עמוס פרק ה

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר עמוס פרק ה

מערכת אוצר התורה - ושננתם תמוז תשע"ח

עמוס פרק ה

(א) שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה בֵּית יִשְׂרָאֵל עם ישראל: מכיון שאינכם רוצים לחזור בתשובה, תשמעו את הקינה שאני (ה') מרים את קולי ואומר אותה[1]: (ב) נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עם ישראל נפל ממעלתו ולא יחזור למצב הטוב שבו הוא היה בעבר עד שהוא יגלה מהארץ,[2] נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ גם לפני הגלות, כאשר עם ישראל עודנו נטוש על אדמתו בארץ ישראל, אין מי שיוכל להקים את עם ישראל ממצבו המושפל[3]: (ג) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק שהרי כך אמר ה':[4] הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף תַּשְׁאִיר מֵאָה עיר שיצאו ממנה אלף חיילים, תשאיר רק מאה חיילים בחיים. הכוונה היא תשע מאות אנשים ימותו כעונש מאת ה' על ידי החרב או הדבר. אמנם, גם שאר החיילים ואנשי היר שיישארו בחיים יצאו לגלות,[5] וְהַיּוֹצֵאת מֵאָה תַּשְׁאִיר עֲשָׂרָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל ועיר מישראל שיוצאים ממנה מאה חיילים, תשאיר רק עשרה חיילים, ושאר תשעים החיילים ימותו[6]: (ד) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק לְבֵית יִשְׂרָאֵל שהרי כך אמר ה' לבית ישראל:[7] דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ תדרשו אותי (את ה') ועל ידי כך לא תתקיים הפורענות שגזרתי עליכם[8]: (ה) וְאַל תִּדְרְשׁוּ בֵּית אֵל ואל תדרשו לעגל העומדת בבית אל,[9] וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ וכן אל תבואו אל העבודה הזרה העומדת בגלגל,[10] וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ וכן אל תעברו אל העיר באר שבע שגם שם בנו בני ישראל מזבחות לשם עבודה זרה,[11] כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה שהרי בעוון העבודה הזרה שבגלגל, עם ישראל יגלה (ויש כאן לשון הנופל על לשון),[12] וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן והעיר בית אל תהפוך להיות מקום עמל ויגיעה. גם על העיר בית אל תבוא פורענות[13]: (ו) דִּרְשׁוּ אֶת יְקֹוָק וִחְיוּ (הנביא פונה אל תושבי ממלכת ישראל  ואומר להם:) תתבעו את ה' ועל ידי כך אתם תזכו לחיות, תתבעו לדעת את ה' ולירא אותו כדי שבזכות כך אתם תחיו,[14] פֶּן יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף וְאָכְלָה שמא, אם לא תתבעו את ה', כעסו של ה' יגבר כמו אש שתשרוף את בית יוסף, את ממלכת ישראל,[15] וְאֵין מְכַבֶּה לְבֵית אֵל ולא יהיה מי שירגיע את כעסו של ה' על כך שאתם עבדתם לעבודה הזרה בבית אל[16]: (ז) הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט מלכי ישראל הופכים את המשפט לעשב מר, המלכים אינם דנים דין אמת כאשר הם שופטים את תושבי ממלכתם,[17] וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ ואילו את הצדקה עזבו מלכי ישראל, מלכי ישראל אינם מקיימים צדקה וחסד[18]: (ח) הנביא שואל את מלכי ישראל: כיצד אתם שכחתם את ה', הרי כוחו של ה' הוא כח גדול, ומונה הנביא חלק ממעלותיו של ה' כדי להראות את חוזקו: 1) עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל הרי ה' הוא שברא את המזלות שנקראים "כימה" ו"כסיל",[19] 2) וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וכן הופך ה' את הבוקר, את האור, לצל המוות, (וכך יעניש ה' את המלכים החוטאים),[20] וְיוֹם לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ וכן ה' הופך את אור היום ללילה. יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות,[21] 3) הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' הוא שכינס בבריאת העולם את המים למקום אחד כדי שתהיה יבשה, ולאחר מכן ה' מפזר את המים על פני הארץ על ידי שהוא מוריד גשם,[22] יְקֹוָק שְׁמוֹ ה' הוא האלוקים על צבאות השמים ועל צבאות הארץ, ה' הוא אדון הכל[23]: (ט) הַמַּבְלִיג שֹׁד עַל עָז ה' מחזק אומה חלשה כדי