מיכה פרק א

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מיכה פרק א

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ח

מיכה פרק א

(א) דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר הָיָה אֶל מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי אלה הם דברי ה' אל אדם בשם מיכה שהיה מהעיר מרישה שהיא אחת מערי יהודה,[1] בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה מיכה התנבא בימיהם של מלכי יהודה הבאים: יותם, אחז וחזקיה,[2] אֲשֶׁר חָזָה עַל שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלִָם מיכה התנבא גם על ממלכת ישראל שבירתה העיר שומרון וגם על ממלכת יהודה שבירתה העיר ירושלים. אמנם, מיכה לא היה אומר את נבואותיו לתושבי ממלכת ישראל, ולכן לא מוזכר כלל בימיהם של אלה ממלכי ישראל הוא התנבא[3]: (ב) שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם כל שבטי ישראל (שכל אחד מהם נקרא עם) תשמעו את דבריי,[4] הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ כל הארץ והאנשים הממלאים אותה קשיבו לדבריי,[5] וִיהִי אֲדֹנָי יְקֹוִק בָּכֶם לְעֵד ה' אלוקים יהיה עד שאני מתרה בכם על הדברים הבאים,[6] אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ ה' יהיה עד מהשמים שהם היכל קדשו[7]: (ג) כִּי הִנֵּה יְקֹוָק יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ שהרי ה' יוצא מהמקום שלו. בדרך כלל ה' יושב על כסא הרחמים, ועכשיו, כאשר ה' הולך להביא פורענות על עם ישראל, הוא יוצא מישיבתו על כסא הרחמים ועובר לשבת על כסא הדין,[8] וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וה' יורד ודורך על האנשים הגבוהים שבארץ. הכוונה היא שה' משפיל את הגאוותנים וגסי הרוח[9]: (ד) וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו הנביא מדמה את השפלת השרים על ידי ה' והרים שנמסים מםני ה',[10] וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ ואת שאר אנשי הארץ שימותו בפורענות מדמה הנביא לבקיעת העמק,[11] כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כמו ששעווה נמסה מפני האש, כך ימסו השרים ובני האדם,[12] כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד וכמו שהמים שנוזלים במדרון מתפזרים לכל עבר, כך האנשים יגלו ויתפזרו בין ארצות האומות בשעת ביאת הפורענות[13]: (ה) בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת כל הפורענות הזאת תבוא כעונש על הפשעים של בית יעקב, של עם ישראל,[14] וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל הפורענות באה כעונש על החטאים של בית ישראל (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות),[15] מִי פֶשַׁע יַעֲקֹב הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן מי גרם לכך שתושבי ממלכת ישראל יחטאו? הרי שומרון, עיר הבירה של ממלכת ישראל היא שגרמה לתושבי הממלכה לחטוא, שהרי בגלל שבעיר שומרון היו עובדים עבודה זרה, שאר ערי הממלכה למדו גם הם לעבוד עבודה זרה,[16] וּמִי בָּמוֹת יְהוּדָה הֲלוֹא יְרוּשָׁלִָם ומי גרם לתושבי ממלכת יהודה לבנות במות? הרי ירושלים, עיר הבירה של ממלכת יהודה, היא שגרמה לתושבי שאר הממלכה לחטוא גם הם בעבודה זרה, על ידי שלמדו ממעשיהם של אנשי ירושלים (שהיו מלאים בעבודה זרה)[17]: (ו) וְשַׂמְתִּי שֹׂמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה כעונש על חטאי העיר שומרון, אני (ה') אהפוך את העיר שומרון לתל של אבנים, כמו שיש תלים בשדות בגלל שאין מי שדואג ליישר את פני הקרקע. הנביא אומר שה' יחריב את העיר שומרון כך שיישארו רק תלי אבנים במקום הבתים,[18] לְמַטָּעֵי כָרֶם וכן, מקום העיר שומרון תיהפך לאחר