים במדברות, למרות שאנשים בדרך כלל לא עוברים במדברות,[66] בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת ובמקומות שוממים אני אשים נהרות[67]:

(כ) תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה חיית השדה תכבד אותי משום שהיא תמצא מים במקום שבו היא גרה (כפי שכתוב בפסוק הקודם שה' ישים מים במקומות השוממים),[68] תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה החיות שמצויות במדבר כמו התנים ובנות היענה (יכבדו אותי על שמצאו מים),[69] כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן שהרי אני נתתי מים במדבר ונהרות במקומות השוממים,[70] לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי (שמתי את המים במדבר ובמקומות השוממים) כדי להשקות את העם שבחרתי בו, את עם ישראל שיחזור מהגולה[71]: (כא) עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי אני יצרתי את עם ישראל על מנת שהוא יהיה העם שלי,[72] תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ עם ישראל יספר את השבח שלי בפני העולם כולו. עם ישראל יספר את הניסים שאעשה לו בשעת הגאולה[73]: (כב) וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב אבל עם ישראל! לא קראתי אלי בשעת הצרה שלך,[74] כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל וזה לא נכון לומר שאתה יגעת כדי לעבוד אותי (שהרי אפילו לא פנית אלי בשעת הצרה)[75]: (כג) לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ לא הבאת לי שה לקרבן עולה. הנביא מדבר על תקופת אחז שהפסיק את העבודה בבית המקדש ולא הקריבו בו קרבנות,[76] וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי ואתה לא כיבדת אותי על ידי הקרבת קרבנות,[77] לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וכאילו לא העבדתי אותך על ידי שתקריב לפניי מנחות. עם ישראל לא הקריב מנחות בתקופתו של אחז,[78] וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה וכאילו שלא גרמתי לך להתייגע בהקרבת הלבונה (בקטורת). הנביא אומר שעם ישראל הפסיק להקריב את הכל לה': קרבנות, מנות וקטורת[79]: (כד) לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה לא קנית את אחד המרכיבים של הקטורת שנקרא קנה, משום שהפסקת להקטיר את הקטורת,[80] וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי ולא הקרבת את החלב של בעלי החיים לקרבנות, ובכך לא גרמת לי לרוויה מהחלבים האלה,[81] אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ (על אף שלא העבדתי אותך בהקרבת הקרבנות) אתה העבדת אותי על ידי שחטאת,[82] הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֹנֹתֶיךָ אתה גרמת לי להתייגע בעוונות שלך[83]: (כה) אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי בכל דור אני מוחק את הפשעים שלך כדי שלא אצטרך לכלות אתכם ויהיה בכך חילול ה',[84] וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר ואני גם לא אזכור את החטאים שלך (וכך לא אצטרך למחות אתכם)[85]: (כו) הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד תזכיר לי את המעשים הטובים שלך ונבוא על כך למשפט. הנביא אומר שאם עם ישראל חושב שהחטאים שלו לא כל כך חמורים, ושיש לו גם הרבה מעשים טובים ומצוות, עליו לבוא למשפט עם ה', שם יוכיח ה' שהעונשים שה' הביא על עם ישראל הגיעו לו משום שהוא חטא הרבה,[86] סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק תספר אתה קודם את טענותיך לפני שאני אשטח את טענותיי, אתה עדיין לא תהיה צודק. לפעמים, הראשון שאומר את טענותיו מצליח לשכנע יותר, וה' אומר שגם במקרה כזה, הטענות של עם ישראל יתגלו כלא נכונות[87]: (כז) אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא אפילו אביך הראשון, אדם הראשון, חטא, ומכך מוכח שבני האדם חוטאים,[88] וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי ואפילו השרים שלך פשעו וחטאו, במקום להנהיג את העם באופן שלא יחטא[89]: (כח) וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ ואני צריך לחלל את שרי הקודש בלל החטאים של שאר העם. אפילו הצדיקים הגדולים נענשים בגלל שהדור כולו חוטא,[90] וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב ואת עם ישראל מסרתי להרג,[91] וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים והגויים יבזו את עם ישראל על מצבו[92]:

 

[1] רד"ק וכתב בשם אביו שנבואה זו מכוונת לתקופתו של סנחריב, והסכים עמו, אלא שכתב שיש מפרשים פרק זה על כורש מלך פרס ויש שמפרשים אותו על הגאולה העתידה. אבן עזרא: אחרי שאתם תחזרו בתשובה, ה' יגאל אתכם. רש"י: למרות הדברים המפחידים שכתובים בפרק הקודם, עם ישראל לא צריך לחשוש.