שתבוא ותחריב את החזקים. הכוונה היא שה' יביא על ממלכת ישראל החזקה חורבן על ידי עם חלש,[24] וְשֹׁד עַל מִבְצָר יָבוֹא וחורבן יבוא על ערים מבוצרות, על ממלכת ישראל המבוצרת[25]: (י) שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ בני ישראל שונאים את הנביא המוכיח אותם בשער, ומגלים את שנאתם ברבים,[26] וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ וכן מתעבים בני ישראל את האנשים המדברים דברים תמימים וישרים[27]: (יא) לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל דָּל בגלל שרמסתם את האנשים הדלים,[28] וּמַשְׂאַת בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ ואתם לקחתם מידי הדלים את משאות התבואה שהם סחבו על כתפיהם, יבואו עליכם שני העונשים הבאים:[29] בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם וְלֹא תֵשְׁבוּ בָם אתם לא תזכו לשבת בבתים שבניתם מסוג אבן שנקרא "גזית" היות והאויב ייקח אותם,[30] כַּרְמֵי חֶמֶד נְטַעְתֶּם וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם וכן לא תשתו את היין שיופק מהכרמים החמודים שנטעתם היות והאויב הוא שיקח לעצמו את היין[31]: (יב) כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם שהרי אני (ה') ידעתי שהפשעים שלכם רבים והחטאים שלכם חזקים,[32] צֹרְרֵי צַדִּיק אתם מצרים לצדיק, גורמים צרות לצדיק,[33] לֹקְחֵי כֹפֶר וכן אתם לוקחים כופר כדי לפטור אדם מעונש מיתה שהוא חייב בה. אם לאדם הגיע למות, היו הדיינים לוקחים כופר מהנידון ופוטרים אותו מהעונש,[34] וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ ובשער בית דין (הכוונה היא למהלך המשפט) אתם היטתם את דינו של העני[35]: (יג) לָכֵן בגלל כל החטאים שבהם חטאו תושבי ממלכת ישראל,[36] הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם בני האדם החכמים ישתקו ולא יהרהרו אחק מידותיו של הקב"ה בשעה שתבוא הפורענות על ישראל,[37] כִּי עֵת רָעָה הִיא (החכמים ישתקו בשעה שתבוא על ישראל הפורענות) משום שהם יודעים שזהו הזמן שבו ה' משלם לישראל על חטאיהם, ושהפורענות היא עונש לישראל על חטאיהם[38]: (יד) דִּרְשׁוּ טוֹב וְאַל רָע לְמַעַן תִּחְיוּ כדי שאתם תוכלו לחיות, תדרשו לעשות רק מעשים טובים ולא מעשים רעים,[39] וִיהִי כֵן יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אִתְּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אם תדרשו את עשיית המעשים הטובים, ה' יהיה בעזרתכם בכל דבר שתרצו את עזרתו[40]: (טו) שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב תשנאו את הדברים שהם רעים בעיני ה' ותאהבו את הדברים שהם טובים בעיני ה',[41] וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט וכן תעמידו את המשפט בשער, תוודאו שהדיינים דנים דין אמת,[42] אוּלַי יֶחֱנַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף (אם תשנאו את הרע, תאהבו את הטוב ותעמידו את המשפט) אולי ה' שהוא אלוקי צבאות השמים והארץ ירחם על שארית בני ישראל. הסיבה שכל בני ישראל נקראו בשם "יוסף" היא משום שיוסף כלכל את בני ישראל במצרים[43]: (טז) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֲדֹנָי בגלל שלא חזרתם בתשובה, כך אמר ה' שהוא השולט על צבאות השמים ועל צבאות הארץ:[44] בְּכָל רְחֹבוֹת מִסְפֵּד בכל רחובות הערים שבממלכת ישראל יהיה מספד בגלל הפורענות שתבא,[45] וּבְכָל חוּצוֹת יֹאמְרוּ הוֹ הוֹ ובכל השווקים שבערים יאמרו "אוי" בגלל הפורענות,[46] וְקָרְאוּ אִכָּר אֶל אֵבֶל ואנשים יקראו אל איר כדי שיבוא להתאבל על כך שהוא עבד לחינם, שהרי כל מלאכתו הייתה לחינם בגלל שהאויב לקח את כל מה שגידל,[47] וּמִסְפֵּד אֶל יוֹדְעֵי נֶהִי וכן יקראו אל כל מי שיודע לקונן, כדי שיעורר את כולם למספד[48]: (יז) וּבְכָל כְּרָמִים מִסְפֵּד וכן יהיה מספד בכל הכרמים היות ובני ישראל לא ייהנו מהיין שלהם,[49] כִּי אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ (הסיבה שלא יהיה יין בכרמים היא) מכיוון שאני (ה') אעבור בתוכך (בתוך ישראל) כדי להכות