מלכים ב פרק יב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים ב' פרק יב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כד' אדר תשע"ח

מלכים ב פרק יב

(א) בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמַלְכוֹ: (ב) בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבָע: (ג) וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כָּל יָמָיו יואש עשה מעשים שהיו ישרים בעיני ה' לאורך ימיו (עם הסתייגות כפי שמיד נראה),[1] אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן (יואש עשה מעשים שהיו ישרים בעיני ה') לאורך כל הימים שיהוידע הכהן לימד אותו לעשות את הישר בעיני ה'. אולם, לאחר שיהוידע מת, נטה יואש מדרך ה' (חז"ל אומרים שהוא הפך את עצמו לאלוה)[2]: (ד) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ החטא היחיד שהיה בימי צדקותו של יואש היה שהבמות שנבנו כדי להקריב לה' לא סולקו, למרות שהן נאסרו מעת שנבנה בית המקדש,[3] עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת העם המשיך להקריב קרבנות ולהעלות את קרבנותיו בבמות: (ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים יואש אמר אל הכהנים: כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית יְקֹוָק כל הכסף שיקדיש עם ישראל לבית המקדש. יואש מזכיר בדבריו שלשה סוגי כספים שבני ישראל נידבו לבית המקדש:[4] 1) כֶּסֶף עוֹבֵר מחצית השקל שמנדבים אותם לבית המקדש,[5] 2) אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוּ אדם שאומר "ערכי עליי", אני צריך להביא לבית המקדש את ערך הכסף שאני שווה, והתורה קצבה את שוויו של האדם לפי גילו (כפי שמופיע בסוף ספר ויקרא),[6] 3) כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לְהָבִיא בֵּית יְקֹוָק כל כספי נדבה שאדם נדב מרצונו להביא לבית המקדש[7]: (ו) יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ כל כהן ייקח את הכסף שמקדישים קרוביו לעצמו,[8] וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת ותמורת זאת הכהנים יתחזקו את בית המקדש,[9] לְכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק כל מקום שבור או רעוע, שצריך תיקון, יתוקן על ידי הכהנים. לאורך השנים שבהן עתליה מלכה, הוזנח שיפוץ בית המקדש והיה צורך דחוף לערוך שם שיפוצים. יואש עשה הסכם עם הכהנים שהם ייקחו מאת מי שהם מכירים את הכספים שהם תורמים לבית המקדש, ותמורת זאת הכהנים יוציאו מכספם את הכסף שהיה צריך לשיפוץ בית המקדש[10]: (ז) וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ בשנה העשרים ושלשלמלכות יואש, לֹא חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת (בשנת העשרים ושלש למלך יואש) הכהנים לא תיחזקו את בית המקדש, למרות ההסכם שהיה להם עם יואש[11]: (ח) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים יואש המלך קרא ליהוידע הכהן הגדול ולשאר הכהנים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יואש אמר אל יהוידע ואל שאר הכהנים, מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת אני (יואש) חושד בכם (הכהנים) שאתם לוקחים את הכסף שבני ישראל מקדישים לעצמכם, ואינכם מחזקים את בדק הבית. אולם, האמת היא שהכהנים רק חיכו עד שיצטבר אצלם סכום כסף גדול יותר, כדי שהם יוכלו לשפץ את כל בית המקדש בבת אחת,[12] וְעַתָּה (יואש ממשיך בדבריו אל הכהנים) בגלל שלא חיזקתם את בדק הבית,[13] אַל תִּקְחוּ כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם אל תיקחו יותר את הכסף שתורמים