[2] רד"ק.

[3] רד"ק.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק לפי פירושו שנבואה זו עוסקת בסנחריב. לפי הפירוש שלו שמדובר על הגאולה העתידה, הכוונה שהעמים לא יפריעו לעם ישראל לחזור לארצו. תרגום: המים הם מי ים סוף, והנביא אומר שכשם שהמצרים לא יכלו להזיק לעם ישראל בשעה שעברו דרך ים סוף, כך לעתיד לבא העמים שנמשלו לאש לא יוכלו להזיק לעם ישראל. אבן עזרא: הכוונה למדי ופרס בשעה שהם יכבשו את ממלכת בבל. מצודות: הכוונה שגם אם עם ישראל יהיה בעומק הגלות, הם עדיין לא יהיו מוגנים על ידי ה'.

[6] רד"ק.

[7] רד"ק.

[8] רד"ק. רש"י: הכוונה ללהבה שבה ה' יבעיר את האומות.

[9] רד"ק.

[10] רד"ק וכתב שאם הכוונה לעתיד לבא, אזי הכוונה לאמור בנבואת דניאל לגבי כיבוש מצרים. רש"י: הכוונה למכת בכורות והנביא אומר שבני ישראל ניצלו ממכה זו על אף היותם חייבים כליה. אבן עזרא: הכוונה שמלכי מדי יתקפו את מצרים במקום את ישראל.

[11] רד"ק.

[12] רד"ק. רש"י: פסוק זה חידש שה' בדרך כלל גורם לכך שהפורענות תבוא על אנשים אחרים במקום על עם ישראל.

[13] תרגום.

[14] רד"ק. כמו כן התלבט אם הכןונה בצאצאים נאמר על צאצאי עם ישראל ששמעו את דברי הנביא, או שהנביא מדגיש שבשעת הגאולה, ה' עתיד להביא את הטף לארץ ישראל בקצב איטי שמתאים להם.

[15] רד"ק. אבן עזרא: מזרח היא בבל ומערב היא מצרים ואשור. לכאורה לא מובן הזיהוי של אשור כמדינה שנמצאת מערבית לארץ ישראל.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק. רש"י: הכוונה היא שהרוח הדרומית החזקה לא תימנע מלנשוב כדי להחזיר את עם ישראל מהצפון (משום שעם ישראל הוגלה לצפון בניגוד לשיטת הרד"ק שקיבוץ עם ישראל נעשה מכל ארבע הרוחות).

[18] מצודות.

[19] מצודות. תרגום: הכוונה שהגלות של עם ישראל יחזור מקצה הארץ. רד"ק: ההפרדה בין הגברים לנשים נובעת מהשוני שבאופן הליכתם חזרה לארץ ישראל. הנשים הולכות לאט יותר.

[20] רד"ק בפירושו השלישי. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שעם ישראל נברא לשם ה' ובפירושו השני כתב שהכוונה היא לצדיקים שבעם ישראל. תרגום: הכוונה להפרשת האבות מכלל האנושות, ושוהא תיקן להם את הגלות. רש"י: ה' אמר שהוא תיקן את אופן גאולתם של בני ישראל שגלו. מהר"י קרא: הכוונה לכורש.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק.

[23] רד"ק.

[24] רד"ק.

[25] תרגום.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק.

[28] רד"ק.

[29] רד"ק.

[30] רד"ק. לפי פירושו מדובר על דברי הנביא על מפלת סנחריב שהתקיימו. מהר"י קרא: הכוונה דברי הנבואה לאברהם אבינו התקימו.

[31] תרגום.

[32] רד"ק. רש"י: הכוונה ליעקב אבינו, עבדו של הקב"ה, שראה שכל דברי הנבואה שנאמרו לו בשעה שהלך לארם נהריים התקיימו. מהר"י קרא: הכוונה לעם ישראל עצמו.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק.