בכם,[50] אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': (יח) הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם יְקֹוָק בספר ישעיהו מסופר על אנשים מממלכת יהודה שצחקו על נבואות הפורענות של ישעיהו ואמרו שהם כבר מחכים ליום ה', ליום שבו אמר ה' שהוא יביא את הפורענות על בני ישראל. הנביא עמוס פונה אל אותם אנשים שאמרו בדבריהם שהם כבר מחכים ליום ה':[51] לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם יְקֹוָק הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר מדוע אתם מחכים ליום שבו יביא עליכם ה' את הפורענות, הרי היום הזה הוא יום של חושך, יום שיש בו פורענות ואיננו יום של אור, אין יום ה' יום שבו יקרו דברים טובים[52]: (יט) כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב כאשר יגיע יום ה', הצרות שיפקדו את ישראל ירדפו אחת אחרי השניה: כמו שכאשר אדם בורח מפני האריה, ובדרכו הוא פוגש דב,[53] וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ וכמו שכאשר אדם נכנס אל ביתו כדי למצוא מחסה והוא מכניס את ידו אל הקיר כשהוא מחפש מקום מסתור, בא נחש ונושך אותו. כך כאשר יגיע יום ה' יהיו כל כך הרבה פורענויות עד שכאשר אדם יצליח להימלט מצרה אחת, תבוא עליו צרה אחרת[54]: (כ) הֲלֹא חֹשֶׁךְ יוֹם יְקֹוָק וְלֹא אוֹר הרי היום שבו ה' יביא עליכם את הפורענויות כעונש על חטאיכם הוא יום של חושך ולא יום של אור,[55] וְאָפֵל וְלֹא נֹגַהּ לוֹ היום שבו יביא ה' את הפורענויות הוא יום אפל ואינו יום שיש בו אור (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם)[56]: (כא) שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם אני (ה') שונא את הקרבנות שאתם מקריבים לי בחגים, ואם כן, לא תוכלו להינצל מהפורענות על ידי הבאת קרבנות,[57] וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם וכן אני (ה') לא אריח את ריח הקטורת שאתם מקריבים לפניי בשעה שאתם מתעכבים בבית המקדש. הנביא אומר לבני ישראל שהוא לא יבטל את הפורענויות שיבואו עליהם על ידי הקרבת קרבנות והקטרת הקטורת, אלא רק החזרה בתשובה היא שתבטל את הפורענויות[58]: (כב) כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה שהרי גם אם אתם (בני ישראל) תקריבו לי (לה') קרבנות ומנחות, אני (ה') לא ארצה בהם,[59] וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט וכן אני (ה') לא אביט אל הבהמות המפוטמות שאתם מביאים לשם קרבנות שלמים. ה' אומר שלא יתרצה על ידי הקרבת בהמות מפוטמות המוקרבות לשם קרבן שלמים[60]: (כג) הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ תסיר מעליי את קול המיית הלויים השרים בבית המקדש,[61] וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע ואני (ה') לא אשמע את הזמר שהלויים מזמרים אליי מלווים בכלי נגינה שנקראים נבל. ה' אומר שהוא אינו מתרצה בשירת הלויים שבבית המקדש[62]: (כד) וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן אני (ה') אתרצה לכם בשני תנאים: א. שתעשו משפט אמת, עד שהמשפט שעד עכשיו היה מכוסה מכם יתגלה עכשיו. ב. שתתמידו בעשיית צדקה כמו נחל איתן שמים תמיד זורמים בו[63]: (כה) הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל האם אתם בני ישראל הקרבתם לי קרבנות במשך ארבעים השנה שנדדתם במדבר? הרי במשך כל השנים שנדדתם במדבר, לא ציוויתי אתכם להרבות בהקרבת קרבנות, ואם כן, אתם רואים שעיקר דרישתי מכם אינו הקרבת קרבנות אלא עשיית משפט וצדקה[64]: (כו) וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם אתם תישאו איתכם לגלות את העבודה זרה שעשיתם: את סכות (שם של עבודה זרה) שהוא מלככם, ואת כיון (שם של עבודה זרה) שהוא הצלמים שלכם,[65] כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם וכן תישאו בגלות את כוכב (שם של עבודה זרה) שהוא האלוהים שעשיתם לכם[66]: (כז) וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק אני (ה') אגלה אתכם (בני ישראל) למקום מרוחק יותר מדמשק,[67] אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ כך אמר ה' שהוא אדון כל העולם:

 

[1] מצודות + רד"ק.

[2] מצודות. רש"י: הכוונה היא שמרגע שיגלה הושע בן אלה לא יעמידו יותר מלך מעשרת השבטים. א"ע: הכוונה היא שמלכות בית יהוא הופסק מרגע שמת ירבעם בן יואש.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] מצודות + רד"ק.

[6] מצודות.

[7] תרגום.

[8] מצודות + רד"ק. רש"י: הכוונה היא לעלייה לרגל ולתשלום הנדרים.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות. רש"י: אין הכוונה שבבאר שבע הייתה ע"ז, אלא הנביא אומר לבנ"י שלאל עבור את העיר באר שבע, היות ועד שאדם מגיע אל באר שבע, הוא יכול עדיין להגיע לביהמ"ק, אך כאשר אדם הגיע לעיר ב"ש, סימן שהוא עולה אל העגלים שבדן ובבית אל. רד"ק: בגלל שהעיר באר שבע הייתה בגבול הדרומי של א"י, היו נביאי השקר משכנעים את בנ"י לבנות שם מזבחות לע"ז.

[12] מצודות. רש"י: אין הכוונה לכל עם ישראל אלא רק לאנשי הגלגל.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] מצודות + רש"י.

[16] תרגום. רד"ק: ממלכת ישראל היא בית אל והכוונה היא שלא יהיה מי שימנע את הפורענות מממלכת ישראל.

[17] א"ע. מצודות: מלכי ישרלא הופכים את התורה המתוקה כדבש ומחליפים אותה בעשב מר, בעבודה הזרה. מלבי"ם: משפט הינו מצוות שבין אדם לחבירו בעוד שצדקה היינו מצוות שבין אדם למקום.

[18] א"ע.

[19] א"ע + מצודות. רד"ק: הסיבה שהנביא הזכיר דווקא את כימה וכסיל היא משום ששני מזלות אלה הם מזלות הפוכים שכאשר הם שניהם משמשים, הם מקיימים את התבואה. הסיבה שהנביא לא הזכיר את הירח והשמש היא משום שהם משמשים כל השנה כולה.