קרוביכם ומכריכם (כמו שאמרתי לכם בעבר לעשות), כִּי לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ אלא מיד כשאנשים מישראל מביאים את הכסף, תיתנו אותו לבית המקדש לבדק הבית, כדי שיוכלו לחזק בכספים את בדק הבית[14]: (ט) וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת הכהנים התרצו, שמצד אחד הם לא ייקחו כסף מאת קרוביהם, ומצד שני הם לא יוציאו מכספם לצורך בדק הבית[15]: (י) וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד יהוידע הכהן לקח ארגז אחד,[16] וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ יהוידע עשה פתח, נקב, בדלת הארגז, כדי שמי שמקדיש כסף לבית המקדש, יכניס את הכסף דרך הפתח,[17] וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ בֵּית יְקֹוָק יהוידע הניח את הארגז בצד הימני של המזבח מהכיוון שבו אדם נכנס לתוך בית המקדש (וכאשר אדם יוצא מבית המקדש, הארגז היה בצידו השמאלי),[18] וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית יְקֹוָק הכהנים שומרי המזוזות, שומרי הפתח, שמו בארגז את כל הכסף שנתרם לבית המקדש מיד לאחר התרומה[19]: (יא) וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן בכל פעם שהכהנים ראו שהצטבר הרבה כסף בארגז,[20] וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל (בכל פעם שהכהנים ראו שהצטבר הרבה כסף בארגז) סופר המלך ופקיד מטעם הכהן הגדול עלו לבית המקדש,[21] וַיָּצֻרוּ סופר המלך והפקיד מטעם הכהן הגדול אספו את הכסף ושמו אותו בצרורות,[22] וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְקֹוָק סופר המלך והפקיד מטעם הכהן הגדול ספרו את הכסף שנמצא בארגז בית המקדש[23]: (יב) וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן סופר המלך והפקיד של הכהן הגדול נתנו את הכסף הספור,[24] עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְקֹוָק (סופר המלך והפקיד של הכהן הגדול נתנו את הכסף הספור) לאנשים שהיו ממונים על האומנים המתקנים את בית המקדש,[25]  וַיּוֹצִיאֻהוּ הממונים על האומנים הוציאו את הכסף ושילמו ממנו לצורך הדברים הבאים:[26] 1) לְחָרָשֵׁי הָעֵץ לאומני העץ, לאומנים שהיו כורתים את העצים,[27] 2) וְלַבֹּנִים לאנשים שהיו בונים את קירות העץ בבית המקדש,[28] הָעֹשִׂים בֵּית יְקֹוָק העובדים בבית המקדש: (יג) 3) וְלַגֹּדְרִים (כן שילמו מהכסף שהיה בארגז) לאנשים שהיו בונים את קירות האבן בבית המקדש,[29] 4) וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן ולפועלים שחוצבים את האבנים מההר,[30] 5) וְלִקְנוֹת עֵצִים ולקניית העצים לבניין בית המקדש,[31] 6) וְאַבְנֵי מַחְצֵב ולקניית האבנים החצובות (בנוסף למה שחצבו חוצבי האבן),[32] לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק בֵּית יְקֹוָק (כל הדברים האלה היו נצרכים) כדי לשפץ את בית המקדש, וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא עַל הַבַּיִת לְחַזְקָה (היו מוציאים את הכסף שהיה בארגז) גם לשאר הצרכים שנצרכים לשיפוץ בית המקדש[33]: (יד) אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְקֹוָק יש הוצאות שעליהן לא שילמו מהכסף שהיה מונח בארגז. הנביא מונה דברים אלה:[34] 1) סִפּוֹת כֶּסֶף כדים,[35] 2) מְזַמְּרוֹת כלי זמר,[36] 3) מִזְרָקוֹת ספלים שהיו מקבלים בהם את דם הקרבנות,[37] 4) חֲצֹצְרוֹת החצוצרות שהיו תוקעים בהם בזמן הקרבת הקבנות,[38] 5) כָּל כְּלִי זָהָב וּכְלִי כָסֶף וכן את שאר כלי הכסף והזהב שהיו בבית המקדש,[39] מִן הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית יְקֹוָק לא עשו את הכלים האלה מהכסף שנתרם לבית המקדש (ואולם, בסופו של דבר, נשאר כסף מבדק הבית, וכן השתמשו בכסף הנותר לצורך עשיית הכלים)[40]: (טו) כִּי לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ סופר המלך והפקיד מטעם הכהן הגדול נתנו את הכסף רק לבעלי המלאכה,[41] וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת בֵּית יְקֹוָק ובכסף זה רק חיזקו את בדק הבית (ולא הכינו ממנו את הכלים): (טז) וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה סופר המלך והפקיד מטעם הכהן הגדול שהיו מעבירים את הכסף מהארגז לממונים על האומנים שעבדו בבית המקדש, לא היו מחשבים את הכספים שנתנו להם ואת עלות המלאכה,[42] כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים שהרי הממונים על המלאכה היו אנשים אמינים והיו עושים את עבודתם נאמנה (ולכן לא היה צורך לחשב את הכספים שנתנו להם). הנביא אומר שמלכתחילה בחרו אנשים אמינים שיהיו ממונים על עושי המלאכה, ולכן לא היה צורך לערוך חשבון ולוודא שהם אכן הוציאו את הכספים שהיו בארגז רק על הוצאות בדק הבית[43]: (יז) כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְקֹוָק אם אדם הקדיש כסף לקרבן חטאת או אשם, ולאחר שהוא קנה את הקרבן, נשאר קצת כסף, הוא לא הביא כסף זה לבדק הבית,[44] לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ כסף זה נתנו לכהנים, והכהנים קנו בכסף זה קרבנות עולה, הקריבו אותם על המזבח ולקחו את העורות לעצמם[45]: (יח) אָז בימי יואש, לאחר שיהוידע כבר מת ויואש חטא,[46] יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ עלה חזאל מלך ארם על גת למלחמה וכבש אותה,[47] וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם לאחר שהוא כבש את העיר גת, שם חזאל את פניו, ופנה לעלות לירושלים כדי לכבוש אותה[48]: (יט) וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׂוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה יואש מלך יהודה לקח את כל מה שהקדישו יהושפט, יהורם ואחזיה אבותיו לבית המקדש,[49] וְאֶת קֳדָשָׁיו וכן לקח יואש את הדברים שהוא עצמו הקדיש לבית המקדש,[50] וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּבֵית הַמֶּלֶךְ וכן לקח יואש את כל הזהב שהיה באוצרות בית המקדש ובאוצרות ביתו. אמנם אין הכוונה שהוא לקח ממש את כל האוצרות, שהרי בימי אמציה בנו, יואש מלך ישראל לקח בכח את מעט האוצרות שיואש מלך יהודה השאיר שם (לאחר שאמציה הפסיד במלחמה נגדו),[51] וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם יואש שלח לחזאל את כל האוצרות שהוא אסף, וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם חזאל הסתלק מירושלים, חזאל לא המשיך לעלות לכיוון ירושלים על מנת לכבוש את העיר[52]: (כ) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (כא) וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ קָשֶׁר עבדיו של יואש קמו ומרדו בו,[53] וַיַּכּוּ אֶת יוֹאָשׁ בֵּית מִלֹּא עבדיו של יואש הרגו את יואש במקום שנקרא "בית מלא", הַיּוֹרֵד סִלָּא בית מלא נמצא על הדרך המובילה למקום שנקרא "סלא"[54]: (כב) וְיוֹזָבָד בֶּן שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ יוזבד בן שמעת ויהוזבד בן שומר הם שהרגו את יואש,[55] וַיָּמֹת יואש מת, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד קברו את יואש בקבר אבותיו בעיר דוד,[56] וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו אמציה, בנו של יואש, מלך במקומו:

 

[1] מצודות.

[2] מצודות. מלבי"ם: יש הבדל בין הוראה לבין לימוד. הוראה משמעה העניין הטכני בעוד הלימוד עוסק בהפנה של הדברים. לו היה יואש לומד מיהוידע ולא רק מקבל הוראה, היה ממשיך לשמור את דרך ה' גם לאחר מותו של יהוידע.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות. רד"ק: שאל כך: אם הכהנים לקחו לעצמם גם את מחצית השקל (כפי שכתוב בפסוק), מהיכן היה כסף לקנות קרבנות תמיד? וענה על כך שלאורך השנים שעתליה מלכה, לא היו מקריבים קרבנות תמיד בבית המקדש ואנשים לא היו תורמים את מחצית השקל, ועתה, לאחר שעם ישראל חזר בתשובה, הם תרמו את הכספים שהם היו חייבים מהשנים הקודמות לצורך הקרבת הקרבנות בבית המקדש.

[11] תרגום.

[12] רד"ק.

[13] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "ועתה".

[14] מצודות.

[15] מצודות. רד"ק: הסיבה שהכהנים התרצו בדבר היא כדי שלא יבואו לחשוד בהם שהם לוקחים את הכסף לעצמם.

[16] מצודות. רד"ק: הכוונה היא לארגז שהיה שיך לאדם אחד.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות. רד"ק: שומרי הסף הם השומרים על כלי הבית. תרגום: הכוונה היא לגזברים.

[20] מצודות. רד"ק: היו עושים כן בכל יום.

[21] מצודות.

[22] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני וכן מצודות: עשו צורות מהכסף – הכוונה היא שעשו מהכסף צורה של מטבע.

[23] מצודות.

[24] רש"י. רד"ק לפי פירושו השני: הכסף שעשו ממנו צורת מטבע. מצודות: הכסף המצוי.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות. רש"י: הכוונה היא לאדריכלים שהיו קובעים לבוני האבן מה לעשות בבית המקדש. רלב"ג: הכוונה היא לבעלי המלאכה שהיו בונים ממש את בית המקדש.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רש"י: כלי נגינה.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] רלב"ג.

[39] רלב"ג.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] רש"י. מצודות: הכוונה היא בימיו של יואש.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] תרגום.

[51] רד"ק.

[52] תרגום. רד"ק: הדברים הכתובים כאן נאמרו במלחמה הראשונה שנלחם חזאל נגד יואש, אולם לאחר שנה, לאחר שיואש הרג את זכריה בן יהוידע, עלה חזאל על ירושלים ופצע את יואש אנושות ואז מרדו בו עבדיו. מלבי"ם: הסיבה שירמיה לא כתב כאן את עניין פציעתו של יואש במלחמה היא משום שהדבר כבר היה ידוע בימיהם ודם זכריה היה תוסס ומעלה קצף.

[53] תרגום.

[54] מצודות.

[55] רש"י: בדברי הימים מפורט שהם היו מעמון ומואב והיה כאן מידה כנגד מידה. הם היו כפויי טובה כלפי אברהם אבינו שהציל את לוט ולכן הם פרעו מיואש שהיה כפוי טובה ליהוידע והרג את זכריה בנו.

[56] רד"ק: מדברי הימים מוכח שלא קברו את יואש בקברי מלכים מכיוון ששרי יהודה שחיזקו אותו מתו במלחמה וכך ידע העם שמאת ה' הייתה זאת שיואש מת ולכן ביזו אותו ולא קברו אותו בקברי מלכים.

 

קיצור התועלויות לרלב"ג:

  1. מי שהולך בדרכי ה' – יבואו עליו טובות, כפי שקרה ליהושפט שאדום לא מרדו בחייו, אך הצרות שבאו עליו (שברמות גלעד כמעט הרגו אותו) נבעו מכך שהתחבר לרשעים. כמו"כ כתב שהסיבה שיורם בן אחאב זכה למלכות של שתים עשרה שנה היא משום שהוא השמיד את הבעל שאיזבל עבדה.
  2. ללמדנו שראוי לאדם לברוח מהרשעים כפי שיהושפט לא הסכים ללכת עם אחזיה באניות.
  3. להודיע שה' מרחם על ישראל וכאשר הם הולכים ועובדים עבודה זרה, ה' מגלגל את הדברים שהם יחזרו בתשובה כפי שהיה שאחזיה שלח שליחים לדרוש בבעל זבוב, וה' שלח את אליהו להודיע לו שבגלל זה הוא ימות מחוליו וגרם שאליהו ישרוף את שרי החמישים וחייליהם וכתוצאה מכך יהורם חזר מעט בתשובה.
  4. ראוי שאדם יפחד מהסכנה ולכן אליהו פחד לבוא לאחזיה עד שה' הבטיח לו שלא יאונה לו כל רע.
  5. להודיע מעלת אליהו שעלה בסערה השמימה.
  6. להודיע שה' אינו עושה דבר בלי שהוא מספר על כך לפני כן לעבדיו, כמו שה' סיפר לנביאים שאליהו הולך לעלות בסערה השמימה.
  7. להודיע שאין ראוי לספר על דבר מצער לפני שהוא קורה, אלא אם כן תבוא מזה תועלת, כפי שאליהו לא סיפר בתחילה לאלישע שהוא הולך לעלות בסערה השמימה.
  8. ללמדנו שראוי לאדם שירצה לשהות בחברה של אנשים טובים כפי שאלישע נדבק באליהו.
  9. לספר על הניסים שעשו הנביאים (בקיעת הירדן, ריפוי המים).
  10. ללמדנו שלא תיתכן מציאות שבה תלמידי חכמים הולכים בלי דברי תורה ביניהם כפי שהיה עם אליהו ואלישע.
  11. ללמדנו שחייב אדם לקרוע על רבו שמת.
  12. ללמדנו שקרע על רבו אינו מתאחה לעולם.
  13. ללמדנו שאין ראוי לומר דבר שלא נשמע ולכן אלישע בסופו של דבר נענה להפצרות של תלמידי הנביאים ללכת ולחפש את אליהו.
  14. ללמדנו שאין ראוי לבזות אנשים גדולים, והראיה היא הנערים שביזו את אלישע.
  15. ללמדנו שראוי לאדם שידבק בחכמים כפי שאלישע מתואר כאדם שיצק מים על ידי אליהו.
  16. להודיע תשוקת הנביאים להוכיח את החוטאים שפי שאלישע הוכיח את יהורם.
  17. ללמדנו שראוי לכל שלם שיתרחק מרשעים ולא יביט בפניהם כמו שאמר אלישע שלולי שיהושפט היה שם, לא היה מביט ביהורם.
  18. שראוי להתרחק מהכעס, שהרי הנבואה נעלמה מאלשיע בגלל הכעס עד שהביאו לפניו נגן.
  19. הנביאים עושים ניסים רק לאנשים שעובדים את ה' ולכן הדגש על האישה האלמנה שבעלה היה ירא את ה'.
  20. ללמדנו שמידת הנדיבות היא משובחת כפי שהאישה השונמית הייתה נדיבה כלפי אלישע.
  21. ללמדנו שראוי למי שמקבל טובה מאדם אחר – שישתדל להחזיר טובה כפי שאלישע החזיר טובה לאישה השונמית.
  22. להודיע שאין ראוי לאדם השלם לדבר עם אישה אלא אם הוא מוכרח לעשות כך כפי שעשה אלישע.
  23. ללמדנו שתכלית הנים אינה לשמוח בהם בחיים, אלא שיהיה מהם זכר אחרי כן, כפי שהאישה השונמית רצתה בן שימשיך לחיות.
  24. להודיע שימים טובים ושבתות מיועדים לעבודת ה' ולכן היו הולכים אל הנביא בימים אלה.
  25. ללמדנו שמי שצריך להציל נפש – שיעשה זאת במהירות כפי שגיחזי צווה על כך.
  26. אין ראוי לאדם לפתוח פיו לרעה ולכן האישה השונמית לא סיפרה לבעלה ולגיחזי מדוע היא הולכת לאלישע.
  27. ראוי לנביאים לפרסם גבורת ה' גם לגויים ולכן ריפא אלישע את נעמן.
  28. לא ראוי לנביא לקחת כסף על מעשיו משום שכך יחשבו שהוא עושה את המופתים עבור עצמו.
  29. לא ראוי לאדם שיכפור בחטא שלו, ולכן לא קילל אלישע את גיחזי עד שהוא כפר בחטאו.
  30. ראוי לרחם על אויבים שתוקפים אותך כדי שגם הם ירחמו עליך כפי שאלישע אמר ליהורם לא להרוג את חיילי ארם.
  31. שאין ראוי לאדם שיכחיש את מה שייעד לו הנביא, כפי שקרה עם השליש.
  32. ללמדנו את הדין שהדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו חייב להעלות לו שכר ולכן לא ציווה המלך לשלם לאישה השונמית גם את השכירות של ביתה.
  33. לא ראוי לנביא שיסמוך על הנס ולכן המלכת יהוא נעשתה בסתר.
  34. ללמדנו שאין עושים שררה בממון באחד ולכן היה צורך בשניים שירוקנו את הארגז שהיה בבית המקדש.
  35. ללמדנו שעדיף להכין את הכלים הנצרכים לפני שמכינים את שאר הכלים.
  36. ללמדנו שאין מחשבים את הכספים שנותנים לממונים על בעלי המלאכה.
  37. להודיע שמותר חטאת חטאת ומותר אשם אשם (וזאת למרות שבסופו של דבר הקריבו מהמותרות קרבנות עולה).