[35] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שה' הוא היחיד שעומד בתור דבר עצמי בעולם. כל הנבראים אינם עומדים בפני עצמם אלא תלויים בה'.

[36] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה היא שה' הוא הראשון והאחרון – אין שום דבר שהיה לפניו ולא יהי הדבר שיהיה אחריו. כמו כן הביא פירוש שהכוונה לפני ואחרי מעמד הר סיני, ודחה פירוש של "עוורי לב" שהכוונה לכך שה' נוצר בעצמו.

[37] רד"ק.

[38] רד"ק. אבן עזרא הסביר שהכפילות נועדה להסביר שה' לא השתנה, בניגוד לנבראים, הן למעלה בשמים והן למטה בארץ שמשתנים כל הזמן. מהר"י קרא: הכפילות נועדה לומר על ה' שהוא שאמרת את הנבואות הראשונות והוא שאומר את הנבואות שיתקיימו לעתיד לבא.

[39] רד"ק.

[40] רד"ק. רש"י: אני אמרתי לאברהם על הגלויות ואני הוא זה שהושעתי אתכם כשהגיע הזמן. אבן עזרא: במצרים אני הודעתי לכם שאושיע אתכם.

[41] רד"ק. אבן עזרא: השמעת הקול הייתה בהר סיני.

[42] רד"ק. רש"י: לא היה אל זר שהצליח למנוע את ישועתכם. אבן עזרא: כאשר עם ישראל עמד למרגלות הר סיני, לא עמדו שם אנשים זרים שאינם מעם ישראל. מצודות: לא היה בכם אדם שהדברים היו זרים לו משום שהשמעתי לכולם את דברי הנבואה.

[43] רד"ק. רש"י: אתם העדים שפתחתי את שבעת הרקיעים ולא ראיתם שיש שם פסלים. אבן עזרא: אתם שמעתם מפי אבותיכם שעמדו על הר סיני שכך קרה.

[44] תרגום.

[45] רד"ק.

[46] רד"ק. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שה' סייע כבר זמן רב לעם ישראל. אבן עזרא: עוד לפני שהיה מושג שנקרא יום, אני הייתי האלוה.

[47] רד"ק.

[48] רד"ק.

[49] רד"ק.

[50] רד"ק.

[51] רד"ק. תרגום: בגלל שחטאתם, שלחתי אתכם לגלות בבל.

[52] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהמילה "בריחים" מורכבת מב' השימוש ומהמילה "ריחים" שהם אניות שמפליגות על ידי רוח. תרגום: תרגם בריחים מלשון משוטים.  אבן עזרא: תחילה דחה את האפשרות לפרש ש"שלחתי" מוסב על הנביא, משום שכתוב "קדוש ישראל" שמוסב על ה' ולא על הנביא. לכן כתב שפירוש המילה "שלחתי" הוא שה' בא במהירות כאילו שהוא היה שליח שצריך לבצע את שליחותו במהירות. אולם רד"ק דחה פירוש זה, משום שלפי פירוש אבן עזרא האות ש במילה "שלחתי" הייתה צריכה להיות מנוקדת בשורוק, ובכתובים היא מנוקדת בחיריק ורק במדרש חז"ל היא מנוקדת בשורוק. את המילה "בריחים" פירש אבן עזרא מלשון מנעול של שער, והכוונה היא שה' כביכול שבר את שערי בבל כאשר הוא נתן לכורש לכבוש אותה.

[53] רד"ק.

[54] רד"ק.

[55] רד"ק.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק ולפי פירוש זה יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת. בפירושו השני כתב שהכוונה לבקיעת הירדן.

[58] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה לכשדים שיצאו להילחם נגד הפרסיים. מצודות: הכוונה למצרים שרדפו אחרי בני ישראל בים, ולפי פירושו פסוק זה ממשיך לדבר על יציאת מצרים כמו הפסוק הקודם לו.

[59] רד"ק.

[60] רד"ק.

[61] רד"ק.

[62] רד"ק. בשם חז"ל כתב שהכוונה ב"ראשונות" הוא לשעבוד מלכויות וב"קדמוניות" הכוונה ליציאת מצרים. אבן עזרא: הזיכרון הוא באמירה בפה וההתבוננות היא במחשבה.