חורבנה למקום המיועד לנטיעת כרמים,[19] וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ  אני (ה') אפיל את האבנים שבשומרון לתוך העמק,[20] וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה ואת היסודות של העיר שומרון אני (ה') אגלה. הכוונה היא שהעיר שומרון תיחרב וכל אבני החומה והבתים יהפכו לתלים ויפלו לתוך העמק, ויסודות העיר יהיו מגולים לאחר החורבן[21]: (ז) וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ כל הפסלים של העיר שומרון יישברו,[22] וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ ואת כל המתנות שבהם ניסו אנשי העיר שומרון להביא לעמים האחרים, ישרפו באש,[23] וְכָל עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה ואני (ה') אשים למקומות שוממים את כל הבתים שבהם עובדים עבודה זרה בעיר שומרון,[24] כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה כל הרכוש שהיה בבתי העבודה זרה נאסף על ידי שהיו מביאים את הרכוש לעמים האחרים. עמים אלה מדמומים בלשון הנביא לאישה זונה והרכוש שעם ישראל היה מביא לעמים אלה מדומה על ידי הנביא לשכר שאדם מביא לאישה זונה,[25] וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ ורכוש זה יחזור להיות מתנה לעבודה הזרה של העמים האחרים. הנביא אומר שעם ישראל היה מוסר רכוש לעמים האחרים, ועמים אלה היו משתמשים ברכוש זה כדי לפאר את בתי העבודה זרה שלהם. ה' אמר שהוא יחריב את כל הבתים שבהם עובדים עבודה זרה[26]: (ח) עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה על הפורענות העתידה לבוא על ממלכת יהודה, אני (הנביא) אספיד ואיילל,[27] אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם אני (הנביא) אשתולל ואלך ערום (הנביא מגזים קצת בתיאור האופן בו ילך בשעה שהוא יצטער על הפורענות שתבוא על ממלכת יהודה),[28] אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים אני (הנביא) אעשה מספד כמו סוג בעל חיים שנקרא "תנים" שדרכו להוציא קולות מרים הדומים לקולות הספד,[29] וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה ואני (הנביא) אתאבל כמו בנות היענה שדרכן גם כן להוציא קולות מרים הדומים לקולות הספד[30]: (ט) כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ המכה שספגה ממלכת ישראל היא מכה אנושה, מכה כואבת מאוד,[31] כִּי בָאָה עַד יְהוּדָה והמכה בה הוכתה ממלכת ישראל הגיעה עד לממלכת יהודה. הכוונה היא שלאחר שראה נבוכדנצר שסנחריב הצליח להכניע את ממלכת ישראל ולהגלותם, גם הוא העיז לנסות ולכבוש את ממלכת יהודה, ואם כן נמצא שגלות ישראל היא שהשפיעה על החלטתו של נבוכדנצר לעלות על ירושלים,[32] נָגַע עַד שַׁעַר עַמִּי עַד יְרוּשָׁלִָם הפורענות הגיעה עד לשער העיר המיוחדת של העם שלי, לירושלים[33]: (י) בְּגַת אַל תַּגִּידוּ בָּכוֹ אַל תִּבְכּוּ אל תדברו בגת על הפורענות שתבוא על ישראל וכן אל תבכו שם על הפורענות. הנביא אומר שבגלל שגת היא עיר פלשתית, אין זה ראוי לדבר שם על הפורענות שתבוא על ישראל משום שאנשי גת ישמחו על פורענות זו. למרות שברור שגם בגת ידעו על הפורענות, אין זה ראוי שאנחנו נביע את צערינו בפני תושבי גת,[34] בְּבֵית לְעַפְרָה עָפָר הִתְפַּלָּשִׁי בכל בית של העיר עפרה, ניתן להתגלגל בעפר. הגלגול בעפר הוא סימן אבלות והנביא אומר שבעיר ששייכת לישראל ניתן להתנהג באופן המביע את אבלותינו על הפורענות שבאה על ישראל (הנביא הזכיר דווקא את העיר עפרה משום שיש בכך לשון נופל על לשון)[35]: (יא) עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה בֹשֶׁת תושבי העיר שפיר! אתם עתידים לגלות בעודכם ערומים (גם כאן יש לשון הנופל על לשון),[36] לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יושבי