[20] מהר"י קרא ומצודות. רד"ק ממשיך לומר שמדובר כאן על ההפכים יחד עם צלע הפסוק הבא: ה' לפעמים הופך את הבוקר ללילה וההיפך, תלוי בעונות השנה, והדבר מראה שהוא השולט על העולם. רש"י: הכוונה היא שיש כאלה ששרויים בחושך (בצרה) וה' מאיר להם.

[21] מהר"י קרא.

[22] רש"י בשם התרגום. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שה' הציף את מי הים על הארץ בדורו של אנוש. רד"ק: הכוונה כאן היא להמשך ההפכים, שהרי ה' מעלה את המים לעננים ולאחר מכן מוריד אותם על הארץ. א"ע דחה את הפירוש המפרש את הפסוק בעניין טביעת פרעה.

[23] מצודות + רד"ק.

[24] מצודות + תרגום.

[25] תרגום.

[26] מצודות. רש"י: הכוונה בשער אינה לשערי העיר אלא לשערי בית דין. מלבי"ם: בגלל שבנ"י שנאו את המוכיחים אותם, אין שום תקווה שיחזרו בתשובה.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רד"ק כתב אפשרות נוספת לפרש כרמי חמד שהכוונה היא לכרמים שחמדו אותן וגזלו אותם.

[32] מצודות. מלבי"ם: פשע הוא כתוצאה ממרד בעוד שחטא הוא מצד ההנאה. בד"כ הפשעים הם חמורים יותר אך החוטאים מצד ההנאה הם רבים יותר ופה אומר הנביא שיש הרבה פושעים מתוך מרד בה'.

[33] מצודות. לפי רש"י והא"ע, גם צלע זה של הפסוק מדבר על שעת המשפט.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שמי שמבין הטובים חכם, הרי שהוא לא יוכיח את בנ"י משום שהרעים שבבנ"י התגברו וישנאו אותו.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] רד"ק. רש"י: הכוונה היא לדברי ישראל שהם רצו להיות מרוממים וגדולים. מצודות: הכוונה כאן היא להמשך הציווי לעשיית דברים טובים, שה' יהיה בלב כל אחד מישראל, כמו שהוא היה בליבם בשעה שקיבלו אותו לאלוה.

[41] מצודות. א"ע: הכוונה היא לשנוא את בני האדם הרעים ולאהוב את הנביאים המוכיחים אותם.

[42] מצודות.

[43] מצודות. א"ע: הסיבה שישראל נקראו יוסף היא משום שהמלך המולך עליהם הוא משבט יוסף. רד"ק: הסיבה שהנביא השתמש בלשון שארית יוסף היא משום שחלק מממלכת ישראל כבר גלתה.

[44] מצודות. מלבי"ם: שנאו רע היינו מצוות שבין אדם למקום ועשו משפט היינו מצוות שבין אדם לחבירו.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהאיכרים שעובדים בשדות ישמעו את קול ההספדים שבשווקים.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות. מלבי"ם: בנ"י היו מתאוים ליום ה' שבו יפרע מהגויים והנביא אומר שיום זה יהיה רק כאשר ישראל יהיו שלמים, אך יום ה' המוזכר כאן הוא יום ה' שה' יפרע מהרשעים בישראל.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות. מהר"י קרא: האריה הוא משל לנבוכדנצר והדוב הוא משל למלכות פרס. הנחש הוא טיטוס.

[55] מצודות.

[56] מצודות. מהר"י קרא: פסוק זה נאמר על גלות עשרת השבטים. רד"ק: אין ביום זה אפילו מעט אור.

[57] מצודות. רד"ק: נבואה זו נאמרה כנגד מלכות יהודה בזמן מלכותו של עוזיהו, והנביא אומר שהקרבנות שהם מקריבים אינם לרצון לפניו.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות. רד"ק: הכוונה היא מלשון ריבוי שירים.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות. רד"ק כתב אפשרות נוספת שהכוונה היא לכוכב גדול שיש בשמים. על השם סוכות כתב שהוא מלשון הסכת ושמע לעבודת הכוכבים.

[67] מצודות.