[63] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה לנפילת בבל או לכך שעם ישראל יימלט רק הוא מהפורענות.

[64] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שעם ישראל יכול להיות בטוח שהגאולה תבוא, כאילו הוא עכשיו ראה את קיומה. מצודות: הנבואה עתידה לקרות בקרוב.

[65] רד"ק. כמו כן כתב שהנבואה לא נאמרה על גולי בבל. א. עשרת השבטים לא יצאו ממקומם. ב. גולי בבל לא חזרו בתשובה משום שהיו בהם עדיין שחיללו שבת ונשאו נשים נכריות.

[66] רד"ק.

[67] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה למים של ממש שה' שם במדבר לטובת שבי הגולה. מהר"י קרא: ביציאת מצרים ה' הפך את הנהר ליבשה על ידי קריעת ים סוף, ועתה הוא עתיד לעשות הפוך ולהפוך את המקום השומם למקום שיש בו מים.

[68] רד"ק.

[69] מצודות. תרגום: יכבדו את ה' לאחר שיישב מקומות שוממים שעד עתה היו בהם רק תנים ובנות יענה.

[70] רש"י.

[71] רד"ק.

[72] רד"ק.

[73] רד"ק.

[74] רד"ק. רש"י: לא קראת בשמי משום שפנית אל העבודה הזרה. תרגום: נאמר על ידי הנביאים שלא עבדתם אותי.

[75] רד"ק. תרגום: הייתם יגעים בתלמוד תורה, לא רציתם ללמוד תורה. מצודות: נעשית עייף ויגע בעבודתי. אבן עזרא: "יגעתי" מלשון הגעה, הקריאה אל ה' לא הגיעה אליו. מהר"י קרא הוסיף פירוש שהכוונה שעם ישראל גרם לה' להיות יגע.

[76] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה לתקופה שבה עם ישראל היה בבבל.

[77] רד"ק.

[78] רד"ק. רש"י: הדרישות של ה' בהקרבת המנחה אינן גבוהות משום שהיו מקריבים לה' רק את האזכרה, וגם אין חובה להביא את המנחה, אלא הכל תלוי ברצונו של האדם.

[79] רד"ק.

[80] רד"ק וכתב שהיה נהוג להביא אותו מרחוק. רש"י: פירש בצורה הפוכה, שהקנה היה מצוי כל כך הארץ ישראל עד שלא היו צריכים לקנות אותה ממקומות רחוקים.

[81] רד"ק.

[82] רד"ק. רש"י: גרמתם לי להיות משמש לעמים שעובדים עבודה זרה. ה' אמר שהוא היה חייב לעזור לנבוכדנצר לנצח את אויביו, אחרת היו אומרים שה' מסר את עם ישראל בידי אומה שפלה. אבן עזרא: באומות העולם אמרו שה' דומה לעבד שאין בו כח (משום שהעם שלו עבד עבודה זרה).

[83] רד"ק.

[84] רד"ק. לפי פירושו, הכפילות של "אנכי" נועדה לחזק את העניין. ה' סלח לחטאים שהיו בדור המדבר והוא גם יסלח לחטאים לפשעים שבכל דור ודור.

[85] על פי רד"ק.

[86] רד"ק.

[87] רד"ק.

[88] רד"ק. רש"י: הכוונה לאברהם אבינו שחטא בכך ששאל "במה אדע כי אירשנו". אבן עזרא: הכוונה לירבעם בן נבט שעם ישראל בחר בו שלא על פי ה'. בפירוש נוסף כתב שהכוונה למי שמורה את עם ישראל.

[89] רד"ק. רש"י: כל מי שימליץ עליך טוב – חטא גם הוא, כמו שיצחק חטא בכך שאהב את עשיו. אבן עזרא: בפירושו הראשון כתב שהכוונה לשרים שהם מליצי הכהנים. בפירושו השני כתב שהכוונה לתלמידים.

[90] רד"ק והסביר שכאשר פורענות באה על קבוצה גדולה, לא ניתן להימלט ממנה אלא בנס, ולכן גם הכשרים נענשים יחד עם שאר הדור. בשם המדרש כתב ששרי הקודש הם הלויים. אבן עזרא: הכוונה לכהנים.

[91] רד"ק.

[92] רד"ק.