העיר צאנן לא יצאו לנחם את יושבי העיר "בית האצל" על גלותם, מכיוון שהם (יושבי צאנן) ידעו שגם הם יגלו. יושבי בית האצל גלו לפני יושבי צאנן, אך יושבי צאנן לא יצאו לנחם אותם על גלותם משום שהם ידעו שאין במה לנחם את יושבי בית האצל, שהרי הגלות תגיע לכולם (גם יצא וצאנן הוא לשון הנופל על לשון),[37] יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ האויב יקח מידי כל אחד מהם את המקום שבו הוא עומד. האויב יגלה אתכם ממקומכם[38]: (יב) כִּי חָלָה לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת העיר שנקראת "מרות" התחלחלה מכיוון שפעם היה לה כל טוב ועכשיו לאחר ביאת הפורענות היא נשארה בלא טוב זה,[39] כִּי יָרַד רָע מֵאֵת יְקֹוָק לְשַׁעַר יְרוּשָׁלִָם (הסיבה שהטוב של מרות נעלמה היא) משום שהרע שירד על ירושלים, הפורענות שבאה על ירושלים באה מאת ה' ולא ירדה במקרה, וממילא כל שאר המקומות סובלות גם כן מאותה פורענות[40]: (יג) רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ היושבים בלכיש! תרתמו את המרכבה לבעל חיים שנקרא "רכש". הרכש רץ במהירות והנביא אומר ליושבי לכיש לרתום אליה את המרכבה כדי שיוכלו לברוח מהר מהפורענות (גם כאן יש לשון הנופל על לשון: רכש - לכיש),[41] רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת צִיּוֹן  לכיש הייתה מקור החטא של עבודה זרה לתושבי ממלכת ישראל,[42] כִּי בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל (הסיבה שלכיש הייתה מקור לעבודה זרה לכל ממלכת ישראל היא) משום שפסלי העבודה זרה נמצאו בלכיש בהתחלה, ולאחר מכן עבודת הפסלים התפשטה בכל הממלכה[43]: (יד) לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת בגלל מעשיך הרעים (המעשים הרעים של ממלכת יהודה) את תצטרכי לתת מתנות לעיר גת שהיא ירושה לפלשתים. הנביא אומר שבגלל מעשיהם הרעים של תושבי ממלכת יהודה, יהיה עליהם להביא לפלשתים מתנות בגלל שהם (ממלכת יהודה) יכנעו לפני הפלשתים,[44] בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל והבתים של מקום שנקרא "אכזיב" ייחרבו ולא יהיו שייכים עוד למלכי ישראל. העיר אכזיב הייתה שייכת למלכי יהודה ובימי פקח בן רמליהו מלך ישראל שנלחם נגד ממלכת יהודה, מרדה העיר אכזיב בממלכת יהודה והצטרפה לממלכת ישראל. הנביא אומר שכאשר תבוא הפורענות על ממלכת יהודה, הרי שגם העיר אכזיב תוחרב וכבר לא תהיה שייכת יותר לממלכת ישראל. אמנם, אין הכוונה כפשוטו שהעיר לא תהיה שייכת לממלכת ישראל, שהרי ממלכת ישראל גלתה בשעת אמירת הנבואה, אלא הנביא מתמש כאן במליצה כדי לתאר את חורבן העיר אכזיב (גם כאן יש לשון הנופל על לשון: אכזיב – אכזב)[45]: (טו) עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִי לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה על העיר מרשה אני (ה') אביא את היורש. הכוונה היא לנבוכדנצר שיכבוש את העיר מרשה (גם כאן יש לשון הנופל על לשון: יורש – מרשה),[46] עַד עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל מי שיירש את כבוד ישראל, נבוכדנצר, יגיע עד מקום שנקרא עדולם, מכיוון שהוא יכבוש את כל הארץ[47]: (טז) קָרְחִי ממלכת יהודה: תמרטי את שערות ראשך לאות צער על הפורענות שתבוא עלייך,[48] וָגֹזִּי וכן תגזזי על ידי מספריים את השערות של ראשך לאות צער על הפורענות שתבוא עלייך,[49] עַל בְּנֵי תַּעֲנוּגָיִךְ (תמרטי ותגזזי את שערות ראשך) על שהבניפ המפונקים יגלו ממך,[50] הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר כמו שנוצות הנשר נושרות, כך גם את (ממלכת יהודה) תרחיבי את הקרחת שלך,[51] כִּי גָלוּ מִמֵּךְ (תרחיבי את הקרחת שלך) משום שבנייך המפונקים עתידים לגלות ממך[52]:

 

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] מצודות. רד"ק: מלכי ישראל לא הוזכרו מכיוון שברגע שהנביא אמר שהוא התנבא בימיהם של מלכי יהודה, הרי שאנחנו יכולים לעשות את ההצלבה בימי אלו מלכי ישראל הוא התנבא.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות. א"ע: הכוונה היא שה' יוצא מהשמים.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות. רד"ק כתב פירוש נוסף שייתכן לומר שהכוונה היא למהירות שבה יורדים המים.

[14] מצודות. מלבי"ם: בעוד עשרת השבטים מרדו בה' דרך מרידה, ממלכת יהודה חטאו רק מצד החטא והתאווה.

[15] מצודות. מהר"י קרא: פשע יעקב היינו ממלכת ישראל וחטאות בית ישראל היינו החטאים של ממלכת יהודה. רד"ק: הן יעקב והן ישראל הכוונה היא לתושבי ממלכת ישראל, והנביא אומר שהסיבה שתושבי ממלכת ישראל עבדו את העגלים היא משום שהמלכים בעיר שומרון לא מנעו את עבודת העגלים מהם.

[16] מצודות.

[17] מצודות. מהר"י קרא: שומרון וירושלים היו מספקים דפוסי ע"ז לכל העמים מסביב.

[18] מצודות. רד"ק: מלך אשור אמנם הושיב עמים אחרים באזור שומרון, אך העיר שומרון עצמה חרבה לגמרי.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות. רש"י: כל הרכוש ירד לטמיון.

[27] מצודות. רד"ק הוסיף אפשרות נוספת שהנביא מדבר על ישראל שיספידו ולא על עצמו. א"ע כתב שעובדי ה' הם שיספידו.

[28] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש לשולל וכתב שהכוונה היא לערום ויש כאן כפילות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות ולדבריו מדובר על הגלות. רד"ק: הכוונה היא שכל אחת מהמכות היא שאנושה. מהר"י קרא: הסיבה שמכתה של העיר שומרון היא אנושה היא בגלל שעשרת השבטים לא חזרו לארצם לאחר הגלות. מלבי"ם: המכות שיהודה הוכו בהם למרות שבימי יותםהם לא עבדו ע"ז הם מחמת ממלכת ישראל. בסוף דבריו כתב שנראה יותר לומר שהכוונה היא למכות שהיכתה ממלכת ישראל בממלכת יהודה בימי אחז.

[32] מצודות.

[33] מצודות, וכתב שלפי שמיכה היה בעצמו מממלכת יהודה, הרי שהוא אמר על ירושלים "שער עמי". רד"ק: הכוונה היא שמלך אשור שעלה על ממלכת ישראל, כבש את כל ערי יהודה והגיע עד לירושלים.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות. רש"י: הסיבה שהתחיל בלשון יחיד ועבר ללשון רבים היא משום שבהתחלה הוא מדבר על כל העיר ולאחר מכן הוא מדבר על כל אחד מאנשי העיר. מהר"י קרא: עריה בשת היינו שהיא תתערה מכבודה ובמקום זאת יבא עליה בושת. רד"ק: שפיר היינו יופי ואצלם הכל התהפך ונהיה מכוער כמו הערוה.

[37] מצודות. תרגום: הכוונה היא שלא יהיה אדם שיציל אותם ולכן הם צריכים למרר בבכי על מצבם. מהר"י קרא: מספד בית האצל היינו ששכנים ישבו ויספידו. א"ע: הכוונה היא שיושבי בית האצל יקחו מוסר ועל ידי כך הם ישבו על מקום עומדם וינצלו. מלבי"ם: צאנן לא רצתה לפתוח את שערי העיר ולהיכנע ולכן הנביא אומר לא להיכנס לשם מכיוון שגורל האנשים שיכנסו אליה יהיה רע ומר.

[38] מצודות. רד"ק בשם אביו: הכוונה היא שצאנן ישבו ויתעכבו איתכם בצרה.

[39] מצודות. רש"י: פירוש צלע זה הוא שמרות קיותה לטוב. מהר"י קרא: מרות היא ירושלים. מלבי"ם: הנביא מסביר כאן את הסיבה שצאנן לא נכנעה והיא משום שתושביה חשבו שירושלים תשלח חיילים לעזור לה.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שיושבי לכיש ימהרו לגלות.

[42] מצודות.

[43] מצודות. מהר"י קרא: לכיש הייתה בממלכת פלשתים וישראל הלכו לשם כדי לזנות אחריהם. א"ע: לכיש הייתה סמוכה ליהודה וממלכת יהודה היא שלמדה ממעשיה של לכיש. רד"ק: לכיש היא מערי יהודה ויהא למדה מממלכת ישראל את העבודה לבעל.

[44] מצודות. רש"י: בגלל שאכזב נתנה שילוחים למלכות בית דוד שכבשה את העיר גת. בגלל שמרדו בבית דוד, הרי שתבוא עליהם פורענות זו. מהר"י קרא: מורשת הוא השם של המקום שבגת. א"ע: הכוונה היא שהנביא אומר שימשיכו לתת עוד מתנות לפלשתים כמו שהיה מנהגם לעשות כן.

[45] מצודות. רד"ק: בתי אכזיב היו לכזב למלכי ישראל, מלכי ישראל לא היו יכולים להסתמך על בתי אכזיב, כאשר הכוונה במלכי ישראל היא למלכי יהודה שגם הם שייכים לעם ישראל.

[46] מצודות. רד"ק: הכוונה היא לסנחריב שכבש את כל הערים עד שהגיע לירושלים.

[47] מצודות. רש"י: עדולם נמצאת בתוך גבול ישראל ועכשיו האויבים יכבשו את כל הארץ עד לעדולם. בשם המדרש כתב שהיו ראויים בני עילם לכבוש את ארץ ישראל אלא שה' הקל על ישראל בכך שבני ארפכד כבשו זאת. עכשיו חזר ה' ונתן את הארץ לבני עילם.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.